פסקי דין על מור מרדכי פרנקו

61448-11/15 פ     21/06/2017




פ 61448-11/15 מדינת ישראל נ' מור מרדכי פרנקו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"פ 61448-11-15 מדינת ישראל
נ' פרנקו

21 ביוני 2017



לפני כבוד השופט צבי גורפינקל


המאשימה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד גיא רוסו






נגד

הנאשם

מור מרדכי פרנקו

ת.ז. 208426742


ע"י ב"כ עו"ד יעל פינקלמן-ניסן






גזר דין



הנאשם הצטרף לחבורתם של האחים אייל בן משה ומשה בן משה שהיו להם קשרים עסקיים עם משה בן חיים המוכנה "מוסא". ב- 27.8.15 התגלע בין האחים לבין מוסא סכסוך כספי, והאחים דרשו ממוסא כסף לרכישת אופנוע. האופנוע נרכש והאחים העבירו את הבעלות עליו לנאשם, בהסכמתו.


האחים איימו על מוסא בקשר לדרישותיהם הכספיות, בנוכחותו של הנאשם, ואמרו לי כי יפגעו בו ובבני משפחתו אם לא ישלם את המגיע להם, לטענתם. האחים קשרו קשר עם הנאשם ועם שמונה נוספים, להטיל אימה על מוסא על-ידי הגעה בחבורה לביתו כדי להתעמת עימו. הנאשם הגיע עם האחרים לביתו של מוסא, ובשעה 01:30 אחר חצות הזעיקה אשתו של מוסא את המשטרה, לאחר שראתה כי אנשים נכנסו לחצר הבית. למקום הגיעה ניידת משטרה שבה היה השוטר רס"ל מנגיסטו בלטה, שלאחר עריכת חיפוש ברכבו של הנאשם ומציאת שישה טלפונים סלולריים חשודים כגנובים, עיכב אותו לחקירה. הנאשם הגיע עם רס"ל מנגיסטו לתחנת המשטרה בבת-ים, שם איים עליו, אמר לו כי זיהה אותו, וכי סימן אותו, וקילל אותו "יא כושי מפגין אפס לך תזדיין אני עוד אזיין אותך כושי לא מקובל פה".

בהמשך, ביקש הנאשם לגשת לשירותים בתחנה, ולאחר שחזר מהשירותים, פנה לרס"ל מנגיסטו ואמר לו "תראה אני אשתין פה מה תעשה לי?" והטיל את מימיו בתא העצורים. לאחר מכן, הוסיף לקלל את רס"ל מנגיסטו, באומרו ש"יזיין את אשתו, יזיין את אימו, אתיופי כושי לא מקובל".

בגין אירועים אלה הורשע הנאשם בעבירות של סחיטה באיומים בצוותא, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, והעלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין. בכתב האישום יוחסה לנאשם גם עבירה של מעשה מגונה בפומבי בגין הטלת מימיו בתא העצורים, אולם בעקבות המלצת בית המשפט, הסכימה התביעה להמיר את הסעיף באישום אחר, והנאשם הורשע בעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, כל זאת כפי שפורט בפרט הראשון של כתב האישום.
משה בן משה החליט לחבול במוסא חבלה חמורה, ולהטעין מטען חבלה מאולתר בצמוד לביתו, וביום 2.11.15 הוטמן המטען ליד שני בלוני גז שהיו צמודים לקיר בית המשפחה, ופוצצו אותו, וכתוצאה מכך, נגרם נזק רב לבית משפחתו של מוסא. לאירוע זה הנאשם אינו קשור, אולם לאחר פיצוץ המטען, הסתבר שבמהלך ביצוע התכנית הפלילית, הקושרים עשו שימוש בקטנוע שרשום בבעלותו של הנאשם. לאחר פיצוץ המטען, הורה משה בן משה לנאשם להגיש תלונה כוזבת במשטרה, לפיה הקטנוע נגנב ביום 1.11.15, דהיינו לפני פיצוץ המטען, על-מנת שלא יקושר לביצוע הפיצוץ, והנאשם הגיש את התלונה הכוזבת על-פי הנחייתו של משה בן משה. בגין זאת, הורשע הנאשם בעבירה של ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין, כפי שמפורט בפרט האישום השני.

לנאשם רישיון נהיגה המאפשר נהיגת אופנוע בהספק של עד 14 כ"ס, אולם ביום 11.6.15 בשעה 01:45 לאחר חצות, נהג הנאשם בקטנוע ששייך לאדם אחר, בעל הספק מנוע של 40 כ"ס, דהיינו נהג ברכב כשאין בידו רישיון נהיגה מתאים לסוג זה של רכב. הנאשם גם נהג בקטנוע ללא רשות הבעלים. בעת שרכב על הקטנוע בבת-ים, כשמאחוריו נוהג ברכב דוד שריקי, שהוא אחד מבני החבורה שהורשעו בסחיטה נשוא פרט האישום הראשון, נהגו יושבי הרכב בפראות, ושוטר הבחין בכך. הנאשם נהג במהירות וחלף על-פני השוטר בצורה פרועה, והשוטר רס"ל אטיאס, החל לדלוק אחריו, כאשר במהלך נסיעתו הפרועה, חלף הנאשם על פני צמתים, בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור באותה עת. מדובר בשישה צמתים שונים בבת-ים. בגין זאת, הורשע הנאשם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה יחד עם תקנה 62 לתקנות התעבורה, ושימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג סיפא לחוק העונשין (פרט אישום שלישי).

ביום 11.11.15 בבוקר, הגיעו שוטרים לביתו של הנאשם בבת-ים על-מנת לבצע צו מעצר שהוצא נגדו. במהלך המעצר איים הנאשם על השוטרים, קילל אותם והטיח ברס"ר פרץ "אני אזיין את הבת שלך ואצלם את זה ואשלח לך, אני אדקור את הבן שלך, אני אאנוס את הבת שלך, לכל אחד יש ילדים והורים, אני אחתוך את הבת שלך לחתיכות". כמו כן, ניסה הנאשם להשליך אגרטל מזכוכית על השוטרים, וירק על רס"ר פרץ ורס"ל אילוז. בגין זאת, הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטרים, לפי סעיף 273 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, והעלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

לחובתו של הנאשם הרשעה מבית המשפט לנוער בתל-אביב בגין עבירות של חבלה במזיד ברכב, תקיפת עובד ציבור, הטרדה באמצעות מתקן בזק, זיוף, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית וניסיון גניבה. בגין זאת, הוטל עליו עונש מאסר בפועל בן שישה חודשים, וכן שישה חודשי מאסר על-תנאי לשנתיים, לרבות עבירות אלימות ועבירות נגד שוטרים. גזר דין זה ניתן ביום 2.10.14, כאשר הנאשם היה אז בגיל 17 ומגזר הדין עולה התנהגות פרועה וחסרת רסן מצד הנאשם, כאשר הנאשם גרם לתקר בגלגל קדמי של רכב שהיה במקום על רקע סכסוך קודם עם בעל הרכב, וכאשר המתלונן שם הגיש תלונה במשטרה, עקב הנאשם יחד עם אחרים אחרי המתלונן ואביו, ושם הסתבך באירוע אלים. כמו כן, תקף הנאשם את מנהלת בית הספר שלו, התקשר למתלוננת בטלפון, קילל אותה והטריד אותה, ועבירות נוספות שתוארו בגזר הדין, לרבות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

שרות המבחן לנוער ערך אז תסקיר שרות מבחן, שצייר תמונה מדאיגה של נער שחי ללא גבולות, לא נשמע לסמכות הורית או חינוכית, חסר מסגרת לימודית או תעסוקתית, ומוציא את זמנו לבטלה בשוטטות בסביבה עבריינית. כל הניסיונות שנעשו להחזירו למסגרת כלשהי - נכשלו. הנאשם החליף שמונה מסגרות לימוד על רקע בעיות משמעת והתנהגות, ואובחן כבעל הפרעת קשב והיפר אקטיביות, וגורמי הטיפול המליצו להשימו במסגרת, אולם הדבר לא צלח עקב התנגדות הנאשם והוריו לשהייתו מחוץ לבית.

שרות המבחן לנוער התרשם אז כי מדובר במשפחה בעלת קשיים משמעותיים בקבלת גבולות וסמכות, ולקיחת אחריות, תוך השלכתה על גורמים חיצוניים. בית המשפט לנוער מצא כי התנהגותו של הנאשם מלמדת על התנהגות חוצת גבולות ופורעת חוק, תוך הבעת זלזול ואלימות פיזית ומילולית כלפי זולתו, סיכון הציבור וזלזול מוחלט בשלטון החוק. שרות המבחן לא מצא מקום לבוא בהמלצה טיפולית, והביע דעתו כי יש צורך בהרתעתו של הנאשם, ולפיכך נגזר עליו, כאמור, עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר על-תנאי שונים, בהם שישה חודשים על-תנאי לשנתיים בגין עבירות אלימות או עבירות כנגד עובדי ציבור או נגד שוטרים. תנאי זה הוא בר-הפעלה בתיק זה.


הנאשם הוא חלק מחבורה של 12 אנשים שהתאגדו סביב האחים בן משה, שהטילו חתיתם על הסביבה לביצוע עבירות סחיטה בכוח ובאיומים, תוך שימוש באלימות, אולם דינו התנהל בנפרד מיתר אחד-עשר הנאשמים האחרים, עקב טעמים ראייתיים, כאשר מדובב שהוכנס לתאו הצליח להוציא מפיו תיאורים מפלילים על בני החבורה, ולכן הוגש נגדו כתב אישום בנפרד על-מנת שיוכל להעיד כנגד הקושרים האחרים השותפים לעבירות. לענייננו, בגין עבירת הסחיטה נשוא הפרט הראשון, הוטלו על הנאשמים עונשים שונים, כאשר הנאשם העיקרי נידון לעונש מצטבר של 61 חודשי מאסר בפועל, הנאשם השני נדון ל- 44 חודשים בפועל, וכל האחרים, שהינם "חיילים" כדוגמת הנאשם, נדונו לעונשי מאסר בפועל של 10 חודשים ו-8 חודשים, ואחד שהיה קטין, נדון ל- 7 חודשים מאסר בפועל.


מאחר שמדובר בעבירות שהנאשם היה שותף להן, נראה כי היה נגזר עליו עונש דומה, אילו נשפט יחד עם האחרים באותו תיק, ועל כן יש ללמוד מעונשי המאסר שנגזרו על האחרים בתיק פלילי 61549-11-15, גם לעניינו של הנאשם.


העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בין היתר, יש מקום להחמיר כאשר קיים חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור, או אם יש צורך בהרתעת הנאשם או בהרתעת הרבים, ובקביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בתכנון שקדם לביצוע העבירה, בחלקו היחסי של הנאשם, בנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה ובנזק שנגרם בפועל, יכולתו של הנאשם להבין את מעשיו ולהימנע מהם, וכן ניתן להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כמו הפגיעה של העונש בנאשם בשל גילו, פגיעת העונש בבני משפחתו ובנזקים שעלולים להיגרם לנאשם מהרשעתו. לקולא, ניתן להתחשב בנטילת האחריות שנטל הנאשם על מעשיו, ובשיתוף הפעולה שלו עם רשויות אכיפת החוק.

מאחר שהנאשם היה בן 18 ומספר חודשים בעת ביצוע העבירות, חלה חובת הגשת תסקיר קצין מבחן לבית המשפט, ושרות המבחן ערך תסקיר, כנדרש.


שרות המבחן מציין את הרשעתו של הנאשם בבית המשפט לנוער, סוקר את נסיבות חייו של הנאשם, וציין שמדובר באדם צעיר ותלותי, נעדר מיומנויות וכלים להתנהלות במסגרת חיים ברורה ומאורגנת, ניהל אורח חיים שאופיין בחוסר יציבות, חוסר גבולות, וחוסר מעש מתמשכים, וההתרשמות היא כי הוא מאופיין בקווי אישיות אנטי-סוציאליים, אימפולסיביים ובלתי מווסתים, בלתי בשלים, וגם בחלוף הזמן לא שינה הנאשם את אורחותיו כאשר חבר לחבורות שוליים, והוא ממשיך לבטא עמדות בעייתיות ביחס לחוק ולחברה, אינו בוחן את עצמו באופן ביקורתי, נוטה לראות את עצמו כקורבן, ומשליך את האחריות על מצבו על גורמים חיצוניים, הוא ממוקד בעצמו ואינו מגלה אמפתיה לזולת.


שרות המבחן התרשם שהנאשם אינו בשל ומגויס לבדיקה עצמית, וגם אם הביע נכונות מילולית להשתלב בהליך טיפולי, הרי מדובר בביטוי חיצוני בלבד במטרה להשפיע על ההליך המשפטי כדי להקל על תוצאותיו. הנאשם אינו מוכן לקבל על עצמו סנקציות וגבולות, ממשיך להתנהל באופן פורץ גבולות, אינו ער לרמת הסיכון במצבו להישנות לביצוע עבירות נוספות על החוק, ואינו מבטא רצון לשינוי ממשי בחייו. שרות המבחן מתרשם כי התנאים המגבילים בהם מצוי הנאשם תקופה ממושכת, מהווים גורם רגרסיבי, מערער ומעצים את מצוקתו הרגשית, ומגבירים את התסכול, הכעס וחוסר האמון שהוא חש, ומשליכים על המשך התנהלות בעייתית פורצת חוק, ולכן העריך שרות המבחן כי במצבו, קיימת חשיבות לסיים את ההליך המשפטי שמגביר את הסיכון במצבו.


מדובר באחד התסקירים השליליים שמונחים בפני
בית המשפט, הנאשם ממשיך מגיל צעיר באורח חיים שולי ועברייני, מתבטל ואינו עושה דבר משמעותי בחייו, ויש מקום לגזור עליו עונש חמור והולם, שיהיה מיידי על-מנת להפסיק את התנאים המגבילים בהם הנאשם נמצא עתה, כששרות המבחן מתרשם שיש לסיימם בהקדם.


מתחם העונש הראוי בגין עבירת הסחיטה שבפרט הראשון, הינו בין 6 ל- 24 חודשים, ומאחר שעל הקטין בתיק נגזר עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, והנאשם היה בן 18 וחודש בעת ביצוע העבירה, אני גוזר את עונשו של הנאשם בגין עבירת הסחיטה לעונש של 8 חודשי מאסר בפועל, וכן שנה מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה של סחיטה באיומים או בכוח.


אני מטיל על הנאשם 3 חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה של איומים או העלבת עובד ציבור או התנהגות פסולה במקום ציבורי.


פרט האישום הראשון מתייחס אמנם למסכת אירועים אחת, אולם מדובר למעשה בשני אירועים נפרדים המגולמים בפרט זה. האירוע הראשון, המשותף לנאשם וליתר הנאשמים שנדונו בתיק המקביל, מתייחס לעבירת הסחיטה שתוארה כבר. אירוע זה הסתיים לגבי כל השותפים האחרים, אולם מהגעתו של הנאשם לתחנת המשטרה, אחרי שעוכב לאחר שנמצאו ברכבו שישה טלפונים סלולריים חשודים כגנובים, התנהג הנאשם התנהגות מחפירה ומזלזלת בתחנת המשטרה. איומים על שוטר ממוצא אתיופי, שנועדו להשפילו ולהעליבו על רקע צבע עורו ומוצאו, מחייבים להתייחס בצורה מחמירה לאירוע זה. לא יתכן לעבור לסדר היום על כך שאזרח מעז להחציף פניו כלפי שוטרים, ולקללם בביטויים בשפת ביבים, תוך התייחסות למוצאו של השוטר, והבעת זלזול בוטה, כאשר הוא משתין בחדר המעצר כדי להפגין את זלזולו בשוטר, ומאיים עליו במילים בוטות וגסות. התנהגות זו מחייבת הטלת עונש שיהיה בו כדי להדגיש את החומרה שבית המשפט רואה בהתנהלות מזלזלת באנשי החוק, ואני קובע בגין העבירה של איומים והעלבת השוטר, מתחם ענישה שבין 6 ל-12 חודשי מאסר, וגוזר על הנאשם בגין האירוע השני בתחנת המשטרה, עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, בצירוף המאסר על-תנאי שנגזר כבר.


בגין הפרט השני של דיווח כוזב למשטרה על גניבה כביכול של הקטנוע, כדי להרחיק אותו מהאירוע של הטמנת מטען החבלה, אני גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל ו- 3 חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה של ידיעות כוזבות או שיבוש מהלכי משפט.


פרט האישום השלישי מייחס לנאשם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. מדובר בעבירות שרמת הענישה שנקבעה בפסיקה הינה ארבע שנות מאסר בפועל, החל מע"פ 2410/04 מדינת ישראל
נ' סלמן אבו- אלקיען ועד ע"פ 285/13 אברהם מוסטפא נ' מדינת ישראל
, שם נקבע כי מתחם הענישה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לא השתנה לקולא בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, וכי רף הענישה של ארבע שנים ישים גם היום. וכן ראה ע"פ 1641/13 דיא אלדין וואליד אבו סביח נ' מדינת ישראל
, שם חזר בית המשפט העליון על הצורך להילחם בתופעה החמורה של נהיגה פראית אגב הימלטות משוטרים, תוך סיכון ממשי לחיי הנהגים האחרים בדרך ועוברי אורח תמימים, ואושר עונש מאסר בן 60 חודשים.


הנאשם בענייננו נהג בקטנוע שפגיעתו קלה במעט מפגיעת רכב בעל ארבעה גלגלים, מתחם הענישה הינו בן 2 ל- 5 שנות מאסר, אולם לאור העונש שנגזר על הנאשם דוד שריקי, שנהג ברכבו בצורה פראית אחרי הנאשם, ונדון לשנתיים מאסר, אגזור על הנאשם עונש זהה, כאשר זהו העונש המינימלי האפשרי בעבירה זו של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ועל כן אני גוזר על הנאשם בגין פרט האישום השלישי שנתיים מאסר בפועל, וכן שנה מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ושישה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או שימוש ברכב ללא רשות.


בפרט האישום הרביעי חזר הנאשם על התנהגותו הבוטה והמזלזלת כלפי שוטרים שבאו לבצע צו מעצר, איים על השוטרים תוך איום על בני משפחתו של השוטר רס"ר פרץ, איום על בתו, על בנו, וכפי שנאמר כבר לגבי הפרט הראשון, יש להוקיע התנהגות זו, ואני גוזר על הנאשם בגין פרט האישום הרביעי 6 חודשי מאסר בפועל, וכן שישה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה של תקיפת שוטרים, לרבות ניסיון לעבירה זו, עבירת איומים או העלבת עובד ציבור.


בביצוע העבירות כנגד השוטרים, הפר הנאשם את התנאי שהוטל עליו בתיק בית המשפט לנוער, ואני מורה להפעיל את עונש המאסר בן שישה החודשים שנגזר עליו בתיק פלילי 14048-11-13 ותיק פלילי
16189-07-14 בבית המשפט לנוער בתל-אביב.


אני מורה כי עונשי המאסר בפועל לתקופות של 8 חודשים ו-6 חודשים שנגזרו בגין הפרט הראשון,
יהיו מצטברים, כיוון שאין קשר בין שני האירועים, מדובר באירועים נפרדים, במקומות שונים, ובשעות שונות.


עונש המאסר בן 3 החודשים בגין הפרט השני, יהיה חופף לעונשים בגין העונשים בפרט הראשון.


עונש המאסר בן 24 חודשים בגין הפרט השלישי, יצטבר לעונש המאסר בגין הפרט הראשון.


עונש המאסר בן 6 חודשים בגין הפרט הרביעי, יהיה חופף לעונשים שנגזרו.


עונש המאסר על-תנאי בן 6 חודשים שהופעל, יופעל כך ש-2 חודשים מתוכו יצטברו לעונש המאסר ו-4 חודשים יופעלו בחופף.


סך הכל מוטל אפוא על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 40 חודשים, כשמתקופה זו יש לנכות את תקופת מעצרו של הנאשם מיום 11.11.15 עד ששוחרר ביום 1.2.16.



בנוסף לכך, אני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לרכב מנועי מסוג כלשהו, לתקופה של שנתיים מיום שחרורו מהמאסר.


לאור גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שאינו עובד ואינו משתכר, אינני נעתר לבקשת התביעה לחייב את הנאשם לשלם לשוטרים שאותם גידף וקילל, פיצוי.


זכות ערעור תוך 45 ימים.


ניתן היום,
כ"ז סיוון תשע"ז, 21 יוני 2017, במעמד הצדדים.







פ בית משפט מחוזי 61448-11/15 מדינת ישראל נ' מור מרדכי פרנקו (פורסם ב-ֽ 21/06/2017)