פסקי דין על גבריאל דותן | פסקי דין על יהודה הראל ואח' | פסקי דין על קו אופ הרבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים | פסקי דין על ועד הפעולה של בעלי המניות בקו אופ הרבוע הכחול אגודה לשירותים באמצעות עו"ד יונה מרקוביץ |

113/03 עמנ     11/05/2005




עמנ 113/03 גבריאל דותן, יהודה הראל ואח' נ' קו אופ הרבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ , ועד הפעולה של בעלי המניות בקו אופ הרבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ באמצעות עו"ד יונה מרקוביץ





1. גבריאל דותן

2. יהודה הראל
3. עמית בית דגן
4. יצחק אורן
5. ישעיהו גינוסר
6. גרשון ויסמן
7. צבי אנגלברג
ו-977 עובדים נוספים בקו אופ הרבוע הכחול ישראל בע"מ
בעניין:
המערערים
ע"י ב"כ עו"ד אבי כהן
- נ ג ד -
1. קו אופ הרבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ליפא מאיר ושות'

2. ועד הפעולה של בעלי המניות בקו אופ הרבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ באמצעות עו"ד יונה מרקוביץ

3. יהודה יולביץ - לביב ואח'
באמצעות עו"ד הרצל כספי
המשיבים
משיבים 2 ו 3 ע"י ב"כ עו"ד מיכאל שחור; עו"ד מיכה מנס; עו"ד נורית כהן-ריצ'ולסקי
פסק-דין

1. בפני
ערעור מנהלי על החלטת רשם האגודות השיתופיות (להלן - הרשם) מיום 23.3.03, לפיה אין המערערים זכאים להיכלל בפנקס החברים של "קו-אופ הריבוע הכחול- אגודה צרכנית שיתופית בע"מ" (להלן - האגודה).

2. המערערים הנם 984 עובדים (להלן - העובדים) אשר עבדו באגודה. בשנת 1996 הועברו העובדים לעבוד בחברת הבת של האגודה - חברת "הריבוע הכחול ישראל בע"מ" (להלן - חברת הבת).
3. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת צירופם של העובדים כחברים באגודה.

רקע עובדתי
4. בשנת 1942 נרשמה האגודה כאגודה שיתופית צרכנית וברבות השנים הייתה לאגודה הצרכנית הגדולה בארץ. במשך עשרות שנים, נהגה האגודה לצרף את עובדיה כחברים באגודה.

5. במהלך שנות התשעים הפסיקה האגודה לקבל חברים למשך כ- 3-4 שנים ובשל כך, פעל ועד עובדי האגודה לקבלת עובדים חדשים כחברי אגודה. בשנת 1998 נענתה האגודה לפניות והחלה בהליך לצירוף כ- 1,000 עובדים מתוך כ- 8,000 עובדים שעבדו באגודה או בחברת הבת ולא נמנו על חברי האגודה. על תוצאותיו של הליך זה חלוקים הצדדים.

6. בשלהי שנת 1998 שילם כל אחד מן העובדים סך של 500 ש"ח עבור מניות האגודה ובחודש ינואר 1999 נרשמו העובדים בפנקס חברי האגודה. ביום 12.4.00 הוספה לפנקס החברים הערה לפיה רישום העובדים הנו בכפוף לבירור משפטי באשר לצורך בפרסום תשקיף לשם הקצאת המניות.

7. בד בבד למתואר לעיל, ביום 11.12.97, מינה הרשם, לבקשת מזכירות האגודה, את השופט (בדימוס) מיכאל בן יאיר כחוקר לצורך עדכון פנקס החברים באגודה וזאת מכוח סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות, התשל"ג-1973 (להלן -פקודת האגודות השיתופיות). ביום 23.2.99 הגיש השופט (בדימוס) בן יאיר דו"ח מטעמו ובו ציין כי העובדים נתקבלו כחברי אגודה בכפוף לבחינת הצורך בפרסום תשקיף.

8. ביום 28.5.00 החליט הרשם למנות את רו"ח יהודה בר-לב כחוקר נוסף, וזאת להשלמת איתור חברי האגודה שטרם אותרו בדו"ח בן יאיר. בסוף התהליך היה על רו"ח בר לב להגיש דו"ח סופי באשר למיהות חברי האגודה ובהקשר זה הרשם הורה לרו"ח בר-לב שלא לכלול בדו"ח הסופי שיגיש את 984 העובדים וזאת משום שבדו"ח בן יאיר נאמר כי קבלתם הנה בכפוף לבירור משפטי באשר לצורך בפרסום תשקיף. בהתאם לכך, ביום 29.4.01 הגיש רו"ח בר לב דו"ח מסכם מטעמו ובו פירט את הרשימה העדכנית של חברי האגודה לאחר פעולות האיתור שנעשו על ידו. רו"ח בר לב ציין בדו"ח, כי יש להשמיט מן הפנקס את 984 העובדים שכן הם טרם התקבלו כחברים. מאוחר יותר, ביום 15.10.01 אימץ הרשם את דו"ח רו"ח בר לב והחליט על פרסום מעודכן של פנקס החברים ממנו הושמטו שמות העובדים.

9. הרשם קיים הליך שבו הוא אפשר הגשת הסתייגויות מדו"ח בר לב ובמסגרת זו, הגישו העובדים הסתייגויות בפני
הרשם. ביום 7.8.01 החליט הרשם לדחות את הסתייגויות העובדים וקבע כי אין לראות בעובדים חברי אגודה, שכן בהליך קבלת העובדים נפלו פגמים מהותיים. פגם ראשון, מקורו בכך שהעובדים לא שילמו את ערכה הריאלי של המניה ובכך נוצר, לשיטתו של הרשם, דילול פסול בזכויות יתר החברים. פגם שני, לפי החלטת הרשם, מקורו בחשש כי הקצאת המניות הייתה לצורך יצירת קואליציה פסולה בין ההנהלה לבין העובדים אשר נועדה לביצור שליטת ההנהלה באגודה. פגם שלישי, מקורו בכך שההקצאה בוצעה תוך כדי ניגוד עניינים בשל השתתפות נציגי וועד העובדים בהצבעה על קבלת העובדים החדשים כחברים באגודה.

10. על החלטת הרשם הגישו העובדים ערעור מנהלי אשר נדון בפני
כב' השופט צ' סגל (עמ"נ 104/01). ביום 20.1.02 ניתן

פסק דין
בהסכמת הצדדים ובו נקבע כי העובדים יוכלו לעיין במסמכים נוספים ולאחר מכן להגיש טיעון משלים בפני
הרשם אשר ייתן החלטה חדשה בהתאם לטיעון המשלים.

11. בהתאם לכך, התנהל הליך נוסף בפני
הרשם, אליו צורפו המשיבים 2 ו-3. ביום 23.3.03 נתן כאמור, הרשם את החלטתו השנייה בה שב ודחה את הסתייגות העובדים. הערעור שבפני
, נסוב כאמור, על החלטה זו.

12. למען שלמות התמונה יצוין כי במקביל להתרחשויות המתוארות לעיל, נדונה עתירה בפני
בית-המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 8047/98 לויט נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'
, תק-על 2002(1), 208), בה נתבקש סעד לפיו ניתן יהיה לפדות את מניות האגודה לפי ערכן הריאלי ולא לפי ערכן הנקוב כמתחייב מתקנה 10 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973. ביום 5.8.01 שינה הרשם את סיווג האגודה מאגודה צרכנית לאגודה לשירותים, ובכך אפשר למעשה לפדות את המניות בהתאם לערכן הריאלי וזאת בהתאם לתקנה 11 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות). בעתירה בבג"ץ, הוצע מתווה לפירוק האגודה ופדיון נכסיה בידי החברים, שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 10.2.02. לפי

פסק דין
זה הועד הממונה יגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לשם אישור הסדר בין האגודה לבין חבריה. בהתאם לכך, הוצע הסדר, שעיקרו מכירת נכסי האגודה ופדיון המניות לחברים וליורשים מתוך התמורה שתתקבל. ההסדר קובע, כי רשימת החברים באגודה תהא בהתאם לפנקס החברים שפרסם הרשם ביום 15.10.01 בכפוף לעדכונים שיערוך בעקבות השגות וערעורים. כמו-כן, נקבע בהסדר כי במועד בו יחל הפדיון תשמר קרן מתאימה לשם פדיון מניות לגבי מי שטענותיו לחברות באגודה יימצאו עדיין בהליך משפטי שטרם הוכרע באופן חלוט. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב התקיימה אסיפת חברים ויורשי חברים באגודה ביום 15.5.02, אשר אישרה ברוב של למעלה מ- %99.9 את הצעת ההסדר. בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר אף הוא את ההסדר בהחלטה מיום 8.7.02. ביצוע ההסדר שאושר החל ביום 31.8.03, כאשר נשמרה כאמור, קרן עבור העובדים באם יוחלט כי הם חברים באגודה.

החלטת הרשם
13. כפי שפורט לעיל, החלטתו של הרשם נשוא ערעור זה הנה החלטתו השנייה בעניין והיא ניתנה בעקבות פסק הדין המוסכם אשר קבע כי הרשם ישמע טיעונים נוספים וייתן החלטה חדשה בעניינם של העובדים.

14. החלטת הרשם מבוססת על שני נימוקים מרכזיים. הנימוק הראשון הנו נימוק פרוצדוראלי, לפיו אין כל החלטה אופרטיבית על צירוף העובדים כחברים באגודה ולחלופין, כי ההחלטה נתקבלה על-ידי וועדת משנה שלא הייתה מוסמכת להחליט על כך. הנימוק השני הנו מהותי, לפיו צירוף העובדים כחברי אגודה נעשה מטעמים פסולים שכן הוא נועד לביצור מעמד ההנהלה תוך יצירת קואליציה עם העובדים וכן תוך כדי ניגוד עניינים בשל השתתפות נציגי וועד העובדים בהצבעה על קבלת העובדים החדשים כחברים. בהחלטתו זו, לא חזר הרשם על הנימוק שביסוד החלטתו הקודמת לפיו צירוף העובדים כחברים מהווה דילול פסול של מניות יתר החברים באגודה.

טענות העובדים
15. טענתם הראשונה של המערערים היא כי קביעת הרשם לפיה המערערים אינם חברי האגודה אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שהונח בפני
ו ונעדרת תשתית עובדתית. לטענת העובדים הם צורפו כחברי אגודה, שילמו את ערכה הנקוב של המניה, נכון ליום התשלום, ונרשמו כחברים בפנקס החברים וזאת כפוף לסייג אחד ויחיד והוא בירור משפטי באשר לצורך בפרסום תשקיף. רישומם בפנקס החברים מלמד כי מדובר בתנאי מפסיק ולא בתנאי מתלה.

16. לטענת העובדים, אי הכללתם כחברי אגודה בדו"ח בר לב, דבר אשר הוביל בסופו של דבר למחיקתם מפנקס החברים, נעוצה בכך שהרשם עצמו הורה לרו"ח בר לב שלא לכלול אותם בדו"ח. לטענתם, רו"ח בר לב, מונה לשם איתור חברים "בלתי מאותרים" ולא מונה כדי לבחון את חברותם של חברי האגודה המאותרים ובהם העובדים. משכך, הוא כלל לא בחן את נושא צירופם של העובדים כחברים באגודה, וקביעתו לפיה העובדים לא צורפו כחברים לאגודה נעשתה ללא כל בדיקה ורק עקב הנחיית הרשם.

17. באשר לנימוקים המהותיים המפורטים בהחלטת הרשם, טוענים העובדים, כי קביעת הרשם לפיה צירוף העובדים נועד לביצור שליטת ההנהלה, לא בוססה על ממצאים עובדתיים ונומקה על דרך האלימינציה. לטענתם, צירוף עובדים כחברי אגודה היה נוהג מושרש באגודה משך עשרות שנים שמקורו ברצון לחזק את הקשר בין האגודה לעובדיה וליצור זיקה הדוקה בין העובדים לאגודה. העובדים טוענים כי לא זו בלבד שאין כל ראיה המצביעה על תכלית פסולה בצירופם, אלא שחומר הראיות אשר הוגש לרשם מעיד כי צירוף העובדים כחברי אגודה נבע מסיבות לגיטימיות.

18. באשר לנימוק שעניינו ניגוד עניינים, טוענים העובדים כי גם בהנמקה זו אין ממש, וכלל אין מדובר בניגוד עניינים.

19. לחילופין, טוענים העובדים כי אף אם נניח כי נפלו פגמים מהותיים בהליך קבלתם לאגודה, אין בפגמים אלו כדי להביא לבטלות הליך הקבלה ולפסילת חברותם באגודה.

20. לבסוף, מלינים העובדים באריכות על כך שהרשם צירף להליך בפני
ו את המשיבים 2 ו-3, אשר לא היו צד להליך הקודם שהתקיים בפני
ו וכן לא היו צד לערעור המנהלי הקודם שהוגש על החלטתו הראשונה של הרשם.

טענות המשיבים
21. המשיבה 1, היא האגודה עצמה, הודיעה באמצעות הועד הממונה של האגודה כי היא אינה מעוניינת לנקוט עמדה בהליך וכי היא תפעל בהתאם לפסק דינו של בית המשפט.

22. המשיבים 2 ו 3 (להלן המשיבים), שהנם נציגי בעלי המניות באגודה, סומכים ידיהם על החלטת הרשם אשר קיבל למעשה את מרבית טענותיהם. לטענתם, העובדים מעולם לא התקבלו לאגודה כחברים שכן אין בנמצא כל החלטה אופרטיבית בדבר צירופם כחברי אגודה. לחלופין, טוענים המשיבים כי אף אם התקבלה החלטה על צירוף העובדים הרי שזו התקבלה על-ידי וועדת משנה שלא הייתה מוסמכת להחליט על כך.

23. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הליך צירוף העובדים כחברי אגודה הנו פסול שכן תכליתו היחידה הייתה הענקת זכויות הצבעה לעובדים כדי לבצר את שליטת ההנהלה באגודה וזאת בניגוד למטרות האגודה ובניגוד לטובתה, זאת כאשר הנוהג של צירוף עובדים כחברי אגודה פסק כ-3-4 שנים קודם לתחילתו של ההליך הנוכחי.

24. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הליך צירוף העובדים נוהל תוך כדי הפרת חובות האמון של חברי ההנהלה ותוך ניגוד עניינים, שמקורו בכך שחברי וועד העובדים אשר כיהנו במקביל גם כחברי מזכירות, השתתפו בישיבות המזכירות בהן נדון צירוף העובדים החדשים.

25. עוד טוענים המשיבים, כי ההלכה הפסוקה הנה שאין להתערב בהחלטות הרשם אלא במקרים חריגים וכי "לעובדים אין זכות ערעור על קביעות עובדתיות של הרשם וכן, העובדים גם אינם רשאים לערער על מסקנות הנובעות מעובדות".

דיון

התערבות בהחלטת הרשם
26. בטרם אדון בטענות הצדדים לגופן אתייחס לטענתם המקדמית של המשיבים, לפיה לעובדים אין עומדת זכות ערעור על החלטות עובדתיות שנקבעו על-ידי הרשם. לפי טענה זו, התערבות ערכאת הערעור בקביעות משפטיות תיעשה במקרים חריגים בהתאם למבחני הלכת חטיב (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1), 673) הדנה בהתערבות בג"ץ בהחלטות בתי הדין לעבודה, אולם, התערבות בהכרעות עובדתיות של הרשם כלל אינה אפשרית.

27. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, בבג"ץ 3815/92 פיין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד מז(2), 424, נקבע שיש להחיל את הלכת חטיב במקרה של השגה על החלטות הרשם, אולם הדבר נאמר בהקשר להשגה על החלטות הרשם כבורר מוסכם או כמאשר או מתקן החלטת בורר מוסכם מכוח סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי על החלטה מכוח סעיף 52 אין זכות ערעור ועל רקע זה נקבע כי השגה על החלטה זו תוכרע לפי מבחני ההתערבות בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה. הלכה זו אינה יפה באשר להתערבות בהחלטות הרשם עליהן קבועה זכות ערעור בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (ראה סעיף 5 (2) לחוק בצירוף סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק). בבג"ץ 8405/02 systemate numafa b.v נ' רשם האגודות השיתופיות, תק-על 2002(4), 431, נקבע כי מבחני הלכת חטיב אשר אומצו בהלכת פיין יחולו רק כאשר לא קיימת זכות ערעור על החלטות הרשם והחלטתו מותקפת בבג"ץ (לעניין זה ראה גם בג"ץ 2119/03 בית נחמיה נ' זליגמן, תק-על 2003(1), 589). בעניינו, זכות הערעור על החלטת הרשם מעוגנת בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. במסגרת זו, ההתערבות הנה רחבה ממבחני הלכת חטיב ובית-המשפט לעניינים מינהליים יכול להתערב גם בקביעות עובדתיות שבהחלטות הרשם.

28. אמנם ככלל, ערכאת הערעור לא תשים עצמה במקום הערכאה הדיונית, קל וחומר כאשר מדובר בערעור מינהלי. יחד עם זאת, מקום בו הערכאה הדיונית (במקרה שלפני - הרשם) לא קבעה עובדות על סמך התרשמות בלתי אמצעית אלא הסיקה מסקנות שבהגיון מתוך הראיות והעובדות שהוגשו בפני
ה אין לערכאה הדיונית כל יתרון על פני ערכאת הערעור ואין מניעה כי ערכאת הערעור תתערב בקביעות אלו של הערכאה הדיונית (ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995, 856-857; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240, 249).

29. במקרה שלפני, הרשם לא שמע עדים ולא התרשם באופן בלתי אמצעי מחומר הראיות. כל הראיות אשר היו בפני
הרשם היו מסמכים בכתב אשר הוגשו על-ידי הצדדים. שתי המסקנות העיקריות עליהן מבוססת החלטת הרשם, קרי, היעדר החלטה על צירוף העובדים כחברים והטעם הפסול, לכאורה, בצירוף העובדים, הנן מסקנות המבוססות על חומר הראיות בכתב אשר הוגש לפניו. בעניין זה, אין לרשם כל יתרון על פני בית-המשפט לעניינים מנהליים ואיני רואה סיבה מדוע בית משפט זה לא יתערב במסקנותיו של הרשם, באם אלו אינן מתיישבות עם חומר הראיות.

הליך קבלת העובדים כחברים באגודה
30. תקנה 2ב לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), קובעת כי "קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה".

תקנון האגודה דנן קובע כי החלטה בדבר קבלת חברים תהיה נתונה בידי מזכירות האגודה וקבלתו של חבר תהא על-פי החלטת מזכירות האגודה (פרק ב' לתקנון האגודה).

ההלכה בענין זה הנה:

"פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה אינן קובעות בעצמן תנאים לקבלת חברים. התקנות רק מורות שעל כל אגודה לקבוע בתקנונה את תנאי התקבלותם של חברים ואת שיטת בחירתם. משנעשתה הבחירה על-פי התקנון הרי שנתמלאו כל דרישות החוק בקשר לכך" (ע"א 84/64 בית חנניה נ' משה פרידמן, פ"ד יח (3), 20, 25)

משכך, כדי לקבוע כי העובדים התקבלו כחברי אגודה די להצביע על החלטת מזכירות המאשרת את קבלתם.

31. קביעתו של הרשם לפיה הליך קבלתם של העובדים כחברים באגודה טרם הסתיים, מפורטת על פני שלושה סעיפים בהחלטתו (סעיפים 40-42), בהם נקבע כדלקמן:

"מהטענות שהובאו בפני
לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתי לפיה הליך קבלת העובדים לאגודה לא הושלם מעולם, אף אם היה נעשה כדין. ההחלטות השונות אשר בהן נדונה האפשרות לצרף את העובדים כחברים באגודה היו החלטות מקדמיות או הצהרות של כוונות אולם אף אחת מהן אינה מהווה החלטה אופרטיבית בעלת תוקף מחייב. מהדיווחים השונים שעולים מפרוטוקולים של מוסדות האגודה עולה בבירור, כי ההליך לא הושלם. כך, למשל בפרוטוקול המזכירות מיום 23.12.98 דיווח מר שמעון שלום, מנכ"ל האגודה כי ההליכים טרם הסתיימו.
...
כאמור, מעולם לא התקבלה החלטה אופרטיבית בדבר צירוף החברים ואף לא הונפקו לעובדים תעודות מניה, כפי שנעשה במהלך השנים למי שצורף באופן אמיתי כחבר באגודה. הדוגמא הבולטת ביותר לכך הינה האמור בפרוטוקול הועדה לעניין קבלת חברים מיום 12.4.2000 שם הודיע מזכיר האגודה ויועצה המשפטי, עו"ד רועי ליפשיץ, כי תהליך הקבלה של העובדים כחברים טרם הושלם. גם בני גאון, מי ששימש כיו"ר המזכירות ועמד כנראה מאחורי היוזמה לצירוף העובדים העיד בפני
ועדת וינוגרד בחודש אוגוסט 1999, כי ההליך לקבלת כ- 900 העובדים לא הושלם".

32. כדי לבחון את החלטת הרשם האם ישנה החלטה אופרטיבית על צירוף החברים יש מקום לבחון את הליכי קבלת העובדים מתחילתם, שלב אחר שלב, דבר שאינו מופיע בהחלטת הרשם.

33. בטרם אבחן את הליך קבלת העובדים, אציין כי מקובלת עלי טענת העובדים כי האמור בהחלטתה הנוכחית של הרשם כי כבר בהחלטתו הראשונה מיום 7.8.01 נקבע שאין בנמצא החלטה אופרטיבית בדבר קבלת העובדים אינה נכונה. זאת, משום שבהחלטתו הראשונה קבע הרשם (בסעיף 23-24 להחלטתו), באופן מפורש כי הייתה החלטת מזכירות לקבל את העובדים אולם החלטה זו כפופה לבדיקת יועציה המשפטיים של האגודה באשר לצורך בתשקיף. בהקשר זה, מפנה הרשם לאמור בסעיף 13 לדו"ח השופט (בדימוס) בן יאיר, שם נאמר כי מזכירות האגודה החליטה לקבל את העובדים כחברים באגודה ולהקצות לעובדים את המניות וזאת בכפוף לבדיקה המשפטית האמורה. גם בסעיף 25 להחלטה הקודמת (שהוא סעיף 76 להחלטה הנוכחית), קובע הרשם כי "נפל פגם מהותי בהליך קבלת החלטת מזכירות האגודה להקצות מניות באגודה ל- 984 עובדי הריבוע הכחול...בפגם שנפל בדיון במזכירות האגודה ובוועדה לקבלת חברים יש בכדי לשלול את תוקפן של ההחלטות שנתקבלו במוסדות אלו" (ההדגשה לא במקור). משמע, כי ההחלטה התקבלה מבחינה פרוצדוראלית, אלא שיש בה פגם מהותי (עליו נעמוד בהמשך). מן האמור עולה כי קביעת הרשם בהחלטתו נשוא ערעור זה, לפיה אין כל החלטה אופרטיבית לקבל את העובדים, אינה עולה בקנה אחד עם החלטתו הקודמת, בה התבסס על דו"ח השופט (בדימוס) בן יאיר וקבע כי הייתה החלטה לקבל את העובדים אלא שהחלטה זו הייתה כפופה לקבלת חוות דעת באשר לצורך בתשקיף.

34. כפי שפורט לעיל, במשך עשרות שנים נהגה האגודה לצרף את עובדיה כחברים באגודה. בהקשר זה היו עובדים שאף טענו כי הם חויבו לרכוש מניות של האגודה (כפי שפורט בדו"ח החוקר ד"ר דורון דינאי מיום 27.4.00). בדרך זו צורפו לאגודה אלפי עובדים. במהלך שנות התשעים, האגודה לא צרפה עובדים במשך כ- 3-4 שנים רצופות ולכן נוצר מצב בו היו 8,000 עובדים של האגודה או של חברות הבת אשר לא היו חברי האגודה. בשל כך, היו פניות רבות מטעם ועד העובדים אל האגודה בבקשה לצרף את העובדים או חלקם, כחברים באגודה.

35. בישיבת המזכירות ביום 7.8.98 נאמר כי יו"ר וועד העובדים פנה בבקשה לצירוף עובדים לאגודה והוחלט כי יש צורך לקבל חוות דעת משפטית בנוגע לכך:

"...יו"ר ועד העובדים פנה במכתב אל בני גאון וציין כי עובדים רבים מעוניינים להצטרף לאגודה כחברים. פניה זו תועבר אל עו"ד רם כספי לצורך קבלת חוות דעת משפטית, שתובא לעיון ולהחלטת חברי המזכירות".
36. ביום 2.10.98 התקיימה ישיבת מזכירות ובה נאמר כי התקבלה חוות דעתו של עו"ד רם כספי לפיה צירוף העובדים נתון לשיקול דעתה של המזכירות. בישיבה זו הוחלט לצרף את העובדים כחברים באגודה:

"לאור פניית יו"ר ועד העובדים יהודה צופיוף, במכתבו מיום 31.7.98 לשתף באגודה עובדים שתרומתם לרבוע הכחול גדולה החליטה מזכירות האגודה, כפי שהיה נהוג באגודה, לצרף עובדים קבועים, שתרומתם לאגודה, כחברים באגודה. על-פי חוות דעת עו"ד רם כספי מיום 17.9.98 נושא זה מצוי בשיקול דעתם של מוסדות האגודה ומסיבה זו מחליטה המזכירות לפעול לצרוף עובדים כחברים באגודה"

37. החלטה זו, אשר לא זכתה, להתייחסות בהחלטת הרשם, הנה החלטה מפורשת לצירוף העובדים כחברים באגודה. אולם, אף אם לא ניתן לראות בה משום החלטה אופרטיבית לצירוף העובדים, יש בהחלטה זו, בצירוף החלטות מאוחרות, יותר כדי להצביע על כך שהתקבלה החלטה אופרטיבית לקבלת העובדים. כמפורט להלן.

38. ביום 30.10.98 התקיימה ישיבה נוספת של מזכירות האגודה בה נאמר:

"בני גאון ציין כי בכפוף להמלצה של מיכאל בן יאיר ולחוות הדעת המשפטית של היועצים המשפטיים שלנו, אנו נמצאים בתהליך של הכנסת כ- 1,000 חברים חדשים שהם עובדי רבוע כחול ישראל בע"מ. החברים החדשים הינם עובדים שתרומתם לפעילות הרבוע הכחול ישראל בע"מ חברת בת משמעותית של האגודה, הנה גבוהה לקו-אופ הרבוע הכחול האגודה הצרכנית השיתופיות בע"מ. נעשתה עבודה יפה מצד הנהלת רבוע כחול ישראל בע"מ בסיועם של אריה רפאל, מילק קרמר ומאיר חיימוביץ לקבלת קרוב ל- 1,000 עובדי רבוע כחול ישראל בע"מ כחברים בקו-אופ הרבוע הכחול האגודה הצרכנית השיתופית בע"מ. המזכירות מסמיכה את הועדה של קבלת חברים חדשים לאשר את הפעילות שנעשתה על-ידי אריה רפאל, מילק קרמר ומאיר חיימוביץ".

גם מהחלטה זה ניתן ללמוד כי ההחלטה האופרטיבית על קבלת העובדים כבר התקבלה. בנוסף, בהחלטה זו הסמיכה המזכירות את ועדת חברים חדשים לאשר את קבלת העובדים וועדת חברים חדשים אישרה זאת באופן מפורש.

39. ביום 13.11.98 התכנסה וועדת חברים חדשים. בדיון שערכה פורט כי המזכירות החליטה לקבל לאגודה עובדים של הרבוע הכחול וכי הוגשו לפניה רשימות של העובדים אשר עובדים מעל 3 שנים באגודה (ולאחר מכן בחברה) והוחלט כי הוועדה מאשרת את קבלת החברים. כמו כן צוין כי בעתיד, הסף התחתון לקבלת עובדים יהיה זמן של 5 שנים.

40. במשכורת חודש נובמבר 1998 אשר שולמה במהלך חודש דצמבר 1998, נוכה משכרם של העובדים סך של 500 ש"ח לכל עובד, בגין רכישת מניות האגודה. סכום זה היה הסכום אשר נקבע על-ידי האגודה כשווי של המניה בעת הקצאתה.

41. ביום 23.12.98 התקיימה ישיבה נוספת של מזכירות האגודה ובה נאמר:

"שמעון שלום דיווח על ההליכים לקבלת עובדי רבוע כחול לישראל בע"מ כחברים באגודה. העובדים חויבו במשכורת נובמבר ששולמה בדצמבר. מספר החברים שחתמו היה כ- 1,014 חברים, אלה שלא התחרטו כ-964 חברים. ההליכים טרם הסתיימו, שכן לא הונפקו עדיין הכרטיסים".

42. גם מהחלטה זו אנו למדים כי התקבלה החלטה אופרטיבית על צירוף העובדים. האמירה "ההליכים טרם הסתיימו" אשר הייתה הבסיס המרכזי להחלטת הרשם בדבר היעדר החלטה אופרטיבית, אינה גורעת מעצם קבלת ההחלטה בדבר צירוף העובדים כחברים. מילת הקישור "שכן", מסבירה את הדרוש לצורך השלמת ההליכים, קרי, הנפקת כרטיסי חבר. אין באמירה זו או באמירות אחרות של מאן דהוא באגודה לפיה "ההליכים לא הסתיימו", כדי לפגוע בהחלטות בדבר קבלת העובדים. אמירות אלו יש לקרוא על רקע הצורך לשם השלמת התהליך, בקבלת חוות דעת משפטית באשר לחובת פרסום תשקיף.

43. ביום 25.1.99 התקיימה ישיבה נוספת של ועדת חברים חדשים. הנושא העיקרי אשר עמד על סדר היום היה "השלמת קבלתם של חברים חדשים כחברים באגודה- עובדי רבוע כחול-ישראל בע"מ". הוועדה אישרה את פרוטוקול הישיבה הקודמת מיום 13.11.98 וכן ציינה כי חל עיכוב בהנפקת כרטיסי חבר. כן צוין כי ברשימה הקודמת אשר הוגשה לאישור נשמטו שמות של כ-50 עובדים אותם יש לאשר. הוועדה בחנה את הרשימה והחליטה לאשר את קבלתם של עובדים אלו:

"חברי הוועדה בחנו את הרשימה עובד-עובד. לאחר בחינת הרשימות החליטו חברי הוועדה כי הם מאשרים את קבלתם של העובדים שהומלצו בכפוף לכך שהם עומדים בקריטריונים..."

44. ואכן, לאחר הדברים הללו, בסוף חודש ינואר 1999, נרשמו העובדים בפנקס החברים של האגודה.

ביום 23.2.99 הוגש דין וחשבון מסכם על-ידי השופט (בדימוס) מיכאל בן יאיר. בסעיף 13 לדו"ח נאמר:

"בישיבתה מיום 30.10.98, החליטה מזכירות האגודה להיענות לפניית יו"ר ועד עובדי האגודה, שבקש לאפשר לעובדי קבוצת הרבוע הכחול, שאינם חברים, להתקבל כחברים באגודה ולהקצות להם את מניות חבר באגודה, בכפוף לתשלום הסכום המלא בעדן. בעקבות החלטה זו, נרשמו בקשותיהם של עובדים שהביעו את רצונם להימנות על חברי האגודה ונקבע הסדר לגביית סכום מניות החבר מעובדים אלה. קבלתם של העובדים כחברי האגודה והקצאת מניות החבר להם כפופה לתוצאות בדיקה שעורכים יועציה המשפטיים של האגודה עם רשות ניירות ערך, בדבר הצורך, או היעדר הצורך, בפרסום תשקיף לשם ביצוע ההקצאה של מניות החבר באגודה".

45. ראוי לציין כי מזכירות האגודה היא זו אשר ביקשה את מינויו של בן יאיר ובהחלטתה מיום 22.8.97 ומיום 6.3.98 קבעה כי ממצאיו של בן יאיר יאומצו על-ידיה במלואם וכך אף הוצג לציבור על-ידי בן יאיר בפרסומיו בעיתונות בהם נאמר כי האגודה התחייבה לאמץ את כל מסקנותיו.

46. ביום 12.4.00 כשנה וארבעה חודשים לאחר רישום העובדים בפנקס החברים, התכנסה וועדת חברים חדשים וקבעה כי לאור העובדה שההחלטה בדבר קבלת העובדים סויגה בקבלת חוות דעת משפטית באשר לצורך בפרסום תשקיף, יש להוסיף לצד שמותיהם בפנקס החברים הערה בנוסח הבא:

"בכפוף לתוצאות הבירור המשפטי עם רשות ניי"ע בעניין הצורך בפרסום תשקיף לשם הקצאת מניות חבר לעובדים"

47. מהמסכת העובדתית המפורטת לעיל עולה המסקנה, כי החלטת הרשם לפיה לא התקבלה החלטה אופרטיבית בדבר צירוף העובדים, אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות, עם החלטת בן יאיר ועם החלטתו הקודמת של הרשם עצמו אשר התבססה על דו"ח בן יאיר.

בהתאם לתקנון האגודה, קבלת חברים לאגודה תיעשה בידי המזכירות. החלטה מפורשת של המזכירות נעשתה כבר ביום 2.10.98 וכן ביום 30.10.98. המזכירות אף מינתה וועדת משנה לשם השלמת ההליך וזו החליטה בשנית על אישור קבלת העובדים כחברים באגודה. בהתאם לכך, העובדים שילמו את הערך הנקוב של המניות ונרשמו בפנקס החברים כחברי אגודה. מכלול הראיות מלמד כי העובדים אכן נתקבלו כחברים באגודה אלא שחברותם זו הייתה מותנית בקבלת חוות דעת באשר לצורך בפרסום תשקיף (נפקותו של תנאי זה תיבחן בהמשך). בע"א 84/64 הנ"ל, היה מדובר במקרה בו האגודה אישרה את קבלתו של הבעל ולא אישרה במפורש את קבלתה של האשה. כב' השופט ברנזון מסביר כיצד יש לבחון את כוונתה של החלטת האספה:

"המשימה היא איפוא לגלות את כוונתם האמיתית של הצדדים על רקע כל הנסיבות הסובבות את הענין. בראש ובראשונה יש, כמובן, לראות כיצד נהגו הצדדים בשעת מעשה ולקראת המעשה וכיצד תפשו הם בעצמם את תוצאותיו. עדותו של מר תובל על דבר קבלת חברים חדשים היתה ברורה בהחלט. הוא לא מצא אישור מפורש של האספה הכללית על קבלת נשים כחברות באגודה, אך עדותו היתה כי אישור האסיפה על שם הבעל נחשב כאישור הבעל והאשה" (שם בעמ' 24)

כך בעניינו, כוונתם האמיתית של הצדדים, על רקע מכלול נסיבות הענין, הייתה כי העובדים יצורפו כחברי אגודה בכפוף לסייג האמור.

בע"א 304/83 מועצה אזורית קישון נ' זכאי עדנה, תק-על 85(3), 300, דובר במקרה דומה לעניינו, בו שני אנשים ביקשו להצטרף לאגודה שיתופית. האגודה מסרה להם כי "הוחלט לאשר את קבלתכם לאגודה ולישוב תמרת. פרטים נוספים נודיעכם בהמשך". לאחר מכן, האגודה שלחה לחברים הודעת ביטול וטענה כי יש לראות בהם בגדר מועמדים בלבד. כב' הנשיא שמגר קבע:

"מסקנתו של בית המשפט המחוזי היתה כי לאור ההקשר הענייני ולאור מהות היחסים המשפטיים אשר אותם ביקשו בעלי הדין ליצור ביניהם היה מובן וברור כי כאשר נתקבלה ההודעה מיום 25.4.80 לפיה הוחלט לאשר את קבלתם של המשיבים לאגודה ולישוב, היתה הכוונה הברורה, לה היו שותפים כל בעלי הדין, כי המדובר על קבלת ההצעה של המשיבים להיות חברים באגודה ולהתיישב בישוב תמרת. בית המשפט דחה את התיזה של המערערים לפיה צריך היה לראות את מכלול התהליכים כתלת-שלביים, היינו, תחילה היו המשיבים רק בגדר מבקשים לאחר מכן נתאשרו כמועמדים ורק בסוף היתה עולה שאלת האישור של חברותם ממש. דעתה של הערכאה הראשונה היתה כי כאשר דובר בקבלתם של המשיבים לאגודה ולישוב היתה הכוונה לקשירה הסופית של היחסים המשפטיים והא ראיה שהמשיבים גם נכללו ברשימה שנשאה את הכותרת "רשימת המתיישבים לתמרת". מסקנתו האמורה של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי. כאשר בוחנים שאלת היווצרותם של יחסים חוזיים תקפים, יש להתייחס, למהותה של ההצעה ולמהותו של הקיבול ומותר לבדקם על רקע מכלול הנתונים העובדתיים המתארים את הצגת ההצעה על ידי אלו שהעלוה ואשר היו מוכנים לקבל את ההיענות החיובית להצעה כפי שהועלתה על ידם"

קביעה זו יפה לעניינו. גם בעניינו, ממכלול הנסיבות העולות מהחלטות מוסדות האגודה עולה כי אין לראות את התהליך כדו-שלבי וככזה הדורש אישור סופי נוסף לאישור שהתקבל במוסדות האגודה. גם בעניינו נרשמו העובדים בפנקס חברי האגודה ואף הופיעו בפנקס הבוחרים לבחירות אשר נערכו למוסדות האגודה (למרות שבפועל לא השתתפו בה בשל החלטת הרשם), רישום זה מלמד יותר מכל על מהות היחסים אשר התכוונו הצדדים לקשור ומלמד כי הכוונה היתה לצרף את העובדים כחברי אגודה.

48. זאת ועוד, סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי פנקס החברים של האגודה ישמש ראיה לכאורה על התאריך בו נתקבל חבר לאגודה. עומד על כך ד' לוין בספרו "המנהל והניהול בחברה ואגודה שיתופית" אבוקה, תשל"א-1971, 201:

"על-פי סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות, 1933, משמש הרישום בפנקס החברים של האגודה הוכחה לכאורה שהרשום בפנקס נתקבל כחבר, החל מהתאריך הרשום כהתחלת החברות. מי שכופר בחברותו, חייב להביא ראיות בעלות משקל כדי לסתור רישום כזה".

49. כפי שפורט לעיל, העובדים נרשמו בפנקס החברים כחברי אגודה ומכאן קמה חזקה כי הם נתקבלו כחברי אגודה. חזקה זו לא נסתרה על-ידי המשיבים.

50. לענין זה, ראוי להבהיר כיצד נמחקו העובדים מפנקס החברים. מחיקת העובדים מפנקס החברים בוצעה למעשה ביום 15.10.01 כאשר הרשם הורה על פרסום נוסח מעודכן של פנקס החברים בהתאם לדו"ח אשר הוגש לו על-ידי רו"ח בר לב. מינויו של רו"ח בר לב היה כאמור, אך ורק לשם איתור חברי האגודה שלא אותרו על-ידי השופט (בדימוס) בן יאיר. בהחלטת הרשם על מינוי רו"ח בר לב, הורה הרשם לבר לב שלא לכלול בדו"ח מטעמו את העובדים, שכן אלו "טרם נתקבלו כחברים כאמור בסעיף 13 לדו"ח החוקר". בהתאם לכך, בדו"ח אשר הוגש על-ידי רו"ח בר לב לא נכללו העובדים, ונאמר לגביהם שהם "טרם נתקבלו כחברים". ההליך שבפני
הוא כזכור, ערעור על החלטת הרשם אשר דחה את הסתייגויות העובדים על דו"ח רו"ח בר לב.

מקובלת עלי טענת העובדים, כי הרשם כלל לא היה מוסמך להורות לבר לב שלא לכלול את העובדים בדו"ח מטעמו. באם הרשם סבר כי העובדים טרם נתקבלו כחברים באגודה היה עליו ליתן החלטה עצמאית בקשר לכך, לאחר מתן זכות טיעון לעובדים. לא ניתן היה להורות מראש לרו"ח בר לב, שלא לכלול את העובדים בדו"ח מטעמו ואת הדיון המהותי בנושא זה לקיים רק לאחר הגשת הדו"ח בעת הסתייגויות העובדים על דו"ח רו"ח בר לב.

51. גם מבחינה מהותית הרשם לא יכול היה להסתמך על החלטת רו"ח בר לב שלא לכלול את העובדים כחברי אגודה. ראשית, רו"ח בר לב כלל לא בחן את הליך קבלת העובדים, אלא יישם את הנחיית הרשם. שנית, רו"ח בר לב אמור היה לבחון את חברותם של חברי אגודה ה"בלתי מאותרים" וכלל לא היה אמור לחקור באשר לחברי האגודה הידועים ובהם העובדים.

52. יצוין כי גם הנחיית הרשם לרו"ח בר לב, שלא לכלול את העובדים בדו"ח מטעמו, לא נומקה בהיעדר החלטה אופרטיבית על צירופם, אלא נומקה בכך שבדו"ח בן יאיר נאמר כי הייתה החלטה על צירוף העובדים, אולם העניין כפוף לקבלת חוות דעת משפטית באשר לצורך בתשקיף.

סמכותה של וועדת חברים חדשים
53. כפי שציינתי לעיל, ההחלטה על קבלת העובדים כחברים נתקבלה על-ידי המזכירות שהיא האורגן המוסמך להחליט על כך. במסקנה זו, יש כדי לייתר את הדיון בשאלת סמכותה של וועדת חברים חדשים לאשר את קבלת העובדים. יחד עם זאת, יש להבהיר כי גם אם לא ניתן לראות בהחלטות המזכירות החלטות אופרטיביות באשר לקבלת העובדים (וכאמור, אינני סבור כך), הרי שהחלטות ועדת חברים חדשים הנן החלטות חד-משמעיות בהן הוחלט לצרף את העובדים כחברי אגודה.

54. הרשם קבע בהחלטתו, כי מזכירות האגודה לא הייתה רשאית לאצול את סמכותה לקבלת חברים חדשים לוועדת חברים חדשים וזאת משום שתקנון האגודה מאפשר למזכירות לאצול סמכויות ביצוע בלבד. הרשם מזכיר בהקשר זה את סעיף 112(א)(5) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות), העוסק בהאצלת סמכויות של דירקטוריון חברה וכן קובע הרשם כי בכל מקרה אין הסמכה מפורשת של המזכירות לועדת חברים חדשים לאשר את קבלת העובדים כחברי אגודה.

55. תקנה 30 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975, קובעת:

"הועד רשאי לבחור ועדות משנה ולאצול להן מסמכויותיו, בכפוף לתקנות האגודה".

56. לעומת תקנה זו, סעיף 112(א)(5) לחוק החברות קובע, כי דירקטוריון של חברה אינו רשאי לאצול סמכותו לוועדת משנה בנוגע להקצאת מניות. לא ברורה הסתמכותו של הרשם על סעיף זה שכן לא זו בלבד, שסעיף 112 לחוק החברות נכנס לתוקפו לאחר החלטת המזכירות, אלא שבעניינו חלים דיני האגודות השיתופיות (ראה: סעיף 59 לפקודת האגודות השיתופיות) ובהם תקנה 30 הנ"ל, ולא פקודת החברות.

57. סעיף 28ד' לתקנון האגודה קובע:

"המזכירות רשאית להסמיך חבר אחד או יותר מחבריה לבצע בשמה פעולות שהן בתחום סמכותה ולחתום בשם האגודה על כל מסמך הקשור בפעולותיה ולחייבה" (הדגשה לא במקור)

58. הרשם קבע בהחלטתו כי תקנון האגודה מאפשר למזכירות לאצול סמכויות ביצוע בלבד. לעניין זה מקובלת עלי עמדת העובדים כי הסעיף מאפשר למזכירות לאצול את כל הסמכויות "שהן בתחום סמכותה". סעיף 28ח(9) לתקנון קובע כי בתחום סמכותה של האגודה "לבחור בחברים חדשים". תקנון האגודה אינו מבחין בין "סמכויות ביצוע" לבין סמכויות אחרות ואינו מגביל את המזכירות בהאצלת סמכויות כלשהן לועדות משנה. את המונח "לבצע בשמה פעולות שהן בתחום סמכותה", אין לפרש כמגביל את המזכירות בהאצלת סמכויות ביצוע בלבד. נקודת המוצא של תקנה 30 הנ"ל הנה כי ועד האגודה (בעניינו, המזכירות) רשאי לאצול מסמכויותיו לוועדות משנה בכפוף לתקנון. במקרה שלפנינו, אין הגבלה בתקנון אלא יש קביעה מפורשת בתקנון כי המזכירות רשאית לאצול מסמכותה לועדות משנה לבצע בשמה פעולות שהן בתחום סמכותה ובכלל זה קבלת עובדים חדשים. בנסיבות אלו, איני סבור כי המזכירות לא הייתה מוסמכת לאצול מסמכויותיה לועדת חברים חדשים.

59. קביעת הרשם, כי המזכירות לא הסמיכה את ועדת חברים חדשים באופן מפורש לקבל חברים חדשים, מתעלמת מהחלטת המזכירות מיום 30.10.98, לפיה "המזכירות מסמיכה את הועדה של קבלת חברים חדשים לאשר את הפעילות...".

60. לאור האמור איני מקבל את קביעת הרשם לפיה ועדת חברים חדשים פעלה בחוסר סמכות בהחליטה על קבלת העובדים כחברים באגודה. ראוי לשוב ולציין כי בחינה זו נעשתה למעלה מן הצורך, שכן כאמור, ההחלטה בדבר קבלת העובדים התקבלה, למעשה, על-ידי המזכירות עצמה.
הקצאת המניות
61. נימוק נוסף אשר על יסודו הגיע הרשם להחלטתו כי העובדים אינם זכאים להירשם בפנקס חברי האגודה הנו כי לא הונפקו לעובדים תעודות מניה. גם בעניין זה מקובלת עלי עמדת העובדים כי משהוחלט על-ידי המזכירות לקבל את העובדים כחברים באגודה ומששילמו העובדים את ערכה הנקוב של המניה, קמה לעובדים הזכות להשתתף בהון המניות של האגודה.

62. תקנון האגודה קובע כי קבלת חבר תהא על-ידי החלטת המזכירות. לאחר שהוחלט על-ידי המזכירות או על-ידי וועדת חברים חדשים (מכוח הסמכתה על-ידי המזכירות), לקבל את העובדים כחברים, יש לראות בעובדים כחברי האגודה. סעיף 9 לתקנון וסעיף 15(1) לפקודת האגודות השיתופיות קובעים, כי חבר לא יהיה זכאי להשתמש בזכויותיו כחבר אלא אם שילם את ערכה הנקוב של המניה, אולם, משסילק החבר את חובו לאגודה עבור רכישת המניה, קמה לו הזכות להשתתף בהון המניות. לעניין זה קובע סעיף 14 לתקנון האגודה כי "כל חבר ישתתף בהון המניות במניה אחת לפחות". מכאן עולה, כי לאחר שהעובדים התקבלו כחברי אגודה, שילמו את ערכה הנקוב של המניה ונרשמו בפנקס החברים - קמה להם הזכות להשתתף בהון המניות.

חברות מכוח נוהג
63. תקנה 2 א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), קובעת את הכלל לפיו גם בהיעדר בקשה מסודרת של חבר להתקבל לאגודה וגם בהיעדר החלטה של מוסדות האגודה על קבלת החבר, יש לראות באדם חבר אגודה אם נהגו בו כחבר אגודה:

"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה".

(לענין זה ראה גם ע"א 84/64 הנ"ל, וכן ר"ע 84/86 "כפר יעבץ" מושב עובדים נ' אסתר סעיד גולן, פ"ד מ(2), 502).

64. על רקע תקנה זו, אני סבור כי רישום העובדים בפנקס החברים ובפנקס הבוחרים, מעיד על כך שהאגודה נהגה בהם כחברי אגודה.

ההסתייגות באשר לצורך בתשקיף
65. כפי שראינו לעיל, קבלתם של העובדים כחברים באגודה הותנתה בקבלת חוות דעת משפטית באשר לצורך בפרסום תשקיף. מזכירות האגודה וועדת חברים חדשים ציינו כי קבלתם של העובדים כחברים, כפופה לקבלת חוות דעת משפטית של היועצים המשפטיים של האגודה (ישיבת המזכירות ביום 30.10.98 וישיבות וועדת חברים חדשים מיום 13.11.98 ומיום 25.1.99). כך גם צוין בדו"ח השופט (בדימוס) בן יאיר, כי העובדים נתקבלו כחברים באגודה אך "קבלתם של העובדים כחברי האגודה והקצאת מניות החבר להם כפופה לתוצאות בדיקה שעורכים יועציה המשפטיים של האגודה עם רשות ניירות ערך, בדבר הצורך, או היעדר הצורך, בפרסום תשקיף לשם ביצוע ההקצאה של מניות החבר באגודה". הערה דומה הוספה לפנקס החברים בו נאמר, לצד שמותיהם של העובדים "בכפוף לתוצאות הבירור המשפטי עם רשות ניי"ע בעניין הצורך בפרסום תשקיף לשם הקצאת מניות חבר לעובדים".

66. הרשם לא התייחס בהחלטתו זו לנפקותו של תנאי זה, זאת לאור קביעתו כי כלל לא התקבלה החלטה בגין צירוף העובדים. בהחלטתו הקודמת בה יצא מנקודת הנחה כי העובדים התקבלו כחברים באגודה, ציין הרשם כי בהתאם לאמור בסעיף 13 לדו"ח השופט (בדימוס) בן יאיר:

"בהחלטה לקבל את העובדים כחברים באגודה נקבע תנאי מתלה ולפיו קבלת החברים כפופה לתוצאות הבדיקה שעורכים יועציה המשפטיים של האגודה" (סעיף 23-24 להחלטתו הקודמת של הרשם מיום 7.8.01).
67. העובדים טוענים כי קבלתם כחברים באגודה הייתה מותנית בתנאי מפסיק ולא בתנאי מתלה, שכן אילו היה מדובר בתנאי מתלה, כלל לא היו נרשמים בפנקס החברים.

68. סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מפסיק)". תנאי מתלה הוא תנאי שבהתקיימותו תלוי החוזה. תנאי מפסיק הוא תנאי שבהתקיימותו חדל החוזה (ג' שלו דיני חוזים מהדורה שנייה, התשנ"ה, 334, להלן - שלו).

69. הליך קבלתם של העובדים תם ונשלם עם החלטות מוסדות האגודה, תשלום הערך הנקוב על-ידי העובדים ורישומם בפנקס החברים. החוזה בין האגודה לבין העובדים נכרת ונכנס לתוקפו. חוזה זה כלל תנאי והוא קבלת חוות דעת באשר לצורך בתשקיף. באם תנאי זה הנו תנאי מפסיק, הרי שכל עוד הוא לא התקיים החוזה עומד בעינו. באם מדובר בתנאי מתלה, החוזה בין הצדדים עומד בעינו אולם התוצאות האופרטיביות שלו מושעות עד להתקיימותו (שלו, בעמ' 341-342).

70. שאלת סיווגו של התנאי, כתנאי מתלה או תנאי מפסיק, תיקבע על-פי אומד דעתם של הצדדים (שלו, בעמ' 336). במקרה זה, אני סבור כי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתקף מן הדיונים וההחלטות של מזכירות האגודה וועדת קבלת חברים חדשים ובעיקר מרישומם של העובדים בפנקס החברים ובפנקס הבוחרים ומהעובדה כי הם שילמו את ערכם הנקוב של המניות, הנו כי מדובר בתנאי מפסיק. היינו, הוסכם על קבלתם של העובדים כחברים, וזאת כל עוד לא יוחלט כי נדרש פרסום תשקיף. אילו היה מדובר בחוזה המותלה בתנאי מתלה, הרי שהתוצאות האופרטיביות שלו היו מושעות עד להתקיימות התנאי, במקרה זה, העובדים לא היו משלמים את ערכן הנקוב של המניות ולא היו נרשמים בפנקס החברים ובפנקס הבוחרים של האגודה. יודגש כי ההערה אשר הוספה לפנקס החברים על כך שחברותם של העובדים מותנית בקבלת חוות דעת משפטית, הוספה רק לאחר שנה וארבעה חודשים מיום רישומם בפנקס וגם בכך יש בכדי ללמד כי מדובר בתנאי מפסיק. ראוי להזכיר כי הסנקציה שבאי פרסום תשקיף איננה בטלות ההקצאה אלא סנקציה פלילית כאמור בסעיף 53(א)(1) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. משמצאנו כי התנאי הנו תנאי מפסיק, ומשלא התקיים התנאי תוך זמן סביר - התנאי בטל והחוזה ממשיך לעמוד בעינו (סעיף 29 לחוק החוזים).

71. למעלה מן הנדרש אציין כי אף אילו הייתי סבור כי התנאי הנו תנאי מתלה (וכאמור איני סבור כך), הרי גם בכך אין בכדי לפגוע בקבלתם של העובדים לאגודה, זאת, משני טעמים. ראשית, סעיף 28 לחוק החוזים העוסק ב"סיכול תנאי" קובע בסעיף קטן א' כי "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו". לעניין זה נקבע כי "גם מחדל נחשב כמניעת קיום התנאי", וכי ייתכנו מקרים בהם תוטל חובה פוזיטיבית להביא לקיום התנאי (ראה: ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' קראוס, פ"ד לא(3), 695; ע"א 884/80 מנשה נ' מימוני, פ"ד לז(2), 668; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים כרך ג', תשס"ד-2003, 52). בנסיבות המקרה שבפני
נו אני סבור כי על האגודה הייתה מוטלת חובה פוזיטיבית לקיים התנאי במובן זה שהיה עליה לדאוג לקבל חוות דעת מיועציה המשפטיים או מן הרשות לניירות ערך. אי קיום חובה זו מונע טענה באשר לאי קיומו של התנאי.

72. שנית, ועיקר, אני סבור כי היעדרה של חוות דעת באשר לצורך בפרסום תשקיף אינה יכולה למנוע מן העובדים להיחשב חברי אגודה. סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, קובע כי "לא יעשה אדם הצעה לציבור אלא על-פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו". השאלה שהתעוררה בעת קבלתם של העובדים כחברי אגודה, היתה האם קבלת העובדים והקצאת המניות, הנה "הצעה לציבור" המחייבת פרסומו של תשקיף. לעניין זה, אני סבור כי לא היה צורך במקרה זה, בפרסום תשקיף לשם קבלת העובדים כחברי אגודה, משכך אי קבלת חוות דעת משפטית בענין זה, אינה שוללת את חברותם של העובדים באגודה.

73. בענין זה הפנו העובדים לחוות דעת משפטית אשר ניתנה על-ידי פרופ' א' ברק, בתפקידו כיועץ משפטי לממשלה. בחוות דעת זו, אשר ניתנה ביום 2.8.76 לבקשת האגודה השיתופית הצרכנית "קו-אופ ירושלים", קובע פרופ' ברק:

"כשאגודה צרכנית - כמוה ככל אגודה שיתופית - פונה לציבור ומזמינה שיצטרפו אליה חברים נוספים, ובפני
ה מדגישה את עניין החברות באגודה (דוגמת הפניה שהוגשה לנו במכתבו של ברית הקואופרציה הצרכנית...), אין לראות בכך "הצעת נייר ערך לציבור" לעניין סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, ושאלת הצורך בתשקיף שרשות ניירות ערך התירה פרסומו אינה מתעוררת".

74. התכלית העומדת מאחורי החובה לפרסם תשקיף הנה הגנה על המשקיע הסביר השוקל לקנות ניירות ערך המוצעים לו (סעיף 16 לחוק ניירות ערך). תכלית זו אינה מתקיימת מקום בו מדובר בצירוף חבר לאגודה שיתופית צרכנית אשר מטרת הצטרפותו איננה השקעה אלא חברות. הרשם קבע בהחלטתו באופן מפורש כי צירופם של העובדים כחברים לא נבע מרצון לתגמלם כספית ומבחינת העובדים כלל לא היה מדובר בהשקעה בנייר ערך, אלא בהצטרפות כחברים לאגודה. ההוכחה הבולטת לכך היא כי מספר עובדים סרבו לשלם 500 ₪ עבור חברותם באגודה. גם מהדיונים השונים שנערכו במוסדות האגודה ומהחלטות המזכירות עולה כי הדגש בצירוף העובדים היה חברותם באגודה וחיזוק הקשר שבין האגודה לעובדים.

75. תכלית החברה היא למקסם רווחיה (סעיף 11 לחוק החברות), בעוד שתכלית האגודה השיתופית הנה שיפור תנאי חייהם ועסקיהם של חבריה (סעיף 4 לפקודת האגודות השיתופיות). השקעה בחברה מיועדת, בדרך כלל, להשגת רווחים ומשכך ברי כי נדרש תשקיף על מנת להגן על המשקיע הסביר. מנגד, הצטרפות לאגודה שיתופית, מיועדת, בדרך כלל, להענקת זכויות וחובות לחברים לשם מימוש עקרונות הקואופרציה (ראה: א' פלמן בספרו דיני אגודות שיתופיות בישראל, 24-25; ד' לוין בספרו הנ"ל בעמ' 23; אוטולונגי אגודות שיתופיות כרך א', תשנ"ה-1995, עמ' 23 ואילך).

76. העובדים אמנם שילמו את הערך הנקוב של המניה בסך של 500 ש"ח, אולם מבחינתם זו לא הייתה השקעה שכן בעת הצטרפותם לאגודה ידעו כי הם יוכלו לפדות את מניותם בערכם הנומינאלי וכי ערך הפדיון אינו מושפע מרווחיה או מהפסדיה של האגודה. זאת ועוד, חבר באגודה שיתופית אינו יכול לסחור במניותיו (סעיף 17 לפקודת האגודות השיתופיות), גם מטעם זה אין לראות בעובדים "משקיע סביר" שהתשקיף אמור להגן עליו. לענין זה יפים דבריו של המלומד א' פלמן בספרו הנ"ל בעמ' 25:

"מניה באגודה שיתופית שונה במהותה ממניה בחברת מניות. באגודה שיתופית יכולה המניה להיות נומינאלית בלבד, בצורות שונות, בניגוד לחברת מניות, שבה נחשבת המניה לדבר מוחשי, דבר בעל ערך מסוים ששולמה בעבורו תמורה, לכן אפשר למכרה או להעבירה לאחר כמעט בלי הגבלה. ואילו מניה באגודה שיתופית היא דבר מופשט, צמודה לחבר ומשמשת ערובה אישית מאת החבר לאגודה, ומשום כך אין היא ניתנת להעברה. בשעת יציאת החבר את האגודה פודה האגודה את מנייתו בהתאם לתקנותיה".

עמד על כך גם כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בפרשת פרי העמק:

"ניתן להצביע על השוני המהותי שבין חברה לבין אגודה שיתופית...לא הרווח מההשקעה ההונית הוא העומד בראש מעייניהם של חברי האגודה השיתופית. זו מבקשת לאגד חברים בעלי מקצוע או מעמד דומה כדי לשפר את מצבם הכלכלי על-ידי פעולות משותפות עבור חברים...היא מבוססת על קשר אישי בין החברים. היא מבקשת לקיים עזרה הדדית בין חבריה. עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה ...לא הקשר הרכושי, אלא הקשר האישי, הוא העומד ביסוד מפעל הקואופרציה" (ע"א 524/88 "פרי העמק" -אגודה חקלאית נ' שדה יעקב, פ"ד מה(4), 529, 544).
כפי שעולה מדברים אלו ומחוות דעתו של פרופ' ברק, כאשר הדגש בצירופו של חבר לאגודה הנו החברות עצמה בשונה מהשקעה בנייר ערך, הצורך בפרסום תשקיף אינו מתעורר. כפי שפרטתי לעיל, במקרה שלפנינו אני סבור כי הצדדים לא ראו בצירוף העובדים משום השקעה באגודה או משום תגמול כספי והדגש בצירופם הושם על חברותם של העובדים בלבד. לפיכך, כלל לא התעורר הצורך בפרסום תשקיף, קל וחומר, הצורך בקבלת חוות דעת משפטית באשר לכך.

77. סיכומו של דבר, אני סבור שגם באם נאמר כי מדובר בתנאי מתלה, אין בכך כדי לשלול את חברותם של העובדים באגודה.

קבלת העובדים כחברים באגודה - המישור המהותי
78. כחוט השני שזור בטענות המשיבים המונח "קונספירציה". לטענת המשיבים, האגודה והעובדים עשו יד אחת על מנת לבצר את כוחה של ההנהלה ולהבטיח מראש את תוצאות הבחירות למוסדות האגודה.

79. הרשם קיבל טענה זו של המשיבים וקבע:

"במועד בו עמד על סדר היום נושא צירופם של העובדים כחברים באגודה, הציגה הנהלת האגודה כלפי כולי עלמא, כי שווי המניה באגודה הינו 500 ש"ח בלבד. לאור עמדה זו, לא ברורה כלל ועיקר תכלית הקצאת המניות לעובדים, אלא הרציונאל הלוגי היחיד הינו דווקא רצונה של ההנהלה לבצר את מעמדה תוך יצירת קואליציה עם העובדים" (סעיף 57 להחלטת הרשם - הדגשה לא במקור).

אין בידי לאמץ את קביעתו של הרשם, לפיה קבלת העובדים כחברים באגודה נעשתה מטעמים פסולים ונועדה לביצור שליטת ההנהלה. מקובלת עלי טענת העובדים כי קביעה זו נקבעה על דרך האלימינציה ואינה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה. הרשם קובע בענין זה כי "לא ניתן למצוא רציונאל כלשהו לכל ההליך..." ועל כן "ההסבר היחידי לרצון לצרף את העובדים כחברים באגודה הינו הרצון של הנהלת האגודה לבצר את שליטתה באגודה..." (סעיפים 61-62 להחלטה). הרשם מדגיש כי רצונה של ההנהלה לבצר את שליטתה הנו "הרציונאל הלוגי היחיד" (סעיף 57 להחלטה).

80. מסקנות אלה של הרשם אינן מקובלות עלי. הממצאים היחידים עליהם מבסס הרשם את עמדתו זו, מלבד "רציונאל לוגי", הנם דו"ח החקירה מיום 27.4.00 מטעם ד"ר דורון דינאי אשר מונה על-ידי הרשם על מנת לבחון אי סדרים בבחירות שנערכו למוסדות האגודה, וכן דו"ח חקירה מיום 26.6.00 מטעם עו"ד חיים אינדיג אשר מונה על-ידי הרשם על מנת לבחון הקצאת אופציות בחברות הבת של האגודה אשר הוענקו לנושאי משרה באגודה. דא עקא, כי שני החוקרים כלל לא מונו לבדיקת צירוף העובדים וכלל לא בדקו את נושא צירוף העובדים מבחינה עובדתית. ההתייחסות אל צירוף העובדים בדו"חות אלו, אם בכלל, הנה מינורית ושולית וגם זאת נעשה באופן מסויג ומבלי לקבוע ממצאים עובדתיים.

81. ד"ר דורון דינאי מונה כאמור לבחון פגמים אשר נפלו בבחירות למוסדות האגודה אשר התקיימו ביום 1.11.99. מסקנתו של ד"ר דינאי הייתה כי בבחירות נפלו מספר רב של פגמים פרוצדוראליים ובראשם קיום הבחירות על בסיס איזורי ולא על בסיס סניפי, ועל כן יש לפסול את הבחירות. הרשם אישר מסקנה זו ופסל את הבחירות ביום 20.6.00. במסגרת דו"ח החקירה שהוגש על-ידי ד"ר דינאי הועלו טענות כי בבחירות שנערכו היו הסכמי הצבעה בין ההנהלה לבין חברי האגודה מקרב העובדים (שאינם 984 העובדים דנן). ד"ר דינאי לא התייחס בדו"ח מטעמו לענין צירוף העובדים ומסקנותיו התייחסו לחברים הוותיקים באגודה בלבד. הרשם מצטט בהרחבה בהחלטתו מסעיפים 71-83 לדו"ח ד"ר דינאי, אולם, סעיפים אלו אינם נוגעים לנושא צירוף העובדים אשר כלל לא עלה בדו"ח.

82. לא למותר להזכיר בעניין זה כי ד"ר דינאי ציין במכתב ששלח לב"כ העובדים כי:

"במסגרת כתב המינוי שלי כחוקר, לא הוסמכתי לחקור באופן ספציפי את סוגיית חברותם של 984 עובדי הקואופ, אותם אתה מייצג, ולכן גם לא בדקתי אותה. לצורך החקירה, שעסקה בתקינותן של הבחירות שהתקיימו באגודה בנובמבר 1999, הנחתי כי הוראת הרשם, שלא לאפשר לאותם 984 עובדים להשתתף בבחירות הללו, אכן כובדה".

83. באשר לדו"ח עו"ד אינדיג, דו"ח זה עוסק כאמור, בהקצאת אופציות לנושאי משרה באגודה וגם הוא לא דן באופן ישיר או עקיף בצירופם של העובדים. במסגרת הדו"ח הארוך (149 עמודים) אוזכר בדרך אגב, צירוף העובדים במספר סעיפים אשר עליהם הסתמך הרשם בהחלטתו. בסעיפים אלו, אשר צוטטו על-ידי הרשם בסעיף 73 להחלטתו, נאמר בהקשר לצירוף העובדים כי זה "מעורר את המחשבה" כי התכלית היא שמירת שליטת ההנהלה. "מחשבה" נאמר בדו"ח ולא מסקנה המושתת על בסיס ראייתי. ב"מחשבה" זו בלבד אין כדי לבסס את מסקנתו של הרשם.

84. העובדים מצדם מעלים מספר נימוקים באשר לתכלית צירופם כחברים. לטענתם, הוכח כי קיים בחברה נוהג בן עשרות שנים לצירוף עובדים לאגודה במסגרתו צורפו לאגודה אלפי עובדים, העובדה כי כ-3-4 שנים בטרם הצירוף לא צורפו עובדים אינה מלמדת על הפסקתו של הנוהג; הנוהג לצירוף עובדים נועד לחזק את הזיקה בין העובדים לבין האגודה וזו הייתה תכלית צירופם של העובדים במשך השנים, כמו גם במקרה שלפנינו, כפי שעולה מהחלטת מזכירות האגודה; עובר לצירוף העובדים יזמה האגודה את הליך החקירה על-ידי השופט (בדימוס) בן יאיר אשר נועד לאיתור עשרות אלפי חברי אגודה והתחייבה לקבל את תוצאותיו. אילו ההנהלה הייתה מעוניינת לבצר את שליטתה, לבטח היא לא הייתה תומכת במהלך זה; אילו הסיבה היחידה לקבלת העובדים כחברים היתה ביצור שליטת ההנהלה, ניתן היה להניח כי ההנהלה הייתה מצרפת את כל 8,000 העובדים ולא רק 1,000 עובדים בעלי וותק של למעלה משלוש שנים; כפי שהרשם מציין בהחלטתו, העובדים לא מחו באופן ניכר על קביעתו כי אין הם זכאים להשתתף בבחירות, אילו כל מטרת צירופם הייתה הצבעתם בבחירות, ניתן היה להניח כי הן העובדים והן ההנהלה היו פועלים לביטול ההחלטה.

85. אינני רואה מקום להכריע בגדרו של ערעור בשאלה מה היתה הסיבה לצירופם של העובדים כחברים באגודה. די אם אומר כי לא הוכח שמטרת הצירוף הייתה לבצר את שליטת ההנהלה. לא ניתן לבסס מסקנה זו על דרך האלימינציה וגם לא ניתן ללמוד על כך מ"מחשבות" אשר הועלו בדרך אגב בדו"חות החקירה הנ"ל. כדי להגיע למסקנה כזאת, היה על הרשם למנות חוקר לבדיקת צירופם של העובדים ובמסגרת זו לאסוף ראיות להוכחת "קונספירציה" כביכול. משהדבר לא נעשה כך ומשהמשיבים לא הציגו ראיות של ממש להוכחת ה"קונספירציה" הנטענת על ידם, החלטת הרשם המבוססת על נימוק זה אינה יכולה לעמוד. אשוב ואציין, מבלי לקבוע מסמרות לגבי סיבת הצירוף, כי טענות העובדים ובראשן הטענה כי הוכח שצירוף עובדים לאגודה היה מושרש באגודה מזה שנים רבות כדי לחזק את הקשר בינם לבין האגודה ובכדי להעניק להם תחושת שייכות, לא נסתרו על-ידי ראיות של ממש.

ניגוד עניינים
86. נימוק נוסף המופיע בשולי החלטתו של הרשם הוא כי בהחלטת מזכירות האגודה נפל פגם בכך שבהחלטה על צירוף העובדים השתתפו שני חברי מזכירות (שהנם חברי האגודה) אשר היו נציגי העובדים. הרשם קבע כי פגם זה שולל את תוקפן של ההחלטות אשר נתקבלו באשר לצירוף העובדים.

87. אין בידי לקבל קביעה זו. ראשית, הקביעה כי מדובר בניגוד עניינים מוקשית בעיני. שני חברי המזכירות הנ"ל הנם חברי האגודה והם נבחרו על-ידי מנהלת האגודה אשר נבחרה על-ידי האספה הכללית לשמש כחברי מזכירות מקרב חברי האגודה הקיימים. סיבת היותם חברי המזכירות איננה היותם נציגי כלל העובדים, אלא, היותם נציגי כלל חברי האגודה ובהם העובדים אשר היו חברי אגודה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי לחברים אלה היה ענין אישי בצירוף העובדים.

88. שנית, אף אם אניח כי לשני חברי המזכירות היה עניין אישי בהצבעה על צירוף העובדים, אינני סבור כי המסקנה המתבקשת הנה בטלות ההחלטות מעיקרן. פקודת החברות אשר הייתה בתוקף בעת ההחלטה, הבחינה בין שני סוגים של פעולות הנעשות תוך כדי ניגוד עניינים של נושא משרה, כאשר מדובר בהתקשרות של נושא המשרה עצמו עם החברה, הרי שבהיעדר אישור על כך העסקה בטלה (סעיף 96לב לפקודת החברות), אולם, כאשר הפעולה נעשית כלפי צד שלישי (בעניינו העובדים), הפעולה איננה בטלה אלא רק ניתנת לביטול על-ידי החברה (סעיפים 96 לח- 96 לט לפקודת החברות). כלל זה מצוי כיום בסעיפים 256ג', 280-281 לחוק החברות. לפיכך, משהאגודה לא ביטלה את קבלת העובדים כחברים באגודה, לא ניתן לשלול את תוקפן של ההחלטות שנתקבלו.
דילול פסול
89. בהחלטתו הראשונה של הרשם מיום 7.8.01, קבע הרשם, בין שאר הנימוקים, כי משום שבדיעבד עולה כי העובדים זכאים לפדות את מניותיהם לפי ערכן הריאלי בעוד שהם שילמו רק את ערכן הנקוב של המניות, הרי שהקצאת המניות הנה דילול פסול בזכויות יתר החברים (סעיף 17 ו-26-28 להחלטתו מיום 7.8.01). בהחלטתו נשוא ערעור זה לא חזר הרשם על נימוק זה, אולם, משנשמעו בעניין זה טענות מפי המשיבים, אתייחס גם לטענה זו.

90. תקנה 4 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), קובעת כי "אגודה לא תגביל את מספר חבריה". תקנה 10 לתקנות קובע כי מניה תיפדה בסכום ששולם תמורתה והאפשרות לפדות מניה בעד ערכה הריאלי אפשרי מכוח תקנה 11 רק באגודה יצרנית או באגודה לשירותים בלבד.

91. ביום צירופם של העובדים כחברי אגודה, האגודה הייתה אגודה צרכנית ולא הייתה בה זכות לפדיון ריאלי של המניות. הרשם קובע לעניין זה:

"הנהלת האגודה דבקה בשיטתה, כי לא קיימת זכות לפדיון ריאלי של המניות באגודה. לאור עמדה הצהרתית זו החליטה ההנהלה, כי שווי מניה באגודה הנו 500 ש"ח" (סעיף 54 להחלטה).

92. הסכום בסך של 500 ש"ח היה הסכום אותו שילם כל מי שהצטרף לאגודה בעת צירוף העובדים (ראה דו"ח השופט (בדימוס) בן יאיר). למעשה, כל חברי האגודה אשר הצטרפו לאגודה במהלך השנים, שילמו אך ורק את הערך הנקוב של המניה ולא את ערכה הריאלי. לעניין זה, אין מקום להבחין בין העובדים לבין יתר חברי האגודה אשר הצטרפו אליה ברבות השנים ובהם אלפי עובדים אחרים.

93. שני הצדדים הפנו לבג"ץ 6627/98 ישראל נוימן ואח'
נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד (5), 299, כתמיכה לעמדתם. בענין נוימן נאמר על-ידי כב' השופט חשין:

"הכרה בחברותו של מי-שאינו ראוי-להיות-חבר משפיעה במישרין על כוחם של מי שהם לכל-הדעות חברים; מוהלת ומדללת היא את כוחם ואת זכותם; פוגעת היא במישרין בקניינם; ומפחיתה היא מיכולתם להשפיע על דרך ניהולה של האגודה" (שם, בעמ' 307-308)

מדברים אלו עולה כי דילול פסול מתקיים במקרה שבו מכירים בחברותו של מי שאינו ראוי להיות חבר באגודה. ברי, כי הכרה זו מדללת באופן פסול את זכויותיהם של יתר חברי האגודה. דילול כזה לא מתקיים מקום בו מכירים בחברותם של אלו אשר ראויים להיות חברים באגודה.

94. בעת צירופם של העובדים כחברי אגודה, לא הייתה לאף חבר, ובכלל זה, לעובדים עצמם, ציפייה לגיטימית כי ברבות הימים ניתן יהיה לפדות את המניה לפי ערך ריאלי. הא - ראיה, היו מספר עובדים אשר סירבו להצטרף לאגודה ולשלם 500 ש"ח (ראה: סעיף 69 להחלטת הרשם). האגודה השיתופית לא נועדה לצבירת רווחים (ראה סעיף 75 לעיל והאסמכתאות שם), ורווחי האגודה אינם נחשבים רווח עסקי, ההנחה המיוחסת לחברי האגודה הנה כי נכסי האגודה והעודפים הכספיים ישמשו את כלל חברי האגודה בשנים הבאות, כולל אלו שיצטרפו לאגודה מאוחר יותר. עמד על כך פלמן בספרו הנ"ל בעמ' 26:

"אין הקואופרטיב שואף לצבור רווחים אלא לשם הגברת אונו והונו. כלל גדול הוא בקואופרציה שאין צבירת רווחים משמשת מטרה לעצמה. המטרה העיקרית של הקואופרטיב היא לבצע בכוחות משותפים של החברים משימה כלכלית מסויימת בצריכה, בייצור, או במילוי שירות מסויים לחברים. את העודפים המתקבלים בגמר שנת הכספים אין לראות כריווח עסקי שכיח, אלא כדמי יתר השייכים לאלה שמהם באו. לפיכך, רואים החברים ברצון את השארת העודפים הללו באגודה לצורך יצירת קרנות שונות, העשויות להנות במידה רבה את חברי האגודה בשנים הבאות"

סעיף 39 לפקודת האגודות השיתופיות קובע:

"אסור לחלק בין החברים שום חלק מן הכספים של אגודה רשומה, אם בתורת הענקה או דיבידנדה או בצורה אחרת, בשעור העולה על השעור שנקבע בתקנות.
...
(2) כל אגודה המקבלת או היכולה לקבל רווחים מעסקיה חייבת להפריש קרן שמורה (רזרבה).
...
(4) הקרן השמורה אינה בת חלוקה, ולשום חבר לא תהא זכות לחלק מסוים בקרן הנ"ל אלא, במקרה שאגודה רשומה נתונה במצב של פירוק או שעסקיה מתפרקים והולכים: במקרה זה יחולק בין החברים אותו חלק מן הקרן השמורה שנותר לאחר ששולמו כל החובות, לפי מכסה השווה ליחס שבין הון המניות או מידת השתתפות של כל חבר להון של האגודה הרשומה, פרט למקרים שבהם קובעים תקנות האגודה הוראות אחרות"

95. מן האמור עולה כי עצם העובדה כי ביום הצטרפותם של העובדים לחברה היו בידי החברה כספים או נכסים העולים על ערכן הנקוב של המניות, אין בה בכדי להוביל למסקנה כי מדובר בדילול פסול. כלל חברי האגודה אשר היו חברים באגודה במועד זה, שילמו גם הם את ערכה הנקוב של המניה בלבד ולא הייתה בידם יכולת או ציפייה לגיטימית לפדות את מניותם לפי ערכן הריאלי. האפשרות אשר נוצרה לקבל ערך ריאלי עבור המניות הנה פועל יוצא של החלטת הרשם מיום 5.9.01 לשנות את סיווג האגודה מאגודה צרכנית לאגודה לשירותים וכן ההחלטה בדבר פירוק האגודה כמפורט בראשית הדברים. לא בכדי ציין בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 16.9.01 כי החלטת הרשם על שינוי הסיווג וההחלטה על-פירוק האגודה "משנות את המציאות הנורמאטיווית" (בג"ץ 8047/98 עו"ד לויט נ' רשם האגודות השיתופיות, תק-על 2001(3), 1243). רק לאחר שינוי מציאות נורמאטיווית זו, קמה לחברי האגודה הזכות לפדות את מניותיהם לפי ערכן הריאלי. ואין בהתרחשויות מאוחרות למועד זה, אשר פתחו את הפתח לכלל החברים לקבל את ערכה הריאלי של המניה, בכדי לפגוע בזכויות העובדים שכן קיומו של דילול פסול יש לבחון בהתאם למועד הקצאת המניות החדשות ולא בדיעבד. המשמעות שבקבלת טענת המשיבים הנה כי לאף אחד מחברי האגודה אין כיום זכות לקבל את ערכה הריאלי של המניה, שכן כלל חברי האגודה שילמו אך ורק את ערכה הנקוב של המניה ולא את ערכה הריאלי.

96. מן האמור עולה כי העובדים שילמו את הערך הנקוב של המניות ביום צירופם כחברי אגודה. במועד זה, הייתה לעובדים וליתר החברים זכות לפדות את המניות לפי ערכן הנקוב בלבד. האפשרות לפדות את המניות בערך ריאלי הפכה לממשית רק כעבור מספר שנים, ורק אז התגבשה הזכות, לעובדים, וליתר החברים, לפדות את המניה לפי ערכה הריאלי. משכך, צירופם של העובדים כחברי אגודה אינו מהווה דילול פסול בזכויות יתר חברי האגודה ולא בכדי, לא חזר הרשם על נימוק זה בהחלטתו השנייה.

סיכום
97. סיכומם של דברים - אני מחליט לקבל את הערעור וקובע כי המערערים התקבלו כדין כחברים באגודה השיתופית "קו-אופ הריבוע הכחול - אגודה צרכנית שיתופית בע"מ", נרשמו ככאלה בפנקס החברים שלה והיו זכאים להקצאה בפועל של מניה באגודה.

98. המשיבים 2-3 ישלמו למערערים הוצאותיהם ושכ"ט עו"ד בסכום של 75,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן היום, ב' באייר תשס"ה (11 במאי 2005), בהעדר.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
י' עדיאל, שופט
1
בתי המשפט
עמנ000113/03
בבית המשפט המחוזי בירושלים
11/05/2005
תאריך:
כבוד השופט יהונתן עדיאל

לפני:









עמנ בית משפט מחוזי 113/03 גבריאל דותן, יהודה הראל ואח' נ' קו אופ הרבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ , ועד הפעולה של בעלי המניות בקו אופ הרבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ באמצעות עו"ד יונה מרקוביץ (פורסם ב-ֽ 11/05/2005)