פסקי דין על אחמד בשיר | פסקי דין על חוסיין בשיר | פסקי דין על חסן בשיר |

64572-09/16 פ     25/06/2017




פ 64572-09/16 אחמד בשיר, חוסיין בשיר, חסן בשיר נ' מדינת ישראל – לשכת תביעות טבריה








בית משפט השלום בטבריה



ת"פ 64572-09-16 מדינת ישראל נ' בשיר ואח'




תיק חיצוני:
156124/2016





בפני

כבוד השופט
יריב נבון


המבקשים

1. אחמד בשיר

2. חוסיין בשיר

3. חסן בשיר
באמצעות ב"כ עו"ד ארצי ארגוב



נגד


המשיבה

מדינת ישראל – לשכת תביעות טבריה



החלטה

לפניי בקשה למתן צו להמצאת מסמכים, בהתאם לסעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

1.
כנגד המבקשים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירה לפי סעיף 494 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העוסקת בעונשו של בעל בהמה שגרם לנזק חקלאי.

2.
על פי הנטען בכתב האישום, מר יהודה מרמור (להלן: "המתלונן") עוסק למחייתו בגידול בקר ובבעלותו עדר המונה 170 ראשי בקר. המתלונן מחזיק בהרשאה מאת רשות מקרקעי ישראל לרעיית העדר, בשטחי מרעה הסמוכים למושבה יבניאל, ביער לוי אשכול ובשמורת "מצפה אילות". המבקשים (הנאשמים בכתב האישום) הינם אחים. בבעלות המבקשים 2 ו – 3 עדר בקר, כאשר המבקש 1 הינו הממונה על השמירה וההשגחה השוטפת על עדרם. שטחי המרעה של המבקשים מצויים צמוד לשטחי המרעה של המתלונן.

3.
על פי הנטען, בין התאריכים 21.11.2015 ועד ל 22.5.2016, במספר רב של מקרים, בשעות שונות של היממה, חדרו ראשי בקר רבים השייכים למבקשים 2 ו - 3, אשר היו בהשגחתו הבלעדית של המבקש 1, אל תוך שטחי המרעה של המתלונן, וזאת בלא שהמבקשים נקטו בצעדים סבירים למנוע זאת.
בחלק מן המקרים נאלץ המתלונן להזעיק את אנשי ארגון "השומר החדש" על מנת שיסייעו בידו להוציא משטח המרעה שלו את עדר הבקר השייך למבקשים. במעשיהם, על פי הנטען, גרמו המבקשים כי ראשי הבקר שבבעלותם ייכנסו לשטח המרעה של המתלונן ואף ישהו שם.

טענות הצדדים
:

4.
בגדרה של הבקשה, עותרים המבקשים כי בית המשפט יורה למשיבה להעביר לעיונם:

א.
את כל נתוני החקירה וההעמדה לדין, הנמצאים בידי המשיבה, בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.
ב.
אישור מאת הגורם המוסמך לצורך העמדה לדין בעבירה מסוג חטא.
ג.
הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה שלא להעמיד לדין את החשוד נאיף בשיר, אשר נחקר אף הוא במסגרת חקירה זו.

5.
לטענת המבקשים עסקינן במקרה דנן בזוטי דברים וכלל לא ברורה התועלת בהגשת כתב אישום בגין עבירה זו, החוסה תחת הפרק "עבירות קלות" בחוק העונשין. לדברי המבקשים, ניסיון לאתר כתבי אישום אחרים אשר הוגשו במקרים דומים העלה חרס, ולמעשה לא נמצא ולו כתב אישום אחד. לפיכך, ומאחר ובכוונת המבקשים להעלות טענה מקדמית בדבר אכיפה בררנית, נחוצים הנתונים המבוקשים לשם כך. באשר לתיעוד בדבר העמדה לדין בעבירה מסוג חטא ובנימוקים לאי הגשת כתב אישום כנגד חשוד נוסף, סבורים המבקשים כי רישום על כך מצוי ברשות המשיבה ולכן יש להעבירו לעיון המבקשים. המבקשים טוענים כי לנוכח נדירותה של העבירה המיוחסת למבקשים בכתב האישום, יש להעביר את מכלול הנתונים המבוקשים לעיונם.


6.
בתגובתה, טענה המשיבה כי מבדיקה פשוטה שביצעה במאגר המשפטי "נבו" נמצאו מספר הליכים שהוגשו בעבירה לפי סעיף 494(ב) לחוק העונשין, דבר השומט את הקרקע תחת טענת ב"כ המבקשים, ומלמד כי המבקשים כלל לא צלחו את דרישת הסף לשם העברת הנטל אל כתפי המשיבה.

לטענתה,
אף אם עסקינן בעבירה שאינה שכיחה, הגשת כתב האישום במקרה דנן נעשתה לאחר שקילת מכלול השיקולים, לרבות קיומן של ראיות מספיקות, אינטרס ציבורי ועוד. המשיבה הדגישה כי אין עסקינן באירוע יחיד או במעידה ראשונה וחד פעמית של המבקשים, אלא בביצוען של עבירות רבות מאותו סוג, לאורך זמן, כמפורט בכתב האישום.
המשיבה הוסיפה כי ככלל לא מוגשים כתבי אישום בגין עבירות מסוג חטא, אך נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה הצדיקו הגשתו.

7.
בכל הנוגע לדרישת המבקשים להעברת אישור הגורם המוסמך
לצורך העמדה לדין וכן הנימוקים לאי העמדתו לדין של נאיף בשיר, טענה המשיבה כי מדובר בתרשומות פנימיות שאינן מהוות חומרי חקירה, וממילא אין חובה להעמידן לעיון המבקשים.
בכל הנוגע לאי העמדתו לדין של נאיף בשיר, ההחלטה בעניינו נבעה משיקולים ראייתיים.

דיון והכרעה
:

8.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובת המשיבה, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

9.
הבקשה מבוססת, כאמור, על הוראת סעיף 108 לחסד"פ הקובע כהאי לישנא:

"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו."

10.
ההחלטה המנהלית בדבר העמדה או אי העמדה לדין נהנית מחזקת תקינות המנהל המוקנית לרשויות אכיפת החוק במסגרת ההליך הפלילי ואף ביחס לטענת הגנה מן הצדק, ועל הטוען לאכיפה בררנית רובץ הנטל לסתור את אותה חזקה (ראו בהקשר ע"פ 3215/07 פלוני נגד מדינת ישראל (מיום 4.8.2008)).

11.
במסגרת ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נגד בורוביץ, פ"ד נט (6) 776, הכיר בית המשפט העליון בטענת אכיפה בררנית במשפט הפלילי אך התווה רף גבוה לקבלתה. טענה זו אף הוכרה כטענה מקדמית והוספה לסעיף 149 לחסד"פ. עם זאת, על המעלה טענה זו להניח תשתית ממשית הנתמכת בראיות, ולהצביע על מדיניות של איפה ואיפה מצד התביעה או של גופי האכיפה האחרים, ואף להראות כי אלה נהגו באופן שונה במקרים דומים למקרה זה, כל זאת על מנת להעביר את הנטל לכתפי המאשימה, אשר יהא עליה להסביר ולהצדיק את התנהלותה.





חוק חופש המידע


(










פ בית משפט שלום 64572-09/16 אחמד בשיר, חוסיין בשיר, חסן בשיר נ' מדינת ישראל – לשכת תביעות טבריה (פורסם ב-ֽ 25/06/2017)