פסקי דין על פרחה נחום | פסקי דין על חדווה דלאלי | פסקי דין על ביבי שלום | פסקי דין על בכור טבול | פסקי דין על יואב טבול |

26408-01/14 ש     24/06/2017




ש 26408-01/14 פרחה נחום, חדווה דלאלי, ביבי שלום נ' בכור טבול, יואב טבול








בית דין לשכירות בטבריה



ש 26408-01-14 נחום ואח' נ' טבול ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אפרת הלר


תובעים

1.פרחה נחום

2.חדווה דלאלי

3.ביבי שלום
ע"י ב"כ עוה"ד נ. מקלנן


נגד


נתבעים

1.בכור טבול

2.יואב טבול



ע"י ב"כ עוה"ד י. קרני



פסק דין



1.
בפני
י תביעה על סך 500,000 ₪ שכותרתה "קביעת גובה דמי שכירות לבית עסק מוגן".

טענות הצדדים

2.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים הינם הבעלים הרשומים ו/או הזכאים להיות הבעלים הרשומים של עיקר הזכויות בחנות הנמצאת בחלקות 28 ו-54 בגוש 15012 ברח' יוחנן בן זכאי בטבריה
(להלן: "המושכר").

3.
לטענת התובעים, הנתבעים מחזיקים
במושכר מני אז 1965 בהתאם להסכם שכירות בין מורישי התובעים- רחל נחום ז"ל ובכור ביב ז"ל (להלן: "המנוחים") לבין הנתבע מס' 1.

4.
עוד טוענים
התובעים כי
לא קיימת מחלוקת בין הצדדים כי דמי השכירות המקוריים הועמדו ע"ס 160 ל"י נכון למועד עריכת הסכם השכירות ואלו שולמו עד למחצית שנות ה-70 , או אז החלו מחלוקות בין הצדדים אשר גרמו להפסקה כמעט מוחלטת של תשלום דמי השכירות.

5.
לטענתם- מאז 1.9.1983 לא שולמו דמי השכירות עבור מחצית המושכר השייך למשפ' נחום ומאז 9.11.1983 לא שולמו דמי השכירות עבור מחצית המושכר השייכת למשפ' ביבי וזאת למעט 1,000 ₪ ששולמו ביום 15.8.2001 וכן סך נוסף של 1,500 ₪ ששולם מאז מתן פסק הדין בתא"ח 11039-09-09 (שלום טבריה) (להלן: "תביעת הפינוי") ביום 2.1.2013 ובעקבותיו תשלום סך של 108 ₪ מידי חודש בחודשו.

6.
למען שלמות התמונה יצוין, כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי קודם במסגרת תביעת הפינוי, במסגרתו עתרו התובעים להורות על פינויים של הנתבעים מהמושכר.


7.
בפסק הדין בתביעת הפינוי, קבעה כב' השופטת נדאף –

" 38.
לאחר שקילת כל השיקולים דלעיל שוכנעתי כי נזקם של התובעים ניתן לתיקון על ידי תשלום דמי השכירות שלא שולמו, לאחר שיוכח כדבעי ע"י התובעים, וכן ע"י חיוב הנתבעים בפיצויים הולמים, ומשכך ראוי להעניק לנתבעים סעד מן הצדק ולקבוע כי לא יפונו מן הנכס.

39.
לסיכום, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לפנות את המושכר שברחוב יוחנן בן זכאי בטבריה, חלקה 28 ו-54 בגוש 15012 ולהחזירו לתובעים כאשר הוא נקי מכל אדם וחפץ.
חרף האמור, ניתן לתובעים סעד מן הצדק באופן שצו הפינוי לא ייאכף, אם הנתבעים ישלמו לתובעים פיצויים בסך של 30,000 ₪ תוך 30 ימים, בצירוף הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%.
אם הסכומים לא ישולמו לתובעים במועד דלעיל, יהיו רשאים התובעים לנקוט נגד הנתבעים בכל הליך נדרש למימוש צו הפינוי."

8.
לטענת התובעים, דמי השכירות לפי ההסכם צריכים להיות 4,020 לחודש, כאשר נכון למועד הגשת כתב התביעה, החוב בגין 375 חודשים בהם לא שולמו דמי שכירות עומד על סך של כ- 1,500,000 ש"ח בקירוב וזאת בניכוי התשלומים ששולמו.

9.
בנוסף טוענים התובעים בכתב התביעה, כי לנוכח העובדה שלא קיימת הסכמה בין הצדדים הרי שיש
להעמיד את דמי השכירות הראויים בגין השימוש במושכר לסך של 7,500 ₪.

10.
מטעמי האגרה, ציינו התובעים כי הם מעמידים את תביעתם על סך של 500,000 ₪.

11.
הנתבעים מנגד, טענו מקדמית כי לנוכח הגשת תביעת הפינוי, הרי שבהעדר היתר לפיצול סעדים דין התביעה להימחק.

12.
כמו כן טענו הנתבעים
להעדר יריבות וכי
דין התביעה ו/או חלק ממנה להידחות על הסף מחמת התיישנות ולחילופין כי חל שיהוי ניכר ביותר בהגשת התביעה.

13.
לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי בהסכם דיירות מוגנת סוכם, כי דמי המפתח בגין המושכר יסתכמו לסך 15,000 ל"י, כאשר 4 המשכירים אישרו בחתימתם על ההסכם, כי קבלו סך של 5,000 ל"י על חשבון דמי המפתח ולאחר מכן שולמה יתרת תמורת דמי המפתח.

14.
בהסכם נקבע כי דמי השכירות הינם בסך של 160 ל"י לחודש וכי במשך 4 שנים לא תחול העלאה בדמי השכירות גם אם יהיו העלאות לפי החוק וכי לאחר תום 4 שנים יגיעו הצדדים להסדר בעניין דמי השכירות בהתאם לחוק הגנת הדייר.

15.
לטענת הנתבעים, לאחר פטירת המנוחים התפצלו הזכויות במושכר והתחלקו בין יורשים ומאוחר יותר אף בין יורשי יורשים, כאשר כל אותה העת לא נמסרה לנתבעים או למי מהם הודעה על חילופי בעלי הזכויות במושכר.

פיצול הזכויות במושכר והעברתן בגלגול שני ושלישי, לרבות המחלוקות בין היורשים לבין עצמם, גרם לכך שבמשך שנים רבות לא נעשתה פנייה אל הנתבעים לתשלום דמי השכירות וכן לא ניתנה הודעה מסודרת בכתב למי על הנתבעים להעביר את דמי השכירות.

16.
לטענת הנתבעים, משלוח צ'ק מטעמם ליורשים סורב על ידם ללא הסבר או הנמקה ובנוסף הנתבעים לא ידעו אל נכון מהו שיעור דמי השכירות המעודכן שעליהם לשלם, כאשר לשיטתם עליהם לשלם דמי שכירות בהתאם להסכם ואילו לשיטת היורשים הם זכאים לקבלת דמי שכירות ראויים.

17.
עוד טוענים הנתבעים כי
הם הסכימו והודיעו לתובעים כי עם הגעה לחישוב מוסכם על שיעור דמי השכירות הנכונים, הם יפקידו בקופת בית המשפט או בידיו הנאמנות של ב"כ התובעים את הסכום שיתקבל כתוצאה מחישוב מוסכם. אלא, שלטענת הנתבעים, התובעים העדיפו התדיינות משפטית ופנו להגשת תביעת הפינוי לבית המשפט.

18.
יתירה מכך, לטענתם גם הקביעה בפסק הדין בתביעת הפינוי ולפיה- "נזקם של התובעים ניתן לתיקון על ידי תשלום דמי השכירות שלא שולמו, לאחר שיוכחו כדבעי על ידי התובעים", לא גרמה לתובעים לפעול בדרך כלשהי והם לא טרחו להוכיח את דמי השכירות כדבעי ולא בכלל.

פניות
בניסיון להסדיר את המחלוקת בלא צורך בהתדיינות משפטית, לא נענו ו/או נענו באופן חלקי ולא ענייני ותחת הסדרת דמי השכירות בהסכמה, בחרו התובעים להגיש תביעתם זו לבית המשפט.

19.
הנתבעים ציינו כי בהעדר שיתוף פעולה מטעם התובעים, הם פנו לרואה חשבון מטעמם, אשר ערך עבורם חישוב של דמי השכירות המוסכמים כשהם משוערכים בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) והתקנות על פיו עד למועד התשלום ובהתאם לתחשיב זה, סכום דמי השכירות משולם על ידם כסדרו.

20.
הנתבעים מתנגדים לשימוש שעשו התובעים בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה וזאת מן הטעם ולפיו חוות הדעת נערכה בהסכמה בין הצדדים בניסיון להגיע לעמק השווה בכל הנוגע לגובה דמי השכירות, תוך שהוסכם על הצדדים כי ייעשה שימוש בחוות הדעת במסגרת תביעה משפטית.

ראיות הצדדים
21.
מטעם התובעים הוגש תצהירו של תובע מס' 3- מר שלום ביבי (להלן: "מר ביבי"), תוך שבהודעה על הגשת התצהיר נטען כי התובעים מבקשים להסתמך על חומר הראיות בתביעת הפינוי ובהתאמה מבקשים לצרף את כל חומר הראיות בתביעת הפינוי לתביעה שבפני
י.

22.


מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע מס' 2 (להלן: "יואב").

דיון והכרעה

23.
ראשית, אדרש לטענות המקדמיות אותן העלו הנתבעים במסגרת כתב הגנתם.

העדר יריבות

24.
הנתבעים הכחישו את זכויותיהם הנטענות של התובעים במושכר וזאת מן הטעם כי על בעל זכות נטענת, להוכיח בצו ירושה/קיום צוואה שניתן כדין את זכותו במושכר ובהעדרו הרי שאין יריבות בין הצדדים.

25.
טענה זו דינה להידחות, שכן התובעים דנא, היו חלק מהתובעים בתביעת הפינוי אשר במסגרתה הוכרו זכויותיהם של התובעים ונפסקו לתובעים הסעדים כמפורט בפסק הדין בתביעת הפינוי.

26.
יתר על כן, מאז מתן פסק הדין בתביעת הפינוי, משלמים הנתבעים על פי הודאתם תשלומים לתובעים ועל כן אין מקום לטענה כי התובעים אינם בעלי דינם הראויים של הנתבעים וכי אין להם זכויות במושכר.

פיצול סעדים

27.
בכל הנוגע לטענת הנתבעים כי לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים, הרי שסבורני כי
התובענה הראשונה-תביעת הפינוי, התבססה על זכותם של התובעים לקבל את החזקה במושכר
השייך להם ולפנות את הנתבעים הימינו, לנוכח
הטענה שהנתבעים מחזיקים בו שלא כדין.

התובענה שבפני
י מבוססת על כך שהנתבעים עשו ועודם עושים שימוש במושכר השייך לתובעים
וזאת מבלי לשלם דמי שכירות כנדרש ועל כן עתרו התובעים לבית המשפט בתביעה לקביעת דמי השכירות.

מכאן, כי שתי העילות הן שונות ונפרדות ולא ניתן לטעון כי הפרשנות הרחבה שנקבעה בפסיקה למונח "עילה" לצורך
תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי,
יכולה להשתרע על כר כה רחב עד אשר תבטל את ההבדל בין שתי העילות, גם מקום שבו חלקן של העובדות המהוות את שתי העילות דומה, ומתייחס לאותו המושכר.

28.
כמו כן, סבורתני כי הטענה בדבר היתר פיצול סעדים אינה יכולה לעמוד לנוכח קביעת פסק הדין בתביעת הפינוי, אשר ממילא התירה לתובעים תביעת תשלום דמי שכירות שלא שולמו לאחר שיוכחו כדבעי.

התיישנות
29.
לטענת התובעים, כאמור בסעיף 36 לסיכומים מטעמם, במסגרת הליך זה אין מקום לטענת ההתיישנות וזאת לשיטתם, מהטעם שקבלת טענת ההתיישנות שומטת את הבסיס לקיומו של הסעד מן הצדק שהוענק לנתבעים בתביעת הפינוי.

30.
התובעים סבורים כי הנתבעים זכו בסעד מן הצדק וזאת בכפוף לתשלום הפיצויים שנפסקו בתביעת הפינוי ובכפוף לתשלום כל חוב דמי השכירות, דהיינו משך 26 שנים ולא 7 שנים בלבד.

31.
לטענת התובעים, ההליך דנן הוגש כתוצאה מהוראה מפורשת בפסק הדין בתביעת הפינוי ועל כן לא ניתן להתייחס לחוב דמי השכירות כחוב רגיל שמתיישן.

32.
כנגד טענות התובעים, טוענים הנתבעים
כי לא ניתן לתבוע חוב שמועדו יותר משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה ובענייננו- ינואר 2014.

33.
כפועל יוצא של הדברים, טוענים הנתבעים, כי כל תביעה כספית שמועדה למעלה מ-7 שנים, דהיינו- לפני חודש ינואר 2007, דינה להידחות.

34.
במחלוקת זו שבין הצדדים, דעתי כטענת הנתבעים וכפי שאבאר להלן.

"


.



"










ש בית הדין לשכירות 26408-01/14 פרחה נחום, חדווה דלאלי, ביבי שלום נ' בכור טבול, יואב טבול (פורסם ב-ֽ 24/06/2017)