פסקי דין על אריה גורדו | פסקי דין על אביה גורדו | פסקי דין על חגי רום | פסקי דין על יוסף גרינברג | פסקי דין על צבי וינברג | פסקי דין על יצחק אסולין | פסקי דין על דוד וולפסון | פסקי דין על הדרה היקשטדט | פסקי דין על לוצינה וינציגסטר | פסקי דין על שלמה סתר (וינציגסטר) | פסקי דין על יוח | פסקי דין על רשות הפיתוח - מדינת ישאל | פסקי דין על עיריית כפר-סבא |

1356/02 הפ     26/06/2003




הפ 1356/02 אריה גורדו , אביה גורדו , חגי רום , יוסף גרינברג , צבי וינברג, יצחק אסולין , דוד וולפסון , הדרה היקשטדט , לוצינה וינציגסטר , שלמה סתר (וינציגסטר), יוח נ' רשות הפיתוח - מדינת ישאל, עיריית כפר-סבא




1
בתי המשפט
הפ 001356/02
בש"א 6658/03
בש"א 5607/03
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
26/06/03

כב' השופטת גרסטל הילה

בפני
:

המבקשים
1 . אריה גורדו

2 . אביה גורדו

3 . חגי רום

4 . יוסף גרינברג

5 . צבי וינברג

6 . יצחק אסולין

7 . דוד וולפסון

8 . הדרה היקשטדט

9 . לוצינה וינציגסטר

10 . שלמה סתר (וינציגסטר)

11 . יוח
נן רביע
12 . ראובן שרון
13 . יהודית שור
14 . שמואל שפינדלר
בעניין:

נ ג ד

המשיבות
1 . רשות הפיתוח - מדינת ישאל

2 . עיריית כפר-סבא
החלטה
1. החלטה זו עניינה בשתי בקשות:
הראשונה (בש"א 5607/03 ולהלן: "בקשת הסילוק") - היא בקשה לסילוק על הסף של התובענה כלפי המשיבה 1 (להלן: - "המשיבה").
השנייה (בש"א 6658/03 ולהלן: "בקשת הצירוף") - היא בקשה שהוגשה ע"י המבקשים בתובענה להבאת ראיות חדשות מטעמם, כפי שיפורט ויובהר כדלקמן:

2. רקע:

א. המשיבה היא בעלת המגרשים המפורטים בנספח "א" לתובענה המהווים חלק מחלקות 1-27 בגוש 7607 באיזור התעשייה המזרחי בעיר כפר סבא (להלן: "המקרקעין" או "המגרשים").

ב. ביום 9 באוגוסט 1953 נחתם חוזה חכירה בין המשיבה לבין מועצת העיר כפר סבא (לימים עיריית כפר סבא ולהלן: "המשיבה 2" או "העיריה"), לפיו הוחכרו המגרשים לעיריה למשך התקופה שמיום החתימה ועד ליום 1 בינואר 2001. המבקשים חכרו מהעיריה בחכירת משנה את המקרקעין.

ג. במהלך שנת 2001 נדרשו המבקשים, על-פי טענתם בתובענה, לשלם דמי חכירה שנתיים בסכומים מופרזים כתנאי להארכת חכירת המשנה שלהם, אך לא הסכימו לכך.

ד. משלא הוארכו חכירות המשנה, הגישו המבקשים את התובענה בה מתבקש בית המשפט להצהיר שהמקרקעין יוח
כרו למשיבים בחכירה ראשית, במישרין ע"י המשיבה, בחוזים ובתנאי חכירה זהים לאלה הנהוגים על ידי המשיבה לגבי מקרקעין המוחכרים על ידיה - לצורכי מסחר, מלאכה ותעשייה - באזורים עירוניים, וכן שתנאי החכירה יאפשרו למבקשים לבחור בין תנאי חכירה שנתיים לבין תשלום דמי היוון במסלולי התשלום השונים כמפורט בהמרצת הפתיחה הנ"ל.
3. בקשת הסילוק

בבקשה לסילוק, טוענת המשיבה להיעדר יריבות חוזית בינה לבין המבקשים, מאחר שאלה אינם צד לחוזה החכירה המתייחס למקרקעין. לדברי המשיבה, צד רשאי לתבוע מכח חוזה - רק מקום שהוא עצמו צד לחוזה. ב"כ המשיבה גורסת עוד שגם החלטה 269 להחלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל אינה מסייעת למבקשים באשר אינה חלה על מי שלא היה צד לחוזה החכירה.

בתגובת ב"כ המבקשים, מעלה הוא טענות בדבר חוסר שוויון ובדבר דרך ניהול המקרקעין ע"י המשיבה, ולדבריו, התובענה כלל אינה נסמכת על מערכת חוזית כזו או אחרת.
על-פי הנטען ע"י ב"כ המבקשים, הסמיכה המדינה את מינהל מקרקעי ישראל לשמור על מקרקעי ישראל בבעלות המדינה ולרכז את הניהול והפיתוח של המקרקעין בישראל, כמצוין בבג"צ 6698/95 עאדל קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו (1)258:

"חובתה של המדינה לנהוג בשוויון משתרעת על כל פעולותיה. היא חלה, איפוא, גם לענין הקצאת מקרקעי המדינה. אכן, מינהל מקרקעי ישראל מחזיק במקרקעי המדינה "על דרך של נאמנות, וממילא חלות עליו כל אותן חובות החלות על נאמן. והואיל והמינהל הוא - גם להלכה וגם למעשה - המדינה בכבודה ובעצמה, חלות עליו מעצמן כל החובות החלות על רשות הציבור" (השופט מ' חשין ברע"א 5817/95 רוזנברג נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נ(1) 221, 231). על כן, ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל המגבשות את מדיניות הקצאת מקרקעי המדינה חייבות להתקבל על בסיס של שוויון. עמד על כך הנשיא שמגר בציינו:
"מקרקעי הציבור צריכים להתנהל לפי אמות מידה ממלכתיות - אימוץ אמת מידה כאמור היא בגדר חובתן של רשויות ציבור בכל ענייניהן, ועל אחת כמה וכמה ככל שהדבר נוגע לטיפול ברכוש שהוא בבעלותו של הציבור כולו. תירגומן של אמות המידה האמורות לאופני התנהגות מצביע, בין היתר, על החובה לנהוג בהגינות ובשוויון ועל פי כללי המינהל התקין" (בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו(2) 793, 801)."

הטענות המועלות בהקשר זה ע"י המבקשים בתובענות, מייחסות למשיבה הפליה פסולה של המבקשים - יחסית לבעלי מגרשים גובלים (סע' 2 לתגובה וכן סע' 3.1-3.2 לתובענה). המבקשים מייחסים למשיבה גם הפרת החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל (סע' 3.3 - 3.7 לתובענה) ואף הפרת חובת הנאמנות.

ב"כ המשיבה טוענת שבתגובת ב"כ המבקשים יש משום עילת תביעה חדשה - שלא בא זכרה בתובענה עצמה, אך איני מקבלת טענה זו.
כפי שהזכרתי לעיל - סע' 3.1 - 3.2 לתובענה מבססים את טענת חוסר השוויון והניהול הבלתי תקין, וסע' 3.3 - 3.7 לתובענה מתייחסים להחלטות מינהל מקרקעי ישראל ודרך יישומן.

לכן, אין לקבל טענת המשיבה בבקשת הסילוק, שהרי בקשה זו מייחסת למבקשים עילת תביעה חוזית - שכלל לא בא זכרה בתובענה, והתייחסות להחלטה 269 שפרשנותה ויישומה ייבחנו, אם יהיה צורך בכך, במסגרת ההליך.

ההלכה הפסוקה מלמדת אותנו שסילוק תובענה על הסף, ייעשה רק במקרים קיצוניים ונדירים:

"בשולי הדברים אוסיף, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון עניני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון עניני בפלוגתא על פתרון דיוני-פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו ענין".
[ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ו-2 אח' פ"ד מ(2) 668 , בסעיף 8 לפסק הדין. וראו גם: ע"א 50/89 רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ,פ"ד מה(4) 18, בסעיף 13 לפסק הדין.]

או כפי שנאמר ע"י כב' השופט ד' לוין בע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח', פ"ד לו (2)151, 155:

"המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני
תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע"א 109/49). דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות (ע"א 716/75)."

אין זה המקרה דנן, ולכן, אין מקום להעתר לבקשת הסילוק, והיא נדחית בזאת.

4. בקשת הצירוף

א. בבקשה זו עותרים המבקשים להתיר להם לצרף תצהיר נוסף מטעמם וכן ראיות לעניין זכויותיה.
בגוף הבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, נאמר שהגשת התצהיר הנוסף נועדה לאפשר לבית המשפט הכרעה בסוגיה העיקרית העומדת לדיון בהמרצת הפתיחה - דהיינו, התנאים, על-פי הדין, להחכרת המגרשים למבקשים, במסגרת חידוש יובל החכירה.
ב. ב"כ העיריה גורס שהתצהיר שצירופו מבוקש כולל בתוכו שינוי חזית ועילת תביעה חדשה שלא בא זכרה בתובענה המקורית. ב"כ המשיבה מצטרפת לטיעוני ב"כ העיריה.

ג. ב"כ המבקשים גורס בתגובתו לתגובת המשיבה והעיריה שאין כל שינוי חזית בתצהיר ובראיות, אלא יש בהן כדי להוכיח טענות המבקשים בתובענתם. בתגובה זו, שאף היא אינה נתמכת בתצהיר, נטען עוד שהצורך בראיות אלו נוצר לאחר קבלת תגובת העיריה, אליה צורף חוזה החכירה, וממנה נלמד עד כמה הסכומים הנדרשים מופרזים. וכן הוכחשו זכויות המבקשים.

ד. בשאלת הבאת ראיות באיחור, יש לשקול, מחד גיסא, את השיקול של שמירת הסדר הטוב וניהול תקין של משפט, ומאידך גיסא, את העובדה שבפני
השופט היושב בדין עומדת הזכות לקרוא לעד מיוזמתו, ואף במסגרת ערעור ניתן לעיתים להביא ראיה נוספת, מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). מקל וחומר ניתן להתיר הבאת ראייה נוספת בשלבים המוקדמים. זאת ועוד. שופט בדונו בהמרצת פתיחה, רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות ככל שיראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים בכל שלב משלבי הדיון, מכוח תקנה 257 לתקנות.

ה. בבחינת שאלת הבאת הראיה נוספת, לצד העמדות המוזכרות לעיל יש לקחת בחשבון גם את השאיפה להגיע לחקר האמת על סמך תשתית ראיות נרחבת ככל האפשר ובהתחשב בנסיבות המקרה.
בע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה , פ"ד מ"ז (1), עמ' 661, נקבעו הכללים הנהוגים בהבאת ראיות נוספות:

"כאשר מונחת לפני בית המשפט, אשר סיים כבר את שלב הבאת הראיות בפני
ו, בקשה להגשת ראיה משלימה, על בית המשפט לשקול האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנוהלים הקבועים. בית המשפט יתחשב לעניין החלטתו בנידון, בין היתר, בשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או יכול היה לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. אם התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, אזי לא ייטה בית המשפט בדרך כלל להעתר לבקשה. עם זאת, אין זה כלל בל יעבור, וייתכנו מקרים, בהם חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר, עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו. זאת בעיקר כאשר מתרשם בית המשפט כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה מאוד משמעותית להשלמת התמונה העובדתית ולגלוי האמת והדבר עשוי לסייע בעשיית צדק".

ו. בבקשת הצירוף שלפני, אין הסבר מטעם בא כוח המבקשים לשאלה מדוע לא צירף את הראיות אותן מבקש הוא לצרף כעת, בשלב המתאים לכך. אין הוא רואה אף לנכון, לפרט באילו ראיות מדובר, למעט התיאור כללי של "צווי קיום צוואה, צווי ירושה וכו'", ואף בתצהיר הנוסף, הכולל אמירה כללית כי אלה יאפשרו הכרעה מהירה ויעילה בהמרצת הפתיחה, אין הוא מסביר את נחיצותן ואת פשר הבאתן במועד מאוחר.

יחד עם זאת, מצויים אנו בשלב מקדמי ביותר, טרם שמיעת העדויות, ונראה שיהיה זה נכון לאפשר הבאת הראיות הנוספות והתצהיר הנוסף, מבלי שיהיה בכך כדי להתיר שינוי חזית או הרחבת יריעה.

ז. מובהר שבגוף התצהיר הנוסף מועלות, כפי הנראה, טענות חדשות נגד העיריה אשר לא הוזכרו בגוף המרצת הפתיחה עצמה, וטענות שכאלו לא תותרנה. אם מעוניין בא כוח המבקשים להעלות טענות חדשות, עליו לעשות זאת במסגרת בקשה לתיקון התובענה.

5. לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק ומקבלת את בקשת הצירוף, והכל, ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מהחלטה זו בדואר רשום, ותזמנם לקדם משפט ליום 3.7.03 בשעה 08:30.

ניתנה ה יום, כ"ב בסיון תשס"ג (22 ביוני 2003), בהעדר הצדדים.
גרסטל הילה
, שופטת









הפ בית משפט מחוזי 1356/02 אריה גורדו , אביה גורדו , חגי רום , יוסף גרינברג , צבי וינברג, יצחק אסולין , דוד וולפסון , הדרה היקשטדט , לוצינה וינציגסטר , שלמה סתר (וינציגסטר), יוח נ' רשות הפיתוח - מדינת ישאל, עיריית כפר-סבא (פורסם ב-ֽ 26/06/2003)