פסקי דין על יגאל אוחנה (עציר)

25782-03/17 עפ     29/06/2017




עפ 25782-03/17 מדינת ישראל נ' יגאל אוחנה (עציר)








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



ע"פ 25782-03-17 מדינת ישראל
נ' אוחנה(עציר)


תיק חיצוני:


בפני

כבוד ס. הנשיא, השופטת אסתר הלמן
–אב"ד

כבוד השופטת

יפעת שיטרית

כבוד השופט
סאאב דבור


המערערת

מדינת ישראל


נגד


המשיב

יגאל אוחנה (עציר)



נימוקי

פסק דין



1.
המשיב הורשע, על פי הודאתו, ב
– 4 אישומים שיוחסו לו בתיק העיקרי, שעניינם התפרצות למקום מגורים לבצע עבירה, גניבה, ניסיון לגניבה, קבלת נכסים שהושגו בפשע והחזקת נכס חשוד כגנוב (להלן: "התיק העיקרי"). בנוסף צירף המשיב והודה בכתב אישום נוסף, שעניינו התפרצות למקום מגורים לבצע עבירה, הפרת הוראה חוקית, גניבה, ניסיון התפרצות למקום מגורים במטרה לבצע עבירה ונהיגה ללא רישיון נהיגה (להלן: "התיק המצורף").

2.
במסגרת כתב האישום בתיק העיקרי, יוחסו למשיב 2 מקרים בהם התפרץ לבתי מגורים במגדל העמק במהלך החודשים אפריל עד מאי 2014. באחד המקרים הוא גנב טבעת נישואין ו -300 ₪ במזומן. במקרה האחר סוכלה כוונתו לבצע גניבה, לאחר שבעל הבית הגיע ותפס אותו בקלקלתו. בשני אישומים נוספים יוחסו למשיב עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע והחזקת נכס חשוד כגנוב, לאחר שנתפסו ברשותו חפצים יקרי ערך אשר נגנבו מבתיהם של שני תושבי מגדל העמק, שנפרצו קודם לכן.

3.
במסגרת ההליך העיקרי שוחרר המשיב ביום 19.7.15 בתנאים מגבילים שכללו מעצר בית מלא בביתו בטבריה בפיקוח
משמורנית.
כמו כן, רישיונו של המשיב נפסל ביום 29/4/13, במסגרת גזר דין שניתן כנגדו.
עוד קודם לכן, מאז חודש פברואר שנת 2004 הוא לא חידש את רישיון הנהיגה שלו.
למרות האמור, מבלי שיש בידו רישיון נהיגה ותוך הפרת התנאים המגבילים, נטל המשיב ביום 15/2/16 רכב ונסע עמו במטרה להתפרץ לבתי מגורים בטבריה ולגנוב מהם רכוש, כשהוא חמוש במברג, כפפת צמר וכובע צמר בעל שני חורים המיועדים לעיניים. המשיב ניגש לאחד הבתים והקיש
מספר
פעמים על דלת הבית. בעלת הבית הבחינה במשיב דרך עינית הדלת ואז נעלה אותה. משלא נענו נקישותיו של המשיב על דלת הבית, הוא ניסה להתפרץ לתוכו, אך לא הצליח ועזב את המקום. בעלת הבית התקשרה לאחיה וזה הזמין משטרה.

עוד בטרם הגיעה המשטרה למקום, עלה המשיב לקומה מעל הדירה שניסה לפרוץ, והתפרץ לדירה אחרת, על ידי כך ששבר מספר שלבי תריסים וכן שבר תריס זכוכית בחלון השירותים, כל זאת כשהוא עוטה על ידו את הכפפה, בה הצטייד מבעוד מועד. המשיב תר בתוך הדירה אחר רכוש אותו יגנוב, תוך שהוא הופך את תכולת הבית ומשליך חפצים מהארונות על המיטה ועל רצפת הבית, ובהמשך, גנב תכשיטים ויצא מן הבית.

לזירה הוזמנה כאמור, משטרה וכאשר הבחין המשיב בשוטר ובפקח שהגיעו, הוא ניסה להתחבא מפניהם, נמלט לכיוון רכבו ושם נתפס בזמן שהשליך את הרכוש הגנוב אל מתחת לדלת הנהג של הרכב. כל זאת, עשה כאמור המשיב בזמן שהיה פסול לנהוג, ללא רישיון נהיגה ותוך הפרת הוראה חוקית.

4.
כאמור, המשיב הורשע בעבירות אלה על פי הודאתו, וזאת במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה באשר לעונש.

בית משפט קמא דן את המשיב לעונשים שכללו 18 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים, כולו בחופף, לעונש המאסר שהוטל בתיק זה, כך שבסה"כ נדון המשיב ל – 18 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הוטלו עליו מאסרים מותנים, הוא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנה וחויב לחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪. בית המשפט קמא נמנע מהטלת פיצויים או קנס נוכח תקופת המאסר שנגזרה על המשיב, נסיבותיו האישיות וההליך הטיפולי החלקי שעבר.

5.
על קולת העונשים הוגש הערעור שבפני
נו, במסגרתו ביקשה המערערת לקבוע כי מתחמי הענישה שנקבעו על ידי בית משפט קמא הינם שגויים וכי עונשו של המשיב הינו מקל יתר על המידה, איננו משקף את ריבוי האירועים שביצע, את העובדה שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בעת שביצע את העבירות, ולעמדתה, היה על בית המשפט קמא לגזור את עונשו של המשיב בחלק העליון של כל מתחם, תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר.

6.
ביום 20/6/17, לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, ניתן פסק הדין בערעור ללא נימוקיו, מאחר ונדרשה הכרעה דחופה בערעור, נוכח העובדה שמועד הדיון בבקשת המשיב לשחרור מוקדם בפני
ועדת השחרורים נקבע ליום 21/6/17.

במסגרת פסק הדין קיבלנו את הערעור על קולת העונשים וקבענו כי תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המשיב תועמד על 30 חודשים ולאחר הפעלת 4 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו עליו בתיק פלילי (נצרת) 31613-11-12, במצטבר לעונש המאסר בהליך זה, הוא ירצה סה"כ 34 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהליך זה. יתר רכיבי הענישה נותרו
על כנם. להלן נימוקינו ל

פסק דין
זה :

7.
המשיב הורשע, כאמור, בעבירות רכוש שביצע בתוך פרק זמן קצר מאד ובמספר הזדמנויות שונות.
בתאריך 29.4.14 התפרץ המשיב לדירה במגדל העמק והחל לתור אחר רכוש כדי לגנוב אותו, אולם נתפס על ידי בעל הבית בקלקלתו.

ברשותו של המשיב נתפס רכוש שנגנב ימים ספורים קודם לכן מדירה אחרת במגדל העמק, מבלי שהיה לו הסבר מניח את הדעת.
כחודש לאחר מכן, ב- 27.5.14 נפרץ בית נוסף במגדל העמק, ממנו נגנב רכוש רב, הכולל מצלמה דיגיטאלית, מחשב לוח (טאבלט) ותכשיטים. המשיב קיבל רכוש זה ביודעו כי הושג בפשע.
למחרת, ב- 28.5.14, התפרץ המשיב לדירה במגדל העמק וגנב מתוכה טבעת וכסף.

8.
כתב האישום בעבירות אלה הוגש כנגד המשיב בחודש יוני 2014. וב- 8.12.14 הודה המשיב בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון. לבקשת סנגורו נשלח לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר.
בעוד שירות המבחן בוחן את מידת נכונותו של המשיב להשתלב בהליך טיפולי ומלווה אותו בניסיונות
ליטול חלק במסגרות טיפוליות, חזר המשיב וביצע את העבירות בתיק המצורף.

ביום 15.2.16, ניסה המשיב להתפרץ לדירה בטבריה במטרה לגנוב, התפרץ לדירה אחרת וגנב מתוכה רכוש, כל זאת תוך הפרת התנאים וכשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה ובפסילה.

9.
בית המשפט קמא קבע ובצדק כי בהתאם לסעיף 40יג(ב)(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 היות והמשיב הורשע בכמה עבירות המהוות מספר אירועים נפרדים, יש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד לכל אישום בכתב האישום המתוקן נשוא התיק העיקרי ומתחם ענישה נפרד לכתב האישום המתוקן נשוא התיק המצורף.

בהתאם לכך קבע את מתחמי הענישה כדלקמן:

בתיק העיקרי , באישום הראשון, נקבע מתחם בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

באישום השני, בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

באישום השלישי, בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

באישום הרביעי, בין מאסר על תנאי לבין מאסר קצר בעבודות שירות.

ביחס לתיק המצורף, נקבע מתחם עונש הולם לכלל העבירות, הנע בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

10.
מתחמים אלה, נקבעו לאחר שבית המשפט קמא בחן את הקריטריונים שהתוו בחוק לשם קביעת מתחמי העונש ההולם:

בית המשפט קמא בחן את הערכים החברתיים המוגנים, שנפגעו מביצוע העבירות בנסיבותיהן, קרי, הגנה על קניינו של הפרט, על זכותו לפרטיות ועל שלומו ובטחונו של הציבור ורכושו.

בהקשר זה התייחס בית המשפט קמא לפסיקה העוסקת במידת הפגיעה, אותה מסיבות עבירות הרכוש, מן הסוג שביצע המשיב לערכים המוגנים, בהפנותו לרע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל
(21.02.2008), בו הדגיש בית המשפט העליון את הצורך להחמיר בענישתם של מבצעי עבירת התפרצות ועבירות הרכוש בכלל, שהפכו למכת מדינה, וקבע כי "נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש ירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד".

כן הפנה לע"פ 7453/08 מדינת ישראל
נ' אואזנה (31.12.2008) בו נאמר:

"לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ'עבירות נגד הרכוש' (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ'עבירות רכוש', נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: 'ביתו של האדם – מבצרו'. ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית, מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם. נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר. דברים ברוח זו נאמרו בע"פ 46/84 מדינת ישראל
נ' סבח, פ"ד לח(4) 752, בעמ' 754-753: 'בעת מתן גזר הדין אסור לבית המשפט להתעלם מעגמת הנפש והבהלה הנגרמות לתושבים שלווים בעטין של עבירות אלה, לחשש של מאות משפחות לעזוב את ילדיהן המפוחדים לבדם בבית בעקבות החוויה הטראומטית שפקדה אותם או את שכניהם, ומהצער שנגרם עקב אובדן רכוש בעל ערך סנטימנטאלי. עבריינים אלה, שפוקדים לילה לילה דירה באותה סביבה, מטילים למעשה את חתיתם על אזור שלם ומשליטים טרור בין תושביו. העונש המוטל בשל מעשים כאלה חייב לתת ביטוי גם להיבט זה...'".

בהמשך בחן בית המשפט קמא את מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע המשיב והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

11.
את העונש הראוי למשיב קבע בית המשפט קמא בתוך המתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות. בכלל זה, נלקחו בחשבון הודאתו של המשיב ונטילת האחריות, עברו הפלילי של המשיב הכולל גם עבירות רכוש, בגינן ריצה תקופת מאסר של 8 חודשים, העובדה כי בעת ביצוע העבירות היה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה. כמו כן, נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המשיב כפי שאלה עלו מתוך תסקיר שירות המבחן ומצבו הכלכלי והבריאותי.

12.
בית המשפט קמא סקר גם את תסקיר שירות המבחן וההזדמנויות הרבות שניתנו למשיב להשתלב בהליך טיפולי. בפני
בית משפט קמא עמדו 10 תסקירי שירות המבחן מהם ניתן היה ללמוד
כי המשיב עבר הליך טיפולי מסוים בקהילת "הדרך", אך נשר ממנו מבחירתו, שובץ בטיפול בהליך במרכז יום וגם ממנו בחר לסגת. הטיפול בו התמיד המשיב היה במרכז "חוסן", אך לפי התרשמות גורמי הטיפול לא היה די בהליך הזה כדי להפחית את מסוכנותו של המשיב והמשיב לא היה מוכן להמשיך בהליך טיפולי בהיקף המתחייב נוכח מצבו.

בית המשפט קמא קבע כי אין להתעלם ממאמציו של המשיב לערוך שינוי בחייו, מבדיקות השתן הנקיות שהוא מוסר מזה תקופה ממושכת והטיפול אותו הסכים לעבור עד כה. כן ציין שהעבירות, נשוא התיק המצורף, בוצעו חודשיים בלבד לאחר תחילת הטיפול ולפני שהמשיב עשה צעדים נוספים בהליך הטיפולי המתמשך. לכל אלה, סבר בית המשפט קמא כי יש מקום ליתן משקל לקולא, כאשר החליט לגזור את דינו של המשיב וזאת לצד השיקולים לחומרא, כמו ריבוי העבירות, תדירות הביצוע שלהן ונסיבות ביצוען, כמו גם, התרשמות שירות המבחן מסיכון גבוה לחזרה לשימוש בסמים ולניהול אורח חיים עברייני. באיזון בין השיקולים הללו, כאמור, גזר בית המשפט קמא על המשיב את העונשים שפורטו לעיל.

נימוקי הערעור:

13.
במסגרת הערעור טוענת המערערת, כאמור, כי בית המשפט קמא שגה, הן בקביעת המתחמים ביחס לכל אחד מן האירועים ובכלל, וכן בקביעת העונש הראוי למשיב בתוך מתחמים אלה. לטענת המערערת, משני כתבי האישום עולה תמונה של אדם, אשר מורא החוק וכבוד האדם אינם לנגד עיניו. המערערת מציינת כי המשיב התפרץ במהלך אפריל ומאי 2014 בשתי הזדמנויות לדירות מגורים וכן קיבל לידיו רכוש גנוב מהתפרצות לבתיהם של אחרים. בגין מעלליו אלה הוא הושם במעצר בית מלא בפיקוח אשתו, אך לא היסס להפר את הוראת בית המשפט, עזב את מעצר הבית וכשהוא חמוש בציוד, המיועד להתפרצות, פנה לעבר בתים אותם ביקש לפרוץ. ראשית הוא ניסה מזלו בדירה אחת וכאשר ניסיונו לפרוץ לשם לא צלח, המשיך לדירה נוספת, אליה התפרץ תוך ששבר תריסים, הפך את תכולת הבית ועזב לא לפני שלקח עמו תכשיטים, לרבות שעון זהב השייכים לבעלת הבית. המערערת מדגישה כי בתאריך 8/12/14 הודה המשיב בכתב האישום העיקרי והופנה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר. תוך כדי כך שהוא מנהל את התיק העיקרי ביצע את העבירות נשוא התיק המצורף. המערערת מחדדת ומבהירה כי באותם ימים בהם ישב המשיב מול קצינת המבחן והצהיר כי הוא מקפיד להגיע לשיחות
טיפוליות במרכז "חוסן" וחש כי השיחות הפרטניות מסייעות לו לעבד חוויות מעברו ותומכות בהתמודדותו עם קשייו בהווה, התגבשה בליבו תכניתו להתפרץ לבתים בעיר טבריה, כשהוא חמוש בציוד, כאמור לעיל.

14.
לטענת המערערת שגה בית המשפט קמא בקביעת מתחמי הענישה. לטענתה, שגגהביתהמשפטקמאכאשרקבע כי התביעה טענה למתחם ענישה הנע בין 4 ל – 12 חודשי מאסר בפועל ביחס לאישום המצורף. לפי הנטען מקריאת הפרוטוקול ניתן להבין כי המאשימה ביקשה שמתחם העונש בתיק המצורף יהא אף חמור יותר מהמתחם שנקבע ביחס לאישום הראשון בתיק העיקרי, שכן נסיבותיו חמורות יותר.

:



,








עפ בית משפט מחוזי 25782-03/17 מדינת ישראל נ' יגאל אוחנה (עציר) (פורסם ב-ֽ 29/06/2017)