פסקי דין על 28 ביוני 2017 | פסקי דין על ש.א.א.ש.אופסט | פסקי דין על שפייזמן חנן | פסקי דין על שפייזמן יצחק ואח' |

5611-09/13 א     28/06/2017




א 5611-09/13 28 ביוני 2017 נ' ש.א.א.ש.אופסט בע"מ, שפייזמן חנן, שפייזמן יצחק ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כבוד השופט רפאל יעקובי

ת"א 5611-09-13




28 ביוני 2017


בעניין
:
חברת יצחק י. גליק בע"מ


התובעת



נגד


1.
ש.א.א.ש. אופסט בע"מ
2.
שפייזמן חנן
3.
שפייזמן יצחק


הנתבעים

4.
בנק הפועלים בע"מ
5.
בנק מזרחי טפחות בע"מ






נתבעים פורמאליים


בשם התובעת: עו"ד אברהם ביטון
בשם הנתבעים 3-1: עו"ד משה חן
בשם הנתבע הפורמאלי 4: עו"ד יוסף בן-דור

בשם הנתבע הפורמאלי 5: עו"ד אייל שוורץ





פסק דין



א.
התביעה וההליכים שבעקבותיה
1.
עניינו של

פסק דין
זה בתביעה כספית ע"ס 5,314,308 ש"ח ובסעדים נלווים (מימוש משכון ומינוי כונס נכסים) לצורך אכיפת החיוב.

2.
לטענת התובעת, הנתבעים 3-1 חבים לה את הסכום הנ"ל בגין סחורה שסיפקה לנתבעת 1, שעבורה לא שולמה כל תמורה או נמסרו המחאות ללא כיסוי.

3.
הנתבעים 2 ו-3 הם הבעלים והמנהלים של הנתבעת 1. בנוגע להם נטען כי יש לחייבם באופן אישי בעקבות חתימתם על כתב ערבות וכי יש להגיע לכך גם בדרך של
"הרמת מסך".

4.
בכתב התביעה (בסעיפים 8-7 ו-22) מצוין כי הסכום הנתבע מורכב מקרן
החוב (1,429,900 ש"ח), מריבית פיגורים מוסכמת, לפי הריבית הנהוגה בבנק
לאומי לישראל מעת לעת בגין משיכות יתר חריגות (2,884,408 ש"ח) ומנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות התנהלותם של הנתבעים הנ"ל (1,000,000 ש"ח, לצרכי אגרה).
5.
הסעדים המבוקשים מפורטים בכתב התביעה (בסעיפים 39-34) באופן הבא:
"34.
בית המשפט הנכבד מתבקש לחייב ביחד ולחוד את הנתבעים בסך 4,314,308 ₪ בתוספת ריבית והצמדה בהתאם לסיכום בין הצדדים לפי ריבית הנהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ
מעת לעת בגין משכיות
(צ"ל: משיכות – ר.י) יתר חריגות עד ליום התשלום בפועל.
35.
בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן צו מימוש משכון על הנכס של הנתבעת הקרוי גם כגוש 30140 חלקה 8
תת חלקה 72,71 בהתאם למשכון אשר נרשם לטובת התובעת ולקבוע כי התובעת היא הזכאית למימוש מלא ובלעדי של הנכס ו/או עד לכיסוי כל החובות כלפיה כפי שיקבע בית המשפט.
36.
בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן סעד הצהרתי הקובע כי התובעת היא הנושה הראשונה בהתאם להערת האזהרה שנרשמה לטובתה על הנכס של הנתבעת הקרוי גם כגוש 30140 חלקה 8 תת חלקה 72,71, ולקבוע כי התובעת היא הזכאית למימוש מלא ובלעדי של הנכס ו/או עד לכיסוי כל החובות כלפיה כפי שיקבע בית המשפט.
37.
ליתן צו עשה ו/או צו מינוי כונס נכסים של ב"כ התובעת מאחר והיא הנושה הגדולה ביותר אשר יבצע את הליכי מכירת הנכס הקרוי גם כגוש 30140 חלקה 8 תת חלקה 72,71 ואשר יחלק את התמורה שתתקבל מהמכירה לפני סדר הנשייה שהתובעת הינה הנושה הראשון על לכיסוי החובות של הנתבעת כלפיה.
38.
להרים את מסך ההתאגדות מהנתבעת 1 ולחייב בכל האמור בתביעה את הנתבעים 3-2.
39.
כן יש לחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים שנגרמו לתובעת ואובדן הרווחים שנגרמו על ידי מעשי הנתבעים שתוארו לעיל לרבות הוצאות הרבות בהן נאלצה התובעת לשאת במיצוי זכויותיה נגדם, הן בתכתובת טרם הגשת התביעה, הן בהגשת בקשות ותובענות בהוצל"פ, הן בעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעת ועובדיה על ידי הנתבעים אשר הולכו שולל שנים רבות
הנתבעת מעמידה סכום ראש נזק זה מטעמי אגרה בלבד בסך שלא יפחת מ-1,000,000 ₪".

6.
בתביעה נכללו גם שני בנקים כנתבעים פורמאליים. נתבעים אלה הגישו הודעות
(ב-30.12.14 וב-1.1.15) שלפיהן אין להם עניין לקחת חלק פעיל בהליכים, בכפוף לשמירת זכויותיהם לעניין עיקול (בנק הפועלים) ומשכנתה (בנק מזרחי טפחות). בהמשך לכך הופטרו הנתבעים הפורמאליים מהתייצבות לדיונים (ראו ההחלטה
מ-11.2.15) והם לא היו מעורבים בהליכים.
7.
הנתבעים 3-1 (להלן: הנתבעים) טוענים כי יש לדחות את התביעה נגדם. זאת גם בשל טענת התיישנות וגם לגופה. לגבי העניין האחרון טוענים הנתבעים, בין היתר, כי
"פרעו את כל חובות הנתבעת לתובעת" (סעיף 39 לכתב ההגנה) וכי "הנתבעת... לא חבה לתובעת מאומה" (שם, בסעיף 26) וכך הוא לגבי כלל הנתבעים (שם, בסעיף 58).

8.
התביעה הועברה לטיפולי בחודש פברואר 2015. בקדם המשפט הראשון (שהתקיים
ב-3.3.15) עלתה הצעה שנועדה לייתר את הצורך בהמשך ההליכים ונקבעו לוח זמנים להליכים המקדמיים ולהגשת הראיות וכן מועדים לקדם משפט מסכם ולהוכחות, למקרה שיישאר צורך בכך.

9.
התברר שהצדדים לא הגיעו להסכמה שתייתר את הצורך בהמשך ההליכים והם אפילו הרבו בבקשות שונות שהביאו לעיכובים בהליכים.

10.
בסופו של דבר הוגשו ראיות כדלקמן:
מטעם התובעת – תצהירים של אפרים גליק (שעבד בה כאיש כספים) ושל גדליה שפירא (מנהל התובעת).
מטעם הנתבעים – תצהירים של הנתבע 2 ושל הנתבע 3.

11.
בדיון ההוכחות נחקרו ארבעת המצהירים הנ"ל על תצהיריהם. בהמשך לכך הוסכם כי יוגשו סיכומים בכתב במתכונת תלת-שלבית, שתאפשר לכל צד להעלות טענותיו ולהתייחס לטענות שמנגד.

12.
משנשלמה הגשת הסיכומים (לאחר ארכות שונות) ובהמשך הוסדר מה שקשור בתשלום האגרה, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

13.
בעקבות עיון בחומר שבתיק לצורך מתן פסק הדין ובשל נתוניו הספציפיים של התיק דנן, זומנו הצדדים לדיון שנועד לבחון אפשרות של הסכמה שתייתר את הצורך במתן

פסק דין
, העלול להיות חסר נפקות מעשית (ראו ההחלטה מ-12.6.17).


14.
בדיון שהתקיים ב-25.6.17 דווח כי הנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק ועלו רעיונות לתכלית שצוינה. בסופו של דבר התברר כי אין הסכמה הדדית למהלך כאמור.

15.
במצב הדברים שצוין, אין מנוס ממתן

פסק דין
. יהי כן.

ב.
תוצאה סופית בקליפת אגוז
16.
לאחר שקילת המכלול, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בעיקרה, אם כי
לא במלואה.

17.
אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה דלעיל ואפרט לגבי התוצאה האופרטיבית של
פסק הדין. בתחילה אתייחס לעניינים הרלבנטיים לתוצאה בכללותה ולאחר מכן – לפרטים השונים שמהם היא מורכבת. כך יבואר מדוע אין לדחות את התביעה מחמת התיישנות ועל שום מה יש לקבלה באופן החלקי שבו היא מתקבלת.

ג.
הבסיס לתוצאה – כללי
18.
בדרכנו לתוצאה הסופית יש להתחיל בכך שבכתב ההגנה מצוין כי "הנתבעים אינם חבים לתובעת מאומה" (כמצוטט בסעיף 7 דלעיל). לעומת זאת, בשורה התחתונה של סיכומי הנתבעים (בסעיף 78) מבוקש "לקבוע כי החוב שחייבת הנתבעת לתובעת הוא סך של 79,594 ש"ח". לעניין זה חשיבות גם לגופו, שכן, לכל הפחות, יש לחייב את הנתבעת 1 בסכום האמור ולא לדחות את התביעה בכללותה. עם זאת, יש בו ללמד
לא רק על עצמו, אלא על הכלל כולו. כך משום שהשינוי האמור אצל הנתבעים משתלב בעוד שינויים ותמורות אשר חלו בטיעוניהם, התומכים במסקנה כי טענותיהם מלאכותיות ובלתי מבוססות.
הנה כי כן, במה שנוגע לשיעור החוב כלפי התובעת, בנוסף למה שצוין עד כה עלו
גם גירסאות נוספות מטעם הנתבעים. כך למשל במסגרת הליכי הוצל"פ
ומה שבעקבותיהם, חוב בסך 400,000 ש"ח לא היה שנוי במחלוקת (ועניין זה אף קיבל ביטוי בהחלטה מ-14.11.12 במסגרת רע"א 10793-11-12), הוגש תצהיר של הנתבע 2 במסגרת טענת "פרעתי" בהוצל"פ בדבר חוב בסך 300,000 ש"ח והיו עוד חילופי גירסאות אשר יש בהם ללמד בנוגע לכלל טענותיהם של הנתבעים (ראו בקשר לכך בפירוט המובא בסעיפים 67-59 של סיכומי התובעת). ניסיונם של הנתבעים לתרץ את ההודאה בחוב גדול בהרבה מזה שהם טוענים לו עתה, תוך טענה שהדבר נעשה מתוך לחץ כביכול (כמצוין בסעיף 2 של סיכומי הנתבעים) אינו משכנע כלל ועיקר. זאת במיוחד בהינתן הריבוי של שינויי הגירסאות, העדר הביסוס לנטען ומה שעוד ייאמר להלן.

19.
בנוסף לאמור לעיל ובכלל, הראיות שהביאו הנתבעים היו חלשות ורעועות. הם לא תמכו את טענותיהם במסמכים – אף שטענו כי קיימים כאלה (ראו למשל בפרוטוקול, ע' 38-37). כמו כן, העדויות מטעמם (שהיו של הנתבעים 2 ו-3 עצמם, ללא תמיכה של
עד שאינו בעל דין) הותירו רושם שכל תכליתן לחמוק מן החיובים שעל הפרק ולנסות ליצור ערפל, אשר אפשר שיסייע לנתבעים. על כך יש להוסיף כי במסגרת החקירות הנגדיות נאלצו הנתבעים לאשר כי טענות שונות שהעלו אינן נכונות (ראו למשל בפרוטוקול, ע' 41).

20.
לעומת מה שנאמר על ראיות הנתבעים, מצבה של התובעת במובן זה טוב ושפיר. ראשית – בסעיף 8 לכתב הערבות מקבלים על עצמם הנתבעים כלפי התובעת כי "החשבונות שיוצאו מטעמכם ללקוח יהיו נאמנים עלינו וישמשו כהוכחה לכאורה לכל האמור בהם על פרטיהם והעתקיהם". שנית –
עדי התובעת הותירו רושם מהימן כמי שמתארים דברים כהווייתם.

21.
בהמשך לכל שנאמר ובכלל, ניתן ומתאים להסתמך על כרטסת התובעת – הכוללת רישומים מזמן אמת שלא נסתרו – כמשקפת את מצב הדברים לגבי מה שעומד להכרעה. כמו כן, לגבי עניינים שבהם יש מחלוקות עובדתיות בין התובעת לבין הנתבעים, יש לתת עדיפות ברורה לתובעת.

22.
התמונה המתקבלת מן המכלול היא שמערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעים הייתה כזו שבמסגרתה גילתה התובעת, באמצעות מנהלה המנוח חיים גליק ז"ל,
אורך רוח רב כלפי הנתבעים. כך למשל אישר הנתבע 2 בחקירתו הנגדית כי "חיים היה כמו אבא בשבילי" (פרוטוקול, ע' 41, ש' 29). בשל התנהלות זו הייתה גישה סלחנית מצד התובעת לכך שהנתבעים לא פרעו את חובותיהם במועד, לא עמדו בהבטחות שנתנו ואף נתנו המחאות שחוללו. התובעת איפשרה לנתבעים להתנהל באופן
שבו התנהלו מתוך הגישה האמורה והרבה רצון טוב ורק משהבינה כי אין מנוס מכך, פעלה באופנים אחרים והגישה את התביעה דנן.

23.
לכל האמור לעיל יש משמעות רבה בכל הנוגע לעניינים הספציפיים שאליהם
יש להתייחס. אעבור עתה לכך, תוך שאוסיף רק את שאינו נכלל במה שנאמר עד כה.

ד.
יש לדחות את טענת ההתיישנות
24.
הנתבעים טוענים כי בהינתן שהתביעה דנן הוגשה ב-2.9.13, הרי שכל החובות
שעד 2.9.06 התיישנו.

25.
יש לדחות את הטענה מכל וכל. בהינתן מערכת היחסים המיוחדת שצוינה לעיל וגם הסכמות ספציפיות שהיו בין הצדדים במהלך השנים, אין להשקיף על מצב הדברים ככזה שבשלב קודם מסוים הייתה ציפייה שתוגש תביעה ביחס לחוב כלשהו וזו לא הוגשה. אדרבה, הצדדים התנהלו באופן שהם מסדירים את כל הנחוץ לגבי כלל החובות שהיו על הפרק וממשיכים בניהול עסקים רצוף זה עם זה במשך שנים,
עד שנת 2009. ממילא, המועד הרלבנטי לעניין תחילתו של מרוץ ההתיישנות הוא רק זה שבו חל "פיצוץ" שהביא לכך שלא המשיכו להתנהל עוד יחסים עסקיים בין הצדדים באופן האמור ושהביא להגשתה של התביעה. מועד זה חל רק בשנת 2009.

26.
מנקודת ההשקפה האמורה ובכלל, הנתבעים לא יוכלו להיוושע מטענת ההתיישנות שהעלו. זאת אפילו מבלי להיזקק למצוין בקשר לכך בכתב הערבות ולכלל שלפיו עדיפה דרך ניתוח שתביא לכך שדלתות בית המשפט לא תיסגרנה מחמת התיישנות
על פני דרך ניתוח אחרת. היזקקות לאלה עשויה לחזק את המסקנה שאליה מגיעים גם בלעדיהם.

ה.
סכום החיוב
27.
לנוכח כל שנאמר, יש לקבל את טענת התובעת בדבר קרן החוב (1,429,900 ש"ח
לשנת 2008) ובדבר הריבית המצטרפת לו בהתאם להסכמה לעניין זה
(2,884,408 ש"ח למועד הגשת התביעה). אין לקבל את טענת הנתבעים כי המנוח
חיים גליק ז"ל נתן להם הבטחות שונות בעניין הימנעות מגביית ריבית. זאת גם בשל חוסר האמון בטענות הנתבעים וגם משום שככל שניתן לקבל שהיו אמירות בכיוון זה, הרי שיש לפרשן כמותנות בעמידת הנתבעים בחובותיהם והרי הם היו רחוקים מכך מאד.

28.
לעומת האמור לעיל, איני מוצא לנכון להטיל חיוב בסכום נוסף בגין נזקים שנטען כי נגרמו לתובעת בשל התנהלות הנתבעים. זאת גם משום שלא הונחה תשתית מספיקה לביסוס הנטען ע"י התובעת בקשר לכך (למרות מה שצוין בקשר להפסדו של חוזה הבלעדיות עם חברת
r.b.


מארה"ב ועוד) וגם משום שהריבית הגבוהה המתווספת
על סכום הקרן (לגבי העבר והעתיד, בהתאם לתביעה ולקביעה שבסעיף 29 דלהלן) נותנת ביטוי גם לנזקים אפשריים מהסוג האמור.

29.
סכום החיוב יעמוד אפוא על 4,314,308 ש"ח למועד הגשת התביעה, כאשר ממועד זה ואילך תתווסף לסכום האמור ריבית בשיעור שהוסכם בין הצדדים (כנ"ל בסעיף 4) ולא רק ריבית כחוק.

ו.
חבות אישית של הנתבעים 3-2
30.
במכלול הנסיבות יש לקבוע כי גם הנתבעים 3-2 חבים בחיובים שבהם מדובר וזאת יחד ולחוד עם הנתבעת 1.

31.
למסקנה דלעיל יש להגיע גם מכח חתימתם של הנתבעים הנ"ל על כתב הערבות, אשר לפיו הם ערבים לחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת. ערבות זו גם אינה מוגבלת בזמן. בהמשך לכך ובכלל, התנהלותה של הנתבעת 1 מול התובעת הייתה באמצעות
הנתבעים 3-2 ובאופן שבו, בהינתן השתלשלות העניינים ומצבה של הנתבעת 1,
היה מובן לצדדים שהתובעת מספקת סחורה בעיקר על יסוד התחייבות אישית
של נתבעים אלה.

32.
בהמשך למצוין לעיל יש להגיע לתוצאה כנ"ל גם ללא צורך להיזקק לטענה כי יש מקום לבצע בענייננו "הרמת מסך", אשר בכוחה להוביל לאותה תוצאה.


ז.
המשכון ומינוי כונס נכסים
33.
בקשר לחובות כלפי התובעת מושכנו מקרקעין שפרטיהם צוטטו בסעיף 5 דלעיל מתוך סעיף 36 לכתב התביעה. בתחילה פנתה התובעת להוצאה לפועל לצורך מימושו של משכון זה, בהתאם למנגנון שנקבע לעניין זה בהסכם המשכון. מהלך זה לא הביא לתוצאות המיוחלות ממנו, בשל טענת הנתבעים כי משאין המדובר במשכנתה, לא ניתן לפעול בקשר אליהם בהליכי הוצל"פ ונדרשת תובענה בבית המשפט.

34.
בהינתן כל שנאמר, נקבע עתה כי התובעת רשאית לממש את המשכון לצורך אכיפתו של

פסק דין
זה. זאת בכפוף למה שייאמר להלן (בסעיף 38) בעניין זכויותיהם של המשיבים הפורמאליים (הבנקים) בהמשך למה שצוין בסעיף 6 דלעיל.

35.
בסעיף 6 להסכם המשכון הוסכם כי "הממשכן מסכים כי הנושים יהיו רשאים במקרה של מימוש המשכון לנקוט בהליכים הקצרים והיעילים ביותר למימוש המשכון". בהמשך לכך ולמה שצוין בסעיף 33 דלעיל בדבר העדר האפשרות למימוש במסגרת הליכי הוצל"פ, יש למנות עתה כונס נכסים לצורך המימוש.

36.
בהמשך לקביעה דלעיל, אני ממנה ככונס נכסים את ב"כ התובעת, עו"ד אברהם ביטון
. לעניין אופן פעולתו של הכונס יחול מה שצוין בסעיף 34 דלעיל ומה שייקבע בסעיף 38 דלהלן.

ח.
סעד הצהרתי
37.
אין מקום לתת את הסעד ההצהרתי שנתבקש בסעיף 36 לכתב התביעה (וצוטט
בסעיף 5 דלעיל) אלא לקבוע מה שייקבע להלן.

38.
הערת האזהרה כשלעצמה אינה מקנה לתובעת יתרון על פני הבנקים, אלא תכליתה למנוע דיספוזיציות בנכס. כמו כן, בהינתן שמירת הזכויות של הבנקים שאוזכרה בסעיף 6 דלעיל, מערכת היחסים בין התובעת לבין הבנקים לא מוצתה עד תום במסגרת הליך זה. נראה שניתן להגיע בקשר לכך להסכמות מתאימות לעניין חלוקת כספי התמורה מן הנכס הממושכן ולכל שיהיה נחוץ. עם זאת, ככל שלא תהיינה כאלה, לא יהיה מנוס מהליכים חדשים ונפרדים לשם מיצוי הנושא.
ט.
הערות בטרם חיתום
39.
לפני סיום ברצוני להוסיף שתי הערות:
ראשית – לתוצאה דלעיל אני מגיע אפילו מנקודת מוצא נוחה לנתבעים, כי נטל השכנוע רובץ על התובעת ושהמצב המשפטי אינו כטענתה כי יש כאן מצב של "הודאה והדחה", המכביד על הנתבעים בנושא זה. מובן שאימוץ עמדתה של התובעת בקשר לכך
מחזק את התוצאה שאליה הגעתי גם אלמלא כן (לגבי העניינים שבהם נתקבלה
עמדת התובעת).
שנית – לנוכח כל שנאמר ובהינתן מה שצוין בסעיפים 14-13 דלעיל, יש להצטער על ניהול הליכים מלאים במקום שבו היה מתאים להגיע להסדר שיבטא את הנחוץ ויוביל לתוצאות מעשיות מתאימות.

י.
סוף דבר
40.
השורה התחתונה של

פסק דין
זה היא אפוא כאמור בסעיפים 16, 29, 30, 38-34 דלעיל.

41.
בהינתן תוצאתו של פסק הדין ומכלול ההליכים, על הנתבעים 3-1, יחד ולחוד, לשלם לתובעת גם את אגרת המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית רלבנטיים ממועד
כל תשלום בקשר אליה ובנוסף לכך – שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 150,000 ש"ח.

42.
אין צו להוצאות ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעים הפורמאליים (הבנקים).



ניתן בהעדר הצדדים היום, ד' בתמוז תשע"ז, 28 ביוני 2017
.


רפאל יעקובי
, שופט







א בית משפט מחוזי 5611-09/13 28 ביוני 2017 נ' ש.א.א.ש.אופסט בע"מ, שפייזמן חנן, שפייזמן יצחק ואח' (פורסם ב-ֽ 28/06/2017)