פסקי דין על רז אחרק בניה ופיתוח בע"מ | פסקי דין על אלי בן חנן | פסקי דין על אריה רויז |

8891-12/16 א     25/06/2017




א 8891-12/16 רז אחרק בניה ופיתוח בע"מ נ' אלי בן חנן, אריה רויז








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 8891-12-16 רז אחרק בניה ופיתוח בע"מ
נ' בן חנן ואח'






לפני
כבוד השופט עדי הדר

ה
תובעת:
רז אחרק בניה ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד


נגד

ה
נתבעים:
1. אלי בן חנן
ע"י ב"כ עו"ד
2. אריה רויז
ע"י ב"כ עו"ד




החלטה

לפני בקשת הנתבעים לקבוע כי הדיון בתביעה נגדם אינה בסמכותו העניינית של
בימ"ש זה, אלא בסמכותו הייחודית של רשם האגודות השיתופיות.

המבקשים מנסים ללמוד מסמכותו הייחודית של הרשם הנכבד על פי סעיף 48 (2) לפקודת האגודות השיתופיות לעניין תביעות נגד האגודה בפרוק ובעניין התנהלות בעלי תפקידים בעניין "נכסים של האגודה" "במהלך פירוק העסקים" , לתביעה כאן של נושה כנגד בעלי תפקידים שלטענתו גרמו לו נזק לפני כניסת האגודה לפירוק.

בהחלטת ביניים, בימ"ש קבע כי לא מוצא בבקשה פסיקה שתומכת בעמדה זו, אולם ככל שהמבקשים עומדים על הבקשה ימציאו אותה למשיבה.

המבקשים עמדו על בקשתם, והמשיבה טענה בתשובתה כי הפסיקה שהמבקשים כללו בבקשתם אינה תומכת בבקשתם ואף האשימו אותם בסילוף הפסיקה.

המבקשים טענו בתגובתם לתשובה כי ניתוח מרכיבי הסעיף הנוגע לעניין תומך בפרשנותם הסעיף הנזכר לעיל והתמקדו בהחלטה של כבוד הרשם בעניין אחר התומכת לטענתם בעמדתם.

דיון והכרעה

המבקשים מפרקים סעיף 49 (1), הנזכר לעיל, לגורמיו, וטוענים שיש התאמה בין טענתם לבין תוכן גורמים אלה.

אולם בימ"ש חולק על עמדה זו. לפני דיון בסעיף 49 (1) יש לזכור כי מסגרת הזמן לעניין הסמכות הייחודית של פיקוח הרשם הנכבד הוגדרה מראש בסעיף 48 (2) כחלה על "מהלך פרוק העסקים".

מכאן שכאשר דנים ב"מעשה ומועד ביצועו" הנזכר בסעיף 49 (1) יש לפרשו לעניין הסמכות הייחודית בגדר "מהלך פרוק העסקים".

מפאת חשיבות הדברים, יובא הציטוט של החלק הנוגע ל"מעשה ומועד ביצועו" בסעיף 49 (1) במלואו.

"השתמש שלא כהוגן בכל כסף מכספי האגודה, או בנכס מנכסיה, או שעיכבם אצלו, או שנעשה חייב עליהם או אחראי עליהם, או שאשם באי יושר או מעילה באימון בנוגע לכספים או נכסים של האגודה (ההדגשה במקור-ע.ה.)".

המבקשים מפנים לשימוש שעשה המחוקק במילה "השתמש". המבקשים טוענים כי מרגע שבחר המחוקק בשפת עבר, הרי כל פעולה שקדמה לפרוק, נכללת.

איני מקבל טענה זו.

יש לדחותה על פניה מרגע שהטעון מתבסס על כך שהשימוש הוא בשפת עבר, שכן ברור כי אין זה הגיוני שהמחוקק ישתמש בשפת הווה דווקא, או עתיד.

בימ"ש, כבשגרה, אלא אם כן מבוקש ממנו צו מניעה, דן באירועי עבר.

יש לפרש את המילה "השתמש" כמתייחסת לשימוש שהחל עם תחילת הפרוק לנוכח הגבלת הפיקוח הייחודי ל"מהלך פרוק העסקים".

בנוסף לכך, ספק אם המילה "השתמש" נוגעת לעניין, שכן התובעת אינה טוענת לשימוש שעשו הנתבעים בכסף או נכס, אלא בכך שהסתירו מהם דבר פניית ועד האגודה בו היו חברים לרשם בבקשה למינוי חוקר.

מכאן שדווקא מעשה "אי היושר" הוא הנוגע לעניין, ואת אי היושר שנמצא בסמכות פיקוח ייחודית יש גם כן לגדור לפרק הזמן של "מהלך פרוק העסקים" כמתייחס לאי יושר לגבי מסת הנכסים של האגודה, טענה שלא הובאה להכרעתי.

בתגובה
לתשובה נטען באופן כללי כי הפסיקה תומכת בטענות המבקשים, אך בימ"ש לא מצא תימוכין לכך שנקבע כי לרשם הנכבד סמכות ייחודית לברר תביעה נגד מי שהיו בעלי תפקידים לגבי התקופה שקדמה לפרוק.

המבקשים התמקדו בהחלטה של הרשם הנכבד שאינה מחייבת בימ"ש זה. אולם, גם אם הייתה מחייבת, ספק אם נוגעת לעובדות בתביעה זו. באותה החלטה, נטען כי לרשם הנכבד סמכות לגבי מי שאינו חבר ולא היה בעל תפקיד. אין מחלוקת שהנתבעים היו בעלי תפקיד. המחלוקת היא האם הטענה שהסתירו קיום החלטת ועד האגודה לגבי פניה לרשם הנכבד נוגעת למהלך הפרוק ולכן נמצאת בסמכות הייחודית של הרשם, אם לאו.

מכיוון שהשאלה העובדתית האם הסתירו הנתבעים דבר קיום החלטת ועד האגודה על פניה לרשם הנכבד למינוי חוקר מהתובעת, והשאלות המשפטיות האם חבו בגילוי ומה המשמעות של אי הגילוי, אינם נכנסים למהלך הפרוק, אין לרשם סמכות עניינית ייחודית.

אין לרשם הנכבד, עדיפות על פני בימ"ש בברור המחלוקת העובדתית והמשפטית כאן ולכן אין מקום לסטות מכלל ההרמוניה החקיקתית, ולקבל הטענה כי כאן ביקש המחוקק להעניק לרשם הנכבד סמכויות ייחודיות שאין לבימ"ש של הפרוק.

נוסף לסוגיית פרק הזמן בו בוצע מעשה אי היושר, ישנו קושי נוסף בדרכם של המבקשים. אלה טענו כי לרשם הנכבד ניתנה סמכות רחבה ליתן סעדים. מפאת חשיבות הדברים, בימ"ש יצטט הדברים במדויק מסעיף 49 (1):
"רשאי הרשם עפ"י בקשה מאת המפרק או מאת נושה או משתתף לבדוק את אופן התנהגותו של אותו אדם וליתן צו הדורש מאתו לסלק או להחזיר את הכסף או את הנכסים או חלק מהם בצירוף ריבית לפי אותו השיעור שהרשם ימצאהו לצודק, או לתרום סכום לאקטיב של האגודה בתורת פיצוי על השימוש לרעה בכספים או בנכסים, על עיכוב הכספים, על אי-היושר או על המעילה באימון, הכל כפי שהרשם ימצא לנכון לצוות."
הקשר הדברים, מלמד שגם אם נקבל פרשנות המבקשים לסמכות ייחודית לגבי אי יושר בעבר, לפני תחילת הפרוק, סמכות זו הינה לגבי מתן צו המורה להחזיר כספים, או לפצות האגודה ולא הנושה.

מכאן שאין לקבל טענת המבקשים שאין להם זכות לבקש מבימ"ש זה לחייב הנתבעים לפצות אותם, להבדיל מסמכות הרשם הנכבד הייחודית לשיטתם לדון בבקשתם לחייב הנתבעים להחזיר כספים, או לפצות קופת האגודה.

אשר על כן, דוחה פרשנות המבקשים לגבי התחולה הרחבה של סעיף 49 (1) כמעניקה סמכות ייחודית לרשם הנכבד לגבי העובדות הנוגעות לתביעה זו ולכן גם דוחה הבקשה לקבוע כי אין לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בתביעה.

המבקשים ישלמו למשיבה הסך של 3,500 ₪ שכ"ט ב"כ המשיבה.

התיק קבוע לתז"פ בהתאם להחלטה קודמת.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 8891-12/16 רז אחרק בניה ופיתוח בע"מ נ' אלי בן חנן, אריה רויז (פורסם ב-ֽ 25/06/2017)