פסקי דין על סאלח אבו ערישה | פסקי דין על מגדל - חברה לביטוח בע"מ

20386-12/13 א     01/07/2017




א 20386-12/13 סאלח אבו ערישה נ' מגדל - חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 20386-12-13 אבו ערישה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ


תיק חיצוני:


בפני
כבוד השופטת סיגלית מצא


התובע:
סאלח אבו ערישה

נגד

הנתבעת:


מגדל - חברה לביטוח בע"מ



פסק דין

א - אירוע התאונה
התובע, יליד 8.4.1990, נפגע בתאונת דרכים ביום 14.10.2012, עת נהג בדרך נמיר בעיר תל אביב – יפו. לדברי התובע איבד את השליטה ברכב בשל רטיבות
על המיסעה, סטה ממסלול נסיעתו, הסתחרר, עד שנעצר.
אמבולנס שהגיע למקום חילץ את התובע אשר נלכד ברכב ופינה אותו למחלקת טראומה במרכז הרפואי תל-אביב על שם סוראסקי. התובע אובחן כסובל מחבלות קשות בראש, שבר כפול של הלסת התחתונה (שבר מרוסק מצד שמאל וקווי מצד ימין), חבלות בעמוד השדרה הצווארי, עמוד השדרה הגבי ושברים בצלעות 1 – 2 משמאל. כעבור יומיים הועבר התובע להמשך טיפול והשגחה במחלקת פה ולסת. במהלך אשפוזו עבר
orif
של השברים במנדיבולה ושוחרר עם חוט טיטאניום הסוגר את הפה לצורך מניעת תזוזה.
התובע שוחרר לביתו ביום 25.10.2012. לאחר שחרורו הוזמן התובע למספר ביקורות במרפאות חוץ וביום 13.12.2012 בוצעה הסרת קיבועים.
לטענת התובע הוא סובל כתוצאה מהתאונה מחולשה ונימול מתחת ללסת התחתונה ולאורך צד שמאל של הלחי, קושי בלעיסת מאכלים קשים, כאבים בתנועת הלסתות, "קליקים" חזקים בעת פתיחת הפה והגבלה בפתיחתו, תחושת כאב ונימול באזור בו חוברה העצם, כאבים בצלעות בעת ביצוע נשימות עמוקות ובעת מאמץ וחוסר יכולת לשכב על הצד השמאלי בשל תחושת לחץ וכאב, תחושת חולשה כללית המלווה בסחרחורת, רעידות בגוף ובעיקר בראש ובכפות הידיים.
בהמשך החל התובע לסבול, לדבריו, מכאב בעמוד שדרה צווארי המלווה בהקרנה אל חגורת הכתפיים.
התובע שהה בחופשת מחלה עד יום 15.1.2013 (שלושה חודשים). לא הוצגו אישורי אי כושר חתומים על-ידי רופא תעסוקתי.
ב - הנכות הרפואית
בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 7.12.2014 ולבקשת התובע, מונו שני מומחים רפואיים: ד"ר דב לאופר בתחום הפה ולסת וד"ר אורן בן לולו בתחום האורטופדי, אולם בכל הנוגע למומחה האורטופדי קבע בית המשפט כי על התובע לשאת בשכר טרחתו. כדברי בית המשפט בהחלטתו:
"... קשה לראות קיומה של ראשית ראייה לנכות בקשר סיבתי לתאונה. עולה מהמסמכים הרפואיים, כי לא קיימים שברים בעמוד שדרה צווארי או מותני. כמו כן, מאז כשבועיים לאחר התאונה ובמשך כשנה וחצי לאחריה, אין תלונות לגבי כאבים בתחום האורטופדי, למעט, ממצא מיום 5.3.2014 המדבר על רגישות בשרירים בעמוד שדרה מותני וצווארי. במקביל לממצאים אלו הוצגו בפני
י מסמכים לעניין קיומם של כאבים בעברו של התובע בעמוד שדרה צווארי. על כן, אני מוצא כי קיים ספק משמעותי בקיומה של נכות בתחום האורטופדי, וכן קיים ספק משמעותי נוסף בעניין קיומו של קשר סיבתי בין הממצאים לבין התאונה דנן. עם זאת, איני רואה לנכון למנוע מהתובע להוכיח קיומה של נכות בתחום האורטופדי, אולם, בנסיבות אלו, יש להשית את שכרו של המומחה בתחום האורטופדי על התובע." (ע' 2, ש' 14-22)
התובע לא מימש את זכותו וחוות דעת בתחום האורטופדי לא הוגשה לתיק בית המשפט.
בחוות דעתו קבע המומחה בתחום האורטודנטי, ד"ר דב לאופר, את הממצאים האובייקטיביים הבאים:
פתיחת הפה הספונטנית 48 מ"מ שהיא בגדר הנורמה ונעשית בצורה ישרה וללא סטיות לצדדים. בפתיחה חזקה של הפה נשמע קליק משני צדי פרקי הלסת. מנשך השיניים הוא פרוגנטי סקלטלי ללא קשר לתאונה. אין סטייה של קו האמצע בין השיניים הקדמיות של שתי הלסתות. קיימת הקטנה בתחושה באזור השפה התחתונה משמאל. התחושה בלשון תקינה. קיימת דלקת כרונית של החניכיים הנובעת מהיגיינה אוראלית לקויה. בצילום הרנטגן הפנורמי נראה ריפוי טוב של קווי השבר משני צדי הלסת. כמו כן נראות פסיות מתכת עם ברגים משני צדי הלסת. קיימות שיניים עששתיות.
לסיכום, פתיחת פה ספונטנית בגדר הנורמה אך בפתיחה חזקה של הפה נשמע רעש באזור פרקי הלסת. רעש זה מעיד על לוקסציה של הדיסק הארטיקולרי באזור פרקי הלסת, הנובעת מהטראומה של הלסת עקב התאונה. הממצא מתאים לסעיף
ii
א' (2) 73 המקנה 10% נכות. בנוסף, יש תחושה מופחתת - סעיף
ii
א (5) 29 המקנה 3% נכות. סך הכל קבע המומחה נכות רפואית משוקללת בסך 12.7%.
עוד קבע המומחה כי יתכן והתובע יהיה זקוק להתערבות כירורגית נוספת להוצאת גופי המתכת הגורמים לכאבים במיוחד בחילופי עונות. עלות טיפול זה בפרקטיקה הפרטית תסתכם בסך 10,000 ₪.
המומחה ציין כי התובע זקוק לטיפול דנטלי בכמה שיניים, אך זה אינו קשור עם התאונה.
לטענת התובע יש להתחשב בנכות האורטופדית, הגם שלא הוגשה חוות דעת בתחום זה. לעניין זה מסתמך התובע על בדיקה קלינית שבוצעה על ידי ד"ר עובייד סולימאן ביום 31.10.2012, 17 ימים לאחר התאונה. בבדיקה אובחן התובע כסובל מרגישות דיפוזית בעמוד שדרה, צווארי, גבי ומותני, הגבלה בתנועות הצוואר והגב, הגבלה באבדוקציה בשתי הכתפיים. ממצאים קליניים דומים עלו בבדיקתו המאוחרת של התובע ביום 5.3.2014. בבדיקה מיום 29.1.2015 אובחן רעד עדין בראש ובידיים בזמן אחיזת ספל מלא מים. כן מסתמך התובע על סיכום טיפולים פיזיותרפיים מיום 23.5.2017 שהגיש במועד הדיון (ת/1).
אני דוחה טענה זו של התובע.
ראשית, תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 קובעות את הדרך להוכחות נכות רפואית, והיא הגשת בקשה למינוי מומחה במצורף לכתב התביעה והחלטה של בית המשפט בבקשה. בענייננו, ניתנה החלטה המורה על מינוי מומחה אורטופדי, אך עלותו הושתה על התובע. התובע בחר שלא לפנות למומחה וחוות דעת אורטופדית לא הוגשה. משכך, לא הוכיח התובע נכות אורטופדית. התובע אמנם טוען כי חסרון כיס הוא שגרם לו לוותר על הגשת חוות דעת אורטופדית, אולם לא הובאה כל ראייה לכך. לעניין דרך הוכחת נכות רפואית בתביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק")
ר' א' ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית), גדין שידות הוצאה לאור (להלן: "ריבלין"),
בעמוד 615:
"בתביעה המתבררת על פי חוק הפיצויים לא זו בלבד שאין בעלי הדין נדרשים לצרף לכתבי טענותיהם חוות דעת של מומחה, כתנאי להוכחת עניין שברפואה, אלא שאין הם כלל רשאים לעשות כן. בית המשפט הוא הממנה מומחה רפואי מטעמו."
לא זו בלבד שאסור לתובע לצרף חוות דעת מטעמו, הוא אף מנוע מהוכחת עניין שברפואה שלא בדרכים הקבועות בסעיפים 6א' ו-6ב' לחוק. לעניין זה ר' ריבלין, בעמודים 616-7:
"בתביעה המתנהלת במסגרת חוק הפיצויים אין להביא ראיה בכל נושא רפואי אלא בדרכים הקבועות בסעיפים 6א ו-6ב לחוק. הכללת ראיה כזו בתצהירו של עד שלא נתמנה כמומחה רפואי בתיק – פסולה, ובעל הדין שכנגד יוכל להתנגד לקבלת אותו חלק בתצהיר כראיה במשפט."
ובהמשך (ע' 620-1):
"לא רק שאלת גובה הנכות הרפואית כי אם גם כל עניין הנוגע לנושא רפואי אחר, לרבות – דרכי שיקומו של הנפגע, ניתנים להוכחה באמצעות מומחה שיתמנה על ידי בית המשפט ואין להוכיחם בדרך של הצגת חוות דעת או עדות מטעם צד מן הצדדים.
...
כך, למשל, נפסק כי טיפולים פיזיותרפיים הדרושים לנפגע כדי לשמר את מצבו הרפואי או כדי לשפרו נכללים במסגרת טיפולים רפואיים ומהווים 'נושא רפואי'. לפיכך אין להתיר הגשת חוות דעת בנושא זה מטעם בעלי דין ואין להעיד עד בנושא זה, אלא הדרך הנכונה היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט."
שנית, כמפורט בהחלטת בית המשפט מיום 7.12.2014, ספק אם הוכיח התובע ראשית ראייה לנכות אורטופדית ו/או קשר סיבתי בינה לבין התאונה. בגיליון חדר מיון אליו הובא התובע לאחר התאונה נרשם כי התלונן על כאבי צוואר ופנים וגב עליון. ואולם, ב-
ct
שנערך לתובע לא נמצאו שברים בעמוד השדרה והתובע שוחרר מבחינה אורטופדית.
זאת ועוד, מעיון במסמכים הרפואיים (נ/4) עולה כי התובע התלונן על כאבים בשרירי הצוואר בשנים 2004, 2005 ו-2006. בשנים 2004 ו-2005 אף קיבל כדורים נגד כאבים. ב-2006 נמצאה הגבלה בתנועתיות של הצוואר והוא נשלח למכון רנטגן.
מנגד, מהמסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התאונה עולה כי לא נרשמו תלונות המצביעות על נכות אורטופדית. כך לדוגמא ביום 21.1.2013, כשלושה חודשים לאחר התאונה, נבדק התובע על ידי ד"ר פיירשטיין באום. התובע התלונן על סחרחורת, כאבי ראש והגבלה בפתיחת הפה.
רק ביום 5.3.2014, כשנה וחצי לאחר התאונה, התלונן התובע בפני
ד"ר עובייד סולימאן על כאבים בצוואר ובגב תחתון. בבדיקה נמצאה רגישות דיפוזית מעל עמוד שדרה צווארי והגבלה קלה בתנועות הצוואר. לאחר כמעט שנה, ביום 28.1.2015, שב והתלונן על כאבים מתמשכים בצוואר, גב עליון ותחתון, כאבים בחזה משמאל ועוד. ברנטגן נמצא עמוד שדרה צווארי יישור לורדוזיס ללא שברים, רושם לצלע צווארי, עמוד שדרה גבי מותני עקמת קלה, יישור לורדוזיס, לא נראה שבר. האבחנה שניתנה היא:
cervical muscle spasm/cramp/pain
ו-
low back pain
.
אף בעדותו בפני
י, ויצוין כבר עתה כי מצאתי את עדותו של התובע מהימנה, לא התלונן התובע על כאבי גב או צוואר.
מכאן כי קיים ספק רב הן לגבי קיומה של נכות אורטופדית והן לגבי קשר סיבתי בינה לבית התאונה.
אשר על כן, נכותו הרפואית של התובע הנה נכות אורטודנטית בשיעור 12.7%.
ג - פגיעה בכושר השתכרות
כעולה מעדותו בפני
י, אשר כאמור מצאתיה מהימנה, סובל התובע מכאבים כל הזמן, אשר מתגברים בשינויי מזג האוויר. התובע מוגבל באכילת מאכלים מוצקים (לדבריו לא אוכל בשר או מזון מוצק אחר), מוגבל בפתיחת הפה, שכן כשהוא פותח את הפה נשמע "קליק" חזק (ע' 21, ש' 3-10).
התובע סיים 12 שנות לימוד והנו בעל תעודת בגרות מלאה מבית ספר עיוני (ע' 13, ש' 13-14). משנת 2008, עת סיים את לימודיו, ועד מועד התאונה (אוקטובר 2010), עבד התובע בעבודות מזדמנות אותן החליף לעיתים קרובות. בתקופה זו עבד כסדרן, מאבטח, מילא תפקידים שונים בבתי מלון ועוד.
כשנשאל התובע אם יש לו הסבר מדוע במהלך ארבע השנים עובר לתאונה החליף עבודות בתדירות מאוד גבוהה, מדי כארבעה חודשים, השיב: "כן, קודם כל צעיר. בכל מקום עבודה לא הייתה בעיה אתי, אבל היו בעיות, המנהלים מתחלפים והיחס משתנה. לא חשבתי על העתיד, הייתי צעיר, לא עשיתי חשבון לעבודה" (ע' 14, ש' 27-31).
התובע מנגן על עוד מגיל 16 ורצה לעסוק במלונאות/משק ובמוסיקה (ע' 15, ש' 10-11). לפני התאונה לקח שיעורים פרטיים
(ע' 15, ש' 12-13), מתוך מטרה להיות מורה למוסיקה (ע' 15, ש' 15). היום מלמד התובע כשלוש שעות בבית ספר למוסיקה בכפר (ע' 16, ש' 6-24) בשכר של כשבעים ₪, אולם לדבריו היה מלמד אף ללא שכר, בשל אהבת המוסיקה.
בעת התאונה היה התובע כבן 22. אמנם לא מדובר בקטין, אולם מגילו הצעיר ומההיסטוריה התעסוקתית ההטרוגנית של התובע לפני התאונה עולה כי מדובר באדם שטרם עיצב את דרכו המקצועית. כך אף עולה מעדותו בפני
י, ותיאורו את עצמו לפני התאונה כצעיר שלא חושב על העתיד ו"לא עושה חשבון לעבודה".
מנובמבר 2016 עובד התובע כסדרן בסופר שסטוביץ בחדרה. במקביל, כאמור, הוא מלמד מוסיקה מספר שעות.
כידוע יש ודרגת הנכות הרפואית של הנפגע זהה לפגיעה
ביכולתו לתפקד ו/או לאפשרותו להשתכר למחייתו. ואולם, יש וקיים פער בין מגבלותיו הרפואיות של התובע לבין יכולתו לתפקד, לעבוד, ולקיים את עצמו (ע"א 516/86 אררט נגד אזולאי, פ"ד מ' (4), עמ' 690, בעמ' 700; ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נגד רמזי והמגן, פ"ד נ"ב(3), עמ' 792, בעמ' 799 עד עמ' 801; ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178). אכן, במקרים רבים קיים יחס חד ערכי בין הנכות הרפואית לזו התפקודי ובין האחרונה לפגיעה בכושר ההשתכרות. לעניין זה ר' ריבלין, בעמוד 913:
"שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות מושפע, ברגיל, ממידת הנכות שהוסבה לנפגע בתאונה. הנכות הרפואית עשויה לשמש אמת מידה לנכות התפקודית, שהיא פועל יוצא כללי במקרים של נכות מן הסוג הזה, וזו האחרונה תשמש מצידה בסיס לקביעת שיעור הפגיעה האינדיווידואלי בכושר ההשתכרות של התובע המסוים."
לא כך פני הדברים בענייננו.
נכותו הרפואית של התובע עומדת על שיעור 12.7%. יתכן ונכותו התפקודית גבוהה יותר בשים לב למגבלות הקשות מהן הוא סובל בחיי היום יום. ואולם, הפגיעה בכושר ההשתכרות נמוכה מנכותו הרפואית. אכן, הפסד כושר ההשתכרות מבטא את מידת השפעתה של הנכות התפקודית על כושר השתכרותו של הנפגע (להבדיל מתפקודו היום יומי, שלא במסגרת עבודתו). בהערכת פריט זה על בית המשפט להעריך את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.
בבואי להחליט בשאלת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע נתתי דעתי לנתונים גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפני
ו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן נתתי דעתי לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה [פורסם בנבו] בפסקה 8 (25.7.2010); ע"א 6601/07 סאבר אבו סרחאן נ' כלל חברה
לביטוח בע"מ; עא 1299/92
עיזבון עליזה מור ז"ל נ' ד"ר לני רום, פ''ד נ(1) 697; ע"א 4716/07 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ.
לעניין זה ר' גם (ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה חמישית, 2003) כרך א', בעמוד 58:
"כך יובאו בחשבון שכרו ודרגתו, השכלתו והתקדמותו, בריאותו והתמדתו של התובע, לפני שנפגע, ככל שאלה עשויים להצביע על הצפוי בחיק בעתיד."
התובע היה בן 22 במועד התאונה. עובר לתאונה התפרנס מעבודות מזדמנות, אותן החליף מעת לעת. כך אף עשה לאחר התאונה. כעולה מעדותו של התובע, הוא עובד מנובמבר 2016 עד היום בסופר מרקט בשכר של 5,569 ₪ נטו, שהנו שכר העולה על שכרו עובר לתאונה.
התובע אף העיד כי לפני התאונה התכוון להמשיך לעבוד בתחום המלונאות או המשק, וכן לעסוק במוסיקה (ע' 15, ש' 10-11).
יחד עם זאת, אני סבורה כי פגיעתו של התובע עשויה להגביל את האופק התעסוקתי שלו ולפגוע במידה מסוימת באפשרותו לעבוד בעבודות המחייבות דיבור רב או עבודה עם קהל. לעניין זה משמעות יתרה בענייננו של התובע, בשל היסטוריית החלפת מקומות עבודה. למרות שהתובע עובד כחצי שנה במקום עבודה אחד, אין כל ביטחון כי ימשיך בכך לאורך זמן וכי מגבלותיו לא יפגעו באפשרותו למצוא מקום עבודה חליפי.
אשר על כן אני קובעת התובע סובל ממגבלות מסוימות המזכות אותו בפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות. יחד עם זאת, בשים לב לעיסוקו עובר ולאחר התאונה מחד גיסא ולטיבה של הנכות ממנה הוא סובל (נכות אורטודנטית), אני סבורה כי יש להעמיד את הפגיעה בכושר ההשתכרות על כשליש מהנכות הרפואית בלבד.
ד - בסיס שכר לעבר
התאונה אירעה באוקטובר 2012.
מדו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי (נ/1) ותלושי השכר שהציג התובע עולים הנתונים הבאים לגבי השתכרותו עובר לתאונה:
ינואר 2012
ב.ס. ניהול פרויקטים ואריזה
1,152
פברואר 2012
ב.ס. ניהול פרויקטים ואריזה
1,244
מרץ 2012

טיולי דימא בע"מ


3,805
אפריל 2012
שחף שירותי אבטחה


6,985
מאי 2012

אוכל ביתי ניר עציון

760
יוני – אוגוסט 2012
ישרוטל


2,247
אפריל 2013
בורקאני

4,796
יוני – נובמבר 2013

דקל מתקני תברואה


4,795
מרץ – יולי 2014
תדהר השקעות

4,851
נובמבר 2016 ואילך
שסטוביץ בע"מ


5,887
שכר ממוצע לשנת 2012 – 2,310 ₪
ברוטו. יצוין כי ברמת שכר כאמור אין ניכוי בגין מס הכנסה ולפיכך אתייחס כבסיס השכר לעבר לממוצע ההשתכרות לשנת 2012.
ה - הפסדי השתכרות לעבר
התובע שהה בחופשת מחלה במשך שלושה חודשים לאחר התאונה. לא הוצג אישור רופא תעסוקתי המעיד על היעדר כושר.
יחד עם זאת יצוין כי התובע היה במשך חודש וחצי עם קיבוע מתכת אשר סגר את פיו. סביר להניח כי התובע נזקק לעוד חודש וחצי לאחר הסרת הקיבוע לשם התאוששות והסתגלות למצב החדש.
לאחר מכן חזר התובע לעבוד בשכר גבוה יותר באופן משמעותי משכרו עובר לתאונה.
אשר על כן אני קובעת הפסד השתכרות לעבר בשיעור 7,350 ₪ (כולל ריבית והצמדה מאמצע התקופה, 1.1.2013, עד היום).
ו – פיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות
כאשר קיימים נתונים לגבי שכרו של התובע, יש להתבסס עליהם, באשר מדובר בנתונים אובייקטיביים העדיפים על הערכה סובייקטיבית. לעומת זאת, כאשר מדובר בקטין או באדם צעיר אשר טרם גיבש את דרכו המקצועית (או כאשר קיימות נסיבות אחרות השוקלות כנגד התבססות על השכר בפועל) יש להתבסס על השכר הממוצע במשק. לעניין זה ר' ריבלין, בעמודים 914-915
:
"במקרים בהם אין נתונים אשר על פי הם ניתן לקבוע את בסיס ההשתכרות, לאמור את כושר השתכרותו של הנפגע לולא התאונה, עשוי גובה השכר הממוצע במשק, הנלמד מפרסומים רשמיים, לשמש נתון מתאים אשר על פיו ייקבע בסיס השכר. כך הוא לגבי קטין שטרם הגיע לגיל תחילת העבודה וקשה להעריך את בסיס שכרו, וכך הדבר גם לגבי בגיר שדרכו המקצועית טרם גובשה.
...
כאשר קיימים נתונים המעידים בפועל על מידת ההשתכרות אחרי התאונה ובהנחה כי המציאות הזו גם תואמת את כושר השתכרותו של הנפגע – יפסוק בית המשפט על פי אותם נתונים. בהעדרם יסתייע בית המשפט במודדים המשפיעים על כושר ההשתכרות ועל הגריעה ממנו."
לעניין זה ראו גם ע"א 3769/97 שמעון דהן נ' אביבה דני, נג (5) 581; ע"א 2099/94 ציון חיימס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, נא (1); ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צי'בוטארו, סעיף 9 לפסק הדין: "העיקרון הנהוג בפסיקה לגבי קטינים או צעירים בתחילת דרכם המקצועית הינו אמידת אובדן כושר ההשתכרות על-פי השכר הממוצע במשק"; רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג', סעיף 6 לפסק הדין:
"... אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש. יחד עם זאת, הפסיקה לא שללה הישענות על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי.
...
במקרה זה, קבע בית משפט השלום כי המבקש בחר באפיק תעסוקתי מסוים וכי הוא התכוון להמשיך במסלול תעסוקתי זה. בחירות אלה הן בחירותיו העצמאיות של המבקש, ואינן מבוססות על הנחות עובדתיות כלליות בדבר מינו, מגזרו או גילו. מדובר, להשקפת הערכאה המבררת, במי שיש לו היסטוריה תעסוקתית ומי שגילה כוונה ברורה להמשיך באפיק התעסוקתי המסוים. בניגוד לקטין שלא ביצע בחירות משמעותיות בחייו, ועל כן יש להניח לגביו כי הסיכוי להתממשות כל אחד ואחד מסיפורי החיים השונים הוא שווה, הרי שבחירותיו ומעשיו של המבקש כאן – וזאת לפי קביעת הערכאה המבררת – מורים כי אין דינו כן. הפסד השתכרות של נפגע שקיימים לגביו ממצאים עובדתיים ממשיים בדבר אופק תעסוקתו, והשכר שהשתכר, יחושב בהתאם לנתונים הקיימים לגביו."
בענייננו, קיימים נתונים בדבר שכרו של התובע לפני התאונה ואחריה. התובע אף העיד כי לפני התאונה התכוון להמשיך לעבוד בתחום המלונאות או המשק בהם עסק עובר לתאונה, וכן לעסוק במוסיקה (ע' 15, ש' 10-11).
סבורני כי בנסיבות אלה ניתן לומר כי התובע בחר באפיק תעסוקתי וכי התכוון להמשיך במסלול זה – על כל המשתמע מכך לעניין שכרו. ודוק: הכוונה לעבוד בתחום המלונאות והמשק היא כוונתו המוצהרת של התובע, כעולה מעדותו, ואינה מבוססת על הנחות או חזקות כלליות בדבר מינו, מגזרו או גילו. התובע בעל היסטוריה תעסוקתית של תשע שנים, ואף גילה את כוונתו הברורה להמשיך באפיק התעסוקתי בו עסק עובר לתאונה.
בניגוד לקטין שלא ביצע בחירות משמעותיות בחייו, ועל כן יש להניח לגביו כי הסיכוי להתממשות כל אחד ואחד מסיפורי החיים השונים הוא שווה, הרי שבחירותיו ומעשיו של התובע מורים כי אין דינו כן. כאמור, הפיצוי בגין הפסד השתכרות של נפגע שקיימים לגביו ממצאים עובדתיים ממשיים בדבר אופק תעסוקתו והשכר שהשתכר יחושב בהתאם לנתונים הקיימים לגביו.
בענייננו, קיימים נתונים בדבר שכרו של התובע כיום. יחד עם זאת, איני סבורה כי השכר אותו הוא מרוויח היום ממצה את כושר ההשתכרות של התובע, ויש להניח כי בעתיד יעלה בסיס שכרו במידה מסוימת.
בשים לב לכלל נסיבות העניין, מאחר ומדובר באחוזי נכות נמוכים יחסית שביחס אליהם נאמר לא אחת, שדרך החישוב הגלובלית היא הרלוונטית, ובהתחשב בכלל הנתונים שמניתי לעיל, הרי שלא אקבע מהו השכר הפוטנציאלי שהיה משתכר התובע לולא מומו אלא אפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד על דרך האומדנה, ובאופן גלובלי.
בשקלול כל נתוני התובע סבורני כי קביעת סך גלובלי של 80,000 ₪ יהווה פיצוי הולם המשקף הפסדי שכרו של התובע בעתיד.
ז – תנאים סוציאליים
לסכום הפיצויים הממוניים בגין הפסד שכר בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות זכאי התובע לתוספת בגין תנאים סוציאליים בשיעור 12%. לפיכך, זכאי התובע לתוספת בשיעור:
0.12 * (80,000 + 7,350) = 10,482 ₪
ח - הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעבר
בכל הנוגע להוצאות העבר הרי שמדובר בנזק מיוחד שיש לבסס בראיות מוצקות ומהימנות שכן "תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שנגרם לו נזק אלא גם את היקפו ואת שיעוריו" (ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נגד פז גז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד ל (3) 281).
אף הוצאות בגין נסיעות הן נזק מיוחד שיש להוכיח. "הלכה היא, כי כאשר מדובר בפיצוי בעבור הוצאות נסיעה בעבר, מוטלת חובת ההוכחה על התובע. על התובע להציג ראיות ממשיות (כגון קבלות, מסמכים אחרים או עדות ישירה בנושא) לקיום נזק זה. בהיעדרן של ראיות .... אין כל מקום לפסוק פיצוי בפריט זה" (ע"א 3769/97 דהן ואח' נגד דני ואח', פ"ד נג (5) 581, 593).
כך גם הוצאות רפואיות. יתר על כן, חוק בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994 לצד חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009-2010 התשנ"ט-2009 מאפשר לנפגע בתאונת דרכים קבלת שירותי בריאות הכלולים בסל הבריאות ללא תשלום דמי השתתפות עצמית ועל התובע הנטל להוכיח כי הטיפולים והתרופות להם יזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות (ע"א 5557/95 סהר נגד אלחדד, פ"ד נא (2) 724).
בנסיבות העניין דומה כי גם עזרת צד ג' לא חרגה באופן משמעותי מעזרה רגילה של בני משפחה. בעניין זה נקבע כי כאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו. (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני; וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני).
התובע לא הציג כל קבלות, למעט קבלה על צילום פנורמי בשיעור 150 ₪, אשר לכאורה הנו זכאי אף בגינה להחזר הוצאות.
ט - הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעתיד
כעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, יתכן כי יהיה על התובע לעבור ניתוח להקלת כאביו ותחושת הנימול. המומחה העריך את עלות הניתוח ב-10,000 ₪. העלות היא של ביצוע הניתוח באופן פרטי, ואולם התובע לא הוכיח כי לא יוכל לעבור אותו, ככל שיידרש, במסגרת קופת חולים.
בכל הנוגע לטיפול אורטודנטי קבע המומחה כי אין קשר בין התאונה לבין הטיפול שעל התובע לעבור.
בנסיבות העניין, אני מעמידה את סכום ההוצאות הרפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעתיד על סכום כולל של 15,000 ₪.
י - נזק לא ממוני – כאב וסבל
לתובע נקבעו 12.7% נכות רפואית משוקללת. כן היה התובע מאושפז במשך 12 ימים.
בהתאם לסעיף 2(א)(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 זכאי התובע לפיצוי בסך: 170,000 * 13% = 22,100 ₪, בתוספת פיצוי בגין ימי אשפוז:
12 ימי אשפוז * 170,000 * 0.002 = 4,180 ₪
סך הכל זכאי התובע, אם כן, לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור 26,000 ₪.
י - סיכום
הפסד שכר בעבר – 7,350 ₪
פגיעה בכושר השתכרות – 80,000 ₪
אובדן זכויות סוציאליות – 10,482 ₪
כאב וסבל – 26,000 ₪
הוצאות, נסיעות ועזרת צד ג' לעבר - 0
הוצאות, נסיעות ועזרת צד ג' לעתיד – 15,000 ₪
סך הכל
- 140,000₪ (במעוגל)
מסכום זה יש להפחית תשלום תכוף ששולם בסך 10,000 ₪
אשר על כן זכאי התובע לפיצוי בגין התאונה בסכום כולל של 130,000 ₪.
לסכום זה יש להוסיף שכ"ט בשיעור 13% לפי סעיף 16(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (על סכום הפיצוי ברוטו) בצירוף מע"מ כחוק בסכום כולל של
– 21,300 ₪.
כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט שהוציא (אגרת בית משפט, חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט).
ניתן היום,
ז' תמוז תשע"ז, 01 יולי 2017, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 20386-12/13 סאלח אבו ערישה נ' מגדל - חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/07/2017)