פסקי דין על בנימין אסף רמי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

32094-11/16 בל     02/07/2017




בל 32094-11/16 בנימין אסף רמי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 32094-11-16

02 יולי 2017

לפני
:

כב' השופט
דניאל גולדברג

ה
מערער
בנימין אסף רמי
ע"י ב"כ: עו"ד מנחם מור
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר



פסק דין


1.
המערער, מר בנימין אסף רמי
, הגיש ערעור זה לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29.8.16, על פיה נקבעה דרגת נכותו המשוקללת של המערער כתוצאה מתאונת עבודה מיום 3.1.13, בשיעור 19%.
2.
על פי החלטת הוועדה הרפואית לעררים, נכותו הכוללת של המערער בגבו היא בשיעור 15%, אך הוועדה הרפואית לעררים קבעה שיש לנכות ממנה 5% בגין מצב קודם. על החלטה זו מלין המערער בערעורו. המערער מציין כי בשל קביעה זו המערער אינו זכאי לקצבה אלא למענק בלבד.
3.
הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מכוח

פסק דין
בתיק בל 44893-05-15, שניתן ביום 18.5.16 בהסכמת הצדדים (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין לא היה הראשון שניתן בעניינו של המערער: וועדה רפואית לעררים מיום 23.7.14 קבעה למערער נכות בשיעור 15% תוך ניכוי 5% בגין מצב קודם. המערער הגיש על החלטה זו ערעור בתיק בל 8765-09-14 וביום 15.1.15 ניתן

פסק דין
בהסכמת הצדדים לפיו עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים "על מנת שתשקול שוב את קביעתה לעניין ניכוי מצב קודם וזאת תוך פירוט מלוא המידע והמסמכים הרפואיים עליהם היא מסתמכת". ביום 1.4.15 נתנה הוועדה הרפואית לעררים את החלטתה וקבעה שוב ששיעור הנכות הכוללת של המערער הינו 15%, ממנו יש לנכות 5% בגין מצב קודם. המערער הגיש לבית דין זה ערעור בתיק בל 44893-05-15, וביום 18.5.16 ניתן

פסק דין
בהסכמת הצדדים אשר קובע:
ניתן בזה תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים להחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבחן שוב קביעתה לעניין ניכוי מצב קודם בשים לב לאמור להלן:
1. הרישום הרפואי מיום 2.6.11 מראה עדות להגבלה בתנועות מתייחס לכאורה לחלק הגבי של עמוד השדרה ולא לחלק המתני, בעוד שפריצת הדיסק הנדונה היא בחלק המתני.
2. הרישומים הרפואיים הנוגעים לעמוד שדרה מתני לא הזכירו במפורש הגבלה בתנועות ולא הייתה בהן לכאורה עדות לפריצת הדיסק בחלק המתני של עמוד השדרה.
3. קיים רישום אחד משנת 2004 באשר לכאבים בגב תחתון, רישום נוסף בשנת 2009 ועוד מספר רישומים בשנת 2012 שהעידו לכאורה רק על כאבים בגב תחתון.
4. ברישום משנת 2004 צוין, כי עבר צילום של עמוד שדרה מתני וצווארי שהיה תקין.
5. לפי הלכת מרגוליס תפקידה של הוועדה לבחון האם הייתה קובעת אחוזי נכות לפי פריט ליקוי ספציפי או מותאם לו הייתה בודקת את המבוטח ערב הפגיעה.
6. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בפני
ה.
7. החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת.
8. אין צו להוצאות".
4.
הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 29.8.16 וקבעה:

"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 18.5.16:
1. הוועדה עיינה שוב בכל המסמכים ובתיק הרפואי. לעניין הרישום מיום 2.6.11 אכן רשום שנפגע בעמ"ש גבי וסבל מכאבים כמו כן רשום שם הגבלה בטווח תנועות. ידוע שעמ"ש הגבי מחובר לצלעות ובעצם גב החזה ולכן אין בו תנועות משמעותיות ומגבלה בתנועה כפי שתועדה במסמך זה ואם הייתה כזו בטווחי הגב ברור שמדובר בגב המותני, למרות שלא ציין כך במפורש.
2. הרישומים הנוספים בתיק הרפואי, מתגלים הרבה ביקורים מתאריכים שונים ובהם תלונות על כאבים בגב התחתון, חלק מהביקורים על רקע כאבים ספונטניים וחלק מזה לאחר תאונות שאירעו לו בעבד (לפני התאונה) ואף נזקק בגינם לטיפולים שונים כולל ימי מנוחה רבים, חגורת גב, טיפולים בכדורי נוגדי דלקת כגון ארקוקסיה ואיטופן משחות לכאבי גב, במרבית הביקורים נרשם שהכאבים מוחמרים בתנועות הגב.
3. לצד הביקורים והתלונות הטיפול שקיבל בכמות הרבה, לא ניתן להתעלם מעבר זה לגמרי ולמרות שלא נכתב במילים מפורשות שישנה הגבלה בתנועות נכות ניתנת לא רק על הגבלה בתנועות, אלא אפשר לתת אותה בגלל פגיעה ביכולת התפקודית של בן אדם גם בהעדר הגבלה בטווחי תנועה ועל כן משתמשים בסעיף כללי כמו סעיף 35 שמזכה בנכות ללא הגלבה בטווח תנועות וזה המצב גם במקרה זה. לאור כך הוועדה עומדת על כך שאם הייתה בודקת את התובע ערב הפגיעה הייתה קובעת לו נכות בשיעור 5%. לאור האמור – הוועדה עומדת על החלטתה".
5.
בערעור הנוכחי טוען המערערת את הטענות הבאות:

א.
האורטופד בכל הוועדות לעררים היה ד"ר ראיד סרחאן, ולדעת המערער וב"כ, הוא היה נעול על עמדתו "ואולי הוא אפילו "נעלב" מעצם הערעור עליהן ולכן נמנע מלשמוע את טיעוני המערער וב"כ, ואלו נפלו על אזניים ערלות" והוא לא פעל "בלב פתוח ובנפש חפצה".

ב.
בהתאם לכך כתב ד"ר סרחאן שהוועדה עומדת על החלטתה וקבע כי היו למערער הגבלות תנועה למרות שלא נכתב במילים מפורשות שהיו לו הגבלות תנועה. מדובר בקביעה מאולצת בניגוד להלכת מרגוליס, המחייבת קיומם של ממצאים מוכחים כתנאי לניכוי בגין מצב קודם.

ג.
הוועדה התייחסה להמלצות רפואיות שאל ממצאים רפואיים וכך ההמלצה לחגורת גב הפכה "לעובדה" וגם ההמלצות לטיפולים בכאבי שירים בנוגדי דלקת הפוכו לטיפול רפואי הנובע, לכאורה, מפגיעה קודמת מבלי שהוועדה בחנה לאשורן את העובדות המלמדות כי המערער המשיך לאורך כל השנים בעבודתו הרגילה כמתקין דלתות פלדה, עד לתאונה.

ד.
בהתאם הוועדה לא התייחסה לעובדה שבשנים 2004-2009 לא קיים כל תיעוד בדבר כאבי גב כלשהם.

ה.
גם תלונות בגין כאבי גב אליהן הפנתה הוועדה נבעו מהיותו של המערער עובד בהתקנת דלתות פלדה, וטבעי שיהיו מפעם לפעם תלונות כאלה.
6.
המערער מבקש, אם כן, להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר.
7.
המשיב סבור שהוועדה הרפואית לעררים קיימה את פסק הדין כלשונו, כי לא נפלה בהחלטתה טעות משפטית וכי טענות המערער הינן רפואיות. הוועדה נימקה את החלטתה כדבעי על פי הלכת מרגוליס וקביעתה שהייתה קובעת למערער 5% נכות לו בדקה אותו לפני התאונה נינתה על רקע מכלול האמור בתיק הרפואי של המערער והממצאים שעולים ממנו, הכוללים רישומים רבים בדבר כאבי גב תחתון, הצורך בשנת 2004 בצילום עמ"ש מתני, הצורך בשימוש בחגורת גב, טיפול בכדורים ובמשחות. אין עילה להתערב בקביעת הוועדה כי למרות היעדר רישום מפורש של הגבלות תנועה, לא ניתן להתעלם מהרישומים הרבים.

דיון והכרעה
8.
לאחר שבית הדין עיין במכלול החומר ובטענות הצדדים בית הדין לא שוכנע כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, וכי דין הערעור להידחות.
9.
עיון בפסק הדין ובהנמקת הוועדה הרפואית לעררים מעלה שהוועדה הרפואית לעררים התייחסה לנקודות שעמן היא הונחתה להתמודד בפסק הדין. הוועדה הרפואית לעררים הסבירה ונימקה מדוע על פי הבנתה המקצועית ברור שהגבלת התנועה שנזכרה ברישום מיום 2.6.11 מתייחסת לגב המתני. הוועדה הרפואית לעררים ביססה על סמך ממצאים מוכחים – הממצא של הגבלת תנועה בגב המתני מיום 2.6.11 וריבוי התלונות של המערער, לרבות תלונות על החמרת כאבים בעת תנועה, וההמלצות הרפואיות לטיפול בהן, את קביעתה בדבר קיומה של נכות קודמת בשיעור 5%. לפיכך נחה דעתו של בית הדין כי הוועדה הרפואית לעררים קיימה את חובתה לפי הלכת מרגוליס.
10.
קביעת הוועדה הרפואית לעררים לפיה ניתן להכיר בנכות ללא הגבלת תנועות לפי סעיף 35 לרשימת הליקויים, מתיישבת עם הגדרת נכות בשיעור 0% כארטריטיס כאשר "אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות", כאשר 10% מוענקים בגין ארטריטיס שבה "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". קביעת נכות מותאמת בשיעור 5%, בין 0% ל-10% כפי שנעשה בענייננו, הינה קביעה רפואית שבית הדין אינו רואה להתערב בה.
11.
בית הדין לא שוכנע כי נפל פגם בהתנהלותו של ד"ר סרחאן, או כי ההחלטה הייתה תולדה של שיקול שאיננו רפואי מקצועי.
12.
אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את הערעור.
13.
הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
14.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ז, (02 יולי 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 32094-11/16 בנימין אסף רמי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/07/2017)