פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על מטרופולין - תחבורה ציבורית | פסקי דין על פאדי אבו גויעד

30042-03/16 תאמ     02/07/2017




תאמ 30042-03/16 איילון חברה לביטוח בע"מ, מטרופולין - תחבורה ציבורית בע"מ נ' פאדי אבו גויעד








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"מ 30042-03-16 איילון חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' אבו גויעד




תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם הבכיר אורי הדר


התובעות

1
.
איילון חברה לביטוח בע"מ
2
.
מטרופולין - תחבורה ציבורית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גיא לי בן עמי

נגד


הנתבע

פאדי אבו גויעד
ע"י ב"כ עוה"ד סאבר אבו ג'אמע ואח'



פסק דין

לפניי תביעתן של התובעות לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להן בקשר עם תאונה שבה היה מעורב רכב התובעת 2 ביום 21.05.2015 ביישוב ערערה שבנגב (להלן: "התאונה").
דין התובענה להידחות
וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה
1.
ביום 21.05.2015 אירעה תאונה בה היו מעורבים אוטובוס השייך לתובעת 2 (להלן: "האוטובוס") ורכב פרטי השייך לנתבע (להלן: "הרכב"). באוטובוס נהג מר מוחמד אלגרידאת ואילו ברכב הפרטי נהג מר שאדי אבו גויעד שהינו אחיו של הנתבע.
2.

בכתב התביעה נטען כי האוטובוס נסע בנתיבו כאשר לפתע יצא הרכב, אשר עד לאותו מועד עמד בצד הדרך ולא יכול היה להמשיך בנסיעתו עקב רכב אחר שהפריע לו, לעקיפה ופגע באוטובוס בחלקו הקדמי ימני.
בכתב ההגנה נטען לעומת זאת כי האוטובוס נסע עם דלת פתוחה והוא זה שפגע ברכב וזאת כפי שעולה מהמכה שנגרמה לרכב ולפיה נראית גרירה מאמצע הרכב ועד תחילתו.
3.
בדיון הראשון שהתקיים נשמעה עדותו של נהג האוטובוס. בשל אי התייצבותם של הנתבע והנהג מטעמו נקבע המשך הדיון להיום וזאת לאחר שב"כ הנתבע מסר את גרסתו של נהג הרכב לפרוטוקול על מנת שלא תישמע טענה כי עדותו של נהג הרכב מושפעת מעדותו של נהג האוטובוס. בדיון היום נשמעה עדותו של נהג הרכב והוגשו תמונות צבעוניות של הרכבים המעורבים ושרטוט קריא יותר כפי שצורף לכתב התביעה ואלו סומנו ת/1.
4.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות לתאונה. אין מחלוקת אמיתית ביחס לנזקי התובעות.
דיון והכרעה
5.
שמעתי את עדויותיהם של הנהגים המעורבים ולא עלה בידי להעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס על פני גרסתו של נהג הרכב. לא עלה אפוא בידי התובעות להרים את הנטל הדרוש במשפט האזרחי לשם הוכחת תביעתן.
6.
התמונות שהוגשו ת/1 מדגימות את הנזקים שאירעו לאוטובוס ולרכב.
7.
בעדותו העיד נהג האוטובוס כי רכב שעמד לפניו חסם את דרכו ולאחר שהאוטובוס לא הצליח לעקוף את הרכב האמור הוא נעמד. נהג האוטובוס טען כי כאשר הרכב שעמד לפניו החל להתקדם נוצר מרווח בין האוטובוס לבין אותו רכב ולתוך מרווח זה נכנס הרכב אשר עקף אותו מימין "ופגע בפינה ובדלת". נהג האוטובוס העיד בחקירתו כי "הוא ניסה לעבור לפניי ולהיכנס בין האוטובוס לבין הרכב שהיה לפניי. כאשר הרכב שלפניי זז גם אני וגם רכב הנתבע נסענו בו זמנית".
נהג האוטובוס טען כי מימין לאוטובוס חנו רכבים במפרץ חניה אותו שרטט בשרטוט שצורף לכתב התביעה וטען כי הרכב עקף את האוטובוס ונסע במרווח שנוצר בין הרכבים שחנו לבין האוטובוס. נהג האוטובוס טען בחקירתו כי הרכב לא היה מאלו שחנו בצד ימין וטען עוד כי נהג הרכב אמר לו, בעת שהוחלפו הפרטים בין הנהגים כי הוא חשב שהאוטובוס עומד והוא רצה לצאת וכן טען כי "הוא לא אמר לי שהוא יצא מחניה. הוא אמר לי שרצה לעקוף אותי".
8.
נהג הרכב לעומת זאת תיאר בעדותו היום כי החנה את הרכב וכי כאשר שב לרכבו ורצה לצאת מהחניה על מנת להשתלב בכביש הבחין באוטובוס מאחוריו ואז עצר והמתין עד שהאוטובוס יחלוף על פניו אך כאשר האוטובוס עצר על מנת להוריד נוסעים החל נהג הרכב ביציאה מהחניה ואז הגיע האוטובוס ופגע בו גם עם דלת האוטובוס שהייתה פתוחה לשיטתו וגם עם האוטובוס עצמו.
נהג הרכב הכחיש כי ניסה לעקוף את האוטובוס וטען כי "יצאתי מהחניה והייתי בזווית לכביש ואז האוטובוס התחיל לנסוע ופגע בי". עוד טען נהג הרכב כי הכביש בו אירעה התאונה בנוי כך שקיים נתיב נסיעה ומפרץ חניה וציין כי אם האוטובוס נוסע בנתיבו "לא יכול לעבור עוד רכב בינו לבין הרכבים החונים".
9.
אין מחלוקת כי במהלך דיון בו נשמעות עדויות עשויה לעלות שאלה של מהימנות כפי שטען ב"כ הנתבע. עם זאת, בהתחשב באופייה של המחלוקת ובכך כי ההתרשמות מן הצדדים הינה קצרת מועד שהרי לא מדובר במסכת ראיות ארוכה במיוחד ובעדויות מקיפות על בית המשפט להזהיר עצמו מלסמוך רק על ממצאי מהימנות אלא עליו לתור אחר ראיות חיצוניות בראש ובראשונה ולבחון אם יש באלו כדי לתמוך בגרסת אחד הצדדים.
בהקשר זה אציין כי טענת הנתבע בסיכומיו לפיה מאחר ונהג האוטובוס הוא שכיר אצל התובעת 2 מביאה לכך שיש לו "אינטרס לומר דברים לא נכונים" נדחית ולו מחמת כלליותה של הטענה.
לא כל עובד, וגם לא כל עובד שיש לו אינטרס בתוצאות המשפט, חייב בהכרח להיות מוחזק ככזה שמעיד עדות שאינה אמת. יתירה מזו, לא ברור מה הוא אותו אינטרס נטען. האם הפחד מתשלום השתתפות עצמית? האם הפחד מפיטורין? ומה דינם של אלו ביחס לחובתו המוסרית של עד לומר את האמת? דומני כי מדובר בטענה כוללנית שאין לה ביסוס בחומר הראיות ונהג האוטובוס שלל את האפשרות האמורה בחקירתו ועדותו בעניין זה לא נסתרה.
ואם נלך לשיטתו של הנתבע בסיכומיו כיצד זה נתגבר על החשש שמא דווקא נהג הרכב אינו מעיד אמת וזאת מאחר והוא מנסה לסייע לאחיו, הנתבע, בהוכחות טענות ההגנה שלו?
שתי האפשרויות האמורות שקולות זו כנגד זו וביחס לשתיהן לא הונחה כל תשתית ראייתית. נבחן עתה את המחלוקת לגופו של עניין.
10.
באשר למרווח שהיה בין האוטובוס לבין הרכבים שחנו
: התובעות לא הוכיחו כי אכן קיים מרווח מספיק על מנת לאפשר מעבר של רכב מימין לאוטובוס שעה שזה עומד ומוריד/מעלה נוסעים. ויש להניח כמובן כי האוטובוס עמד בצמוד ככל האפשר לצד ימין שהרי לא היה מסכן את הנוסעים כך שיחצו כביש בדרכם מהאוטובוס ואליו. ועניין זה הרי הוא גם בר הוכחה באמצעות צילום של מקום עצמו ולא רק באמצעות תוכנת גוגל מפות
אשר
ממנה לא ניתן ללמוד על קנה המידה המדויק ולא ניתן להגיע למסקנה כי מרווח כזה אכן היה קיים.
טענת נהג הרכב כי לא היה קיים מרווח לא נסתרה ועדותו של נהג האוטובוס בעניין זה אינה עדיפה על פני עדותו של נהג הרכב.
11.
באשר למקום עצירתו של האוטובוס
: איני סבור שעניין זה נדרש להכרעה. אף צד לא טרח לציין באופן ברור על גבי שרטוט בקנה מידה או על גבי המפה היכן מצויה תחנת האוטובוס ואין חשיבות לכך שנהג האוטובוס העיד כי לא עצר בתחנה ולכך שהעיד כי אינו זוכר אם עצר ליד העמוד שלידו אוספים נוסעים אם לאו.
12.
באשר למיקום הנזקים וצורתם
: התמונות מדגימות כי לרכב נגרם נזק בדופן שמאל קדמי ואילו לאוטובוס נגרם נזק בחלקה התחתון של הדלת הקדמית וכן בפינה הימנית קדמית של הפגוש. נהג הרכב טען כי הדלת של האוטובוס הייתה פתוחה בעת שאירעה התאונה ולעומת זאת העיד נהג האוטובוס בחקירתו כי הדלת הייתה סגורה. אין מחלוקת כי הנזקים לדלת נגרמו בתאונה.
סבורני כי הנזק שנגרם לדלת אינו תואם בהכרח מצב שבו הרכב פוגע בדלת כשהיא סגורה ולא ניתן לשלול את גרסתו של נהג הרכב כי הדלת הייתה פתוחה כאשר אירעה התאונה. לא הוכח כי הפגוש הקדמי שמאלי, שהוא החלק בו פגע הרכב באוטובוס לשיטת התובעות, הוא שיכול היה להסב נזק כאמור לדלת האוטובוס. התעקמות דלת האוטובוס כפי שמודגמת בתמונות יכולה להתיישב גם עם פגיעה של הדלת במראת הרכב. בהקשר זה יש לציין כי מהתמונה של הרכב לא נראה נזק ברור במראה. יש נזק מתחת למראה אולם נזק ישיר וברור למראה אינו מודגם בתמונות. הנתבע לא צירף ראיה ביחס לנזק שנגרם למראה, לא חוות דעת שמאי, לא תמונה ברורה יותר ולא חשבונית תיקון.
הצדדים חלוקים ביניהם גם בשאלה מה מלמדת אותנו צורת הנזקים ברכב. התובעות טוענות כי הנזקים ברכב מתחילים מקדימה לכיוון אחור מה שמתיישב עם גרסת נהג האוטובוס ולפיה הרכב הוא שפגע באוטובוס ולא להיפך ואילו נהג הרכב טוען כי הפגיעה ברכב הינה מאחור כלפי קדימה. בעניין זה סבורני כי לא ניתן לשלול את גרסת הנתבע.
תמונת הנזק ברכב מדגימה סימן מעיכה ברור מעל הגלגל הקדמי שמאלי, מצב שעשוי להתיישב עם פגיעה של האוטובוס ברכב שעה שהרכב עומד בזווית לכביש כפי שהעיד נהג הרכב.
ועוד, הפגוש הקדמי של הרכב נתלש ועובדה זו אינה מתיישבת עם טענת התובעות כי הרכב הוא שפגע באוטובוס אלא יכולה להתאים דווקא לגרסת הנתבע ולפיה האוטובוס שהוא שפגע ברכב בנסיבות שבהן הפגיעה מתחילה באזור שמתחת למראה הקדמית ונמשכת כלפי החלק הקדמי של הרכב, דבר שגרם לתלישת הפגוש.
סביר להניח כי לו היה הרכב פוגע באוטובוס היה הפגוש מקבל מכה ונכנס פנימה ולא נתלש החוצה. ב"כ התובעת לא חלק בסיכומיו כי הפגוש של הרכב נתלש החוצה.
13.
בשולי הדברים אציין כי טענתן של התובעות בסיכומיהן ולפיה יש ליתן משקל לאי הגשת תצהיר מטעם נהג הרכב וכן להתנהלות הכללית בתיק נדחית. הנתבע ונהג הרכב אמנם לא טרחו להתייצב לדיון הראשון שנקבע אולם ב"כ הצדדים פעלו ביעילות דיוניות וגרסתו של נהג הרכב נמסרה מפי בא כוחו קודם שנשמעה עדותו של נהג האוטובוס. נהג הרכב שב על גרסתו זו גם היום בחקירתו הנגדית. בנסיבות אלו החשש כי עדותו של נהג הרכב תושפע מעדותו של נהג האוטובוס לא הפך למעשה של ממש. ובאשר לטענה אודות התנהלות כללית סבורני כי ראוי להמעיט בטענות מעין אלו. עניין אי התייצבותם של הנתבע והעד מטעמו לדיון הראשון יבוא לידי ביטוי בשאלת ההוצאות אך אין לו שום השפעה על ההכרעה לגופו של עניין.
סיכומו של דבר
14.
לנוכח כל האמור לעיל דין התובענה להידחות. התובעות לא הרימו את הנטל להוכיח כי גרסת נהג האוטובוס ביחס לתאונה עדיפה על פני גרסתו של נהג הרכב ביחס לתאונה ולא עלה בידי להעדיף את עדותו של נהג האוטובוס על פני עדותו של נהג הרכב.
תמונות הנזק כפי שהוגשו אינן מחייבות דווקא את המסקנה כי התאונה אירעה כפי שתיאר נהג האוטובוס והן יכולות להתאים גם למצב בו האוטובוס הוא שפגע ברכב.
15.
למען הסר ספק יובהר כי אין בדחיית התובענה כדי לקבוע כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג האוטובוס. בהקשר זה אציין כי אף שהנתבע רשאי להמתין עם הגשת התובענה הנוגעת לנזקים שנגרמו לרכבו, ככל שאלו אכן תוקנו כפי שטען ב"כ הנתבע בסיכומיו, הרי שבנסיבות בהן כבר מוגשת תביעה הנוגעת לתאונה ראוי היה שהנתבע היה מגיש את התובענה שלו כבר בשלב זה וזאת על מנת שתובטח אותה יעילות דיונית שגם היא מרכיב מרכזי בקיומה של מערכת משפט יעילה.
16.
באשר להוצאות
: חרף דחיית התובענה איני עושה צו להוצאות. הנתבע והעד מטעמו לא התייצבו לדיון הראשון אף כי זומנו כדין. ב"כ הנתבע מסר כי "נמסר לי שהם באילת כרגע בעבודה". אניח כמובן כי הדברים משקפים את המציאות אולם גם במצב כזה היה על הנתבע והעד מטעמו להבין כי הם לא היחידים שעובדים. גם ב"כ התובעות עובד. גם ב"כ הנתבע עובד. ואם ביחס לב"כ הנתבע יש להניח כי שכר טרחתו מוסדר מול הנתבע הרי שאין כך ביחס לב"כ התובעות. באי התייצבותם לדיון הביאו הנתבע והעד מטעמו לכך כי נקבע דיון נוסף ובכך ירד זמנו של ב"כ התובעות לטמיון. לפיכך אין מקום לחייב את התובעות בהוצאות הנתבע חרף דחיית התובענה וחרף העובדה כי ב"כ הנתבע עשה, כהרגלו, את עבודתו נאמנה וכך אני מורה.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ז, 02 יולי 2017, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 30042-03/16 איילון חברה לביטוח בע"מ, מטרופולין - תחבורה ציבורית בע"מ נ' פאדי אבו גויעד (פורסם ב-ֽ 02/07/2017)