פסקי דין על יצחק צבי גלנט | פסקי דין על מרים אייזנבך | פסקי דין על ראובן בקר | פסקי דין על רחל בקר |

7721-03/15 תאמ     03/07/2017




תאמ 7721-03/15 יצחק צבי גלנט, מרים אייזנבך נ' ראובן בקר, רחל בקר








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 7721-03-15 גלנט ואח' נ' בקר ואח'





לפני
כב' הרשם הבכיר
ניר נחשון


התובעים:

1
.
יצחק צבי גלנט

2
.
מרים אייזנבך


-נגד-


הנתבעים:

1.ראובן בקר
2.רחל בקר




פסק-דין


מבוא:

1.
לפניי תביעה כספית על סך 42,800 ₪ במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בפירעון ההלוואה שאלה האחרונים נטלו מהם, לטענתם.
נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

טענות התובעים בקצירת האומר:

2.
אליבא דגרסת התובעים, כפי שנטענה בכתב התביעה, התובע 1 (להלן: "התובע") הוכרז כחסוי והתובעת 2 (להלן: "התובעת"), מונתה לאפוטרופוסית שלו על פי צו בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 21.03.2005, כשהיא חתמה ביום 26.01.2017 על ייפוי כוח המייפה את כוחו של בא כוחם לנהל את התביעה בשמם.

3.
לגרסת התובעים, התובע הכיר את הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") באמצעות אחיינם של התובעים, מר נתן גלנט (להלן: "נתן"), שעבד עבור הנתבע 1 תקופה מסוימת כנהג בעת שהותו בארה"ב. בין נתן לנתבע נרקמו יחסי אמון, במיוחד מצדו של נתן שהעריץ את הנתבע. בסוף שנת 2011 פגש הנתבע בתובע בליווי נתן על מנת להפציר בו להלוות לו כספים, כשגם בתחילת שנת 2012 הפעיל הנתבע יחד עם הנתבעת לחץ פסיכולוגי על התובע שילווה להם כספים.

4.
כך, ביום 11.01.2012 פנה הנתבע טלפונית לתובע וביקש הלוואה בסך של 19,000 ₪ שתיפרע עד ליום 10.04.2012, שכן, לטענתו, הוא שוהה בחו"ל לצורך גיוס תרומות מנדיבים, וכאשר ישוב ארצה, יפרע את חובו. התובע נעתר לבקשה והפקיד באותו יום את הסך האמור בחשבון הבנק של הנתבעת, לבקשת הנתבע, ולאחר שהנתבעת התחייבה באופן אישי להחזרת הכסף.

5.
בהמשך, ביום 11.02.2012, פנה בשנית הנתבע לתובע וביקש שילווה לו סך נוסף של 13,800 ₪, שאם לא כן בית הנתבעים יימכר וזה יפגע בשלום הבית שלהם. התובע נעתר גם לבקשה זו והפקיד הסך המבוקש בחשבונה של הנתבעת ביום 12.02.2012.

6.
ביום 27.02.2012 פנה הנתבע בשלישית לתובע וביקש הלוואה נוספת בסך 10,000 ₪ תוך שהוא חוזר על הבטחתו, כי סך כל ההלוואות יושב לתובע עד ליום 10.04.2012. התובע נעתר בשלישית לבקשת הנתבע והפקיד את הסך המבוקש בחשבונה של הנתבעת ביום 28.02.2012.

7.
דא עקא, משהגיע המועד לפרוע את ההלוואות ולהשיב את הכספים, התברר לתובע, כי הנתבעים אינם עומדים בהתחייבויותיהם. הנתבע אמנם פנה בבקשות שונות לקבלת ארכות מאת התובע והתובע נעתר להן מעת לעת, ואולם בסופו של דבר לא שילמו הנתבעים לתובע פרוטה על חשבון חובם. אשר על כן, עותרים התובעים להשבת ההלוואה שלוו מהם הנתבעים. לתביעתם צירפו התובעים העתקים של אישורי הפקדת סכומי הכסף האמורים בחשבון הבנק של הנתבעת בשלושת המועדים המנויים.

טענות הנתבעים בקצירת האומר:

8.
הנתבעים מכחישים טענות התובעים וטוענים, כי במועדים הרלוונטיים להפקדת הסכומים הנ"ל לא הייתה היכרות בין הצדדים ומשכך, הם מכחישים את בקשתם לקבלת עזרה כספית ולנטילת הלוואות מהתובע. אליבא דגרסת הנתבעים, הם מאשרים את הסכומים שהפקיד התובע בחשבון הבנק של הנתבעת, אך טוענים, כי אלו לא הופקדו בתורת הלוואה, אלא, כפירעון לחלק מחובו של נתן כלפיהם והתביעה דנן הינה ניסיון נוסף של נתן להקטין את חובו לנתבע מבלי לשלם לו.

9.
לטענת הנתבעים, הנתבע הכיר את נתן בארה"ב ויחד עסקו הם בהתרמות מקהילות יהודיות שונות. הוסכם בין הנתבע לבין נתן, כי לאחר ניכוי ההוצאות יחולקו ביניהם הכספים שנאספו בחלקים שווים. הכספים שנאספו נותרו בידי נתן והוא העביר את חלקו של הנתבע לחשבונה של הנתבעת, זאת באמצעות דודו – התובע. לטענת הנתבעים, אלו הם הכספים שהתובע הפקיד בחשבונה של הנתבעת. במשך הזמן רכש נתן את אמונו של הנתבע וזה האחרון חתם עבורו על ערבות לחובו שחב כלפי אדם בשם "אלון כתב" בסך 50,000 ₪. ואולם, נתן לא פרע את חובו והנתבע נאלץ לשלם את החוב למר כתב.
10.
בכדי להקטין את חובו כלפי הנתבע, נתן נטל מהנתבע שיקים המשויכים לחשבונה של הנתבעת ומסרם לקרוב משפחתו בשם יוסף עזרקוביץ, כאשר במסגרת הליך ההתנגדות לביצוע שיקים אלה הביא מר עזרקוביץ מטעמו את התובע כעד, וזו הייתה הפעם הראשונה בה שמעו הנתבעים אודותיו. במסגרת פסק הדין בעניין זה, קבע בית משפט השלום בת"א-יפו כי הוא מעדיף את גרסתו של מר כתב וכי השיקים נלקחו מתיקו האישי של הנתבע ללא רשות ובכך נדחתה התביעה כנגד הנתבעים. בנוסף, הנתבעת מכחישה, כי הבטיחה לתובע לדאוג באופן אישי להשבת הסכומים האמורים.

מהלך הדיון:

11.
דיון ראשון במעמד הצדדים התקיים בפני
י ביום 02.01.2017.

11.1
במהלך עדותו בפני
י, חזר הנתבע על עיקרי טענותיו כפי שהופיעו בכתב ההגנה. כן ציין, כי נתן ביקש להצטרף אליו לגיוס כספים בארה"ב והנתבע הסכים לכך. כן חזר על טענתו, כי אינו מכיר את התובע וכי ביקש מנתן להעביר את חלקו בתרומות לחשבונה של אשתו, כי הם בדיוק חיתנו בן בתקופה ההיא.

11.2
כן העיד בפני
י מר נתן גלנט. לגרסתו, פגש את הנתבע בארה"ב והנתבע ביקש ממנו לעזור לו בגיוס הכספים והציע לו מחצית מהכספים. נתן לא הסכים לכך כיוון שלא רצה לקחת כספי תרומות והסכים לעבוד עבור שכר חודשי לתקופה בת שנה וחצי. ואולם, שכר העבודה החודשי לא שולם לו. כן ציין שהוא עצמו הלווה לנתבע כספים והוא נוצל על ידו. עוד טען, כי לא הוא זה שניהל את כספי התרומות ואישר שביקש מקרובי משפחתו, ובכלל זה התובע, לעזור לנתבע ולהלוות לו כספים לאחר שהבין ממנו שהוא נקלע לחובות כבדים לשוק האפור. בנסיבות אלה, התובע הלווה לנתבע את הכספים האמורים כהלוואה לאחר שהשניים נפגשו. עוד מוסיף העד, כי לא נערך הסכם בגין ההלוואות כיוון שהיה צעיר ולא נהג לפעול כך.

12.
דיון נוסף במעמד הצדדים התקיים בפני
י ביום 26.03.2017.

12.1
לדברי התובע בעדותו, פגש לראשונה בנתבע בשנת 2011 ואת הנתבעת פגש לראשונה במהלך הדיון בבית המשפט בת"א-יפו. כן טען, כי הנתבע ביקש טלפונית לקבל הלוואה ממנו. עוד ציין, כי אם הוא נותן למישהו כסף מזומן, הוא נוהג לקחת פתק אבל כשמדובר בהפקדה לבנק, אין צורך בכך.

12.2
הנתבעת אישרה בעדותה בפני
י, כי הסך הנתבע הופקד בחשבונה, אך הכסף כבר לא קיים שם כיוון ששילמה באמצעותו על דברים לטובת העמותה על פי הוראה מבעלה ולא ידעה לומר כמה כסף חייב לה נתן.

12.3
כן העיד בפני
י הנתבע, אשר טען כי הוא נוהג לבצע איסוף תרומות עבור עמותות "הטה שכם" ו-"כתר", כאשר עמותת "הטה שכם" פורקה והביאה אותו לקריסה כלכלית עד כי נאלץ למכור את בית מגוריו, כשהתרומה האחרונה שעלה בידו של הנתבע לגייס עבורה הייתה לפני 4-5 שנים. עוד טען, כי את כל השיקים שקיבל מסר לנתן שהפקידם בחשבון הבנק שלו עצמו, ולא בחשבונו של הנתבע.


דיון והכרעה
:


13.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי כי
דין התביעה להתקבל
. להלן נימוקיי.


13.1
אין חולק, כי כספים הועברו מאת התובע לידי הנתבעים. זאת, על סמך שלושת אישורי ההפקדה אשר צורפו לכתב התביעה, כמו גם על יסוד אישורה של הנתבעת בעדותה, כי הופקד בחשבונה סך של 42,800 ₪. כמו כן, אין חולק, כי הצדדים לא ערכו מסמך בכתב המתעד את נסיבות מתן ההלוואה. המחלוקת בין הצדדים נסובה, איפוא, סביב סיבת העברת הכספים והימצאותם של אלה בידי הנתבעים. לגישתו של התובע, הכספים ניתנו לנתבעים בתורת הלוואה שדינה להיפרע. מנגד, לגישת הנתבעים, מדובר בחוב אותו חבו התובעים כלפי הנתבעים אשר הורתו במעשיו של מר נתן גלנט שנטל כספים מידי הנתבע שלא כדין.

13.2
הנה כי כן, לפנינו מצב דברים בו מודים הנתבעים בעובדות המהותיות של עילת התביעה, קרי שהסך הכספי שבמחלוקת הופקד בחשבונם, אך מציינים הם עובדות נוספות אשר בעטיין גורסים הם, כי התובעים אינם זכאים לסעד המבוקש,
מאחר ויסוד הדבר בחוב שחב להם אחיינו של התובע, מר נתן גלנט ואולם, לא עסקינן במקרה זה בטענת "הודעה והדחה" שכן, שעה שאין מחלוקת על עצם מתן הכסף, נותרה כאמור עדיין פלוגתא יחידה להכרעה, והיא מטרת נתינתו, שהינה חלק מעילת התביעה. ודוק, ככלל, הנטל להוכיח כי הכספים הועברו בתורת הלוואה ולא כפירעון חוב רובץ על התובע ויש לבחון האם הרים נטל זה. שכן, עילת התביעה נשענת, בין היתר, לא רק על עצם קבלת הכסף אלא גם על מטרת נתינתו, דהיינו קבלתו בתורת הלוואה או ככיסוי חוב. שעה שנתבע מכחיש את טענות התובע בדבר מטרת מסירת הכסף, על התובע , אפוא, להוכיח את גרסתו במידה הדרושה במשפט האזרחי (ראו: אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, ע' 74; רע"א 677/85
דורקום מחשבים בע"מ נ' רוט, פ"ד ל"ט (4) 654, 655; ע"א 777/80
שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח (2) 143, 146).

13.3

יובהר כבר עתה, כי שוכנעתי שהכספים נשוא התביעה ניתנו לנתבעים בתורת הלוואה, לאור העדפת גרסתם של התובעים על פני זו של הנתבעים, זאת, בין היתר, משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח קיומו של חוב כלשהו של התובע, בין אם באמצעות נתן, ובין אם לאו, כלפיהם ומשמצאתי את גרסתם של אלה האחרונים לא מהימנה, לאור סתירות לא מבוטלות שנתגלו בה, כפי שיפורט להלן.

13.4

כאמור, טענו הנתבעים בתצהירם, כי מקורו של חלק מהחוב של התובעים כלפיהם יסודו באי פירעון הלוואה שנטל נתן מאת מר אלון כתב, והנתבע, בהיותו ערב לאותה הלוואה, נדרש לפרוע את אותו חוב. ראשית יצוין, כי הנתבעים נמנעו מלזמן את מר כתב לעדות לשם תמיכה בגרסתם. הלכה פסוקה ומושרשת היטב היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה, דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת הנמנע (ראו למשל: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245
).

13.5
לא זו אף זו, הנתבעת מסרה בעדותה בפני
י, כי הכספים שהתובע הפקיד בחשבונה לא נותרו שם כיוון ששילמה באמצעותם חובות שרבצו על העמותה בה עבד בעלה ובהוראתו (עמ' 10 לפרו' מיום 26.03.2017, ש' 28-29). אין הדבר נהיר בעיניי, שעה שאם נטען שכספי התובע נדרשו לכסות את חובו של נתן למר כתב, אזי מדוע הכספים הללו לא נותבו בדיוק לשם כך, וחלף זאת הועבר לשימושה של העמותה, כנטען? בנוסף, הנתבעת לא יכולה הייתה אף לנקוב
בשיעורו של החוב לכאורה שחב נתן כלפיה וכלפי בעלה (עמ' 11 לפרו', ש' 15-16), ולמעשה מסרה גרסה כללית וסתמית ללא כל תימוכין, דבר המחליש משמעותית את הטענה, לפיה, רבץ על התובעים חוב כלשהו כלפיהם. לא זו אף זו, למרות שהנתבעים מעלים טענות קשות כנגד נתן, הם נמנעים במודע מלתבוע אותו באופן ישיר (עמ' 15 לפרו', ש' 11-13).

13.6

יתר על כן, הנתבע אישר בעדותו את גרסת התובע, לפיה, זה האחרון ניאות להעניק לו הלוואה לאחר שנקלע לחובות ונדרש למכור את ביתו, בציינו, כי אכן נקלע לקשיים כלכליים שאף אילצוהו למכור את דירתו (עמ' 12 לפרו', ש' 27-28). הרי לנו תימוכין נוסף לגרסתו של התובע, כי הכספים ניתנו בתורת הלוואה. ודוק, תמוהה בעיניי שיטת העבודה הלא מסודרת של הנתבע ודרך הילוכו בפועלו, לטענתו, בעמותות לגיוס הכספים בהן עבד בתקופות הרלוונטיות, כפי שעלה מעדותו, ללא עריכת רישומים מסודרים, הצגת כרטסת הנהלת חשבונות מסודרת וכיו"ב. כך לדבריו, מאז שהוקמה העמותה במסגרתה גייס כספים בארה"ב לא קיבל ממנה כסף והתרומה האחרונה שגייס הייתה כחמש שנים טרם פירוקה של העמותה. יתרה מכך, לדבריו של הנתבע, "גלנט הכיר מישהו בירושלים, הוא אמר לנו ככה, תן לזה ולזה כסף, אני אתן לו את הכסף ע"י זה הוא קיבל את הכסף" (עמ' 15 לפרו', ש' 31-32). הנני מתקשה לקבל את גרסתו זו של הנתבע, לפיה, כך פעל בניהול הכספים, שעה שעסקינן באדם שנצברו לחובתו חובות רבים עד כדי פירוק העמותות שהיו בניהולו.

13.7

בהקשר זה יודגש עוד, כי בתחילה טען הנתבע בתצהירו, כי חלקו היחסי בכספי התרומות שגייס הועבר לבקשתו, על ידי נתן, ישירות לחשבון הבנק של אשתו (ס' 6 לתצהיר הנתבע) – "אלו הם הכספים שהתובע הפקיד לחשבון בהתאם לאישורים שצירף בתביעתו", כתב. זאת הייתה גם גרסתו בדיון הראשון שהתקיים בפני
י ביום 02.01.2017 (עמ' 2 לפרו', ש' 14). ברם, בעדותו בפני
י טען הנתבע לפתע, כי נתן הפקיד את כספי התרומות בחשבון הבנק האישי שלו ולא העביר לו כל חלק, גם לא לחשבונה של אשתו (עמ' 14 לפרו', ש' 5-12). מדובר, אפוא, בגרסה כבושה של הנתבע, שהועלתה לראשונה רק בעת חקירתו הנגדית הנסתר על ידי גרסתו הקודמת. מטבע הדברים, בית המשפט נוטה להפחית משמעותית ממשקלה של עדות כבושה (ראה למשל: ע"א 7034/99
פקיד שומה כפר סבא נ' יאיר דר, נח(4) 913 (2004)).


13.8
ב
שולי הדברים יצוין, כי כבר נפסק, כי מידת ההוכחה הנדרשת מן הטוען טענה של עבירה פלילית – בענייננו, טענת הנתבע לפיה נתן גנב ממנו שיקים וזהו אחד הגורמים להיווצרות החוב של התובעים כלפיו – הינה מרובה יותר מן הנדרש כרגיל בתביעות אזרחיות (ע"א 293/70 משה מורדוך נ' יחזקאל דעבול, פ"ד כד(2) 811, 815 (1970)). ודוק, מקום שמועלות טענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות המטילות עליו סטיגמה וקלון, יש להחיל דרגת הוכחת ביניים אשר גבוהה מן המאזן ההסתברותי הרגיל בתיקים אזרחיים (ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594-595 (1986)).

13.9
סיכומו של דבר, נחה דעתי, כי במאזן ההסתברות הדרוש במשפט אזרחי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת טענותיהם, כי הכספים ניתנו לנתבעים בתורת הלוואה ובדין הם דורשים את השבתם.

סוף דבר:

14.
לאור האמור, הנני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 42,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.
כן יישאו הנתבעים בהוצאות אגרת בית משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 6,500
₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום,
ט' תמוז תשע"ז, 03 יולי 2017, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 7721-03/15 יצחק צבי גלנט, מרים אייזנבך נ' ראובן בקר, רחל בקר (פורסם ב-ֽ 03/07/2017)