פסקי דין על החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון | פסקי דין על מועצה אזורית חוף אשקלון | פסקי דין על דוד דיין | פסקי דין על ברוך שמעון דיין |

69102-06/17 א     05/07/2017




א 69102-06/17 החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון בע"מ, מועצה אזורית חוף אשקלון נ' דוד דיין, ברוך שמעון דיין








בית משפט השלום באשקלון



ת"א 69102-06-17 החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון בע"מ
ואח' נ' דיין ואח'



בפני
: כב' השופטת אורית חדד



התובע
ות - המבקשות
:
1.החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון בע"מ
2.מועצה אזורית חוף אשקלון


ע"י ב"כ עו"ד אליעזר בן מוחה


נ ג ד

הנתבעים - המשיבים
:

1
.דוד דיין

2
.ברוך שמעון דיין


ע"י ב"כ עו"ד יואל גולדברג



החלטה

לפני בית המשפט מונחת בקשת המבקשות למתן סעד זמני. בקשה זו הוגשה לבית המשפט ביום 30.6.2017, אולם ביהמ"ש לא מצא מקום למתן סעד במעמד צד אחד כפי המבוקש והבקשה נקבעה בסופו של דבר לדיון במעמד הצדדים, היום.

החלטה זו ניתנת לאחר שהמשיבים הגישו תגובתם והתקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו נתקיימו חקירות הדדיות וסוכמו טענות הצדדים.

הרקע להגשת הבקשה והסעדים המבוקשים

1.
המבקשת 1 – תאגיד עירוני בשליטת המבקשת 2 - מהווה משום זרועה הביצועית של המבקשת 2 ומתוקף כך מורשית היא לנהל את חופי הים המצויים בתחום שיפוטה של המבקשת 2 ובכלל זאת חוף זיקים וחוף ניצנים (להלן ובהתאמה: "החברה הכלכלית" ו-"המועצה").

2.
המועצה פירסמה
מכרז פומבי שמספרו 30/2015 וייעודו תיפעול החופים הנ"ל ובמכרז זה זכתה חברת לאסו דברים טובים בע"מ (להלן: "חברת לאסו") ומתוקף זכייתה זו נחתם הסכם בין החברה הכלכלית לבין חברת לאסו אשר מתפרס על השנים 2016-2020 ונושא אופציה להארכה ל-5 שנים נוספות (נספח 3 לבקשה, להלן: "ההסכם").

3.
דא עקא, מחלוקות בלתי מבוטלות נתגלעו בין המבקשות לבין חברת לאסו ואלו הובילו למספר הליכים משפטיים שראשיתם ביום 30.6.2016 אז פנו המבקשות לבימ"ש זה בבקשה למתן צו מניעה נגד חברת לאסו שייעודו לאסור עליה לגבות דמי חניה וכל תשלום אחר בכניסה לחופי ניצנים וזיקים (ה"פ 66847-06-16).
המבקשות נענו (נספח 4 לבקשה) ולאחר דיון שנתקיים במעמד הצדדים ניתנה ביום 16.7.2016 החלטה המותירה למעשה איסור זה על כנו.
בכך לא נסתיימו הדברים שכן לאור הפרות הסכם שיוחסו לחברת לאסו הודיעה החברה הכלכלית ביום 6.7.2016 על ביטול ההסכם האמור ודרשה סילוק ידה מחופי ניצנים וזיקים (נספח 5 לבקשה), דרישה אשר הועלתה בהמשך כסעד העיקרי המבוקש בהליך הנ"ל.

4.
לאחר חילופי דברים ובניסיון מצד המבקשות לטענתן ליתן בידי חברת לאסו הזדמנות נוספת, הגיעו הצדדים לכדי הסדר בחודש ינואר 2017 וזה הועלה על הכתב והסדיר את אופן המשך קיומו של ההסכם בין הצדדים ואופן ההתחשבנות ביניהם (נספח 6 לבקשה).

על רקע הסדר זה, נמחקה התובענה בה"פ 66847-06-16.

5.
חרף ההסדר הנזכר מחודש ינואר 2017 מצאו המבקשות שוב כי יש בהתנהגותה של חברת לאסו משום הפרה של ההסכם והפקרה של התחייבויותיה, כשלטענתן תחזוקת החופים הייתה לקויה ביותר, נעדרה שירותי הצלה ורפואה כנדרש, החופים נמצאו מוזנחים ומלוכלכים, נמצא כי חברת לאסו עורכת אירועים במקום שלא ברשות המועצה, כשעל כל אלו נוספו אי המצאתן של ערבויות וביטוחים כנדרש על פי ההסכם. משכך נשלחה ביום 24.4.2017 הודעת ביטול הסכם שנייה מצד החברה הכלכלית (נספח 7 לבקשה).

בהמשך לכך אף בוטל רישיון העסק הזמני שניתן לחברת לאסו בהתייחס להפעלת הקמפינג באותם חופים.

6.
מציאות זו הביאה אף היא להליך משפטי והפעם ביוזמתם חברת לאסו, אשר ביקשה כי בית המשפט יאסור על המבקשות לקיחת הפעלת החופים לידיהן.


במסגרת ההליך השני שנפתח בבית משפט זה (ה"פ 41729-04-17) ניתן אמנם צו זמני במעמד צד אחד כמבוקש, אולם לאחר דיון במעמד הצדדים ובחלוף זמן וחילופי דברים, נתקיים ביום 27.06.2017 דיון אחרון במסגרתו ניתן

פסק דין
בהסכמת הצדדים ולפיו התחייבה חברת לאסו לפנות את חופי ניצנים וזיקים מכל נציג ועובד מטעמה ומכל חפץ השייך לה ולמסור את החזקה בהם לידי המבקשות, לא יאוחר מיום 02.07.2017.


על פי הסכמה זו חברת לאסו לא תפעיל עוד את החופים מכוח המכרז האמור ובכלל והפעלה זו תעבור לאחריות המבקשות.
בו ביום קיבלה הסכמה זו של הצדדים תוקף של

פסק דין
(להלן: "פסק הדין").
7.
המבקשות טוענות כי בסופו של דבר הוסכם עם חברת לאסו על הקדמת מועד מסירת החופים על פי פסק הדין ליום 29.06.2017, בשעה 14:00 כעולה מהמסמך שהוגש כנספח 12 לבקשה.

לתדהמתן, כאשר הגיעו המבקשות במועד האמור לשם קבלת המסירה, הסתבר להם כי המשיבים השתלטו על חופי ניצנים וזיקים ובפרט על מבני המזנונים ואיזור הקמפינג, תוך שהם נוהגים באלו כבשלהם. פנייה אליהם לשם פינוי מכוח פסק הדין שניתן נענתה בגסות רוח מצד המשיבים, אשר הבהירו כי יישארו במקום עוד 10 שנים.


המבקשות מדגישות כי רישיונות העסק הזמניים שניתנו לחברת לאסו ובוטלו על ידי המועצה, מסתיימים בכל מקרה ביום 30.06.2017, כך שלמעשה כל פעילות מסחרית בחופים הנזכרים מתבצעת ללא רישיון עסק כדין.
בהקשר אחרון זה, מציינות המבקשות את מעורבותן של משטרת ישראל ומערך כיבוי האש בחודשים אפריל – מאי 2017 בחוף ניצנים, שם נמצא כי אין מקוימות הדרישות הרלוונטיות לקבלת רישיון עסק ולקיום תנאי בטיחות כנדרש (נספחים 13-14 לבקשה).

8.
לאור השתלשלות הדברים האמורה, נפתח הליך שלישי זה בבקשה לסעד זמני במסגרתו דורשות המבקשות כי בית המשפט יוציא תחת ידו צווים זמניים אשר מורים על סילוק ידם של המשיבים וכל גורם מטעמם מחופי זיקים וניצנים, איסור כניסה והפעלה של מבני המזנונים והקמפינג וכל מתקן אחר בחופים, איסור קיום אירועים כלשהם בחופים ואיסור גביית דמי חנייה וכל תשלום בדומה לו בחופים הנזכרים.

9.
המבקשות טוענות למעשה כי המשיבים בעצם עמידתם על הפעלת החופים וניהול המזנונים, מסכלים למעשה בחוסר תום לב וללא כל זכות שבדין את פסק הדין שניתן כאמור ומנסים לכפות שינוי המצב הקיים על פי

פסק דין
זה.


לטענת המבקשות, המשיבים מעולם לא קיבלו זכות חוקית להפעלת החופים ובכלל זאת המזנונים והם בבחינת פולשים ומסיגי גבול, באין כל התקשרות חוזית בינם לבין המבקשות.

המבקשות מציינות בבקשתן כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות אלה באופן נחרץ לטובתן הן, שכן המציאות הקיימת יש בה כדי לפגוע בקניינן ולהעמיד בסכנה את שלום הציבור ואת המבקשות עצמן – בפני
נזקים בלתי הפיכים בשל כך, לרבות בהתייחס לתדמיתן.

מנגד, על פי הנטען, כל אינטרס המשיבים בשהותם במקום הוא כלכלי, כך שמדובר בנזק בר פיצוי ככל שנזק ייגרם להם.

בהינתן האמור, השיקולים הרלוונטיים למתן סעד זמני, לרבות ניקיון כפיהן של המבקשות, נדרש בית המשפט ליתן סעד זמני כאמור לעיל וכמפורט במבוא לבקשה.

תמצית נימוקי המשיבים בתגובתם

10.
המשיבים מלינים על כי המבקשות מצאו מקום להגיש בקשתן זו כבקשה בהולה וללא כתב תביעה נלווה, בעוד לטענתם אלו יודעות כי הם מפעילים את החופים מזה 75 ימים.

11.
לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי להם זכויות עצמאיות בחופים המופעלים מזה זמן כאמור על ידי משפחת דיין, ובכלל זאת חברה משפחתית ששמה י.ע הילל בע"מ המצויה בשליטת אחייניתו של המשיב 1 – הגב' שירה דיין אדרי.
המשיבים אף מפנים לכך שהם מחזיקים ברישיון לניהול עסק שתוקפו עד ליום 31.12.2019, אשר על פי הנטען, הובטח להם כי יומר על שם חברה מטעמם.

לטענת המשיבים, אין כל תוקף להסכמות שנתגבשו בהליך השני הנ"ל, משאלו לא היו על דעתם.

12.
המשיבים מציינים כי עקב סכסוך משפחתי שנתגלע נמנעו הם מהצגת מסמכים רלוונטיים המוחזקים בידי אחד האחים ששמו איציק דיין, מסמכים אשר נחתמו במשרדו של עורך דין דוד ששון מתל – אביב, והמעידים על זכויות המשיבים ובני משפחת דיין בחופים.

13.
עוד טוענים המשיבים כי המבקשות הן שמנסות לשנות את הסטטוס קוו בחופים ואין להיענות להן נוכח השינוי בהגשת הבקשה ומשהגיעו בידיים לא נקיות והעלימו מבית המשפט את אותם מסמכים נזכרים.

14.
על פי הנטען, מאזן הנוחות פועל לטובת המשיבים דווקא משאלו השקיעו בחופים כחצי מיליון שקלים לשם הסדרתם וזאת בידיעתן של המבקשות וללא כל מחאה מצידן ואף נתנו ערבות בנקאית מחשבונו של האחיין לטובת החברה הכלכלית.
המשיבים מצידם ימשיכו להפעיל את החוף במתכונתו, לרווחת התושבים, כך שלא ייגרם למבקשות כל נזק.




דיון והכרעה

15.
ראוי להקדים ולהביא את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לעניינינו:
מספר כללים נקבעו בפסיקה בהתייחס להינתנו של סעד זמני ואביאם כפי שמצאו ביטוי בהחלטתה של כב' השופטת
3
ד"ר מיכל אגמון-גונן בה.פ (ת"א) 6776-07-13 דאוד עיסא נוג'ידאת נ' סונול ישראל בע"מ (28.8.13)

.

"כידוע, ההחלטה בעניין מתן סעד זמני מערבת איזון בין שני שיקולים עיקריים: האחד, סיכויי התביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. השני, מאזן הנוחות בין הצדדים. תנאי זה משמעו, האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד, גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת (ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984;
א'
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה עשירית, תשס"ט) (להלן:
גורן, סדר דין אזרחי

), עמ' 521-525;
רע"א 769/11

אלמוסני נ' כרמון
, פיסקה 6 (2011) (להלן: עניין אלמוסני);

רע"א 5288/07

דוד נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ
(2007)[פורסם בנבו] . שיקול שלישי, הנובע מכך שסעד זמני הוא סעד שביושר, הוא תום הלב של המבקש והצדק במתן הסעד. הדבר קבוע כיום בתקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984,

לפיה על בית המשפט לשקול, בין השאר: "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (ראו
גורן, סדר דין אזרחי

, עמ' 524-525 והאסמכתאות שם)".


בהשלמה יש לציין כי הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח(3) 647, 653- 654; וכן ראו רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי (לא פורסם))".

16.
מההלכה הפסוקה לעניינינו אנו ובפתחם של דברים יציין בית המשפט כי בפתח הדיון היום צוינו שתי התפתחויות רלוונטיות:
האחת, בעקבות התערבות משטרת ישראל על רקע ענייני רישוי עסקים, נאסר על המשיבים למעשה להפעיל את אותם מזנונים ונדרשה חתימה על כתב ערובה להבטחת ההגבלות שהוטלו על המשיבים בהקשר זה. המזנונים עצמם נסגרו וננעלו באותה הזדמנות על ידי החברה הכלכלית.
השנייה, הסכסוך המשפחתי הנטען מצד המשיבים הוסדר (עמ' 2, שורה 14).

17.
לאחר עיון נוסף בנטען, במסמכים המצויים ובחינת טענות הצדדים, סבורה אני כי זכות המבקשות לסעדים המבוקשים במסגרת הליך זה, הומחשה כראוי ונראה על פניו כי יש בנסיבות העניין הצדקה של ממש להתערבות בית המשפט כבר בשלב מקדמי זה, כמבואר להלן.

סיכויי התביעה
18.
ראוי להקדים ולציין בדגש רב את העובד הבסיסית שאינה שנויה במחלוקת ולפיה המבקשות ולא אחר הן בעלות הזכות החוקית להחזיק ולהפעיל את חופי הרחצה מושא הליך זה, בתוקף מעמדן החוקי וההתקשרות ביניהן.

משעה שכך, על המשיבים הנטל להמחיש לבית המשפט כי להם זכות חוקית מנגד בעטיה אין המבקשות זכאיות למנוע מהם להפעיל את החופים והמזנונים שבאלו.


לאמור משנה תוקף משעה שניתן

פסק דין
על ידי בית משפט זה, המורה מפורשות כי הגורם שהחזיק והפעיל עד כה את אותם חופים ומכוח היתר שניתן לו על ידי המבקשות במקור, קרי "חברת לאסו", יפנה חופים אלו וימסור החזקה בהם והפעלתם למבקשות עצמן.


במצב דברים זה, סיכוייה של כל תביעה בקנה לסילוק ידם של המשיבים ולאיסור הפעלת החופים על ידם, טובים הם בהחלט כל עוד המשיבים מנגד אינם ממחישים זכות לכאורה להחזקה והפעלה של אלו.

19.
השאלה העיקרית הינה אם כן, האם עלה בידי המשיבים להמחיש זכות כאמור ובעניין זה, ובפרט לאחר חקירת העדים, סבור בית המשפט כי רחוקה למדי אפשרות המחשתה של זכות כאמור אף עת בית המשפט נותן דעתו לכך שהמשיבים עדיין לא הציגו את אותם מסמכים הנזכרים בדבריהם.


כבר עתה יאמר, בהתייחס לאותם מסמכים חסרים, כי בהינתן העובדה שהסכסוך המשפחתי הוסדר כמוצהר, לא ברור מדוע לא הוצגו אותם מסמכים ולמצער, מדוע לא הובא האח איציק דיין על מנת להציגם.
העובדה שהמשיבים ציינו בבקשתם שהם מעוניינים בהזמנתו, אין בה די בנסיבות אלה ואין לבית המשפט אלא לתמוה ולתהות מדוע נמנעו המשיבים מעשות כן.

כידוע,
אי הבאת ראיה רלבנטית מצד בעל דין ללא הסבר סביר מקימה הנחה לפיה אילו הובאה, היתה פועלת נגדו (ראה ע"א 9656/05
נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08);
ע"א 55/89

קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ,

פ"ד מד
(4)595).

יתרה מכך ומכל מקום, נראה על פניו לאור עדותם של המשיבים כי ממילא לא היה במסמכים אלו כדי לסייע בידיהם שכן אלו התייחסו לתוכן המסמכים ואף אם בית המשפט מקבל את הדברים כהווייתם הרי שעדיין נמצא שמאלו לא ניתן להיוושע.

20.
למעשה, בסופו של יום, המשיבים אינם מציגים ואינם טוענים כי בשלב זה או אחר נחתם מסמך כלשהו בינם לבין המבקשות, אשר יש בו כדי לעגן זכות כזו או אחרת בחופים.


מציאות זו כשלעצמה יש בה כדי להעיב על עמדת המשיבים. לכך
משנה תוקף כאשר עסקינן ברשויות ציבוריות אשר אמורות להתנהל על פי דין ועל פי כללים מחייבים ובכלל זאת בכל הנוגע לחובת פרסומם של מכרזים ולאופן חתימתם של הסכמים מחייבים.

21.
המשיבים חזרו והדגישו ואף חקרו בכל הנוגע למועד ונסיבות ידיעת המבקשות אודות עצם שהותם בחופים ופעילותם באלו.


בעניין זה הבהיר מר נחשון גיורא (מנכ"ל החברה הכלכלית) בחקירתו ובצורה משכנעת וברורה כי אמנם נתקל בעת האחרונה במשיב 1 ובשבועיים האחרונים במשיב 2, אולם אין הוא מכיר כלל מי הוא אסיף דיין לגביו נשאל ובכל הנוגע לאיציק דיין, הרי שזה נלווה למנהלה של חברת לאסו – צביקה בן שבת, בפגישה שנתקיימה בחברה הכלכלית לפני כחודש, אולם רק בדיעבד ידע מר נחשון מי הוא. מה גם שבאותה פגישה הוא הוצג כנהג של מר בן שבת (עמ' 6 סיפא עד 7 רישא).

יתרה מכך, לטענתו, בשלב מסוים בו נדרשה חברת לאסו ליתן ערבות בנקאית בעוד הליכים משפטיים תלויים ועומדים, המציאה זו ערבות על שמו של איציק דיין אולם המבקשות סירבו בתוקף לקבלה "מתוך הבנה שאנו לא רוצים שום קשר ולא במרומז לא עם איציק דיין או מי מאחיו" (עמ' 8, שורות 30-31).
ואכן, בהמשך לכך הוצאה ערבות בנקאית חלופית ביום 02.06.2017 על שם חברת לאסו, אם כי מאותו חשבון בנק ממנו הופקה הערבות הבנקאית הקודמת, חשבונו של איציק דיין (עמודים 8 סיפא עד 9 רישא).
מר נחשון מציין הזדמנות נוספת בה ראה את המשיב 2, אשר התייצב במשרדו עם מר בן שבת, אשר הציג אותו כעורך הדין שלו אולם לא אושרה כניסתם באותה הזדמנות. ניסיון מצד המשיב 2 ליצור קשר עם מר נחשון נדחה וכך גם ניסיון להיפגש איתו ללא מר בן שבת, אשר מר נחשון עמד על כך שהוא שיעמוד מולו ויבהיר מהו נושא השיחה המבוקש (עמ' 7 רישא).


ניתן לסכם ולומר כי הניסיון ליצור יש מאין על ידי כפייתו של מר נחשון להודות כי הוא מכיר את המשיבים ומכיר בהם לא צלח כלל וכלל. לא בכדי השיב מר נחשון ובאופן משכנע כי אינו מתיימר לומר שלאורך כל החודשיים האחרונים לא ראה כלל את המשיבים, שכן מר בן שבת היה מגיע לחופים וסביבו אנשים שונים (עמ' 7, שורות 13-16).


למעשה, לא מצאתי ממש בניסיון לטעון כי עצם היווכחותו של מר נחשון במי ממשפחת דיין בחופים בחודשיים האחרונים בקירוב, אף אם חרגה מאותם מקרים בודדים הזכורים לו, יש בה כדי להושיע את המשיבים. בטענה כזו יש כדי לומר כי פולש יכול להעמיד עובדה מוגמרת בפני
בעל הזכויות במקרקעין וליצור לו זכויות יש מאין ובלבד שיפגין נוכחות במקום.


לטענה כאמור אין מקום בדין הישראלי ובכל שלטון חוק תקין וראוי כי בית המשפט ידגיש זאת ויאמר דברו. לכך משנה תוקף כאשר עסקינן בנכסים שנועדו לשמש את הציבור והמוחזקים על ידי רשות ציבורית, על כל המשמעויות הכרוכות בכך כאמור.


אוסיף ואומר כי משעה שהמבקשות יודעות שהחזקת החופים והפעלתם נמסרה לחברת לאסו, אין מקום לצפות כי יחקרו, יבררו וידרשו באשר לזהותו של כל אדם הנמצא במקום ועוסק בהפעלה זו, כל עוד אין עולה חשד לאי חוקיות או אי תקינות מסוימת וכל עוד חברת לאסו עצמה אינה טוענת כי מאן דהוא פלש לזירת פעילותה שלה וכפה עליה את נוכחותו.

22.
כאן המקום לציין ולהדגיש כי על פי הוראת סעיף 21 להסכם חברת לאסו הייתה מנועה מהעברת זכות כלשהי מזכויותיה או התחייבויותיה, על פי ההסכם, לצד שלישי – בין במישרין ובין בעקיפין והוראה זו מהווה משום סעיף יסודי באותו הסכם.


על תניה חוזית זו אין עוררין אף מצד המשיבים עצמם אשר הודו בחקירתם ובפה מלא כי הם מודעים לקיומה וכדברי המשיב 2, בעמ' 11, שורות 15-16: "הזכויות לא עברו מלאסו מתוקף ההסכם שלכם עם לאסו כשאין אפשרות להעביר זכויות, שאסור להעביר זכויות".

ובהמשך, בעמ' 13, שורות 8-9: "במסגרת ההסכם של המועצה עם צביקה הגבילו אותו שלא יכסנו יזמים שייקחו את ההסכם של המועצה מצביקה".

23.
למעשה, המשיבים ניסו כל העת לדלג בין ניסיון לטעון כי המבקשות עצמן בהתנהגותן מכירות בהם לבין ניסיון לטעון כי אינם מתיימרים לומר שהתקשרו ישירות עם המבקשות, כי אם עם חברת לאסו עצמה, אלא שביודעם שחברת לאסו מנועה מהעברת זכויותיה על פי ההסכם ניסו הם לכוון ליצירה משפטית עמומה ובלתי מוגדרת וכלשונו של המשיב 2 בעמ' 12 שורות 9-10: "על ההסכם שלכם עם צביקה אני יצרתי איתו סוג של התקשרות שלא תנגוד את ההסכם שלכם". עוד ובעמ' 10 רישא: "איציק אמר לי שאנחנו בהתקשרות מתוך סעיף של חברת ניהול שהמועצה מקבלת אותנו כחברת ניהול כפי שקיבלה את הקודמים שלנו".


בהקשר זה ומנגד ראוי להביא את דברי מר נחשון לפיהם בישיבתו אתמול עם מר בן שבת נאמר לו "שאין לו שום הסכמים עם האחים דיין" (עמ' 8 שורה 4).

24.
דרך נוספת בה ניסו המשיבים לקשור עצמם למבקשות הייתה בעצם הנאתן של אלו מהשקעות כספיות שהשקיעו המשיבים מכיסם לטענתם.
יאמר כבר עתה כי המשיבים לא המחישו כלל קיומן של השקעות בהיקף כאמור, אולם אף אם כך עשו נראה לכאורה כי הכתובת לטענותיהם הינה חברת לאסו, אשר כפי הנראה והנחזה מהנטען, הסתייעה במשיבים לצורך מימון התחייבויותיה השונות ובכלל זאת הוצאת אותה ערבות בנקאית.
מכל מקום, המבקשות אינן אמורות לכאורה להתעניין מהם מקורותיה הכספיים של חברת לאסו לצורך קיום התחייבויותיה שלה על פי ההסכם.

25.
אסכם ואציין כי מעדותם של המשיבים מסתמנת תמונה לפיה בחודש מאי 2017 בעוד חברת לאסו נתונה בהליכים משפטיים ומחלוקות עם המבקשות, הסתייעה היא במשיבים בניסיון לקיים בכל זאת את התחייבויותיה על פי ההסכם ולהניח דעתן של המבקשות אשר עמדו על ביטולו של ההסכם.


בכל אותה העת התנהלה חברת לאסו ורק היא אל מול המבקשות אשר ראו בה ורק בה משום יריבתן החוזית ולא בכדי פתחו את ההליך השני נגדה בלבד.


אין מופרכת טענת ב"כ המבקשות בסיכומים ולפיה המשיבים בחרו לעצום עיניים בפני
המציאות הנתונה ולהמשיך לפעול ולהשקיע הגם שהמבקשות עצמן לא התחייבו כלפיהם בדבר לכאורה.
למעשה, המשיב 2 בחקירתו טוען אמנם שלא ידע כי המבקשות הודיעו לחברת לאסו על ביטול ההסכם והוציאו צו לפינויה, אולם מודה הוא בעובדות מהן לא יכולים היו המשיבים להתעלם וכך הוא אומר בעמ' 11, שורות 7-10:
"אני יודע שהתחילה התנהלות בבתי המשפט מול המועצה. תמיד הבנו שזה כנגד אישורים, ביטוח, ערבות בנקאית וכל המחויבויות שלו כלפי המועצה שהיה צריך להמציא לו. הבנתי שברגע שנפתור לו את הבעיה הזו הכול בסדר. רצינו להבין איפה הבעיה ולפתור אותה".


לא ברור הכיצד במציאות זו אין המשיבים טורחים לדרוש מחברת לאסו ערבויות או סימוכין להמשך קיומה במקום והעובדה שלא עשו כן ומצאו עצמם מולכים שולל על ידי מר בן שבת, כטענתם (עמ' 9, שורות 30-31), אף בה אין כדי ליצור יש מאין ואין להם אלא להלין על עצמם.

26.
ניתן לסכם ולומר אם כן כי המבקשות המחישו סיכויי תביעה טובים וראויים בהחלט במידה החוצה בנקל את הרף בו עליהן לעמוד לצורך הליך זה.


סיכויים אלו מקבלים משנה תוקף לאור פסק הדין אשר ניתן,

פסק דין
אשר יש בו כדי לגדוע לכאורה זכותו של כל אחר אשר טוען כי הוא פועל או מחזיק בחופים מכוחה או בהרשאתה של חברת לאסו.


מאזן הנוחות
27.
סבורה אני כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים באופן משמעותי לטובת המבקשות דווקא.

בעוד המשיבים יכולים לספוג, לכל היותר, נזקים כלכליים הנעוצים במניעת הרווח הכרוך וככל הכרוך בהפעלת החופים והמזנונים, הרי שמנגד ניצבות המבקשות והמועצה בפרט כרשות ציבורית הנושאת על כתפיה חובות וסמכויות שעליה להפעיל באופן אחראי לטובת הציבור ותוך דאגה לצרכיו ולשלומו.

28.
אף אם תאמר כי המשיבים עצמם הם שדאגו בשם ולטובת חברת לאסו עד כה להפעלת החופים, הרי שיש לזכור כי טענות המבקשות בהתייחס לליקויים הרבים ולכשלים שנפלו בהפעלה זו, הן שעמדו במוקד עמידתן על ביטול ההסכם, כך שיש מקום בהחלט לחשוש לפגיעה בצרכיו של ציבור המשתמשים בחופים ויכולתו לעשות שימוש באלו, כמו גם לפגיעה בשלומו של הציבור ככל שלא יקוימו במקום שירותי הצלה, תברואה, רפואה וכו', כפי הנדרש על פי כל דין.

יוזכר וברקע כי נתעוררו בעיות בכל הנוגע לרישיון העסק בחוף ניצנים. להשלמת התמונה יצוין כי אף רישיון העסק עליו נסמכים המשיבים בתגובתם, אינו אלה רישיון הנוגע להפעלת חוף זיקים והוא ניתן על שם חברת לאסו בלבד (ראה נספחי כתב התגובה).
29.
סוגיית מאזן הנוחות מקבלת משנה חשיבות כאשר עסקינן בהפעלה של חופי רחצה אשר הפעלתם עונתית ורלוונטית לחודשים ספציפיים אלו ומכאן חשיבות מתן הצו ומשמעותו דווקא בימים אלו ממש.

תום לב וניקיון כפיים
30.
סבורה אני כי אין מקום להרחיב בסוגיה זו, שכן לעת הזו לפחות אין מומחשת תמונה לפיה המבקשות משתמשות בכוחן או בבית המשפט על מנת לרמוס זכויותיו החוקיות של אחר.

אדרבא, המבקשות
מוצאות עצמן במצב בו אף לאחר שניתן לטובתן

פסק דין
בעקבות הליך ממושך ולאחר השתלשלות ארוכה ומייגעת אל מול חברת לאסו, מוצאות הן עצמן מול המשיבים המבקשים להציב עובדה מוגמרת בעצם נוכחותם במקום.

31.
היה מקום לצפות כי המשיבים יתכבדו ויתייצבו בזמן אמת עם נציגי חברת לאסו אל מול המבקשות על מנת להבהיר "ברחל בתך הקטנה" כי הן טוענות למעמד חוקי במקום.

לא כך נהגו המשיבים אשר כאמור ידעו והבינו היטב כי חברת לאסו אינה רשאית להעביר מזכויותיה על פי ההסכם ובכך יש כדי ללמד לכאורה על חוסר תום לב מצידם.

32.
למען האיזון ראוי לציין כי היתלותה של החברה הכלכלית בהתערבותה של משטרת ישראל שהוציאה תחת ידה צווי הרחקה למשיבים (במסגרת כתב ערובה שנחתם) על מנת לנעול את המזנונים, אינה חפה מקשיים. המבקשות נמצאו למעשה מונעות כניסת המשיבים טרם מתן סעד זמני ובעוד בקשה זו תלויה ועומדת.

עם זאת, אינני סבורה כי נקודה זו יש בעוצמתה כדי להטות את כפות המאזניים לטובת המשיבים בשים לב למיוחס להם מנגד. לכך משנה תוקף משעה שממילא נאסרת כניסת המשיבים למזנונים מתוקף הוראה חוקית אחרת.

סיכום וסיום

33.
ניתן לסכם ולומר כי בחינת הקריטריונים למתן סעד זמני יש בהם כדי להביא לכלל מסקנה כי באלו הנסיבות ראוי, נכון וצודק יהיה ליתן בידי המבקשות את הסעדים המבוקשים וזאת אף כביטוי הולם של מדיניות משפטית ראויה במקרים בהם מתעוררת מחלוקת לגבי החזקה, שימוש והפקת רווח מנכסי הציבור.


בית המשפט מוצא לנכון להדגיש את החשיבות הרבה בהקפדה על אכיפת שלטון החוק ועל אחת כמה וכמה בנכסי הציבור המהווים מקור להפקת רווחים.


חשיבות זו מקבלת משנה תוקף עת ברקע

פסק דין
המורה על השבת אותם נכסים לידי הרשות הציבורית ועת אין בידי הצד השלישי כדי להצביע בשלב זה ולו לכאורה על זכות נגדית רלבנטית שיש בה כדי לגרוע מ

פסק דין
זה בכל הנוגע להם.


אציין בהקשר זה ומבלי לקבוע מסמרות כי ע"פ הפסיקה בנסיבות מסוימות, שאין לשלול קיומן בענייננו,
עלול אף צד שלישי שלא היה צד להליך בו ניתן פסק הדין, למצוא עצמו מואשם בזיון בית משפט בשל פועלו שיש בו כדי לסכל אכיפת פסק הדין (ראה ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון, פ"ד לד(4) 232 ; ע"ע 561/06 גיטנר נ' זאק (18.10.06)).

בסוגיה זו מציין בית המשפט בע"פ 517/06

בעז מנור נ'
kpmg inc
(24.7.07):
"האפקטיביות של שלטון החוק נבחנת, בין היתר, ביכולתו של השלטון לאכוף החלטות וצווים שיפוטיים. באין אכיפה של צווים שיפוטיים, שוררת אנרכיה חברתית, ונפגע מעמדן של נורמות ההתנהגות וההחלטות השיפוטיות שנועדו ליישמן.

34.
בסופו של דבר, בהינתן פסק הדין שניתן לטובת המבקשות ונגד חברת לאסו מכוחה באים המשיבים לכאורה, יש להתייחס לבקשה זו כמי שנועדה להותיר בעינו את המצב הקיים כפי שנקבע והוכר ע"י בית המשפט עצמו.


אף אם לא כך ואף אם תאמר כי המבקשות הן שמבקשות שינוי המצב הקיים ולמעשה – צו עשה זמני שאישורו זהיר ונדיר יותר, הרי שבנסיבות המבוארות לעיל נראה כי ישנה הצדקה לעשות כן. אדרבא, לדידי, אין סביר הדבר כי מקום בו המשיבים אינם ממחישים זכות לכאורית ולו במידה מינורית לצורך הליך זה ומודעים לקיומו של פסק הדין, יאפשר בית המשפט המשך אחיזתם בקרנות המזבח ומימוש רצונם הרלבנטי דווקא לימים אלו.


המבקשות רשאיות היו להניח עם מתן פסק הדין כי החופים יפונו כנדרש ובפרט עת כאשר בדיון בו ניתן פסק הדין מצהירים מפורשות נציגי חברת לאסו כי ידאגו לפינוי מלא של כל גורם בחופים (עמ' 33 לפרוטוקול). משמצאו כי לא כך הוא המצב, הרי שמוצאת אני כי היתה הצדקה לעורר בקשה זו, בין השאר, על מנת שלא יסוכל פסק הדין שניתן לטובתה.

ככל שהמשיבים ימחישו בסופו של יום זכויותיהם וימצא כי אלו קופחו שלא כדין מצד המבקשות, הרי שאז וכאמור, ניתן לעורר תביעה כספית מתאימה.

בינתיים, ראוי, נכון וצודק יהא להותיר בידי המבקשות את שלהן ולא לחשוף את הציבור להפעלת החופים והמזנונים בידי מי שלא נבחנה ולא אושרה כשירותו לכך ובידי מי שלא ניתן לטובתו הוא רשיון עסק כדין.
עוד ובינתיים נראה לכאורה כי טענות המשיבים ראוי שתופנינה נגד חברת לאסו דווקא.
35.
אשר לעובדה שכתב תביעה טרם הוגש, הרי שסעיף 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984
קובע כי החובה להגיש את כתב התביעה תוך 7 ימים מתחילה עם מתן הסעד הזמני וזה לא ניתן עד להחלטה זו.
המבקשות יתכבדו ויעשו כן תוך 7 ימים מהיום.

36.
סוף דבר, הבקשה מתקבלת וניתן בזאת צו זמני המורה כדלקמן:

א.
המשיבים וכל גורם מטעמם יסלקו ידם מחופי ניצנים וזיקים, לרבות מתקניהם, המזנונים ושרותי הקמפינג, כך בכל הנוגע לשליטה, ניהול, החזקה והפעלה שלהם.

ב.
המשיבים וכל גורם מטעמם ימנעו מכניסה למזנונים המצויים בחופי ניצנים וזיקים ומכל מעש שיש בו כדי לנהל, להחזיק או להפעיל את אלו ו/או את שרותי הקמפינג באלו ו/או את החופים עצמם.

ג.
למען הזהירות ובהינתן טיב התנהלותה של חברת לאסו עד כה והיתלות המשיבים בזכויותיה של זו, ניתן בזאת צו האוסר על המשיבים וכל גורם מטעמם לקיים ארועים בחופי ניצנים וזיקים ו/או לגבות דמי חניה או כל תשלום בדומה לו במקום.

37.
בהינתן תוצאת ההליך מצד אחד והיותן של המבקשות משום רשות ציבורית מצד שני, לא מצאתי מקום לחייבן בהפקדת ערבויות.

38.
אשר לסחורה המוחזקת במזנונים ע"פ הנטען, חזקה על המבקשות כי תסכמנה להעבירה למשיבים, ככל ששלהם היא ואין טוען אחר לה וככל שלא כך, יש לפעול כהוראות הדין.

39.
לאור תוצאת הליך זה ומשסבור בית המשפט כי המבקשות הוטרחו להליך זה ללא המחשת איתנות מספקת בטענות המשיבים, מורה אני על חיובם בהוצאות הליך זה לטובת המבקשות בשיעור של 5,000 שקלים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ז, 05 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 69102-06/17 החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון בע"מ, מועצה אזורית חוף אשקלון נ' דוד דיין, ברוך שמעון דיין (פורסם ב-ֽ 05/07/2017)