פסקי דין על ירון מרקו | פסקי דין על אריאנה מרקו | פסקי דין על מונה טורס בע"מ

1293-11/16 תק     06/07/2017




תק 1293-11/16 ירון מרקו, אריאנה מרקו נ' מונה טורס בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות באשקלון



ת"ק 1293-11-16 מרקו ואח' נ' מונה טורס בע"מ




תיק חיצוני:




בפני
כב'
הרשמת הבכירה עידית כלפה




התובעים:

1
.
ירון מרקו

2
.
אריאנה מרקו


נגד


הנתבעת:

מונה טורס בע"מ





פסק-דין

1.
תביעה קטנה להשבת סך של 20,000 ₪ ששילמו התובעים בעבור חבילת נופש שהוזמנה על ידם מהנתבעת ואשר בוטלה כדין, נוכח הטעיית הנתבעת את התובעים באשר לאפשרויות הביטול, משלא הודעו להם במועד ההתקשרות תנאי הביטול, ובאופן קונקרטי במקרה זה כי המדובר בדמי ביטול מלאים.

כן עותרים התובעים לפיצוי כספי בשל ההטעיה ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם.

לעמדת התובעים פנו בבקשה לבטל את ההזמנה בתוך 14 יום, בהתאם לחוקי הצרכנות, אולם רק אז נאמר להם כי הביטול כרוך בדמי ביטול בשיעור של 100%. בצר להם, ומשהועמדו בפני
עובדה מוגמרת, נאלצו למשוך בקשתם לביטול, ולנוכח תנאי מזג אוויר ביקשו לכל הפחות להמיר את מועד החופשה במועד אחר, אף כי התאים להם פחות, ואכן כך פעלה הנתבעת, תוך חיובם בסכום נוסף לתשלום. אלא, שהתברר להם כי אף במועד הנדחה תנאי מזג האוויר במקום החופשה המתוכננת אינם מתאימים ולאחר ייעוץ שניתן להם הבינו כי זכות הביטול עומדת להם ועל כן פנו במכתב באמצעות עו"ד לנתבעת בדרישה לביטול החופשה הנדחית. בתשובה למכתבם הודיע נחרצות יועצה המשפטי של הנתבעת, במכתב חוזר, כי אין עומדת לתובעים זכות ביטול וכי הנתבעת עומדת על השלמת מלוא יתרת התמורה בגין חבילת הנופש, ודחה כליל כל טענות ודרישות התובעים.
במצב דברים זה, ובדלית ברירה מחשש שלא ירד כל כספם לטמיון, הסכינו התובעים עם האמור והתכוננו ליציאה לחופשה הנדחית, שהוזמנה. אלא, שבבואם לשלם את יתרת התמורה הנדרשת, כשבוע קודם ליציאה המתוכננת לחופשה, נודע להם כי לא זו בלבד שלא הושב כספם אלא כי הנתבעת פעלה על דעתה וביטלה את כל החופשה (טיסות, מלון וכיוצ"ב), בטענה כי התובעים ביקשו לבטלה. בפועל, שילמו התובעים לנתבעת סך של 20,000 ₪, וחופשתם בוטלה.

הנתבעת טוענת מנגד כי פעלה כראוי ואף מעבר לכך בעבור התובעים, וזאת לכל אורך הדרך.
לעמדת הנתבעת כל המידע בנוגע לחבילת הנופש נמסר לתובעים מפורשות והם ידעו על כך, לרבות בנוגע לתנאי הביטול, וממילא נתבקש הביטול בחלוף 14 יום ממועד ביצוע ההזמנה ולאחר שהנתבעת התחייבה כלפי נותני שירותים בחו"ל. ביטול בשלב המבוקש כרוך בחיובים כספיים משמעותיים, ובמקרה זה מלאים, ע"י הספקים בחו"ל ועל כן יגרור נזק כבד לנתבעת.
מכל מקום, ועל אף העדר זכאות התובעים לביטול העסקה, נאותה הנתבעת לשנות את מועד החופשה, חרף היות טענות התובעים בדבר מזג אוויר טענות שאינן נכונות כלל, ומתוך רצון לסייע לתובעים.
התובעים נתנו הסכמתם המלאה לשינוי ופעולתם המאוחרת בדרישה חוזרת לביטול העסקה מהווה פעולה בחוסר תום לב, ולפיכך נדחו טענותיהם.
בכל הנוגע לביטול החופשה הנדחית, המדובר בבקשה מפורשת של התובע שנשלחה אל הנתבעת בכתב ועל כן פעלה זו לביטול ההזמנה.

2.
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, נוכח הפרת הנתבעת את הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 והפרתה את הוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן בהתאמה: "החוק", "התקנות"), בדבר איסור הטעיה וחובת גילוי תנאי ביטול העסקה בטרם ההתקשרות.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.
מהראיות עולה כי התובעים הזמינו לכתחילה מהנתבעת עסקת חבילת נופש בחו"ל, כאשר בהעדר ראיה אחרת יש לקבוע כי נסגרה כהזמנה סופית ביום 6.7.16, מועד בו שילמו התובעים מחצית מעלות החבילה (20,000 ₪) על חשבון ההזמנה.


כידוע, הוראות החוק והתקנות הינן הוראות קוגנטיות שלא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת הצרכן. אם כן, מקום שישנה מחלוקת בנוגע לזכות ביטול עסקה ע"י הצרכן יש לפנות להוראות החוק והתקנות.

מכוח הוראות החוק הותקנו התקנות הספציפיות שעניינן בביטול עסקה.


סעיף 2(3), בצירוף עם פרט 8 לתוספת קובע כי צרכן רשאי לבטל עסקה לרכישת שירותי הארחה, נסיעה חופש ובילוי, בתוך 14 יום מיום עשיית ההסכם, אולם אם המדובר בשירותים כאמור המתבצעים במלואם מחוץ לישראל ישנה הגבלה על זכות הביטול כאמור בתקנה 6(א)(12).

תקנה 6(א)(12) קובעת אמנם כי זכות הביטול הקבועה בתקנות לא תחול על חבילת נופש מחוץ לישראל, אולם, קובעת התקנה כי ביטולה של זכות הביטול מותנית בכך שהעוסק גילה לצרכן בטרם ההתקשרות את תנאי ביטול העסקה של נותן השירות מחוץ לישראל. עוד קובעת התקנה כי נטל ההוכחה לעניין פסקה זו מוטל על העוסק.


להלן הוראות התקנות הנ"ל בלשונן:

תקנה 2 (ביטול עסקה)-
"2.
צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם –

...
(3)
לרכישת שירות כאמור בפרט 8 ו-9 לתוספת – בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השירות;
"


פרט 8 לתוספת-
"תוספת
(תקנה 2)
....
(8)
שירותי הארחה, נסיעה, חופש ובילוי למעט אם הם מתבצעים במלואם מחוץ לישראל כאמור בתקנה 6(א)(12); בפסקה זו, "מחוץ לישראל" ו"נסיעה" – כהגדרתם בתקנה 6(א)(12)
"

תקנה 6 (הגבלת זכות הביטול)-
6.
(א)
זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי-

....
(12)
שירותי הארחה, נסיעה, חופש ובילוי המתבצעים במלואם מחוץ לישראל לרבות –
(א)
טיסת המשך לטיסה שיצאה מישראל והניתנת באמצעות חברת תעופה אחרת (להלן – טיסת המשך);
(ב)
חבילת נופש מחוץ לישראל, למעט טיסה מחוץ לישראל ואליה, שאינה טיסת המשך;
ובלבד שהעוסק גילה לצרכן, בטרם ההתקשרות את תנאי ביטול העסקה של נותן השירות מחוץ לישראל
; נטל ההוכחה לעניין פסקה זו מוטל על העוסק;

4.
תחילה יובהר כי בכל הנוגע לפרק הזמן שחלף ממועד ביצוע ההזמנה כפי שנקבע, ביום 6.7.16, ועד למועד בו ביקשו התובעים ביטול העסקה לא חלפו 14 יום, שכן מהראיות עולה כי ביום 19.7.16 פנה התובע אל הסוכנת שטיפלה בהזמנה בבקשה כאמור.

לפיכך, יש לבחון האם עמדה הנתבעת בהוראות התקנות (והחוק, כפי שיובהר בהמשך) באופן השולל אמנם מהתובעים את זכות הביטול על פי התקנות.


התובעים העידו בפני
י בעדות פשוטה וברורה, עדותם היתה קולחת ישירה ובלתי מתחמקת ואף קוהרנטית עם כלל הראיות והנסיבות. עדות התובעים הותירה בי רושם מהימן ביותר.

התובעים טענו מתחילת הדרך כי מעולם לא הובהר להם דבר בנוגע לדמי ביטל העסקה, וודאי וודאי שלא כי מדובר בדמי ביטול מלאים, אלא רק במועד שביקשו לבטל.


כאמור, הוראת התקנה מטילה את נטל ההוכחה בנושא הגילוי, ודוק – בטרם ההתקשרות, על העוסק, דהיינו הנתבעת.

לא זו בלבד שהנתבעת כשלה בהרמת נטל זה, אלא שבנקודה זו נמצאו טענותיה נסתרות, וזאת בלשון המעטה.
כך, בראשית הסכסוך, בטרם הוגשה התביעה (ואף בטרם ידעו התובעים כי החבילה אף הנדחית בוטלה כליל ע"י הנתבעת) ציין בא כוחה של הנתבעת במכתב תשובתו לטענות התובעים לפיהן עמדה להם זכות הביטול נוכח אי הגילוי, כי התובעים חתמו על טופס גילוי נאות והזמנה כנדרש.


ר' האמור בסעיף 19 למכתב ב"כ הנתבעת:
"כך, מבלי להגדיש את הסאה, אציין כי מרשיך חתמו מאז ומעולם על טופס גילוי נאות והזמנה כנדרש...".


בכתב ההגנה שבה הנתבעת על טענה דומה, בסעיף 4 לכתב ההגנה:

"... יודגש כי נציגת הנתבעת, הגב' בוורלי (להלן: "בוורלי") העבירה לתובעת מפורשות את כל פרטי העסקה והתובעת אף אישרה בפני
בוורלי כי היא מודעת להם. הדבר נעשה הן במייל כתוב והן במועד תשלום המקדמה".


יתר על כן, מיד בסיום דברים אלה המשיכה הנתבעת וטענה:
"הנתבעת לא תהסס להציג בפני
בית המשפט הנכבד ראייה זו, ככל שתתבקש לכך."

אם כך ונוכח האמור, הרי שבנקל יכולה היתה הנתבעת להדוף את טענות התובעים בהצגת הראיות בכתב הקיימות ברשותה כטענותיה.

אלא, שלא זו בלבד שלא הוצג דבר חרף הצהרות הנתבעת, כי אם בדיון שהתקיים הודתה הגב' בוורלי כי התובעים לא הוחתמו על דבר וטענתה היא כי אמרה להם את הדברים בעל פה.

לבד מכך כי המדובר בסתירה מהותית בטענות הנתבעת, היורדת לשורש העניין ושיש בה אף כדי להציג מצג לא נכון בטרם בירור התביעה בבית המשפט, הרי שטענת הנתבעת כי הבהירה לתובעים מראש, בטרם ההתקשרות כפי חובתה, ולו בעל פה, את תנאי הביטול נסתרת מאליה, מתוך טענות הנתבעת בעצמה בכתב ההגנה.
אפנה לאמור בסעיף 6 לכתב ההגנה, בו מתוארים מעשיה של נציגת הנתבעת לאחר שקיבלה דרישת התובעים לביטול העסקה, ביום 19.7.16:
"נוכח האמור
(קבלת הדרישה לביטול – ע.כ.) פנתה נציגת הנתבעת לספקי החבילה השונים (חברת התעופה ובית המלון). משנתחוור כי ביטול החבילה יהא כרוך בדמי ביטול מלאים עדכנה את התובע בכך..."

מהאמור בסעיף זה עולה בבירור כי אף הנציגה עצמה כלל לא היתה מודעת לתנאי הביטול, אף לא במועד ביטול העסקה (שלא לומר במועד ההתקשרות), היא נאלצה לשם כך לפנות ולבצע בירור וגם לה התחוור כי מדובר בתנאי ביטול מלאים. או אז עדכנה את הלקוח.

הדבר עולה גם מתשובתה להודעת הביטול של התובע כי איננה יודעת מהם תנאי הביטול, במסרונים שצורפו לכתב התביעה.

בנסיבות אלה, ולנוכח הסתירות שנתגלו, אינני מקבלת עדותה של הגב' בוורלי כי אכן הסבירה לתובעים מראש ובטרם ההתקשרות את תנאי הביטול, ולא שוכנעתי מכל וכל כי כך נעשה.
עדותם של התובעים בעניין זה עדיפה עליי והנתבעת לא הוכיחה טענותיה כלל.

5.
אף בהוראות החוק לא עמדה הנתבעת משהפרה חובת גילוי מהותית בעסקה, ובשים לב לכך שהוראות החוק אוסרות על הטעיה גם לאחר מועד ההתקשרות, הרי שכל ההשתלשלות שלאחר סירובה של הנתבעת לעמוד בתנאי התקנות ולבטל את העסקה (ההזמנה הראשונה), נוכח אי עמידתה בתנאי המבטל את זכות הביטול, אינה אלא התנהלות מחוסרת ברירה מצד התובעים אשר וודאי, וככל אדם סביר, לא חפצו להשליך כספם אלא לכל הפחות "להצילו" ולקבל תמורה כלשהי עבורו.

התובעים פעלו אפוא מתוך מצג שלם של הטעייה מצד הנתבעת.




אפנה להוראת סעיף 2 לחוק בדבר איסור הטעייה:

"2.
(א)
לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:

....
21)
תנאי הביטול של עסקה."

סעיף 32 לחוק קובע כי במקרה בו הוברר כי הופר הסעיף הנ"ל, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מהמועד בו נודע לו על ההטעיה:

"
32. (א) נעשתה עסקה והוברר כי נעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה כאמור בסעיפים 2 ו-3, והם מהותיים בנסיבות הענין, ובהטעיה - אף אם לא העוסק היה המטעה, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מהמועד שבו נודע לו על ההטעיה או מהמועד שבו נודע לו שפסק ניצול המצוקה, לפי העניין.
(ב)
בוטלה עסקה כאמור בסעיף קטן (א), ישיב העוסק לצרכן, בתוך שבעה ימים מיום שקיבל הודעה על הביטול, את התמורה ששילם הצרכן בעד העסקה, באותו אופן שבו שילם הצרכן...".


(כלל ההדגשות בפסק הדין אינן במקור – ע.כ.)

6.
משלא עמדה הנתבעת בהוראות התקנות ולא גילתה לתובעים מראש את תנאי הביטול, אין תחולה להחרגה שבסעיף 6(א)(12) ועל כן זכות הביטול שבה על כנה, ועמדה בפועל לזכות התובעים. לפיכך, לא עמדה לנתבעת הזכות להציב בפני
התובעים את העובדה המוגמרת כי עליהם להסכין רק עם שינויים או שיפורים ככל שתחפוץ בכך הנתבעת ובכפוף לרצונה הטוב.

התובעים העידו בפני
בעדות שנמצאה כנה ומתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר ולפיה ברור כי ככל שהתנאי לביטול הוא בכל מקרה תשלום מלא של חבילת הנופש, מבלי להנות מכל חבילה שהיא, הרי שיממשו את החבילה, כך או אחרת.
בנסיבות אלה וודאי ניתן להבין כי התובעים הרגישו בנקודה זו תחת לחץ, שכן רצונם האמיתי היה לבטל את החבילה בשל מצב כלכלי אליו נקלעו (ויוער כי למעשה סיבת הביטול כלל איננה רלבנטית), אולם מאידך הובהר להם נחרצות כי לו יבטלו ירד כספם לטמיון. עדות התובעת בעניין זה מקובלת עליי.

כל ההתנהלות המאוחרת נגועה אפוא בהטעיה גם לאחר מועד ההתקשרות ובמצג שווא שהוצג בפני
התובעים.

אף בבחינת מדיניות ראויה, אין ההסכמה המאוחרת של התובעים לשינוי החבילה יכולה לאיין את זכותם על פי הדין, זאת משעה שהוכח בפני
כי פעלו מכוחו של אותו מצג מטעה כי אין בידם זכות הביטול. בנסיבות אלה, אין הצדקה כי הנתבעת תיבנה מטענה להסכמה מאוחרת.
התובעים נתוודעו לזכותם האמיתית והנכונה רק משפנו לקבלת ייעוץ משפטי, ומיד עם קבלת המידע פנו בדרישה מחודשת אל הנתבעת לממש את זכותם לביטול העסקה, זכות התואמת את הוראות סעיפים 2 ו-32 לחוק.

כל מסקנה או תוצאה אחרת, אשר תקבע כי משעה שהתובעים הסכימו לשינוי, על אף שעשו כן תחת ההטעיה, נתבטלה זכותם, חותרת באופן מובהק תחת הרציונל העומד תחת הוראות החוק והתקנות, לרבות ובמיוחד חיוב העוסק בגילוי מוקדם של תנאי הביטול, על מנת שגמירת דעתו של הצרכן תהא שלמה אף כשיודע הוא כי ככל שיבטל יחויב במלוא התשלום (או בתנאים אחרים, לפי המקרה).

התובעת העידה בפני
י בנקודה זו, ומתוך פשטות תשובתה ניתן להבין עד כמה חשובה הוראה זו:
"אם הייתי יודעת מראש שיש דמי ביטול אז הייתי חושבת איך להוציא 40 אלף ₪ לפני שהוצאתי אותם"
(עמ' 2 לפרוט' ש' 17-18)

7.
מלבד התרשמותי מאופן התנהלות התובעים, ישנן ראיות ברורות לכך שפעלו לכל אורך הדרך בתום לב מוחלט ואף מתוך כוונה ורצון למצוא תמיד את הפתרון שלא יפגע בנתבעת, בדרכי שלום, ולבסוף, משקיבלו את תשובתו הנחרצת של ב"כ הנתבעת בדבר הסירוב המוחלט להיעתר לדרישת הביטול, גם אז ביקשו להימנע מתביעה, הכפיפו רצונם (וזכותם החוקית) לרצון הנתבעת והסכינו עם השלמת עלות החבילה, לרבות התוספת שדרשה הנתבעת, ויציאה לחופשה הנדחית.

אלא, שלמרבה הצער, לא פעלה כך הנתבעת ועל אף שמחד נדחתה דרישתם של התובעים, פעלה הנתבעת כאילו ביטלו התובעים את החופשה הנדחית, גם חרף מכתב בא כוחה, וביטלה את הזמנת החופשה מבלי לפעול ולוודא סופית כי אכן נוטלים התובעים על עצמם את תוצאת הביטול, דהיינו תשלום מלא של החבילה, מבלי לממשה.
זאת עשתה הנתבעת על אף שנוכחה לראות כי לכל אורך הדרך חסו התובעים עד מאוד על כספם ותוצאה לפיה ישלמו עלות חופשה מבלי לממשה או לחלופין מבלי לקבל את כספם בחזרה, אינה מתאימה כלל להתנהלותם.

אין אלא להבין ללבם של התובעים גם בנקודה זו, משמצאו עצמם קרחים מכאן ומכאן.
לו היתה הנתבעת פועלת למול התובעים ומבררת סופית מהו מבוקשם, יכול שכל הדיון בתובענה זו היה מתייתר.
אולם, משלא נעשה כן, הרי ששבה ועומדת לתובעים זכות הביטול, שנדחתה ע"י הנתבעת כמפורט בהרחבה לעיל, שלא כדין.

אפנה לתימוכין שצורפו לכתב התביעה בנושא זה, לרבות ובמיוחד נספח ז' בו פונים התובעים בהודעות לבוורלי במעמד הגעתם לסוכנות הנתבעת על מנת לשלם את יתרת התמורה בעבור החופשה הנדחית, ולרוח ההודעות מהן נלמד כי פני התובעים לשלום ולהשגת פתרון.

8.
לאור כל האמור לעיל, תשיב הנתבעת לתובעים את הסך של 19,900 ₪ (לאחר ניכוי סך של 100 ₪ בהתאם להוראת תקנה 5 לתקנות).

כן, תשלם הנתבעת לתובעים פיצוי כספי בסך 5,000 ₪ נוכח ההטעיה ומכלול הנסיבות, בגינן שוכנעתי כי אכן הוסבה לתובעים עוגמת נפש של ממש.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות המשפט בסך 850 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.


מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.



ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 1293-11/16 ירון מרקו, אריאנה מרקו נ' מונה טורס בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/07/2017)