פסקי דין על שפיק בן מכאל תורג'מאן | פסקי דין על ג'ורג' בן גליל חשמה | פסקי דין על נימר בן אנטון מאז-לאטון |

304/85 עפ     10/10/1985




עפ 304/85 שפיק בן מכאל תורג'מאן, ג'ורג' בן גליל חשמה, נימר בן אנטון מאז-לאטון נ' מדינת ישראל




(פד"י מ"ה (2) 216)

(פד"י ל"ט (4) 74)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

ערעור פלילי מס' 304/85
ערעור פלילי מס' 307/85
ערעור פלילי מס' 337/85
ערעור פלילי מס' 369/85
השופטים:
כבוד השופט ד' לוין


כבוד השופט א' גולדברג


כבוד השופט מ' בן-דרור



המערערים:
1. שפיק בן מכאל תורג'מאן

ע"פ 304/85
2. ג'ורג' בן גליל חשמה

ע"פ 369/85
3. נימר בן אנטון מאז-לאטון

ע"פ 337/85
ע"י ב"כ עו"ד מ' קופטי
– בשם המערערים בע"פ 304/85, 369
(המשיבים בע"פ 307/85);

נ ג ד

המשיבים:
מדינת
ישראל


ע"י ב"כ עו"ד נ' בן-אור
, עוזר ראשי
לפרקליט המדינה –
בשם המשיבה בע"פ 304/85, 337, 369 (המערערת בע"פ 307/85)



מדינת ישראל

ע"פ 307/85


נ ג ד


1. שפיק בן מכאל תורג'מאן

2. ג'ורג' בן גליל חשמה

ערעורים על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.3.85 בת"פ 59/85 (השופטת ד' דורנר) ומיום 22.4.85 בת"פ 65/85 (השופט ש' ברנר).

פסק-דין

השופט ד' לוין

:
ארבעה צעירים
קשרו קשר לפרוץ לדירתה של אישה זקנה וערירית, בת שבעים וחמש, המתגוררת בגפה במנזר ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה בירושלים. כוונתם הייתה לגנוב רכוש, המצוי בדירתה של זו. באחד הימים ניגשו לדירה לבצע את זממם, כשהם מצוידים במברג ובגזרי תיל לפריצת המנעול בדלת הכניסה. תוך כדי פריצת המנעול נשמעו רעשים בסביבה, הקושרים חששו שמא יתגלו ונמלטו על נפשם. החבורה לא זנחה את הרעיון, ושלושה מהם, שפיק תורגמאן, ג'ורג' חשמה ונימר מאז-לאטון חזרו על אותו ניסיון פעם נוספת כעבור יומיים. בבוא השלושה אל פתח הדירה, ניצב נימר על המשמר מחוץ לדירה כדי למנוע כל הפתעות, ואילו שפיק וג'ורג' נכנסו אל תוך הדירה דרך דלת הכניסה, שלא הייתה נעולה. בהיכנסם לדירה הבחינו בדיירת הקשישה שוכבת במיטתה. או אז החליטו אלה למנוע כל התנגדות מצדה לסכל כל הפרעה לביצוע מזימתם. הם כפתו את הקשישה למיטתה, קשרו את רגליה ואת ידיה בסמרטוטים והוסיפו וקשרו סמרטוט נוסף סביב צווארה ופיה, כשתוך כדי כך מתגברים הם על התנגדותה ומפליאים בה את מכותיהם. הם הלמו בראשה ואחזו בצווארה עד שחשה מחנק.

מהקשישה חסרת האונים גנבו הקושרים 92,000 שקלים במזומן ושתי טבעות שהסירו מעל אצבעותיה. בעוד שפיק וג'ורג' פועלים בדרך הנפשעת, שתוארה לעיל, בתוככי הדירה, ניצב, כאמור, נימר בחוץ, ולשמע הקולות העולים מתוך הדירה עזב את "משמרתו" והסתלק. אולם לאחר מכן בא וקיבל מאת שפיק וג'ורג' חלק מהשלל.

כל הארבעה נתפסו, וכאשר נפתחה חקירה כנגדם, ניסה נימר להשפיע על ג'ורג' בדרך איומים והפחדה, שהוא ושפיק ייטלו את כל האשמה בעבירת השוד על עצמם ויוציאו אותו מן התמונה באמרם, שאינם מכירים אותו, ושלא היה עמם.

כל הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם. שפיק, ג'ורג' ונדר אל חאג' במסגרת הליך אחד, שהתקיים לפני כבוד השופטת ד' דורנר בבית המשפט המחוזי בירושלים, ונימר במסגרת הליך נפרד, שהתקיים לפני כבוד השופט ש' ברנר באותו בית-משפט.

דינם של שפיק וג'ורג' נגזר ל-4 שנות מאסר, אשר מתוכן 30 חודשים הם לריצוי בפועל ו-18 חודשי מאסר הם על-תנאי. דינו של נדר נגזר ל-18 חדשי מאסר, מתוכם שמונה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. דינו של נימר נגזר ל-30 חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל ויתרת התקופה על-תנאי.

ככל שמדובר בנדר אל חאג', אין כל ערעור לפנינו – לא מטעם המדינה ולא מטעמו הוא - ועונשו נשאר איפוא בעינו. ככל שמדובר בנימר, הגיש זה ערעור כנגד מידת העונש בסברו שהיחס בין העונש שנגזר עליו לבין העונש שנגזר על שפיק וג'ורג' – שהם הם האחראים האמיתיים למעשה השוד – יחס זה איננו סביר. ראוי היה על-כן, לדעתו, למתן את עונשו מבחינת תקופת המאסר לריצוי בפועל.

שפיק וג'ורג' הגישו ערעורים כנגד חומרת העונש שהוטל עליהם, ואילו המדינה ערערה על גזר-דינם בהיותה סבורה, כי העונש שנגזר לשניים אלה הוא כה מתון, עד שהוא מחטיא את מטרת הענישה, ולכן ראוי, שבית-משפט יתערב וישית על שניים אלה עונש מאסר לתקופה ארוכה פי כמה.

שפיק וג'ורג' חזרו בהם מערעורם, ועומד לפנינו איפוא ערעורה של המדינה.

שמענו את טענות בעלי הדין ונתנו את דעתנו לגזרי הדין ולתסקירי שירות המבחן. אכן, מתוך עיון בתסקירי שירות המבחן, שהוגשו לגבי כל אחד מהשלושה שעניינם עומד לדיון לפנינו, למדים אנו, כי עד לביצוע המעשה הנפשע, שאנו דנים בו, התנהגותם הייתה, בדרך כלל, חיובית. יש יסוד להניח, כי ייטיבו את דרכם בעתיד. ככל שמדובר בשפיק, תוכניתו היא להגר לארצות-הברית. ככל שמדובר בג'ורג', אישיותו היא עדיין לא בשלה, וטיפול ועזרה של שירות המבחן לאחר השחרור ממאסר יכולים להיות לברכה. ככל שמדובר בנימר, הוא שהה בארץ זמן קצר יחסית, עד שהתחבר לאחרים והשתתף בביצוע העבירות, ובתכניתו להשתקע בשווייץ; – אשר אליו, סבר בשעתו שירות המבחן, כי הוא דמות חיובית מאוד, וכי ראוי להעמידו במבחן ולחייב אותו בביצוע עבודות לתועלת הציבור.

הנה כי כן, עמדו להם לנאשמים נסיבות מקלות, שבית המשפט בדרגה הראשונה ייחס להן משקל ניכר. אולם, נראה לנו, עם כל הכבוד, כי ככל שמדובר בשפיק ובג'ורג', ייחס בית המשפט לנסיבות המקלות משקל רב מדיי, שהאפיל מעבר לנדרש על התנהגותם המחפירה של השניים. הרי לא ניתן לשכוח אף לרגע, מה עוללו לה לאותה זקנה, עיוורת למחצה, שנשדדה על- ידיהם. כפסע היה בינה לבין המוות. התנהגות כזו לא תסולח, אפילו באה אותה קשישה, שנכמרו רחמיה עליהם, והשמיעה לפני בית המשפט דברי מחילה.

עדים אנו לתופעה חמורה ביותר ומסוכנת, אשר העמיקה והתפשטה בשנים האחרונות, שעבריינים החומדים את רכושם של קשישים, פורצים לדירותיהם ובאכזריות ובנוקשות שודדים את אלה ואף גורמים לא אחת למותם. תופעה זו מטילה את אימתה על ציבור רחב של אזרחי המדינה ופוגעת בביטחון הציבורי ובאיכות החיים בארץ. שומה איפוא על בית המשפט לתת את דעתו לחומרתה של התופעה ולתרום להדברתה על-ידי ענישה חריפה וכואבת לאותם אנשים, אשר נמצאו אשמים בביצוע מעשים נפשעים כאלה.

העונשים, כפי שנגזרו על שפיק וג'ורג', מחטיאים מטרת ענישה זו, ובעקיפין, אולי, מעודדים את התופעה. לכן, על-אף כל הנסיבות המקלות, העונש, כפי שנגזר לשפיק ולג'ורג', אינו הולם את חומרת מעשיהם ואת מטרת הענישה, ונראה לנו, כי מן הראוי להתערב בו.

מקובל עלינו, כי בבואנו בערעור להחמיר בדינו של נאשם, אין אנו ממצים עמו את מלוא חומרת הדין, כפי שראוי היה שייעשה בדרגה הראשונה. מטעם זה, בקבלנו את ערעור המדינה, אנו מעמידים את עונשם של שפיק וג'ורג' על חמש וחצי שנות מאסר, מתוכן 4 לריצוי בפועל החל מיום 29.1.85 ויתרת התקופה על-תנאי. אשר לנימר נראה לנו, כי העונש כפי שנגזר עליו היה עונש הולם, ולא הייתה כל הצדקה להתערב בו. הנימוק המרכזי של מערער זה, כפי שהושמע על-ידי סניגורו, היה, כי היחס בין עונשו לבין עונשם של האחרים אינו סביר. גם עורך-דין


גולן, סינגורו של נימר, הסכים בתבונתו, כי אם נחמיר בדינם של האחרים, נשמט הבסיס מערעורו.

משהחלטנו כפי שהחלטנו לעניין עונשם של שפיק וג'ורג', ומשאמרנו את דברינו לגבי העונש, ההולם את מעשיו של נימר, דין ערעורו של נימר להידחות.

ניתן היום, כ"ה בתשרי תשמ"ו (10.10.85).









עפ בית המשפט העליון 304/85 שפיק בן מכאל תורג'מאן, ג'ורג' בן גליל חשמה, נימר בן אנטון מאז-לאטון נ' מדינת ישראל, [ פ"ד: לט 4 74 ] (פורסם ב-ֽ 10/10/1985)