פסקי דין על שחר ישראל הררי | פסקי דין על מנשה אלי-נובק | פסקי דין על .גילה אלי-נובק |

35223-02/13 א     09/07/2017




א 35223-02/13 שחר ישראל הררי נ' מנשה אלי-נובק, .גילה אלי-נובק








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 35223-02-13 הררי נ' אלי-נובק ואח'






לפני
כבוד ה
שופטת הבכירה


ריבה ניב


תובע:

שחר ישראל הררי

ע"י ב"כ
עו"ד עודד פלג


נגד

נתבעים:

1
.
מנשה אלי-נובק
2.
.גילה אלי-נובק




פסק דין


זוהי תביעת עורך דין לשכר טרחה בסכום של כ-500,000 ₪. התובע הינו עורך דין אשר הנתבעים שכרו את שירותיו. תביעתו הינה שכר הטרחה לו הוא זכאי, לטענתו, על פי הסכם בינו לבין לקוחותיו.

1.
טענות התובע
התובע הינו עורך דין העוסק בתחום המקרקעין וליטיגציה מזה למעלה מ- 20 שנה.
בסמוך לחודש פברואר 2009 , פנו אליו הנתבעים וביקשו ממנו כי ייצגם בהליכים משפטיים כנגד עיריית חולון. באותה עת, עמד כנגד הנתבע 1

פסק דין
חלוט לפינוי מקרקעין שהחזיק באזור התעשייה חולון וחיוב כספי (כנגד שני הנתבעים) בגין דמי שימוש והוצאות בסכום של כ- 1.2 מיליון ₪. בנוסף, הגישו הנתבעים תביעת פיצויים כנגד אותה עירייה.

הנתבעים, שפנו לתובע לאחר החלפת בא כוחם הקודם, ביקשו ממנו להגיש ערעור על החיוב הכספי ואף להמשיך בתביעתם שעמדה על 2.6 מיליון ₪ ולהגדילה.

2.
בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה לפיו יהא זכאי התובע לסכום של 12,500$ בצירוף מע"מ, כדמי קדימה, ובצירוף 14% מכל סכום שיפסק לנתבעים עקב השירות המשפטי. לטענת התובע, קדמו לחתימת ההסכם מו"מ ואף הפחתה מהסכום שנדרש בתחילה.
ההסכם צפה אף מצב בו יופסק הייצוג: "במידה ותוך 60 יום יגיע הלקוח להסדר שלא באמצעות עוה"ד, ינהלו הצדדים מו"מ ביחס לשכר לו זכאי עוה"ד בהתייחס להיקף השקעתו והסכם זה. במידה והלקוח יבחר לסיים את ההתקשרות טרם סיום התיקים, מכל סיבה שהיא, וכאשר ההליכים לא יהיו בשלב של ניהול מו"מ לפיצוי ו/או יהיה זכאי לפיצוי ו/או התיק יהיה במצב מתקדם ביותר, מוסכם כי עורך הדין לא יהיה זכאי לתשלום מעבר לסכום הראשוני" ("הסכם שכר הטרחה")

3.
לטענת התובע, ניהל מלחמה עיקשת בעירייה, והקדיש לייצוג שעות רבות מאד של עבודה. כך למשל הצליח להביא למצב שבו נדונו הערעור ותביעת הפיצויים לפני אותו מותב, אשר קידם את תביעת הפיצויים והשהה את בירור הערעור באופן שחל שיפור של ממש במצבם המשפטי של הנתבעים.

עוד טען כי לאחר שהנתבעים הגדילו את סכום תביעת הפיצויים, פנו הצדדים להליכי גישור שבסופם הוצעה הצעה אחרונה לפיה ישולם לנתבעים כפיצוי – סכום של 1.6 מיליון ₪ וחיובם הכספי יבוטל ואולם הנתבעים סירבו לכל הצעה בגישור, כמו גם לכל הצעה שהוצעה ע"י ביהמ"ש.

4.
התובע טוען כי הסביר לנתבעים פעמים רבות כי הינם שוגים בסירובם לקבל הצעות הפשרה, שהמריאו, לגרסתו, עד להצעת ביהמ"ש לסכום של 2 מיליון ₪. לטענתו אף הפנה אותם לשמאי ולבא כוחם הקודם על מנת שישכנעו אותם לקבל הצעות אלו, אולם הנתבעים עמדו בסירובם. הנתבע 1 הביע עמדתו כי מטרתו הינה לחשוף את השחיתויות בעירייה, ולא יסכים לכל הצעת פשרה. לתמיכה, צירף התובע את מכתבם של הנתבעים בו ציינו מפורשות כי גם לפשרה בסכום של 10 מיליון ₪ - לא היו מסכימים.

5.
הנתבעים אף העלו דרישה כי העירייה תודה בעוול שגרמה להם, ואולם כאשר החל התובע ביחד עם ב"כ העירייה לעמול על נוסח "הודעת התנצלות", הודיע הנתבע 1 לתובע על הפסקת הייצוג.
לטענת התובע, עמדתו זו של הנתבע, מגובה בהסכמת אשתו, הנתבעת 2, באה לידי ביטוי במכתבו של הראשון: "אני רוצה להבהיר לך שאינני מוכן לקבל את הצעת הפשרה שהציע השופט או לנהל משא ומתן עם העירייה, אני מעוניין להמשיך בתיקים עד לקבלת פסק הדין". לשיטתו, הציגו הנתבעים, בעת ששכרו את שירותיו, מצג שווא לפיו רצונם בקבלת פיצוי כספי, בשונה מעמדתם זו כי ינהלו מסע נקמה עקרוני הדוחה כל הצעת פשרה.

משהודיעו הנתבעים לתובע על פיטוריו, הבהיר להם כי אין הפיטורין גורעים מזכותו לקבל שכר טרחה.

6.
לאחר הפיטורין, ניתן

פסק דין
בערעור, המפחית את דמי השימוש, ו

פסק דין
לטובת הנתבעים בסכום של 1.3 מיליון ₪ וקיזז בין השניים.

לטענת התובע, לו הסכימו הנתבעים להצעות הפשרה שהוצעו להם, היה מצבם טוב מהפסיקות שניתנו. לשיטתו, הינו זכאי לקבל שכר עפ"י הצעת הפשרה שהציע בית המשפט. לחלופין, טוען התובע, כי הינו זכאי לשכר טרחה על פי סכומי פסקי הדין בשתי התובענות עליהן טרח ועמל מאות שעות, הגיש בהן מאות בקשות ובהן הגיע לשלבי ייצוג מתקדמים.

על פי החישוב הראשון, זכאי התובע לשיטתו לסכום של 536,836 ₪ ואילו שכר הטרחה הנגזר מפסקי הדין עומד על 304,441 ₪.
בנוסף עותר התובע לחיובם של הנתבעים בסכום של 50,000 ₪ בגין כינויים קשים כגון "שקרן" ו- "רמאי", בהם נקט הנתבע 1 בלובי משרדו של התובע, בנוכחות עובדי המשרד ולקוחות.

7.
טענות הנתבעים

לטענתם, לא באו לנהל מלחמת נקם בעירייה אלא ביקשו לקבל את יומם בבית המשפט. לגרסתם, הפשרה המדוברת מעולם לא הייתה הצעה של ממש, וכי הנתבע, בהיותו למוד ניסיון מהתנהלות עיריית חולון, ביקש מהתובע כי יוצג לו אישור על הסכמתה להצעות שהוצעו, שלו היה מומצא, היו הנתבעים מקבלים אותן בידיים פשוטות.

עוד טען הנתבע 1, שהינו הרוח החיה מאחורי ההליכים,
כי עורכת הדין של העירייה, אשר נתנה לכאורה את הסכמתה להצעה, לא הייתה מוסמכת לאשרה.

8.
לטענתם, כאשר לא קיבל התובע כל הצעה קונקרטית או הסכמה להסדר, ביקש מהם כי ישלחו לו מכתב פיטורין. לשיטתם, לא הבינו כי בקשתו שהודעת הפיטורין תהא בכתב באה משום כוונתו להגיש תביעה זו כנגדם.

9.
הנתבעים מסתמכים על הסכם שכר הטרחה וטוענים כי ניתן ללמוד ממנו כי אין התובע זכאי לתוספת שכר מעבר למקדמה שקיבל. לשיטתם, יש לראות את הזכאות לתוספת כהסכם מותנה שתנאיו לא התקיימו מן הטעמים הבאים:
א.
הפסקת ההתקשרות באה מצידו של התובע ולא מצידם.
ב.
לא נוהל מו"מ ולא נולדה זכאות לפיצוי.
ג.
התובענה עמדה, בעת הפסקת הייצוג, בשלבים ראשוניים (מקדמיים) וחלקו הארי של ההליך לרבות הגשת תצהירים, שמיעת ראיות והגשת סיכומים,
נעשתה ע"י עורך דין אחר שלו שילמו סכום של 230,000 ₪.
ד.
ההסכם מקנה זכאות לשכר טרחה, לא עפ"י הטבה, אלא עפ"י תשלום בפועל, דהיינו שמחיקת חוב וקיזוז אינם מחושבים לצורך תשלום שכר הטרחה.
ה.
העובדה שהתובע הקדיש שעות רבות רבות איננה מזכה אותו, עפ"י ההסכם- בשכר, ואילו שכר טרחה ראוי, לא נתבע ולא הוערך ע"י מומחה כנדרש עפ"י הפסיקה.
ו.
לא הוכח חוסר תום ליבם של הנתבעים, שזכותם, כזכות כל צד בהליך משפטי, לנהלו עד תומו.

10.
עוד טענו הנתבעים כי עובדה היא, כי בסופם של ההליכים, זכו בהם, ללא המשך ייצוגו של התובע.
לאחר שהוגשה תביעה זו שלפני, באו הצדדים בדברים ולטענת הנתבעים נכרת אז הסכם שכר טרחה חדש, לפיו ישולם לתובע סכום של 275,000 ₪ כשכר טרחה והוא יחדש את מאמציו לפשרה עם העירייה, כיון שבאותה עת טרם הוכרעה אחת התובענות.

11.
עוד נטען ע"י הנתבעים כי שילמו לתובע 80,000 ₪ בהזדמנויות שונות, מבלי לקבל עליהם קבלה או אסמכתא לתשלום אגרה, ששולמה, בסופו של דבר, על ידי הנתבעים עצמם.
באשר לעילת לשון הרע טענו הנתבעים כי נקבעה להם פגישה במשרדו אולם כאשר הגיעו, לא נכח התובע במשרד והפגישה היעודה נערכה עם עורכי דין אחרים ממשרדו. הנתבע מודה כי הביע תרעומת על העדר התובע מהפגישה ואף אם נאמרו דברים בעידנא דרתחא, לא כוונו הדברים כלפיו.




12.
תשובת התובע
בתשובתו טען התובע כי בכתב ההגנה הראשון שהגישו הנתבעים (שתוקן ברשות בית המשפט), טענו הנתבעים כי התביעה הוגשה מוקדם מדי, קודם שהוכרעו שתי התובענות. לשיטתו, משחלף הזמן וניתנו פסקי הדין, מהווה טענת הגנה זו הודאת בעל דין כי למצער הינו זכאי לשכר הטרחה הנגזר מהסכומים שנפסקו להם.
עוד השיב כי אותו פתק עליו נרשם, לאחר הגשת תביעה זו, כי הוא מסכים לשכ"ט בסכום של 275,000 ₪ , היה מותנה בתנאים שלא מולאו, וכי לאחר מספר ימים, בוטלה הצעה זו, שממילא היוותה פרט ממו"מ חסוי.

13.
דיון
הרקע לתביעות ולטענות הנתבעים הובאו אף הן ע"י התובע בסיכומיו. מצאתי לנכון להביאו כאן.
הנתבע
נתבע ע"י עיריית חולון לפינוי ולסילוק יד (ת.א 5575/01). התברר כי ניהל במבנה שכור, מחסן ובית מלאכה לתריסים בעיר חולון, ולבקשת העירייה העתיק את מפעלו לאזור התעשייה של אותה עיר. לצורך כך נחתמו עמו הסכמי הרשאה ל-15 שנים. בתום התקופה, הגישה העירייה את תביעת הפינוי וזכתה בה. הערעור שהוגש על פסק הדין נמשך ע"י הנתבע (או הנתבעים) בהמלצת בית המשפט.
גם תביעה לביטול פסק הדין- נדחתה. לאחר מכן הגישה העירייה תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים עד לפינוי, וזכתה ב

פסק דין
לתשלום סכום של 701,000 ₪ בצירוף מע"מ.

14.
בשנת 2008 הגישו הנתבעים תביעה כנגד עיריית חולון לפיצוי בסכום של 2.6 מליון ₪ בגין השקעותיהם במבנה. עורך הדין שייצג אותם באותה תביעה היה עו"ד טורקלטאוב, שאף נתן עדות בתיק שלפני. משפיטרו אותו התובעים, שכרו את שירותיו של התובע. בנוסף, התבקש התובע להגיש ערעור על פסק הדין הכספי, דהיינו, שבאותה עת כיוונו הצדדים לקבלת פיצוי כספי מהעירייה, מחד, ולהקטנת החיוב הכספי כלפיה- מאידך.

15.
אין מחלוקת כי הסכם שכר הטרחה נערך לאחר שנעשו בו שינויים ונערך לגביו מו"מ.
לשון ההסכם מתייחס לייצוג ואף לאפשרות הפסקת הייצוג: "הלקוח ישלם סך של 12,500 $+מע"מ וכן 14% מכל סכום שיפסק ללקוח בין בפשרה ובין בפסק שדין...במידה והלקוח יבחר לסיים את ההתקשרות טרם סיום התיקים, מכל סיבה שהיא, וכאשר ההליכים לא יהיו בשלב של ניהול מו"מ לפיצוי ו/או יהיה זכאי לפיצוי ו/או התיק יהיה במצב מתקדם ביותר, מוסכם כי עורך הדין לא יהיה זכאי לתשלום מעבר לסכום הראשוני".
לשיטת התובע, הואיל
ושני התנאים התקיימו, דהיינו, שהתנהל מו"מ לפשרה ואף התובענות היו בשלב מתקדם- לא חל הפטור האמור.

16.
הקלסרים ובהם מאות מסמכים שצירף התובע לעדותו מלמדים על היקף העבודה שהושקעה. כך למשל, כתב התביעה תוקן והועמד על סכום של 4 מיליון ₪, בגין השקעות הנתבעים שבית העסק שלהם נהרס ע"י העירייה. בכתב התביעה המתוקן אמדו הנתבעים גם את ערך המקרקעין בצירוף ההשקעות. כשנתיים לאחר מכן ביקשו תיקון פעם נוספת, על מנת להוסיף את הסעד של "צו עשה" אשר יחייב את העירייה לפנות לשר הפנים ולקבל אישורו להקצאת מגרש חלופי לנתבעים. הבקשה התקבלה, ועליה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (1819/11) בו נטען, בין היתר, להתיישנות העילות. בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לבירור טענות אלה. בסופו של יום דחה בית המשפט את הבקשה לתיקון, בגין טענת ההתיישנות. הנתבעים, באמצעות התובע, הגישו בר"ע על החלטה זו (רע"א 6495/11), אשר נדחתה.
הבקשות השונות, התאפיינו בהיקף נרחב ובפירוט, בין כאשר הוגשו ע"י התובע ובין כאשר נדרש להגיב על בקשות העירייה.

17.
באוגוסט 2012, כתב עו"ד תורג'מן ממשרד התובע, לנתבעים: "מצ"ב החלטה בבר"ע שהגשנו לתיקון כתב התביעה והוספת סעד האכיפה. לצערי, בית המשפט העליון דחה את הבקשה תוך שהוא קובע קביעות שעשויות להיות בעיתיות להמשך הדרך.
אנו מציעים שנקיים פגישה דחופה כדי לבחון שוב את האפשרות לסיים את התיק בפשרה."

18.
פיטוריו של התובע, נעשו בדצמבר 2012." במכתבו לתובע,(נספח 42), כתב הנתבע: "...למרות שהשופט באחת הישיבות האחרונות ניסה להבין לאן אני חותר אז הוא הציע לי שאם יתנו לי 10,000 מיליון אני ארד מהתביעה אני אמרתי לו לא ואתה עורך הדין ישבת באולם ושמעת את זה ועכשיו אתה מבקש ממני פשרה כזאת למרות שהבטחת שלא תלך לפשרה אלא עד הסוף ופה אתה גורם לי להסכים בכוח למה שאני לא רוצה ומפקיר אותי לפשרה שעדיין בכלל לא ידוע אם העירייה מוכנה והביעה את הסכמתה לדרישות שלי שעוד לא גובשו על ידינו." עוד כתב: "כל הישיבות בתיק היו ישיבות מקדמיות עד היום ואין התקדמות בתיק."

19.
בתשובה, כתב התובע, עו"ד הררי: "...אני למד כי המניע העיקרי העומד בבסיס ניהול התביעה על ידך, הינו מניע של כבוד ודחף נקם עז כנגד העירייה...מעולם לא כפיתי עליך לקבל את הצעת הפשרה, אך אכן ניסיתי להבהיר לך היטב עד כמה הטעות שאותה אתה עושה הינה טעות קשה, לאור גובה הפשרה ולאור רמת הסיכון הגבוהה שבתיק..."

20.
בין יתר טענותיהם, טוענים הנתבעים (מפי הנתבע 1), כי הצעת העירייה לא הייתה הצעה של ממש וכי עמדתה הייתה להמתין לפסק דינו של בית המשפט.
מהעדויות עלה כי לכאורה העירייה הסכימה להצעת בית המשפט, אף כי לא הגיעה לתהליך של אישור וועדת הפשרות, זאת, לנוכח התנגדות הנתבע לכך.

21.
כך למשל, העיד עו"ד טורקלטאוב ב"כ הנתבעים שקדם לתובע, כי הצעות קודמות, שניתנו בהיותו מייצג, נדחו על הסף, על ידי הנתבעים ואף על ידו, בהיותן נמוכות מדי, ואולם כאשר פגש את התובע, סיפר לו האחרון על ההצעה האחרונה, בסכום של 2 מליון ₪ ומחילה על חובות דמי השימוש, שהנתבע סירב לקבלה. לבקשת התובע, נפגש עם הנתבע:
"..אני זוכר שמר אלי נובק אמר לי הסביר לי שהפשרה לא טובה, הוא חושב שהוא יכול להשיג יותר, הוא צריך להשיג יותר. וזהו.
..
אובייקטיבית, גבירתי, הפשרה הייתה טובה. סובייקטיבית, מהעיניים של אלי נובק שסוחב הרבה מטענים עם העירייה...אבל אובייקטיבית, אני גם אמרתי לו את זה. אני אמרתי לו את זה מספר רב של פעמים
."

22.
עו"ד תורג'מן, ממשרד התובע העיד: "אם הוא שואל על מקור ההצעה, אני לא זוכר הצעה שהוצעה על ידי העירייה. אני כן זוכר הצעות שהוצעו ע"י מגשר וע"י השופט אברהם יעקב שהעירייה הסכימה להם.
ש.
כשאתה אומר הסכימה ואני אומר לא הסכימה, אתה ראית איזה שהוא מסמך במסגרת הטיפול שלך בתיק, מסמך מהעירייה על הסכמה על איזו הצעה לפשרה קונקרטית?
..
ראיתי הקלטה שהוא בא עם עו"ד ויינטרוב, שבו היא אומרת לו שהיא מסכימה ל1.8
..
מעבר לזה, גבירתי, כששופט מחוזי בישראל מציע הצעה של 2 מיליון ₪ זה אחרי שהוא כנראה גם יודע, שהצד השני שאמור לשלם את הכסף, מסכים לשלם.
ביהמ"ש: לא בהכרח. הצעה זו הצעה.
ת.
אוקי. הייתה הסכמה לזה."
"....
היה דיון אצל השופט אברהם יעקב שהיה ברור בו שהם מסכימים להצעות הקודמות ולכן בשלב הזה, הוא הציע את ה-2 מליון ומנשה כבר סירב, כמו שהוא סירב כל הדרך עד אז. אבל לכל הסובבים הנוכחיים נתנו הסכמה מפורשת. ככה אני לפחות הבנתי את זה.
"


23.
לישיבת יום 21.10.13
בבית המשפט המחוזי, זומן ראש העיר ונשאל ע"י בית המשפט האם יסכים להגיע לפשרה עם הנתבעים. לעניין זה ניתנה תשובתו: "אני אגיד בכנות אני מעדיף שכבודו יציע הצעה או יחליט אנחנו נכבד אותה. אני לא רוצה להיכנס לעומק של הבעיה. יש את בית המשפט שהוא נכנס ושומע את כולם וקורא את המסמכים. מה שבית המשפט יחליט זה מה שנעשה.
כב' הש' דותן: מה שאני אחליט זה ברור, כשאמרת שאני אציע הצעה הכוונה לאיזו שהיא הצעת פשרה, הכוונה?
ת. כל מה שכבודו יחליט יחדד את זה. אם הוא יחליט על פשרה, פשרה, יחליט על זה, מה שכבודו יחליט אנחנו נלך על זה.."

24.
לנוכח דברים אלו, לא ניתן לומר כי העירייה היא שלא הסכימה להצעות הפשרה. המשאים והמתנים, והצעות בית המשפט, נקטעו באיבם ולא הבשילו לפשרה- עקב התנגדותו הנחרצת של הנתבע, שסבר כי מגיע לו פיצוי בסכום גבוה, כמו גם התנצלות מטעם העירייה. עמדה זו באה מתוך אמונתו כי חרף העובדה שבית המלאכה שניהל עשרות שנים קודם לכן, לא היה בבעלותו, הובטח לו כי הקרקע החלופית תינתן לו בבעלות, לצמיתות, בשונה מההרשאה הזמנית (15 שנים ) בה הוקצתה בפועל. לצורך כך אף טען כי מסמכים שנחזו להיות חתומים ע"י ראש העיר דאז, שהלך לבית עולמו, הינם מסמכים מזויפים.

25.
עמדה זו לא התקבלה ע"י בית המשפט שדחה את טענת הזיוף וכן את טענת ההסכם למראית עין, ואף התייחס, חרף השתק הפלוגתא והעובדה כי הטענות כבר נידחו בתביעת הפנוי שהגישה העירייה, לגופן של הטענות. בפסק הדין (נספח 51, עמ' 18) קבע בית המשפט כי "גם שורת ההיגיון אינה עומדת לצד גרסתו של התובע כי הובטחה לו קרקע של הנתבעת, בבעלות ולצמיתות. במקום שבו ניהל התובע, במרכז העיר חולון, את בית המלאכה, לא היו לו כל זכויות בעלות או חכירה...נראה אפוה כי במצב דברים זה, היו בפני
הנתבעת מספר דרכים משפטיות לגרום לסגירת עסקו של התובע או לפינויו, מבלי להציע לו כל תמורה. במצב דברים זה נראה כי אין כל הגיון בכך שהנתבעת תיתן לתובע מגרש, שיעבור לבעלותו, וללא כל תשלום."

26.
על עקרונותיו ועמדתו העיקשת של הנתבע- כבר שילם מחיר יקר, שכן פסקי הדין פסקו לו סכומים נמוכים באופן משמעותי מסכום הפשרות שהוצעו במהלך הדרך. חרף זאת הנני סבורה כי זכותו של צד בהליך להמשיך בו עד תומו, ולעמוד על עקרונותיו, ואין לחייבו להתפשר, גם אם טעות בידו. אינני מקבלת את טענת התובע כי הוטעה ע"י הנתבעים אשר הבטיחו לו לנהל את ההליך, לרבות ניהול מו"מ לפשרה בתום לב. אינני סבורה כי כאשר הגיעו הנתבעים לשכור את שירותיו, שללו במודע
כל הסכם פשרה. לו היו מתמלאים כל התנאים שדרשו, גם אם אינם הגיוניים בעליל, מן הסתם- היו מסכימים לו. משכך, טענתו כי הוטעה על ידם- איננה מתקבלת.

27.
הסכם שכר הטרחה קובע את זכאותו של התובע לשכר טרחה בשיעור של 14% מהסכום שייפסק ב

פסק דין
או בפשרה ושולל את זכותו לשכר, מעבר לתשלום הראשוני, אם יפוטר בשלב התחלתי של ההליך. מכלל ההן, תנאי, שמן הסתם הוסף לדרישת הנתבע, הנך שומע את הלאו, שאין הלקוח פטור אם פיטר את עורך הדין בשלב מתקדם של ההליך.

28.
אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי התובע הוא שדרש כי יפטרוהו. לעניין זה, אמינה עלי גרסתו, הנתמכת בראיות (ר' נספח 42) כי דרש את מכתב הפיטורין בכתב, לאחר שהנתבע הביע בעל פה את רצונו בהפסקת הייצוג. הואיל והנתבע שינה דעתו חדשות לבקרים (נספחים 45-47). כך גם בסעיף 53 לכתב ההגנה המתוקן: "לאור התנהלות משרדו של התובע, החליטו הנתבעים כפי שזו זכותם לסיים את ייצוגו של התובע בתיקם."

29.
אלמלא נוהל ההליך שלפני כערכאה דיונית, יכולה הייתי לאמץ את הטיעון כי פעולתו של התובע התמצתה בניהול הליכים מקדמיים בלבד, ולפיכך אין הוא זכאי לתוספת שכר טרחה, אולם מאופן ניהול ההליך למדתי על דרך הפעולה המתישה של הנתבע, החוזר על בקשותיו, ממחזר טעונים, מתעכב בהגשת מסמכים ,מקשה על ההליך ומאריכו שלא לצורך- במיוחד ודווקא בשלבים המקדמיים, בהם הינו רשאי להגיש בקשות רבות, בטרם החל שלב ההוכחות, המגביל ומצמצם אפשרות זו.

30.
עשרות בקשות, מאות עמודים, תגובות, ערעורים והגשת בקשות רשות ערעורהוגשו ע"י התובע לבקשת הנתבע 1. לא בכדי נמנע התובע בכל כוחו למנוע את העמדת הנתבע 1 לעדות. לנוכח עדותו של הנתבע לפני ואף הערות בית המשפט בהליך קודם, ניתן להבין את רצונו בפשרה, ובלבד שלא יעמוד הנתבע על דוכן העדים.
לנוכח כך, אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי הפסקת הייצוג נעשתה בשלב ראשוני של ההליך.

31.
הנני דוחה גם את טענת הנתבעים כי בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה חדש. אותו פתק מיום 21.3.13 קבע כי אם
תושג פשרה של 2 מיליון ₪, יעמוד שכר הטרחה על 275,000 ₪ כולל מע"מ.
במה דברים אמורים?
לאחר הגשת תביעה זו, וקודם שהגישו הנתבעים את כתב הגנתם, פנו הנתבעים לתובע וביקשו לחדש את הייצוג לצורך הגעה לפשרה. באותה פגישה, סיפר לו הנתבע כי בידו הקלטה של ב"כ העירייה כי היא מסכימה להצעת בית המשפט לתשלום של 2 מיליון ₪. התובע, למוד ניסיון, הסכים לחזור ולייצג את הנתבעים בשנית, לאחר שפוטר על ידם, ובתנאי כי יוכח לו כי הקלטה זו אכן בנמצא. משהאזין להקלטה, סבר כי אין המושמע בה תואם למובטח. משכך, הודיעם התובע כי הוא חוזר בו מההצעה. מאותה הקלטה ניתן ללמוד על הסכמתה של עו"ד וינטרוב כי תסכים לחזור לעירייה לקבל את אישורה להצעה של 1.8 מיליון ₪ בלבד.

32.
חרף ההודעה, בא התובע בדברים עם עו"ד וינטראוב. ב"כ העיריה, למודת ניסיון מהנתבעים אף היא,
התנתה את הסכמתה לחידוש מו"מ בחתימת הנתבעים על כתב וויתור סופי ומוחלט. הנוסח, שהועבר אליהם לחתימתם- לא נחתם! מכאן, ברורה הודעת התובע (נספח 68) מיום 4.4.13 כי "לאור המצג המטעה שהצגתם בפני
הריני להודיעכם כי הצעתי להפחתה בשכר הטרחה, כפי שפורט לעיל, מבוטלת בזאת, ועל עניין הפחתה בשכר הטרחה נדון אם וכאשר תושג פשרה מול העירייה."

33.
הואיל ודחיתי את טענת ההטעיה, אינני מקבלת את טענת התובע כי הוא זכאי לשכר הנובע מתוך סכומי הצעות הפשרה. מאידך, הנני קובעת כי התובע זכאי לשכר הטרחה הנגזר מפסקי הדין שניתנו. לעניין ז הנני דוחה את טענת הנתבעים כי יש להתחשב רק בסכומים המתקבלים לכיסם, שהרי המילה "ייפסקו" המצוינת בהסכם (שנערך אמנם ע"י התובע, אולם תוקן מספר פעמים ע"י הנתבע 1), פירושן- חיוב וזכאות כאחד.

34.
בסעיף 153 לתצהירו, ערך התובע את התחשיב. בתביעה כנגד העירייה (10414-06-08) פסק בית המשפט סכום של 913,81 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.4.16 בניכוי סכום של 126,945 ₪, צמודים מיום 22.3.09 ובצירוף שכ"ט בסכום של 75,000 ₪. ההטבה לתובע בגין כך הינה, אם כן-
(על פי השערוכים שבוצעו לשני הסכומים, בנספח 61 ובתוספת 75,000 ₪ נומינליים)- הינה 1,235,609 ₪. בהליך הנוסף, הערעור, הופחת חיובם הכספי של הנתבעים בסכום משוערך של 607,258 ₪ (נספח 62).

35.
הנתבעים טענו כי כאשר התפטר התובע, היה התיק בשלבים התחלתיים בלבד. נכון הוא כי התובע לא סיים את מלאכתו, אולם משקבעתי כי לא התפטר אלא פוטר- יש לקחת זאת בחשבון כי היה נכון להמשיך במאבק המשפטי, אך הדבר נמנע ממנו.
הואיל ולא זכה התובע לסיים את הייצוג ובכך נחסכה ממנו עבודה, הנני קובעת כי הוא זכאי ל75% מסכום שכר הטרחה הנובע מפסקי הדין. הסכום לו זכאי התובע הינו, אם כן,
75% מ- 311,606 ₪ כולל מע"מ, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסקי הדין. סכום זה מובטח בעיקול זמני שהוטל על חלק מכספי הנתבעים, קודם ששולמו ע"י העירייה.

36.
באשר לעילה הנוספת- הוצאת לשון הרע,
הנתבע אכן הקים מהומה במשרד התובע. לעניין זה, אינני מקבלת את הטענה כי צעקות כגון "גנב" הושמעו בעדנא דריתחא ואין להתייחס אליהן. יתר על כן, את טענותיו כלפי התובע, אין הוא מהסס מלהשמיע ו/או לכתוב. כך למשל, באותו פתק של שכר הטרחה החדש, הוסף, בכתב ידו של הנתבע : "עו"ד שנותן חתיכת נייר כזאת הוא אדם שרוצה לרמות." כך גם "אצלו הכל נעשה בעורמה" בבקשת הנתבעים בהליך זה לקבלת מסמכים, " יש מאפיה של פשע שבית המשפט מכיר עולם תחתון ויש מאפיה של עורכי דין שמכירים את החוק וכול התבטאות לא נכונה של אדם פשוט עושים מכך תיק תביעה..ועו"ד הררי אחד כזה" (תגובה לבקשה למתן

פסק דין
חלקי).

37.
מר אביתר דותן, לקוחו של התובע, העיד: "אני זוכר שהיו קללות נוראיות, ישבתי בחוץ, היו קללות נוראיות, שקרן, גנב ועוד כל מיני כאלה." כך גם בתצהירו של עו"ד תורג'מן: "בסיומה של הפגישה שנערכה ביום 2.9.12 כינה מנשה את עו"ד הררי, בצעקות בלובי של המשרד בכינויים קשים כגון "רמאי" ו"שקרן" והכל לעיניהם המשתאות של לקוחות אחרים ששהו במשרד.. כך גם יצוין כי אין זו הפעם היחידה בה התנהג מנשה בצורה מבזה, כאשר הגיע למשרדינו על מנת להמשיך ולהתדיין בקשר להמשך טיפול המשרד בתיק. באחת הפעמים שהגיע מנשה למשרדנו...עו"ד הררי לא נכח במשרד. משנודע על כך למנשה, החל מנשה להתנהג בבוטות והטיח במזכירת המשרד, בלא כל סיבה, צעקות גסות וקללות בדמות "מזבלה", טינופת" "מי את בכלל שתדברי אלי." והכל אל מול עיני ועיניהם של יתר עובדי המשרד".

38.
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 קובע-
"1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

39.

כידוע, המבחן האם פרסום מהווה לשון הרע, אם לאו, הינו מבחן אובייקטיבי-

"ככלל, על מנת לקבוע האם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית המשפט את הפרסום על פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת, לעיתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר. לעניין זה מתייחס סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע הקובע:
"3. אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".
הדעה המקובלת היא כי על מנת לקבוע את משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע (פרשת הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ הנ"ל [1], בעמ' 300, 302;..."
(ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פ"ד נו(2), 607).
40.
בספרו, דן שנהר בשאלה האם קללות וגידופים הינם לשון הרע, אם לאו, תוך התייחסות לפסקי דין שדנו בשאלה זו-
"10.3.4 שאלה מעניינת היא, האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע. מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כלפי אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים. מצד שני, קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב"לשון הרע" תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית. האיזון המתחייב מהשיקולים שתוארו לעיל מצא את ביטויו בפסיקה, אשר הביעה נכונות עקרונית להכיר בגידופים כבלשון הרע וזאת במקרים בהם הכרה זו תהיה מוצדקת לאור נסיבות פרסום הגידופים.
...
10.3.6 בפסיקה שלאחר הלכת דיאב נ' דיאב ניכרת נכונות להכיר בגידופים כ"בלשון הרע". כך ציין בית המשפט המחוזי, כי סנגור שאמר לתובעת משטרתית "את טיפשה, את נעשית טיפשה מיום ליום, את סנילית, את מבלבלת את המוח" אמר דברים המהווים "לשון הרע" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. במקרה אחר קבע בית משפט השלום, כי פרסום פומבי שבו נאמר על אדם שהוא "טיפש שבטיפשים" מהווה פרסום לשון הרע. במקרה נוסף הואשמה עורכת דין בכך שאמרה על הקובל: "מקומך בבית משוגעים", "סתום את הג'ורה שלך" ו"לקוח כזה לא הייתי מייצגת גם עבור מליון דולר". הדיון בעניין זה התמקד בשאלה, האם עומדת לנאשמת הגנה מוחלטת, אולם מפסק הדין עולה כי בית המשפט המחוזי סבר שהדברים שיוחסו לנאשמת מהווים לכאורה לשון הרע".
(אורי שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז-1997, עמודים 131-132).
41.
אף לטעמי, קללות וגידופים הנשמעים במשרדו של עורך דין, פוגעים בשמו הטוב ובמשלח ידו של אותו עורך דין. על פי האמור לעיל, שמקום בו עילת התביעה הינה בקללות שקילל הנתבע את התובע, אין הנתבע "נהנה" מהגנה אוטומטית, ובנסיבות המתוארות כאן, הגנתו- לאו הגנה היא.
הנני פוסקת לזכות התובע סכום נוסף של 40,000 ₪ ובסה"כ סכום של 351,606 ₪ מיום הגשת התביעה.
42.
לאחר הגשת הסיכומים (שהוגשו אחרי מספר אורכות שניתנו לנתבעים), לרבות סיכומי התשובה, הגישו הנתבעים בקשות חדשות להוספת ראיה המעידה על תשלום ששילמו לתובע. טענה זו מופיעה בס' 42 לסיכומים ואף זכתה לתשובת התובע כי נדרשו לשלם תוספת אגרה בגין הגדלת התביעה. משכך, גם הבקשה לקיזוז כספים ששילמו ביתר- נדחית.
43.
בנוסף לסכום שפסקתי, יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין אגרת המשפט וכן
בשכר טרחת עו"ד בסכום של 38,000₪ (כולל מע"מ).



ניתן היום,
ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 35223-02/13 שחר ישראל הררי נ' מנשה אלי-נובק, .גילה אלי-נובק (פורסם ב-ֽ 09/07/2017)