פסקי דין על טטיאנה גורליק | פסקי דין על יוליה גורליק | פסקי דין על משה יעקב מבח | פסקי דין על איי.די.איי חברה לביטוח | פסקי דין על הדר נעמת ואח' |

19150-08/16 תאמ     09/07/2017




תאמ 19150-08/16 טטיאנה גורליק, יוליה גורליק נ' משה יעקב מבח, איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, הדר נעמת ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"מ 19150-08-16 גורליק ואח'
נ' מבח ואח'



לפני
כבוד הרשמת בכירה חן מאירוביץ

ה
תובעות
:
1.טטיאנה גורליק
2.יוליה גורליק


נגד


ה
נתבעים
:

1.משה יעקב מבח
2.איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ
513910703
3.הדר נעמת
4.אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ




פסק דין



1.
לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 8,454.92
₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, לרכב התובעות, בעטיה של תאונת דרכים מיום 2.6.16 שהתרחשה ברח' הרב קוק בהרצליה
(להלן: "התאונה").

2.
עסקינן בתאונת שרשרת בהן היו מעורבים, 3 כלי רכב כמפורט להלן: רכב התובעות מסוג סוזוקי, נושא מס' רישוי 89-617-53, נהוג בידי התובעת 2 (להלן : "הרכב הראשון").
רכב הנתבעים 1 ו - 2 מסוג טויוטה, נושא מס' רישוי 77-219-01, נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן:"
הרכב השני"). רכב הנתבעים 3 ו - 4
מסוג מיצובישי, נושא מס' רישוי 14-756-31 נהוג בידי הנתבעת 3 (להלן : "
הרכב השלישי").

3.
אין חולק כי ארעה התאונה אך יש מחלוקת באשר לנסיבותיה. ביום 28.6.17
התקיים בפני
י דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

4.

לטענת התובעות, התאונה ארעה בעת שרכבן האט את נסיעתו בהתאם לתנאי הדרך, הגיח לפתע הרכב השני בשיירה, ופגע ברכב התובעות בחלקו האחורי.

5.

לטענת הנתבעים 1ו - 2, התאונה ארעה בעת שרכבם עצר עקב בלימתו הפתאומית של רכב התובעות, הגיח הרכב השלישי מאחור, תוך אי שמירת מרחק כנדרש פגע ברכב הנתבעים 1 ו – 2 והדפו קדימה, אולם לא היתה כל פגיעה ברכב התובעות.
6.
הנתבעים
3ו - 4 טוענים, שרכבם פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעים 1ו -2 שבלם בפתאומיות,
אך הוא לא נהדף עקב כך לעבר רכב התובעות. כך שלמעשה התאונה בין הנתבעים 1ו – 2 לרכב התובעות התרחשה עוד בטרם פגע הרכב השלישי בשיירה, ברכב השני.

7.

מטעם התובעות העידה התובעת
2, וסיפרה שבעת שנסעה, רכב שלפניה בלם עקב כך גם היא בלמה ואז חשה מכה בחלקו האחורי של רכבה, כאשר יצאה מן הרכב ראתה שישנו עוד רכב מעורב, ונהג הרכב השני בשיירה טען שהרכב השלישי פגע בו.

באשר לפגיעה בחלקו האחורי של רכבה, היא אישרה שעובר לקרות התאונה ייתכן והיו בו שפשופי חניה בחלקו האחורי השמאלי שככל שהם ניכרים בתמונות, הם אינם קשורים לתאונה.


כאשר עומתה עם טענת נהג הרכב השני בשיירה לפיה הוא שלל את הפגיעה ברכבה, היא צחקה ואמרה שזה מופרך לאור העובדה שחשה מכה בוודאות.

8.
התובעת 2 אישרה שהתאונה שצולמה במקום התאונה ( נ/1) משקפת את מנח הרכבים לאחר קרות התאונה, כך שרואים שהרכבים קרובים זה לזה אך לא משיקים. היא עמדה על כך שלאחר התאונה היא ראתה את הפגיעה ברכבה והצביעה על כך שהפגיעה התמצתה בחלק האחורי וכתוצאה מכך הפגוש זז ממקומו.בהמשך חקירתה הנגדית, היא אישרה שחשה במכה אחת וגם שמעה אותה.

9.
הנתבע
1 העיד, שהוא נסע באישון לילה במקום התאונה, ותיאר שהרכב הראשון בלם, הוא בלם אחריו במרחק סביר כ – 2-3 מטרים, ומיד לאחר מכן כאשר הביט במראה ראה את הרכב השלישי מגיע במהירות ופוגע ברכבו.לדבריו כאשר יצא מרכבו, הוא ראה שניזוק בחלקו האחורי, ובעוד הרכב השלישי ניזוק בחלקו הקדמי. במהלך כל העדות הראשית, הוא תיאר רק את הפגיעות ברכבו וברכב השלישי בשיירה, וכאשר שאלתי אותו לגבי הפגיעה ברכב הראשון, הוא השיב כך : "שום דבר. רכב עצר ונזרק למרחק של אולי חצי מטר ולא יותר. לא היתה שום פגיעה ברכב שלפניי הסתכלתי ויצאתי לקחת תמונות אם יש צילומים או פגע"(עמ' 5 לפרוט' שו' 8-9).

10.
לדבריו הוא צילם את התמונות נ/1 שבהם רואים את רכבו ואת הרכב הראשון בשיירה שלא עומדים בצמידות. זו הראיה לטענתו, לכך שכלל לא פגע ברכב הראשון.
באשר להתרחשות הוא העיד שעצר במרחק מספיק מרכב התובעות שאיפשר לו את הבלימה, אך לא ידע לאמוד בדיוק מה המרחק ולנמק מדוע רכבו לא נהדף קדימה עקב פגיעתו של הרכב השלישי ברכבו.עוד הוסיף שנהגת התובעות, לא טענה בפני
ו שרכבה נפגע, אך הם החליפו פרטים במקום. לטענתו לא היה כל נזק בחזית רכבו שתוקן על ידי מוסך מורשה של טויוטה.

11.
כאשר עומת עם תרשומת היסטוריית התיקון של רכבו, שצורפה לכתב הגנתו ממנה עולה שביום 7.6.16
הוחלף הקליפס לפגוש הקדמי, הוא אמר שלא יודע על כך ומדובר בחלק שמעולם לא הוחלף. לצורך ביסוס טענתו בדבר אי פגיעתו ברכב התובעות, הוגשה חוות הדעת שנערכה ביחס לרכבו וממנה עולה שהוא ניזוק רק בחלקו האחורי.

12.
הנתבעת 3 העידה, שהתאונה ארעה בכך שהרכב השני בלם, היא לא שמרה מרחק מספיק ממנו ופגעה בו מאחור.לאחר שיצאה מהרכב, ראתה שיש רכב נוסף, הראשון בשיירה שהיה מעורב גם הוא בתאונה, הוחלפו פרטים במקום, אך ניכר שלרכב הראשון לא נגרם כל נזק, ולכן היא החליפה פרטים רק עם נהג הרכב השני. היא לא זכרה מה היה מנח הרכבים ביחס לרכב הראשון והשני בשיירה ועדותה התמצתה רק ביחס לפגיעת רכבה ברכב השני.

13.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו לעיוני, ועל בסיס התרשמותי מעדויות הצדדים, אני סבורה, כי האחריות לקרות התאונה, רובצת לפתחו של הרכב השלישי בשיירה. מסקנתי מתבססת בעיקרו של דבר על התרשמותי החיובית מעדותה של התובעת
2, שניכר היה שהיא מספרת על הדברים כהווייתם בצורה כנה וכך גם כאשר נדרשה להתייחס לנזק קודם, היא לא היססה לעשות כן, ולומר כי ככל הנראה מדובר בנזק שאינו קשור לתאונה.

14.
מגרסתה עולה, שהיא חשה במכה אחת ברכבה וכך גם שמעה, וכאשר קיימים מס' כלי רכב מעורבים ובנסיבות התאונה דנן, המסקנה המתבקשת הינה שהרכב השלישי הוא זה שפגע ברכב השני והדפו לעבר רכב התובעות.

15.
אמנם, למול גרסה זו של נהגת התובעות קיימות גרסאות של שני נהגים מעורבים אחרים השוללים את מעורבותה בתאונה אך לא קיבלתי את הגרסאות הללו שכן התרשמתי שהן נמסרו מתוך מגמתיות ורצון להמנע מנשיאה בתשלום נזק שאונה כתוצאה מהתאונה. הסבריו של הנהג ברכב השני לא נשמעים סבירים בנסיבות העניין, בכל הקשור למרחק בין הרכבים ולמנח לאחר קרות התאונה. מעיון בפירוט התיקונים שנעשו ברכבו, עולה כי ימים ספורים לאחר התרחשות התאונה, בוצע תיקון מינורי, אמנם, אך קיים, בחלקו הקדמי של רכבו, וביחס לנתון זה
הנהג ברכב השני בשיירה לא מסר הסבר משכנע.

16.
תיתכן סיטואציה בעטיה רכב יפגע ברכב שלפניו וינזק באופן מינורי ביחס לפגיעה שתהיה ברכב הראשון, הדברים תלויים במהירות הנסיעה, במרחק הבלימה, ובעוד נתונים פיזקליים אחרים אך בכל מקרה בסופו של יום, כאמור אין כל הסבר משכנע מדוע בהיסטוריית התיקון כלול גם פירוט ביחס לתיקון במוקד קדמי בסמוך לקרות התאונה.

17.
גם עדותה של הנהגת ברכב השלישי היתה מאוד מזערית ביחס למעורבות הרכב הראשון, כשם שהעיד הנהג ברכב השני. מתיאוריהם הראשוניים של התרשחות התאונה של הנהג ברכב השני והנהגת ברכב השלישי , ניתן היה לסבור כי עסקינן בתאונה בה היו מעורבים רק שני כלי רכב, שכן שניהם שמו את יהבם על התאונה בין רכביהם ובכל השאלות הקשורות למעורבותו של הרכב הראשון, הם המעיטו בדברים.

18.
אני מוצאת לנכון להתייחס לתמונות מנח הרכבים הראשון והשני לאחר התאונה ( נ/1) מהן ניכר, כי קיים מרחק קצר מאוד ביניהם, לא מצאתי שיש בכך כדי להוביל למסקנה המתבקשת על ידי הנתבעים, בדבר אי מעורבותו של הרכב הראשון בתאונה. מכלול הראיות, מפריכות את התמונה הזו שייתכן וכתוצאה מהפגיעה רכב התובעות נהדף קמעה קדימה, ולכן לא ניכרת צמידות בין הרכבים. באותה מידה יתכן ולאחר הפגיעה הרכב השני נטה מעט לאחור מההדיפה,
ולכן נוצר המרווח, שכן כאמור הכל תלוי במכלול נתונים פיסיקליים שיכולים להשפיע על מנח הרכבים אך לא בהכרח לשלול מגע בין הרכב השני לרכב התובעות. מעבר לכך
אין המדובר בראיה מכריעה כאשר מיתר הנתונים כאמור, הסקתי כי הרכב הראשון נפגע כתוצאה מהתאונה, ולכן יש לחייב את הנתבעים 3ו – 4, באחריות לפיצוי התובעות.

19.
לאור כל המקובץ ועל בסיס חוות דעת שמאי התובעות שלא נסתרה, אני מחייבת את הנתבעים 3ו – 4, לשלם לתובעות ביחד ולחוד סך של 6,455
₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

20.
התביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2
- נדחית ללא צו להוצאות.


המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום,
ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 19150-08/16 טטיאנה גורליק, יוליה גורליק נ' משה יעקב מבח, איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, הדר נעמת ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2017)