פסקי דין על בלנקה בוטיק | פסקי דין על שגיא ווקנין | פסקי דין על ניר יחימוביץ | פסקי דין על משה איבגי

30036-06/17 ברע     11/07/2017




ברע 30036-06/17 בלנקה בוטיק בע"מ, שגיא ווקנין, ניר יחימוביץ נ' משה איבגי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 30036-06-17






ניתנה ביום

11 יולי 2017

1
.
בלנקה בוטיק בע"מ
2
.
שגיא ווקנין
3
.
ניר יחימוביץ
המבקשים


-

משה איבגי
המשיב


בשם המבקשים
–
עו"ד אילן חפר
בשם המשיב – עו"ד טלי רטמן



החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מ' קליימן; סע"ש 19896-02-17) מיום 28.5.17, הדוחה בקשה למחיקת התביעה על הסף שהגישו ניר יחימוביץ
ושגיא ווקנין

(להלן: המבקשים, שהם הנתבעים 2 ו - 3).
ברקע הדברים מצוי כתב תביעה שהגיש משה אבגי (להלן: המשיב) נגד לה בנקה בוטיק בע"מ (להלן: החברה, שהיא הנתבעת 1 ) ונגד המבקשים.

המשיב טען בכתב התביעה כי הועסק על ידי הנתבעים בתפקיד שף באולם אירועים, כשבמסגרת המשא ומתן להעסקתו סוכמו תנאי העסקתו כגון גובה שכרו, חלקו בתשר, תנאים סוציאליים. לטענתו, המבקשים ניהלו בפועל את האולם ויצרו כלפיו מצג לפיו הם, בכוח או בפועל, בעלי מנותיה של החברה (סעיף 8 לכתב התביעה). לטענת המשיב "במסגרת יחסי העבודה וכחלק בלתי נפרד מהעסקתו של התובע על ידי הנתבעים, הסכים התובע לרכוש 10% ממניות החברה בתמורה
ל 260,000 ₪ ולאחר מכן הופחתה התמורה לסך 160,000 ₪" (סעיף 47 לכתב התביעה). עוד טען המשיב בכתב התביעה כי בדיעבד התברר לו כי המבקשים "הונו ורימו אותו וכי כל מצגיהם, הן ביחס לשוויה ורווחיותה של החברה והן ביחס למעמדם בה, שקריים וכי לא היה בידיהם להעניק ו/או למכור לו אף מניה בודדת שכן הנתבעים אינם בעלי מניות בנתבעת 1" (סעיף 48 לכתב התביעה). בפרק העוסק בעילות התביעה נגד המבקשים נאמר כך (סעיפים 62-63):

"62. התובע יטען, כי מדובר במעשה עוקץ מחושב ומתוכנן וכי בנסיבות אלה יש לראות גם בנתבעים, כמי שהעסיקו את התובע בפועל ולחייבם בכל חוב ו/או חבות של החברה כלפי התובע הנובעים כולם מיחסי העבודה שהתקיימו בין התובע ובין החברה והנתבעים.
התובע יטען, כי מערכת היחסים שבין נתבעים 2 -3 ובין בעל המניות של החברה ומעורבותו, אינו ידוע לו בשלב זה ולפיכך הוא שומר על זכותו לעתור לתיקון כתב התביעה, לרבות באופן של צירוף בעל המניות הרשום כנתבע נוסף בהליך זה".

כן המשיב טען כי בעת ההתקשרות הראשונית ובעת הפחתת התמורה נערכו מסמכים בכתב, ואולם העתק מהם לא נותר בידו.
החברה והמשיבים הגישו כתב הגנה, ולו צירפו, בין היתר, את שני מסמכים האמורים. המסמך הראשון נערך סמוך להתקשרות הראשונית, והוא נושא כותרת "הסכם עקרונות". מסמך זה כולל סיכום תנאי ההעסקה וכן ציון סכום רכישת המניות שסוכם אז ועמד על
260,000 ₪, והוא נחתם על ידי המשיב. המסמך השני מיום 5.11.16, עת סוכם על הפחתת התמורה, והוא נושא את הכותרת "הסכם שותפות". מסמך זה כולל, בין היתר, הפחתת התמורה עבור מכר 10% ממניות החברה,
והעמדתה על 160,000 ₪. כמו כן, במסמך זה חזרו ואישרו הצדדים את תנאי העסקתו של המשיב. הסכם זה נחתם על ידי המשיב ועליו מצויה חותמת החברה, כשעל חותמת החברה מצויה גם חתימה בכתב יד.

ביום 9.4.17 הגישו החברה והמבקשים בקשה לסילוק על הסף של התובענה מחמת היעדר עילה והעדר יריבות, וכן בקשה למחיקת התובענה על הסף כנגד המבקשים מחמת היעדר סמכות עניינית. על פי טענת המבקשים בבקשת המחיקה המחלוקת הינה עסקית כספית ו/או חוזית בשל יחסים המושתתים על שיתוף פעולה מסחרי בין הצדדים בגין עסקה לרכישת מניות, ואין המדובר ביחסי עובד מעביד. בנוסף, נטען בבקשת המחיקה כי העילה הנטענת הינה תרמית, רמייה והונאה, ואין המדובר בתובענה שעילתה יחסי עובד-מעביד, ולכן דין התובענה כלפי המבקשים להימחק. המשיב התנגד למחיקה וטען כי הוצעה לו עבודה בשכר, בונוסים, תנאים סוציאליים ועוד ואין בהסכמתו לרכוש 10% מהמניות כדי לגרוע ממעמדו כעובד. לטענתו ההיפך הוא הנכון, כי העברת 10% ממניות המבקשים למשיב הוצגה על ידם כהטבה ותמריץ במסגרת העסקתו וכי המבקשים התחייבו במסגרת המשא ומתן להעביר 10% ממניותיהם בעצמם ובאופן אישי. כמו כן טען כי עילת התביעה אינה נזיקית אלא חוזית, ובמוקדה מצוי חוזה ההעסקה, בו נכללים פירוט תנאי ההעסקה לרבות מחיר רכישת המניות. כמו כן, טען כי בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה מוסמך בית הדין לדון בשאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עובד מעביד. בתוך כך טען המשיב כי טענת המבקשים לפיה כל פועלם היה בשם החברה סותרת מכתבים שצורפו על ידם לכתב ההגנה, בו הציגו עצמם כצד החתום על ההסכם. לטענת המשיב "בכך, ובעירוב שבין פעולותיהם האישיות של נתבעים 2 ו- 3 ובין אלה שנעשו לכאורה בשמה של החברה, כאשר הכל תחת המעטפת של הסכם העבודה, ותנאי העסקתו של התובע וכחלק בלתי נפרד מהם, החל בשלב המו"מ ועד לסיום עבודתו של התובע מבססים את התביעה", וזו מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין. המבקשים הגיבו לתגובה ושבו וטענו כי יחסי ההעסקה התקיימו, לכל היותר, עם החברה וכי בין המשיב ל"בין המבקשים לא חלו יחסי עובד מעביד, אלא יחסי שותפות. משכך, בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בעילות התביעה בגינן הוגשה תביעה זו. כמו כן, טענו כי המבקשים לא יכלו להעביר מניות כנטען על ידי המשיב , שכן הם אינם בעלי מניות בחברה. המסמך השני נושא כותרת "הסכם שותפות", הוא
נחתם בחותמת החברה, וצוין בו כי המבקשים הינם מנהלי החברה.

בית הדין קמא דחה את הבקשה למחיקה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. זאת, כיוון ש"סעד המחיקה הוא סעד שיינתן במשורה ובמקרים חריגים במיוחד..". עוד נאמר בסעיף 4 להחלטה כך:


"באשר לנתבעים 2 ו 3 מצאתי כי הטענה שהעלה התובע כנגדם באשר להתנהלותם בשלב המו"מ ולאחריו ראויות להתברר במסגרת הדיון, שכן ישנה אפשרות שבסופו של ההליך ייקבע כי יש לראותם כמעסיקים של התובע או כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל לנתבעת 1 בנסיבות הענין".

כנגד החלטה זו מופנית הבקשה דנן, במסגרתה שבו וטענו המבקשים כי עילת התביעה אינה מתחום יחסי העבודה, אלא המדובר בסכסוך עסקי בין שותפים. המבקשים הוסיפו וטענו כי המבקשים מנהלים בחברה, ואינם בעלי מניות או דירקטורים. לאור סעיף 6 לחוק החברות הרמת מסך היא אך ורק כלפי בעלי מניות ולא כלפי נושאי משרה. הם מוסיפים וטוענים כי המשיב עצמו הודה בכתב התביעה כי כתב התביעה אינו מעלה כל טענה בדבר יחסי עובד מעביד בין המשיב למבקשים.
לטעמי, דין הבקשה לעת הזו להידחות. מסעיף 62 לכתב התביעה, שצוטט לעיל, עולה כי המשיב ביקש – ומבלי להכריע לגופה של טענה זו - להשתית את עילתו גם על הטענה כי בנסיבות הענין מוטלת על המבקשים אחריות אישית כמעסיקים (וזאת ביחד עם אחריות החברה כמעסיקה). הטענה בפי המשיב – אשר איני מכריעה בה - היא איפוא להעסקתו במשותף על ידי החברה והמבקשים וזאת בשל ייחודן של הנסיבות וטענת ההטעיה לכאורה הנטענת. המבקשים חולקים על טענת קיומם של יחסי עובד מעביד בינם לבין המשיב. ההכרעה במחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד – מעביד מסורה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, והיא עשויה להצריך בירור עובדתי. על כן, בדין נדחתה לעת הזו הבקשה למחיקת התובענה על הסף מטעם זה, כשגם על פי הנמקת בית הדין קמא יידרש לשאלת סמכותו העניינית – קרי הכרעה בקיומם של יחסי עובד-מעביד – לאור התשתית הראייתית שתיצבר במהלך הדיון וטענות הצדדים.

אשר להנמקה הנוספת, שעניינה הרמת מסך ההתאגדות, אעיר כי אילו היה בית הדין קמא מרים באופן סופי את המסך כלפי מי שהיה נקבע לגביו שהוא
אך נושא משרה בתאגיד, הרי שסוגיה זו היתה עשויה להצדיק בירורה באופן מקיף על ידי ערכאת הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בתוצאות הבירור. ואולם, משעסקינן בהנמקה חלופית בלבד, המנוסחת על דרך האפשרות ולא הקביעה הוודאית, לא מצאתי מקום למתן רשות ערעור בעטיה. אם וככל שבית הדין ישקול להידרש לסוגיה זו לאחר בירור ודיון
הרי שתינתן לצדדים אפשרות להשמיע טענותיהם בהיבט המשפטי ולאור התשתית העובדתית שתיצבר באשר למידת קיומן
– אם בכלל – של זיקות נוספות בין הגורמים השונים.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.




ניתנה היום,
י"ז תמוז תשע"ז (11 יולי 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 30036-06/17 בלנקה בוטיק בע"מ, שגיא ווקנין, ניר יחימוביץ נ' משה איבגי (פורסם ב-ֽ 11/07/2017)