פסקי דין על רות חן | פסקי דין על שרה שמיר

33547-02/17 עא     10/07/2017




עא 33547-02/17 רות חן נ' שרה שמיר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 33547-02-17 חן נ' שמיר




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המערערת

רות חן
ע"י ב"כ עו"ד שפיק אבו האני


נגד


המשיבה

שרה שמיר
ע"י ב"כ עו"ד אמנון חכימי




פסק דין




1.
המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' הרשם הבכיר אמיר צ'כנוביץ) מיום 11/1/17 בתא"מ 23106-03-16 ולפיו חויבה לשלם למשיבה מלוא התביעה שטרית בשני תיקים מאוחדים
וכן חויבה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.

התובעת – המשיבה הגישה כנגד הנתבעת- המערערת לביצוע שני שיקים:
א)
שיק בסך 4,000 ₪ ז.פ. 15.1.16, (תיק הוצל"פ מס' 516569-01-16, תיק בימ"ש – 23106-03-16).
ב)
שיק בסך 4,985 ₪ ז.פ. 15.2.16, (תיק הוצל"פ מס' 517470-02-16, תיק בימ"ש 43650-05-16). (להלן: "השיקים").

2.
המערערת – הנתבעת הגישה התנגדויות לביצוע השיקים וניתנה לה רשות להתגונן.
המערערת טענה, כי השיקים ניתנו בגין
24 זוגות מגפי פרווה אשר נכללו במסגרת סחורה שהוזמנה מהתובעת – המשיבה והתברר כי הם היו פגומות כיוון שהיתה אי התאמה בין המידה הרשומה בנעל לבין המידה בפועל.
נטען כי כל המגפיים ממידה 36 ועד
מידה 41 היו באותה מידה – מידה קטנה.




המערערת – הנתבעת טענה, כי בעלה של המשיבה הסכים בשיחת טלפון לקבל את הסחורה אשר הוזמנה מהמשיבה (לא רק את מגפי הפרווה אלא את כל 72 זוגות הנעלים / מגפיים שהוזמנו וסופקו), ובלבד שכל הסחורה תוחזר בתוך שעתיים.
נטען כי אכן הסחורה נשלחה, אך בעלה של המשיבה חזר בו מהסיכום וסירב לקבל מסוכן המכירות של הנתבעת את הסחורה.
בסופו של דבר הסכים להכניס אותה והמשיבה – התובעת הבטיחה להשיב את הצ'קים ולזכות את הנתבעת אך בסופו של דבר לא עשתה כן ועל כן נטען לכשלון תמורה מלא.

3.
המשיבה – התובעת טענה לגרסה עובדתית שונה. נטען, כי הוסבר לעובדת הנתבעת שהתקשרה לבעלה של התובעת כי בגלל הפרווה, מגף במידה 38 יתאים לרגל במידה 37 ,אך הנתבעת התעקשה להחזיר את מגפי הפרווה ובעלה של המשיבה הסכים להחליף מגפי פרווה אלו בדגמים אחרים.
אך בחלוף שעתיים הגיע שליח הנתבעת עם 63 זוגות נעליים בתוך שקיות ניילון גדולות ולא באריזה מקורית וכי קופסאות הנעליים הושחתו כשניסתה הנתבעת להוריד את התוויות מהן.
על כן סירב בעלה של התובעת לקבל את הנעלים, ביקש מהנתבעת טלפונית לקחת חזרה את הנעלים שהושארו מחוץ לחנות, ומשסרבה ועל מנת למנוע גניבה הוכנסו הנעליים לחנות.

4.
בית משפט קמא בחן את הטענות העובדתיות שהועלו. כל המחלוקות שנדונו היו עובדתיות. נבדקה הטענה ולפיה היה פגם בסחורה. בשים לב לכך שהטענה היתה לכשלון תמורה מלא נקבע, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח קיומו של פגם במגפיים. בית משפט קמא לא מצא לנכון להסתמך על עדותה של הנתבעת שהיתה עדות יחידה של בעל דין בנוגע לקיומה של אי התאמה וכן נקבע, כי הטענה ולפיה היתה אי התאמה בין המידות הרשומות לבין המידות בפועל היא טענה שגם היתה אמורה להיות נתמכת בחוות דעת מומחה.
הודגש, כי הנתבעת לא הביאה כראיה / מוצג מטעמה מגפי פרווה שהיא טוענת שהיו פגומים ואפילו לא צילום של מגפיים כאלה.
נקבע עובדתית, כי לא הוכחה הטענה בדבר אי התאמה ו/או פגם במגפי הפרווה שסופקו לנתבעת.


בנוגע לשאלה – האם אכן הסכימה התובעת לכך שכל הסחורה שהוזמנה ביום 17/11/15 תוחזר לה: נקבע, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת הסכמה שכזו.






נקבע בין היתר, כי הנתבעת עצמה לא שמעה את בעלה של המשיבה מסכים להחזרת כל הסחורה אלא רק העובדת שלה טענה כי היתה הסכמה שכזו.
העובדת לא הובאה לעדות. היא אמנם הגישה תצהיר עדות ראשית אך לא התייצבה לצורך חקירה על תצהירה ובהסכמה הוצא תצהירה של העובדת מחומר הראיות.
זאת ועוד, גם ממסרונים שהוגשו , עלה כי יש גרסאות סותרות לצדדים. כלומר – לא מדובר על הסכמה
בזמן אמת והנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה בדבר אותה הסכמה.
בית משפט קמא קיבל את גרסתה העובדתית של התובעת ולפיה משהושחתו קופסאות הנעליים לא ניתן היה לצפות ממנה לקבל את הנעלים במצב זה לצורך החלפתם במוצרים אחרים ואף התקבלה הגרסה העובדתית של התובעת בנוגע להצעה שהוצעה לנתבעת לאחר מעשה: לקחת מהתובעת מוצרי הלבשה בגובה סכום הצ'קים ולא לבטל את הצ'קים.(הסכמה שהנתבעת- המערערת הפרה אותה)
בית משפט קמא לא מצא כי יש ממש בטענות ב"כ הנתבעת – המערערת ולפיה יש לזקוף לחובת התובעת את היעדר תצהיר עדות ראשית שלה.
נקבע, כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים נבעה מעובדות שנויות במחלוקת שהיו בידיעת בעלה של התובעת וביחס להתנהלות שהיתה מולו.
על כן, די בכך שהוא הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו בבית משפט ואם היתה הנתבעת מעוניינת לחקור את התובעת אישית, היא יכלה לזמנה לעדות.

5.
המערערת בהודעת הערעור טוענת טענות ביחס לקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא.
נטען כי
בית משפט קמא היה צריך להגיע למסקנות עובדתיות אחרות. המערערת טוענת כי הוכחה ההסכמה ולפיה היא תחזיר את הסחורה, העסקה תבוטל וכן הוכח כי היה פגם במגפיים. כמו כן טעה בית משפט
קמא משלא נתן התייחסותו לעסקת היסוד בין הצדדים אשר הופרה על ידי המשיבה וכי היה צריך לתת את הדעת לכך שהמשיבה לא הגישה תצהיר עדות ראשית שלה.
בסעיף 11 להודעת הערעור נכתב:
"המערערת שומרת על זכותה להרחיב ולהביא הנמקות משפטיות ותקדימים במסגרת עיקרי הטיעון שיגיש במסגרת ערעור זה".








6.
המערערת לא הגישה עיקרי טיעון בהתאם לתקנה 446 לתקסד"א.
ממילא, בהיעדר עיקרי טיעון, לא יכלה
לטעון טענות שלא נכללו בהודעת הערעור.
אתמול בשעת לילה הכניס
ב"כ המערערת לתיק ,באמצעות מערכת נט המשפט , עיקרי טיעון למרות שלא קיבל היתר לכך, ולמרות שהדגשתי בהחלטתי שניתנה אתמול בשעות הבוקר ביחס לבקשה לדחיית דיון שהגיש ב"כ המערערת, כי דחיית דיון לא תאפשר הגשת עיקרי טיעון באיחור.
כבר מטעם זה ניתן היה למחוק את הערעור לאור תקנה 446 (ד') לתקסד"א.

7.
כיוון שדין הערעור להידחות לגופו לא מצאתי לנכון שלא לאפשר לב"כ המערערת לטעון את טיעוניו בעל פה והוא אכן טען בהרחבה את טיעוניו גם לגבי טענות שלא הועלו בהודעת הערעור ולמרות שלא נתתי היתר לכך.

8.
דין הערעור, כאמור, להדחות.
א)
כידוע, "אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים" (
ע"א 501/84
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון
, פ"ד מב
(2) 89, 99 (1988);
ע"א 640/85
קופר נ' איגוד המוסכים
, פ"ד מד
(1) 594, 598 (1990); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי 857 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).
(מתוך סעיף 7 לע"א 351/16 שבתאי ברכה נ' יעקב חונוביץ
(14/2/17).


ב)
במקרה דנן, בחן בית משפט קמא את הגרסאות העובדתיות, שמע את העדים, והגיע לקביעות אליהן הגיע.
לא מצאתי כי הדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים וממילא אין כל הצדקה להתערבות בקביעות שנקבעו.







תוצאת פסק הדין איננה נובעת רק מכך שלא צורפה חוות דעת מומחה ביחס לפגם שנפל או לא נפל במגפי הפרווה. ניתן היה לדחות טענות הנתבעת גם
בשל כך,
שהנתבעת – המערערת לא טרחה להציג בפני
בית משפט
קמא את מגפי הפרווה הפגומים לטענתה,
על מנת שבית משפט יוכל להתרשם גם אם לא באמצעות מומחה, כי המגפיים פגומים.
בית משפט קמא ציין, כי גם צילום של המגפיים לא הוצג לו.
גם ביחס לשאלות העובדתיות האחרות שהיו שנויות במחלוקת נקבעו קביעות עובדתיות שאין
מקום להתערב בהם.


ג)
עסקינן בערעור אשר מוטב היה לו לא היה מוגש.
משהוגש, טוב היתה המערערת עושה ,לו במקום להגיש ערב הדיון בערעור ללא היתר מבית משפט, עיקרי טיעון שלא הוגשו מבעוד מועד ומבלי שבית משפט התיר זאת,
היתה מודיעה ,כי היא אינה עומדת על הערעור וכך היתה חוסכת לב"כ המשיבה את הצורך להתייצב לדיון.
במקרה דנן, נאלץ גם ב"כ המשיבה להגיש תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
אשר לא היתה צריכה להיות מוגשת כלל ,כיוון שפסק הדין
כבר בוצע .
לאור כל אלו, יש לפסוק הוצאות הולמות לטובת המשיבה.

9.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב)
המערערת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
הערבון על פירותיו יחולט ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

ג)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט"ז תמוז תשע"ז, 10 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 33547-02/17 רות חן נ' שרה שמיר (פורסם ב-ֽ 10/07/2017)