פסקי דין על לשכת עורכי הדין בישראל | פסקי דין על לאה דקל-גרינבלט | פסקי דין על משה ניסן

14191-10/11 תאק     13/07/2017




תאק 14191-10/11 לשכת עורכי הדין בישראל, לאה דקל-גרינבלט נ' משה ניסן








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 14191-10-11 לשכת עורכי הדין בישראל
ואח' נ' ניסן









לפני
כבוד השופטת
קרן אזולאי


תובעות

1
.
לשכת עורכי הדין בישראל

2
.
לאה דקל-גרינבלט


נגד


נתבע

משה ניסן



החלטה


1.
לפניי בקשת הנתבע להאריך את המועד לביצוע פסק הדין שניתן ביום 27.3.2017. פסק הדין ניתן במסגרת הסכמת הצדדים לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. בעלי הדין הסמיכו את בית המשפט לקבוע את הפיצוי שהנתבע ישלם לתובעת, בגבולות שבין 70,000 ש"ח ל-220,000 ש"ח, וכן הסמיכו את בית המשפט לקבוע את מספר התשלומים שבהם ישולם הפיצוי שייקבע.

2.
בפסק הדין נקבע כי הנתבע ישלם לתובעות סך של 120,000 ש"ח ב-24 תשלומים חודשיים שווים. עוד נקבע כי התשלום הראשון יבוצע ביום 10.6.2017, ובכל 10 לחודש לאחר מכן.

3.
סמוך לאחר מתן פסק הדין הגיש הנתבע בקשה לפריסת התשלומים והסרת העיקולים שהוטלו במסגרת התיק העיקרי. לטענת הנתבע, פריסת התשלומים עליה הורה בית המשפט משמעה תשלום חודשי של 5,000 ש"ח. הנתבע ציין בבקשה כי הוא עצמו משתכר כ-5,000 ש"ח בחודש, וכי רעייתו אינה משתכרת כלל, ועל כן, יש בפסק הדין כדי להותיר אותו ואת בני משפחתו ללא מקורות מחייה כלל. לפיכך, ביקש הנתבע להגדיל את מספר התשלום ל-48 תשלומים חודשיים שווים. עוד טען הנתבע כי הוא נמצא בהליכים כדי שיוכל להתמחות בעריכת דין מתוך כוונה להיות חבר בלשכת עורכי הדין, ועל כן, ככל שלא יוכל לעמוד בתשלומים או שיימצא בהליך פשיטת רגל, הדבר יפגע אנושות בסיכוייו להגשים מטרותיו אלה. בתמיכה לבקשה צירף הנתבע מספר תלושי שכר המעידים על משכורתו החודשית. הנתבע טען עוד כי יש להורות על הסרת העיקולים שהוטלו על חשבונותיו, הואיל ומשעה שניתן פסק הדין לא ניתן להותיר את העיקולים על כנם.

4.
התובעות ביקשו לדחות את הבקשה. לשיטתן, משניתן פסק הדין בית המשפט קם מכיסאו, ואין לבית המשפט סמכות לשנות את התנאים שנקבעו בפסק הדין. עוד טענו התובעות כי אין מדובר בטעות קולמוס הניתנת לתיקון לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אלא בטענות שמטיבן הן טענות ערעוריות. לעניין הסרת העיקולים טענו התובעות כי אין הצדקה לביטול העיקולים, הן משום שבהתאם להוראות תקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, משעה שהתובעות זכו בתביעתן ממשיך העיקול הזמני לעמוד בתוקף עד שפסק הדין מבוצע; הן משום שבקשת הנתבע לפריסה נרחבת יותר של התשלומים מעידה על נחיצותם של העיקולים.

5.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. ראשית אציין כי אכן, משעה שניתן פסק הדין בית המשפט קם מכיסאו. יחד עם זאת, בפסיקה נקבע כי לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו ב

פסק דין
, אף אם אלה נקבעו בהסכמה בין הצדדים שקיבלה תוקף של

פסק דין
. ככלל, בית המשפט יעשה שימוש בסמכות טבועה זו ככל שהארכת המועדים נחוצה בשל נסיבות שלא הייתה למבקש שליטה עליהן, או בכדי למנוע אי צדק (ראו, למשל, ב"ש 79/82 ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ נ' ברנפלד, לו(2) 362 (1982); בר"מ 10823/07 נור סטאר בע"מ נ' עמותת "פעולה ירוקה", פסקה 12 להחלטת כב' השופט ע' פוגלמן והאסמכתאות המובאות שם (30.12.2007)).

6.
בעניין שלפניי הצביע הנתבע על הקושי הכלכלי לעמוד בהסדר שנקבע על ידי בית המשפט, כמו גם על החשש מפני אי עמידה בהסדר התשלומים על רקע רצונו להתמחות במשפטים ולנסות להתקבל בבוא היום ללשכת עורכי הדין. הנתבע ציין כי הוא מפרנס יחידי במשפחתו, ותלושי השכר שצורפו לבקשה אכן מעידים כי הוא משתכר סכום דומה לזה שיידרש לשלם. בנסיבות אלה, אין חולק כי עמידה בהסדר התשלומים תקשה עליו עד מאוד ותשפיע השפעה ניכרת עליו ועל בני משפחתו. נתתי דעתי בהקשר האמור לעובדה שהסכמת הצדדים התייחסה מלכתחילה לקושי הכלכלי, ועל כן הסכימו בעלי הדין להסמיך את בית המשפט לקבוע פריסת תשלומים. משכך, עצם העובדה שהפיצוי לא ישולם באופן מיידי הייתה ברורה לצדדים ובהסכמתם. עוד נתתי דעתי לרצונו של הנתבע לעמוד בהסדר התשלומים על מנת שלא לפגוע באפשרותו העתידית לנסות להתקבל ללשכת עורכי הדין. לבסוף, סבורתני כי יש ליתן משקל גם לעובדה שבפסק הדין נקבעה סנקציה הן על הפרה בביצוע אחד התשלומים, הן בגין הפרת הצו שניתן על ידי כב' השופט ד' מינץ ביום 13.4.2010. יש בכל אלה כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין.

7.
במכלול השיקולים האמורים ובאיזון בין הצדדים, אני סבורה, כאמור, שיש להיעתר לבקשה חלקית. לפיכך, הנתבע ישלם את הפיצוי שנקבע בפסק הדין באופן הבא: 12 התשלומים הראשונים יעמדו על סך של 2,500 ש"ח כל אחד. התשלום הראשון יבוצע ביום 10.8.2017 ובכל 10 לחודש לאחר מכן. יתרת התשלום, לאחר ביצוע 12 התשלומים כאמור, תשולם ב-24 תשלומים חודשיים שווים. יתר התנאים שנקבעו בפסק הדין, ובכללן הסנקציות בגין הפרות, ייוותרו על כנם.

8.
לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לביטול העיקולים. כפי שציינו התובעות, משניתן

פסק דין
לטובתן ממילא ממשיך העיקול לעמוד בתוקף עד ביצוע פסק הדין. הנתבע גם לא תמך בקשתו בנימוק שיש בו כדי להצדיק את ביטול העיקול, ויש ממש בטענת התובעות כי בקשתו הנוכחית מעידה על הצורך בהותרת העיקולים על כנם.

9.
הבקשה מתקבלת, איפוא, באופן חלקי, כאמור בפסקה 7 לעיל.


ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ז, 13 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 14191-10/11 לשכת עורכי הדין בישראל, לאה דקל-גרינבלט נ' משה ניסן (פורסם ב-ֽ 13/07/2017)