פסקי דין על אמיל אברמובחברה קבלנית לבנין | פסקי דין על אמיל אברמוב חברה קבלנית לבנין | פסקי דין על אברמוב עמנואל | פסקי דין על אברמוב רות | פסקי דין על אברמוב ארז | פסקי דין על אברמוב אייל | פסקי דין על אברמוב אסף | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

52313/99 בשא     01/06/2003




בשא 52313/99 אמיל אברמובחברה קבלנית לבנין בע"מ, אמיל אברמוב חברה קבלנית לבנין בע"מ, אברמוב עמנואל, אברמוב רות, אברמוב ארז, אברמוב אייל, אברמוב אסף נ' בנק הפועלים בע"מ




1
בתי המשפט
בשא052313/99
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: א 001689/99

01/06/2003

כב' השופטת יהודית שיצר
,
רשמת בית המשפט המחוזי
בפני
:

1 . אמיל אברמובחברה קבלנית לבנין בע"מ

2 . אמיל אברמוב חברה קבלנית לבנין בע"מ

3 . אברמוב עמנואל

4 . אברמוב רות

5 . אברמוב ארז

6 . אברמוב אייל

7 . אברמוב אסף
בעניין:
מבקש
עו'ד מילשטיין ארי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
בנק הפועלים בע"מ
משיב
עו'ד לוינסון יואב

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה
הבקשה ועיקרי העובדות

1. בפני
בקשת רשות להתגונן.
בנק הפועלים בע"מ
(להלן : המשיב) הגיש כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר, בה נתבעה אמיל אברמוב חברה קבלנית לבניין בע"מ ( להלן : המבקשת מס' 1 ) לשלם למשיב את הסך הכולל של 1,717,985.90 ₪. סכום זה מורכב מיתרת החובה שהצטברה בחשבון העו"ש וכן מיתרתה הבלתי מסולקת של הלוואה ע"ס 1,320,000 ₪ שהעמיד המשיב למבקשת. המבקשים 2-7 נתבעו לשלם למשיב את הסך של 1,658,168.58 שהוא יתרתה הבלתי מסולקת של ההלוואה אשר לפירעונה הם ערבו, עפ"י כתב ערבות בחתימתם (נספח "ג" לכתב תביעה).
ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין :
במהלך העסקים בין הצדדים, מבקשת מס' 1 קיבלה אשראי מהבנק וזאת כנגד רישום משכנתא על נכס מקרקעין בשווי של כשני מיליון דולר.
בשלב כלשהו בוטלה המשכנתא. זאת בשל הסכמה בדבר הפקדה חד פעמית של חצי מיליון דולר לחשבון.
כעבור מספר חודשים, כששוב עלתה יתרת החובה בחשבון פנה מנהל הבנק מר אמנון מזומן אל מר אברהמוב אמיל (להלן : מבקש מס' 3) בבקשה להעמיד בטחון חדש.
מבקש מס' 3 הסכים ליתן לבנק ביטחון חדש - משכנתא על חלק מפרדס חקלאי.
ביום 11 לדצמבר 1997 נחתם הסכם בין המשיב למבקשת מס' 1' ( להלן : "ההסכם"), על פי הסכם זה העמיד המשיב לחברה עד לבדיקת הפרדס, הלוואה לתקופה קצרה. לטענת המשיב הלוואה זו ניתנה למבקשת מס' 1 בחשבונה על מנת לאפשר לה לפרוע את חובה ואת חוב המבקשת מס' 2 לבנק, אשר מועד פירעונו כבר הגיע.
להסכם זה צורפו מבקשים מס' 2-7 כערבים. יצויין כי המבקשים 5-7 הם ילדיו של המבקש מס' 3. בין היתר כלל הסכם זה הלוואה בסך 1,320,000 ₪ והסכמה של הבנק כי המבקשים יפרעו את יתרת החוב בחשבון המבקשת מס' 1. כמו כן נקבע כי לא יאוחר מיום 11/3/98 ישעבדו המבקשים 1 ו- 2 "לטובת הבנק ולשביעות רצונו המלאה" נכס מקרקעין או זכויות חוזיות במקרקעין ששווים לא יפחת מסכום ההלוואה האמורה וכי במידה והנכס ישועבד, ישוחררו המבקשים 5-7 מערבותם. עוד נקבע כי לאחר קיומם של תנאי ההסכם המצויים בסעיפים 3 ו- 4 להסכם, יעמיד המשיב לרשות החברה הלוואה נוספת בסך 1,320,000 שתיפרע ב-96 תשלומים חודשיים.

טענות המבקשים
2.א. המשיב הפר הסכמה שניתנה בע"פ לפיה החברה תחוייב בריבית רגילה, כתוצאה מכך חוייבה החברה במשך תקופה בלתי מבוטלת בריבית חריגה וחובה צמח. לאחר שיוכח חיוב החברה בריבית חריגה יעלה המשיב גם טענות קיזוז.
ב. ב. המשיב הפר הבטחתו לפיה, עם קבלת בטוחה, או קבלת ערבים, יפרוס המשיב את החזר ההלוואה לתקופה של תשעים ושישה חודשים.
ג. ג. סוכם עם מנהל הבנק כי הערבות האישית של ילדי מבקש מס' 3 ( מבקשים 5-7 ) ניתנת אך ורק עד לרישום המשכנתא. רק בעקבות הסכמה זו נחתם ההסכם ב 11 בדצמבר 1997. המשיב, חזר בו מכל התחייבויותיו, ביניהם מתן הלוואה ארוכת טווח וביטול ערבותם של ילדי מבקש מס' 3.
ד. ד. דין תביעה זו ראויה להידון בסדר דין מקוצר.
טענות המשיב :

3. א. תצהירו של מבקש מס' 3 מכיל טענות הגנה אשר אינן עומדות לו לעצמו אלא לבניו, המבקשים 5-7. לעומת זאת מבקשים 5-7, לא תמכו את בקשתם בתצהיר משלהם ולכן דין בקשתם לרשות להתגונן להדחות כבר מטעם זה.

ב. ב. טענותיו של מבקש מס' 3 הינן טענות כלליות וסתמיות, אשר אינן מזכות ברשות להתגונן משום שאין בהן כדי כניסה לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו. כך אין מבקש מס' 3 מפרט את שוויו של אותו פרדס חקלאי, נכס אשר לפי טענתו הסכים ליתן לבנק למשכנתא. במיוחד יש לכך משמעות לאור העובדה שעל הנכס רובץ שעבוד קודם לבנק אחר. לכן אין בטענות המבקשים לערער את הדרישה המצויה בחוזה לפיה, נדרשת בטוחה "לשביעות רצונו המלאה של הבנק".

ג. המבקשת מושתקת מלטעון כנגד הריבית שחוייבה, ככל שהיא מתייחסת לריבית אותה גבה הבנק עובר למועד חתימתו של הסכם הסדר החוב. זאת, על סמך המצג שהוצג בפני
המשיב בעת החתימה על ההסכם, מצג לפיו אין הם חולקים על החוב המוסדר בו.
נוסף על כך, טענות ריבית מופרזת או קיזוז צריכות לקבל תרגום כספי מדוייק ואין די בטענה כללית לפיו נגבתה ריבית מופרזת.

ד. סעיפים 12-20 ופרק ב 3 לסיכומי המבקשים, מכילים טענות עובדתיות חדשות שזכרן לא בא בבקשת הרשות להתגונן שהגישו המבקשים, בתצהיר התומך בה ובתשובות שניתנו על ידי המבקש בחקירתו הנגדית. בסעיפים אלו נטען כי השיקול היחיד להסכמת הערבים לחתום על הסדר החוב, הייתה ההסכמה המילולית עם מנהל הסניף, לפיה תבוטל הערבות תוך זמן קצר. כמו גם, הטענה כי התביעה איננה מתאימה להתברר בסד"מ על שום היותה, למצער חלקה, תביעה לסעד הצהרתי. טענה אחרונה זו מצריכה בקשה למחיקת כותרת של התביעה.
ה. לחילופין, המשיבה גורסת כי אם תיעתר בקשת המבקשים, כולה או חלקה, על בית המשפט להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת ערבות בנקאית, בגובה סכום החוב שלגביו תינתן הרשות להתגונן.

דיון ומסקנות
זהות המצהיר
4. 4. אל מול משקלה של הראיה בכתב, שהיא ביסוד התביעה בסד"מ קיימת הדרישה לצירופו של תצהיר לבקשת הרשות להגן. מטרת צירופו של התצהיר היא בעיקרה אימות ההגנה של המבקש בשבועה.
חובה זו לצרף תצהיר, הניעה את המשיב לטעון כי הבקשה דינה להדחות, אך בשל הימנעותם של מבקשים 5-7 מלתמוך בתצהיר את בקשתם לרשות להתגונן.
סייג לעיקרון הכללי הוא, כאשר העובדות אינן בידיעתו האישית של הנתבע. במקרה כזה יש ליתן לנתבע לתמוך בקשתו בתצהירו של אדם אחר. במקרה הנדון, עולה כי מרכזיותו של מבקש מס' 3 אינה מוטלת בספק. הוא זה שניהל את עסקי החברה - המבקשת מס' 1. המו"מ ההסכמות וההחלטות עובר להסכם נעשו אך ורק איתו. כל טענות המבקשים, המבוססות על הסכמות אלה, הן בידיעתו האישית. על כן תצהירו של מי שהיה השותף האמיתי לאותם סיכומים, הוא התצהיר שראוי בנסיבות המקרה להגיש. ממילא אין טעם בהגשת תצהירים של מבקשים אשר בפועל אין להם ידיעה אישית על ההשתלשלות העובדתית.
לפיכך, היעדר תצהירי המבקשים אינו פוגם בבקשתם לרשות להתגונן.

התאמת התביעה להידון בסד"מ

5. המבקשים טוענים בסיכומיהם כי סעיף 14.3 לכתב התביעה דורש סעד הצהרתי ולכן תביעה זו אינה ראויה להתברר בסד"מ. טענה זו מוטב היה שלא הייתה נטענת,הניסוח בכתב התביעה מתייחס בעצם לתוספת הריבית בפסק הדין הסופי. דהיינו, ברור שכתב התביעה מכוון לאופן ניסוח פסק הדין כאשר בית המשפט מתבקש לפסוק את הריבית העתידית לתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה. זהו במובהק סעד כספי שאולי נוסח בצורה לא מוצלחת. במקום המילה להצהיר, יתכן והיה ראוי לבחור במונח : "לחייב", אך לגופו של עניין אין לבחירת המילים משמעות מהותית, שיש בה כדי לשנות את מהות הסעד המבוקש.

ריבית חריגה

6. המבקשים טוענים כי סכום יתרת החוב הנדון, הצטבר עקב הפרה של הבטחה שניתנה להם לפיה לא יחוייב חשבון המבקשת מס' 1 בריבית חריגה. הלכה היא כי אין די בטענות סתמיות, אלא על הנתבע "להכבד ולהכנס לפרטי העובדות" (ראה: ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 674).
טענה זו של המבקשים נטענת באופן סתמי. היא אינה מלווה בפירוט לגבי גובהה של הריבית שהובטחה, או מה שיעורו של ההפרש בין הריבית שנגבתה בפועל לבין הריבית שהובטחה לכאורה.
די בכך כדי לדחות את הטענה, אולם כדי שתנוח דעת המבקשים אוסיף כי אל מול חוסר הבהירות והפירוט של המבקשים ניצבת התניה ברורה בהסכם עליו הם חתומים.
סעיף 10 להסכם קובע :
" החייב מס' 1, החייב מס' 2 והערבים מצהירים כי אין ולא תהיינה להם, והם מוותרים בזאת על כל טענה או דרישה או תביעה כלפי הבנק, כלפי מי מסניפיו או כלפי מי מעובדיו, בכל הקשור במישרין או בעקיפין ליתרת החוב, לחישובי ריבית, עמלות והוצאות או לביצוע השקעותיהם בבנק או לטענותיהם הנוגעות.. ".
עולה, איפוא, כי גם אם נניח שהתגבשה הסכמה בע"פ עובר לחתימת ההסכם הכתוב, לפיה תגבה אך ריבית רגילה, הרי שיש בסעיף זה לבלוע כל הסכמה קודמת, בכך שהוא מדגיש את ויתור המבקשים על כל טענה באשר לגובה החוב לו הם ערבים וחישובי הריבית והעמלות עד אותו מועד מאחר והמבקשים כלל אינם חולקים על עצם ההסכם, משמע, שקיבלו על עצמם את כל התניות שבהסכם. מכאן שקיבלו את קיומו של החוב והסכימו לקביעות המשיב באשר לגובה הריבית.
אשר על כן, בשל היעדר הפירוט וקיומו של הסכם כתוב בו נבלעת טענת הריבית, נדחית בקשת הרשות להתגונן בגין טענה זו.

טענת קיזוז
7. טענתם המובלעת של המבקשים היא שלאחר בירור מרכיב הריבית החריגה ואם יתבהר, כי אכן חויבה החברה בגין ריביות מופרזות גם בחשבונות נוספים, אזי יטענו המבקשים לקיזוז הסכומים האמורים. מעבר למפורט בסעיף הקודם אוסיף כי גם טענה זו נשארת טענת עמומה וחסרה פירוט. זאת למרות ההלכה המבוססת היטב, לפיה טענת קיזוז מחייבת פירוט במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה ( ראה : ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 674).
המבקשים לא התכבדו ונכנסו לפרטי טענת הקיזוז, אלא הסתפקו בטענות כלליות. הלכה פסוקה היא שהיעדר פירוט מונע מתן רשות להגן (ראה: זוסמן, שם בעמ' 674. ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ).
לכן נדחית הבקשה לרשות להתגונן בגין טענה זו.

הבטחה לפריסת ההלוואה ותום לבו של הבנק

8. 8. טענתם הנוספת של המבקשים היא כי הובטח על ידי המשיב לפרוס את החזר ההלוואה לתקופה של תשעים ושישה חודשים, לאחר קבלת בטחונות. בתצהירו של מבקש מס' 3 נטען כי בטחונות אלו הנם למעשה קבלת ערבים, או בטוחה אחרת (ס' 9 לתצהיר). אלא שבהמשך תצהירו משתנה אמירה זו ונטען כי הובטח לו כי הערבים ישוחררו ותינתן הלוואה לתקופה של 96 חודשים, לאחר שתירשם המשכנתא.
וכך נאמר בסע' 11 לתצהיר :
" מנהל הבנק מר אמנון מזומן, אמר לי כי עד לבדיקת הנכס על ידי אנשי הבנק ...כאשר הוא הבטיח לי כי לאחר שתירשם המשכנתא על הפרדס ישוחררו הערבים ותינתן לי הלוואה לתקופה של 96 חודשים" .
בהמשך מפנה מבקש מס' 3, להסכם מיום 11 לדצמבר 1997. יש לציין כי ההסכם האמור מבהיר בסעיף 6 כי ההלוואה האמורה תינתן אך לאחר קיומם של תנאים 3 ו- 4 .
עיון בס' 4 להסכם מעלה כי נדרש בו שעבודו של נכס מקרקעין, או זכויות חוזיות במקרקעין לטובת הבנק ולשביעות רצונו, ששווים לא יפחת מסכום ההלוואה החדשה בתוספת הריבית שצברה ההלוואה החדשה עד למועד רישום השעבוד בפועל.
תנאי זה בדבר רישום משכנתא נזכר כאמור, של מבקש מס' 3. מכאן כי גם ההסכם הכתוב וגם ההבטחה בע"פ מתנים את פריסת ההלוואה ושחרור הערבים בשעבוד הנכס, שהיה מותנה בבדיקת הנכס על ידי המשיב.
נראה איפוא, כי אין סתירה בין ההסכמות בעל פה לאמור בחוזה. לפיכך, אף אם נצא מההנחה, כי גירסתו של המבקש תוכח, עדיין בהתאם להסכם יש למשיב זכות לבדיקת הנכס האמור.
בדיקה זו כמובן כפופה לחובת תום הלב. אין די במילות ההסכם "לשביעות רצונו" לפטור את הבנק מהחובה לנהוג בתום לב במילוי תנאי החוזה. לפיכך נותרה הבחינה האם סירובו של המשיב לרישום המשכנתא עומד בדרישות תום הלב.
באם יוכח כי שוויו של הנכס אכן עולה על החוב המבוקש והוא נותן כיסוי מספק לחוב, כי אז סירובו של המשיב לרישום משכנתא, יעורר את סוגיית תום הלב. אלא, שטענה כזו לא עלתה במפורש.
בתצהיר נטענו טענות כלליות בלבד באשר לשוויו של הנכס כגון: "שווי הנכס האמור עומד על מיליוני דולרים" אך ללא התייחסות למשמעות השעבוד הרובץ על הנכס. כך ייתכן כי שוויו של הנכס אכן עומד על מיליוני דולרים, אך בשל השעבוד הקודם שרבץ עליו שוויו הריאלי כשעבוד נוסף הוא מתחת לסכום החוב שנועד להבטיח. בחקירתו הנגדית מבקש מס' 3 נשאל על קיומו של שעבוד קודם, ולא הכחיש זאת. אולם, הוא הוסיף אמירה לפיה ישנה חלקה ב' עליה אין שעבוד. יש לציין כי דבר קיומו של השעבוד הקודם לא עלה בתצהיר, כך גם הטענה כי מנהל הבנק הסכים כי תרשם משכנתא שנייה על הנכס. טענות אלה עלו רק בחקירה הנגדית, אך הן שופכות אור נוסף ואין להתעלם מהם.
אמנם המבקשים מצידם לא צרפו כל הערכה שמאית שתצביע על שוויו של הנכס, כך שיתאפשר לחשב את שוויו של הנכס בניכוי השעבוד הקודם. בחקירתו הנגדית הסביר המצהיר כי הבנק הוא זה שצריך היה לרשום את המשכנתא והוא זה שמבצע את הבדיקה השמאית, עובר לרישום המשכנתא. מכאן שהוא מבקש למעשה להעביר הנטל להצגת שומה על המשיב.
עוד טוענים המבקשים שהמשיב הפר את התחייבותו לרישום המשכנתא באופן תמוה, והתוצאה היא שבעבור הלוואת הגישור לתקופה קצרה זכה המשיב בערבים כבטוחות נוספות לחוב הקיים. כנגד מסביר המשיב כי הלוואה זו אפשרה למבקשים לפרוע את החוב הקודם אשר לא נפרע על ידם במועדו. כתוצאה מכך המשיב לא הפעיל את זכותו המיידית לגביית החוב. אלא שלמרות הסברים אלו עדיין נותרת טענת המבקשים לפיה אי הסכמתו של המשיב לקבל את הפרדס הנה בלתי מוסברת ומהווה הפרת רוח ההסכמות שהושגו עובר לחתימה על הסכם בכתב.
גישתם של בתי המשפט כיום היא שיש לקיים חוזים בתום-לב וכי עמידה דווקנית על ניסוח מילולי אינה תמיד בגדר תום לב. (ראה: ע"א 391/80 מירה ומיכאל לסרסון ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 263; ע"א 2054/98 אחים רויכמן שומרון בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם דינים ועוד: דינים עליון, כרך סא, 662).
מאחר ואין כל מחלוקת כי המבקשים הציעו נכס ונראה כי כולם ידעו על זהות הנכס, יש מקום לבדוק את התנהלותו ותום לבו של הבנק. ודהיינו האם היתה הצדקה עניינית או סבירה לסירובו לרשום את המשכנתא על הנכס, או שניצל את נוסח החוזה ועריכתו לצורך השגת ערבים נוספים.

אני נותנת בנקודה זו רשות להתגונן בשאלה זו מחמת הספק ולמרות שהטענה לא נטענה בפירוט הנאות. מטעם זה אני גם מוצאת לנכון להתנות את הרשות להגן בהפקדת סך 500,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית עד 15.5.03, שאם לא כן - תחשב גם טענה זו כנדחית.

סיכום

9. לאור כל האמור לעיל הוחלט כדלקמן:
א. א. ניתנת רשות להתגונן בשאלה האם הבנק נהג בתום-לב בסרבו לאשר רישום המשכנתא על הנכס שהוצע. הרשות מותנית בהפקדת סך 500,000 ₪ עד 15.5.03.

ב. ב. הוצאות הבקשה יהיו לפי התוצאות בתיק העיקרי בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ניתן בהעדר הצדדים היום 2.4.03.

המזכירות תמציא עותק לצדדים ותודיע טלפונית.

יהודית שיצר
,שופטת
רשמת בימ"ש מחוזי

מותר לפרסום מיום 7.4.03.








בשא בית משפט מחוזי 52313/99 אמיל אברמובחברה קבלנית לבנין בע"מ, אמיל אברמוב חברה קבלנית לבנין בע"מ, אברמוב עמנואל, אברמוב רות, אברמוב ארז, אברמוב אייל, אברמוב אסף נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/06/2003)