פסקי דין על עמרי גנז | פסקי דין על דורון גולדפרב | פסקי דין על קיבוץ כנרת | פסקי דין על אגודה שיתופית |

38171-02/12 א     11/07/2017




א 38171-02/12 עמרי גנז, דורון גולדפרב נ' קיבוץ כנרת, אגודה שיתופית








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 38171-02-12 גנז ואח' נ' ועד מקומי כנרת (קבוצה)


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת נבילה דלה מוסא
, סגנית נשיא


תובעים

1.עמרי גנז
,
ת.ז. 032904849

2.דורון גולדפרב
,
ת.ז. 031751746


ע"י ב"כ עו"ד טיטקין


נגד


נתבע

קיבוץ כנרת
, אגודה שיתופית
מס' 570000471


ע"י ב"כ עו"ד מרב ניב


פסק דין


לפניי תביעה כספית במסגרתה מבקשים התובעים לקבל את כספי קרן הפנסיה אשר נצברו לזכות אביהם המנוח שהיה חבר בקיבוץ כנרת
.

טענות הצדדים ורקע עובדתי
1.
על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 1996 נחתם בין אבי התובעים, לבין הנתבע, קיבוץ כנרת
(להלן: הקיבוץ"), הסכם שלפיו התחייב האחרון להפריש לראשון, שהיה כאמור חבר קיבוץ, כספים בקרן הפנסיה תשורה תשואה ושירות בע"מ (להלן: "הקרן" או "קרן הפניסה"). במסגרת ההסכם הנ"ל נקבע, כי הקיבוץ הוא המוטב לצורך קבלת כספי הקרן וכי כל עוד יישאר המנוח חבר קיבוץ ישמשו כספי הקרן כמקור בידי הקיבוץ להבטחת מחייתו של המנוח וכי בפטירתו יועברו ישירות לקיבוץ.

עוד נטען בכתב התביעה, כי בשנת 2007 החליט הקיבוץ לאמץ הסדר בדבר השינויים באורחות החיים – הסדר שנקרא: מודל כנרת 2007 (להלן: "ההסדר") אשר לפיו, לאחר אישור ההסדרים החדשים, ישחרר הקיבוץ את קרן הפנסיה לזכות החבר.

2.
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 21.1.11 הלך לעולמו אבי התובעים (להלן: "המנוח") בהיותו בן 63 ובטרם הגיע לגיל הפנסיוני.

בעקבות פטירתו פנו התובעים לקיבוץ בבקשה לקבל את כספי הפנסיה אולם, בקשתם לא נענתה כאשר בהמשך אף התגלה כי הקיבוץ משך לידיו את כספי קרן הפנסיה שנצברו על שם המנוח.

3.
מכאן הוגשה תביעתם זו של התובעים, יורשי המנוח, נגד הקיבוץ במסגרתה עותרים לקבלת סעד הצהרתי שיצהיר כי הם זכאים לקבלת מלוא הסכומים אשר נצברו לטובת אביהם המנוח בקרן הפנסיה וסעד כספי על סך של 240,000 ₪
(סך של 180,000 ₪ - הסכום שלהערכתם נצבר לזכות המנוח בקרן הפנסיה ונמשך ע"י הקיבוץ, וסך של 60,000 ₪ - סכום ההשלמה אשר היה על הקיבוץ להעבירו לקרן הפנסיה על פי החלטת הקיבוץ עצמו לצורך השלמת הגירעון האקטוארי בקרן)
.


כאן המקום לציין, כי לאחר ניהול התביעה ובסיכומיהם וויתרו התובעים על הסעד ההצהרתי והעמידו את הסעד הכספי על סך של 216,612.99 ₪
(156,612.99 ₪ הסכום שבפועל נצבר לטובת המנוח בקרן הפנסיה ו-60,000 ₪ בגין ההשלמות לפנסיה)
.

4.
מנגד טען הקיבוץ בכתב הגנתו, כי במהלך שנות ה-90, התקשר עם קרן הפנסיה של תשורה, תשואה ושרות בע"מ לצורך הפקדת כספים לקרן פנסיה לחברי הקיבוץ כאשר ברור הוא שהפקדת הכספים לקרן לא תבוצע ממקורותיהם העצמאיים של החברים ולא תהיה להם זכות בכספים אלו. על כן, וכפועל יוצא מכך נחתם הסכם בין הקיבוץ ובין חבריו, ביניהם המנוח, כאשר בהסכם הוסדרו זכויותיהם והתחייבויותיהם של הצדדים.

בשנת 2007, התקבלו סדרה של החלטות שמשמעותן שינוי אורחות החיים שבקבוץ – מודל כנרת 2007. בנוסף, הקיבוץ פעל לשם שינוי סיווגו מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש. לטענת הקיבוץ, במסגרת החלטות אלו נקבע כי כספים בעלי אופי סוציאלי ופנסיוני שנצברו בתקופה שקדמה לשינוי אורחות חיי הקיבוץ, מהווים קניינו של הקיבוץ וכי זכותם של החברים תהיה רק ביחס לכספים וזכויות שמוקנות לחבר מעבודתו לאחר מועד השינוי הנ"ל. בנוסף נקבע, כי לקיבוץ קיימת זכות להפחית משיעור התחייבויותיו כלפי חבריו הגמלאים להבטחת קיומם של אותם כספים אשר נרשמו על שם חברי הקיבוץ כקרנות לעת פרישה.

עדו טען הקיבוץ, כי עם פטירת המנוח ובטרם הגיע לגיל הפרישה, הודיע הקיבוץ לתובעים בדבר זכותם לקבל את הכספים אשר הופקדו על ידי המנוח החל מיום 1.1.2008 ובמשך כל התקופה בה עבד והשתכר עד למועד פטירתו. מנגד, התובעים לא השיבו להודעה זו ובחרו להגיש את תביעתם דנן.

5.
בסיכומיהם חזרו הצדדים על טיעוניהם, הוסיפו ופירטו:

לטענת התובעים, הקיבוץ קיבל שורה של החלטות שונות אשר מטרתן ותכליתן הייתה העברת האחריות לצבירה הפנסיונית אל כתפי החברים. משאושר ההסדר ואומץ ע"י הקיבוץ, ביום 1.1.08, פקע תוקף ההסכם שנחתם בשנת 1996 בכל הנוגע לעניין ההסדרים הפנסיוניים הקודמים.

לטענת התובעים, אין לקבל את טענת הקיבוץ שלפיה יש לפרש את הוראות ההסדר בכך שהתחייבות הקיבוץ לא היה בה כדי להעביר את זכות הקניין בכספים לחברים, אלא היא נועדה "להגביר את ביטחונם האישי ועצמאותם, בדרך של צמצום יכולתו של הקיבוץ לבצע פעולות בכספים אלה"
(סעיף 10 לתצהיר מור – נ/1 וסעיף 29 לסיכומי התובעים).

פרשנות זו שהקיבוץ מנסה לייחס להחלטות ולשינויים שנעשו, אינה מתקבלת על הדעת ועומדת בסתירה למטרה שלשמה הם התקבלו. למעשה, הקיבוץ הפר ופעל בניגוד להוראות אלו ומשך את הכספים שהופקדו על שם המנוח בקרן מבלי ליידע אף את יורשיו. הוא גם הפר את חובותיו ופעל בניגוד להסדרים הנ"ל משלא דאג גם להשלים את ההפקדות ולהבטיח למנוח שיעור הפנסיה המינימאלי שהוא בעצמו הבטיח.

6.
מנגד, טען הקיבוץ בסיכומיו כי במסגרת אימוץ ההסדר שינה הקיבוץ את סיווגו מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש כהגדרת מונח זה בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות) התשנ"ו-1995. לטענת הקיבוץ, גם לאחר שינוי סיווגו, הקיבוץ עדיין ממשיך להיות אחראי לקיומם של חבריו כאשר על פי הוראות התקנון שלו הוא גם מוסמך לנכות כל זכות של החבר לתשלומי גמלאות, למעט קצבאות ביטוח לאומי ומשרד הביטחון. עוד נטען, כי זכותם של חברי הקיבוץ בקבלת פנסיה תקציבית בשיעור שעל פי הדין והתקנון, מתגבשת רק עם הגעתם לגיל הפרישה. משהלך המנוח טרם הגעתו לגיל הפרישה, אין הקיבוץ מחויב עוד באספקת צרכיו וגם בהשלמת הסכומים שנצברו לפנסיה, בין טרם מועד השינוי באורחות החיים ובין לאחריו.

הקיבוץ הוסיף וטען, כי הוא לא התחייב להפקיד כספים על מנת להשלים את קרנות הפנסיה של חבריו אשר מקורן בתקופה שקדמה לשינוי באורחות החיים.
עוד נטען, כי יש לדחות את הפרשנות שהתובעים מנסים להחיל ולקבוע כי בהעדר החלטה מפורשת כנדרש על פי ההסכם, לא חלה על הקיבוץ כל חובה שהיא להודיע לקרן הפנסיה על העברת הכספים שנצברו על שם המנוח וכי לא חלה על הקיבוץ חובה להפקיד כספים כלשהם לכיסוי הגרעון האקטוארי עד הגעת המנוח לגיל הפרישה. לבסוף, טען הקיבוץ כי בית המשפט מתבקש לקבוע כי הכספים אשר נצברו בקרן הפנסיה על שם המנוח עד לשנת 2008 שייכים לקיבוץ וכי זכאותם של התובעים הינה לאותם כספים אשר הופקדו ע"י המנוח החל ממועד השינוי באורחות חייו של הקיבוץ ועד למועד פטירתו.

7.
מטעם התובעים העיד, תובע 1, ומטעם הקיבוץ העידו: נטע מור, ששימש כמנהל הקהילה בקיבוץ, ולילך שמיר, מרכזת צוות הפנסיה בקיבוץ משנת 2008.

הבעלות בתמלוגי הפנסיה
- לקיבוץ או לתובעים?
9.
מהתשתית העובדתית שנפרסה בפני
י עולה, כי ביום 3.9.96 נחתם הסכם בין המנוח לבין הקיבוץ שבמסגרתו התחייב הקיבוץ להפריש לטובת המנוח כספים לקרן הפנסיה. עוד נקבע באותו הסכם, כי הקיבוץ יהיה המוטב וכי כל עוד יישאר החבר חבר קיבוץ, תשמש הפנסיה כמקור להבטחת מחייתו ממועד הגיעו לגיל הפרישה. בנוסף הוסכם, כי במותו ישולמו התשלומים המגיעים לנתבע חבר הקיבוץ מהקרן ישירות לקיבוץ בהיותו המוטב היחיד (להלן: "ההסכם").

10.
אין חולק בין הצדדים, כי בשנת 2007 קיבל הקיבוץ החלטה לשינוי אורחות החיים. החלטה זו גובשה בהסדר שנקרא מודל כנרת 2007 שאין חולק כי אומץ ע"י הגוף המוסמך של הקיבוץ ביום 1.1.2008
(נספח ג' לתצהיר תובע 1 – ת/1)
(להלן: "ההסדר").

ביום 9.9.08 ולאור ההסדר שהתקבל נתקבלו מספר שינויים בתקנון הקיבוץ כפי שעולה בנספח ד' לתצהיר תובע 1 – ת/1.

בהמשך, ובפרט, ביום 14.1.11, התקבל "תקנון פנסיה קבוצת כנרת" שבו הוסדר עניין החיסכון הפנסיוני של חברי הקיבוץ – נספח ה' לתצהיר תובע 1 ת/1 (להלן: "תקנון הפנסיה").


כאן המקום לציין, כי ביום 21.1.11, בהיותו בן 63 בטרם הגיעו לגיל הפנסיוני, נפטר אבי התובעים. אין חולק, כי לאחר פטירת המנוח משך הקיבוץ את כספי הקרן שהיו צבורים על שם המנוח, על סך של 156,612.99 ₪ וזאת ביום 31.3.11
(סעיף 15 לסיכומי התובעים ותשובת הקיבוץ לשאלות 13 ו-14 בתצהיר תשובות לשאלן – ת/2).


האם זכאים התובעים לקבל את מלוא הסכומים שנצברו בקרן על שם אביהם המנוח לאחר קבלת ההסדר, וכן את אותן השלמות שלטענתם היה הקיבוץ חייב להפקיד? זו המחלוקת העיקרית הדורשת את הכרעתנו.

11.
אקדים ואציין, כי בכל הנוגע לשאלת זכאות התובעים בקבלת הכספים שנצברו לאחר ההסדר, קיימת אי בהירות מסוימת בעניין זה בעדות עדי הקיבוץ.

כך למשל, בעוד שבסעיף 24 לתצהיר מור ובסעיף 26 לתצהיר שמיר, נרשם כי הכספים שאותם נדרשים חברי הקיבוץ להפקיד בקרן הפנסיה, לא הוגדרו כרכושם הפרטי של חברי הקיבוץ, הן לפני השינוי באורחות החיים של הקיבוץ והן לאחריו, ואצטט:
"מסקנה נוספת, הנובעת מעיון בתקנון הפנסיה היא כי הכספים, אותם נדרשו חברי הקיבוץ להפקיד באפיקי חסכון פנסיוני, לא הוגדרו כרכושם הפרטי – הן לפני השינוי באורחות החיים בקיבוץ והן לאחריו"
(סעיף 24 לתצהיר מור (נ/1) וסעיף 26 לתצהיר שמיר נ/2)

בחקירתו דווקא השיב מור באופן מפורש, כי הכספים שנצברו לחבר הקיבוץ שעובד בחוץ הם שלו
(עמ' 8, ש' 5-8)
ואילו שמיר המשיכה וטענה בתצהירה כי הקיבוץ זכאי לקבל את אותן הפקדות שהופקדו על ידו לאחר השינוי בשנת 2008
- החלק של הקיבוץ ואילו החלק שהפקיד המנוח שייך לו
(סעיף 31.7 לתצהירה).


12.
חרף האמור, עיון בסיכומי הצדדים מעלה, כי אין מחלוקת ביניהם סביב זכותם של התובעים בקבלת הכספים שנצברו לטובת אביהם המנוח, החל ממעוד השינוי, קרי, משנת 2008 כאשר בעניין זה מסתייג
הקיבוץ וטוען כי התובעים זכאים רק לאותם סכומים אשר הופרשו ע"י המנוח החל ממועד השינוי ועד למועד פטירתו.

13.
בתצהירה, פירטה גב' שמיר את התשלומים וההפרשות הפנסיוניות שנתקבלו משנת 2008 ואילך
(סעיף 31 לתצהירה נ/2)
כאשר, לטענתה, להפרשות אלו הפקיד הנתבע סכומים שאינם נובעים מעבודתו של המנוח ולכן קמה לקיבוץ זכות בקבלת כספים אלו. בהתאם לחישוביה, זכאים התובעים לקבל רק סך של 6,922.55 ₪ כאשר יתר הכספים שהופרשו לקרן, בין לפני מועד השינוי ובין לאחריו, שייכים לקיבוץ
(סעיף 31.7 לתצהירה).

14.
בסיכומיו, לא פירט הקיבוץ את אותם סכומים שלטענתו זכאים התובעים לקבל. בפתח סיכומיו הוא טען כדלקמן:
"... זכותם של התובעים, כיורשי אביהם, קמה אך ורק בכל הנוגע לאותם כספים, אשר הופרשו על ידי המנוח ממועד שינוי אורחות החיים בנתבע לאורחות חיים של 'קיבוץ מתחדש' ועד למועד פטירתו"

כך גם בסוף סיכומיו, טען כי על בית המשפט לקבוע כי: "הכספים אשר נצברו בקרן תשורה על שם המנוח עד לשנת 2008 שייכים לקיבוץ הנתבעת וכי זכאותם של התובעים הנה לאותם כספים, אשר הופקדו על ידי המנוח החל ממועד השינוי באורחות חיי הנתבע ועד למועד פטירתו"
(סעיף 59 לסיכומי הקיבוץ).


האם אכן כטענת הקיבוץ, התובעים זכאים לקבל רק את החלק שהופקד ע"י אביהם המנוח לקרן הפנסיה ממועד השינוי, קרי, מתחילת שנת 2008?

15.
יש לציין, כי הקיבוץ לא הפנה לבסיס ראייתי כלשהו שעליו מתבססים טיעוניו הנ"ל. הוא לא הפנה לסעיפים או הוראות כלשהם הן בהסכם, בהסדר, או בתקנון הקיבוץ שתומכים בגישתו זו ואשר מהם ניתן ללמוד ולהסיק כי אכן צריך לעשות את ההבחנה הנטענת אודות ההפרשות שהופרשו ע"י המנוח לבין אלו שהופרשו ע"י הקיבוץ מתחילת מועד השינוי בשנת 2008, ולקבוע כי ההפקדות שבוצעו ע"י המנוח שייכות לתובעים ואילו אלו שהופרשו ע"י הקיבוץ שייכות לקיבוץ עצמו בלבד.

16.
שנית, וכפי שאבהיר להלן, גם לאור המטרה של ההסדר והשינוי שנעשה באורח החיים של הקיבוץ ושינוי הסיווג שלו מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש, לא ניתן לקבל את הפרשנות שהקיבוץ מנסה להחיל.


מטרת ההסדר כפי שנרשם בהסדר עצמו היא, בין היתר, "להרחיב את עצמאות החבר וחירותו תוך מימוש הפוטנציאל האישי במסגרת חיי הקיבוץ. להגדיר את אחריות החבר לפרנסתו ולפרנסת משפחתו ... להקנות ביטחון סוציאלי לחברים באמצעות הסדרי פנסיה אישיים וביטוחים סוציאליים".


כאמור, ההסדר הסדיר, בין היתר, גם את העניינים הפנסיוניים של חברי הקיבוץ. בפרק של כללי הסדר תקציב חברים בגיל עבודה, קיימת התייחסות גם לעניין הסדרת הזכויות הסוציאליות. תחת אותו פרק נכתב כדלקמן:
"מיום השינוי, כל הזכויות הסוציאליות המוקנות במקום העבודה - לרבות זכויות בקופות חיסכון ותכניות ביטוח שונות - שייכות לחבר.
כל הזכויות הסוציאליות שנצברו עד יום השינוי שייכות לקיבוץ כולל קרנות ההשתלמות (מרכיב העובד והמעביד) שצברו עובדי החוץ"
(ההדגשה במקור-נ.ד.מ.)

בפרק השלישי של ההסדר בעמ' 26, נקבע כי לאחר אישור ההסדרים החדשים הקיבוץ ישחרר את קרן הפנסיה בתשורה ובתאוצה מהחוזה המשולש לזכות החבר.

עוד נקבע, כי גיל הזכאות לקבלת גמלה פנסיונית יושווה לגיל הזכאות לקצבת זקנה מהביטוח הלאומי.

17.
מהאמור לעיל, אכן מתקבלת המסקנה כי המטרה שעמדה מאחורי קבלת ההסדר בכל הנוגע לחיסכון הפנסיוני היא הענקת ביטחון כלכלי לחברי הקיבוץ תוך העברת האחריות על צבירת החיסכון אל כתפיהם ולמעשי העברת הבעלות וזכות הקניין בכספים אלו לחברים עצמם, ולא כפי שנטען ע"י הקיבוץ באמצעות עדיו, "צמצום יכולתו של הקיבוץ לבצע פעולות בכספים" שנצברו בקרן הפנסיה.

18.
חיזוק לכך ניתן גם לדלות מהוראות תקנון הפנסיה, שהתקבל ביום 14.1.11, ובו נרשם באופן ברור כי אומנם החבר חותם על ייפוי כוח לנציגי הקיבוץ, אולם:
"ייפוי הכוח יהיה מוגבל לקבלת מידע בלבד על ההצבר בקרן וכדי לעזור לחבר לצבור את המסלול הפנסיוני המתאים ביותר עבורו.
במפורש, ייפוי הכוח לא ייתן אפשרות לנציג הקיבוץ למשוך כספים מחשבון החבר בקרן הפנסיה"
(סעיף ה' לתקנון)

זאת להבדיל מייפוי הכוח וכתב ההרשאה שנחתם בד בבד במעמד חתימת ההסכם בשנת 1996 בין המנוח לבין הקיבוץ, טרם קבלת ההסדר. שם בהסכם לא רק מונה הקיבוץ כשלוחו של המנוח לצורך ניהול ענייני ותוכנית הפנסיה בקרן, אלא גם מונה כמוטב יחיד לקבלת הכספים, לרבות לצורך קבלת הכספים שנצברו במקרה של פטירה
(ראו סעיף 3.1 לכתב המינוי).

19.
מהאמור לעיל אנו למדים על המטרה שלשמה נתקבל ההסדר והשינוי שנעשה במדיניות הקיבוץ בעניין ההסדרים הפנסיוניים.

עינינו הרואות, כי אין גם כל הפרדה או אבחנה בבעלות על הכספים שנצברו בקרן: בין אלו שהופרשו מטעם חבר הקיבוץ לבין אלו שהופרשו ע"י הקיבוץ. אדרבא, דווקא קבלת גישתו ופרשנותו של הקיבוץ אינה מתיישבת עם תכלית ההסדר והשינוי שנעשה באורחות חיי הקיבוץ והמשאבים הכלכליים של חבריו, שינוי שכאמור מטרתו היא העברת האחריות בעניין זה אל כתפי החברים.

20.
לאור כל האמור לעיל, השתכנעתי כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי והוכיחו כי הינם זכאים לקבל את מלוא הכספים שנצברו לטובת אביהם המנוח, כולל גם את ההפרשות שהופקדו ע"י הקיבוץ.

21.
באשר לסכום שנצבר לטובת המנוח משנת 2008 ועד ליום פטירתו, בעניין זה מפנים התובעים אל הנספחים שצורפו לתצהיר תובע 1 – נספחים ז' ו-ח'. מהם עולה, כי עד ליום 28.2.11 נצבר לטובת המנוח בקרן הפנסיה סך של 156,153.65 ₪ כאשר בתצהיר התשובות לשאלון שנשלח אל מנהל הקהילה של הקיבוץ, נטע מור
(ת/2)
נטען כי הסכום שהועבר לקיבוץ מתוך קרן הפנסיה עמד על סך של 156,612.99 ₪.


לפיכך, ומאחר שאין חולק בין הצדדים לגבי גובה הסכום שנצבר לטובת המנוח בקרן הפנסיה ואשר נמשך ע"י הקיבוץ, המסקנה המתבקשת היא, כי זה למעשה הסכום שנצבר לטובת המנוח ושעל הקיבוץ לשלמו לתובעים.

השלמת תשלומי הפנסיה ע"י הקיבוץ – השלמת הגירעון האקטוארי
22.
לטענת התובעים, היקף ההפקדות אשר הופקדו ע"י הקיבוץ במהלך השנים, היה נמוך מהסכום שהיה נדרש כדי להבטיח לחברי הקיבוץ את שיעור הפנסיה שאותו הציב הקיבוץ לעצמו כפנסיית יעד.
מנגד, טען הקיבוץ כי לא חלה כל חובה עליו להשלים הפרשות כספים לקרן הפנסיה לטובת המנוח, שכן עיון בתקנון הקיבוץ מלמד כי לא קיימת מעין חובה כזו. וגם אם נקבעה הוראה בעניין בהסדר, עדיין יש לקבוע שהוראות התקנון גוברות על הוראות ההסדר.

23.
בעמ' 26 להסדר נקבע כדלקמן:
"סכום פנסיית היעד לא יפחת מהסכום שנקבע (1500 ₪ במחירי ינואר 1995, 2300 ₪ בהקדש ובקרנות כנרת, ובעתיד 2400 ₪ כמו לגמלאים עוזבי קיבוץ, על פי המלצת התנועה).
.......
גובה הגמלה הפנסיונית של החברים, ... תהיה דיפרנציאלית על פי גובה ההפקדה לקרן הפנסיה האישית שלהם ובהתאם לגובה שכר עבודתם. בכל מקרה גובה הגמלה הפנסיונית לא יפחת מגובה פנסיית היעד"

בהמשך נקבע בעמ' 27 להסדר:
"
הקיבוץ יבטיח לכל החברים את פנסיית היעד, לאחר היום הקובע, אם לא יצליחו להגיע לפנסיית היעד מהכנסותיהם מעבודה. ההשלמה תהיה בהתאמה לשנות העבודה המזכה בפנסיה"

24.
למעט הוראות ההסדר בדבר השלמת פנסיית היעד, לא הוצגו נתונים כלשהם כגון: תלושי השכר של המנוח, היכן עבד ומה ההכנסות שקיבל. כך שלמעשה אין בפני
נו כל נתון עובדתי שיש בו כדי לשקף את גובה השתכרות המנוח בכל השנים שעברו. כאשר ברור הוא כי מדובר בנתון חשוב כדי להעריך את גובה ההשלמות הנדרש, במידה ואכן צריך לבצע את ההשלמות הנטענות, שכן ההשלמות הן דיפרנציאליות לגובה הכנסותיו.

25.
דברים אלו מקבלים משנה תוקף גם לאור הוראות תקנון הפנסיה כאשר עיון בהוראות תקנון זה מלמד, כי באותו תקנון נקבע הסדר מסוים ואחוזי הפרשות מסוימים שמשתנים בהתאם לאופי עבודתו של המנוח. כך, למשל, נקבע כי חברים שעובדים בקיבוץ יפרישו מדי חודש 5.5% לקרן בעוד שהקיבוץ יפריש עבורם 14.83%. ואילו, חברים שעובדים בחוץ, ידאגו לקבלת תנאים סוציאליים ואם לא יקבלו, יפריש הקיבוץ עבורם משכרו הברוטו 18.3% ולא פחות מפרמיית המינימום. לעומת זאת, חברים שמוגדרים כיזמים או עצמאיים, יקבלו פרמיה חודשית שלא תפחת מהפרמיה הנדרשת לצבירת פנסיית מינימום או 18.3% מהכנסה מדווחת הגבוהה מביניהן וממנה ייגזר החיסכון החודשי
(ראו עמ' 2 ו-3 לתקנון הפנסיה).

מה גם, הוראות תקנון הפנסיה כפופות להוראות תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005 והחלטות קיבוץ כנרת
. כאשר במועד קבלת תקנון זה, סכום הגמלה הפנסיונית הוגדר כ-35% מהשכר הממוצע במשק על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. ובהתאם לתקנה 3(א) על הקיבוץ להבטיח את אספקת צורכי חבריו שבגיל הפרישה באופן שערכם הכולל לא יפחת מגובה סכום הגמלה הפנסיונית.

26.
כאמור לגבי המנוח, לא הוצגה כל תמונה עובדתית שממנה ניתן לדלות כל מידע או נתון אודות היקף וסוג עבודתו, שנות העבודה שלו והשכר שהמנוח נהג לקבל.

אומנם, בדו"ח מצב עמית שצורף לתצהיר תובע 1 – נספח ח', עולים נתונים בנוגע לגובה תגמולי העובד החודשיים, אולם עדיין אין בכך כדי להוכיח כי המנוח היה זכאי לקבל השלמות על סך של 60,000 ₪, זאת במיוחד משלא הוצגה גם כל חוות דעת אקטוארית בעניין.

27.
מן המקובץ לעיל, הגעתי למסקנה כי בכל הנוגע להשלמת ההפרשות הפנסיוניות, לא הצליחו התובעים להוכיח את זכאותם, ובכלל זה גם את גובה ההשלמות הנדרשות אם אכן הן נדרשות.

סיכום
28.
לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 156,612.99 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 31.3.11 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הקיבוץ לתובעים הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום תשלום האגרה ועד לתשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום,
י"ז תמוז תשע"ז, 11 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 38171-02/12 עמרי גנז, דורון גולדפרב נ' קיבוץ כנרת, אגודה שיתופית (פורסם ב-ֽ 11/07/2017)