פסקי דין על המערער: נתן מישוריע"י ב"כ עו"ד א' פרידלנדרהמשיב: המוסד לביטוח לאומיע"י ב"כ עו"ד צ' חפץערעור על פסק ין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו ( השופטת ע. גבריאלי - דן יחיד; תב"ע מו/0-429) מיום 9.8.1989.פסק-דיןהנשיא גולדברג:1. לפני... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומיע"י ב"כ עו"ד צ' חפץערעור על פסק ין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו ( השופטת ע. גבריאלי - דן יחיד; תב"ע מו/0-429) מיום 9.8.1989.פסק-דיןהנשיא גולדברג:1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה

29/03     29/03/1990




דבע 0-42/תשן נתן מישורי נ' המוסד לביטוח לאומי




(פד"ע כא 436)

בבית-הדין הארצי לעבודה

דיון מס' תש"ן/0-42

השופטים: כבוד נשיא בית הדין גולדברג

כבוד השופט אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציגת העובדים : בן ישראל
נציג המעבידים : ליברמן
המערער: נתן מישורי
ע"י ב"כ עו"ד א' פרידלנדר
המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד צ' חפץ
ערעור על פסק ין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו ( השופטת ע. גבריאלי - דן יחיד; תב"ע מו/0-429) מיום 9.8.1989.
פסק-דין

הנשיא גולדברג
:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את בקשת המערער להצהיר כי האוטם שלקה בו ביום 27.2.1984 נגרם כתוצאה מ"תאונת עבודה" כמשמעות הדיבור בפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (להלן - החוק).

2. העובדות, כפי שנקבעו בהסכמה, וכעולות מתצהירו של המערער ומהסבריו לחוקר המוסד, הן:
א) המערער הוא מרצה למוסיקה באקדמיה למוסיקה על שם רובין, ומבקר מוסיקה בעיתון "הארץ". במשך 10 השנים האחרונות עבד התובע במאמץ רב.
עבודתו כוללת פעילות מוסיקלית אינטנסיבית באקדמיה, בהוראה ובוועדות שונות וכן בוועדות שונות של הפקולטה לאומנויות.
עבודתו בביקורת מוסיקה ומחול של עיתון "הארץ", פירושה - נוכחות ב-5-2 מופעים בשבוע וכתיבת ביקורת מיידית עליהם;
ב) ב-10 השנים האחרונות שימש המערער גם כבוחן בבחינות בגרות במוסיקה מטעם משרד החינוך והתרבות בבתי ספר לאומנויות (כגון תלמה ילין), ובבתי ספר תיכוניים רגילים;
ג) בחודשים מאי-יוני 1984 הגיעה פעילותו ועבודתו בשטח ההוראה והביקורת לשיא שלא היה כמותו בעבר (בע' 13 לתצהיר המערער וחקירתו במוסד), הן באקדמיה למוסיקה (הכנת הבחינות, עריכתן ובדיקתן, תוך מתח שמתלווה ללימודי סוף השנה), והן בסיקור ובביקורת של המוסיקה והמחול בפסטיבל ישראל בירושלים, שהיה דחוס באירועים. עבודה זו היתה כרוכה בנסיעות תכופות מתל אביב, מקום מגוריו, לירושלים וחזרה הביתה בשעות הקטנות של הלילה, ומיד לאחר מכן כתיבת ביקורת לעיתון, על האירוע;
ד) שבועיים לפני שלקה באוטם התחיל המערער להיות מודע לחולשה ועייפות שחרגו מן השגרה, כולל לעיתים דקירות בחזה. המערער השתדל לנוח במידת היכולת, אך לא ראה סיבה מספקת לטפל בתופעה באופן רפואי, בין היתר משום שידע שהתקופה הקשר תסתיים ב-29.6.1984;
ה) כשבוע לפני שלקה באוטם, עם תום הפסטיבל, נגרמה למערער התרגזות. סוכם כי מאמר הסיכום של הפסטיבל ייכתב בידי המערער ועמיתו לעיתון הנדלזלץ. בפועל קיצץ הנדלזלץ במאמר שכתב המערער, וזה כעס והבהיר לעורך האחראי דאז של "הארץ", מתי גולן, כי המאמר יודפס רק בנוסחו המקורי. מר גולן לא קיבל את דעתו, כך שבסופו של דבר הודפס רק מאמרו המסכם של הנדלזלץ. לגרסת המערער לא רב עם אף אחד, רק אמר לגולן מה הוא חושב על המקרה.
ו) גרסת המערער (בחקירה נ/1) היא, כי באופיו אין הוא נוטה להתרגז, לכן התרגזותו בגלל אי פרסום המאמר, יתכן שהיתה התרגזות יוצאת דופן;
ז) המערער הוסיף ואמר בחקירתו, כי את החולשה והעייפות לפני שלקה באוטם הוא איננו מייחס להתרגזות הספציפית בגלל אי פרסום המאמר, אלא להצטברות הכללית של עומס העבודה והמתח בתקופה שלפני המקרה. יתכן שההתרגשות הספציפית הנ"ל תרמה להרגשתו הרעה;
ח) ביום 27.6.1984 הגיע המערער בשעה 07.00 לאקדמיה למוסיקה שבאוניברסיטת תל אביב והתחיל בעבודתו. כמחצית השעה לאחר מכן, בשעה 07.30, תוך כדי עבודתו, חש בחילה שהלכה והתגברה במהירות, ובעקבותיה הקאות, הזעה, תחושת חום וקור וכאבים בחזה. שלושה מתלמידיו של התובע החישו אותו מיד לבית חולים.

3. בית הדין האזורי, בפסק דינו המנומק, קבע כי לא ארע למערער "אירוע חריג" עובר לתאונה, ובהיותו שקוע במאמץ רב בעבודתו בעשר השנים האחרונות שקדמו לקבלת האוטם, ובמיוחד בחודשים שקדמו לו, אין לראות באוטם בו לקה "תאונה", מה עוד ששבועיים טרם הופעת האוטם חש בחולשה ובדקירות בלב.
לאור כל אלה קבע בית הדין כי לא הוכח "האירוע התאונתי", ודחה את התביעה מבלי למנות מומחה יועץ רפואי.

4. בא כוחו של המערער עשה כמיטב יכולתו לשכנענו כי ב"תאונת עבודה" עסקינן. הוא הצביע על כך שהמערער היה איש בריא, וכי עבר שבוע לפני קבלת האוטם אירוע טראומטי, הוא הויכוח ועגמת הנפש שהביאו לאי פרסום מאמרו לסיכום פסטיבל ישראל של אותה שנה.
הוסיף וציין הפרקליט, חלופית, כי כל אחד מהאירועים בשבועיים שקדמו לקבלת האוטם מהווה מיקרוטראומה, שבהצטברותם גרמו לאוטם.
טענתו של הפרקליט היא, איפוא, כי היה על בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי בין האירועים לבוא אוטם.

5. תחילה לעניין המיקרוטראומה - מראשית דרכו פסק בית דין זה שאוטם שריר הלב אינו יכול להיות תולדה של מיקרוטראומה (דב"ע לא/0-5 ושדי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ב 200, בע' 206; דב"ע לה/0-60 יצחקי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ז 332, בע' 335; דב"ע מח/0-210 שלו - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 393 בע' 396), ומכאן כי טענתו החלופית של המערער דינה להידחות כבר בשלב זה.

6. ההלכה העולה והמתגבשת משורה ארוכה של פסקי דין היא כי מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, אף של שבועות, אינם מביאים לקשר הסיבתי בין העבודה לבין האוטם, כדי לקיים את התנאי "עקב העבודה" שבהגדרת "תאונת עבודה" שבחוק (דב"ע לה/0-60 הנ"ל, בע' 336; דב"ע מב/0-30 שמואלי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יד 67, בע' 70; דב"ע לז/0-59 המוסד לביטוח לאומי
- קמינסקי, פד"ע י 253, בע' 257).
בענייננו - לפחות בחודשיים שקדמו לבוא האוטם היה המערער שרוי, לגרסתו, בתנאי עבודה קשים (סעיף 2 ג' לעיל), ובכך די כדי להגיע למסקנה שלא בתאונת עבודה עסקינן, בכל הנוגע והמתייחס "לעבודה החריגה" עובר לתאונה.

7. נותרה שאלת ה"התרגזות" בעניין מאמר הסיכום של הפסטיבל. אותה התרגזות, אף אם חריגה היתה, (וספק בליבנו אם ניתן לקבוע כי יש לראות בה "התרגזות חריגה" בהתחשב בעיסוקו של המערער), לא תביא לתוצאה אותה מבקש המערער, וזאת משני טעמים: הראשון - המערער חש חולשה, עייפות ודקירות בחזה שבועיים לפני הופעת האוטם, ז.א. כשבוע לפני אותה התרגזות, וכתוצאה מאותה התרגזות לא חל כל שינוי במצבו הרפואי. והשני - והעיקרי הוא, כי "ידוע לבית הדין שמעבר זמן של שבעה ימים פוסל אפשרות של קשר סיבתי" (דב"ע מו/0-36 אלירן - המוסד לביטוח לאומי
, לקט פסקי דין בנפגעי עבודה, המוסד לביטוח לאומי
, 52.116; הובא בהסכמה ב-דב"ע מז/0-69 המוסד לביטוח לאומי
- גלסברג, פד"ע יט 234, בע' 236).

8. סוף דבר - מסכת העובדות כפי שהובאה על ידי המערער עצמו, אינה מביאה את האוטם בו לקה לגדרה של "תאונת עבודה", כמשמעה בחוק, בהעדר "אירוע תאונתי" תוך פרק זמן המאפשר קביעת קשר סיבתי בין האוטם לבין האירוע.

9. הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' בניסן תש"ן (29.3.1990).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-42/תשן נתן מישורי נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: כא 436 ] (פורסם ב-ֽ 29/03/1990)