פסקי דין על ורד ליכנר ניהול ויזמות בע"מ | פסקי דין על אליעז לוף | פסקי דין על עמליה פריד | פסקי דין על אברהם רמי לוף ואח' |

14161-10/16 תאמ     18/07/2017




תאמ 14161-10/16 ורד ליכנר ניהול ויזמות בע"מ נ' אליעז לוף, עמליה פריד, אברהם רמי לוף ואח'








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 14161-10-16 ורד ליכנר ניהול ויזמות בע"מ
נ' לוף ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
מירב קלמפנר נבון


תובעת

ורד ליכנר ניהול ויזמות בע"מ

ח.פ. 515169142


נגד


נתבעים

1.אליעז לוף

ת.ז. 024514879

2.עמליה פריד

ת.ז. 055533871

3.אברהם רמי לוף
ת.ז. 052253838

4.דודי בן חיים
ת.ז. 028418077

5.אילן מזרחי
ת.ז. 027743293

6.נתנאל בן מלך
ת.ז. 305042186




פסק דין


לפני תביעה כספית- חוזית.
התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בין היתר במתן שירותי תיווך למכירה או השכרה של נכסים. הנתבעים 1-3 היו בזמנים הרלבנטיים בעלי זכויות בנכס המהווה בית מגורים לרבות מגרש הצמוד לבית הנמצא ברח' אלונים 28 בקרית טבעון והידוע כחלקה 211 בגוש 10607 ("הנכס"). לטענת התובעת, הנתבע 4 הוא לקוח ותיק שלה ולטענתה נוהג מעת לעת לרכוש נכסים, בתיווך התובעת, באמצעות הנתבע 5 והגב' ענבל קלטש. הנתבע 6 מתווך במקצועו
אשר במועדים הרלבנטיים עבד אצל התובעת ולטענתה לאחר שעזב את עבודתו, עשה שימוש אסור במידע המצוי בחזקתה באופן כזה שפנה לנתבע 4 ותיווך עבורו עסקת מכר ביחס לנכס נשוא התביעה.
לטענת התובעת, ביום 19/12/14 נחתם בינה לבין הנתבעים 1-3 הסכם בלעדיות במסגרתו הסמיכו הנתבעים 1-3 את התובעת לפעול באופן בלעדי לטובת מציאת רוכש מתאים לנכס. תקופת הבלעדיות לפי ההסכם נקבעה למשך 3 חודשים, החל מיום 19/12/14 ועד ליום 18/3/15. סעיף 8 להסכם קובע כי במידה ותתבצע עסקה בחלוף תקופת הבלעדיות, אך תחילת הקשר עם הלקוח החלה בתוך תקופת הבלעדיות, תהא התובעת זכאית לעמלת תיווך.
לטענת התובעת ביום 1/2/15, בתוך תקופת ההתקשרות, הציגה סוכנת של התובעת הגב' איילת ברטוב את הנכס לנתבע 4. לטענת התובעת, הנתבע 4 נהג לרכוש נכסים באמצעותה ולרשום את הנכסים על שם מי מטעמו, ככל הנראה מטעמי מיסוי. הנתבע 4 הביע התעניינותו לרכוש את הנכס, סוכמו תנאי הרכישה, דוגמת סכום הרכישה בסך 2.9 מיליון ₪ והוחלפו טיוטות הסכם בין באי כוח הצדדים. טרם החתימה על הסכם המכר, הודיע הנתבע 4 לגב' ברטוב כי בשלב זה לא יוכל לרכוש את הנכס. באותה העת עבד אצל התובעת הנתבע 6 ולטענתה הוא ידע היטב על כלל מצבת הנכסים המטופלים על ידה לרבות הנכס נשוא התביעה. במהלך חודש 4/14 עזב הנתבע 6 את עבודתו בתובעת ופתח עסק עצמאי ולטענת התובעת, בחוסר תום לב פנה ישירות אל הנתבע 4 והציע לו את הנכס במחיר מופחת (2.7 מיליון ₪). ביום 21/6/15 נערך ונחתם הסכם מכר בין הנתבעים 1-3 לבין הנתבע 4, באמצעות רוכשים מטעמו, הם הנתבע 5 והגב' ענבל קלטש.
לטענת התובעת, הנתבע 4 פנה אל התובעת ויידע אותה אודות העסקה ושאל לגבי עמלת התיווך וכאשר נודע לו כי הנתבע 6 אינו עובד עוד אצל התובעת, הוא הודיע לנתבע 6 כי הוא מעכב את התשלום עד לפתרון הסוגיה, זאת על מנת שלא יידרש לשלם כפל דמי תיווך. התובעת הודיעה לנתבע 4 כי עליו לשלם לה דמי תיווך בסך של 25,000 ₪ אולם זה נמנע לעשות כן. במקביל פנתה התובעת לנתבעים 1-3 אשר אף הם סירבו לשלם לה את דמי התיווך המגיעים לה לטענתה, בסך של 47,790 ₪ ומכאן התביעה שלפני.
התובעת העמידה תביעתה כנגד כלל הנתבעים 1-6 על סך של 72,790 ₪.

לטענת הנתבעים, דין התביעה כנגדם להידחות משזו נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי והוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונם. לטענתם, אין לתובעת כל קשר למכירת הנכס והיא לא היוותה הגורם היעיל במכירתו. לטענתם, התובעת לא הציגה כל ראיה לפיה הנתבעים 1-3 או נתבעים 4-5 התחייבו כלפיה בהסכם תיווך מחייב וכל שצרפה התובעת הוא הסכם בלעדיות בין הנתבעים 1-2 לבין חברה בשם "א.ו.צ ניהול ויזמות בע"מ" או הנתבע 6, כאשר הנתבע 3 כלל אינו חתום על הסכם זה. לטענתם, ממילא הסכם זה נעדר כל תוקף משפטי מאחר והסכם בלעדיות יש לחתום בנפרד מהסכם תיווך.
לטענת הנתבעים,
במהלך חודש 3/15, כאשר הבינו הנתבעים 1-3 כי אין ביכולתה של חב' א.ו.צ או הנתבע 6 למכור את הנכס הם החלו לבדוק אופציות נוספות לאיתור רוכשים פוטנציאליים ובכלל זאת פנו למתווכת נוספת ופרסמו את הנכס באינטרנט. הנתבע 6 אשר ידע כי הנכס טרם נמכר, פנה אל הנתבעים 1-3 והחל לנהל עמם מו"מ על מחיר הנכס ואפשרויות מכירתו. הנתבעים 1-3 הסכימו להפחית ממחיר הנכס ובתחילת חודש 6/15, איתר בעבורם הנתבע 6 רוכשים פוטנציאלים, הם הנתבע 5 והגב' ענבל קלטש, כאשר ההסכמה הייתה כי ככל והעסקה תצא אל הפועל ישלמו הנתבעים 1-3 לנתבע 6 עמלת תיווך בגובה 1.5% + מע"מ. בסופו של דבר, הנכס אכן נמכר לנתבע 5 והגב קלטש בסך של 2.7 מיליון ₪ ובגין העסקה שולמה עמלת תיווך לנתבע 6.
הנתבע 4 מכחיש את טענת התובעת לפיה הוא היה לקוח ותיק וקבוע שלה אשר נהג לרכוש נכסים באמצעות צדדי ג' מטעמו. לטענתו, הוא לא היה צד לעסקה ואין לו כל מעורבות לעניין תשלום עמלת התיווך בגין מכירת הנכס. הנתבע 4 מודה כי הסוכנת איילת מטעמה של התובעת עניינה אותו בנכס, אך הוא החליט משיקוליו שלא לרכוש את הנכס ולא חתם על כל הסכם לשירותי תיווך עם התובעת או מי מטעמה.
הנתבע 6 מכחיש את טענת התובעת לפיה נודע לו על הנכס במסגרת עבודתו עם התובעת. לטענתו במהלך חודש 12/14 בעודו עובד כשכיר בחברת א.ו.צ הוא החתים את הנתבעים על הסכם הבלעדיות במסגרתו הוענקה הבלעדיות לחברת א.ו.צ ולו לתקופה בת שלושה חודשים
כאשר במהלך תקופה זו הניסיונות למכירת הנכס לא צלחו. לטענתו, ביום
31/12/14 יחסי העובד מעביד בינו לבין חברת א.ו.צ הסתיימו והוא החל לעבוד באופן עצמאי, כאשר במהלך תקופה זו הוא עבד גם בשיתוף פעולה עם התובעת כך שבגין חלקו בעסקאות התיווך הוא היה מגיש לה חשבונית מס ומקבל את שכרו אשר היווה 50% מדמי התיווך ועבד בשיטה דומה גם עם מתווכים אחרים. לטענתו, הוא מעולם לא פנה אל הנתבע 4 בנוגע לעסקת המכר.

דיון:
בהתאם להוראותיו של ס. 14 (א) לחוק המתווכים, זכאותו של מתווך במקרקעין לדמי תיווך תקום בהתקיימם של התנאים הבאים:

"(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה :
(1) הוא היה בעל רישיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה העת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20
(2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9
(3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".

התובעת טענה כי היא זכאית לדמי תיווך מידיו של כל אחד מהנתבעים 1-6. לטענתה חייבים הנתבעים 1-3 בדמי תיווך בשיעור 1.5% בתוספת מע"מ מסכום המכר בו מכרו את הנכס נשוא התובענה, הנתבעים 4-5 חבים בדמי תיווך בסך 25,000 ₪ כרוכשי הנכס ואילו הנתבע 6 אינו חב דמי תיווך, לטענת התובעת, כי אם פיצוי על כך שפנה ללקוחות התובעת ופעל בחוסר תום לב.
אבחן איפוא באם התמלאו התנאים המזכים את התובעת בתשלום דמי התיווך מכירת הנכס
נשוא התובענה.
אשר לתנאי הראשון, דהיינו קיום רישיון תיווך. התובעת היא חברה העוסקת לטענתה בנדל"ן יזמות ותיווך במכירת דירות. המתווכים הפועלים במסגרת החברה הם בעלי רישיון תיווך כך שניתן לקבוע כי התנאי הראשון בדבר קיום רישיון תיווך מתמלא.
אשר לתנאי השני, חייב המתווך לעמוד בתנאים הנקובים בס. 9 לחוק המתווכים. בהתאם לתנאיו של ס. 9 לחוק המתווכים לא יהא המתווך זכאי לדמי התיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין אשר בה נכללו כל הפרטים אותם קבע השר באישור ועדת הכלכלה. המתווך רשאי להסכים עם לקוח בדבר מתן עסקה מסוימת לטיפולו הבלעדי (הבלעדיות) ובלבד שמתן הבלעדיות ותקופתה יאושרו בידי הלקוח על גבי מסמך נפרד.
הגב' ליכנר אשר העידה מטעמה של התובעת, הציגה הסכם בלעדיות בלבד (נספח ב' לת/1), ללא הזמנת שירותי תיווך. מטעם זה ניתן לקבוע כבר כעת כי התובעת אינה עומדת בתנאיו של ס. 9 לחוק המתווכים ואינה זכאית לקבלת דמי התיווך הנתבעים. מעבר לכך,
הסכם הבלעדיות נחתם אך ורק בידי הנתבעים 1-2. הנתבע 3 אינו חתום עליו ולטענת התובעת נעשה הסכם הבלעדיות על דעתו ובהסכמתו. איש מהנתבעים האחרים (4-5) אינו חתום על הסכם בלעדיות או הסכם אחר עם התובעת ואף זאת טעם מספק לקביעה כי היא אינה זכאית לדמי תיווך מאיש מהנתבעים האחרים. הסכם הבלעדיות נחתם ביום 19/12/14 לשלושה חודשים, ותוקפו פג ביום 18/3/15. הנכס נשוא התובענה נמכר ביום 21/6/15 כלומר כשלושה חודשים לאחר שפקעה ההתקשרות בהסכם הבלעדיות.
זאת ועוד, הסכם הבלעדיות נחתם בין הנתבעים 1-2 וכטענת התובעת בהסכמת הנתבע 3, לבין רשת התיווך הישיר – חברת א.ו.צ ניהול ויזמות בע"מ. התובעת כלל אינה צד לאותו הסכם. התובעת טענה כי רכשה את זכויות חברת א.ו.צ בהתאם להסכם מיום 1/1/15, ברם הסכם זה אשר הנתבעים אינם צד לו, ממילא אינו מחייב אותם באשר הסכם הבלעדיות אשר נחתם בין חברת א.ו.צ לנתבעים 1-2 פקע כבר ב 18/3/15. יתרה מכך, כעולה מחקירת הגב' ליכנר, הרי שהתובעת כבר התאגדה בעת שנחתם הסכם הבלעדיות (16/12/14) ועדיין נחתם ההסכם עם חברת התיווך
הישיר וא.ו.צ. (ראה עמ' 4 שורות 11-17 לפרוטוקול). הגב' ליכנר נשאלה מדוע לא נחתם הסכם הבלעדיות עם התובעת והיא משיבה כי משיקוליה שלה היא ביכרה לבצע את עסקה בין הנתבעים לחב' א.ו.צ. דהיינו התובעת היתה מודעת לכך כי מתבצעת עסקה עם א.ו.צ. והעדיפה לבצע אותה כך.
הנה כי כן, הוכח מעל לכל ספק כי התובעת אינה צד להסכם.
מכלל האמור עד כה עולה כי התובעת לא מילאה אחר הוראות ס. 9 לחוק המתווכים. היא לא הציגה הזמנת שירותי תיווך חתומה בידי אף לא אחד מן הנתבעים. כל אשר הוצג הוא הסכם בלעדיות חתום בידי נתבעים 1-2 אשר היא כלל אינה צד בו ואשר פג תוקפו עוד בטרם עסקת מכר הנכס נשוא התובענה.
אשר לתנאי השלישי – התובעת טענה כי היא הייתה הגורם היעיל בביצוע עסקת מכר הנכס נשוא התובענה. הפסיקה קובעת כי מתווך יחשב כגורם יעיל, כאשר קיימת קשר סיבתי בין פעילותו למימוש העסקה וראה בע"א 2144/91 מוסקוביץ נ. ביר פ"ד מח(3) 116 וכן בע"א 7247/97 יצחקוב נ. מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ (ניתן ביום 26/11/01). אחד המבחנים אשר נקבעו בפסיקה להיות המתווך הגורם היעיל הוא מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך, האם קיים גורם נוסף שסייע בהשגת החוזה ומידת מעורבותו של אותו גורם (ראה בע"א 294/96 אנגלו סכסון נ. פרסמן פ"ד לא(1) 589).
התובעת טענה בכלליות כי על אף תפוגתו של הסכם הבלעדיות היא הייתה הגורם היעיל בעסקת המכר של הנכס נשוא התובענה. כאשר נשאלה הגב' ליכנר כיצד ובאיזה אופן היא היוותה את הגורם היעיל היא מספרת בכלליות על פרסום במספר עיתונים, פרסום תמונות הנכס, פרסום ביד 2 , באינטרנט ועריכת יום פתוח. התובעת מציגה
בתמיכה לטענותיה פרסום אחד בודד (ת/2) אשר לא ברור מתי בוצע , של רשת התיווך הישיר , לא ברור באיזה אתר ומהי מידת חשיפתו לקהל הרחב. נראה כי המדובר במערכת ניהול נכסים משרדית. הוגש פרסום נוסף ב"לוח כוכב יזרעאל" (נ/2) אף מועד פרסומו לא ברור ואף לא ברור אם זהו אכן הנכס נשוא התובענה שכן מדובר במגרש בן 500מ"ר. מעבר לכך לא הוגשה כל ראיה נוספת אחרת בתמיכה לטענות התובעת. המתווכת הספציפית אשר עמדה בקשר עם הנתבעים 1-2 וטיפלה במכירת הנכס לא הובאה לעדות והגב' ליכנר מסרה פרטים כלליים בלבד.
לעומת התובעת, העיד הנתבע 1 כי את הרוכשים (הנתבע 5 והגב' קלטש) הביא דווקא הנתבע 6. הנתבע 1 פירט כי קודם להתקשרותם עם התובעת, עבדו הנתבעים 1-3 עם מתווך אחר אשר הסביר להם את נהלי העבודה ואף הציג להם רשימה של לקוחות אשר להם הוא הראה את הנכס. כל זאת לא נעשה בידי התובעת (ראה עמ' 11 שורות 32-35 לפרוטוקול). הנתבע 1 נשאל באופן מפורט האם מדובר בקונים אשר החלו להתעניין בנכס בתקופת הבלעדיות והוא משיב בשלילה "לכן ווידאתי את זה ויש את זה גם בכתובים מול מר בן מלך שמדובר בקונים חדשים שלא היו בקשר עם המשרד הזה במשך תקופת הבלעדיות" (ראה עמ' 13 שורות 5-7 לפרוטוקול). הנתבעת 2 אישרה את הדברים והסבירה כי לאחר שפג תוקף הסכם הבלעדיות ומר בן מלך הגיע אל הנתבעים 1-3 והסביר כי סיים עבודתו בתיווך הישיר וביקש לשווק את הנכס והנתבעים ניאותו ואכן הנתבע 6 הוא זה אשר קשר בסופו של דבר את עסקת המכר (ראה עמ' 14 שורות 9-12 לפרוטוקול).
מכלל עדויות אלו, לא שוכנעתי כי התובעת הייתה הגורם היעיל בביצוע העסקה. ההיפך הוא הנכון. שוכנעתי כי רק לאחר שפקע תוקף הסכם הבלעדיות, שגם לו לא הייתה התובעת צד, כאמור, חלף פרק זמן מסוים עד אשר פנה הנתבע 6 אל הנתבעים והוא זה אשר בסופו של יום הצליח לרקום את עסקת המכר.
התובעת טענה כי עסקת המכר בוצעה כאשר הקונה הוא הנתבע 4 אשר רכש באמצעותה מספר נכסים ורשם אותם על שמם של אחרים וכך אף במקרה דנן, הרוכש הוא הנתבע 4 אשר רשם את הנכס ע"ש הנתבע 5, מר אילן מזרחי והגב' קלטש. הנתבע 4 העיד לפני בית המשפט כי הוא אכן התעניין בנכס נשוא תובענה ברם החליט בסופו של יום לא לרכוש אותו.
מעדות הנתבע 4 בה אני נותנת אמון , לא שוכנעתי כי הוא העומד מאחורי הרכישה, כל ראיה לכך לא הוגשה ומעבר לחברותו עם הרוכשים והיותו מפקח בניה ומעצב , הוא אינו רוכש הנכס. הנתבע 6, אשר תיווך בעסקת המכר שהתבצעה, נשאל לגבי הנתבע 4 והובהר חד משמעית כי הוא לא הביא את הנתבע 4 כרוכש הנכס כי אם את הנתבע 5 ואת הגב' קלטש, עמם אכן התבצעה העסקה.
הנתבע 5 העיד גם הוא והסביר כי מי שהפנתה אותו אל הנכס נשוא התובענה היא הגב' קלטש אשר הציעה לו לרכוש את המגרש בעוד היא תרכוש את הבית אשר על המגרש. הנתבע 5 העיד כי הובהר לו בידי הגב' קלטש שבעסקה זו הוא לא יידרש לשלם דמי תיווך.
התובעת ביקשה להסתמך על ההלכה אשר נקבעה זה לא מכבר ברע"א 4036/16 בעניין בראל ואח' נ. בנימין (ניתן ביום 20/7/16) וטענה כי העובדה שנחתם הסכם בלעדיות עם הנתבעים 1-3 מחזקת את טענתה לפיה היא הגורם היעיל בביצוע עסקת המכר. אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה ובמקרה דנן היא אכן נסתרה. ראשית כאמור, התובעת אינה צד להסכם הבלעדיות ואף לו היתה, הרי שפקע תוקפו כעבור שלושה חודשים וכשלושה חודשים בטרם נקשרה עסקת המכר בין המוכרים לקונים. הרוכשים ראו את הנכס הרבה לאחר תום תקופת הבלעדיות. התובעת טענה כי היו חילופי טיוטות בין עורכי הדין שונים עוד בתקופת הבלעדיות, אך אף היא הודתה כי הללו היו ללא שמות הרוכשים, כך שהתובעת לא תוכל להסתמך על כך בניסיונה לדבוק בחזקת הגורם היעיל. פעולותיה של התובעת למכירת הנכס הסתיימו הרבה טרם לרכישת הנכס בידי הנתבע 5, התובעת כאמור לא הוכיחה כמות ראויה ואיכותית של פעולות למכירת הנכס ובוודאי לא לאחר תום תקופת הבלעדיות. לא שוכנעתי כי מי מהנתבעים פעל בחוסר תום לב והנתבע 5 הגיע אל הנכס באמצעות הגב' קלטש ובאמצעות המתווך – הנתבע 6. נראה כי אכן בנסיבות אשר לפני נסתרה החזקה בדבר היות התובעת הגורם היעיל בעסקת המכר ואני קובעת כי התובעת לא היוותה את הגורם היעיל בעסקת המכר אשר נערכה בין הנתבעים 1-3 לנתבע 5.
מכלל האמור לעיל עולה כי התובעת, על אף היות החברים בה בעלי רישיון תיווך, לא עמדה בתנאיו של ס. 9 לחוק המתווכים ובוודאי לא היוותה את הגורם היעיל בעסקת המכר. מכאן כי יש לדחות את תביעתה
של התובעת לתשלום דמי תיווך מעם הנתבעים 1-5.
התובעת טענה כי הנתבע 6 ניצל את ידיעותיו מהתקופה בה עבד אצל התובעת והציע את הנכס נשוא התובענה לנתבע 4 אשר היה מלקוחות משרדה של התובעת בחוסר תום לב. לטענתה פעולתו זו של הנתבע 6 גרמה לה לנזקים ומשכך היא עותרת לחיובו בסך השווה ערך לדמי התיווך. גם אם הנתבע 6 הוא זה אשר טיפל בעניינם של הנתבעים 1-3 עת עבד בחב' א.ו.צ, הרי שהעובדה כי הנתבעים 1-3 מבקשים למכור את הנכס נשוא התובענה, כבר הייתה אותה העת, עת סיים הנתבע 6 את עבודתו בחב' א.ו.צ, נחלת הכלל ולא הייתה בגדר סוד מסחרי של התובעת.
לאחר סיום הסכם הבלעדיות עם א.ו.צ, הנתבעים 1-3 פנו למתווכים נוספים וביניהם אף הנתבע 6 אשר הציע שירותיו. אשר להיותו של הנתבע 4 מלקוחות התובעת - עדותו של הנתבע 4 לעניין זה ברורה. הוא לא רכש את הנכס, לא עבורו ואף לא דאג לרישום הנכס על שם אחרים , כפי שטענה התובעת. לא הובאה כל ראיה למעורבותו של הנתבע 4 בעסקת המכר אשר נרקמה. הנתבע 4 אכן מכיר את הרוכשים והוא אכן התעניין בנכס זה בעבר, במסגרת עבודתו עם התובעת, אך החליט שלא לרכשו בסופו של יום. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 5 אשר רכש את הנכס עם הגב' קלטש מהנתבעים, הוא ממאגר לקוחותיה וכי נעשתה אליו פניה שלא בתום לב.
למעשה, מעדותו של הנתבע 6 עולה כי זמן רב לאחר סיום עבודתו בחב' א.ו.צ הוא הצליח לעניין את הגב' קלטש בנכס נשוא התובענה וזו האחרונה התקשרה עם הנתבע 5. כלומר, לא היה שימוש במאגר הלקוחות של התובעת או בכל מידע אחר אשר אליו נחשף הנתבע 6 בעבודתו כמתווך עצמאי ושותף בעסקאות התובעת. התביעה אשר הוגשה כנגד הנתבע 6 אין לה בסיס בחומר הראיות ויש לדחותה.
הנה כי כן וכפי שפורט בהרחבה לעיל, התובעת אינה זכאית לדמי תיווך מעם הנתבעים 1-3, בוודאי שלא מעם הנתבע 4 אשר לא נקשר עמה בכל עסקה ואף לא נקשר בעסקת המכר נשוא התובענה. אף מעם הנתבע 5 אין הנתבעת זכאית לדמי תיווך באשר הוא כלל לא נקשר עמה בכל עסקה והגיע באמצעות הגב' קלטש ומתווך אחר לנכס. בכל הנוגע לנתבע 6 , לא הוכח כי נהג בחוסר תום לב או כי עשה שימוש במאגר המידע של התובעת ואין מקום לחייבו בתשלום כלשהוא לתובעת.
מכל האמור לעיל עולה כי יש לדחות תביעת התובעת.
סוף דבר
,
אני מורה על דחיית תביעת התובעת כנגד כל אחד מהנתבעים.
התובעת תישא בתשלום הוצאות בסך 1500 ₪ עבור כל אחד מהנתבעים פרט לנתבע 5.
הנתבע 5 אשר לא התייצב לדיון שמיעת הראיות והעדר התייצבותו הצריכה דיון נוסף, יישא בהוצאותיו שלו.
כן, תשלם התובעת לנתבעים 1-6,
שכ"ט עו"ד בסך 8500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ"ד תמוז תשע"ז, 18 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 14161-10/16 ורד ליכנר ניהול ויזמות בע"מ נ' אליעז לוף, עמליה פריד, אברהם רמי לוף ואח' (פורסם ב-ֽ 18/07/2017)