פסקי דין על נהמי מתן נאור | פסקי דין על נעם אורן | פסקי דין על אריאל מויאל |

26402-11/14 א     19/07/2017




א 26402-11/14 נהמי מתן נאור נ' נעם אורן, אריאל מויאל








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 26402-11-14 נהמי נ' בן יוסף





מספר בקשה:

27
לפני
כבוד השופט טל חבקין

ה
מבקש/התובע:
נהמי מתן נאור


נגד

ה
משיבים/הנתבעים:
1. נעם אורן
2. אריאל מויאל




החלטה


לפניי בקשה לביטול

פסק דין
מיום 26.6.2017 שמחק את התביעה דנן מחוסר מעש.

1.
עניינו של ההליך בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ממעשה תקיפה של הנתבעים 1 ו-2 במסגרת קטטה שאירעה במועדון. התביעה נגד נתבע 1 הוגשה כתביעה אזרחית נגררת לפלילים לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במועד הגשתה הנתבע 2 טרם הורשע. הוא הורשע לאחר מכן, כשהתביעה דנן מתנהלת.

2.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית להוכחת נזקי התובע. הנתבע 1 הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. לנוכח הפערים בין חוות הדעת מינה בית המשפט (ביום 12.9.2016) מומחה מטעמו, והורה לכל צד לשאת בשליש משכר טרחתו. הנתבעים שניהם עתרו לפטור מתשלום שכר הטרחה עקב חסרון כיס. ביום 27.3.2017 דחיתי את בקשת הנתבע 2. ביום 9.4.2017 נעתרתי לבקשת הנתבע 1 לנוכח מצבו הכלכלי, וקבעתי ששכר טרחת המומחה יחולק בין התובע לבין הנתבע 2 בחלקים שווים, אך כדי שלא להכביד על האחרון יתר על המידה – הוריתי שחלקו יחולק לשלושה תשלומים שווים ורצופים על סך של 1,000 ש"ח ומע"מ כל אחד, שיופקדו בקופת בית המשפט מדי חודש, החל מיום 10.5.2017, וכל 10 בחודש העוקב. כמו כן אפשרתי לתובע לשלם את כל שכר הטרחה למומחה כדי לקדם את העניין. הוריתי לתובע לעקוב אחר הפקדות הנתבע 2, ולהגיש בקשה מתאימה במידת הצורך. קצבתי מועד לכך.

3.
התובע נקט בחוסר מעש. התיק הובא לעיוני לתזכורת פנימית וניתנה (ביום 21.5.2017) החלטה לקידומו כדלקמן: "המועד להפקיד כסף כאמור בהחלטה מיום 9.4.2017 חלף, ולמיטב ידיעת בית המשפט לא הופקד הכסף. ייתכן שהתובע החליט לשלם למומחה בעצמו. עניין זה אינו ברור. ב"כ התובע יגיש בקשה מתאימה תוך 7 ימים כדי לקדם את התיק".

4.
גם הפעם לא פעל התובע. ביום 7.6.2017 החלטתי כך: "ההחלטה מיום 21.5.2017 לא זכתה להתייחסות, למרות שנצפתה במשרד ב"כ התובע. ההתנהלות מכבידה על בית המשפט. התביעה אינה מקודמת. דומה שהתובע איבד עניין בתביעה, והיא נרשמת למחיקה מחוסר מעש תוך 14 יום, ללא התראה נוספת". כדי לוודא שההחלטה לא נופלת בין הכיסאות, הוריתי למזכירות להמציאה בפקסימיליה לב"כ התובע.

5.
ביום 25.6.2017, משלא באה התייחסות להחלטה הקודמת, מחקתי את התביעה מחוסר מעש. בפסק הדין נקבע כך: "זוהי החלטה רביעית בסדרה של החלטות שזוכות להתעלמות. בהמשך להחלטה מיום 7.6.2017, התביעה נמחקת מחוסר מעש. מובהר שככל שהתובע יגיש תביעה חדשה, היא תמשיך להתנהל מנקודה זו, בלא שיתאפשר לו לבצע 'מקצה שיפורים'".

6.
בו ביום הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נכתב שהתובע העביר את התשלום למומחה אך לא זומן לבדיקה מאחר שהנתבעים לא העבירו את חלקם. עוד צוין כי ניתנו תזכורות אינספור בעניין; שמדובר בתביעה נגזרת שהוכרעה בנושא החבות; שהנתבעים ממשיכים ועושים ככל העולה על רוחם; ושב"כ התובע לא נוהג להטריד את בתי המשפט בבקשות שיכולות להיפתר בין עורכי הדין, והוא ניסה שוב ושוב להביא לתוצאה ללא התערבות בית המשפט, ומכאן המחדל. הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

7.
נתבקשה תשובת הנתבעים. הנתבע 1 טען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באופן סתמי; שבדרך כלל מקובל שהתובע מתאם מועד לבדיקה, ולאחר מכן המומחה שולח דרישה לתשלום שכר טרחה לצדדים; ומקובל שחוות הדעת לא נשלחת לפני שמשולם שכר הטרחה. הנתבע 1 טען שהתובע מתעלם מהחלטות שיפוטיות, לא פועל לקידום התיק, ומטריח את בית המשפט שלא לצורך. הנתבע 1 מתנגד לביטול המחיקה, ולמצער טוען שיש להתנותה בהגשת תצהיר שממנו יעלה מתי פנה למומחה, ומתי שילם את חלקו בשכר הטרחה, כפי שטען.

8.
הנתבע 2 מתנגד אף הוא לביטול פסק הדין. נטען שבניגוד לנטען בבקשת הביטול, התובע לא פנה אליו מעולם בבקשה לשלם את שכר הטרחה; לא הוכח שהתובע עצמו שילם את שכר הטרחה למומחה; והתובע מבקש להסיט את העניין ממחדליו שלו למחדלים נטענים של אחרים. לבסוף נטען שככל שיורה בית המשפט על ביטול פסק הדין, מבוקש שהדבר ייעשה כפוף להוצאות משפט שיוכלו לשמש לתשלום שכר טרחת המומחה.

9.
ניתנה לתובע זכות תגובה. אף שההחלטה נצפתה במשרדו והמועד להגשתה חלף בלא שזו הוגשה, ניתנה לו הזדמנות נוספת בדמות החלטה מיום 18.7.2017, כדי לוודא שהתשתית העובדתית תהיה מלאה (כמו גם לאפשר לו להגיש תצהיר או לכל הפחות אסמכתאות לנטען על ידו בבקשת הביטול). היום הוגשה תגובה מטעמו. נטען בה, בלאקוניות וללא תצהיר תומך, שהעביר את התשלום; שלא ברור לו כיצד ייתכן שניתן לנתבע 1 פטור מתשלום שכר טרחה למומחה; והתבקש שבית המשפט יורה לנתבע 2 להעביר ללא דיחוי את אישור על תשלום למומחה כדי שב"כ התובע יוכל להעביר את האישור למומחה אשר יזמן את התובע לבדיקה.

10.
מן הסקירה האמורה עולה שהתנהלות התביעה אינה מקובלת. התביעה התעלמה משלוש החלטות שיפוטיות. היא לא פעלה לקידום התיק. בית המשפט נתן לה הזדמנויות מספר. גם הפעם, כשכבר נמחקה התביעה, בקשת הביטול הייתה לקונית, כללה טענות עובדתיות ללא בסיס, כגון מתי פנה התובע למומחה, אסמכתה לטענה שהמומחה לא זימן אותו לבדיקה משום ששכרו לא שולם, ובמיוחד הטענה שנשלחו תזכורות "אינספור". פשיטה, לפי התשתית שלפניי, התביעה התעלמה – פשוטו כמשמעו – משלוש החלטות שיפוטיות, בלא שניתן לכך מענה מניח את הדעת. ברי כי רצון שלא "להטריד" את בית המשפט אינו יכול לשמש אמתלה להתעלמות מהחלטות, קל וחומר מהחלטות חוזרות ונשנות ומהתראת מחיקה מפורשת מחוסר מעש.

11.
מעבר לעובדה שבאחריות התובע לקדם את עניינו-שלו והוא לא עשה כן, בית המשפט והצדדים האחרים נאלצו להקדיש זמן לא מבוטל לעניין (לרבות החלטה זו). אכן, התביעה לוקה בחוסר מעש ובמחדלים דיוניים, ואין רלוונטיות לשאלת סיכוייה.

12.
על רקע זה שקלתי אם יש מקום לדחות את הבקשה לנוכח המחדלים המצטברים. בסופו של דבר, ולאחר התלבטות, החלטתי לנקוט באמצעי מידתי יותר: פסק הדין יבוטל כפוף לתשלום הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח לנתבע 1, וכן תשלום סך נוסף של 500 ש"ח לאוצר המדינה בגין ההתעלמות מההחלטות השיפוטיות, והזמן השיפוטי שהושחת לריק. סך של 1,000 ש"ח יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום (הפגרה במניין), שאם לא כן תידחה בקשת המחיקה ללא התראה נוספת.

13.
איני פוסק הוצאות לטובת הנתבע 2, שכן טענתו שלפיה מצבו הכלכלי החמיר נטענה בעלמא, וממילא היה צריך להגיש בקשה מתאימה ולא לעשות דין לעצמו ולהימנע מלשלם. נתבע זה היה צריך להפקיד את הכסף בקופת בית המשפט כפי שהוריתי בהחלטה מיום 9.4.2017, ואילו היה התובע שוקד על זכויותיו בעניין זה, סביר להניח שלא הינו מגיעים עד הלום. מובהר לנתבע 2 שככל שלא יפקיד את הסכום תוך 45 יום מהיום (הפגרה במניין), אשקול לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולמחוק את כתב טענותיו.

התיק יובא לעיוני תוך 30 יום לבדיקת הפקדה בסך של 1,000 ש"ח מצד התביעה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשע"ז, 19 ביולי 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 26402-11/14 נהמי מתן נאור נ' נעם אורן, אריאל מויאל (פורסם ב-ֽ 19/07/2017)