פסקי דין על ג'רני הפקות בע"מ | פסקי דין על עובדיה איציק | פסקי דין על מועלם אבי | פסקי דין על חסון אסי |

36507/01 א     22/05/2005




א 36507/01 ג'רני הפקות בע"מ נ' עובדיה איציק, מועלם אבי, חסון אסי




1
בתי המשפט
א 036507/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
22/05/2005
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

ג'רני הפקות בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . עובדיה איציק

2 . מועלם אבי

3 . חסון אסי
הנתבעים
פסק דין
מבוא עובדתי:
1. חלומם של מספר צעירים היה להקים להקת רוק.
הם ניסו לממש את חלומם, שהחל בשנות נעוריהם (שנות השמונים) וזאת במשך כ-10 שנים, והקימו את להקת "האלמנה השחורה", אותה ניהלו בכוחות עצמם.
בשנת 1996 נכנסה התובעת לתמונה כמפיקת הלהקה.
החל מסוף אפריל 97, לא הופיעו יותר חלק מחברי הלהקה עם הלהקה, ולמעשה מבחינתם - נגוז החלום.

2. התובעת היא חברה שעסקה בתקופה הרלבנטית בתחום המוזיקה והבידור לרבות ניהול אישי של אומנים, והנתבעים היו חברים בלהקה בשם "האלמנה השחורה".

3. הנתבע 1 (להלן: "איציק") והנתבע 2 (להלן: "אבי") היו גם שותפים בשותפות עסקית בשם "האלמנה השחורה".

4. בין התובעת (להלן: "ג'רני") ובין איציק, אבי, אחד בשם אלי זולטא (להלן: "אלי") והנתבע 3 (להלן: "אסי") וכן בין השותפות ה"אלמנה השחורה" נחתם ביום 18/1/96 הסכם (להלן: "ההסכם").
השותפות האלמנה השחורה וחברי הלהקה, התקשרו עם ג'רני בהסכם ולפיו חברת ג'רני תשמש כמפיקה בלעדית שלהם כפי שנקבע בהסכם.

5. בחודש אפריל 97 הודיעו איציק ואבי כי הם לא יתייצבו למופע במועדון הגולם שהיה קבוע ללהקה ביום 25/4/97.

6. לאחר שאיציק ואבי הודיעו כי לא יופיעו, ניסתה חברת ג'רני למלא את מקומם של איציק ואבי על ידי צירוף שתי נגניות/זמרות ללהקה, אותן נגניות היו חברות קודם לכן בלהקה אשר כונתה "המכשפות", והנתבע 3 - אסי המשיך להופיע עם הלהקה גם בהרכב שכלל את הנגניות.

7. בחודש יוני 97 הודיע אסי כי הוא לא ישתתף יותר בהופעות של הלהקה.

8. תמצית טענות התובעת:
א) התובעת טענה, כי הנתבעים הפרו את ההסכם בינה ובינם וגרמו לה לנזקים רבים ומשיקולי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 300,000 ₪.

ב) רכיבי הנזק כפי שנטענו על ידי התובעת הם כדלקמן:
עלות הפרויקט עד לעזיבת הנתבעים 72,184 $
הפסד הכנסה צפויה ממכירת תקליט ראשון 200,000 $
הפסד הכנסה מהופעות 288,000 $
הפסד עתידי של חסויות, פרסומים שונים, ומוצרי לוואי נוספים 30,000 $
________
סה"כ 590,184 $
ג) לחלופין:
הנתבעים חייבים לשלם את סכום הפיצוי המוסכם אשר נקבע בסעיף 13 להסכם בסך מליון דולר אשר נכון ליום הגשת התביעה היה שווה ל- 4,136,000 ₪.

9. תמצית טענות הנתבע 1 (איציק).
א) איציק טען, כי הלהקה היתה חלום חייו והוא השקיע בה כ-10 שנים טרם פגישתו עם התובעת ונציגה ירום כהן (להלן: "ירום").

ב) בשנת 96 עקב בעיות מימון בהוצאת תקליט, החליטו התובעת וחברי הלהקה, כי כל אחד מהמשתתפים בהפקת התקליט ישקיע זמן ואנרגיה והתמורה אשר תבוא מרווחי הלהקה, כשיהיו כאלה, תחולק בין כל הפעילים באחוזים מוסכמים מראש, ונחתם ההסכם בין התובעת ובין חברי הלהקה.

ג) איציק טען, כי הוא לא עזב את הלהקה תוך הפרת הסכם כלשהו מסעיפי ההסכם, אלא טען, שהוא לא התייצב לצילומים וראיון בעיתון מעריב לנוער מאחר ובאותה עת הוא עבד לפרנסתו כשכיר בחברת טבת סרטים בע"מ ולמרות שביקש מהתובעת לדחות את מועד הצילומים למועד אחר, התובעת התעלמה מבקשתו, הגם שהיתה צריכה לתאם עימו את המועדים עפ"י ההסכם.

ד) עוד טען איציק, כי סמוך למועד ההופעה במועדון הגולם, חלה החמרה במצבו הרפואי והוא סבל מכאבים עזים בכתף שמאל ובשל כך, לא יכל לנגן על מערכת תופים והוא הודיע על כך לתובעת אך היא בחרה להתעלם מהודעותיו.

ה) איציק טען, כי הוא לא עזב את הלהקה, אלא נבצר ממנו מלהתייצב ללהקה בשל מצבו הרפואי, ומיד לאחר שנודע לתובעת על מחלתו היא מלאה את מקומו בקלות ובמהירות, ולמעשה, "זרקה" אותו מהלהקה.
ו) הנתבע הכחיש את סכום התביעה מכל וכל.

10. תמצית טענות הנתבע 2 (אבי):
אבי טען, כי הוא לא עזב את הלהקה תוך הפרת הסכם, אלא נבצר ממנו עקב מצבו הבריאותי להתייצב להופעה במועדון הגולם ולהופיע בלהקה לאחר מכן, וכי הוא לא הפר את ההסכם עם התובעת.

11. תמצית טענות הנתבע 3 ( אסי):
א) אסי טען, כי לאחר שאבי ואיציק עזבו את הלהקה, עשו חברי הלהקה מאמצים רבים על מנת להמשיך ולקיים את הלהקה, אולם מאמציהם לא צלחו.

ב) הלהקה למעשה חדלה מלהתקיים, וניסיון התובעת לצרף ללהקה את הנגניות מלהקת המכשפות כשל באופן מוחלט, ולפיכך, משלא התייצב להופעה בכוכב יאיר, הוא לא הפר כלל את ההסכם, שכן בפועל הלהקה חדלה מלהתקיים.

ג) אסי טען, כי מכירות התקליט של הלהקה כשלו זמן רב לפני ההופעה המיועדת בכוכב יאיר ולא כתוצאה מאי התקיימות ההופעה.

ד) אסי טען, כי הוא לא חייב כל סכום שהוא לתובעת, והתובעת היא זו שחייבת לו תשלום ראוי בגין שירותים שהוא סיפק לה במשך כל תקופת קיומה של הלהקה.

ה) באשר לפיצוי המוסכם טען אסי, כי הסכום בלתי סביר בעליל והוא בטל מעיקרו.
מה עוד, שעל פי ההסכם, לא התקיים כלל תנאי המזכה בפיצוי מוסכם.

12. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן:
א) מעדויות הנתבעים וחברי הלהקה הנוספים אשר העידו מטעמה של התובעת (אלי זולטא וניר ריחני) עלה, כי להקת האלמנה השחורה היתה למעשה חלומם של חברי הלהקה שנים רבות בטרם פגשו את התובעת ואת ירום.
אלי זולטא ציין בחקירתו, כי הלהקה היתה חלום שלו, והוא עדין מופיע במסגרת הלהקה (עמוד 4 לפרוטוקול) וכן אבי ואיציק הבהירו יפה בעדותם כיצד חלמו עוד בימי נערותם על הקמת להקה והם הופיעו במקומות קטנים והתחילו להקליט שירים שנים רבות בטרם הכירו את התובעת.

למעשה, אין חולק על כך, שהלהקה היתה חלום של משתתפיה, שנים רבות בטרם הכירו את התובעת וירום כהן, וכי החלום לא התגשם.

יש רק לבדוק, האם אבי, איציק, ואסי הפרו את ההסכם עם ג'רני הפקות בע"מ
, ואם כן, האם הם צריכים לשלם פיצוי על נזקים שנגרמו ו/או פיצוי מוסכם.

ב) על פי ההסכם (סעיף 2) חברת ג'רני היתה צריכה לשמש כמפיקה בלעדית של הלהקה וחבריה, וללוות את הפקת התקליטים כולל הפצה, וידאו קליפים, הופעות, פרסום, יחסי ציבור, פעילות מסחרית וכדומה.
על פי סעיף 5 להסכם, רווח התובעת יהיה 20 אחוז מסך כל עלות ההפקה לפני הוספת רווח התובעת אליו, ורווח האומנים (חברי הלהקה) יתחיל לאחר כיסוי עלות ההפקה (כולל 20 אחוז לתובעת), והוא יהיה 50 אחוז מתוך 91 אחוז מהמכירות של התקליטורים וההקלטות להפצה.
בסעיף 6 להסכם נקבע, כי במידה ואלי זולטא (חבר הלהקה) יהיה מעונין, אזי הוא ייחצן את התקליט, ונקבעו שכר עבודתו ואחוזים שיקבל.
בסעיף 7 נקבע, כי במידה ואיציק יהיה מעונין, הוא יפיץ את התקליטורים והקלטות לחנויות באופן בלעדי, ונקבע כיצד יתוגמל.

סעיף 12 א' קובע כדלקמן:
"האמנים לא יפיקו תקליט, תקליטור, דיסק, קלטת, וכל פרוייקט אחר עם שום גורם אחר, לא לבד ולא בכל סוג של הרכב כלשהו (דואט, להקה), שלא במסגרת החברה, או באישור בכתב ע"י מנכ"ל החברה, כל עוד חוזה זה תקף.
למען הסר ספק, האומנים רשאים להיות מפיקים מוסיקלים לאומנים אחרים אותם החברה אינה מעונינת להפיק".

סעיף 12 ג' להסכם קובע:
האומנים מתחייבים להשאר בארץ עד תום מסע היחצנו"ת וסיבוב הופעות ממצה לאחר יציאת תקליט שלהם ולא יעזבו את הארץ ללא אישור בכתב של החברה. בין פרוייקט לפרוייקט, או בתום פרוייקט, החברה תאפשר לאמנים לצאת את הארץ".

בסעיף 13 שכותרתו: הפרת ההסכם ופיצויים נקבע:
"א. הפרת סעיפים 12 א. ו/או 12 ג. תהווה הפרה יסודית של הסכם זה.
במקרה של הפרה יסודית של החוזה, האמנים ישלמו לחברה פיצוי של 1,000,000 $ (מיליון דולר ארה"ב).
ב. במידה והחברה תתחיל להפיק פרויקט, והאומנים מסיבה כלשהיא, שאינה כח עליון, יפסיקו את עבודתם על הפרויקט, ישלמו לחברה את עלות הפרויקט עד לאותו השלב, בסך שיקבע ע"י החברה, כפי שמקובל בשוק.
ג. במידה והאמנים יאחרו או שלא יופיעו לחדר חזרות, אולפן, צילומים וכו', בתאריך שנקבע להם וזאת לא עקב מחלה או כח עליון, הם יפצו את החברה בסכום שיקבע ע"י החברה, כפי המקובל בשוק".
דהיינו - במידה ומתקיימים הוראות סעיפים 12 א' ו/או 12 ג' להסכם, על האומנים לשלם פיצוי מוסכם בסך של מליון דולר, ובמידה והאומנים מסיבה שאינה כוח עליון יפסיקו את עבודתם בפרויקט, הם ישלמו לתובעת את עלות הפרויקט עד לאותו שלב בסך שיקבע על ידי התובעת כפי המקובל בשוק.

ג) במקרה דנן, התובעת לא טוענת בכתב התביעה כי האומנים הפיקו תקליט או דיסק או פרויקט אחר עם גורם אחר שלא במסגרת התובעת, וכן לא טוענת, כי האומנים עזבו את ישראל ללא אישור, ומכאן, שלא נטען כי הם עברו על סעיפים 12 א' ו-12 ג' להסכם, ועל כן, אין כל מקום לחייב אותם בפיצוי מוסכם.

ולפיכך, יש לבדוק אם ניתן להחיל במקרה דנן, את הוראות סעיף 13 ב' ו-ג' להסכם, אשר הפיצוי על הפרתם, הוא בסכום שנקבע על ידי התובעת "כפי המקובל בשוק".

ד) על כן יש לברר מספר שאלות עובדתיות:
(1) האם עזיבתו של איציק את הלהקה היא בגדר הפרת הסכם?

(2) האם עזיבתו של אבי את הלהקה היא בגדר הפרת הסכם?

(3) האם עזיבתו של אסי את הלהקה היא בגדר הפרת הסכם?

(4) אם כן, מה סכום הפיצוי שיש לחייב בו את הנתבעים או מי מהם.

13. האם עזיבתו של איציק את הלהקה היא בגדר הפרת הסכם?
(1) בטרם אתייחס באופן פרטני לעזיבתו של איציק את הלהקה, אבהיר כי במהלך ישיבות ההוכחות הובהר על ידי העדים, כי חברי הלהקה הודיעו פעמים רבות כי הם עוזבים את הלהקה בשל משבר זה או אחר.

וכשם שהודיעו חדשות לבקרים על עזיבתם את הלהקה, הם גם חזרו אליה.
ניתן לומר כי במקרה דנן, התקיים המקרה של "זאב" "זאב" כלומר, פעמים רבות הודיעו הנתבעים כי הם עוזבים את הלהקה, וכאשר הם עזבו אותה באמת, גם אז לא היה ברור לחברים האחרים (ויתכן - כי גם להם עצמם) כי אכן מדובר בעזיבה סופית ורצינית.
(2) איציק הבהיר, כי הלהקה הוקמה בשנת 1985, וחברי הלהקה גם היו חברים טובים אשר רקמו חלומות להתפרסם כלהקת רוק מצליחה.
הגרעין המקורי של הלהקה (במתכונת שהיתה, כאשר התובעת נכנסה לתמונה) נוסד בשנת 1991 כאשר הוא כלל גם את אבי ואסי ומאותה עת, החלה הלהקה לכתוב שירים מקוריים ששימשו חומר לאלבום של הלהקה.
בשנת 94 הקליטה הלהקה את אלבומה הראשון, אך לאחר שלב "המיקסים" אזל הכסף ולכן הלהקה לא יכלה להמשיך ולקדם את הפרויקט.
כל אותה עת פעלה השותפות ממשרד ברחוב אלנבי 76 בתל אביב ואיציק היה אחראי על הניהול הכספי.

(3) בשנת 95 פגשו חברי הלהקה את מנהל התובעת ירום אשר הציג בפני
הם את הרעיון ולפיו, הגורמים השותפים בהפקת הפרויקט, יתנו את שירותיהם ללא תמורה כספית מראש, אלא יקבלו שכר עבור שירותיהם בהתאם לאחוז השקעתם, מתוך סך הכל עלויות ההפקה, וזאת במידה ויהיו רווחים, וכך ניתן יהיה להקליט ולהפיק את האלבום ללא השתתפות בעלויות ההפקה או ההקלטה על ידי התובעת.

(4) לא כל נותני השירותים הסכימו לכך, ונכנס לתמונה מפיק בפועל בשם ישראל רוזלי שתפקידו היה לגייס משקיעים על מנת להמשיך בקידום הפרויקט.
והוא אכן הצליח לגייס את המשקיע שחר יונה שהשקיע סכום של כ- 10,000 דולר, כך שהכספים שהוצאו בפועל, לא היו מכספי התובעת אלא כספי משקיעים.

(5) איציק טען, כי התובעת הפיקה את האלבום תוך ניהול כושל ובחודש פברואר 97 יצא האלבום ונמכר בפחות מ- 500 עותקים כך שמדובר בכשלון מסחרי ברור וודאי.
איציק ציין, כי הלהקה הופיע בפני
קהל מצומצם ביותר וטענת התובעת ולפיה נגרם לה הפסד הכנסה צפויה ממכירת התקליט בסך של 200,000 דולר היא טענה מגוחכת והוא הדין לגבי הפסד הכנסות מהופעות, שכן לסכום המופרך של 5,000 דולר להופעה לא היתה כל אחיזה במציאות.

(6) איציק ציין כי בחודש אפריל 97 הובחנה אצלו דלקת בזרוע שמאל על ידי ד"ר רובינסון, ועקב כאבים בכתף שמאל, הוא לא יכל לתופף.
תוך ימים מספר לאחר שהודיע על מצבו הבריאותי, צורפו ללהקה המתופפת והבסיסטית של להקת "המכשפות" והלהקה המשיכה בפעילות המתוכננת שלה מבלי שהוא נשאל כלל אם הוא מתכון לחזור ולהופיע, כשמצבו הבריאותי ישתפר, ולפיכך, הוא כלל וכלל לא הפר את ההסכם שכן איש לא ביקש ממנו לחזור ללהקה לכשישתפר מצבו הבריאותי.

איציק טען כי זו הסיבה היחידה לעזיבתו את הלהקה וזאת למרות הטענות הנוספות שיש לו כנגד ירום והתובעת.

(7) ירום ציין בתצהירו, כי איציק לא עזב את הלהקה מסיבות רפואיות אלא הוא הודיע עוד לפני שנפצע כלל, אם בכלל, כי הוא מתכוון לעזוב את הלהקה כיוון שנמאס לו מהתחום, וכי הוא "לא נגן מספיק טוב" והוא עומד להתחתן, מעונין לעבוד ב"עבודה מסודרת" ולהשקיע בחיי נישואין ומשפחה" (סעיף 11 לתצהיר).
ירום ציין, כי ביום 17/4/97 נעדרו איציק ואבי מצילומים וראיון שנקבע ללהקה לעיתון מעריב לנוער, והם הודיעו ימים ספורים לפני מופע שנקבע ללהקה במועדון הגולם כי לא יופיעו.

לטענתו, הוא לא ידע על מקרים בהם ביקשו אבי ואיציק לעזוב קודם לכן, והוא היה "בהלם מוחלט כשהם עזבו" (עמ' 11 שורה 25) והוסיף כי יכול להיות מקרה אחד שבו אלי סיפר לו שאבי רוצה לעזוב והוא שכנע אותו להשאר אך אישר כי הוא לא היה מעורב בדינמיקה של חברי הלהקה.

(8) מכל מקום, אני מאמינה לעדויות חברי הלהקה, אבי, איציק ואסי ולפיהן במהלך השנים היו לכל אחד נקודות משבר, בהן כל אחד אמר בתורו, כי הוא פורש מהלהקה, ולאחר מכן, כל אחד חזר בו, ולמעשה, כאשר מי מחברי הלהקה אמר שהוא פורש, איש לא לקח אמירה זו ברצינות יתרה, והם שכנעו זה את זה להשאר, כך שמבחינת הנתבעים, זו לא היתה הפתעה שאחד מהם אומר לשני כי הוא עוזב.

(9) כמו כן, לא נסתרה גרסתו של איציק ולפיה הוא סבל מכאבי כתף סמוך לפני מועד ההופעה הצפויה במועדון הגולם באופן שמנע ממנו לנגן באותה הופעה.

(10) ירום כהן, מנהל התובעת צרף תמליל שיחה בינו ובין איציק מיום 6/5/97, שנערכה מספר ימים לאחר מועד ההופעה הצפוי במועדון הגולם, ובאותה שיחה הם שוחחו, על הבעיה של איציק, ואיציק אמר לירום, כי הוא היה מאוד מעונין לעשות את ההופעה אך יש לו עדין בעיה עם היד (עמ' 52 - 53 לתמליל).
באותה שיחה, ירום, אשר מקליט את השיחה, מבין כי איציק מנמק את אי ההופעה שלו בסיבות רפואיות ושואל את איציק, אם זה נכון שלפני שקרה (המקרה עם היד - א.כ) איציק אמר שהוא עוזב את הלהקה, ואיציק מאשר, כי הוא רצה לעזוב את הלהקה אך "אמרנו נעשה הופעות מסכמות וכאלה..." ומציין, כי למרות, שאמר בהתחלה, כי הוא לא מוכן להופיע יותר, אז "אלי עשה לי כמה טלפונים, שיכנע אותי לעשות עוד הופעות מסכמות..." (עמ' 53 לתמליל), וכי אלי שכנע אותו ואת אבי להופיע במועדון הגולם "ואז ביום חמישי בערב, זה קרה מה שקרה" (עמ' 54), וכי הוא מוכן לעשות מס' הופעות מסכמות "ארבע - חמש" לאחר שיבריא וכן אלי "שיכנע אותי לעשות סיום אה... אתה יודע סיום יפה" (עמ' 54 לתמליל) ואף אישר כי יש לו הסכמה עקרונית לחזור ללהקה. (עמ' 54 שורות אחרונות לתמליל), אך הוא צריך לראות מה יקרה עם היד שלו וכי הוא אמור לעשות אולטרא סאונד ליד ואם הוא יבריא הוא מוכן לחזור ללהקה (עמ' 56 לתמליל) ואישר לאחר מכן, כי יש לו הסכמה עקרונית לא רק לארבע הופעות אלא לכל "הטור" (עמ' 56 לתמליל).

כלומר - תמליל השיחה מאשר בדיוק את גרסתו של איציק.
הוא אכן סבל מבעיה בכתף שגרמה לו לכאבים אך היתה לו הסכמה עקרונית להמשיך בלהקה אם מצבו הרפואי יאפשר לו זאת, ולמעשה איש מטעם התובעת לא נתן לו הזדמנות אמיתית לחזור ללהקה לאחר שיחלים ,והוא הוחלף ע"י המתופפת מלהקת "המכשפות", למרות שמהשיחה עם ירום שהוקלטה ניתן להבין במפורש כי עזיבתו אינה סופית.

(11) ד"ר רובינסון אכן אישר, כי איציק התלונן בזמן אמת על כאבים בכתף וציין בפני
ו, כי מדובר בפגיעה שנגרמה מהרמת חפץ כבד.
אין מדובר בפגיעה הגורמת נכות או פגיעה קשה במיוחד, וניתן להחלים ממנה כעבור מספר שבועות, ויתכן שגם ניתן לחזור לתופף כעבור תקופה, אם כי סביר שיחזרו כאבים אם לא יבוצע שינוי ארגומטרי בדרך העבודה וסביבתה.

(12) מכל מקום, גם אם היתה פגישה שבה הודיע איציק כי הוא עוזב את הלהקה, לא היתה זו הצהרת כוונות סופית, אלא אמירה אחת מיני רבות באותו ענין כפי שנאמרה לאורך שנים, ומהשיחה בין ירום ואיציק, ביום 6/5/97 - מועד לאחר אותה פגישה שבה לגרסת ירום ואלי זולטא הודיע איציק על עזיבה (ראה סעיף 3 ו-5 לתצהירו של אלי זולטא), ניתן להבין במפורש כי אין מדובר בכוונת עזיבה אלא מדובר בסיבות רפואיות המונעות זמנית מאיציק לנגן, וכי לאחר החלמתו, אם יתאפשר הדבר מבחינה רפואית, הוא יחזור ללהקה.

(13) גם באשר לאי הופעת איציק לצילומים לעיתון "מעריב לנוער" לא מצאתי, כי החוזה הופר על ידו.
האומנים אמנם התחייבו בהתאם לסעיף 12 ו' להסכם, להעמיד עצמם לרשות התובעת לצורך צילומים, אך "תוך תאום זמנים מראש"; ואני מאמינה לגרסתו של איציק (עמ' 62 שורות 20 - 24 לפרוטוקול), ולפיה הוא ביקש לדחות את הראיון והצילומים לפרק זמן קצר, שכן, היתה לו התחייבות במקום עבודתו (ואין חולק על כך, שחברי הלהקה לא קיבלו משכורת חודשית מהלהקה, כך שזכותם הבסיסית היתה לנסות ולהתפרנס ממקורות הכנסה אחרים, וההסכם לא אסר עליהם זאת).
ולפיכך - אין לראות באי ההופעה לראיון והצילומים הפרת חוזה.

(14) לסיכום:
שוכנעתי, כי איציק למעשה לא הפר את ההסכם, ולא עזב את הלהקה כלל, אלא סבל מבעיה רפואית שמנעה ממנו לנגן בפרק זמן מסוים וכי הודעתו על עזיבת הלהקה - אם היתה, לא היתה מתוך כוונה לעזוב את הלהקה, אלא חלק מדינמיקה שהיתה בין חברי הלהקה אשר היו מודיעים חדשות לבקרים, כי הם עוזבים את הלהקה, והאחרים משכנעים אותם להשאר, וחוזר חלילה.
איציק בשיחתו עם ירום מיום 6/5/97 למעשה, מחזק את הטענה ולפיה, אין לו כוונת עזיבה רצינית, ולמעשה הוא מבחינתו היה חוזר ללהקה, לו היה מתאפשר לו הדבר מבחינה רפואית, ואם היתה בקשה שיחזור ללהקה.

לפיכך, לאור האמור לעיל, איציק כלל לא הפר את ההסכם, ולמעשה, לא ניתנה לו אפשרות כנה ואמיתית לחזור לנגן בלהקה, לאחר שהחלים והוא הוחלף באופן מיידי במתופפת אחרת, ולפיכך דין התביעה נגדו להדחות.

14. האם עזיבתו של אבי את הלהקה היא בגדר הפרת הסכם?
א) אבי תאר אף הוא בתצהירו את החלום להקמת להקת רוק מצליחה, ולטענתו עד שהתובעת/ירום נכנסו לתמונה, עמדה הלהקה בקשיים שניצבו בפני
ה, אך לאחר מכן נוצרו שתי קבוצות בלהקה, כאשר אלי ואדוש היו מצד אחד (והם גם העידו מטעמה של התובעת) ומצד השני - הנתבעים.

ב) לטענתו, בחודש אפריל 1997 הוא עבר התקף חרדה, שבעקבותיו החל בטיפולים פסיכולוגיים ונפשיים, ולא היה מסוגל לצאת מהבית ולהופיע על במה.
התקיימה פגישה במשרדי להקה ובה הוא הודיע לירום ולנוכחים, כי הוא מפסיק להופיע לאור מצבו הרפואי והנפשי.
הנוכחים ניסו להניאו מלעזוב, אך התקף החרדה ומצבו הנפשי מנע ממנו לעשות כן.
לאחר מספר ימים, הוא קרא בעיתון כי ללהקה צורפו מתופפת ובסיסטית מלהקת ה"מכשפות" וכי הלהקה ממשיכה בהופעות כמתוכנן.

ג) חוו"ד של ד"ר פלד:
אבי צרף חוות דעת מטעמו של ד"ר פלד, אך בחוות דעתו של ד"ר פלד מצאתי ליקויים רבים.

חוות הדעת נכתבה בשנת 2001 לגבי מצבו הבריאותי של אבי בשנת 97 וזאת מבלי שד"ר פלד ביקש וקיבל חומר ממכון פסגות, אשר טיפל בו (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 1 - 5).
מכון פסגות ע"י ד"ר אישר תור ותמי עישר אישרו, כי אבי פנה למכון שלהם ביום 16/7/2000 ואובחן כסובל מהתקפי פניקה (ת/1), וגם במסמך ת/2 מיום 16/7/2000 נכתב כי לפני מספר חודשים הוא סבל מהתקף חרדה ולא נכתב דבר באשר להתקף חרדה משנת 97, ולמעשה מהמסמכים ת/9, ת/8 עולה, כי אבי עצמו ביקש ממכון פסגות להוסיף את ענין מצבו משנת 97, אך אין כל אישור רפואי המתייחס למצבו שנבדק ע"י איש מקצוע בשנת 97.
ד"ר פלד אישר, כי את כל ממצאיו קבע על סמך פגישה בת 45 דקות עם אבי ולדעתו הנבדק לא יכול "להמציא" את הסימפטומים של התקפי החרדה, ורק אדם שחווה בעצמו התקף חרדה, יכול לתאר את הסימפטומים כפי שתיאר אותם אבי.
אלא שד"ר פלד עצמו אישר, כי העובדה שאבי ביקש להוסיף נתונים מסוימים למסמך מפחיתה מהתוצאות של המסקנות שלו (עמוד 18 שורות 1 - 2 לפרוטוקול) וכי אפשרי כי לא התקף החרדה היה הסיבה לעזיבת הלהקה, וכי העובדה שאבי כן חווה התקף חרדה אמיתי בשנת 2000 יכולה לגרום לכך שהוא מדווח על הסימפטומים של התקפי חרדה באופן השולל חשד להתחזות (עמוד 22 לפרוטוקול).
מהאמור לעיל, עולה, כי לחוות הדעת יש ערך מוגבל ביותר, ולפיכך יש לבדוק לאור ראיות נוספות, אם הוכח שאבי אכן סבל מבעיות רפואיות שגרמו לו בשנת 97 לעזוב את הלהקה.

ד) אבי בעדותו אישר, כי הוא הודיע פעמים רבות על כוונתו לעזוב את הלהקה, בדיוק כפי שעשה גם איציק (עמ' 46 לפרוטוקול), ובכל פעם "היינו נותנים כתף אחד לשני ומעלים את האנרגיות והיינו ממשיכים הלאה, ונותנים פוש וממשיכים הלאה, כך שכל פעם מישהו אחר היה אומר שהוא רוצה לעזוב, וכל פעם היינו דוחפים את העגלה הזאת" (עמ' 46 שורות 26 - 28 לפרוטוקול).

אבי העיד, כי הוא לא התגאה בבעיותיו הנפשיות, ולכן סיפר בתחילה, כי הבעיות הרפואיות נובעות ממחלת מעיים כרונית, אשר גורמת לאי שליטה בסוגרים (והוא אכן סובל ממחלה כזו, אלא שבעיה זו היא שגרמה לו בין היתר למצב הנפשי הקשה ובעת הופעות הוא היה בחרדה שמא תגרם לו בעיה כתוצאה ממחלת המעיים).

ה) ירום אישר בחקירתו הנגדית, כי אבי אמר בפגישה, בה הוא הודיע על עזיבה, כי הוא סובל מבעיות נפשיות (עמ' 11 שורה 14), ולאחר מכן אישר כי בשיחת הטלפון שהוקלטה ביניהם לא פרט אבי ממה הוא סובל, אלא אמר שהוא חולה (תמליל שיחה מיום 3/5/97).
מכל מקום, בין אם מצבו הנפשי של אבי בשנת 97 נבע ממחלת המעיים ובין אם מצבו הנפשי נגרם עקב תסכולו מחייו ומהשגיו בחיים עד אותו שלב, בין היתר בשל אי פריצת הלהקה ותחושה שהוא מבזבז את חייו מבחינה מקצועית, אני מאמינה לאבי, כי אכן מצבו הנפשי מנע ממנו להופיע, ובין היתר התערער מצבו הנפשי, כתוצאה מכך שאיציק שותפו לחלום, לאורך השנים לא יכל להופיע בשל אותה פגיעה בכתף.

אני סבורה, כי מצבו של אבי, כפי שהוא מתואר על ידו אכן מנע ממנו להמשיך בהופעות, וגם אם עבד בעבודות שונות משנת 97 ואילך, ולא ישב כל היום בבית (עבד בתחנת דלק ועוד), הרי שאין מדובר בעבודה המצריכה הופעה מול קהל, הדורשת תעצומות נפש גדולים יותר מעבודה הנדרשת בתחנת דלק, וגם אם לא יכל הנתבע לאתר מסמכים רפואיים משנת 97 (שכן טופל באופן פרטי ע"י קרוב משפחה ולא איתר את המסמכים), שוכנעתי, ואני מאמינה לנתבע כי אכן מצבו הנפשי מנע ממנו להופיע בלהקה.

אבי לא התכוון ל"הסתבך" עם ג'רני/ירום והציע לו ללמד נגן אחר במקומו ובטרם יעזוב (עמ' 69 לתמליל), תוך ציון העובדה באותה שיחה, שההופעות לא עושות לו טוב והן עושות אותו "חולה", אלא שבסופו של דבר איש לא ביקש ממנו ללמד בסיסט אחר, ומספר ימים לאחר מכן, נודע לו כי הלהקה צרפה בסיסטית יוצאת להקת המכשפות במקומו.

ו) טענת סיכול:
(1) מאחר ועפ"י סעיף 13 ב' להסכם, האומנים צריכים לשלם לתובעת "את עלות הפרויקט עד לאותו השלב, בסך שיקבע ע"י החברה, כפי המקובל בשוק", כאשר הם מפסיקים את העבודה על הפרויקט, אלא אם כן, מדובר בסיבה שהיא "כח עליון", טענה ב"כ הנתבע, כי במקרה דנן, קימת לנתבע טענת ההגנה שנקבעה בסעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), ולפיכך, אין לטעון, כי הפרת החוזה עקב הסיכול, היא עילה לפסיקת פיצויים.

(2) סעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות קובע כדלקמן:
"היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים".

(3) בתי המשפט פרשו את עילת הסיכול בצורה מצמצת ביותר, עד כדי כך, שנקבע, כי הכל צפוי, לרבות; מלחמות, פגעי טבע ועוד.
בע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי, פ"ד ל"ג (3) 639, קבע ביהמ"ש כי אף מלחמת יום כיפור היתה בגדר אירוע, שאדם מישראל היה צריך לצפותו.

(4) אלא, שבשל הקירבה הרעיונית בין עקרון הסיכול בנסיבות של שינוי מהותי בתשתית החוזית לבין הדרישה לתום לב בביצוע חוזה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973, קיימת התפתחות מסוימת בפסיקה, אשר פותחת פתח לקבלת טענת ההגנה של "סיכול" במקרים מסוימים, למרות שלכאורה, "הכל צפוי", וגם אם אין משבצים את טענת ההגנה של הנתבע למשבצת של "סיכול" כמשמעותו בסעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות, ניתן להגיע לאותה תוצאה, כאשר התובע עומד על ביצועו הדווקני של החוזה, בחוסר תום לב וזאת מכוח עקרונות תום הלב.
(5) כב' השופט אנגלרד בפסה"ד בענין רגב (ע"א 6328/97 עזרא ואבי רגב נ' משרד הבטחון, פ"ד נ"ד (5) 506), התייחס בהערת אגב, לצורך בבחינה מחודשת של הלכת כץ נ' נצחוני וזאת בסעיף 19 לפסה"ד).
ובסעיף 20 הוסיף:
"...קיימת קירבה רעיונית גדולה בין עקרון הסיכול בנסיבות של שינוי מהותי בתשתית החוזית לבין הדרישה לתום לב בביצוע החוזה (סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג - 1973). מתקשר, העומד על ביצוע דווקני של החוזה, על אף השינוי המהותי שחל בו בשל נסיבות חיצוניות - מתקשר כזה אינו נוהג בתום לב. לכן, למשל, אין לראות התנהגות בתום לב מצד בעל חוזה הדורש מן הצד האחר לקיים את החוזה תמורת המחיר החוזי המקורי, על אף שעלות הביצוע גדלה, בשל אירוע חיצוני חריג, עשרת מונים. נמצא, כי המוסד של סיכול הוא גם ביטוי לעקרון תום הלב בחוזים. על רקע דברים אלה, אפשר ומן הראוי לשוב ולעיין בגישתו המצמצם של בית המשפט בפרשת כץ".

(6) כב' השופט אנגלרד חזר על עמדתו בע"א 5628/99 מרקין ואח' נ' שרה משה, יורשת המנוח משה יהודה ז"ל ואח', פד"י נ"ז (1) 14, והכיר בכך, שהשפעת הפקעת מקרקעין על חוזה מכר של מק', בנסיבות אותו מקרה, מהווה סיכול כמשמעותו בסעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות.

כב' השופט מצא באותו פס"ד ציין (בסעיף 17 לפסה"ד):
"כי ייתכנו מקרים שבהם הפקעת נכס מקרקעין תסכל התקשרות חוזית הנוגעת לנכס המופקע", אך לא הכריע במקרה שבו דובר, כיוון שסבר, כי באותן נסיבות של המקרה, ניתן היה לבסס את ההכרעה על פרשנות תוכן ההסכם, ולא היה צורך להכריע על יסוד טענת הסיכול.
כב' השופט ריבלין, באותו פס"ד, אישר, כי ראוי להכיר גם בסיכול חלקי, כאשר ניתן להפריד בין החלק המסוכל לבין שאר חלקי החוזה, וסבר, שבנסיבות אותו מקרה, לא דובר בסיכול.
כלומר, לדעת כל השופטים באותו פס"ד, טענת הסיכול היא טענה אפשרית בנסיבות מסוימות, ויש כרסום בגישת "הכל צפוי" שנקבעה בהלכת כץ נ' נצחוני מזרחי.

(7) כב' השופט צבן בביהמ"ש המחוזי בירושלים, ת"א (ירושלים) 3531/01 בן אבו חברה ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד תק-על 2002 (2) 20053, איזכר את פסיקת ביהמ"ש העליון באשר לסיכול.
ויפים דבריו בסעיף 16 לפסה"ד:
"התפיסה המסורתית של דיני החוזים, לפיה החיוב החוזי הינו חיוב מוחלט, נסדקה וכורסמה. בשל קידום עקרון תום הלב, מועדפת היום הגישה המוסרית - ערכית ביחסים החוזיים, ולפיה צדדים לחוזה אינם יריבים אלא שותפים, ובעיקר בחוזים ארוכי טווח כמו החוזים שבפני
נו. צד לחוזה רשאי אמנם לעמוד על זכותו החוזית עד תום, אך עליו להשתמש בזכותו כמקובל בין צדדים המנהלים עסקים בתום לב, על מנת שלא להפוך "לנבל ברשות החוזה" (ראה ע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד ל"ג (1) 617, סעיף 14 לפסה"ד - דברי כבוד השופט אלון). סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) הכניס למשפטנו את מבחן ההגינות בביצועו של חוזה, ולכן יש לבחון אם צד לחוזה נוהג בתום לב בביצוע התחייבויותיו ובניצול זכויותיו החוזיות (ראה דברי כב' השופט אשר בפס"ד רוט הנ"ל, עמ' 640).
עצם העמידה על זכות חוזית אינה שוללת תום לב, וכדי להוכיח היעדר תום הלב, יש להצביע על נסיבות מתאימות (ר"ע 30/82 מולטליק בע"מ נ' רב בריח בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 272, 276). בפסיקה נקבעו מבחנים, על פיהם עמידה דווקנית על זכות חוזית תיחשב לחוסר תום לב, דקדוק סתמי, ניצול טעות, התחמקות ותחבולה (ראה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 63 - 64). בפס"ד רגב נ' משרד הבטחון הנ"ל נקבע מבחן נוסף: שינוי מהותי בנסיבות החיצוניות..".
וכן בסעיף 17 לפסה"ד:
"שינוי יסודי בנסיבות הידועות בעת כריתת החוזה בין הצדדים הינו תנאי מהתנאים הנדרשים לצורך סיכול. כב' השופט אנגלרד ציין את הקירבה הרבה שיש בין סוגיית הסיכול לעמידה דווקנית על זכות חוזית. ההבדל העיקרי בין השניים הינו ביסוד הידיעה או הצפיה הנדרשים להוכחת הסיכול. אדון בקצרה בנושא זה, בבחינת למעלה מן הדרוש.
קיימים מקרים בהם צד אינו יכול לקיים התחייבותו החוזית שלא באשמתו, אלא בגין אירועים חיצוניים ושינוי נסיבות קיצוני. לכך כוון סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)".

(8) כלומר - הפסיקה החדשה פתחה פתח לשימוש בטענת הסיכול, למרות שבעבר סיכויי טענה כזו, היו קלושים ביותר.
יודגש, כי הבעייתיות בפירוש טענת הסיכול תיפתר, ככל הנראה, לו תתקבל הצעת הקודיפיקציה באשר לדיני ממונות, בפרק השישי המתייחס ל"סיכול חוזה" שם נקבע בסעיף 196 (א):
"התרחש אירוע מסכל והסיכון בשל תוצאותיו אינו מוטל על מי שחיוביו סוכלו - יפקע החוזה, החל במועד התרחשותו של האירוע המסכל".
ובסעיף 195 הוגדר "אירוע מסכל" כאחד משניים:
"(1) התרחשות נסיבה חדשה הגורמת לכך שקיום חיובו של צד לחוזה הוא בלתי אפשרי, בלתי חוקי, או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים;
(2) התרחשות נסיבה חדשה המכשילה את מטרת ההתקשרות בחוזה".

(9) במקרה שבפני
נו, וכאשר סעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות, עדין שריר וקיים, אינני סבורה, כי מחלה, איננה דבר שלא ניתן היה לצפות מראש, ולפיכך, קשה לקבל את טענת הסיכול כטענת הגנה.
אולם, בנסיבות שהובהרו בפני
, ולפיהן שוכנעתי, כי אבי סבל מבעיה נפשית, שמנעה ממנו בפועל, ושלא באשמתו או בשליטתו, הופעות בפני
קהל - דרישה ממנו להופיע בכל זאת, היא דרישה אשר מנוגדת לעקרון תום הלב, גם אם אין מדובר ב"כח עליון".
אבי לא יכל להתגבר על מצבו הנפשי ולהופיע בכל זאת על במה, והציע ללמד בסיסט אחר לנגן במקומו, אך איש לא ביקש ממנו, וכעבור מספר ימים הוא קרא בעיתון, כי הנגניות מלהקת "המכשפות" ינגנו עם להקת האלמנה השחורה" והבין, כי מצאו תחליף במקומו (עמוד 52 שורות 21 - 26 לפרוטוקול), ובנסיבות מחלתו, דרישה שימשיך להופיע, היא בגדר דרישה שאינה בתום לב, ושוכנעתי, כי התובעת לא יכלה לדרוש ממנו בתום לב, להמשיך ולהופיע בהופעות, למרות מצבו.

לסיכום:
לאור האמור לעיל, שוכנעתי, כי היה שינוי מהותי בנסיבות, שמנע אבי להמשיך ולהופיע בלהקה, ולפיכך, עצם העמידה הדווקנית של התובעת על ביצוע ההסכם בנסיבות אלו, היא בהעדר תום לב ואינו מזכה אותה בפסיקת פיצויים.

15. האם עזיבתו של אסי את הלהקה מהווה הפרת חוזה?
(1) להקת רוק יוצרת לעצמה מוניטין וקהל מעריצים, ויש חשיבות להרכב האנושי הלהקה.
אמנם, נגנים מתחלפים בלהקות שונות לאורך שנים, כך העיד גם אלי זולטא מטעם התובעת (עמ' 6 לפרוטוקול), אך החלפת הרכב של להקה, מוביל לשינוי הצבע והצביון של הלהקה.

(2) אסי אישר, כי הוא היה בגרעין המיסד של הלהקה עם אבי ואיציק עוד בנעוריהם ואח"כ הלכו יחד לשרת בנח"ל על מנת לשמר את הלהקה.
אסי העיד, כי פעמים רבות "איימו" חברי הלהקה בעזיבה אך הם חזרו בהם, ואם מישהו אמר שהוא עוזב, לא הסיקו מכך שהוא באמת עוזב.

אסי אישר, כי איציק ואבי הודיעו כי הם עוזבים מסיבות רפואיות (עמ' 74 שורה 26 לפרוטוקול), אך הוא לא חשב בתחילה שזה רציני, והוא המשיך להופיע עם הלהקה עד שלא הופיע להופעה בכוכב יאיר ביום 5/7/97.

(3) לדבריו, הוא המשיך בתחילה להופיע עם המחליפות של אבי ואיציק, למרות שחשב שמדובר בתחליף מגוחך ועדיף לבטל הופעה מאשר להופיע בצורה מגוחכת, ולמעשה, כשנוכח לדעת, כי אבי ואיציק לא ישובו ללהקה, ולמעשה אין יותר להקה, בעלת צביון דומה לצביון הקודם, הוא הודיע כי לא יופיע יותר.

(4) על מנת לבדוק אם אסי הפר את ההסכם בינו ובין חברת ג'רני, יש לבדוק את לשון ההסכם ואת תכליתו.

(5) סעיף 25 (א) לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973, קובע:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה ואינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות".
בפסק הדין בענין אפרופים, (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכןו וייזום (1991) בע"מ פ"ד מ"ט (2) 265), כבר נקבע, כי "אומד דעת" אלו הן המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים.
פרשן למד על אומד דעת הצדדים מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו.
אלו הם שני מקורות מקבילים.
אין צורך לבחון אם לשון החוזה ברורה ואם לאו, ורק לאחר מכן לבדוק את אומד דעתם המשותף של הצדדים במשתמע.
וכבר נפסק בשורה של פסקי דין לאחר ענין אפרופים כי אין יותר צורך לפרש חוזה בשיטת שני השלבים, דהיינו - לבדוק קודם כל את לשון החוזה, ורק אם לשון החוזה לא ברורה, לבדוק את כוונת הצדדים על פי הפרשנות התכליתית.
בית המשפט העליון ב

פסק דין
מיום 8/11/2004 ע"א 898/03 בנק לאומי לישראל נ' חזן (לא פורסם) ציין בסעיף 18 לפסק הדין לאחר שקבע בסעיף 17 לאותו פסק הדין כי: "אין הלשון חזות הכל", כדלקמן:
"אכן, עידן שיטת "שני השלבים" בפרשנות חוזה נשתנה בחילופי העיתים, ותחתיו בא עידן הפרשנות התכליתית (ראו גם ג' שלו, חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית, עמ' 28 - 29)".
כלומר, גם אם מלשון החוזה ניתן להבין דבר אחד, יכול בית משפט לפרש את החוזה בצורה שונה על פי תכלית של החוזה.

(6) יש לזכור גם, כי כאשר יש בעייתיות בפירוש חוזה, פועל הדבר לחובת המנסח, ובמקרה דנן, נוסח ההסכם ע"י עו"ד מטעם התובעת.

(7) לפיכך, יש לבדוק הן על פי לשון ההסכם והן על פי תכליתו, אם כאשר אסי החליט לא להופיע יותר עם להקת האלמנה השחורה בהרכבה השונה, הוא הפר את ההסכם.
(8) ההסכם הוא בין חברת ג'רני ובין חברי הלהקה ושותפות האלמנה השחורה אשר כונו בהסכם "האומנים".
במבוא להסכם נכתב:
"...והואיל: והאומנים עובדים כיום יחד כלהקה תחת השם "אלמנה שחורה" ומעונינים לקבל את שירותי החברה".

(9) ההסכם לא קבע, מה יהיה במצב שבו אחד מחברי הלהקה או יותר יחליט לעזוב את הלהקה, ומה יקרה במצב שבו צביון הלהקה ישתנה לחלוטין.

(10) עסקינן בלהקת רוק שחבריה ברובם היו חברים טובים במשך כעשור לפני שהתובעת נכנסה כלל לתמונה והם אלו שקבעו את אופייה ואת צביונה של הלהקה.
אין מדובר בתזמורת אשר מנגנת מוזיקת קלאסית על פי תווים, וניתן להחליף את הנגנים בתזמורת מבלי שהמנגינה, צבעה ואופייה ישתנה, אלא בלהקת רוק שחבריה גם כתבו את החומרים בעצמם (לפחות חלק), הם גם החלו להקליט את השירים שלהם עוד לפני שהתובעת נכנסה לתמונה, ובמהלך שנים רבות לא השתכרו כלל מהשתתפותם בלהקה.

איציק, אבי ואסי החלו בלהקה כאשר היו בגיל ההתבגרות ובחלוף השנים, הפכו למבוגרים, סיימו צבא, לא יכלו יותר לאפשר לעצמם לחיות על חשבון ההורים ולגור בביתם, והם היו צריכים למצוא עבודות אשר יכלכלו אותם נוסף להשתתפותם בלהקה, ובמהלך השנים אף הכירו בנות זוג, וברור שבמצבם בסוף שנות ה-20 שלהם, לא היה כמצבם בסוף שנות העשרה שלהם.
אלא, שהם המשיכו להיות חברים בלהקה בשל יחסי החברות הקרובים ביניהם ובהתחשב בכך שהלהקה היתה חלום חייהם והיה להם רצון כן ואמיתי לפרוץ ולהצליח עם הלהקה.

לצורך כך, הם גם התקשרו בהסכם עם התובעת על מנת שיוכלו להשלים הפקת תקליט, ועל מנת שהתובעת תדאג להם להופעות גדולות ולהעלאת מעמדתם בתחום המוזיקה והרוק.

איציק ואבי כאמור, בחודש אפריל 97 הודיעו כי לא יוכלו להשתתף בהופעה אשר היתה אמור להתקיים במועדון הגולם וזאת בשל מצב הבריאותי.
נותר עם כך, אסי, אשר ראה עצמו, בצדק, מחויב להסכם עליו חתם, ולכן המשיך לבקשת ירום וחברי הלהקה שנותרו, להמשיך ולהופיע, כאשר התובעת דאגה לכך שאת מקומם של אבי ואיציק תמלאנה נגניות יוצאות להקת המכשפות.

אסי טען כי מלכתחילה ההחלפה הזו לא נראתה בעיניו אך הוא בכל זאת רצה לתת הזדמנות והסכים להופיע בהרכב החדש, מה עוד, שהוא היה זמר הלהקה והחלפת זמר להקה, גורמת לשינוי צביון להקה באופן דרסטי, כך שהיתה לו תחושת אחריות ורצון לתת סיכוי נוסף ללהקה.
אלא, שהוא נוכח לדעת כי למעשה הלהקה כבר לא קיימת יותר מהותית, גם אם עדיין השם הפורמלי של הלהקה הוא: "האלמנה השחורה".
עובדה היא שאלי זולטא אשר העיד מטעם התובעת בחודש יולי 2004, דהיינו, כשבע שנים לאחר שאסי, איציק ואבי כבר לא הופיעו עם הלהקה, העיד, כי הוא עדין מופיע במסגרת האלמנה השחורה (עמוד 4 שורות 10 - 11 לפרוטוקול).
וגם ניר ריחני העיד, כי הוא עדין חבר בלהקה והלהקה עדין עובדת בהרכב אחר.
אך היה ברור לכולם, כולל; אלי וניר, וכך התרשמתי מעדותם, כי למרות שלכאורה מדובר באותו שם של להקה, מדובר בלהקה אחרת לגמרי והלהקה הנוכחית כלל לא עובדת יותר עם ג'רני ועם ירום כהן, כפי שעלה מעדותו של ניר ריחני.
כלומר, כפי שהעידו גם עדי התובעת, קיימת חשיבות להרכב של להקה ועצם העובדה שמוצאים נגנים מחליפים, לא גורמת לכך, שבהכרח, הלהקה ממשיכה להיות כפי שהיתה לפני אותה החלפה.

(11) בנסיבות אלו, מצא עצמו אסי בתוך להקה שהוא לא הרגיש שייכות אליה ולחומרים שהיא שרה וזו למעשה לא היתה יותר הלהקה, אשר היתה צריכה לקבל שירותים מהתובעת ולתת שירותים לתובעת עפ"י ההסכם.

(12) כאשר מפרשים את ההסכם על פי תכליתו, ניתן להבין כי אין מדובר בהתחייבות אישית של כל אומן ואומן להשתתף בכל הרכב שהוא של להקה ובלבד שכותרת הלהקה תהיה ה"אלמנה השחורה", אלא, קבוצת חברי הלהקה ביקשה יחד להפיק תקליט, ולהרים את הלהקה ולא היתה כוונה לאף אומן להיות בודד במערכה ולהשתתף לבד בלהקה.

השתתפות בלהקה מחייבת גם קשר חברתי בין חברי הלהקה ולפחות - כימיה בסיסית ביניהם.
אין מדובר בעסק כלכלי נטול יחס אישי, ולהיות חבר בלהקה כאשר אין לך קשר עם החברים האחרים, ולמעלה מזאת, כאשר יש מתיחות בינך ובין חברים אחרים בלהקה, כפי שהיתה במקרה דנן, היא בעייתית מאד.

(13) אסי עצמו לא בחר את פרישתם או החלפתם של אבי ואיציק מהלהקה.
הוא עצמו האמין שהם ישובו ללהקה, כשם שהם חזרו ללהקה לאחר שאיימו פעמים רבות שהם יעזבו אותה.
אסי גם אישר כי הם אמרו לו שהם לא יכלו להופיע מסיבות בריאותיות.
אסי מצא עצמו במצב שבו למעשה לא היתה יותר הלהקה במתכונת שבה היתה בעת חתימת ההסכם.
חלפה למעלה משנה מהיום שבו נחתם ההסכם.
הדיסק של הלהקה מכר במספר עותקים מועט (ראה גם עמוד 99 לתמליל שיחה בין ירום כהן לבין דני חסון).
הלהקה לא ביצעה את הפריצה המיוחלת.
אבי ואיציק לא יכלו להשתתף יותר ובמצב כזה, למעשה, כבר לא היתה קיימת הלהקה מבחינתו.
הוא לא עזב יום יומיים לאחר שאיציק ואבי לא הופיעו יותר, אלא נתן הזדמנות והופיע בעוד מספר הופעות, אך השירים לא זכו לחשיפה ברדיו למעט השמעות בודדות ובעיקר השמעה של השיר קזבלן, אשר הושר במקור על ידי יהורם גאון, ולמעשה, נהנה מהחשיפה שכבר היתה לשיר, כאשר הוא הושר במקור וניתן היה להווכח ולהבין, שהפריצה המיוחלת של הלהקה לא תגיע.

(14) מכל מקום, הלהקה במתכונתה המקורית כבר לא היתה קיימת יותר לאחר שאבי ואיציק לא הופיעו יותר, ו"הפרויקט" אשר סוכם עליו בהסכם, גסס עד שמת מוות טבעי.

אסי הבין כי למרות שנתן הזדמנות לצירוף המחליפות, הלהקה לא עומדת בפני
פריצה ולמעשה, אין יותר להקה ואין יותר את מי לעזוב.
ולפיכך, הודיע כי הוא גם לא השתתף יותר בהופעות של הלהקה.
בנסיבות אלו, כבר לא היתה קיימת הלהקה, ואסי אשר החליט לא להמשיך ולשיר בלהקה שכללה הרכב אחר ובעלת צביון שונה לחלוטין, רשאי היה שלא להמשיך ולהופיע בלהקה שאין לו כל מחויבות כלפיה.
מה עוד, שדובר למעשה בהופעות, על גבול ההתנדבות, שכן, גם ירום לא טען, כי היו ללהקה הכנסות גבוהות בפועל, וטען בעיקר, לגבי הפסדים על הכנסות צפויות, שהיו צריכות להיות ללהקה לגרסתו.

(15) לסיכום:
בסיטואציה שנוצרה, וכאשר מפרשים את ההסכם עפ"י כוונת הצדדים ותכליתו, ניתן היה להגיע למסקנה ולפיה משעזב אסי את הלהקה, בשלב שבו עזב אותה, לא היה בכך כלל משום הפרת הסכם מצידו.
פרויקט האלמנה השחורה, נשוא ההסכם, בא לקיצו הטבעי והוא כלל לא הפסיק את עבודתו בפרויקט "חי".
וממילא - עזיבתו באותו שלב, איננה בבחינת הפרת הסכם.

16. סכום התביעה:
(1) בשולי הדברים אציין, כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה, כי הנתבעים או מי מהם הפרו את ההסכם, אזי סכום התביעה לא הוכח.

(2) על פי סעיף 13 ב' להסכם, במידה והאומנים מפסיקים את עבודתם בפרויקט הם ישלמו לתובעת את עלות הפרויקט עד לאותו השלב בסכום אשר יקבע על ידי התובעת כפי המקובל בשוק.
(3) אין מדובר בכל סכום שינקוב בו ירום, כאוות נפשו, אלא בעלות המקובלת בשוק.

(4) ירום כהן בסעיף 22 לתצהירו טען, כי עלות הפרויקט היא 452,192 ₪ אך ההוצאות שהוצאו בפועל לפי חשבוניות שצירף הן בסכומים כדלקמן:
חשבוניות שנת 1997 סך 20,473.72 ₪ לא כולל מע"מ
חשבוניות שנת 1996 סך 25,039.79 ₪ לא כולל מע"מ
כאשר יש להוסיף לסכומים אלו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

(5) כמו כן, פרט עלויות של נותני שירותים שונים בסך 174,390 ₪ לא כולל מע"מ, אשר לא הוצאו בפועל על ידי התובעת (פירוט שירותים אלו נמצא בסעיפים 23 ו-24 לתצהירו).

(6) גם מתוך הסכומים אשר התובעת צירפה בפועל חשבוניות לגביהם, ניתן לראות, כי לא כל החשבוניות מתייחסות לפרויקט של האלמנה השחורה, מה עוד, שמהעדויות בתיק עלה, כי משפחת יונה השקיעה בפרויקט סך של 10,000 דולר (ראה עדותו של ישראל רוזלי בפרוטוקול מיום 11/10/2004), כך ששולמו כספים עבור הפרויקט לא מכספי התובעת.

(7) יצוין, כי בחלק מהחשבוניות לא ניתן לראות שהן מתייחסות דווקא לפרויקט של התובעת (ראה עדותו של ירום כהן בעמ' 25 שורות 1 עד 9 לפרוטוקול).
ומכל מקום, הסכומים אשר הוצאו בפועל על ידי התובעת לא עולים על 50,000 ₪ לא כולל מע"מ.

(8) הוצאתו של התקליט הושלמה, והוא אף יצא למכירה, כך שהנתבעים לא גרמו לכך, שהתובעת תתחיל להפיק תקליט, אך לא ניתן יהיה להשלים את הוצאתו, ולא הוכח ולו לכאורה, כי אכן היה הפסד הכנסה צפויה מהתקליט, מהופעות וחסויות, בסכומים המוגזמים והמופרזים שנכתבו בסעיפים 27 עד 28 לתצהיר.

(9) התקליט מכר כ- 600, 700 עותקים במקרה הטוב (עפ"י הגרסה האופטימית) לאחר יציאתו לשוק.
הצפי למכירת תקליט ראשון בכמות של 50,000 עותקים, כפי שטען לו ירום, הוא צפי לא ריאלי גם למי שאינו מומחה בתחום.
אומנים גדולים וידועים לא מוכרים מספר כה רב של עותקים כאשר מדובר בתקליט ראשון, ולא היה כל צפי ריאלי לכך שתקליט של להקה שאינה מוכרת ימכר במספר כה רב של עותקים. (כך גם עלה מעדויות הצדדים).
יתכן ובפועל יש להקות חדשות שמוכרות תקליט ראשון בכמות כזו, אך לא הובאו בפני
כל ראיות לכך, ומכל מקום, אם אכן יש להקה שמכרה תקליט בכמות כזו, הרי היא היוצאת מן הכלל ואיננה יכולה להעיד מן הכלל.
הוא הדין באשר להפסד הכנסה צפויה מהופעות.
ההכנסות בפועל מהופעות היו מינוריות ביותר, אם בכלל, ולא הוכח, כי הצפי להכנסה מהופעה של להקה מתחילה שהוציאה תקליט ראשון הוא בין 4,000 ל- 10,000 דולר.
בשיחות שהוקלטו על ידי ירום כהן עם חברי הלהקה עלה, כי הסכומים שנטענו על ידו הם נמוכים בהרבה ולא מתקרבים כלל לסכומים שנכתבו בתצהירו.
כמו כן, לא הובאה הוכחה לכך שהלהקה היתה מקבלת חוזי חסויות ופרסום בסך של 30,000 דולר.
יש אומנים שמקבלים חוזים כאלו אך לא כל אומן, ובוודאי שלא כל אומן מתחיל מקבל סכומים כאלו, וגם לא כל אומן מקבל בפועל חוזי פרסום וחסויות.

(10) מה עוד, שעפ"י סעיף 5 ו' להסכם נקבע, כי מידע על הוצאות הפרויקט, ניתן יהיה לקבל אצל רו"ח של התובעת, וספרי התובעת יחשבו ראייה מוחלטת לנכונותם, ודו"ח כזה יכיל פירט מפורט ומדויק של ההוצאות ושמות האומנים.
אך התובעת לא מצאה לנכון להמציא דו"ח כזה, למרות שירום ציין בעדותו, כי יש דו"ח כזה (עמ' 3 שורות 15 - 18 לפרוטוקול).
17. לסיכום:
א) א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות.

ב) ב) התובעת תשא בהוצאות כל נתבע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ + מע"מ לכל נתבע (ובסה"כ 15,000 ₪ + מע"מ). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל.

ג) ג) סכום ההוצאות שפסקתי, הוא נמוך מההוצאות הראליות, אולם, אני סבורה, כי בהתחשב בכך שהגעתי לתוצאת פסה"ד, לא על יסוד לשון ההסכם, אלא, על יסוד פרשנות ההסכם עפ"י תכליתו, אזי היתה הצדקה לניהול המשפט, וניתן להתחשב בהוצאות שהיו לתובעת עצמה בניהול התביעה.

ד) ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום י"ג באייר, תשס"ה (22 במאי 2005) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 36507/01 ג'רני הפקות בע"מ נ' עובדיה איציק, מועלם אבי, חסון אסי (פורסם ב-ֽ 22/05/2005)