פסקי דין על סופיה אברמוב | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בע"מ

58880-07/12 א     19/07/2017




א 58880-07/12 סופיה אברמוב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 58880-07-12 אברמוב נ' חברה לביטוח בע"מ


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופטת אוסילה אבו-אסעד


התובעת
סופיה אברמוב
ע"י ב"כ עו"ד ישראל קלינמן ואח'


נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונית ענבי ואח'



פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונה, שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפיצויים").

רקע
1.
התובעת, גב' אברמוב סופיה, ילידת 1970 (להלן: "התובעת"), טוענת כי הייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 10/2/2012, עת נהגה ברכב שמספרו 9065872 בעיר נתניה. התאונה התרחשה כתוצאה מאיבוד שליטה על הרכב שגרמה לרכב להחליק ולהתנגש במעקה שהיה מוצב בכיכר (להלן: "התאונה").

2.
הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ
, הינה החברה אשר ביטחה את השימוש ברכב במועד הרלוונטי לתאונה (להלן: "הנתבעת").

3.
בעקבות התאונה, נגרמו לתובעת נזקי גוף, שבעטיים הוגשה התביעה דנא.

4.
הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, ויריעת המחלוקת הנטושה ביניהם ממוקדת בסוגיית הנזקים שנגרמו לתובעת והפיצוי הראוי בגינם.

5.
במהלך בירור ההליך, בית המשפט הורה על מינוי 4 מומחים רפואיים לשם הערכת נכותה של התובעת:

א) בתחום האורתופדי
- מונה פרופ' נמרוד רוזן
(להלן: "פרופ' רוזן" או "המומחה האורתופדי"), אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה ומשוקללת בתחום האורתופדי בשיעור 14.3% (במעוגל), כמפורט עמ' 9 לחוות הדעת, זאת בנוסף לנכויות הזמניות שלהלן – 100% למשך 3 חודשים לאחר התאונה, 50% למשך עוד 3 חודשים, ו- 30% למשך עוד 3 חודשים;

ב) בתחום אף, אוזן וגרון
– מונה ד"ר מרדכי הימלפרב (להלן: "ד"ר מרדכי" או "מומחה א.א.ג"), אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי יש מקום להעניק לתובעת נכות זמנית בשיעור 10% לפי סעיף 69 (2) ב' מאז התאונה (10/2/2012) ועד ליום הניתוח (27/4/2012), ולאחר הניתוח לא ראה מקום להעניק לתובעת נכות צמיתה ו/או זמנית נוספת כלשהי;

ג) בתחום הפסיכיאטריה
- מונה פרופ' משה קוטלר (להלן: "פרופ' קוטלר" או "הפסיכיאטר"), אשר בדק את התובעת ועיין בתיעוד הרפואי מלפני התאונה ואחריה, וקבע כי : "לא התרשמתי כי האירוע נשוא תובענה זו גרם לשינוי במצב הנפשי. לא מצאתי כל עדויות להפרעת דחק בתר חבלתית או הפרעה נפשית אחרת, ממנה לא סבלה עוד קודם לתאונה". בנוסף, קבע פרופ' קוטלר כי יש מקום למינוי מומחה נוירולוג מטעם בית המשפט, בכדי לקבוע אם נותרה לתובעת נכות בתחום הנוירולוגי, מאחר ולשיטתו- תסמונת בתר זעזוע מוח ממנה סובלת התובעת הינה בתחום הנוירולוגי;

ד)

בתחום הנוירולוגי
- מונתה פרופ' בלה גרוס (להלן: "פרופ' גרוס" או "המומחה הנוירולוגית"), אשר בדקה את התובעת כפי המלצתו של הפסיכיאטר- פרופ' קוטלר, וקבעה כי התובעת לא עברה בתאונה זעזוע מוח ולפיכך קבעה כי אין תלונות התובעת מתאימות לתסמונת בתר זעזוע מוח, ולאור זה – לתובעת לא נותרה נכות נוירולוגית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

6.
לאחר שהוגשו כל חוות הדעת הרפואיות בתיק,
הצדדים הציגו טיעוניהם לעניין הנזק בתחשיבים, וניתנה להם הצעה ע"י כב' השופטת עירית הוד אשר טיפלה בתיק בעבר, התובעת הודיעה על הסכמתה להצעה, ואילו עמדת הנתבעת לא הוגשה, ומשכך נקבע התיק לשמיעת ראיות. בהמשך התיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת דחלה-שרקאוי, ומאוחר יותר הועבר להמשך טיפולי, ובמסגרת הדיון שנקבע לשמיעת הראיות ביום 9/3/2017 נעשה עוד ניסיון להביא את הצדדים להסכמות, אך ללא הועיל, הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, ולכן באותו יום נשמעו עדויותיהן של התובעת ואחותה, ובתום הדיון, בית המשפט נענה לבקשת התובעת והורה לב"כ התובעת לתאם מועד עם פרופ' קוטלר לשם חקירתו על חוות דעתו.

7.
בהמשך, הצדדים ניסו להגיע להסכמות מחוץ לכותלי ביהמ"ש, אך ביום 24/4/2017 הצדדים הודיעו כי ניסיונם לא צלח, ובד בבד התובעת הודיעה כי היא מוותרת על חקירת הפסיכיאטר- פרופ' קוטלר. משכך, הורותי לצדדים לסכם את טיעוניהם בכתב.

8.
להלן אביא את תמצית סיכומי הצדדים, ולאחר מכן אדון בשאלות השנויות במחלוקת.

תמצית סיכומי הצדדים
9.
בסיכומיה מבקשת התובעת לחלוק על קביעת המומחה הפסיכיאטרי – פרופ' קוטלר, מאחר ולשיטתה, היא החלה להיות מטופלת אחרי התאונה בכדורים נוגדי דיכאון וחרדה, וכי היה על המומחה לנכות אחוז נכות מעברה הרפואי בהתאם להלכת "מרגלוס" ולא להתעלם מההחמרה במצבה הנפשי לאחר התאונה, לאור זאת היא מבקשת להעמיד את נכותה הנפשית הצמיתה על 10%, ולאור הנכות הצמיתה שנקבעה לה בתחום האורתופדי כפי שזו הוערכה ע"י פרופ' נמרוד, היא מבקשת לחשב את נזקיה והפסדי השכר הנטענים - לפי נכות תפקודית בשיעור 20% לכל הפחות. בנוסף, טוענת התובעת כי נגרמו לה הפסדי שכר, ועובר לתאונה היא עבדה במשרה חלקית והשתכרה בממוצע סך של 1,727 ₪ (ובמשוערך 1,864 ₪), יחד עם זאת, לטעמה, סכום זה אינו משקף את מלוא פוטנציאל השתכרותה, זאת לאור העובדה כי בעבר (בין השנים 2004-2007), היא עבדה במקום אחר והשתכרה בממוצע סך של 4,600 ₪. מטעם זה עותרת התובעת לחשב את הפסדי השכר לפי בסיס שכר שהועמד על סך של 5,000 ₪ לגבי הפסדי השכר בעתיד, וסך של 1,864 ₪ לגבי הפסדי השכר בעבר.

בשורה האחרונה, התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר בסך של 30,755₪, בגין הפסדי שכר לעתיד בסך של 180,311 ₪, בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים בסך של 25,328 ₪, בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך של 40,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד בסך של 60,000 ₪, בנוסף לפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 25,148 ₪.
10.
מנגד, הנתבעת מביעה תמיהה ביחס לחישובי התובעת וטענותיה. לטענת הנתבעת, נחזה רקע תעסוקתי דל ביותר ערב התאונה, שכן התובעת הפסיקה לעבוד שנה וחצי לפני התאונה ולאחר מכן הגישה תביעה להבטחת הכנסה בה כתבה התובעת כי אינה מסוגלת לעבוד, ולכן לשיטת הנתבעת לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר כלשהם לעבר. עוד טוענת הנתבעת כי גם כשעבדה התובעת בעבר, ממוצע שכרה עמד ע"ס 1,738 ₪ (נומינלי), ומאחר והתובעת התקיימה מקצבת הבטחת הכנסה, טוענת הנתבעת כי אין לפגיעה מהתאונה השלכה תפקודית כלשהי על התובעת, יחד עם זאת מציעה הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפסדי שכר לעתיד בסכום גלובלי בסך של 20,000 ₪, ובגין הפסדי פנסיה – סך של
2,500 ₪, בגין עזרת צד ג' - סך של 5,000 ₪ גלובלי (לעבר ולעתיד), ובגין כאב וסבל – סך של 25,148 ₪ (כבקשת התובעת).

עוד טוענת הנתבעת כי יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובעת את סכום התשלום התכוף אשר שולם לתובעת בחודש 8/2012 בסך של 10,000 ₪, ובנוסף - יש לנכות תגמולי מל"ל ששולמו לתובעת במסגרת תביעתה לנכות כללית בגין התאונה בסך של 8,876 ₪ .

דיון והכרעה

11.
לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, ראיותיהם וכתוביהם, ומשלא מצאתי מחלוקת בין הצדדים על נסיבות התאונה, החבות והכיסוי הביטוחי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, ועל הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין נזקיה בהתאם למפורט להלן.


12.
בטרם אתן את דעתי לעניין הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה דנא, להלן אביא סקירה קצרה לחבלתה של התובעת ולמעקב הרפואי שהיא עברה בעקבות התאונה, דבר שיש לו השלכה ישירה וחשיבות רבה בבואי לאמוד את שיעור נזקיה, ובנוסף יש לו חשיבות לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת.

13.
כפי העולה מהתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה ואשר הוגש במצורף לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת [נספח ב' לתצהיר התובעת], בעקבות התאונה התובעת פונתה לבית חולים לניאדו- בנתניה, שם בוצעו לה סדרות של בדיקות וצילומים, ובין היתר צילום
ct

ראש, צוואר, בית חזה ובטן – אשר הדגימו שבר באף, ושבר ללא תזוזה באצאטבלום ימין. בנוסף, בוצע צילום לרגל ימין, אשר הדגים שברים בגלילים המקורבים של אצבעות 2-4 בכף הרגל הימנית. התובעת טופלה ע"י גיבוס ואושפזה למשך 5 ימים במחלקה הכירורגית לצורך השגחה, ולאחר מכן שוחררה ביום 14/2/2012 עם המלצות של הרופא האורתופד לעבור שיקום תפקודי, וכן למעקב של א.א.ג ואורתופד במסגרת קופ"ח, בנוסף לשכיבה למשך 4 שבועות, וחופש מחלה למשך 5 שבועות.


עם שחרורה מבי"ח, התובעת אושפזה ביום 14/2/2012 במוסד השיקומי – פאלאס אמריקה, במהלך אשפוזה התובעת התלוננה על כאבי ראש וסחרחורת, ונבדקה ע"י רופא א.א.ג שהמליץ על ביצוע תיקון כירורגי למחיצת האף, בנוסף, נבדקה התובעת ע"י נוירולוג שלא מצא משהו חריג, והתובעת הייתה במעקב גם לגבי יתר הבעיות הרפואיות, לרבות השבר באצטאבלום מימן, ובעיות נשיות שלא קשורות לתאונה, והיא טופלה בתרופות קבועות, במשככי כאבים, בנוגדי קרישה ובפיזיותרפיה. לאחר מכן, התובעת שוחררה לביתה ביום 6/3/2012 במצב יציב, עם המלצות להמשך טיפול תרופתי והמשך מעקב של רופא מטפל, הכולל יעוץ חוזר של רופא א.א.ג, יעוץ אורתופדי לאור השברים בכף רגל שמאל ושבר באצטאבלום וכן לצורך בירור תוצאת
ct
ע"ש לאור כאבי הגב המתמשכים, וכן הומלץ לה לקבל ייעוץ מנוירולוג לאחר ביצוע בדיקת

mri
ראש, ולהמשיך בטיפולי פיזיותרפיה ביתית.

בהמשך התובעת המשיכה במעקב רפואי במסגרת קופ"ח לאומית, וביום 27/4/2012 עברה ניתוח באף לצורך הטיפול בסטיית מחיצת האף – זאת במסגרת ביה"ח אסותא, ושוחררה ביום 28/4/2012 עם המלצות למעקב רופא מנתח ורופא מטפל בקופ"ח.

לאחר מכן, התובעת המשיכה לקבל טיפולים ולהיות במעקב רפואי במסגרת קופ"ח, ובהמשך נבדקה במרכז לבריאות הנפש- לב השרון , זאת לאור הבעיות הנפשיות מהן סבלה התובעת.

התובעת צירפה תעודות אי כושר לתקופה מיום 10/2/2012 עד 30/4/2012 (81 ימי אי כושר בסך הכל).

14.
באשר להערכת הנכות הרפואית הצמיתה
, כאמור, לשם כך מונו מומחים רפואיים ב- 4 תחומים כמפורט לעיל, כאשר רק המומחה האורתופד קבע כי התובעת נותרה עם נכות רפואית צמיתה בשיעור 14.3% כמפורט להלן:



-

10 % לפי סעיף 37(5)(א), בגין "הגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה", ולאחר הפחתה של מצב תחלואתי קודם, התובעת נותרה עם 5% נכות.
-

5% לפי סעיף 35(1) א-ב, בגין הפגיעה באצטבולום מצד ימין וגרימת כאב בעת הגעה לקצה טווח תנועות מדוד ירך ימין.
-

5% לפי סעיף 49(4) (הפעלה במחצית), בגין הכאב והרגישות בראשי המסרקים 3 ו- 4 בכף רגל שמאל שנותרו לאחר שבר עם תזוזה.

בנוסף לנכות הצמיתה, קבע המומחה האורתופדי את נכותה הזמנית של התובעת למשך 9 חודשים לאחר התאונה - 100% למשך 3 חודשים, 50% למשך עוד 3 חודשים, ו- 30% למשך עוד 3 חודשים.
ואילו יתר המומחים שללו קיומה של נכות צמיתה, תוך שהמומחה בתחום א.א.ג קובע לתובעת נכות זמנית בשיעור 10% מיום התאונה (10/2/2012) ועד ליום הניתוח (27/4/2012) בהתאם לסעיף 69(2) ב' בגין הפרעת נשימה דרך האף.

15.
בסיכומיה, התובעת מבקשת לחלוק על קביעת המומחה הפסיכיאטר, ומנסה לשכנע כי לפני התאונה היא לא הייתה מטופלת באופן סדיר ורציף בתחום הנפשי, ולא נטלה כדורים נוגדי דיכאון וחרדה שאותם צרכה בקביעות לאחר התאונה, ולכן לטעמה, היה על המומחה – פרופ' קוטלר לקבוע את מצבה הרפואי היום ולנכות ממנו אחוזים בגין המצב הקודם, אך לא לשלול קיומהשל נכות בתחום הנפשי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה.

בנקודה זו, סבורני כי התובעת לא חלקה על קביעת המומחה הפסיכיאטר בדרך מקובלת, זאת מאחר והיא וויתרה על חקירתו בבית המשפט, ואף לא שיגרה לו שאלות הבהרה, ובכך היא לא עשתה את המינימום כדי לנסות לסתור את הממצאים שנקבעו בחוות דעתו. כידוע, בכל מה שקשור לשאלות שבמומחיות לבית המשפט אין הכישורים כדי להכריע בהן, ולכן בית המשפט נוהג למנות מומחה מטעמו, המהווה זרועו הארוכה של בית המשפט בבואו להכריע בשאלות שבמומחיות. בענייננו, לא מצאתי מקום לסטות מקביעתו של המומחה הפסיכיאטר- פרופ' קוטלר, ולא מצאתי סיבה המצדיקה התערבות בקביעת המומחה, זאת גם לאור המגמה הידועה בהלכה הפסוקה ושלפיה צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה של בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו (ראו והשוו: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 949, 936; ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (פורסם במאגרים המשפטיים, 24/11/05
(
).
הדברים נאמרים ביתר שאת, מאחר והמומחה בדק את התובעת וסקר את מצבה הרפואי גם לפני התאונה וגם אחריה, ולרשותו עמדו כל המסמכים הרפואיים המעידים כי התובעת סבלה ממצב נפשי בעבר, במיוחד לאור הקשיים שעברה בתקופת הנישואין ולאחר הגירושין, לצד 3 ניסיונות התאבדות בחו"ל, ולאחר ששקל פרופ' קוטלר את כל השיקולים, קבע כי לא התרשם מכך שאירוע התאונה גרם לשינוי במצב הנפשי, ולא מצא עדות למצב נפשי שלא סבלה ממנו התובעת בעבר.

אשר על כן, הנני קובעת כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כלשהי בתחום הנפשי, וכי נכותה הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 14.3% כקביעת המומחה האורתופד מטעם ביהמ"ש, קביעה שאיש מהצדדים לא חלק עליה.

16.
באשר לנכות התפקודית
, טוענת התובעת כי זו עולה בשיעור ניכר משיעור נכותה הרפואית, זאת מאחר והיא תפקדה היטב לפני התאונה גם בבית וגם מחוצה לו, אך היום מתקשה זו
בביצוע כל פעולה בסיסית, ופוטנציאל השתכרותה והשתכרותה בפועל נפגעו.

17.
בנדון סבורני כי התובעת לא סיפקה תשתית ראייתית מספקת בתמיכה לטענתה, כך שאין בראיות כדי ללמד על פגיעה בתפקוד מעבר לנכות הרפואית.
מושכלות יסוד הן, כי הנכות הרפואית מהווה תרגום של הפגיעה הגופנית לאחוזים. אך בצד קביעת נכות זו הנעשית על ידי מומחה רפואי, נדרש בית המשפט גם להצביע על מידת ההגבלה שהנכות הרפואית גרמה לתובעת, מידת הפגיעה בתפקוד, זוהי הנכות התפקודית, היא עשויה להיות לעזר כאשר בית המשפט יבוא לחשב את הפסד כושר השתכרותו של נפגע, אשר מושפע מהנכות הרפואית, ממקצועו של הנפגע וממקום עבודתו.

הלכה היא,
כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו.
בבוא
בית המשפט לקבוע את דרגת נכותו התפקודית של תובע, מתבסס הוא על הנכות הרפואית כנקודת מוצא, ומתייחס למהותה של הנכות, בנוסף לראיות קונקרטיות הנוגעות לתובע הספציפי העומד לפניו, ובכללן גיל התובע, תפקודו, כישוריו, השכלתו, ותחומי עיסוקו (ראו ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995) (להלן: עניין "רמזי")). בפסקי דין אחדים

ניתן אף למצוא, לעיתים, ניסיון לייצר מעין חזקה הניתנת לסתירה ולפיה הנכות הרפואית האורתופדית משקפת גם את הנכות התפקודית (ראו והשוו: ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף (פורסם במאגרים המשפטיים, 30.01.2008)).

בענייננו, המדובר בנפגעת שביום התאונה הייתה כבת 42 שנים, וכיום כבת 47, סמוך לפני התאונה היא לא עבדה, ובפעם האחרונה
בה עבדה, עובר לתאונה, היא
עבדה בתור מארחת במסעדה לתקופה של
12 חודשים (החל מחודש 11/2009 וכלה בחודש 11/2010). ממוצע שכרה בתקופה זו
עמד על סך 1,884 ₪ [ראו תלושי שכר של התובעת צורפו כנספח ד' לתצהירה; וכן ראו דו"ח רציפות בעבודה -
צורף כנספח ד' למוצגי הנתבעת], לטעמה של התובעת – שכרה הנ"ל של התובעת אינו משקף את פוטנציאל ההשתכרות
שלה, וכי במקביל היא קיבלה הבטחת הכנסה (סעיף 44 לסיכומים). לאחר התאונה התובעת הייתה באי כושר מוחלט למשך תקופה ממושכת, זאת על אף שתעודות אי כושר שניתנה לה הם
לתקופה של 81 יום בלבד, ואילו המומחה האורתופדי קבע אי כושר (הן מוחלט והן חלקי) לתקופה של 9 חודשים בלבד לאחר התאונה. לטענת התובעת, התאונה הינה בגדר "הקש ששבר את גב הגמל" ובעקבותיה נשללה מהתובעת כל אפשרות לחזור לעבודה, אך בהמשך טענה התובעת כי היום היא חזרה לעבודה כאשת יחסי ציבור בבית מלון ומשתכרת סך של כ- 2,200 ₪ (מבלי לפרט מתי חזרה לעבודה). באשר להשכלתה, התובעת העידה כי היא עברה קורס בכלכלה במוסקבה, אך לא עבדה בתחום זה, ואינה מחפשת עבודה בתחום הזה [ראו עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 20-28]. משכך, עתרה התובעת לחשב את נזקיו על בסיס נכות תפקודית בשיעור 20%.

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות והטיעונים, נחה דעתי כי נכותה הרפואית של התובעת בתחום האורתופדי משקפת גם את ההגבלה התפקודית שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה,
ולמרות ששוכנעתי כי התובעת סבלה מפגיעה לא מבוטלת, אינני מקבלת את טענתה כי אינה עובדת כלל בעקבות התאונה וכי יש להעריך את נכותה התפקודית ב- 20%. בנסיבות העניין אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת תואמת את הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לה, ולפנים משורת הדין נכונה אני לעגל את שיעור הנכות, וקובעת כי הנכות התפקודית עומדת על 15%.

18.
משהגענו עד הלום ישנו מקום לקבוע את בסיס שכרה של התובעת לצורך חישוב הפסדי שכר, הן לעבר והן לעתיד. בעניין זה ניטשת מחלוקת עיקרית בין הצדדים, הן לגבי בסיס השכר והן לגבי עצם זכאות התובעת לפיצוי בגין רכיב זה, שכן לטענת הנתבעת כלל לא הוכחו הפסדי שכר של התובעת בעבר מאחר והיא הפסיקה לעבוד ערב התאונה וללא שום קשר לתאונה, ולנכות הרפואית שנקבעה אין השלכה על תפקודה בעתיד כך שלא הוכחה פגיעה בכושר ההשתכרות. מנגד עותרת התובעת לחשב לה את הפסדי השכר בעבר לפי בסיס שכר בסך 1,864 ₪ בהתאם לאחוזי הנכות הזמנית שנקבעו בחוות הדעת האורתופדית, ובהמשך לפי אחוז נכות העומד על 20% עד היום, ואילו לעתיד עותרת התובע לחשב את הפסדי השכר לפי ממוצע שכר העומד על 5,000 ₪ ואחוז נכות של 20% במכפלת מקדם ההיוון עד גיל 67.

19.
לפי הנתונים והראיות שהובאו לפניי, הרי שהתובעת הפסיקה לעבוד במסעדה בה עבדה בעבר כבר שנה וחצי לפני התאונה, והלכה וגם למעשה לפני התאונה היא התקיימה מקצבת הבטחת הכנסה. כאמור, בתקופה בה עבדה התובעת במסעדה, היא השתכרה בממוצע סך של 1,884 ₪, כאשר הסכום הזה מוצמד להיום עומד על סך 1,980 ₪ (מעוגל), ולפי בסיס שכר זה, להלן ייעשה חישוב הפסדי השכר של התובעת, ככל ואלה יוכחו. כאן המקום לציין כי לא מצאתי שום אינדיקציה שיכולה ללמד על כך שלתובעת היה פוטנציאל לעבוד יותר ולהכניס יותר, שכן במועד התאונה התובעת הייתה בגיל 42, גיל שאמור לשקף, בדרך כלל,
את שיא יכולת ופוטנציאל ההשתכרות, כאשר באותם מועדים הכנסתה של התובעת הייתה נמוכה, וככל והיא יכלה להתקיים במקביל מקצבת הבטחת הכנסה, הרי שאין לזה השלכה על קביעת כושר עבודות ופוטנציאל ההשתכרות שלה, לא בעבר, ולא כל שכן בעתיד.

ראשי הנזק לפיצוי בתיק
:
20.
הפסדי שכר לעבר
: באשר לתקופה שבה שהתה התובעת באי כושר מוחלט, וגם בגין התקופה שבה הייתה באי כושר חלקי (למשך 9 חודשים לאחר התאונה), הרי שלא שוכנעתי כי התובעת זכאית לפיצוי כלשהו, מכיוון שהתובעת לא עבדה סמוך לפני התאונה, זאת ללא שום קשר לתאונה, ואף לא הציגה לפניי ראיה כלשהי שיכולה ללמד כי היא הייתה אמורה להיקלט למקום עבודה אחר, ולכן אני קובעת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בתקופה זו.

באשר להפסדים הנטענים בתקופה לאחר מכן ועד להיום, הרי שגם לא שוכנעתי כי לתובעת נגרמו הפסדי שכר כלשהם, ואין יסוד לבצע חישוב על סמך נכותה הרפואית הצמיתה, בייחוד מאחר והתובעת טוענת כי היום חזרה לעבודה חלקית (לא ידוע מתי חזרה), וכי היא משתכרת היום סך של 2,200 ₪, סכום העולה על בסיס השכר שקבעתי לעיל, ומכאן שהתובעת לא זכאית לפיצוי כלשהו בגין הרכיב של הפסדי שכר לעבר.

21.
הפסד שכר לעתיד
: התובעת היום היא בת 47, לטענתה עובדת כמארחת בבית מלון ומשתכרת סך של 2,200 ₪, וביקשה לחשב את הפסדי השכר שלה לפי בסיס שכר של 5,000 ₪ . הנתבעת סבורה כי אין תיק זה ראוי לשום חישוב אריתמטי לאור עברה התעסוקתי הדל לצד היעדר הכשרה מקצועית ובעיות רפואיות אחרות שאינן קשורות לתאונה, אך הציעה לפצות את התובעת בסכום גלובלי בסך של 20,000 ₪.

הגם שקבעתי לעיל כי לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר לעבר, אין לשלול את האפשרות שלאור נכותה של התובעת, אשר לפניה יש עוד שנות עבודה, יכול וייגרע שכרה. לאור האמור, פיצוי בסך של 37,500 ₪ על דרך האומדן, יהווה פיצוי ראוי בגין ראש נזק זה (הפיצוי משקף כ- 70% מהחישוב האקטוארי, לו היה נערך, על בסיס שכר 1,980 ₪, 15% נכות , והיוון עד גיל 67).

22.
הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים
:
בהתאם לחישוב המקובל כיום בפסיקה בנוגע לראש נזק זה, ישנו מקום לחשב את הפסדי התובעת בגין הפגיעה בפנסיה ובתנאים הסוציאליים בשיעור 12% מסך הפגיעה


בשכרה. בנסיבות תיק זה ובהתחשב בסכומים שנפסקו לתובעת בגין הפסדים אלה, עומדים הפסדיה של התובעת בגין אב נזק זה ע"ס

4,500 ₪.

23.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
: בענייננו, לא הוגשו ראיות על הפסדים ועל הוצאות בגין רכיב זה, אם כי אחותה של התובעת, גב' אדלינה אברמוב, העידה לפניי כי התובעת התגוררה אצלה, בביתה, לאחר התאונה, וכי עד היום היא עוזרת לה בניקוי הבית ובקניות של הסופר [ראו עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 11-16].

אין חולק כי התובעת הייתה באי כושר מוחלט למשך כ- 3 חודשים לאחר התאונה, במהלכם היא אושפזה בבי"ח ולאחר מכן אושפזה במוסד שיקומי, ואף בהמשך (בתקופת האי כושר חלקי) התובעת עברה ניתוח באף, כאשר במהלך תקופה זו היא
הייתה מוגבלת, ולטענתה נאלצה להיעזר באחותה ובניה שהגיעו מחו"ל באותה תקופה.

בנסיבות העניין, ובהתחשב במצבה הרפואי של התובעת סמוך לאחר התאונה, כפי שתועד במסמכים הרפואיים, ובהתחשב בנכויות הזמניות והצמיתות שנקבעו לתובעת ואשר גם השליכו על תפקודה, במיוחד בהינתן העובדה כי מדובר
בפגיעה שעיקרה אורתופדית, וכן בהתחשב בכך שהתובעת
נזקקה להיות במעקב רפואי לאחר התאונה ולצורך זה היא נעזרה בבני משפחתה, סבורה אני כי התובעת אכן נזקקה לעזרת צדדי ג' לתקופת זמן ממושכת לאחר התאונה, ויכול כי היא תידרש לעזרתם ולו במעט גם בעתיד.
לאור כל האמור,
הנני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, בסכום כולל של 15,000 ₪ וזאת על דרך האומדנה.

24.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד
: לתצהירה צירפה התובעת חלק מהקבלות בגין הוצאות שהוציאה. ראוי לציין, כי התובעת הינה חברה של קופת חולים לאומית, וככלל, כל הטיפולים אמורים להיות מכוסים על ידי קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994. בהקשר הזה, אינני מוכנה לקבל את בקשת התובעת לקבל החזר בגין אישפוזה במוסד שיקומי פרטי על "חשבונה" מקום שהיא יכלה להשתקם במוסד ממלכתי במימון קופ"ח, אך משיקוליה היא בחרה להתאשפז במוסד פרטי מאחר וחבריה האמידים ובעלי הממון ואחיה הציעו לה את זה והיא הסכימה [עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 8-12].

יחד עם זאת, ובשים לב לטיפולים הרבים ולמעקב שנזקקה להם התובע בעקבות התאונה לרבות טיפולי פיזיותרפיה, והוצאות הנסיעה שהיו כרוכות בטיפולים הנ"ל, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לתקופת העבר, על סך של 8,000 ₪.

לא הוכח כי התובעת צפויה להזדקק להוצאות רפואיות ו/או אחרות בגין תאונה זו בעתיד.

25.
כאב וסבל
: הפיצוי המגיע לתובעת בגין כאב וסבל, לפי נכות רפואית בשיעור של
15%
ו-7 ימי אשפוז, ובהתחשב בתקופה הממושכת שבה סבלה התובעת מנכות זמנית בשיעור גבוה, ולאחר ניכוי גיל, ובהתאם לחישובי התובעת עצמה, עומד אכן על סך של 25,148 ₪,ואותו יהא על הנתבעת לשלם לתובעת.

26.
עולה אם כן, כי הפיצוי לו זכאית התובעת בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הינו כדלקמן:

-
הפסדי שכר לעתיד
37,500 ₪
-
הפסדי פנסיה
4,500 ₪
-
עזרת צד ג'
15,000 ₪
-
הוצאות רפואיות ונסיעות
8,000 ₪
-
כאב וסבל
25,148 ₪

---------------------------------------------------
סה"כ :
90,148 ₪


ניכויים
27.
בהתאם לראיות שהוצגו לפניי, הרי שלתובעת שולמו ע"י המל"ל תשלומים בגין קצבת נכות כללית כתוצאה מהתאונה בסך של 8,876 ₪ [ראו מוצג נ/8], אותו יש מקום לנכות מסכום הפיצויים המגיע לה, בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, בהתאם למפורט לעיל. בנוסף, התובעת קיבלה על חשבון הפיצוי תשלום תכוף בסך של 10,000 ₪ [ראו מוצג נ/7], סכום שיש לנכותו מהפיצוי לו זכאית התובעת.

28.
לאור האמור לעיל, הוכח לפניי כי התובעת קיבלה תגמולי מל"ל בגין הפגיעה וכן תשלום תכוף בסך כולל של 18,876 ₪, ניכוי סכום זה מהפיצוי לו זכאית התובעת כתוצאה מהתאונה, משאיר בידי התובעת סך של 71,272 ₪

סוף דבר
29.
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 71,272 ₪.

30.
אני גם מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ועליו מע"מ כדין, בנוסף להוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ (בסכום הזה הבאתי בחשבון את קיזוז הסכום ששולם בגין חוות דעת המומחה הנוירולוג בהתאם להחלטה מיום 5/2/2015).

31.
הסכומים ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 58880-07/12 סופיה אברמוב נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/07/2017)