פסקי דין על בנימין שמרון | פסקי דין על אופיר את שלפארם תרופות וקוסמטיקה בע"מ

67386-03/17 תק     27/07/2017




תק 67386-03/17 בנימין שמרון נ' אופיר את שלפארם תרופות וקוסמטיקה בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 67386-03-17 שמרון נ' אופיר את שלפארם תרופות וקוסמטיקה בע"מ




לפני
כבוד השופטת ד"ר מיה רויזמן-אלדור


התובעים:

בנימין שמרון


נגד


הנתבעים
:

אופיר את שלפארם תרופות וקוסמטיקה בע"מ



פסק דין



כללי
מונחת לפני תביעה שעניינה טענת התובע לכספים שהוא זכאי לקבל מאת הנתבעת, בגין סחורת תמרוקים שהחזיר לידיה ואשר לא זוכה בגינה.


טענות הצדדים

התובע טוען כי בשלהי שנת 2013 קיבל מאת הנתבעת מכתב בו הודיעה כי היא מפסיקה לספק לו את המוצרים שנהג לרכוש ממנה הן כיצרנית והן כמשווקת. לטענתו, נאמר לו בשיחה טלפונית כי עליו לארוז את הסחורה שברצונו להחזיר וכי שליח מטעם הנתבעת יבוא לאוספה, תוך שהתובע יקבל זיכוי בגינה.
לטענתו, הסחורה נארזה בקרטונים והשליח לא הגיע למרות תזכורות טלפוניות מצדו.
מוסיף התובע וטוען כי לאחר כשנתיים קיבל מהנתבעת מכתב התראה על חוב שלא נפרע, כאשר התובע השיב שהסיבה לכך היא הסחבת אצל הנתבעת וכי לאחר שהתובע יזוכה על הסחורה שהוא מחזיר – יהיה זכאי ליתרת זכות לאחר קיזוז החוב שלו לנתבעת.
עוד טוען התובע, כי כחודשיים שלושה לאחר מכן שליח מטעם הנתבעת הגיע לחנות, בוצע רישום הדדי של פריטי הסחורה המוחזרת, הובטח לו על ידי השליח כי יקבל זיכוי תוך מספר ימים, וכי העברת הזיכוי התעכבה.
לטענת התובע נדהם לגלות כי בתעודת הזיכוי שציפה לקבל למעשה לא היתה כל יתרת זכות כלפיו, וזאת לטענתו כתוצאה מ"תרגילים חשבונאיים" שנעשו על ידי הנתבעת. התובע מבקשת כי בית המשפט יפסוק לזכותו סכום של 2650 ₪, הוא הסכום שלטענתו הנתבעת חייבת לו כזיכוי בגין יתרת שווים של המוצרים שהחזיר לנתבעת ביחס ליתרת החוב שעמדה לזכותו אצל הנתבעת.
לטענת הנתבעת, התובע הזמין ממנה סחורה בשנת 2013 בשווי 5,782 ש"ח. התובע נדרש לפרוע את חובו אך לא עשה כן. משלא עשה כן זמן רב, נוהל הנתבעת הוא להפנות את סוכן המכירות באזור לאיסוף המוצרים שנקנו בתנאי שהם תקינים וראויים למכירה, וזאת לפנים משורת הדין ועל מנת להימנע מעימות משפטי עם הלקוחות.
טוענת הנתבעת כי משלא פרע התובע את חובו לנתבעת, נשלח אליו סוכן וביקש ממנו להחזיר את הסחורה שלדעתו היא במצב תקין והוא יזוכה בהתאם למדיניות החברה. ביום 1.6.16, כשלוש שנים לאחר מועד רכישת הסחורה מטעם הנתבעת, סוכן מטעם הנתבעת התייצב בחנות התובע כאשר התובע מסר סחורה שאיננה ראויה למכירה, פגומה ומלוכלכת, ושלא נקנתה אצל הנתבעת.
לטענת הנתבעת היא נואשה מגביית החוב מאת התובע והחליטה לזכותו מתוך חוסר רצון להתעמת עימו, כאשר למעשה החוב בגין הסחורה שנקנתה בשנת 2013 לא שולם וכמחווה של רצון טוב הנתבעת מחלה לתובע על חוב זה.
התובע צירף לתיק בית המשפט התייחסות לכתב ההגנה ובו ציין כי מעולם לא היו בינו לבין הנתבעת דין ודברים או סירוב לשלם את החוב, וכי מיום בו קיבל מהנתבעת את המכתב בו הודיעה לו כי היא מפסיקה לספק לו את מוצריה הוא ביקש מהנתבעת לבוא ולאסוף את המוצרים. התובע מוסיף כי הנתבעת מעולם לא ציינה בחשבונותיה כי אין החזרת סחורה לאחר הרכישה; כי הסחורה שהוחזרה לנתבעת לא היתה מלוכלכת או פגומה ואם כך היתה לא ברור מדוע לא הוחזרה לתובע; וביקש כי יזומן לעדות הסוכן או השליח מטעם הנתבעת שביקש מהתובע לפרוע את חובו וסורב. התובע אף צירף רשימת בעלי עסק עימם עובד התובע ואשר לטענתו מעולם לא העלו כלפיו טענה לאי תשלום חוב.

דיון והכרעה

למעשה, המחלוקת שבפני
י היא מחלוקת עובדתית בעיקרה. השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא האם עומדת לזכות התובע יתרת זכות אצל הנתבעת, העולה על סכום החוב שאין מחלוקת כי הוא חב כלפיה (חוב בסך של 5,782.71 ₪).
בהקשר זה מונחות לפניי למעשה שתי גרסאות מנוגדות זו מול זו. מצד אחד גרסת התובע לפיה הוא היה זכאי לזיכוי מאת הנתבעת בגין סחורה שאסף והמתינה שהנתבעת תאסוף – זיכוי שגדול בהיקפו מיתרת החוב שלו כלפי הנתבעת, ומצד אחד גרסת הנתבעת לפיה הסחורה שהחזיר התובע היתה ישנה והוא לא זכאי היה לזיכוי כספי בגינה, כי הוא לא שילם את חובו, וכי רק לפנים משורת הדין נמחל לתובע על יתרת החוב שלו כלפי הנתבעת.
לעניין זה העידו בפני
י התובע עצמו, וכן מר אלגרבלי נציג הנתבעת.
בפתח הדברים אציין כי לאחר בחינת חומר הראיות, ובפרט לאחר שמיעת עדויות הצדדים בפני
י, החלטתי להעדיף בהקשר זה את גרסת הנתבעת.
עדותו של התובע בפני
י עוררה תהיות וסימני שאלה שלא מצאו מענה משביע רצון.
לגרסת התובע, בשנת 2013, לאחר שביצע הזמנה אצל התובעת ובגינה נרשמה לחובת יתרת החובה בסך 5,782.71 ₪ (ר' הנספח לכתב ההגנה), הוא קיבל מכתב מהנתבעת ובו נאמר לו כי הנתבעת מפסיקה לספק לתובע את מוצריה תוך שציין: "הם כנראה סגרו את הענף שלהם לחלק, הם חב' קוסמטיקה. הם קנו והמשיכו ואיתנו הם אמרו שמפסיקים לעבוד איתנו." (עמ' 1 שורות 14-15 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט מדוע הבין התובע כי עליו להשיב מוצרים לנתבעת ציין זה כי "יש בעיה כזאת. ברגע שחב' קוסמטיקה סוגרת ענף, הם כל המוצרים האלה הם מזרימים לשווקים פתוחים והם נמכרים באגורות בשווקים פתוחים." (עמ' 1 לפרוטוקול).
בהקשר זה התובע כאמור לא צירף לתביעתו את המכתב שלטענתו קיבל מאת הנתבעת בשנת 2013 ברוח הדברים האמורים, ומחקירתו הנגדית על-ידי נציג הנתבעת עלה כי הנתבעת כלל לא נסגרה. התובע לא ידע להתמודד עם השאלה באופן ענייני, באופן שמחליש לטעמי את גרסתו לעניין זה (ר' עמ' 4-5 לפרוטוקול).
התובע ציין בעדותו כי הזמין את המוצרים כחודשיים שלושה לפני מועד משלוח המכתב שכביכול נשלח אליו. עוד הוא ציין כי הבין שעליו לארוז את המוצרים הואיל ו"כך מקובל" בענף וכל חברה שסוגרת אוספת את מוצריה (עמ' 2 שורות 1-5 לפרוטוקול), והודה כי אין חוזה בכתב מול הנתבעת לעניין זה אלא מדיניות של חברה קודמת שגם הנתבעת אימצה.
לשאלת בית המשפט האם בעבר אירעו מקרים בהם החזיר התובע סחורה לנתבעת השיב הלה כי
"רק דברים שיצאו מהמגוון" (עמ' 2 שורה 16 לפרוטוקול).
לעומת זאת בהמשך עדותו, משנטען בפני
ו במסגרת חקירתו הנגדית כי הסחורה שהחזיר לשליח בארגזים היתה סחורה ישנה ולא זו שבגינה חויב בסך של 5782.71 ₪ הודה התובע כי איננו זוכר מה החזיר, "אם את הסחורה הזאת או לא, אולי חצי שנה לפני כן אולי שנה לפני כן" (עמ' 3 שורה 27 לפרוטוקול). משהוצגו בפני
התובע הכרטיסיות שצורפו לכתב ההגנה ומשנשאל האם המוצרים נשוא החוב שלא שולם על ידו הוחזרו התובע אף הוסיף וציין:
"חלק כן חלק מלפני כן. אני לא יכול לזכור. זה נכון מה שהוא אומר, אני לא מכחיש את זה. היו לפני כן הזמנות נוספות שהיו צריכים סוכן או סוכנת היו צריכים לבוא ולהחליף לי אותן. שתי ההזמנות האל נעשו טלפונית. לא היה אף סוכן אצלי......יכול להיות שכמה יחידות של קולסטונים התערבבו עם מה שקיבלתי אבל משך כמה שנים קניתי מהם את הסחורה. בכל מקרה הסחורה שייכת להם. לא קניתי מחברות אחרות במשך כל השנים האלה שהם מנהלים את זה, הסחורה נקנית רק דרכם." (עמ' 3-4 לפרוטוקול).
כלומר, בהמשך עדותו הודה התובע כי חלק מהסחורה שהוחזרה בארגזים היתה סחורה ישנה יותר ולא זו שבגינה נזקפה לחובתו אצל הנתבעת יתרת החובה בסך 5,782.71 ₪.
אם לא די באמור, הרי שהתובע לא הציג בפני
בית המשפט תשובה מניחה דעת לשאלה מדוע לא שילם לנתבעת את החוב הבלתי שנוי במחלוקת בסך של 5782.71 ₪ אלא אך טען כי היה סוכן שאמור היה לעבור בחנות ולגבות החוב, וכי אף אחד לא הגיע אליו לשם כך. כמו כן, התובע לא הציג בפני
בית המשפט כל תשובה מניחה את הדעת לשאלה מדוע השאיר בחנותו משך זמן רב כל כך (של כשלוש שנים) סחורה קוסמטית בארגזים, בידיעה שיכולה להיפגם עם הזמן, וגם את ההסבר לכך תלה בנוהג שקיים שנציג הנתבעת בא ואוסף סחורה וסופר אותה (עמ' 2 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט למה לא פנה בכתב לנתבעת שתבוא לאסוף הסחורה – גם אם לשיטתו הנוהג הוא אמנם כזה שהנתבעת אוספת את הסחורה להחזרה ובתי עסק לא מחזירים סחורה בעצמם – השיב התובע "כתבתי להם" אך התייחס בתשובתו רק למכתב ששלח לנתבעת לאחר שדרשו ממנו כסף לאחר שלוש שנים, תוך שציין כי בוצעו שיחות טלפון רבות עם הנתבעת ונציגיה לעניין איסוף הסחורה (עמ' 3 לפרוטוקול). גם בחקירתו הנגדית על-ידי נציג הנתבעת לא סיפק התובע בהקשר זה תשובה מניחה את הדעת, אלא במקום להשיב תשובה עניינית השיב על דרך המתקפה (ר' עמ' 4 שורות 19-27 לפרוטוקול).
לעומת עדותו של התובע, שהיתה רוויה בחורים, בתהיות, בתמיהות ולעתים אף בסתירות, נציג הנתבעת בחקירתו הנגדית הכחיש שנשלח לתובע בשנת 2013 מכתב שבו הנתבעת מודיעה לו שמפסיקה לעבוד עמו, ציין כי החברה פעילה וקיימת, וציין כי החזרות סחורה מתבצעת רק לפנים משורת הדין ועל מנת לשמר לקוחות. (עמ' 5 לפרוטוקול).
נציג הנתבעת ציין בעדותו כי הסחורה שהחזיר התובע היא סחורה ישנה יותר מהסחורה שבגינה נזקף לחובתו החוב בסך 5,782.71 ₪, וכי ההזמנה האחרונה שביצע התובע אצל הנתבעת כאמור נועדה לכסות על סחורה ישנה יותר שביקש להחזיר (עמ' 5 לפרוטוקול).
נציג הנתבעת הוסיף והשיב לשאלת בית המשפט, כי הנתבעת לא קפאה על שמריה להשבת החוב שחייב לה התובע לטענתה, אבל הדבר נעשה טלפונית באמצעות הנהלת החשבונות של הנתבעת, כאשר הודה שרק בשנת 2016 נכתב לתובע מכתב התראה. נציג הנתבעת השיב כי:
"...יכול להיות שהיתה התרשלות של מנהלת חשבונות....היא התקשרה אליו עשרות פעמים כדי לקבל את החוב הזה. רוב הזמן אנשים נענים. עד שרואים שהגיעו מים עד נפש. ברגע שגילה שאנחנו רציניים בגביית החוב, הוא טען להחזרים. מה שעשינו כדי לא להיכנס לעימות משפטי כי זמננו מאוד קצר, אמרנו אפסו את הכרטיס שלו. זה מה שקרה, פשוט לסגור את הכרטיס. אין לי שום, אפילו הסחורה הזאת לא הייתי צריך לזכות אותה. זיכיתי לפנים משורת הדין כדי לא להטריח את בימ"ש...." עוד הוסיף נציג הנתבעת כי הסחורה הישנה שנאספה מהתובע הושמדה כולה (עמ' 6 לפרוטוקול).
התובע כמובן הכחיש טענות אלו, ציין כי כל שיחות הטלפון היו יזומות מצידו, כי סוכן לא הגיע אליו לחנות וכי מעולם לא היתה דרך אחרת לבד מסוכן לשלם חובות לנתבעת (עמ' 6 לפרוטוקול).
לאור התהיות העולות מגרסתו של התובע מחד ולאור העקביות שמאפיינית את גרסת הנתבעת מאידך, החלטתי להעדיף את גרסת התובעת לעניין זה.
לצד זאת, וגם לו הייתי מקבלת את גרסת התובע במלואה, עדיין אני סבורה כי לא עלה בידיו להוכיח שהנתבעת חייבת לו כספים בגין סחורה שהוחזרה וזאת משום שגם לו היתה נכונה גרסתו במלואה, התובע לא הציג הסבר מניח דעת להימנעותו מהחזרתה הפיסית של הסחורה בגינה ביקש להזדכות לידי הנתבעת, תוך הותרת הסחורה ארוזה בארגזים משך כשלוש שנים, בידיעה שמדובר בסחורה בעלת תאריכי תפוגה, אשר יכולת הזיכוי בגינה מוטלת בספק – ספק שרק הולך וגדל ככל שהזמן חולף.


סיכום

אשר על כן, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת חייבת לו סכום של 2,650 ₪ כטענתו בכתב התביעה, וודאי שלא במידת ההוכחה של מאזן ההסתברויות הדרושה בהליך אזרחי.
משכך, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 500 ₪, וזאת תוך 30 ימים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.




ניתן היום,
ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 67386-03/17 בנימין שמרון נ' אופיר את שלפארם תרופות וקוסמטיקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/07/2017)