פסקי דין על ראיד חאסקיה | פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

51819-11/16 תק     28/07/2017




תק 51819-11/16 ראיד חאסקיה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 51819-11-16 חאסקיה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ




בפני

כבוד השופט רמי חיימוביץ
, סגן נשיא

תובע

ראיד חאסקיה


נגד

נתבעת
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ




פסק דין


הצדדים
1.
התובע היה בעליו של רכב מסוג רנו טראפיק בו עשה שימוש בעבודתו כשליח של שופרסל. שווי הרכב לפי המסמכים שלפני - 58,903 ₪ (מחירון פחות הפחתות בגין ליסינג ומד-אוץ).
2.
הנתבעת היא מבטחת הרכב.
גניבת הרכב
3.
ב-23/5/16 עצר התובע ליד חנות מכולת בבית-אריה כדי לקנות בקבוק מים. התובע יצא מהרכב כשהמפתחות בידיו, אך לא נעל את הרכב ולא דרך את מערכות ההגנה. המוכר לא היה בחנות והתובע המתין על כיסא פלסטיק סמוך לפתח החנות. לאחר מספר דקות הגיע המוכר והתובע נכנס לחנות כשהוא משאיר את המפתחות ואת הטלפון הנייד על הכיסא בחוץ. בעודו בחנות הגיע גנב שלקח את הטלפון ואת המפתחות, נכנס לרכב וגנב אותו. התובע ניסה לרדוף אחרי הרכב ואף פנה לניידת משטרה שעברה במקום, אך הגנב נמלט לשטחי הרש"פ והרכב אבד.
4.
התובע פנה למבטחת הרכב וביקש לקבל פיצוי על הרכב שנגנב, אך הנתבעת הודיעה לו כי "מאחר שמפתחות הרכב הושארו בכיסא ללא השגחה וכתוצאה מכך נגנב הרכב" היא מבצעת "הקטנת חבות" של 64% ולכן פיצתה את התובע בסכום של 21,335 ₪ בלבד.
5.
עתה מבקש התובע את יתרת הסכום. הפער בין שווי הרכב לסכום ששולם הוא 37,564 ₪ ולטענת התובע נגרמו לו הפסדים נוספים משום ששופרסל חייבה אותו על ציוד שהיה ברכב, אך לדבריו אין באפשרותו לממן עו"ד ולכן הגביל תביעתו לסכום המקסימאלי שבסמכות בית-המשפט לתביעות קטנות – 33,400 ₪.



טענות הצדדים
6.
התובע טוען כי הרכב היה מבוטח וכי פעל כאדם סביר ועל כן הוא זכאי לפיצוי ללא הפחתה. במהלך הדיון עלה כי התובע אינו מסוגל לטעון טיעונים משפטיים והוא אף התבקש לצאת ולשוחח עם עו"ד. לאחר שיחה זו שב והודיע כי הוא חוזר על טיעונו העובדתי ומבקש הכרעת בית-המשפט.
7.
הנתבעת טוענת כי התובע התרשל פעמיים שכן לא נעל את הרכב ואז הפקיר את מפתחות. מדובר בהתרשלות רבתי ששוללת את תחולת פוליסת הביטוח לחלוטין, ורק לפנים משורת הדין שילמה הנתבעת לתובע שליש מערך הרכב. נציג הנתבעת בדיון הפנה לפסק דינו של כב' השופט חבקין בת"ק 14811-07-14

בר-זיו נ' לוי
(6/9/15) אם כי גם הוא הסכים שבאותו מקרה – להבדיל מענייננו – הרכב הושאר מונע ללא השגחה דבר שאפשר את גניבתו.
הכרעה
לאחר בחינת נסיבות המקרה, החוק, הפסיקה הענפה, ועמדת אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר נדרש לכך במסגרת
"
הכרעה עקרונית בנושא של תניית 'איוש רכב'
" מ-20/8/00 -
מצאתי
לקבל
את התביעה
.
8.
ביטוח נועד להגן על מבוטח גם מפני מחדליו, ועל-מנת לשלול ביטוח שבגינו גבתה המבטחת פרמיה עליה להראות כי המבוטח פעל במתכוון (אין טענה שכזו בענייננו) או שהתרשל רשלנות רבתי שמצדיקה שלילת פיצוי. רשלנות רבתי זו מתגבשת רק בהתקיים שני תנאים מצטברים תנאי אובייקטיבי –
שהמבוטח פעל בסטייה ניכרת ממה שאדם סביר היה פועל בנסיבות העניין; ותנאי סובייקטיבי – שבמעשהו או במחדלו, נהג המבוטח בפזיזות או אי-אכפתיות מצדו שכן היה עליו לצפות, בסבירות גבוהה, כי התנהגותו תגרום לנזק.
9.
שורה ארוכה של פסקי דין עסקה בזכותו של מבוטח לפיצוי מקום בו רכבו נגנב לאחר שהמפתחות הושארו ללא השגחה
.
מרבית פסקי עוסקים בהשארת הרכב
מוּנע
ולעניינו אצמצם ואומר כי אפילו במקרים אלה
לא נשלל
הביטוח באופן גורף אלא רק במקרים בהם נמצא המבוטח התנהל באופן בלתי סביר בעליל והותיר את המפתחות ברכב וללא השגחה כלשהי (ע"א (מחוזי ת"א) 3547/07
ים תיכון נ' אליהו
(17/9/09); וראו עוד ת.א (שלום הרצליה) 28236-01-13
אזולאי נ' מנורה
(8/9/15); פירוט ההלכות בת.א (שלום ימ')
21448/08
מור יוסף נ' הראל
(23/1/13); וראו גם פירוט הפסיקה בעניין
בר זיו
, לעיל.



10.
מקל וחומר נלמד עניינו של מבוטח שכיבה את הרכב והוציא את המפתחות. התרשלותו של מבוטח שכזה אינה מהווה סטייה ניכרת מהתנהלותו של אדם סביר ויכולת הצפייה כי אדם זר יגיע, יגנוב את המפתחות ואז יגנוב את הרכב אינה גבוהה. לכן אין מקום לשלול ממנו פיצוי בגין גניבת הרכב (
ת.א (שלום ת"א) 32848-07
סורייה נ' שירביט
(13/4/10); ת.א (שלום ת"א) 123965/00

ניסנבאום נ' הכשרת היישוב
(19/6/02); ת.א (שלום ראשל"צ) 1473/06
שימונוב נ' שירביט
(12/12/07); ת.א. (שלום ימ')
6639/97

קוסוביץ נ' אררט

(8/2/99)). במקרה שלפנינו לא שוכנעתי כי התנהלות התובע, שהמתין מחוץ לחנות ואז קם והשאיר את המפתחות ואת הטלפון מחוץ לחנות מהווה סטייה ניכרת מהתנהלות סבירה המצדיקה שלילת פיצוי.
אף אם התנהגות התובע לא היתה אופטימלית, ניתן לראות בה, לכל היותר, רשלנות, וספק רב אם יש בה סטייה ניכרת מרמת ההתנהגות הדרושה. לפיכך, לא התמלאו התנאים לכך שמבטח היה פטור מחבותו.
11.
יתרה מכך, מבחינה
ביטוחית
מדובר בסייג לאחריות המבטחת בפוליסה, וסייגים שכאלה יש לציין במפורש ובאופן ברור ומודגש. בענייננו המבטחת לא הראתה כי הפוליסה התייחסה במפורש לנושא המפתחות ושמירתם או כי התריעה בפני
המבוטח שהפקרת המפתחות או אי-נעלית הרכב תביא לשלילת הביטוח. כפי שציין אגף הפיקוח על הביטוח בהכרעתו העקרונית:
"אם המבטח לא קבע חובה מפורשת שעל המבוטח להוציא את המפתח ממתג ההתנעה אף כאשר הרכב ייחשב כמאויש ואף לא ציין בגוף הפוליסה כי הפרת תנאי כזה תזכה אותו בפטור מחבותו – איננו רואים הצדקה לכך שהמבטח ייחסה בצילו של תנאי פטור זה שלא מצא ביטויו בפוליסה...".
ומשלא הוכח כי הפוליסה כללה תנאי שכזה
אין הנתבעת פטורה מחבות
. אבהיר כי בפוליסה שצירף התובע נכתב אמנם כי הדרישה לתקינותם והפעלתם של אמצעי המיגון היא תנאי מהותי בפוליסה, ברם המפתחות לא הוזכרו בפירוט שבהמשך (ראו פרק א' לפוליסה) ואף שהתובע לא הפעיל את אמצעי ההגנה שברכב מבחינה עובדתית הדברים לא הוכחו כדי צרכם ולא ברור מדוע שולל התנועה (האימובילייזר) לא נדרך אוטומטית כשהתובע ישב מחוץ לרכב מספר דקות. כך או כך, ברור שהסייג לאחריות המבטחת לא הודגש כנדרש ולא הובהר למבוטח כי העובדה שלא נעל את הרכב עשויה לשלול ממנו פיצוי. דומה כי ניתן לדמיין סיטואציות רבות בהן אדם סביר משאיר את הרכב לא נעול ואינו מניח שדבר זה ישלול ממנו פיצוי (והדברים פורטו בפסקי הדין שהוזכרו למעלה). לשלמות התמונה אוסיף כי עמדת אגף הפיקוח על הביטוח היא ש "
אסור

למבטחת

לדחות

באופן

מלא

או

חלקי

תביעה

לקבלת

תגמולי

ביטוח

של

מבוטח

בטענה

כי לא

שמר

על

הנכס

המבוטח

כאדם

סביר

וזאת

בהתבסס

על

תנייה

בחוזה

הספציפי

שעניינה מיגון

הנכס, בין

אם

זו

מופיעה

בדף

פרטי

הפוליסה

או

בפוליסה

עצמה

בחוזה

שהוא

פוליסה תיקנית".



אשם תורם?
12.
אדם מבטח עצמו גם מפני התרשלותו שלו. פרמיית הביטוח נגבית בהתאם, ועמדת המבטחת השוללת ממבוטח פיצוי בגלל שהתרשל אינה עולה בקנה אחד עם החוק והפסיקה. המבטחת רשאית לשלול ממבוטח פיצוי רק במקרים בהם הדבר נקבע מפורשות בפוליסה, תומר בסיכון שנלקח והובהר למבוטח באופן ברור. במקרה הנוכחי לא מצאתי כי התנהלות התובע הייתה כל בלתי סבירה וכה חריגה עד שיש מקום לשלול ממנו פיצוי בגין רכבו או לנכות מן הפיצוי המגיע לו בשל אשם תורם. אמנם, כפי שנכתב, התנהגות התובע אינה אופטימלית, אך אין בה חריגה קיצונית מסטנדרט התנהגות סביר או רשלנות רבתי שמצדיקה שלילת פיצוי. אוסיף כי גם אם היה מקום לנכות חלק מהפיצוי, הרי שלפי הפסיקה בנסיבות שכאלו אחריות המבוטח מגיעה עד כ-20% (ראו פסק דינו של השופט פרקש בת.א. (שלום ימ')
6639/97

קוסוביץ נ' אררט

(8/2/99)), ובענייננו בהתחשב במחירו המלא של הרכב ובהפסדים הנוספים שנגרמו לתובע ממילא הוא ויתר על סכום ששקול לכ-15% מנזקיו. לא מצאי להגדיל הפסדיו מעבר לכך.
סוף דבר
13.
נוכח כל האמור לעיל התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 33,400 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת ולאחר מועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק הדין.


ניתן היום,
ה' אב תשע"ז, 28 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 51819-11/16 ראיד חאסקיה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/07/2017)