פסקי דין על נבו ציפורה | פסקי דין על א.י. רונן ייזום ובניה בע"מ

1096/01 הפ     15/03/2002




הפ 1096/01 נבו ציפורה נ' א.י. רונן ייזום ובניה בע"מ




5
בתי המשפט
הפ 001096/01
הפ 1100/01
בית המשפט המחוזי תל-אביב יפו
15/03/02
תאריך:
כב' השופטת רות שטרנברג - אליעז

בפני
:

נבו ציפורה

בעניין:
מבקשת
נבו אלדד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
א.י. רונן ייזום ובניה בע"מ
משיבה
כפיר

ע"י ב"כ עו"ד
פ ס ק ד י ן
בקשה לביטול פסק בורר (ה.פ. 1100/01) ובקשה לתיקון פסק בורר (ה.פ. 1096/01) אוחדו.

מבקשת הביטול, רונן ייזום ובניה בע"מ, הינה חברה קבלנית ("החברה הקבלנית") שהתקשרה ב- 22/12/97 בהסכם קומבינציה (נספח ב' לבקשת התיקון) עם מבקשת התיקון, גב' ציפורה נבו ("המתקשרת").
במהלך הבנייה התגלעו מחלוקות הנוגעות לליקויי בניה וחריגה מתכנית המפרט.
ב- 17/07/00 חתמו הצדדים על הסכם בוררות (נספח ב' לבקשת הביטול) ומינו בורר, דן יחיד, עו"ד צבי נויהאוס.
הבורר הופטר מסדרי דין ודיני הראיות אך חוייב לפסוק על פי הדין המהותי ולנמק את הפסק.
ב- 26/07/01 ניתן פסק בוררות בהיר ומנומק. הבורר קבע:
"הנני מחייב את הנתבעת בתשלום סך - 147,555 ₪ תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לידה. לא ישולם הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל". (עמ' 32 לפסק הבוררות).

לטענת החברה הקבלנית, מבקשת הביטול (ה.פ. 1100/00), יש לבטל את סעיפים 55-69 לפסק הבוררות הדנים ב"סעדים" וב"ליקויים ברכוש המשותף", בהם נפסק סעד של פיצויים בסך 67,325 ₪ תוך חריגת הבורר מהסמכות שניתנה לו (סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968).
גב' ציפורה נבו, מבקשת התיקון, מתנגדת לביטול פסק הבוררות. נטען כי אין בהחלטות הבורר משום חריגה מסמכות וכי לא נגרם עיוות דין (סעיף 26 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). הבקשה הוגשה בחוסר תום לב.

בבקשת התיקון (ה.פ. 1096/01) עותרת הגב' נבו להגדלת הסכום הכולל שנפסק לטובתה ב- 117,345 ₪:
1. 1. לפיצוי שנפסק בגין התיקונים והשלמת החוסרים בדירות יש להוסיף את מרכיב הרווח הקבלני, המע"מ והפיקוח ההנדסי שנקבעו בחוות הדעת שהוגשה לבורר.
2. 2. לפיצוי בגין האחור במסירת הדירות יש להוסיף את התקופה של 3 חודשים מיום מסירת הדירות המיועד ועד תום תקופת "החסד".
3. 3. לפיצוי בגין דירה 10, שנמסרה כשאינה ראויה למגורים, יש להוסיף 8 חודשי פיצוי מהם התעלם הבורר מבלי לנמק החלטתו.
4. 4. מהפיצוי שנפסק לטובת החברה הקבלנית בגין החלפת הריצוף ונקודות החשמל, יש להפחית סכומים משמעותיים שלא נתבעו בבוררות, לא הוכחו, לא נומקו כנדרש ואף לא נקבעו בחוות דעת המומחה.

החברה הקבלנית מתנגדת לבקשת התיקון. לטענתה נימק הבורר את פסק הבוררות כפי שנדרש ובית משפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי בוררות. החריגה היחידה מסמכות הבורר נעשתה דווקא לטובת גב' נבו, משנפסק לה סעד של פיצויים במקום סעד של אכיפה.
ד י ו ן
סמכות הבורר
גדר סמכותו של בורר אינה נגזרת מכתבי הטענות בלבד, כי אם מהסכם הבוררות עליו חתמו הצדדים. סעיפים 2 ו-3 להסכם הבוררות מגדירים את סמכות הבורר בלשון מרחיבה:
"2. הצדדים ממנים בזה בהסכמה את עוה"ד צבי נויהאוס לבורר דן יחיד ומסמיכים אותו לדון ולהכריע בכל חילוקי הדעות ביניהם בקשר עם ההסכם וכל הנובע הימנו והכרוך בו.
3. הבורר יהיה קשור ויפסוק את דינו בהתאם להוראות הדין המהותי והבוררות תתנהל על פי חוק הבוררות תשכ"ח-1968 וסעיפים א', ד', ח'-יא', טז' - כ' לתוספת לחוק זה." (נספח ב' לבקשת הביטול).

סעיף יז' לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968:
"הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים."

הבורר דן באריכות בענין סמכותו לפסוק סעד של פיצויים (עמ' 18-19 לפסק הבורר). בהסתמכו על החקיקה, הפסיקה והספרות, קבע:
"משעה שהגעתי לכך שאין לחייב הנתבעת באכיפת השלמת ביצוע תיקונים וליקויים (למעט מספר פריטים מוגדר), אזי הנני מחייב את הנתבעת בפיצויים ו/או בהשבה בגין חסרים אלו...". (סעיף 60 לפסק הבורר).

יש לציין כי פסיקת הפיצויים הסתמכה על כשלון נסיונות קודמים (20 החלטות ביניים ו

פסק דין
חלקי אחד) לסיום הסכסוך בדרך של אכיפה. כאן הבסיס לטענת חוסר תום הלב, שהעלתה המתקשרת.
לאור האמור לעיל, נשמט הבסיס מטענת מבקשת הביטול כי הבורר חרג מסמכותו בפוסקו פיצויים, ולא סעד של אכיפה כפי שנדרש בכתבי הטענות. למעלה מן הדרוש אציין כי מעיון בכתב התביעה עולה, כפי שטוענת גב' נבו וכפי שציין הבורר בפסקו (סעיף 57 לפסק הבוררות) כי סעד פיצויים אכן נתבע כסעד חלופי, ובכל מקרה שוכנעתי כי אין חשש לעיוות דין (סעיף 26 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968).

אף דין בקשת התיקון להדחות. הבורר מנמק כל אחת מהחלטותיו בפירוט רב, ואף אם טעה בדין, טעותו אינה מגעת כדי עילה להתערבות בית משפט שאינו יושב כערכאת ערעור על פסקי בוררות (רע"א 1512/92 קירת-חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' צ' נזר ואח', פ"ד מז(5) 529, 532). הבורר עשה חסד עם החברה הקבלנית ופסק סכומים נמוכים, שאינם כוללים את מרכיב ה"רווח הקבלני", ובכך איזן לשיטתו בין החיוב הכספי, שהוא קשה לחברה הקבלנית לבין נזקי המתקשרת. מכל מקום, לא מדובר בתיקונים, אלא בשורה של שינויים בחיוב הכספי.
התוצאה הינה כי שתי הבקשות נדחות. פסק הבוררות מאושר.
אשר להוצאות, המתקשרת היתה מוכנה למשיכת שתי הבקשות בלא צו להוצאות. אולם החברה הקבלנית עמדה על זכותה לטעון לחריגה מסמכות, למרות ההזדמנות שחזר והעניק לה הבורר לבצע תיקונים בבנין, אך לשווא.
כאן המקום לציין כי ניתנה לחברה הקבלנית רשות לטעון את כל טענותיה, על אף שסבורה היתה כי מדובר ב"דיון מוקדם".
החברה הקבלנית לא שילמה עד היום שכרו של שמאי שמונה במסגרת הבוררות.
בנסיבות אלה תשא החברה הקבלנית בהוצאות המתקשרת בסך 7,000 ש"ח, צמוד כדין.

ניתנה היום ב' בניסן, תשס"ב (15 במרץ 2002) במעמד הצדדים.

רות שטרנברג אליעז,
שופטת








הפ בית משפט מחוזי 1096/01 נבו ציפורה נ' א.י. רונן ייזום ובניה בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/03/2002)