פסקי דין על אילן סקורינסקי | פסקי דין על ניר גורן | פסקי דין על ענת גורן | פסקי דין על אשל הקריה | פסקי דין על יהודה חדאד |

29981-09/13 א     02/08/2017




א 29981-09/13 אילן סקורינסקי, ניר גורן, ענת גורן נ' אשל הקריה בע"מ, יהודה חדאד








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 29981-09-13 סקורינסקי ואח' נ' אשל הקריה בע"מ
ואח'




לפני
כבוד השופט יגאל נמרודי


ה
תובעים
:

1. אילן סקורינסקי
2. ניר גורן
3.

ענת גורן
ע"י ב"כ עו"ד ניר גורן


נגד


ה
נתבעים
:

1. אשל הקריה בע"מ
2.

יהודה חדאד

(התביעה נמחקה)
ע"י ב"כ עו"ד מושיק הלוי




פסק דין


לפניי תביעה לתשלום פיצויים על סך 155,000 ש"ח בגין ליקויי בנייה ועוולת מטרד.
בעלי הדין ועיקר הטענות
1.
התובע 2 רכש דירת גג דו מפלסית, בבניין הרשום כבית משותף, אשר נבנה על ידי הנתבעת, אשל הקריה בע"מ
(להלן, בהתאמה –
הדירה,

הבניין

ו-

הנתבעת
). הדירה נמכרה לתובע 2 ביום 23.4.2010 על ידי הבעלים של המקרקעין. התובעת 3 הינה אשתו של התובע 2 והיא מתגוררת עמו בדירה. התובע 1 רכש אף הוא דירה בניין והתגורר בה עד לחודש אוגוסט 2014.

2.
התביעה הוגשה גם כנגד מנהל הנתבעת, מר יהודה חדאד
. בהסכמת הצדדים, אשר ביום 10.2.2014 ניתן לה תוקף של החלטה, נמחק מר חדאד מהתביעה, זאת בשים לב להצהרתו, שניתנה מבלי להודות בכל חבות אישית וכמחווה של רצון טוב, לפיה ככל שתחויב הנתבעת בתשלום כלשהו אזי התשלום ישולם בין אם על ידי הנתבעת עצמה ובין אם על ידו.

3.
בין הצדדים נוהלו הליכים משפטיים קודמים בקשר עם הדירה ו/או הבניין. בין התובע 1 לבין הנתבעת נוהל הליך בוררות בעניין ליקויים בדירתו בבניין. בין התובע 2 לנתבעת התנהל הליך קודם (ת"א 50190-12-10) שעניינו ליקויי בנייה בדירה (להלן –

ההליך הקודם
). בהליך הקודם ניתן

פסק דין
, על דרך הפשרה, אשר קבע כי על הנתבעת לשלם לתובע 2 סך של 80,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט (נספח 6 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת). כמו כן, התובע 2 מנהל הליך נוסף בשם נציגות הדיירים בבניין כנגד הנתבעת.

4.
לטענת התובעים, קיימים ליקויי בנייה בדירה אשר האחריות להם רובצת לפתחה של הנתבעת. לטענתם הם זכאים לפיצוי בגין ליקויים אלו. בנוסף, הם טוענים למניעת שימוש באחד החדרים בדירה, בשל כך שנמנע מהתובעים 2 ו -3 לעשות שימוש בחדר בדירה בשל ליקויי בנייה המצויים בו. התובעים תמכו טענה זו בחוות דעת של השמאי פינחס ארגוב, שהעריך את הנזק שנגרם בגין מניעת השימוש בחדר בסך של 32,000 ש"ח. עוד טוענים התובעים כי נגרמו להם מטרדים ונזקים מתמשכים הנובעים מעבודות בניה שביצעה הנתבעת בחלקה הצמודה לבניין נשוא התביעה.

5.
לטענת הנתבעת, מלוא טענות התובעים בעניין ליקויי הבנייה והמטרדים נדונו והוכרעו במסגרת ההליך הקודם (סעיף 23 לכתב ההגנה). נטען כי ביחס לכלל הטענות בתביעה קיים השתק מחמת מעשה בית דין. עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת בקשה לסלק את התביעה על הסף מן הטעמים האמורים. בכתב ההגנה הוסיפה הנתבעת וטענה כי התביעה נעדרת עילה מאחר ובמועד הגשתה חלפה תקופת הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות), התשל"ג–1973 בגין הליקויים הנטענים.

6.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו לבחינת הליקויים הנטענים, מהנדס רפאל גיל (להלן –
המומחה
), שהעריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 29,750 ש"ח. נוסף על הסכום האמור הוא העריך תיקון ליקוי נטען בנושא בעיית הניקוז במקלחות, בשיעור הנע בין 960 ש"ח ל – 8,500 ש"ח (תלוי בסוג התיקון); ליקוי נטען בעניין נתזי בטון וחומרי בנייה על פני הריצוץ המשתלב בחנייה הוערך בשיעור הנע בין 1,500 ש"ח ל- 10,000 ₪; ביחס לכתמי צבע על פני החזית המערבית של הבניין העריך המומחה את הליקוי בשיעור של 7,500 ש"ח (כפוף לכך שלא ניתן לנקות את כתמי הצבע). בתשובה לשאלת הבהרה מציין המומחה כי ככל שעבודות התיקון יבוצעו על ידי קבלן שיפוצים (ולא על ידי הנתבעת) יש להוסיף 30% לעלויות שבחוות הדעת.

7.
הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, שביום 16.1.2017 ניתן לה תוקף של החלטה, במסגרתה הם ויתרו על קיום דיון הוכחות. הוסכם כי כל צד יסכם את טענותיו והמחלוקת תוכרע על בסיס החומר הקיים בתיק. מצב זה, בו אין אפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים, מעורר קושי מובנה להכריע בטענות עובדתיות שבמחלוקת. נטל השכנוע, כמו גם נטל הבאת הראיות, מוטלים על כתפי התובעים (
דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב
(2) 813, 835-831 (1998)). בית המשפט בוחן את מכלול נסיבות העניין, ומעריך אם הגרסה הנטענת עולה בקנה אחד עם הראיות, שורת ההיגיון והשכל הישר.

8.
לאחר בחינת טענות הצדדים, הראיות והדין, מצאתי לנכון לקבל חלקים בודדים מהתביעה ולדחות אותה, ברובה המכריע. טענות שלא זכו להתייחסות פרטנית נמצאו על ידי בלתי רלוונטיות להכרעה.


השתק מכוח מעשה בית דין
9.
כאמור, הנתבעת טוענת כי ההליך הקודם עסק אף הוא בליקויי בנייה ובמטרדים ביחס לדירה. לטענתה, עילת התביעה נדונה בהליך הקודם ולפיכך עומדת לה טענה בדבר השתק עילה. היא מציינת כי היה על התובעים להעלות את כלל הטענות והפלוגתות הנוגעות לליקויי הבנייה ו/או למטרדים בהליך הקודם. לטענתה, אי העלאת הטענות במועד מבסס טענה של השתק פלוגתה.

10.
התובעים טוענים כי עילת התביעה היא ליקויים ומטרדים שהתגלו לאחר הגשת התביעה בהליך הקודם או כאלו שהחמירו. לטענתם, כל ליקוי מהווה עילה עצמאית. אשר לנושא המטרדים – נטען כי אלו נובעים מבנייה שהנתבעת החלה בה לאחר הגשת התביעה בהליך הקודם. התובע 2 ביקש לתקן את כתב התביעה בהליך הקודם, על דרך של הוספת עילות, אלא שהנתבעת התנגדה. לשיטת התובעים – "המבחן להשתק הוא האם העילה נכללה בכתב התביעה (לא בתצהיר) ולא אם היה ניסיון להוסיף אותה שלא צלח" (סעיף 31 לסיכומי התשובה). עוד טענו התובעים כי בקשות קודמות שהגישה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף נמחקו.

11.
הלכה היא כי "מעשה בית דין אינו חל רק על פלוגתאות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותם במסגרת הליך זה". כן נפסק כי מחובתו של צד להליך להעלות בפני
בית המשפט את כלל טענותיו הרלוונטיות במועד (ע"א 102/88 אבוניל נ' אבוניל, פ"ד מו(1) 741, 744; (ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (8.9.2005)). הלכה זו מושתתת על שיקולים שעניינם עקרון סופיות הדיון ומניעת האפשרות להטריד את הנתבע בתביעות שונות בגין אותו מעשה, כמו גם שיקולים של יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי.

בהליך הקודם העלה התובע 2 טענות בגין ליקויי בנייה בדירה. הוא אף נעזר במומחה מטעמו שבחן את הדירה ועל בסיס חוות דעתו הוגשה התביעה. כל ליקוי שהיה קיים במועד הגשת התביעה בהליך הקודם ואינו בגדר ליקוי נסתר צריך היה להיתבע באותו הליך. לתובע 2 ניתן יומו בבית המשפט. טענת התובעים לפיה התובע 1 והתובעת 3 לא היו צדדים להליך הקודם אינה יכולה לסייע להם להדוף את טענת ההשתק. התביעה הנוכחית אמנם הוגשה על ידי שלושה תובעים, אלא שמבחינה מהותית בעלי הדין הנכונים בנושא ליקויי הבנייה הם התובע 2 והנתבעת. תובעת 3 אינה בעלים של הדירה. תובע 1 אף הוא אינו בעלים של הדירה.

אשר לליקויים ברכוש המשותף – בעל הדין הטבעי לתבוע ליקויים אלו הוא נציגות הבית המשותף. התובע 1 מכר את דירתו. הוא לא הראה כי הוא הותיר בידו, במסגרת הסכם המכירה, זכות שיורית לקבל סעד בגין נזקים לרכוש המשותף. התובעת 3, כאמור, אינה בעלים של הדירה, ממילא אין לה זכויות ברכוש המשותף.


12.
אשר לטענות שהעלה התובע 2 בתצהיר העדות הראשית מטעמו בהליך הקודם ולא בכתב התביעה עצמו: הנתבעת טוענת כי הטענות הוכרעו אף הן בפסק הדין. התובעים טוענים כי המבחן לקיומו של השתק מתמצה בבדיקה האם הטענות נטענו בכתב התביעה בהליך הקודם. לשיטתם, די בכך שהטענות לא הועלו בכתב התביעה הקודם כדי לקבוע כי לא חל השתק לגביהם. איני מקבל את הטענה. הפסיקה בעניין קובעת כי אמת המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי-התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה אם מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו, ומקום שהתובע היה יכול לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות – ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה – במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 181 והאסמכתאות המובאות שם). בפסק הדין בהליך הקודם אימץ בית המשפט את חוות דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט ופסק לתובע 2 פיצוי על פיהן. לפיכך, כל ליקוי שנזכר בחוות הדעת שניתנו בהליך הקודם מהווה עילה שנדונה והוכרעה, בין אם הליקוי נכלל בכתב התביעה בהליך הקודם ובין אם הוא נזכר בתצהיר בלבד. עם זאת, טענה שהופיעה בתצהיר בהליך הקודם, המתייחסת לעילה שהתגבשה לאחר הגשת התביעה ואינה נכללת בחוות הדעת בהליך הקודם, היינו - אין כל אינדיקציה להכרעה לגביה – ניתן לתבוע בגינה בהליך זה. התובע 2 טוען כי הוא ביקש לתקן את התביעה בהליך הקודם, על מנת לאפשר בירור טענות שהועלו בתצהיר ביחס לליקויים מאוחרים למועד הגשת התביעה. התובעים הציגו אסמכתה המעידה על התנגדות הנתבעת לבקשה (סעיף 20 לתשובת התובעים לבקשה 4 לסילוק על הסף וכן נספח 2 המצורף לבקשה). משהתנגדה הנתבעת לתיקון התביעה הקודמת, היא אינה רשאית לטעון כעת כי היה על התובע לכלול את הליקויים הללו בהליך הקודם.

13.
אסקור להלן את הליקויים בכתב התביעה. תחילה אבחן את הטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין ביחס לכל ליקוי, בהתאם לכללים לעיל. טענה שלא תידחה מטעם זה תידון לגופה.

14.
שיפוע המרפסת בקומת המגורים
(סעיף 16 לכתב התביעה): הליקוי המתייחס לשיפוע במרפסת עלה בהליך הקודם. התובעים טוענים כי "מדובר בליקוי בו חלה החמרה, ובסיכומי המשפט הקודם (שם בסע' 7), זנח התובע ליקוי זה (לרבות הסכום שיוחס לו), בין היתר בשל הצורך לתבוע את הנזק החדש המוגדל שגילה עצמו בהמשך" (סעיף 15 לכתב התשובה). לטענתם, חוות דעת מומחה בית המשפט בהליך הקודם לא הצביעה על הליקוי הנוכחי (סעיף 12 לתצהיר מטעמם). בכתב התביעה בהליך הנוכחי נטען כי "עם הזמן התברר כי המרפסת כולה סובלת משיפועים לקויים, שקיעות, מצע לא תקין ועוד". הנתבעת טוענת כי הליקוי נכלל בתצהיר התובע 2 בתיק הקודם. לטענתה, הוא אף נכלל בחוות דעת מומחה בית המשפט בהליך הקודם והובא בחשבון בפסק הדין. מדובר בליקוי שהיה ידוע לתובע בעת הגשת התביעה בהליך הקודם והוא אף נכלל בתביעה. די בכך על מנת לדחות את התביעה ביחס לליקוי זה.

עיון בחוות דעת המומחה בהליך הקודם, מהנדס יובל אכברט (להלן:
המהנדס אכברט
), מעלה כי כבר בהליך הקודם נמצא כי "נדרש לשפר שיפוע ברצפה" (סעיף 9.3 לחוות דעת המהנדס אכברט). פיצוי בגין הליקוי נכלל בטבלה המפרטת את תיקון העלויות בחוות הדעת המשלימה מיום 26.2.2017 (נספח 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת). מפסק הדין בהליך הקודם עולה כי בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה. הגם שהתובע 2 זנח לטענתו את התביעה בעניין זה, אין אינדיקציה לכך שבית המשפט החריג את הסכום שנכלל בחוות דעת המומחה ביחס לאותו ליקוי מהסכום שנפסק. הטענה כי מדובר בהחמרה לא גובתה בראיה, למעט פער בין חוות דעת המומחה בהליך הקודם לחוות דעת המומחה בהליך זה. אין די בכך. התובע אינו מציין במה באה לידי ביטוי ההחמרה, והאם הוא תיקן את הליקוי. ממילא – אם זכה לפיצוי ולא ביצע תיקון – ההחמרה נזקפת לחובתו. הטענה נדחית מחמת קיומו של מעשה בית דין.

15.
שיפוע מרפסת חדר שינה
(סעיף 16 לכתב התביעה): לטענת התובע, במרפסת קיימת בעיה של ניקוז מים. הנתבעת טוענת כי מדובר בליקוי הנדסי שכלול בחוות דעת המהנדס אכברט. לטענתה, בחוות דעתו נלקחו בחשבון מלוא הליקויים בדירה. איני מקבל את טענת הנתבעת. מהנדס אכברט מציין כי חוות דעתו מתייחסת לטענות התובע וטענות הנתבעת (סעיף 2 לפרק "תיאור כללי", נספח 4 לתצהיר הנתבעת). היינו, ליקוי שלא נטען על ידי התובע בהליך הקודם לא נבחן על ידי מומחה בית המשפט וממילא לא נפסק פיצוי בגינו בהליך הקודם. עיון בחוות דעתו מעלה כי סוגיית שיפוע המרפסת בחדר השינה לא נכלל בה. עם זאת, הגם שהליקוי לא נכלל בהליך הקודם, נותרת השאלה האם הליקוי הוא בגדר טענה שהיה על תובע 2 להעלות בהליך הקודם. יש להשיב על שאלה זו בחיוב. בהליך הנוכחי נמצא שהשיפוע במרפסת חדר השינה קטן מ -1%. יש להניח כי שיפוע זה היה קיים עוד במועד בניית הדירה (התובע 2 אינו טוען אחרת). מדובר בהנחה שעולה בקנה אחד עם השכל הישר (ראו תשובת המומחה לשאלה 4.7 לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת). מדובר אפוא בליקוי שהיה קיים במועד הגשת התביעה בהליך הקודם, על כל הכרוך והמשתמע מכך. התובע הסתייע במומחה מטעמו שבחן את הליקויים בדירה, ממילא אין מקום לטענה לפיה מדובר בליקוי שלא ניתן היה לגלותו באותו המועד (היה ניתן לגלותו, כפי שהועלתה טענה בדבר השיפוע במרפסת חדר המגורים). הטענה נדחית מכוח קיומו של מעשה בית דין.

16.
בעיית ניקוז במקלחות
: התובע טוען כי "במסגרת המשפט הקודם נמצאו מספר ליקויים באמבט כאשר הבעייתי מכולם, הוא התקנת אמבטיות ב"שיפוע הפוך" כך שמים ניגרים לרצפת חדר האמבטיה, במקום לפתח הניקוז שבתוך האמבטיה". הוא מוסיף כי "ליקוי זה לא מתרפא על ידי טיפול באביק [הוא הטיפול הראשוני שהוצע על ידי המומחה מטעם בית המשפט בהליך הקודם – י.נ] ומצריך פירוק של האמבטיה והרכבתה מחדש בשיפוע תקני" (סעיפים 36-34 לסיכומי התובעים).
עולה כי הליקוי נתבע ונדון בהליך הקודם, אלא שהתובעים סבורים כי אופן התיקון שהוצע על ידי מומחה בית המשפט בהליך הקודם אינו מספק. אין מקום לתביעה נוספת בגין אותו ליקוי, מחמת קיומו של מעשה בית דין.

17.
תיקוני אלומיניום
: התובע טוען כי התריס במרפסת חדר המגורים השתחרר והתעקם ויש להחליפו. כן נטען כי "בחלונות מסוימים התגלה פגם בצבע באופן שזה "מתנפח"" (סעיף 18 לכתב התביעה ו-46 לסיכומים). אשר לתיקון התריס, הנתבעת טוענת כי הליקוי מופיע בתצהיר התובע 2 בהליך הקודם ולא מדובר בליקוי חדש או שהוחמר. איני מקבל את טענת הנתבעת. מתצהיר התובע 2 עולה כי הליקוי התגלה בחודש מרץ 2012 (נספח 7 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים) בעוד שהתביעה בהליך הקודם הוגשה בשנת 2010. הליקוי לא יכול היה לבוא בגדרה של התביעה הקודמת. התייחסות לליקוי אמנם הובאה בתצהיר התובע 2, אולם הנתבעת אינה טוענת כי הליקוי נדון והוכרע בהליך הקודם. היא טוענת שהוא נזנח על ידי התובע 2. בהיעדר אינדיקציה לכך שהליקוי הוכרע בהליך הקודם, התובע 2 רשאי להעלותו. לגופו של עניין, התובעים טוענים כי "התריס השתחרר מאחר שהיה קצר באופן שהחליק החוצה מהמסילה". הטענה בדבר אורכו של התריס הינה טענה עובדתית המצריכה הוכחה. התובע לא תמך עמדתו בחוות דעת של מומחה. מומחה בית המשפט קבע כי "קיימת חפיפה של כ - 2 ס"מ בין הרפפות לבין מסילות התריס בכל צד", ובכך דחה את הטענה לפיה התריס קצר מדי. משלא נמצא על ידי המומחה ליקוי במידות התריס, הטענה נדחית.

לעניין הליקוי הנטען בסרגלי החלונות ("התנפחות" הצבע) קבע המומחה כי "צבע הסרגלים התנפח, ויש להחליפם". לטענת הנתבעת, חוות דעת מהנדס אכברט התייחסה לעניין (סעיף 10.5 לחוות הדעת). כן טוענת הנתבעת כי תקופת הבדק למוצרי אלומיניום תמה (סעיף 20 לתצהיר העדות הראשית). איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה הליקוי נכלל בחוות דעת מהנדס אכברט. הסעיף אליו מפנה הנתבעת וגם הציטוטים המובאים על ידה מתייחסים לבעיה של איטום וגימור סביב החלון, בעוד שמומחה בית המשפט בתיק זה קבע כי עניינו של הליקוי בהתנפחות צבע הסרגלים. גם הטענה לפיה תקופת הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן –
החוק
) בגין מוצרי אלומיניום חלפה אינה מכריעה את הסוגיה. החוק אינו פוטר קבלן מאחריות בתום תקופת הבדק. בתום אותה תקופה עובר נטל ההוכחה לרוכש להראות כי מקור אי ההתאמה הוא בתכנון, בעבודה או בחומרים. אם עמד הרוכש בנטל, חזקה כי המוכר לא קיים את חיוביו (סעיף 4(א)(3) לחוק). הטענה לעניין היעדר אחריות בתום תקופת הבדק נטענה כטענת הגנה כללית והיה מקום להוסיף ולפרט לגבי כל ליקוי. אשר לליקוי הספציפי – משקבע המומחה כי "צבע הסרגלים התנפח, ויש להחליפם" יש לראות בתובע כמי שעמד בנטל להראות שהליקוי נובע מהחומר עצמו ואין די בטענה לא מבוססת לפיה מדובר בבלאי סביר. אני מקבל את טענת התובעים. התובע 2 זכאי לפיצוי על סך של 450 ש"ח בגין הליקוי.


18.
שיפוע משטח העבודה במטבח
: בתביעה נטען כי מדובר בהתקנה לקויה של המשטח (סעיף 20 לכתב התביעה). בעת הגשת התביעה הקודמת ניתן היה לגלות את הליקוי והיה על התובע 2 להעלות את הטענות בתביעה בהליך הקודם. יפים בהקשר זה הדברים האמורים ביחס לשיפוע במרפסת חדר השינה.

19.
מיזוג אוויר
: התובעים טוענים כי "צנרת מיזוג האויר התגלתה סתומה ולא מתאימה" (סעיף 22 לכתב התביעה). הטענה הועלתה בהליך הקודם. בחוות דעת מטעם התובע 2 (שהוגשה בהליך הקודם) נטען כי "צנרת שהוכנה אינה מתאימה למזגן ויש להחליפה בצנרת מתאימה" (סעיף 7.7 לחוות דעת הדס). המהנדס אכברט בחן את הסוגיה וקבע כי לא קיים ליקוי (סעיף 7.7 לחוות דעתו). בית המשפט אימץ כאמור את חוות הדעת. מעבר לכך, כל טענה בנושא מומחיות המהנדס אכברט בתחום מיזוג האוויר היה על התובע 2 להעלות בהליך הקודם. הטענה נדחית מחמת השתק מכוח מעשה בית דין.

20.
מניעת שימוש בחדר נוסף
: לטענת התובעים, באחד מחדרי השינה בדירה התפתח טחב כתוצאה מרטיבות חמורה. הצדדים אינם חלוקים על כך שהליקוי (טחב שנובע מרטיבות בחדר) נדון בהליך הקודם. התובעים טוענים כי מדובר בנזק מתמשך. נטען כי "אשל שילמה על תיקון הרטיבות והטחב, אך לא עבור מניעת השימוש שלא נתבעה כלל" (סעיף 13 לסיכומי התשובה). אלא שבסעיף 24 לכתב התביעה בהליך זה מציין התובע כי עקב ליקוי זה החדר "אינו ניתן לשימוש מאז אכלוס הדירה ועד היום". התובע מאשר כי הליקוי היה קיים ונדון במהלך ההליך הקודם (והוא אף קיבל פיצוי בגינו). בהינתן שמניעת השימוש הנטענת היא מיום האכלוס, היה עליו לטעון טענה זו בהליך הקודם. הטענה נדחית מחמת השתק מכוח מעשה בית דין.


טענות בקשר לליקויים ברכוש המשותף (סעיפים 23-21 לסיכומי התובעים)

21.
ככלל, טענת ההשתק אינה יכולה לחול על טענות הנובעות מבנייה שהחלה לאחר הגשת התביעה בהליך הקודם, הגם שהטענות הועלו בתצהיר העדות הראשית שהוגש באותו הליך. אף איני סבור כי בית המשפט הכריע בטענות אלו בפסק הדין. עיון בפסק הדין מעלה כי מלבד הסכומים שבחוות הדעת, בית המשפט פסק פיצוי בגין רכיבים נוספים שנתבעו ולא נכללו בחוות הדעת. טענות הכלולות בתצהיר עדות ראשית ואינן כלולות בכתב התביעה אינן בגדר "רכיבים שנתבעו" בהליך הקודם. לפיכך, יש מקום לדון בטענות לגופן.

22.
כתם בטון על הקיר הצפוני
: התובעים מבקשים לפצות אותם בגין נזק לגדר בין הבניין למבנה סמוך. מומחה בית המשפט מצא כי
"הגדר תוקנה, למעט קטע אחד קטן בו יש להשלים תיקון צבע". הנתבעת טוענת כי מדובר בליקוי שתוקן ויש לאפשר לה להשלים את עבודות התיקון.
בכתב התביעה בקשו התובעים כי הנתבעת תתקן את הליקויים ברכוש המשותף (סעיף 86 לכתב התביעה). גם בכתב הסיכומים מבקשת הנתבעת לאפשר לה לבצע תיקון. אני קובע כי על הנתבעת לתקן את הליקוי. בשים לב לכך שמדובר ברכוש משותף (כשהתובעים אינם באים בגדר נציגות הדיירים), התיקון יתבצע בכפוף להצגת אסמכתה כדין לפיה הנציגות נתנה הסכמתה לביצוע התיקון ובכפוף לכך שבהליך המקביל, בין הנתבעת לנציגות, לא ניתנה החלטה המורה אחרת. הנתבעת תבצע את התיקון בתוך 60 ימים ממועד הצגת אסמכתה, ובכפוף לכך שהאסמכתה הוצגה בתוך 60 יום ממעד קבלת פסק הדין.

23.
טיפול בנתזי צבע בקירות וטיפול בנתזי בטון בריצוף
: התובעים טוענים לקיומם של נתזי בטון וחומרי בנייה על פני הריצוף המשתלב בחנייה. הליקוי מצריך לשיטתם פירוק של קטעי ריצוף שלמים. כן נטען לקיומם של נתזי צבע בחזית הבניין. הנתבעת טוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות לתקן את הליקוי וכי התובעים מנעו ממנה לעשות כן במהלך ניהול ההליך. היא מפנה לחוות דעת מומחה בית המשפט לפיה התובעים לא אפשרו לה לבצע את התיקון. התובעים טוענים כי "אשל לא הציגה ראיות על בדיקה שנמנע ממנה לבצע". אני דוחה את טענות התובעים בעניין זה. בהחלטת בית המשפט מיום 9.2.2015 נקבע כי "ככל שיורה המומחה על ביצוע פעולות או בדיקות על ידי הנתבעים, על התובעים לאפשר זאת, ובלבד שהדבר ייעשה בתיאום עימם ובנוכחותם". בית המשפט אף הסמיך את המומחה להכריע אם פעולה מסוימת היא בגדר בדיקה או תיקון (אם מדובר על תיקון ליקוי באופן מלא – היה על התובעים למסור את העניין להכרעת בית המשפט). בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 24.11.2015 מציין המומחה כי "במועד הבדיקה הקבלן ביקש לבצע את התיקון". עולה כי בדיקה אכן התקיימה. המומחה קבע כי הליקויים מצריכים ניקוי וכי רק אם לא ניתן יהיה לנקות את נתזי הצבע, אז יהיה מקום לתשלום פיצוי. התובעים לא הוכיחו שמדובר בליקוי שאינו ניתן לתיקון באמצעות ניקוי. הם גם לא הוכיחו מהי עלות התיקון הנדרשת. מכל מקום, היה על עליהם לאפשר לנתבעת לבצע את הניקוי על מנת לאמוד את היקף הנזק. ככל שניקוי זה היה בגדר תיקון מלא של הליקוי, היה עליהם לטעון זאת במפורש ולפנות להכרעת בית המשפט בעניין. התובעים לא הוכיחו את היקף הנזק ועלות תיקונו. ממילא מדובר בליקוי ברכוש המשותף שמלכתחילה המקום הראוי לבירורו הוא הליך (שממילא התקיים) בין נציגות הבית המשותף לנתבעת.


טענות בדבר מטרדים שהועלו בסיכומי התובעים
:


24.
לטענת התובעים הנתבעת הסבה להם מטרדים נמשכים. הנתבעת טוענת כי הטענות בדבר מטרדים ונזקים נמשכים פורטו בתצהיר התובע 2 בהליך הקודם והוכרעו במסגרתו. איני מקבל את הטענה. הטענות בדבר מטרדים נסמכות על בנייה שהחלה לאחר הגשת התביעה בהליך הקודם. משעילת המטרד לא נתבעה בהליך הקודם, התובעים אינם מנועים מלהעלותה.

25.
לגופו של עניין, התובעים טוענים כי התנהלות הנתבעת הסבה להם מטרד והיוותה הפרעה ממשית לשגרת חייהם החורגת מהפרעה סבירה הנגרמת מבנייה. הנתבעת טוענת כי התובעים לא הוכיחו קיומו של מטרד החורג משגרת חיים רגילה.

26.
"מיטרד ליחיד" בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:
הפקודה
) מוגדר בסעיף 44(א) לפקודה באופן הבא: "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". נזק מוגדר, בין היתר, כאבדן של נוחות (או חיסור ממנה) (סעיף 44 (א) לפקודה). טענות התובעים ייבחנו בסוגיה זו לגופן.

27.
טענות בדבר מטרדי רעש בשעות המנוחה
(סעיף 57 לסיכומי התובעים): הטענות אינן מגובות באסמכתה ואף אינן נזכרות בתצהירי התובעים. הטענות נדחות. טענות בדבר רעש ואבק כתוצאה מהבנייה לא הוכחו. ממילא, לא הוכח כי מדובר ברעש או בכמות אבק בלתי סבירים, בשים לב לכך שמדובר בבנייתו של בניין.

28.
טענות בדבר מניעת שימוש בחנייה
(סעיף 60 לסיכומי התובעים): לטענת התובעים, בעקבות קריסת חניית התובעים 2 ו-3 (נספח 13 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים), נמנע מהם שימוש בחנייה. הם נסמכים על מסמך שהוציאה הנתבעת בעקבות קריסת החנייה, במסגרתו היא ביקשה מהם שלא להחנות את רכביהם למשך זמן העבודות (שהוערך על ידה למשך שלושה שבועות) (נספח 15 לתצהיר עדות הראשית מטעם התובעים). התובעים טוענים כי קריסת החנייה גרמה לשלילת חנייתם למשך חודש והם נאלצו לחנות במגרש מרוחק (סעיף 60 לסיכומים). בעניין זה טוענת הנתבעת כי הליקוי עצמו תוקן. היא אינה מעלה טענת הגנה לעניין עצם שלילת החנייה למשך כחודש במהלך ביצוע התיקון. התובעים הוכיחו אפוא את טענתם לעניין שלילת החנייה למשך כחודש במהלך ביצוע עבודות התיקון. מצב זה עולה כדי מטרד, כהגדרתו בסעיף 44(א) לפקודה, נוכח ההפרעה לתובעים בשימוש במקרקעין. המטרד גרם לתובעים נזק בדמות חוסר נוחות למשך כחודש. תובעים 2 ו-3 (תובע 2 כבעלים; תובעת 3 כמי שמתגוררת בדירה וזכאית לעשות שימוש בחניה), הם בלבד, זכאים לפיצוי בגין המטרד (תובע 1 אינו טוען בתצהירו לשלילת חנייה עקב התיקון). הפיצוי מחושב על ידי לפי 100 ש"ח ליום, עבור 30 יום, בגין שתי חניות שבבעלות התובע 2 (לפי הסכם המכר, נספח 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים), על סך כולל של 6,000 ש"ח.

29.
לכלוך בחצר ועל קירות הבית המשותף כתוצאה מעבודות בבניין סמוך
(סעיף 61 לסיכומי התובעים): התובעים מציינים בסיכומיהם כי מדובר "הן בלכלוך זמני והן בהכתמה קבועה של הריצוף והקירות כפי שנדון בחוות דעת המומחה כנזק קבוע המצריך תיקון".
לכלוך זמני, הגם שעשוי להיחשב בנסיבות מסוימות מטרד, אינו בא בגדר נזק המזכה בפיצוי לפי הפקודה. אשר לכתמים הקבועים, אלו נדונו במסגרת הטענות בדבר ליקויים ברכוש המשותף. הטענה נדחית.

30.
חסימת החנייה על ידי נציגי הנתבעת
(סעיף 62 לסיכומי התובעים): התובעים מצרפים מספר תמונות המעידות, לשיטתם, על חסימת החנייה לבניין על ידי נציגי הנתבעת. הנתבעת אינה מכחישה את עצם החסימות אלא שלטענתה "שאלת חסימת החנייה, נטען בתצהירו של התובע 2 בתיק הקודם" (סעיף 30 לתצהיר). היא סבורה כי עניין זה הוכרע במסגרת ההליך הקודם. כאמור, טענות הנובעות מהבנייה, שהחלה לאחר הגשת כתב התביעה בהליך הקודם, רשאים התובעים להעלות בהליך זה. חסימת חנייה מהווה מטרד, בעצם ההפרעה לשימוש הסביר במקרקעין. עם זאת, יש לבחון אם בעקבות חסימת החנייה נגרם נזק המזכה את התובעים בפיצוי. אני נכון להניח כי התובעים סבלו מחוסר נוחות בשל חסימת החנייה לפרקים. מדובר בחוסר נוחות לפרקי זמן לא ממושכים ולא באבדן נוחות או היעדר מוחלט של יכולת לעשות שימוש בחנייה. מהתמונות המצורפות לתצהיר התובע 2 עולה שמדובר על כ-10 חסימות במהלך 9 ימים שונים, המתפרסים על פני שנה. מדובר במטרד המזכה את התובעים, כולם, בפיצוי. הפיצוי נקבע על סך של 100 ש"ח ליום למשך 10 ימים, סך של 1,000 ש"ח לכל תובע.

31.
בשים לב להצהרת התובע 2 לפיה "צו מניעה הפך לא רלוונטי לנוכח סיום הבנייה" (סעיף 116 לתצהירו) אני דוחה את הסעדים המבוקשים בסעיף 84 לכתב התביעה. ממילא, סעדים אלו אינם נזכרים בסיכומי התובעים ויש לראותם כסעדים שנזנחו.

32.
לא ראיתי מקום להידרש לטענות נוספות, לא מפורטות, שנטענו בכתב התביעה ושאינן נזכרות בסיכומים (לדוגמה, טענות בדבר גניבת מחמם מים; אי התקנת רשת בטחון; פגיעה ברכב התובע (עולה שהוא קיבל פיצוי) וכיוצא באלה.

33.
עוגמת נפש
: התובעים מציינים כי עילת המטרד "מבוססת גם על עוגמת הנפש הנלווית לליקויים הנ"ל וגם על ההתנהלות השוטפת של הנתבעת [...]" (סעיף 57 לסיכומי התובעים). איני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, זאת בשים לב לכך שרובן המכריע של טענות התובעים בדבר ליקויי בנייה נדחו. היקף הנזק בגין הליקויים נמוך ביותר, אחד הליקויים הוא ברכוש המשותף, מחוץ לדירת התובעים 2 ו-3. ממילא, לא מדובר בליקויים המונעים שימוש סביר בדירה או מקשים על דייריה. תובע 1 כלל אינו מתגורר בבניין. גם המטרדים שנפסקו עניינם בחוסר נוחות לפרקי זמן קצרים בלבד ואיני רואה מקום לפסוק פיצוי נוסף מעבר לסכומים שנפסקו.




34.
לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם סכומים כדלקמן:
א.
לתובע 1:
סך של 1,000 ₪, כאמור בסעיף 30 לעיל.
ב.
לתובע 2:
סך של 4,450 ₪, כאמור בסעיפים 17, 28 ו-30 לעיל.
ג.
לתובעת 3:
סך של 4,000 ₪, כאמור בסעיפים 28 ו-30 לעיל.

כל הסכומים נכונים למועד פסק הדין, למעט הסך של 450 ₪, מתוך הסכום המגיע לתובע 2 (כאמור בסעיף 17), שהוא נכון ליום הגשת התביעה ונושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד למועד התשלום.

בנוסף, הנתבעת תבצע את התיקון הנדרש כאמור בסעיף 22 לפסק הדין, זאת בכפוף להתקיימות התנאים המפורטים בו.

35.
הוצאות משפט:
בנסיבות העניין, משנדחו עיקר טענות התביעה, שהועמדה על סך 155,000 ₪, בשים לב לנימוק העיקרי לדחיית רוב הטענות – קיומו של מעשה בית דין, כמו גם העלויות בהן נשאה הנתבעת לצורך ניהול ההליך והדיפת טענות התביעה, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לזכות התובעים. כל צד יישא בהוצאותיו.

36.
שכר טרחת עורך דין:
בנסיבות העניין, משהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, משהתברר כי ביחס לעיקר הליקויים הנטענים חל מעשה בית דין ולמעשה התובעים לא היו רשאים להגיש תביעתם בגין ליקויים אלו; בשים לב לפער המשמעותי בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק (בהתאם להיקף הנזק האמתי – כפי שנפסק – התביעה הייתה מתאימה לבירור בהליך של תביעות קטנות או במסלול של סדין מהיר); כמו גם משהתביעה הוגשה, ללא ביסוס, כנגד מנהל הנתבעת, איני מוצא מקום לזכות את התובעים בשכר טרחת עורך דין. נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב של התובעים בתשלום שכר טרחת ב"כ הנתבעת. כל צד יישא אפוא בשכר טרחת בא כוחו.

לא התקיימה ישיבת הוכחות. הגזברות תשיב לתובעים את המחצית השנייה של האגרה.



המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין אל ב"כ הצדדים
.

512937
ניתן היום,
י' אב תשע"ז, 02 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 29981-09/13 אילן סקורינסקי, ניר גורן, ענת גורן נ' אשל הקריה בע"מ, יהודה חדאד (פורסם ב-ֽ 02/08/2017)