פסקי דין על עדן חי נדל"ן בע"מ | פסקי דין על עפיף עיסמעאיל חוסיין

13380-03/17 תאק     30/07/2017




תאק 13380-03/17 עדן חי נדל"ן בע"מ נ' עפיף עיסמעאיל חוסיין








בית משפט השלום בירושלים


תא"ק 13380-03-17 עדן חי נדל"ן בע"מ
ואח' נ' חוסיין ואח'








בפני

כבוד השופטת
מרים קסלסי


התובעות

1
.
עדן חי נדל"ן בע"מ

2
.
לפאל השקעות בע"מ

באמצעות עו"ד ע.פלדמן


נגד


הנתבעים

1. עפיף עיסמעאיל חוסיין
2. רוז'ה חוסיין

באמצעות עו"ד ס. ארשיד



החלטה

לפניי בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן מפני תביעה לסילוק יד ממקרקעין.

1.
התביעה שלפניי הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר לסילוק ידי הנתבעים מהדירה שנמצאת ברחוב הרכב 44 בירושלים, הידוע כחלק מחלקה 23 בגוש30142 (להלן: "הנכס").
2.
התובעות הן הבעלים הרשומים של מחצית מהמקרקעין עליו מצוי הבנין ובו הדירה נשוא התביעה. הבנין אינו רשום כבית משותף, התובעות רכשו את חלקן בשנת 2016 או סמוך לכך, רישום זכויותיהן הושלם ב-7.2.17 כמפורט בנסח רישום המקרקעין שצורף לכתב התביעה.
3.
הנתבעים, בעל ואישה, מחזיקים בנכס, עוד בטרם רכשו התובעות את זכויותיהן בו ואלו האחרונות היו מודעות לטענות הנתבעים לזכות מוגנת בנכס, כך עולה ממכתב התראה ששלחו ביום 19.5.16.
התובעות דרשו ראיות לזכויות הנתבעים ומשלא קיבלו הגישו תביעתן לסילוק יד בסדר דין מקוצר, לכך הוסיפו טענה בדבר ביצוע עבירות בניה בתקופה שקדמה לבעלותן.

טענות הנתבעים
4.
הנתבעים ביקשו את מחיקת כותרת ההליך ולחילופין מתן רשות להתגונן. לטענתם, אין לבית משפט זה סמכות עניינית, אלא לביה"ד לשכירות, הם דיירים מוגנים בנכס, מכוח זכויות אביו של הנתבע שהחזיק בנכס לפני 1968, ולכן ההליך הנכון היה צריך להיות לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972, שלא אמור להידון בסדר דין מקוצר.
עוד טענו כנגד עצם כשירות הגשת התביעה, בשל העובדה כי התובעות הן הבעלים של מחצית הנכס.
5.
הנתבעים עצמם מתגוררים בנכס מזה 40 שנים, דמי שכירות שילמו לבא כוח הבעלים הקודם, וכראיה להחזקתם בנכס צרפו חשבוניות עבור דמי שכירות, אישור חב' החשמל לחיבור מונה משנת 1968 ע"ש אביו של הנתבע ומסמכים נוספים. חוזה שכירות מצוי לטענתם אצל חב' עמידר הבעלים המקורי של הבנין והם פנו אליו לקבלו.
6.
לטענתם הנתבעים מנסות התובעות לפנותן ללא כל פיצוי, שעה שהם היו מוכנים לשאת ולתת אודות הפיצוי המגיע להם, בהתאם לזכויותיהם.
7.
לענין עבירות בניה או שיפוץ שבוצעו ללא הסכמת הבעלים הקודם, דחו הנתבעים טענה זו מכל וכל, ולחילופין טענו להתיישנותה. עוד נטען כי הקפידו לשלם דמי שכירות ככל שידעו מי הבעלים, כשלא ידעו, הפקידו בקופת בית המשפט (בית הדין לשכירות ש/143/05), ואף לתובעות שלחו שיק, באמצעות בא כוחם.
8.
התובעות מתנגדות לבקשה, דורשות חקירת המצהירה, טוענות לזכותן להגיש התביעה בסדר דין מקוצר, להעדר זכות הנתבעת בהיותה אשת הנתבע ולא צאצא של הדייר המוגן, אם היה כזה, התובעות כופרות באמינות המסמך של חב' החשמל (ת.ז. הנקובה שם היא של הנתבע ולא של אביו),
טוענות לעמימות וערפול טענות הנתבעים, לביצוע עבירות בניה והגדלת הנכס, לאי תחולת חוק הגנת הדייר על השטח המורחב וכמובן לסמכות עניינית של בית משפט זה.

החלטה
9.
תקנה 202(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי
קובעת כי בהליך של סדר דין מקוצר ניתן להגיש
"תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב." הראיה בכתב עליה סומכות התובעות הוא נסח המקרקעין, אם כי זה מתייחס לכל המקרקעין ללא התייחסות לדירה או בנין שמוקם עליו.
10.
התובעות היו מודעות לטענת דיירות מוגנת שטוענים לה הנתבעים, זאת למדים ממכתב ההתראה הראשון שנשלח לנתבעים. מן הסתם בא כוחן היה מודע להלכה הפסוקה בדבר מתן רשות להתגונן, כאשר ההגנה אינה "הגנת בדים", ולכן לטעמי, ראוי היה מלכתחילה שלא להכתיר את התביעה בכותרת סדר דין מקוצר, אף אם ניתן היה בדוחק לעשות כן.
11.
הגנת הנתבעים לכאורה, כמפורט בבקשתם על נספחיה רחוקה מלהיחשב "הגנת בדים", וממילא בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לקביעת עובדות או ממצאי מהימנות, ואינו בודק כיצד יעלה בידי הנתבעים להוכיח הגנתם או מה טיב ראיותיהם,
שהרי הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו (ראו
ע"א 356/85

משה מגן נ' הבנק הבינ"ל הראשון לישראל בע"מ,
מיום 15/6/87,
ע"א 518/87

פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ
מיום 25/11/93, פורסמו בנבו ועוד רבים אחרים), ולכן די במסמכים ובטענות שהציגו הנתבעים כדי להתיר להם להתגונן.

12.
אשר על כן, אני מתירה לנתבעים להתגונן,
בכפוף להפקדת דמי השכירות לשנים 2016 ו-2017 בקופת בית המשפט, וזאת עד לא יאוחר מיום 10.9.17.
ככל שיופקד הסכום ויתלווה אליו פירוט מתאים
, הנתבעים יהיו רשאים להגיש כתב הגנה עד ליום 1.10.17, או להודיע בתוך המועד הנ"ל כי הבקשה על נספחיה ישמשו ככתב הגנה. לא מצאתי לנכון להיענות לדרישת ב"כ התובעות לחקור את הנתבעת, וזאת אני עושה בהתאם לסמכותי כאמור בתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרת מתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.

13.
אני דוחה את טענת חוסר הסמכות העניינית
שהועלתה בבקשת הנתבעים, תביעה לפינוי מקרקעין היא בסמכות בית המשפט השלום ולא בית הדין לשכירות.
14.
לענין הטענה בדבר העדר זכות התביעה של חלק מבעלי המקרקעין להגיש תביעה לפינוי
, הרי שגם טענה זו יש לדחות, נוכח האמור בסעיף 31(א)(3) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 , יחד עם זאת, על התובעות לצרף אישור על ידיעת הבעלים הנוסף אודות ההליך, וכן כל מסמך אחר שממנו ניתן ללמוד על היקף זכותן בנכס נשוא התביעה.

15.
משהתקבלה הבקשה לרשות להגן, ונוכח האמור לעיל, אני מחייבת את התובעות בהוצאות בסך 2,500 ₪. הסכום ישולם בלא כל קשר לתוצאות התביעה. הנתבעים רשאים לקזז הסכום מסכום דמי השכירות שעליהם להפקיד.



ניתנה היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 13380-03/17 עדן חי נדל"ן בע"מ נ' עפיף עיסמעאיל חוסיין (פורסם ב-ֽ 30/07/2017)