פסקי דין על בת שבע אדרי | פסקי דין על שלמה פרידמן

61404-01/17 תק     31/07/2017




תק 61404-01/17 בת שבע אדרי נ' שלמה פרידמן








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 61404-01-17 אדרי נ' פרידמן





בפני

כבוד השופט
אילן סלע


בת שבע אדרי


התובעת/הנתבעת שכנגד


נ ג ד


שלמה פרידמן


הנתבע/התובע שכנגד




פסק דין



תביעה ותביעה שכנגד בין שוכרת למשכיר.

1.
התובעת שכרה מהנתבע דירה ברח' שלמה בן יוסף ירושלים (להלן: "הדירה") בדמי שכירות של 3,300 ₪ לחודש. התובעת נתנה לשוכר שיק לביטחון על סך של 10,000 ₪ שנפרע על ידו. התובעת טוענת כי הנתבע פרע את השיק שלא כדין והיא זכאית להשבת הסך של 10,000 ₪ ובתוספת סך נוסף של 20,000 ₪ בשל כך שהדירה לא הייתה ראויה למגורים.

2.
מנגד הנתבע טען כי הוא היה זכאי להיפרע את הסך של 10,000 ₪ בשל דמי שכירות שהתובעת לא שילמה ובשל נזקים שהותירה אחריה בדירה. לדבריו, לא זו בלבד שהוא אינו צריך להשיב לתובעת את הסך של 10,000 ₪ אלא שהוא זכאי לסך נוסף של 20,900 ₪ ובגין זאת הוא הגיש תביעה שכנגד.

3.
המחלוקות בין הצדדים מתייחסות לחוב דמי השכירות של התובעת; לטענת התובעת להפחתה בשכר הדירה בשל כך שמרצפות הדירה היו שקועות במשך חודשים רבים והנתבע סרב לתקנן; ולטענת הנתבע אודות נזקים שהתובעת הותירה בדירה.

4.
באשר לשכר הדירה. הנתבע טען ל-3 חודשי שכירות – יוני, יולי ואוגוסט 2016 וכן לחודש נוסף בשל אי הודעה מוקדמת. בעניין זה העיד עו"ד ליבוביץ' מטעם התובעת, אשר הוא זה שהעביר את דמי השכירות מהתובעת לנתבע, ואשר גם הנתבע ציין בדיון כי עדותו של עו"ד ליבוביץ' מהימנה עליו. עו"ד ליבוביץ' העיד באופן חד משמעי כי החוב של התובעת עומד על 2 חודשי שכירות בלבד, חודשים יולי ואוגוסט 2016 בלבד. למעשה, גם הנתבע לא היה החלטי בעניין זה, ובכתב התביעה שכנגד הוא עצמו ציין כי מדובר בחוב של חודשיים. באשר לחיוב בגין אי הודעה מוקדמת, הנתבע לא הצביע על סעיף בהסכם השכירות שבין הצדדים הקובע חובה שכזו, וודאי לא חובת הודעה מפורטת בכתב, ודי בכך כדי לדחות רכיב זה בתביעה שכנגד. לצד זאת, עו"ד ליבוביץ' העיד – ועדותו מהימנה עלי – כי כבר כחודש וחצי לפני עזיבת הדירה התובעת גילתה דעתה בפני
הנתבע כי בכוונתה לעזוב את הדירה. התובע זכאי אפוא, לדמי שכירות עבור 2 חודשים בסך של 6,600 ₪ בלבד.

5.
באשר לנזקים הנטענים – לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה כי התובעת פירקה סורגים שהיו מותקנים ביציאה מהדירה. התובעת טענה כי הסורגים לא היו מורכבים בעת כניסתה לדירה והיא הבחינה בהם מונחים במחסן. מדובר בגרסה מול גרסה והנטל בעניין זה לא הורם. יצוין כי הטענה שהתובעת מכרה את הסורגים ונטלה את תמורתם היא למעשה טענה לגניבה שהנטל להוכחתה גבוה ממאזן הסתברויות, ונטל שכזה וודאי שלא הורם.

6.
גם הטענה באשר לנזק שנגרם לתריס של דלת המרפסת לא הוכחה, ומלבד זאת יש רגליים לסברה כי האחריות לתיקונו רובצת ממילא על המשכיר המחוייב בתיקונים הנובעים מבלאי טבעי ורגיל. לא הוכח כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מפעולות של התובעת. מה גם שהתברר מדברי הנתבע כי חלק משמעותי מהעלות ברכיב זה מתייחס למנגנון התריס, דבר שעל פניו הוא תוצאה של בלאי טבעי.

7.
באשר לשבירת זכוכית, בעניין זה התובעת ציינה כי היא אינה יכולה לטעון בוודאות כי שבירת הזכוכית אינה רובצת לפתחה, ויש לחייבה בתשלום נזק זה בסך של 800 ₪, הגם שגם בעניין זה גובה הנזק לא הוכח.

8.
גם החוב לוועד הבית לא הוכח ולא הובאה כל ראייה, חרף טענת הנתבע בכתב התביעה שכנגד כי הוא יצטייד עם חשבוניות לדיון. בהעדר ראיות, בפרט בשים לב לעובדה כי הנתבע הוא עורך דין, חזקה כי אין ראיות שכאלו.

9.
באשר לסיוד הדירה. אכן, בהסכם השכירות התחייבה התובעת להחזיר את הדירה כשהיא מסוידת וצבועה כפי שקיבלה אותה. התובעת הודתה כי לא סיידה את הדירה טרם עזיבתה אך טענה, וטענתה זו לא נסתרה, כי סיידה מספר חודשים לפני עזיבתה, אך היא לא הביאה ראיה, בטענה כי שילמה על הסיוד מבלי לקבל קבלה. לצד זאת, לא הוצגה כל ראיה על מצב הדירה בעת עזיבתה. כאמור, הנתבע הינו עורך דין ומצופה היה כי יערוך פרוטוקול מסירה מסודר בעת קבלת הדירה. לוּ עשה כן ניתן היה לקבל תיעוד בזמן אמת אודות מצב הדירה. גם תמונות לא הוצגו. כל שהוצג היה (וגם זאת רק בטלפון הנייד של הנתבע) חשבונית אודות שיפוץ שנעשה בדירה שכלל צביעה. העובדה כי שולם עבור צביעה אינה מלמדת בהכרח כי היה צורך שכזה, בפרט נוכח טענת התובעת, כאמור, כי סיידה מספר חודשים קודם עזיבתה. כך או כך, החשבונית כולה הייתה על סך של 5,000 ₪ והיא כללה מספר עבודות לצד הסיוד. בשים לב לכל האמור בפיסקה זו, יש לאמוד את חובה של התובעת לנתבע בשל אי סיוד הדירה במועד עזיבתה בסך של 2,250 ₪.

10.
באשר לטענת התובעת אודות מרצפות שקועות במטבח ובסלון. בעניין זה הנתבע הודה כי במטבח אכן היה צורך לתקן את הריצוף והדבר תוקן על ידו בתוך 3 שבועות מהמועד שנודע לו על כך.

11.
באשר לריצוף הסלון, הנתבע טען כי לא היה כל צורך בכך. עם זאת, מעדותו של עו"ד ליבוביץ' עלה כי בשיחה ביניהם אמר לו הנתבע כי ההוצאה בגין הריצוף אינה משתלמת לו. אכן, הנתבע לא אמר לעו"ד ליבוביץ' כי אין צורך בתיקון הריצוף וניתן היה להבין כי הוא מודה בצורך. ואולם, יש רגליים לסברת הנתבע כי הכוונה הייתה כי מאחר ואין צורך, אזי אם מדובר היה בהוצאה קטנה הוא היה עושה זאת על מנת לרצות את התובעת, אך מאחר ומדובר בהוצאה גדולה שאינה נדרשת אין הוא עושה זאת. בשים לב לפרשנות זאת, ולכך שלא הובאה כל ראייה אודות קיומה של בעיית ריצוף בסלון הדירה, ולוּ בדמות תמונות מהדירה, אין מקום לאפשר לתובעת לנכות מדמי השכירות בשל טענה זו. עם זאת יש לנכות סכום כלשהו נוכח בעיית הריצוף במטבח שנמשכה מספר מועט של שבועות – הנתבע טוען ל-3 שבועות ואילו התובעת טוענת לתקופה ארוכה יותר. כך או כך בשים לב לגובה דמי השכירות ולכך שמדובר רק בבעיית ריצוף במטבח שאינה מונעת הנאה משמעותית מהדירה, אני אומד סכום זה בסך של 1,000 ₪.

12.
סיכומו של דבר: הנתבע זכאי לדמי שכירות עבור חודשיים בסך של 6,600 ₪, לתשלום עבור הזכוכית בסך של 800 ₪; לתשלום בסך של 2,250 ₪ עבור הסיוד. מנגד, התובעת זכאית לקזז סך של 1,000 ₪. בסך הכל אפוא, הנתבע היה זכאי לסך של 8,650 ₪ בלבד ועליו להשיב לתובעת סך של 1,350 ₪ נוכח גביית השיק על סך 10,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,350 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

נוכח התוצאה בשים לב לגובה התביעות ההדדיות, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,
ח' אב תשע"ז, 31 יולי 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 61404-01/17 בת שבע אדרי נ' שלמה פרידמן (פורסם ב-ֽ 31/07/2017)