פסקי דין על אמיר בר נתן | פסקי דין על עירית תל-אביב-יפו

51902-12/16 תק     01/08/2017




תק 51902-12/16 אמיר בר נתן נ' עירית תל-אביב-יפו








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 51902-12-16




לפני
כבוד הרשם הבכיר קייס נאשף

התובע:
אמיר בר נתן



נגד

הנתבעת:
עירית תל-אביב-יפו



פסק דין



זהות הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין
לפניי תביעת נזיקין בגדרה התובע, אמיר בר נתן
, תובע מאת הנתבעת, עיריית תל-אביב (להלן- "העירייה"), פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות אירוע תאונתי מיום 11/5/16
(להלן- "התאונה") אשר אירע עת השתתף, יחד עם שתי בנותיו הקטינות, במופע זיקוקי דינור אשר העירייה קיימה והפיקה לרגל יום העצמאות, או אז
הוא נפגע, עפ''י הנטען, במצחו כתוצאה מפגיעה של שיירי זיקוק.

לטענת התובע האחריות לקרות אירוע התאונה מוטלת על שכמי העירייה בהיותה זו שארגנה, קיימה והפיקה את מופע זיקוקי הדינור. בכתב הגנתה העירייה חלקה על עצם קרות התאונה, על נסיבותיה כפי שגם חלקה על אחריותה לקרות אירוע התאונה. העירייה הוסיפה וטענה כי :"עסקינן בתביעה מוזרה, אשר עילתה אירועים מדומיינים פרי מוחו של התובע, אשר נפגע ע''י דבר מה ומנסה למצוא דרך מקורית לחיפוש אחר כיס עמוק על ידי המצאת תרחיש עלילתי" (סעיף 4 לכתב ההגנה). לא בכדי בחרתי להביא את הדברים כלשונם וזאת בהינתן הלשון הקטיגורית בה הנתבעת בחרה לנסח את כתב הגנתה, והדברים יפורטו בהמשך.


לשלמות התמונה יובהר כי ביום 25/7/17 התקיים לפניי דיון במהלכו הצדדים טענו את טיעוניהם.

ההכרעה
אקדים אחרית לראשית וכבר כעת אציין שעל יסוד מכלול החומר המונח לנגד עיניי, וכן בשים לב להתרשמותי הבלתי אמצעית והישירה מעדותו של התובע שהעיד לפניי, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה, וכן לאחר שעיינתי ביסודיות בדו''ח הפינוי של מגן דוד אדום (להלן – מד''א), הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.


נימוקי ההכרעה בתמצית
ככל שהדברים אמורים בשאלת נסיבות אירוע התאונה, התובע העיד כי :" שנה שעברה יום העצמאות בערב, ישבנו באחת מהשורות הראשונות, דקות ממש, דקה שתיים מאז שהתחיל מופע הזיקוקים, הבטנו למעלה בשמיים ופתאום הרגשתי מכה אדירה, זה מכה שרק אח''כ הבנתי שזה משב של רוח שמסיט את הדבר הזה שפגע בי בעוצמה חזקה ובחום. אני אחזתי את ראשי, דיממתי, הייתה לי בלוטה אמתית וגדולה. ניגשתי באופן מיידי לניידת מד''א. חבשו אותי---ופוניתי לאיכילוב" (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 18- 23).

התובע הוסיף והעיד כי הוא אף נועץ ביצרן/בעל מפעל זיקוקים אשר פירט לפניו את מנגנון הפעולה של הזיקוק. התובע אף אישר כי הזיקוק אותו הוא מחזיק הוא הזיקוק ממנו נפגע וכלשונו: "אני משיב שמדובר בזיקוק בזמן אמת. ניגשתי למומחה של הזיקוקים-" (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 31- 32). למען שלמות התמונה יובהר כי פנייתו של התובע לאותו יצרן בעל שיעור קומה בתחום זה, באה על רקע התכחשותה המאוחרת של העירייה לכך שמדובר בפגיעה של זיקוק.
כבר כעת אבקש להדגיש כי התרשמתי עד מאוד מכנות דבריו של התובע, שכן הוא העיד בצורה ישרה, משכנעת, סדורה ועקבית ביחס לנסיבות פציעתו ובפרט לעניין הפגיעה של שיירי הזיקוק. אין כל טעם מבורר שלא לקבל את עדותו של התובע ביחס לנסיבות התאונה וביחס למחולל הפגיעה. נהפוך הוא, עדותו של התובע הותירה רושם מהימן וחיובי ביותר.

זאת ועוד, התובע פנה מיידית לניידת מד''א שהייתה במקום לקבלת טיפול רפואי. עיון בדו''ח מד''א שהוצג לפניי מלמד כי נסיבות אירוע התאונה והפגיעה של הזיקוק צוינו ברחל בתך הקטנה כבר אז בגדרי טופס הפינוי של מד''א. מפאת חשיבות הדברים, נצטטם כלשונם: "במהלך הבטחה מסיבית –בכיכר רבין לאחר מופע זיקוקים ניגש הבחור לאמבולנס שבמרכז המצח יש לו כוויה לדבריו כתוצאה מזיקוק----". מדובר במסמך אותנטי שנערך בזמן אמת ומכאן שחזקה שהוא משקף נכוחה את מצב הדברים. במועד בו דו''ח מד''א נערך, התובע לא הספיק לטכס עצה עם מאן דהוא ביחס לנסיבות פציעתו, ובוודאי שלא ניתן לחשוד בו כמי שרקח מזימה על מנת להעליל על העירייה במגמה להוציא הימנה כספים לא לו, כפי שהיא טענה בכתב הגנתה.

זאת ועוד, עיון בפירוט שנרשם תחת הכותרת "תלונה עיקרית" בדו''ח הפינוי של מד''א מלמד כי נרשם מפורשות שמדובר ב"פציעה קלה כוויה בקוטר של מטבע 10 אגורות פלוס מינוס". מהות הפציעה בדמות כוויה עולה בקנה אחד עם פגיעה של שיירי זיקוק בהיבט של חום וההשלכות בצד פגיעה כזו. פגיעה של אבן או כל חפץ אחר לא אמורה להותיר כוויה. צא ולמד איפוא שמהות הפציעה בדמות כוויה, להבדיל מפגיעה אחרת, מאששת את טענת התובע בדבר הפגיעה של שיירי זיקוק.

ממקום אירוע התאונה, התובע פונה לבית החולים איכילוב להמשך קבלת טיפול רפואי, ועיון בסיכום המחלה מלמד שאף שם נרשם ברחל בתך הקטנה כי התובע סבל מפגיעה של זיקוק. התובע טופל בבית החולים איכילוב ועם תום הטיפול שוחרר לביתו בלוויית המלצות שונות. העובדה שגם בתיעוד הרפואי של בית החולים איכילוב נרשמה בצורה מפורשת סיבת הפגיעה אך תומכת ומאששת את גרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה, כאמור.

מנגד, בחינת קו ההגנה אשר העירייה בחרה לאמץ מלמדת שאין בו ממש. במה דברים אמורים!! העירייה בחרה לחלוק באופן קטיגורי על נסיבות אירוע התאונה, ובפרט על הטענה כי התובע נפגע כתוצאה מפגיעה של שיירי זיקוק, ואף הגדילה עשות שעה שטענה כי מדובר באירוע אשר עילתו "אירועים מדומיינים פרי מוחו של התובע---". בעניין זה יאה האמרה הפרזה בנטען מעידה על אפסותו, ולמצער על חולשתו.

בקו טיעון זה נקט גם מר אייל גבריאל, נציג העירייה, אשר טען בפני
י במועד הדיון כי אין המדובר בפגיעה של זיקוק וכי לא נעשתה בזמן אמת כל פנייה לעירייה בעניין אירוע התאונה. לדבריו, מבדיקות שערך, לא אותרה כל פנייה בכתב ביחס לאירוע התאונה, וכי אילו העירייה הייתה מקבלת פנייה כזו, הרי היא יכלה הייתה לבחון בזמן אמת את הדברים. אלא מאי!!

בניגוד גמור לדברים שבפיו של נציג העירייה, מר גבריאל, הרי התובע הפנה למכתב מיום 15/5/16, בחלוף ארבעה ימים בלבד ממועד אירוע התאונה, בגדרו הוא פנה למר עמיחי הררי, מנהל היחידה לביטוח וניהול סיכונים בעירייה, ופרט את נסיבות אירוע התאונה ובכלל זה העובדה כי נפגע כתוצאה מפגיעת שיירי זיקוק. ככל שלא די באמור, הרי לכתב התביעה אף צורך מכתב התשובה של העירייה מיום 29/5/16, חתום ע''י גב' מלי הראל מהיחידה לניהול סיכונים, בגדרו היא מודיעה כי פנייתו של התובע מיום 15/5/16 הועברה למשרד עורכי דין שמייצג דרך קבע את העירייה.

נמצאנו למדים איפוא שהבסיס העובדתי עליו מושתת קו הטיעון של העירייה נשמט, שכן העירייה ידעה גם ידעה בסמוך לאחר אירוע התאונה על פציעתו של התובע ועל הנסיבות הנטענות על ידו בדבר הפגיעה של שיירי זיקוק.

זאת ועוד, בחינת מכתב הדחייה של העירייה מיום 9/10/16, שנערך ע''י משרד בא כוחה, מלמד שלא הועלתה כל טענה כי התובע נפגע בנסיבות אחרות ו/או לא ע''י שיירי זיקוק. כל אשר העירייה טענה היה כי לא נפל רבב בעבודתה, כי היא פעלה בהתאם לנהלים, לא נהגה ברשלנות, וכי האחראית לקרות התאונה היא חברה פרטית "זיקוקיה" עמה העירייה התקשרה לצורך ביצוע מופע זיקוקי הדינור באותו מועד.

כאמור, בכתב הדחייה אין כל טענה כי התובע נפגע בנסיבות אחרות שאינן קשורות בשיירי זיקוק, ומשזו תמונת הדברים, הרי לא ברור מדוע העירייה בחרה לטעון בכתב הגנתה, שלא להידרש ללשון הקטיגורית בה בחרה לנסח את הדברים והטלת הדופי בישרתו של התובע, כי מדובר באירוע אשר עילתו "אירועים מדומיינים פרי מוחו של התובע----" (סעיף 4 לכתב ההגנה). מבלי לנטוע מסמרות בעניין ניתן לומר שהדבר מהווה הרחבת חזית אסורה וזאת בשים לטענות שהועלו בכתב הדחייה הרשמי, כאמור, כפי שהדין חל ביחס לחברות ביטוח. מכל מקום, איני קובע מסמרות בעניין, דא עקא, שדומני כי מצופה מרשות מקומית וציבורית אשר מבקשת לנער את חוצנה מאחריות לקרות אירוע תאונתי, לבחון לעומק את הנסיבות העומדות ביסוד המקרה, וכן לתת את דעתה לאשר טענה תחילה במסגרת מכתב הדחייה אותו היא משגרת לתושב. ככל שהיא מבקשת להוסיף על אשר נטען בגדרי מכתב הדחייה, עליה לנמק ולהסביר את הרקע שעומד ביסוד השינוי אשר היא מבקשת להוסיף או לגרוע.

לשאלה מדוע העירייה לא מצאה לנכון לערב/לתבוע את חברת הזיקוקים, נציג העירייה, מר גבריאל, לא ידע לתת תשובה מספקת, ולטענתו, משהעירייה הבינה כי התאונה אינה קשורה בפגיעה של זיקוק, היא לא ראתה מקום למשלוח ההודעה לצד שלישי. (עמ' 2 שורה 17).

אלא מאי! תשובתו זו של נציג העירייה אינה עולה בקנה אחד עם התשובה הרשמית של העירייה כפי שזו באה לידי ביטוי במכתב מיום 9/10/16 בגדרו העירייה הפנתה את התובע לתבוע את חברת הזיקוקים בטענה שהאחרונה היא האחראית לקרות התאונה. וישאל השואל, ככל שהאירוע אינו קשור בשימוש בזיקוקי דינור, אז מה הטעם להפנות או להזמין את התובע לתבוע את חברת זיקוקי הדינור!

לשלמות התמונה, יובהר כי התובע העיד בפני
י כי ניסה להשיג מספר פעמים את חברת הזיקוקים, באמצעות פרטי התקשורת (מס' מכשיר סלולארי) אשר העירייה סיפקה, אך ללא הצלחה, וכי מבחינתו העירייה היא האחראית לקרות האירוע.

היבטים עקרוניים בדבר אחריות העירייה

רשות מקומית אשר מבקשת להפיק אירוע ממין זה לרגל יום העצמאות או לציון אירוע חשוב אחר בחיי התרבות והפנאי של העיר אחראית לדאוג לקיומם של נוהלי והסדרי בטיחות ראויים. כמו כן, מחובתה של הרשות לדאוג לשלום גופם ובטיחותם של באי האירוע ובאי החגיגות. דומני שבנסיבות העניין, לא ניתן לומר שהעירייה עמדה בחובות המוטלות עליה. האירוע יכל היה להיגמר אף בתוצאה טראגית יותר של אובדן עין.

ודוק, היה על העירייה לנקוט במלוא האמצעים הנדרשים על מנת למנוע התרחשות אירוע ממין זה, ולוודא שבאי החגיגות לא יהיו חשופים לסכנה של פגיעת שיירי זיקוקים. רשות מקומית אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולטעון כי היא אך הזמינה מצד שלישי, בנידון דידן חברת הזיקוקים, שירות כלשהו, וכי אינה אחראית לקרות האירוע ותוצאותיו. היה על העירייה להשגיח ולפקח כי חברת הזיקוקים תקיים את החובות המוטלות עליה וכן לוודא ששיירי הזיקוקים הנורים לאוויר כאות שמחה לא "יתעופפו" או ירחפו להם בחזרה, באין מפרע, מעל ראשי החוגגים. הדעת אינה סובלת תוצאה כזו.
זאת ועוד, בל נשכח את העיקרון היסודי בדיני נזיקין בדבר חיובים יחד ולחוב, וזאת בהתעלם מהעובדה כי חברת הזיקוקים אינה צד להליך. סעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הדן באחריותם של מעוולים יחד (

joint tortfeasors
) קובע כלהלן:
"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".

ראו האמור בע''א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' מוסבאח עבד אלקאדר : "
אחד הרציונלים שבבסיס דיני הנזיקין הוא החזרת המצב לקדמותו, קרי, העמדתו של הניזוק במקום בו היה קודם לעוולה. רציונל זה עומד בבסיס החיוב ביחד ולחוד של מעוולים במשותף כפי שנקבע
בסעיף 11 לפקודת הנזיקין.
מטרתו של הכלל "ביחד ולחוד" להביא לכך שהניזוק יקבל תרופה מלאה בגין הנזק שסבל, מבלי שיאלץ לכתת רגליו בין המעוולים ומבלי שיצא וידיו על ראשו ולו גם באופן חלקי (ראו דברי השופט ד' לוין בעניין מלך, בצטטו את דבריו של אהרן
ברק במאמרו "הערכת הפיצויים בנזקי גוף"
עיוני משפט ט 243 (תשמ"ג-תשמ"ד)). הכלל "יחד ולחוד" נועד במיוחד למצבים בהם מי מהמעוולים אינו סולבנטי, שאז הנזק "מתגלגל" לפתחו של אחד המעוולים ולא לפתחו של הניזוק. כלל זה מעדיף אפוא את הניזוק על פני המעוולים".

ראו בעניין פסק הדין בתא (שלום נצ') 7643-04 כהן אסתר נ' מליסרון בע''מ ואח'
שם בית המשפט חייב את העירייה באחריות לקרות תאונה בה נפגע תושב במהלך חגיגות יום העצמאות וזאת בכובעה כמי שארגנה את האירוע, קבעה את מיקומו, והייתה אחראית על הסדרי ונהלי הבטיחות במקום. גם שם נקבע כי העירייה נושאת באחריות לשמירה על ביטחונם ושלומם של באי חגיגות יום העצמאות. כן ראו פסק הדין בתא (שלום –קריות) 2082/05 עטיה יוסף נ' עיריית קרית ים שם בית המשפט הטיל על רשות מקומית אחריות בגין פגיעה של תושב שנפגע במהלך חגיגות יום העצמאות.

שאלת הנזק

ככל שהדברים אמורים בשאלת היקף הנזק, אני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 7,000 ש''ח בגין כאב וסבל, הגם שלא הוגשה חוות דעת רפואית. למען הסר ספק יובהר שהסכום שפסקתי לוקח בחשבון את הנוסח בו העירייה בחרה לנסח את כתב ההגנה בדמות הטלת דופי עמוק בישרתו של התובע, טיעון עליו חזרה גם בדיון שהתקיים בבית המשפט. טיעון ממין זה לא היה ראוי בנסיבות העניין, במיוחד יפים הדברים משהדברים מועלים ע''י רשות ציבורית.

אני מפנה לבר''ע (י-ם) 1332/99 רפי בלושטיין נ' דנה ילין מפי כב' השופט גל (כתוארו אז) בגדרו בית המשפט חזר על הכלל הבסיסי לפיו בית המשפט לתביעות קטנות אינו כפוף לסדרי הדין החלים בבית משפט שלום וכי הוא רשאי לקבל ראיה אף אם לא הייתה קבילה בהליכים בבית משפט שלום. כן התייחס בית המשפט לכך כי בעל דין בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לטעון לעניין שברפואה אף בהעדר חוות דעת רפואית מטעמו. ראו גם תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל''ז -1976.

אין ספק שהתובע נזקק לטיפול רפואי הן ע''י ניידת מד''א והן בבית החולים איכילוב. התובע התהלך תקופת מה כשמצחו חבוש, והוא נזקק לרכישת תרופות ומשחות שונות.

סיכומם של דברים

משזו מסקנתי, אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,000 ש''ח.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא בדואר רשום +אישור מסירה לצדדים את פסק הדין ותסגור את התיק.

ניתן היום,
ט' אב תשע"ז, 01 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 51902-12/16 אמיר בר נתן נ' עירית תל-אביב-יפו (פורסם ב-ֽ 01/08/2017)