פסקי דין על מוחמד מחאריק | פסקי דין על אלידורי דורון בנייה | פסקי דין על דורון אלביליה |

52604-12/16 סעש     30/07/2017




סעש 52604-12/16 מוחמד מחאריק נ' אלידורי דורון בנייה בע"מ, דורון אלביליה








בית דין אזורי לעבודה בירושלים

סע"ש 52604-12-16



לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור

התובע
:

מוחמד מחאריק

ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד שקיר



-

הנתבע

ים
:
1

.
אלידורי דורון בנייה בע"מ
2

.
דורון אלביליה
ע"י ב"כ: עו"ד שמעון גיגי

החלטה

לפני בית הדין בקשת הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ ולהאריך את המועד להגשת כתב הגנה כך שיוגש 30 ימים לאחר שהתובע יפקיד את הערובה. לבקשה צורף תצהיר.
1.
הנתבעים טענו כי התובע תושב כפר סמוע בנפת חברון בגדה המערבית ועל כן, הואיל והוא מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל ומאחר ואין אפשרות לאכיפה ישירה של פסקי דין באזור מגוריו, הרי שבמקרה שתידחה תביעתו, לא ניתן יהיה לגבות סכומים כלשהם, ככל שיפסקו לחובתו. עוד טענו הנתבעים כי יחד עם תביעה זו הוגשו ארבע תביעות נוספות זהות וכי תביעה קודמת שהגיש התובע כנגד הנתבעים, נמחקה מחמת חוסר מעש ואולם לא נפסקו הוצאות לטובת הנתבעים. ביחס לנתבע 2, מנהל הנתבעת, נטען כי המדובר בתביעה "טורדנית וקנטרנית" שכן לא קיימת יריבות בינו לבין התובע וכי התובע לא הצביע על עילה להרמת מסך ההתאגדות.
2.
התובע התנגד לבקשה וטען כי טענות הנתבעים אינן נכונות, הנתבעים לא שלחו לתובע או לב"כ עותק מהבקשה ובכך התנהלו בחוסר תום לב. עוד טען התובע כי הבקשה נועדה לחסום דרכו מלברר את התביעה לגופה משיקולים זרים ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט וכי הבקשה כללית והתצהיר שצורף לא נערך בהתאם לתקנות. לטענת התובע מצבו הכלכלי טוב, הוא עובד בישראל, הופרשו עבורו כספים במדור התשלומים ובמידה שייפסקו כנגדו הוצאות משפט, יוכל לעמוד בתשלום. התובע טען כי הנתבעים לא שילמו לו את שכר עבודתו בניגוד לחוק ולא התייחסו בבקשתם לטענתו בדבר קיזוז כספים בניגוד לחוק הגנת השכר. ביחס לטענה להרמת מסך טען התובע כי החברה לא פעילה והנתבעים ניסו להתחמק מחובותיה וכי בהתאם לפסיקת בית הדין יש לחייב בעל מניות בחובות תאגיד כאשר החברה קיזזה כספים מהתובע בניגוד לחוק. לטענת התובע סיכויי התביעה טובים, כעולה מהמסמכים שצורפו והמעידים על קיום יחסי עובד ומעסיק. בנוסף טען התובע כי על על פי ההלכה הפסוקה עצם היותו של בעל דין תושב הרשות הפלסטינית אינו מצדיק, כשלעצמו, את חיובו בהפקדת ערובה, תוך פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 1424/02
פתחי אבו נסאר –

saint peter in gallicantu
(6.7.03) להלן – עניין אבו נסאר).
3.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.
4.
זכות הגישה לערכאות הוכרה זה מכבר כזכות חוקתית מן המעלה הראשונה ובעלת מעמד נכבד (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים).
5.
חיובו של תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע, מהווה חריג לכלל הקובע את זכות הגישה לערכאות, ועוגן בחקיקה במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע"
.
6.
תקנה זו נועדה להגן על נתבע בתביעת סרק - מפני היעדר אפשרות לגבות את חסרון הכיס שייגרם לו עם דחיית התובענה.
7.
בפסיקה נקבע כי סעד זה של הפקדת ערובה ימומש במשורה, במקרים נדירים ובנסיבות חריגות בלבד.
8.
יפים לעניין זה דברי בית המשפט בב
רע"א 6353/12
, יובל אברהם נ' טל יגרמן:
"הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית (
רע"א 3601/04
ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.10.2007), להלן: עניין ו'נצ'ון;
רע"א 7543/04
ליסטר נ' ליסטר ([פורסם בנבו], 3.10.2004), להלן: עניין ליסטר); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' שביעית, 1995) 899, להלן: זוסמן). יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן: לוין).

....
עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק.

....
מערכת הכללים הנ"ל משקפת את האיזון הראוי שבין זכות הגישה לערכאות אל מול אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו (עניין ו'נצ'ון, בפסקה 8; זוסמן, בעמ' 901-900).
בנוסף, וכפי שיפורט להלן, גם מועד הגשת הבקשה לפי התקנה ומועד הדיון בה ביחס לשלב בו מצוי ההליך יכולים להוות שיקול רלוונטי לעניין הכרעה בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע".
9.
ברע"א 2310/10,
לידיה והבה אבו קבע ואח' נ' מדינת ישראל ואח' נקבע:
"על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו:
רע"א 10905/07
נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 ([פורסם בנבו], 13.7.2008);
רע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן, בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו
רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח
(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 (ראו:
רע"א 544/89
אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד(1) 647 (1990);
רע"א 2241/01
הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פיסקה 2 ([פורסם בנבו], 17.4.2001);
רע"א 8206/08
אלבשיתי נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 ([פורסם בנבו], 6.5.2009);

רע"א 1007/08
עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 ([פורסם בנבו], 31.1.2010)). עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים, שם; גורן, בעמ' 751).

(דגש שליש ש.ש.)
10.
נוכח האמור, הטענה כי יהא קושי בגביית הוצאות מהתובע בשל העובדה שהוא תושב חוץ אינה יכולה לעמוד לבדה ואין בה די כדי להורות על הפקדת ערובה, אלא יש צורך לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים המצדיקים הפקדת ערובה. השיקולים הרלוונטיים הנוספים שיש לבחון כאמור הינם סיכוי התביעה להתקבל, מצבו הכלכלי של התובע ומועד הגשת הבקשה. זאת אף שההלכה היא כי ייטה בית המשפט להורות על הפקדת ערובה עת התובע מתגורר בשטחים ואין לו נכסים בישראל.
11.
תקנה 519 לתקנות סד"א אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה.
12.
בדב"ע (ארצי) לג/ 3-31, יוסף

סבתי

סבאח

ואח' נ' ג.

פרץ

בן

גיאת

חברה

להנדסה ובניין בע"מ ואח'
נקבע:

"מששוקל בית דין זה את התוצאה של חיוב מתן "ערובה" מזה, ואת הקושי בגביית חוב ב"שטחים" מזה, מסיק הוא, כי העוול הגדול יותר ייגרם לתובע, לעובד שעבד בישראל, התובע מימוש זכויותיו ומציבים בפני
ו תנאי למתן ערובה לכיסוי הוצאות. לא ייתכן שעובד מה"שטחים" יהיה במצב קשה יותר במימוש זכויותיו מכל עובד אחר, כתוצאה מהפעלת שיקול-דעת בכלל ושיקול-דעת למתן ערבות לכיסוי הוצאות בפרט
".
13.
בע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ'
saint peter inn galliantu
נקבע כי בבוא בית הדין לפרש את תקנה 519, יעשה זאת לאור השיקולים הייחודיים למשפט העבודה. מתוך כך נקבע כי:

"מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני
כל ולא ינעלו בפני
הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויחודית הנתונים לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו... לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות הגישה לערכאות, הקים המחוקק את החריג לו, בתקנה 519 לתקנות סד"א , תשמ"ד-1984, (להלן התקנות), הנותן בידי בית המשפט או הרשם את האפשרות "לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע... לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע תידחה התובענה" אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה ולו יינתן המשקל המכריע...
"כשהעובד הוא תושב הרשות הפלסטינית – ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה:
הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולוּ ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה באֳמְרנו "טובים הסיכויים" אין כדי לקבוע רף גבוה יותר מזה הנדרש להוכחה הראשונית לכאורה, כאמור לעיל.
הוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר הוא בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה, כגון שכר מינימום. או אז, יִטֶּה בית הדין לפתוח לעובד את שערי בית הדין ולהכשיר את נתיב התביעה למימוש זכויותיו מכוח משפט העבודה המגן. במקרים המתאימים, ייתן בידיו אפשרות לתקן את תביעתו ולהעמידה על בסיס לכאורי מוצק יותר.
הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולוּ לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו. מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד – לא תוטל הערובה. מאידך, אם עמד המעסיק בנטל הנדרש, יוסיף בית הדין ויבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שיָשִׁית עליו חובת הפקדת ערובה. לבסוף, בבואו לקבוע את סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו לשיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות ממין זו שלפניו; לאיזון הנדרש בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק; ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית את הדין ואת הזכויות שבדין.
14.
ביום 29.6.16 פורסמה ברשומות תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב 1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה").
15.
בתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה נקבע:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו".
16.
מהאמור עולה כי נקודת המוצא ביחס למי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה כאמור (ותושבי האזור בתוכם), היא כי לבקשת הנתבע על בית הדין להורות לתובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.
17.
החריג הנו כאשר התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהראה כי הנתבע יוכל להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, או מטעמים מיוחדים שיירשמו.
18.
כיוון שהנתבע הגיש בקשה להטלת ערובה, לנוכח התקנות על בית הדין להורות על הפקדת ערובה. היות שהתובע התנגד להפקדת הערובה, יש לבחון אם עמד בנטל המוטל עליו, היינו כי הראה ראשית ראיה להוכחת התביעה או שניתן יהיה להיפרע ממנו.
19.
המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראייה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת שלמה של ראיות כאלה (בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).
20.
בענייננו מובן כי הכוונה אינה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו ולהכריע בתוקפן כבר בשלב הבקשה להטלת ערובה, יחד עם זאת, נראה כי ניתן לקבוע שהמושג "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" צריך להתפרש על פי העקרונות הבאים:
21.
ראשית, מובן כי אותה ראשית ראיה צריכה להיות מסמך כתוב. לא די באמירה בעלמא של תובע כי זכויותיו קופחו.
22.
שנית, צריכה זו להיות ראשית ראייה "להוכחת התביעה" היינו, לא יהיה די בראייה המוכיחה אך את קיומם של יחסי עובד ומעביד כלשהם מתי שהוא בין הצדדים כדי להוות ראשית ראייה לענייננו.
23.
התובע יידרש להציג ראשית ראייה לעצם קיומו של חיוב או לעצם קיום של קיפוח זכות. דרך משל ניתן יהיה לומר לכאורה כי הצגת תלושי שכר בהם משולם סכום הנופל משכר מינימום ייחשבו לראשית ראייה. אולם הדבר, תלוי כמובן בנסיבות העניין, בהצגת דו"חות נוכחות וראיות לתשלום ששולם בגין שעות העבודה וכיוצא באלו.
24.
שלישית, הצגה של ראשית ראייה בנוגע לחלק זעיר מן התקופה הנתבעת או לחלק זעיר מסכום התביעה, עלולה שלא להספיק לתובע כראשית ראיה. היינו: נדרש כי ראשית הראייה תתמוך לכאורה לא רק בסיכויי התביעה אלא גם בכך שאין מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת באורך התקופה, או בסכום וכד'.
25.
בעניין זה נדגיש כי מדיניות בתי הדין היא כי במקרים המתאימים, יחויב תובע ה"מנפח" את תביעתו בהוצאות משפט אף אם הוא זוכה בה בחלקה ולעתים אף בסכום העולה על הסכום שנפסק לטובתו (עב (ת"א) 8097/03 זיידמן דב נ' אי. סי. איי. טלקום בע"מ וכן פסק הדין בערעור עע (ארצי) 573/09 דב זיידמן נ' אי סי איי טלקום בע"מ).

מן הכלל אל הפרט:
26.
כתב התביעה שהוגש הנו על סך של 139,532 ₪. הוגש ביום 26/12/16.
27.
קדם לו הליך משפטי שהגיש התובע מיוצג ע"י אותו עו"ד. (53985-02-16 להלן: ההליך הראשון). בהליך הראשון ניתן

פסק דין
מחוסר מעש ביום 24/7/16, שבוטל לבקשת התובע ובתאריך 16/10/16 ניתן

פסק דין
נוסף מחוסר מעש.דהיינו יש לנתבעים בסיס לחשוב שעלולה להגרם להם הוצאה
שלא יוכלו להיפרע מהתובע בגינה.
28.
אכן בהליכים נוספים הוגש אותו כתב תביעה, כך נטען בהליך 52606-12-16 שהחברה לא פעילה ולאחר החלטת בית הדין הודעה ב"כ התובע שם ביום 10/7/17 כי:

"התובע לא הגיש בקשה לפירוק כנגד החברה וגם מבדיקה באתר משרד המשפטים ורשם
החברות עולה שהחברה פעילה ולא הוגש כנגדה בקשה לפירוק."
בסעיף 7 בהליך זה גם נטען שהחברה לא פעילה.
קשה לדעת מאופן ניהול ההליך (הראשון וזה) ע"י התובע, מה המצב האמיתי השורר בחברה , ויש בכך לפגוע באותה "ראשית ראיה" שנדרשת כבסיס
לתביעתו.
29.
עוד יושם אל לב כי בתאריך 28/5/17 נתנה החלטת כב' הרשמת ערמונית מעודד אשר קיבלה את בקשת הטלת הערבות בהליך 52603-12-16. החלטה שטיעוניה יפים גם בהליך זה. (באגב יאמר כי חרף החלטה לא שולמה שם הערובה על פי החלטת כב' הרשמת מתאריך 9/7/17 . ) בהליך
52605-12-16 נתן פס"ד בתאריך 26/7/17 , המוחק את התביעה עקב אי הפקדת הערובה. כלומר, ממקבץ ההליכים אליהם התייחסו הנתבעים בבקשה, והתובע לא מסר לגביהם כל התייחסות בתגובה , עולה כי החשש של הנתבעים כלפי התובע, לאי יכולת להיפרע מההוצאות שיגרמו להם, יש לו על מה שיסמוך, ולו בשל ההליך הראשון שלו עצמו.
30.
אף לגופו של עניין, התובע טען כי עבד אצל הנתבע מחודש 4/14 עד ליום 12.11.15. מ"ריכוז נתונים חודשיים" של אגף מת"ש במשרד הפנים עולה כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 בתקופה הנטענת בכתב התביעה.
31.
יחד עם זאת, ב
דברי ההסבר הובהר כי אין די בקיומה של ראשית ראיה לעצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, אלא:
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לתובע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו.
בנוסף על כך, יכול התובע להיפטר מהפקדת ערובה על ידי כך שיראה לבית המשפט כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה" (ההדגשה שלי ש.ש.).

32.
התובע טען כי לא שולמו זכויותיו וכי הנתבעים ביצעו קיזוזים שלא כדין. התובע צרף תלושי שכר אולם טענותיו ביחס לאי תשלום זכויות קוגנטיות נותרו בעלמא ולא בוססו די הצורך כנדרש בעת התנגדות להפקדת ערובה.
לתגובתו לא צורף תצהיר.
33.
בנסיבות אלה, התובע לא המציא ולו ראשית ראיה, כנדרש בפסיקה ובתקנה הנ"ל, להוכחת התביעה או זכות שנפגעה. בכך לא מתקיים התנאי הראשון בתקנה.התלושים שצורפו לתביעה הם תלושי שירות התעסוקה וחלה לגביהם חזקת התקינות , אותה על התובע לסתור.בשלב זה לא הובאה ראשית ראיה ליכולת לסתור תקינותם .
34.
התובע לא הראה כי הנתבעים יוכלו להיפרע את הוצאותיהם ממנו אם התביעה תידחה. הכספים שהיו לזכותו בשירות התעסוקה על פי התדפיס שצטורף לכתב התביעה הועברו לרשותו זה מכבר ואינם נמצאים בשירות התעסוקה עוד. על כן אין בהם להבטיח פרעון שכ"ט עו"ד הנתבעים או הוצאותיהם ככל שיפסקו. טענתו בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שצורפו. הנטל בעניין זה מוטל עליו בהתאם לתקנה 116א כאמור לעיל. על כן לא התממש גם התנאי השני הנדרש בתקנה.
35.
לא מצאתי בעניינו של התובע טעמים מיוחדים המצדיקים הימנעות מהטלת ערובה, כמבוקש.
36.
אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה, מתקבלת.אולם הסכום אותו בקשו הנתבעים להשית אינו פרופורציונלי ולא עולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה.
37.
התובע יפקיד ערובה בקופת בית הדין בסך 1,500 ₪ עד לתאריך 25.8.17 ויודיע על כך בהודעה בכתב להליך, עד למועד האמור.
38.
הסכום שנקבע הנו מידתי ואין בו כדי לנעול בפני
התובע את שערי בית הדין זאת גם לפי פסיקת בית הדין הארצי שנתנה לאחרונה. (בר"ע (ארצי) 69465-03-16 מחמוד כעאבנה נ. יאיר אזולאי(פורסם בנבו)).
39.
ככל שהתובע יפקיד ערובה במועד שנקבע, הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 30 ימים מיום שיודיע התובע להליך על הפקדת הערובה.
40.
ככל שלא תופקד ערובה במועד, תימחק התביעה לאלתר וללא התראה נוספת ואף יושתו הוצאות.
41.
יישלח בפקס ויודע טלפונית. + הערה בנט.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ז,
(
30 יולי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











סעש בית דין אזורי לעבודה 52604-12/16 מוחמד מחאריק נ' אלידורי דורון בנייה בע"מ, דורון אלביליה (פורסם ב-ֽ 30/07/2017)