פסקי דין על בנישטי סלומון | פסקי דין על יוסף חיים |

1412/02 פ     29/05/2005




פ 1412/02 מדינת ישראל נ' בנישטי סלומון, יוסף חיים




132
בתי המשפט
פ 001412/02
בית משפט השלום פתח-תקוה
29/05/2005
תאריך:
כב' השופטת ליה לב-און

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

נ ג ד
הנאשמים
1 . בנישטי סלומון

2 . יוסף חיים
ב"כ המאשימה - עו"ד הופמן

ב"כ הנאשם 1 - עו"ד דוד מזור

ב"כ הנאשם 2 - עו"ד מיכל ליפקין
נוכחים:
הכרעת דין

1. הנאשמים, בנישטי סלומון
ויוסף חיים
, עומדים לדין בת.פ. 1412/02 על כי בתקופה שבין אוגוסט 2000 ועד אוגוסט 2001 הוציאו 17 חשבוניות בסכום 1,084,959 ש"ח שהמע"מ בגינן 184,546 ש"ח, מבלי שהיו זכאים לעשות כך, שהן, 117 עבירות לפי סעיף 117 (א) (5) לחוק מע"מ, וכן כי השתמשו במרמה ותחבולה כדי להתחמק או להשתמט ממס, בהוציאם חשבוניות אלו, 17 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (8) לחוק.

על פי כתב האישום, סלומון בנישטי, הנאשם 1, היה רשום כעוסק מורשה עד ליום 31.12.00, נאשם 2, יוסף חיים
, הוא גיסו.

במועדים המפורטים בטבלה שבכתב האישום, הוציאו הנאשמים 17 חשבוניות מס ע"ש חברת "תנופה" סחר ואספקת פועלים בע"מ מ.ע. 512849555 (להלן: "תנופה") לחברת ניטרון בע"מ ח.פ. 511950297.

לנאשמים לא היה קשר לחברת "תנופה" והם רכשו את החשבוניות מיוסף דביר תמורת סכום המע"מ הנקוב בחשבוניות בתוספת עמלה בסך 10%-15% מגובה החשבוניות.

החשבוניות הנ"ל, כמיוחס להם, הוצאו כדי לכסות על עבודות שביצעו לחברת ניטרון בע"מ, שעה שלא היו זכאים להוציאן, את התמורה בגין החשבוניות קיבלו מחברת ניטרון בשקים, אותם הפקיד הנאשם 2 בחשבונו וחברת ניטרון בע"מ קיזזה בספריה את מס התשומות הגלום בהן.

על אלו, טוענת התביעה כי הנאשמים הוציאו חשבוניות מס של תקופה שלא היו זכאים להוציאן, והשתמשו בכך, בכל מרמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס.

2. תקופה העולה על שנה ומחצית נמשכו ההליכים בלא שהתקדמו, הוחלפו סניגורים ולבסוף בספטמבר 2003 התחלתי בשמיעת ראיות. עד ינואר 2004 הסתיימה פרשת התביעה, הדיון התעכב בצפיה לאתר את ע"ת 3, יוסף דביר, ומשלא אותר ונדחתה טענת הנאשם 1 שאין להשיב לאשמה, שמעתי ביום 20.9.04 את הנאשמים.

הוגשו סיכומי הצדדים בכתב, ערוכים לתלפיות, סדורים ומפורטים, והגיע העת לשקול את כל שהובא ולובן.

3. סעיף 117 (א) (5) לחוק מע"מ מורה כי "מי שהפר כמפורט להלן הוראה מהוראות חוק זה... דינו שנה מאסר... (5) הוציא חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן".

סעיף 117 (ב) (8) לחוק מורה כי "עשה אדם מעשה מן המפורטים להלן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס... (8) השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר...".

העלמת המס בתיק דנן התגלתה בבדיקה צולבת בחשבונותיהם של ניטרון בע"מ ונמצא כי שלטונות מע"מ לא זכו לראות מע"מ מ"תנופה" שאם לא כן - שום פסול לא היה במעשי ניטרון בע"מ שהביאו להעמדה לדין של הנאשמים דנן.

נאשם 1 כפר במיוחס לו וטען שהאמין כי נאשם 2 התקשר עם "תנופה" התקשרות חוקית ולא בדק דבר - אלא רק עבד לפרנסתו וכל השאר בוצע ע"י נאשם 2.

נאשם 2 טען כי הוטעה לחשוב ע"י יוסי דביר מ"תנופה" שהמע"מ שהועבר אליו הגיע לשלטונות ולמצער - לא הוכח אחרת.

המדינה הביאה ראיות לשכנעני - כי כל שנעשה בצוותא חדא בוצע, כי השניים ידעו היטב טיבה של ההתקשרות עם "תנופה" וכי במעשיהם מרמה, וגרסתם - על היותם שכירים - כזב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי עבודה בוצעה , לפיכך החשבוניות שהוצאו מייצגות עיסקה של ממש ויצרו ערך מוסף אלא שהמחלוקת היא בשאלה האם מי שהוציאן הוא זר לעיסקה נושא החשבונית, היינו, איננו העוסק שסיפק את השירות ולא השתתף ביצירת הערך המוסף וקרוב לוודאי גם לא העביר את המס הגלום בהן לרשויות, או צד לה.

מבחינת מקבל החשבוניות המבקש לקזז מס תשומות - מדובר בחשבונית פסולה שהוצאה שלא כדין (גיורא עמיר בספרו עבירות מס - עמ' 613-614).

כך גם נפסק בע"פ (ת"א) 1825/95 א.צ. ברנוביץ ובניו - חב' לקבלנות בנין בע"מ נ' מ"י, כן אין כל רלבנטיות לכך שהעבודות נשוא החשבוניות בוצעו בפועל כאשר הוכח שמוציא החשבונית לא היה האדם שקיבל את הכסף, ולכן מדובר בחשבונית פיקטיבית.
כמו כן, נקבע גם בת.פ. (ת"א) 268/01 תבין נ' מ"י (מחוזי ת"א) כי יש לראות בחשבוניות שהוצאו ע"י מי שלא ביצע העבודות חשבוניות "פקטיביות" וזאת גם אם עבודות אלו בוצעו עבור מקבל החשבוניות ע"י אדם אחר.

מערכת גביית המע"מ מבוססת על שיטה של הקבלה בין תשלום מס עסקאות לבין נכוי מס תשומות.
חשבונית פיקטיבית מאפשרת לרוכש אותה לנכות את מס התשומות הכלול בה ללא זכות חוקית ובלא שמוציא החשבונית ישלם במקביל את מס העסקאות העולה ממנה.
השימוש בחשבוניות פיקטיביות לכן, מערער את השיטה עליה מבוססת קביעת המס וגבייתו (גיורא עמיר - בספר מע"מ 611 - 613).
ועל אלו נאמר בע"פ (ת"א) 70637/99 מ"י נ' וולט (מחוזי ת"א) כי הפצת חשבוניות פיקטיביות היא אבי אבות הטומאה כשמדובר בעבירות מס, כי התופעה מחטיאה גם את מי שמייצרן וגם את מי שמשתמש בהן, זאת ועוד - בהיותה מסמך כוזב - השומה בספרי החשבונות של העסק יוצר בהם פגם מהותי ואילו הכללת התשומות בדו"ח המע"מ התקופתי - הופך אותו להצהרה כוזבת.
הפסיקה התייחסה לתופעה של איסוף ושימוש בחשבוניות פיקטיביות כאל מרמה. בע"פ 7826/98 דורפמן נ' מ"י (מסים י"ג /5 (1999) ה- 84), בו הורשעו המערערים בין היתר בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בשל קיזוז מס תשומת ע"ס חשבוניות פיקטיביות שהוצאו להם, נאמר ע"י כב' השופט קדמי כי בדין העמידה התביעה את המערערים לדין גם בעבירת המירמה, שכן המירמה הינה העבירה המרכזית שביצעו, ואילו עבירות המע"מ נילוו אליה, וגם נאמר בע"פ (ת"א) 412/91 קאסם נ' מ"י כי בפעולה של ניכוי מס תשומות ע"פ חשבוניות פיקטיביות יש יסוד מובהק של נוכלות, מירמה והונאה כלפי רשויות המס. פס"ד זה אושר כאמור ברע"פ 91/92 וכב' השופט הנשיא שמגר פסק כי נכוי מס תשומות עפ"י חשבוניות פיקטיביות מהווה מעשה מרמה.

4. בענייננו, ניטרון בע"מ אינה עומדת לדין כי בחקירה נמצא כי באופן סובייקטיבית לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת טיבן של חשבוניות "תנופה" שקיבלה, ועשתה בהן שימוש לנכוי תשומות.
לאחר ליבון, בדיקה ושיקול זהיר, ועל אף הראיות הנסיבתיות כבדות המשקל שהובאו, מצאתי להרשיע את הנאשמים בעבירה לפי סעיף 117 (א)(5) לחוק מע"מ ולזכותם מהעבירה לפי סעיף 117 (ב)(8) לחוק.

5. בחרתי להתחיל סקירת הראיות באותן אמירות שמסרו הנאשמים בחקירתם והתקבלו כראיות קבילות ובלא ערעור על משקלן, שמהן ניתן ללמוד בצורה הטובה ביותר על הלך מחשבתם ועל הסיבה שהביאה אותם להתקשרות עם "תנופה".

אין מחלוקת כי הסכם ראשוני לביצוע העבודה נחתם בין א.ב. קבלני בניין וגמר - עוסק מורשה רשום של הנאשם 1, כמו-כן אין מחלוקת כי כל השיקים תמורת העבודה נמסרו מניטרון בע"מ לנאשם 2 לאחר שדביר חתם עליהם הנפיק חשבוניות והופקדו בחשבונו.
נאשם 2 הוא שטיפל בהפקדת השיקים בתשלום לעובדים וספקים ובהעברת סך המע"מ על פי כל שיק וכן סכום נוסף לידי דביר.
אין מחלוקת כי השניים עבדו יחד וקיבלו יחד ביצועה של העבודה.
אין גם מחלוקת כי הנאשם 1 היה רשום שנים ארוכות כעוסק במע"מ וכי ההתקשרות עם "ניטרון" נעשתה על סמך היותו עוסק מורשה, בהמשך - משלא רצה להמשיך ולהפעיל את תיק העוסק שלו סרב נאשם 2 לפתוח תיק על שמו ולא נפתח תיק ע"ש שניהם או אז נאשם 2 שראה חשיבות כלכלית רבה בעבודה עם נטרון בע"מ ולא רצה להפסיקה מצא פתרון בדמות "תנופה בע"מ".
לא יכולה להיות מחלוקת כי בפועל לתנופה בע"מ לא היה שום קשר עסקי לניטרון בע"מ ושום נציג מטעמה לא היה קשור לעבודה שבוצעה בפועל, בארגונה וכו'.

על רקע זה, אבחן את גירסאותיהם של הנאשמים וחוזרת אני כי הודעותיהם נתקבלו בלא שנטען דבר כנגד קבילותן או משקלן.

5.א) נאשם 1, בנישטי סלומון
, מסר הודעה מיום 25.11.01 בשעה 14:00 - ת/6
לאחר שהוזהר מסר כי עבד עם גיסו, נאשם 2, לא ברצף אלא כאשר יש לו עבודה מצטרף אליו וכשאין לו עבודה עובד עם אחרים.
לדבריו קיבל תלושי שכר רק לשלושה חודשים מחיים יוסף, בהמשך קיבל תלוש כתוב ע"ש חברת תנופה (עמ' 1, ש' 8-9).
כשנתבקש להסביר כיצד נוצר הקשר בינו לבין נאשם 2 וחברת ניטרון בע"מ הסביר כי "חיים יוסף קיבל עבודות שיפוצים במשרדי חברת ניטרון בראשל"צ" (עמ' 1, ש' 11), כי מלכתחילה נערך החוזה לגבי השיפוץ (שהחלה לפני כשנה לפני מתן עדותו זו) בין נאשם 2 לניטרון בע"מ וכי לא ידע מי חתום עליו.
כשנשאל מתי לראשונה פגש ביוסי דביר, השיב:
"פגשתי את יוסי דביר לראשונה לפני שלושה חודשים..." (עמ' 2, ש' 6) והוסיף כי לא ראה אותו פעם נוספת כי עבד עם נאשם 2.
לגרסתו בגמר השיפוץ הציעה חברת ניטרון בע"מ לנאשם 2 לקבל על עצמו עבודה של ביצוע תשתיות והוא הסכים, וגם לגבי עסקה זו נחתם חוזה.
לשאלה:
"האם נחתמו חוזים נוספים בין חברת ניטרון לבין חיים יוסף לגבי עבודות נוספות שבוצעו?"
השיב:
"כן נחתמו חוזים".
והמשיך:
"ש. מי נכח במו"מ מול חב' ניטרון ומי נכח בחתימת החוזים?
ת. היו מקרים שאני נכחתי בעת חתימת החוזים" (עמ' 2, ש' 16-20)
לכל הדעות ולדבריו יוסי דביר לא נכח במהלך המו"מ על העבודות, ונאמר:
"ש. מי מוסר את החשבוניות ע"ש תנופה לחברת ניטרון?
ת. אני לא ראיתי את יוסי או חיים מוסרים חשבוניות.
ש. מי מקבל את השקים מחברת ניטרון?
ת. חיים היה לוקח את השקים מחברת ניטרון, אני גם לקחתי שקים" (עמ' 3, ש' 2 - 5)

בהמשך לדבריו, חיים היה משלם לו ולפועלים במזומן, ולא ראה את יוסי דביר משלם בשום הזדמנות כשנשאל מי הביא את הפועלים מסר:
"בחלק מהמקרים חיים הביא פועלים שהוא מכיר ובחלק מהמקרים היינו נוסעים ומביאים פועלים מצמתים ומנקודות מפגש שונות.
ש. מי היה בודק את הפועלים בעבודתם?
ת. חיים ואני" (עמ' 3, ש' 16-19).

הוא לא היה בטוח שחתם על ההסכם הראשון עם חב' ניטרון, אך ציין בבטחה כי על שאר החוזים לא חתם.
כשהוצגו לו מסמכים שונים המצורפים להודעתו ומסומנים א.ב 1 - 4 הסביר לגביהם כי:
"זה טופס הזמנת עבודה / הצעת מחיר ע"ש העסק שהיה לי א.ב. קבלני בניין וגמר..."

והמסמכים הללו נערכו על ידו והוגשו לחברת ניטרון.
עוד ערך סיור במקום, יחד עם נאשם 2 בדק תוכניות והגיש הצעת מחיר לגבי שיפוץ משרדי ניטרון בראשל"צ.
הוא שלל כל אפשרות שבמהלך הסיור שערך או בעת הגשת התוכנית נכח יוסי דביר או כל אדם אחר מטעם תנופה בע"מ וכשנשאל מה אירע לאחר מכן סיפר:
"אני וחיים התחלנו לעבוד ואחרי כשבועיים שלושה היינו צריכים להגיש חשבון, בשלב זה עוד לא ידעתי אם אצטרך להוציא חשבוניות על שמי, כשביקשו מאיתנו להגיש חשבון ראשון דיברתי עם חיים והצעתי לו לפתוח ביחד תיק במע"מ ובמס הכנסה אבל הוא אמר שהוא לא מעוניין ואני לא הייתי מעוניין לעבוד עם החשבוניות שלי.
חיים הציע להביא חבר שיערוך חשבוניות כיסוי (ההדגשה שלי - ל.ל.) לעבודה שלנו ובתמורה החבר יקבל את סכום המע"מ המופיע בכל חשבונית וכמו כן יקבל סכום נוסף שאמור לכסות לו את המיסים בכל חשבונית, אני לא הייתי נכנס לפרטים ולא יודע כיצד בוצעו חישובים אלו. (עמ' 4, ש' 11 - 19)
ש. מי החבר של חיים אשר היה צריך לתת לכם חשבוניות?
ת. יוסי דביר מחברת תנופה." (עמ' 4, ש' 20 - 21).
לדבריו לא הכיר את יוסי דביר במהלך הגשת הצעת העבודה, אישר כי כבר מפגישה ראשונה עם חב' "ניטרון" נדרש להמציא לחב' ניטרון מסמכים על היותו עוסק מורשה, וכן המלצות לגבי טיב עבודתו (עמ' 5, ש' 3 - 5), ואמר:
"ש. האם נכון כי החשבוניות שחיים מסר ע"ש תנופה שמשו ככיסוי חשבוניות לעבודות שאתם ביצעתם עבור ניטרון?
ת. אני הייתי שכיר מטעמו של חיים יוסף וקיבלתי ממנו משכורת ואם לניטרון יש חשבוניות של חב' תנופה אז הם שימשו לכיסוי העבודה שאני וחיים עשינו". (עמ' 5 ש' 12 - 16).
הוא לא טרח להגיש מסמך שיעיד על אופן ההתקשרות בינו לבין נאשם 2, ומדבריו שלו ברור כי גם הוא, מהלך שנים ארוכות היה רשום כעוסק מורשה ואם הגדיר את חשבוניות תנופה, כ"כסוי לעבודה" שהוא ונאשם 2 עשו, הרי ברורה לו משמעות הדבר.
מעצם הדברים הללו גם ברור, שלא ניתן לאמץ טענה כי ראה עצמו בקונסטלציה מסויימת כשכיר של נאשם 2 כטענה כנה המועלית בתום-לב.

באותה נשימה גם ניתן לומר כי אין כל משקל לטענה שהעלה ביום 25.12.01 בפני
אייל ברעם כי אין טעם להתייצבותו לבימ"ש כי היה שכיר אצל נאשם 2 ולא מכיר את יוסי דביר.

5.ב) נאשם 2 מסר הודעה ת/11 - באותו יום 25.11.01 כמו נאשם 1 (בשעה 13.45).

כשנשאל במה עסק מסר:
"אני משמש כמנהל עבודה בחברת תנופה מזה שנה וחצי בערך, אני מבצע עבודות של הקמת משטחי יציקה, גדרות, שערים, שיפוצים באתרים מסוג בארות מים בערים שונות עבור לקוח שלנו בשם חברת "ניטרון". הבארות נמצאות ברמ"ש, רחובות, העבודה בבארות ברחובות עדיין לא הסתיימה ואני עוד עובד שם" (עמ' 1 ש' 2-5).
כשנשאל מי משלם שכרו ובאיזה אופן, השיב:
"שיטת התשלום של המשכורת שלי היא כזו שאני מקבל לידי את השקים של ניטרון כנגד העבודה שביצעתי להם מידי הנהלת החשבונות של ניטרון או מדבורה מהנה"ח או מאריה מהנה"ח החדש או שיוסי עצמו לקח את השקים והעביר לי. את השקים הנ"ל אני מפקיד בחשבון הבנק שלי אחרי שיוסי דביר מסב לי אותו בחתימה... אני משאיר ברשותי את השכר שלי ואת יתרת השיק אני מושך במזומן ומשלם מתוכו את שכר הפועלים כולל סמי בנישטי ואת היתרה שכוללת את הרווח (ההדגשה שלי ל.ל.) של יוסי דביר ואת המע"מ אני מעביר ליוסי דביר בעצמו. היו פעמים בודדות שיוסי דביר עצמו פרט את השקים אצל חלפנים והעביר לי ולפועלים את המשכורות שלנו. (עמ' 1 - 2 ש' 6 -14, 1).

כשהוצגו לו על ידי החוקר חשבוניות מס ע"ש תנופה שהוצאו לניטרון (החשבוניות מצורפות להודעתו ט.י. מיום 17/10/01) ונשאל מי רשם אותן, למי הוצאו וכנגד מה הסביר:

"אני מאשר בחתימת ידי את הצגת החשבוניות הנ"ל לפניי ומדובר בחשבוניות ע"ש תנופה שנרשמו כולן ע"י יוסי דביר כנגד עבודות שבוצעו והסתיימו בבארות של חברת ניטרון. החשבוניות הנ"ל ברובן לאחר שנרשמו על ידי יוסי דביר נמסרו לידי ואני מסרתי אותן לניטרון או ללזי או להנה"ח וחלק מהן נמסרו ישירות מיוסי דביר עצמו לניטרון למשרדי החברה בראשל"צ. (עמ' 2 ש' 2 - 26).
כשנשאל אם יש לו תלושי שכר שמעידים כי עבד כשכיר בחברת "תנופה", השיב:
" יוסי דביר היה מוציא לי תלושי שכר לא כל חודש כמו שעון אבל הוא דאג להביא לי את כולם בסופו של דבר. יש לי אותם בבית שלי והעברתי גם ההעתקים לחנן ממע"מ רמלה לפני כחודשיים..." (עמ' 2-3 ש' 28, 1-2).
לביהמ"ש לא טרח להציגן.
כשנשאל האם החשבוניות דווחו למע"מ השיב:
"אני לא יודע אני לא מעורב בזה, יוסי דביר בעל החברה דואג לזה" (עמ' 3 ש' 3-4).
כשהוצג לו מסמך הזמנה 519/00 שהוצא ע"י ניטרון מיום 17/12/00 המצורף גם הוא להודעתו ומסומן ט.י 25/11/01 ונשאל מדוע רשומים בהזמנה רק השמות שלו ושל סמי ללא יוסי דביר ונתבקש להסביר מה משמעות הכתובת דרך פ"ת 21, ת"א - השיב:
"אני מאשר בחתימתי את הצגת המסמך הנ"ל ומדובר בהזמנת עבודה שהוצאה ע"י ניטרון לתנופה ואני וסמי רשומים בה כי אנו שימשנו בעצם אנשי הקשר והביצוע בפועל של חברת תנופה ולגבי הכתובת הזו אני לא מכיר אותה ולא מסרתי אותה לניטרון, אולי יוסי דביר מסר אותה לניטרון, הוא היה במשרדי ניטרון מספר פעמים" (עמ' 3,
ש' 8-12).

להדגיש כי נאשם 2 לא טען שהיה שכיר של "תנופה", וכשנשאל מדוע הגורמים בחברת ניטרון ובכללם המנכ"ל אינם מכירים אדם בשם יוסי דביר אלא רק אותו ואת סמי, השיב:
"כי יוסי לא עובד פיזית בשטח אנו עובדים בבארות בשטח..." (עמ' 3 ש' 15),
והוסיף, כשהוא מסיק מסקנות על סמך הנחות לא מבוססות, כי "נראה לו" שעובד בהנה"ח בחברה ראה אותו וזאת כי לדבריו שמע מיוסי דביר שהיה במשרדי החברה בראשל"צ.
איש מעובדי ניטרון לא זומן ע"י הנאשמים לתמוך בטענה זו.
כשהציג בפני
ו החוקר חוזה עבודה בין חברת ניטרון לחברת "תנופה" שנחתם ביום 14.03.01 (גם הוא מצורף להודעה ומסומן ט.י 2 מיום 25.11.01) ושאלו מי חתום על החוזה ומדוע יוסי דביר לא חתום שהרי הוא מנהלה ובעליה של "תנופה", הסביר:
"מדובר בחוזה שנערך בין תנופה לניטרון בנוגע לביצוע העבודות המפורטות בו. בזמן חתימתו נכחו אריה אביר, לזי שלף, אני וסמי בנישטי (ההדגשה שלי - ל.ל). אינני זוכר מי חתום על החוזים אבל זה לא היה יוסי דביר כי הוא גם לא נכח בזמן עריכתם. החוזים נערכו במשרדי ניטרון." (עמ' 3 ש' 22-25).
עוד אישר את נכונות דבריהם של לזי שלף ואריה אדיר שחתם מטעם "תנופה" על החוזה, וכדבריו:
"יכול להיות שאכן אני חתמתי על החוזה הנ"ל מטעם תנופה" (עמ' 3 ש' 28)
והסביר שיוסי דביר לא חתם משום שחברת ניטרון ביקשה את חתימתו שלו וחותמת של החברה ולכן כעובד החברה ייתכן שחתם במקומו.
באמירה זו רואה אני הודאה ביצירת מצג כלפי ניטרון.

כעולה מאלו, דביר לא נכח במעמד חתימת החוזה והנאשמים יצרו מצג כלפי ניטרון בע"מ כי הם "תנופה" שאחרת נאשם 2 לא היה חותם כנציג מטעמה, וניטרון לא היו מתקשרים עם גוף שלישי.

לענין קביעת המחירים מסר כי הוא ונאשם 1 היו מעורבים בהליך וכי:
"הסכומים נקבעו ע"י סמי ועל ידי לאחר שניהלנו מו"מ מול ניטרון על גובה הסכומים ובסופו של דבר הסכומים בחשבוניות נרשמו ע"פ הסכומים שקבענו אני וסמי בתחילת ההתקשרות בין ניטרון לתנופה על סמך ההתקדמות בעבודה בשטח" (עמ' 4 ש' 5-8).
כשהציג לו החוקר "סיכום פגישה עם תנופה" שנערך בין ניטרון לתנופה מיום 12.3.01 (מצורף להודעה וסומן ע"י החוקר ט.י 3, 25.11.01) ושאלו מי חתומים והאם יוסי דביר נכח בזמן עריכתו, השיב לו הנאשם:
"מדובר בחוזה עבודה שנחתם בין חברת ניטרון ל"תנופה". יוסי דביר לא נכח בזמן חתימתו ועריכתו של חוזה זה. ייתכן שאני זה שחתם עליו ומדובר בעצם בסיכום פגישה בין ניטרון לביני ולבין סמי מטעם תנופה. המחירים שנקבעו במסמך זה נקבעו על ידי ועל ידי סמי מטעם תנופה" (עמ' 4 ש' 14-17).

כשהוצג לו ת/5 א', ב', ו - ג' ונשאל מי קבע את הסכומים הרשומים שם ומי חתום עליהם מטעם ניטרון ענה:
"מדובר בגמר חשבון שהוכן על ידי, אני רשמתי את הסכומים בו ואני קבעתי איתם לפי מה שסוכם בינינו קודם... אני הבאתי את המסמך הנ"ל ליוסי דביר והוא הוסיף את החותמת שלו וחתימתו. יוסי דביר לא נכח בזמן שישבתי עם המסמך הזה שהכנתי מול לזי שלף מניטרון. הסכומים שמופיעים במסמך המסומן ת/5 א' קוזזו על ידי לזי ונרשמו הסכומים המעודכנים ששילמו לנו מאוחר יותר" (עמ' 4 ש' 22-28).
לדבריו בכל העבודות שבוצעו לניטרון עבדו בין שלושה לארבעה פועלים בממוצע, ופירט:
"המדובר בי, בסמי, ובאחד בשם אברהם וחלימי מטירה, כל הפועלים הנ"ל כולל אני קיבלתי תלושי שכר ואני הייתי משלם להם או בשיק שלי או במזומן לאחר שהייתי מפקיד את השיק של ניטרון אצלי בחשבון הבנק בשיטה שפירטתי לך. לפעמים אני או יוסי היינו מביאים פועלים מזדמנים לעבודות קשות ואני או יוסי דביר שילמנו להם לפי יומית" (עמ' 5 ש' 1-7).
בפני
, איש מהם לא זומן להעיד על דרך ביצוע העבודה או להציג תלושי שכר וכל זה מוסיף ומחזק טיעוני התביעה אודות האחריות המלאה של הנאשמים לביצוע העבודה.
כאשר נשאל מי הפקיד את השקים שנתקבלו מחברת ניטרון ולאיזה חשבון בנק, אישר שהפקיד את השקים של חברת ניטרון אצלו בחשבון הבנק (עמ' 5 ש' 11-12).
כשנשאל על פי כל אלו מה היה תפקידו של יוסי דביר , שהרי מלבד הוצאת חשבוניות של תנופה לניטרון כנגד ביצוע העבודות לא קבע את הסכומים ולא היה מעורב בדבר, הסביר:
"יוסי דביר היה זה שהוציא את החשבוניות מס על שם "תנופה" ל"ניטרון" כנגד ביצוע העבודות שבוצעו בפועל על ידי ועל ידי סמי והפועלים. החשבוניות שיוסי דביר הוציא לניטרון הן בעצם מסמך שמאשר את ביצוע העבודות שבוצעו בפועל על ידי סמי אני והפועלים" (עמ' 5 ש' 17-20).
לא טען שהוא שכיר של תנופה, או כל התיחסות דומה.

כשנשאל בתגובה לכך:
"אם כך החשבוניות ע"ש תנופה שהוציא יוסי דביר הן בעצם כיסוי חשבונאי (הדגשה שלי - ל.ל) לעבודות שביצעת אתה, סמי והפועלים לניטרון, לא כך?"
השיב:
"אני מאשר שכל החשבוניות שהוציא יוסי דביר לניטרון זה בעבור עבודות שבוצעו על ידי, על ידי סמי וע"י הפועלים שרשומים כעובדים בחברת תנופה" (עמ' 5 ש' 21-24).
לפיכך כשנשאל כיצד יוכל להוכיח שהוא והפועלים רשומים כעובדים של "תנופה" השיב כי קיבלו תלושי שכר מיוסי דביר, וכשנאמר כי יוסי דביר אמר שלא שילם ביטוח לאומי ומס הכנסה, לפיכך תלושי השכר מהווים כיסוי בלבד, השיב:
"ת. לי הוא אמר שהוא כן משלם ביטוח לאומי ומס הכנסה" (עמ' 5-6, ש' 27-28, 1)
בכל זאת, לא טרח בביהמ"ש להציג אישור כלשהו לשכנעני באמיתות הטענה או כדי להפריכה.

כשנשאל האם ליוסי דביר מושג לענין קביעת סכומי העבודות מול "ניטרון" השיב כי לא ידוע לו האם יוסי דביר היה מעורה בסכומים המרכיבים את סך העבודות שבוצעו לניטרון, והסביר כי הסכומים נקבעו על סמך תחשיבים שלו ושל לזי וכשהציג בפני
ו החוקר הזמנות עבודה ע"ש א.ב קבלני בניין וגמר, משנת 2000 חודשים יולי, אוגוסט (העסק ע"ש בנישטי סמי) (שסומנו א.ב 1, 2, 3, 4 ביום 25.11.01) ונשאל האם דאג להביא את יוסי דביר כדי שיוציא לניטרון חשבוניות ע"ש תנופה ככיסוי חשבונאי לעבודות הנ"ל שבוצעו עבור ניטרון הוסיף כי סמי בעצמו מודה בכך והגיב:
"מדובר בהזמנות עבודה ע"ש א.ב. קבלני בניין וגמר שהציע סמי לניטרון שבוצעו על ידי ועל ידו כאשר בפועל אכן בוצעו העבודות הנ"ל לניטרון על ידי ועל ידי סמי והחשבוניות שהוצאו בסופו של דבר היו ע"ש תנופה ולא ע"ש העסק שחשבנו לפתוח שבסוף לא פתחנו" (עמ' 6-7 ש' 27-28, 1-2)
שוב, לא הזכיר שהוא לכאורה שכיר של תנופה, ולא שיש קשר עסקי בינו לבין תנופה.

כשנשאל מדוע אם כך השתמשו בנייר הזמנות עבודה של א.ב. קבלני בניין ולא של תנופה בעבודתם מול ניטרון הסביר כי פעלו כך משום שעדיין לא היו מקושרים לתנופה, אישר כי הצעת העבודה הייתה שלהם בלבד בשם חברת א.ב וללא קשר לתנופה, וחזר על טענתו כי באותה עת לא היה להם כל קשר עם תנופה .
לשאלה המסכמת:
"ז"א אם כך שהמסקנה המתחייבת אפוא היא שהחשבוניות של תנופה נועדו לכסות את העבודות שאתה וסמי ביצעתם לניטרון והתכוונתם לבצעה לבד מלכתחילה בלי כל קשר לתנופה".
השיב:
"העבודה מלכתחילה הייתה מתוכננת להיות מבוצעת על ידי סמי ועל ידי שעבדתי איתו תחת התיק שלו במע"מ ואז היו לו בעיות במע"מ ומשפט על פיגורים ובכל זאת ביצענו אני וסמי את העבודות הנ"ל לניטרון והגשנו על העבודות הללו לניטרון חשבוניות של תנופה כי סמי אמר שהוא סגר את התיק במע"מ ולא יכול היה להוציא חשבוניות שלו" (עמ' 7 ש' 12-18).
ואין ספק שהבין היטב את מהות ההתקשרות והמלים "כסוי חשבונאי" מתאימות לחלוטין לתוכן ההתקשרות ותיאורה בחקירה.

5.ג) בהמשך נמסרה הודעתו תחת אזהרה של יוסף חיים
מיום 25.11.01 בשעה 18:40 - ת/12 - כשנשאל שוב מה היה תפקידו של יוסי דביר בהתקשרות העסקית מול חברת ניטרון, השיב והסביר ופירט ובשום שלב לא שאל להסברים לגבי מונחים, אלא, התייחס באופן ענייני לתאור העסקה , ולדבריו - כפי שנרשמו מפיו, נותנת אני את מלוא המשקל, ומעדיפה אותם על פני גרסתו החמקמקה בבית המשפט.
"אני וסמי פנינו לחברת ניטרון בהצעת עבודה שמפורטת בהזמנות העבודה... ע"ש העסק של א.ב כדי לבצע להם עבודות, בתחילה של שיפוץ המשרדים בראשל"צ ואח"כ ביצוע עבודות שונות בבארות בהם בונים מתקנים לטיהור מים. העבודה בוצעה פיזית ע"י סמי ואני וע"י פועלים נוספים כאשר בפועל את התשלום, ז"א השקים ע"ש ניטרון אני הפקדתי ברובם בחשבון הבנק שלי... ומתוך הסכום שהפקדתי שילמתי לספקים ולפועלים את שכרם ולי ולסמי את שכרנו וליוסי דביר שילמתי את המע"מ כנגד החשבוניות ע"ש תנופה שהוא הוציא עבור העבודות שביצעתי אני סמי והפועלים לניטרון וכמו כן שילמתי ליוסי דביר גם אחוז מסוים מתוך הסכום שנשאר לאחר ההוצאות ששילמתי לספקים, ז"א אחוז מתוך הסכום שנותר כרווח ממנו חילקתי משכורות לי לסמי ולפועלים. ז"א תפקידו של יוסי דביר היה לקבל את המע"מ ואת אחוז הרווח שנשאר... וזה עבור זה שהוא יוציא את החשבוניות ע"ש תנופה לניטרון כדי לכסות על העבודות שאני וסמי והפועלים ביצענו ל ניטרון כי לא הייתה לנו דרך להוציא לניטרון חשבוניות מס שלנו כי סמי סגר את העסק שלו, לא פתחנו יחד עסק חדש שבו נוכל להוציא חשבוניות משלנו לניטרון כנגד עבודתנו. אז בסופו של דבר נאלצתי לפנות ליוסי דביר שהוציא חשבוניות מס ע"ש תנופה לחברת ניטרון כנגד העבודות שבוצעו בפועל על ידי ועל ידי סמי והפועלים. מי שהיה חתום על חוזי העבודה בין ניטרון לתנופה כביכול זה אני כי אני ביצעתי את העבודות בפועל ויוסי דביר כלל לא נכח בזמן שהחוזים נחתמו ונערכו מול ניטרון והסכומים שנרשמו בהם נקבעו בין סמי ואני לבין אנשי ניטרון כמו לזי שלף ואריה אביר ובכל מהלך ההתקשרות בין ניטרון לבינינו רק אני וסמי היינו אנשי הקשר מול ניטרון ולא יוסי דביר" (עמ' 1-2 ש' 3-14 , 1-9).

ובהמשך:
"ש. זאת אומרת שהחשבוניות ע"ש תנופה שהוציא יוסי דביר כנגד העבודות שבוצעו על ידך ועל ידי סמי בנישטי והפועלים מהוות בעצם כיסוי שלו לעבודות שבוצעו על ידכם מבלי שהיה ליוסי דביר קשר עסקי מול ניטרון כי אתם לא יכולתם להוציא חשבוניות מס שלכם לניטרון?
ת. כן, זה נכון. יוסי דביר הוציא חשבוניות לניטרון דרכינו על מנת שהן יכסו, דהיינו החשבוניות ע"ש תנופה את העבודה שביצעתי יחד עם סמי בנישטי והפועלים לניטרון כי לא יכולנו בעצמנו להוציא חשבוניות מס משלנו כנגד עבודותינו לנייטרון (עמ' 2 ש' 10-16).
ש. ז"א שחשבוניות המס של תנופה הן כיסוי מבחינה חשבונאית לעבודות שביצעת יחד עם סמי לניטרון, ז"א שהן נועדו להעיד על העבודה שביצעתם לניטרון במקום שניטרון לדוגמא יוציא לכם תלושי שכר או שאתה תוציא חשבוניות מס משלך שלא היו לך?
ת. כן זה נכון, החשבוניות של תנופה כיסו מבחינה חשבונאית את העבודות שביצענו לניטרון כדי שניטרון יוכלו לשלם לנו כנגדן את הכסף עבור העבודות שביצענו להם בפועל אני וסמי והפועלים ויוסי דבר רק הוציא את חשבוניות המס ע"ש תנופה ככיסוי חשבונאי כמו שאמרתי לך" (עמ' 2 ש' 17-23).

הרחבתי והבאתי דברים בשם אומרם, בעיקר להדגיש את מסורת הגירסה מרצון טוב וחופשי, באופן תואם לעמדת התביעה.

6. עד תביעה 1, מר אביר אריה, בתקופה הרלוונטית היה סמנכ"ל שיווק ומנהל בפועל בניטרון בע"מ. את ת/6, הצעת מחיר מיום 5.7.01, קיבל מהנאשמים בשם א.ב קבלני בניין, בהתייחס לבניין בראשון לציון שעמד בפני
שיפוץ (עמ' 14-15).

מכיוון שההתקשרות אמורה היתה להתבצע מול א.ב קבלני בניין, נמסר שיק על סך 70,000 ש"ח ובהמשך, התקשרו עם סמי וחיים - א.ב קבלנים, לביצוע עבודות במתקנים שונים עבורם, וראו בהם "קבלני חצר" (עמ' 16).

לדבריו, רוב המשא ומתן העסקי נערך מול הנאשם 2, שיצר איתם את הקשר הראשוני ובשלב מסויים, לדבריו:
"תנופה נכנסה לנעליים של א.ב. אינני זוכר מתי, הם אמרו יש חברה נוספת, החלפנו הכל ומרגע זה העבודה היתה של חברת תנופה" (עמ' 16).

ההחלפה לא נראתה בעייתית כי הנאשם 2 הציג עצמו כבעלים של תנופה וניהל משא ומתן והתייצג כאיש המסחרי מבין השניים והנאשם 1 עבד בשטח כמנהל עבודה מרבית הזמן, ולא נתן תשומת לב או לא זכר מי במדוייק נכח בעת ניהול המשא ומתן, כי ממילא קיבלו המלצה טובה על הנאשם 2 מאחד בשם שמוליק לוי, וגם הנסיון בעבודה מול השניים היה חיובי ביותר, ולא עשה הבחנה חדה בין מי שבשטח ומי שבמשרד (עמ' 20).

כך, משבוצעה עבודה בשטח, נבדקה ואושרה, הוגשו חשבוניות, נבדקו ואושרו לתשלום ונמסר השיק (עמ' 18-19).
לשאלה, האם השיקים נרשמו "למוטב בלבד", הסביר כי מרביתם כך, אך:
"אולי יש אחד שלא היה. מה שעשינו, על פי בקשתם של חיים וסמי, הם ביקשו מאיתנו לבטל את "למוטב בלבד", המחלקה המשפטית לא ראתה בזה פגם, לכן זה בוטל" (עמ' 19).

משנשאל על יוסי דביר, שדמותו ניבטת בצילום ת/3, השיב שלא מכיר אדם זה ולא שמע את שמו לפני שנחקר ומשנשאל מה הקשר בין ניטרון בע"מ ליוסי דביר, השיב כי למיטב ידיעתו, אין שום קשר ולא ידע דבר על קשר שבין יוסי דביר לתנופה (עמ' 20).

כשהוצעה לו האפשרות שהנאשמים פנו ואמרו שאין להם חשבונית לתת והנאשם 2 מסרב לפתוח תיק מע"מ, לכן יורד מהעניין, השיב בשלילה מוחלטת והבהיר באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי:
"לא היתה שיחה כזו. אם הוא היה אומר לי דבר כזה הם לא היו מקבלים שום ערבויות כספיות" (עמ' 23, עמ' 11-15).

וגם כשהוצע לו שנתבקש לסייע כי הנאשם 1 בבעיה חשבונאית, השיב :
"בשום פנים ואופן לא זכור לי דבר כזה, לא זוכר שהיתה שיחה כזו, אני אומר שבוודאות אם היו מציעים לי דבר כזה, לא הייתי מסכים לקבל דבר כזה. התקשרתי עם א.ב. קבלני בניין, אנו עובדים לפי נהלים מסויימים. אני לא יכול לומר כי אני מביא חבר שלי, גם אני עומד במבחן ציבורי. הסכמתי לקבל את חב' תנופה כמו שיש לנו מספר ספקים גם לנו היו מספר חברות... חברות שהיינו משתמשים בהן באו ואמרו לנו שיש חברת תנופה שאנו צריכים לעבוד דרכה והסכמנו" (עמ' 23-24).

והדגיש כי תנופה הוצגה כחברה של הנאשמים ולא של אחר (עמ' 24), דבר מקובל בעולם העסקים, וקיבלו זאת.
בצורה המפורשת ביותר אמר שלגביו, הבעלים של תנופה היו חיים יוסף ושותפו סמי (עמ' 24), וסירב לייחד תפקיד לאחד ולא לאחר.
לי הסביר כי:
"בעיקרון אנו התייחסנו לחיים ולסמי כקבוצה אחת, היה להם כינוי אצלנו, סמי וסוסו. לפיכך אני מתייחס כשאני אומר חיים וסמי כעיקרון זה שניהם, לא בדקנו מי בעל החברה, הם הופיעו כגוף אחד, ידעתי כי הם גיסים וכך התייחסנו אליהם, כבעלי חברה הם הופיעו בשמה של החברה" (עמ' 24).

כך עולה, כי גם אם לא ביקר מעולם במשרדי תנופה ולא ידע מי יושב בכתובת דרך פתח תקוה 21, שזו הכתובת שסיפקו הנאשמים 1 ו-2 ולא ידע מי חתום על החוזה מיום 14.3.01, הרי מרבית החוזים נעשו ונחתמו על ידי הנאשם 2 וכל זה, בלא קשר לבדיקת מסמכים, שצריכה להתבצע על ידי הנהלת חשבונות (עמ' 25).
כזכור, הנאשם 2 בת/11 אישר שהוא חתום על החוזה נ/4 מטעם תנופה, ויש להוסיף כי נ/3, ההזמנה - הפך לנספח להסכם נ/4 לכשנחתם.
מקבלת אני ללא עוררין את דבריו, כי בעת התקשרות עם א.ב קבלני בניין, ביקש וקיבל מסמכים מהנהלת חשבונות (עמ' 32-37), כי העריך מאד את עבודתם של השניים והסכים לעבוד מול "תנופה", כי האמין למצג שתנופה היא בפועל חברה של השניים ולא ראה איש בלתם במשרד או במהלך ניהול המשא ומתן, לא חשד בכוונות השניים כשביקשו לבטל בשיקים את "למוטב בלבד", ועל הבעיות שהיו לנאשם 2 וכי פשט רגל ידע רק בשלב מאוחר ובלא שום קשר לתנופה.

ניתן בהחלט לומר, כי די בעדות זו, שנותנת אני לה את מלוא המשקל, כדי לבסס אשמה של מעשה רמיה של הנאשמים כלפי ניטרון, בעת החלפת א.ב קבלני בניין בתנופה וכל זאת, על מנת שניטרון לא תבטל ההתקשרות עמם. אין לי ספק, כי אילו העובדות לאשורן היו ידועות לבעלי ניטרון - היינו - ש"תנופה" אינה חברה של הנאשמים, היו מבטלים את הסכם עמם.

לפיכך - הונחה לכאורה תשתית מספקת לאפשרות להרשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בעת שהנאשמים לא חשפו בפני
אביר אריה, או בפני
חברת ניטרון, את המתקשר האמיתי בהסכם המייצג את "תנופה" וכך השיגו במרמה את המשך ההתקשרות עם ניטרון.

7. גם מר אמיר נדל, מנהל הקמת מתקנים ב"ניטרון" ייחס לנאשמים ביצועה של העבודה ולא יכול היה לציין מתי לראשונה שמע את השם "תנופה", או מה הקשר של ניטרון בע"מ לתנופה ומי בעליה (עמ' 36).
הנאשמים הציגו עצמם כקבלני בניין ולא ידע מה שם החברה שלהם, או מטעם מי עבדו וכששאל לשם החברה, לא קיבל תשובה חד משמעית (עמ' 36).
כמו מר אביר אריה כך גם מר נדל לא הכיר את פניו של יוסי דביר כשהוצג לו הצילום, ת/3, וציין כי לא ראה אותו מעולם, ושמע את שמו לראשונה עת נחקר במשרדי מע"מ, לא ידע מה הקשר של אותה דמות לתנופה, ולא התעניין כי הוא כאיש טכני ראה חשיבות לקשר עם הנאשמים הקבלנים והפועלים שלהם, עמם עבד בשטח מידי יום, ולא התעניין ב"תנופה", במקום מושבה, או בהבטים רישומיים אחרים, ולא מי מנהליה (עמ' 37).

8. גם מר אליעזר שלף, איש תשתיות, עובד חב' ניטרון מאז נובמבר 1997, שבתקופה הרלבנטית מתפקידו היה לבחור בין קבלנים ולדאוג שיחתמו חוזה עבודה להוציא הזמנות ולוודא ביצוע בשטח (עמ' 40), מסר דברים דומים.
על נ/3, הסכם מקדים עם הנאשמים מסר כי בד"כ קיים פגישות עם נאשם 2, והסיכומים היו אתו (עמ' 40), מאז אוגוסט 2000 ועד דצמבר 2001 (עמ' 40 - 41) כשנשאל, מי היא חברת תנופה, השיב:
"חיים, לא הכרתי מישהו אחר, כל עבודה וניהול עשיתי איתו ולפעמים השתתף גם סמי שהוא עבד ביחד עם חיים. לא חקרתי בנושא הזה. חיים חתם על כל החוזים. חיים היה לגבי חברת תנופה.
ש. מלבד חיים וסמי היה עוד מישהו בחב' תנופה שפגשת? ת. אני לא זוכר. ש. בפגישות שקיימת מטעם תנופה, מי היה נוכח? ת. בד"כ חיים ולפעמים סמי, כמו שאמרתי קודם" (עמ' 41).

כמו חבריו, כשהגיע לשטח ראה את הנאשמים ופועליהם, תאר את נאשם 1 כ"מנהל עבודה" (עמ' 47), חשבונות ד"כ הוגשו ע"י נאשם 2 אם כי סיכומים נעשו עם שניהם, ואת יוסי דביר שבתמונה ת/3 לא ראה, לא שמע את שמו, לא ידע מה הקשר שלו לחברת תנופה או לחברת ניטרון, ולא שמע את נאשם 2 מציג עצמו כבעלים של חב' תנופה.
כשנשאל מה חשב על תפקיד הנאשמים בתנופה אמר:
"קשה לי להגיד. הוא היה בעיני נציג החברה, אם היה בעלים או סוכן שלה או שליח שלה, אינני יודע, לי נאמר שאתו אנו צריכים, שהוא יהיה חוליית הקשר אפשר לומר. בין אם חוליית הקשר הוא הבוס הגדול או אם לא, לא חקרתי ולא שמתי את הדגש." (עמ' 49 ש' 1-5).

מכל מקום, וודאי שלא חשב שמי מהם שכירים בחברה, אם כי לא חקר בנושא ולא היה לו עניין לברר מי החברה, והסתפק בכך שהמנכ"ל הגדיר את הנאשמים כאנשים שיעשו את העבודה, וכל השאר - לא מעניינו.

9. עוד טרחה התביעה והביאה בפני
שני חוקרים, מאייל ברעם שמעתי כי התיק נחקר תחילה בקשר עם חברת תנופה, שהיתה בבעלותו של יוסי שהוציא חשבוניות פיקטיביות במיליון שקלים ובמסגרת תיק זה התגלו גם חשבוניות שהגיעו לניטרון. על פי תיק החקר מסר:
"... מתוך חקירת שני הנאשמים ויוסי דביר עולה שחיים וסלומון נוצר קשר בינם לבין ניטרון, במהלך יצירת קשר ראשוני הם הגישו מסמכים ע"ש חברה בשם א.ב. קבלנים ע"ש העסק שהיה בבעלות אחד מהם, בחברת ניטרון נפתחה כרטסת בהנה"ח ע"ש א.ב. קבלנים וחלק מתשלומים וחשבונות הוכנסו לכרטסת א.ב. קבלנים. מאוחר יותר התגלע ויכוח בין חיים לסמי בעניין איך ממשיכים הלאה, אם פותחים תיק במע"מ ומס הכנסה, תיק חדש או שהולכים על א.ב. קבלנים, הם לא הגיעו שם להסכם ביניהם ואז הם פנו ליוסי דביר והסבירו לו לפי עדותו של יוסי שחסרים להם ניירות והם צריכים את החשבוניות שלו. הם ביצעו עבודות לחברת ניטרון, עבודות שונות בתחום התשתיות של בארות מים, ניהלו את המו"מ מול חברת ניטרון ומסרו חשבוניות, לקחו שקים, שכרו פועלים ושילמו לקבלני משנה ושילמו ליוסי עבור שימוש בחשבוניות שלו סכום המע"מ פלוס עמלה שהיתה בסביבות 10%, 5%." (עמ' 50 ש' 6 - 23).
כשנשאל אודות מהלך גביית ההודעות ת/6 ות/7, השיב שהמונחים שנעשה בהם שימוש היו ברורים ומובנים לנאשם 1, כי הנאשם 1 הבין המונח "כסוי חשבונאי" והדברים שאמר נרשמו במדוייק ולא היה כל ספק כי הנאשם הסביר והבין שכוונתו היתה שצריכים היו להוציא חשבוניות וכי "כסוי חשבונאי" הוא בקניית חשבוניות, בזיופן או בוריאציות נוספות, וגם אם שני הנאשמים אינם משפטנים, שניהם אנשי עסקים (עמ' 60 - 61) והבינו היטב משמעות הצורך בכסוי חשבונאי לעבודה.
עם זה לא ראה לאבחן בין חלקיהם של הנאשמים והתייחס אליהם כיחידה אחת, כשלכל אחד תפקיד ואחריות וציין כעולה מהודעותיהם כי:
"לכל אחד היה חלק. השקים הופקדו דווקא בחשבון של חיים, לגבי הפעולות האחרות לכל אחד היה תחום האחריות שלו. לא זכור לי מה היה תחום אחריותו של בנישטי, אני זוכר רק את הנושא של השקים שהופקדו בחשבון של חיים, זה חלוקה פנימית שלהם, מי עושה מה, בעדויות שנגבו מחברת ניטרון, דובר על שניהם. ש. כלומר הבנת כי הם עשו הכל ביחד? ת. לפי העדויות שגביתי ההיכרות של בנישטי עם יוסי דביר פגש אותו פעם אחת, חיים ייתכן כי פגש אותו יותר, זה מה שאני זוכר כרגע לגבי המעורבות. אבל אין לי נתונים לגבי מה כל אחד עושה" (עמ' 63 ש' 1 - 9).

אשר לנאשם 2, חיווה דעתו והשיב כי מעולם לא הכחיש שניהל מו"מ עם ניטרון וכן שחתם על מסמכים בשם "תנופה", עמה היה מעורב בהצעות עבודה וכן אישר כי הנאשם 2 טען שהיה עובד שכיר והציג תלושי שכר, אך ציין כי יוסי דביר הוציא תלושי שכר פיקטיביים, ואזכיר כי הנאשמים לא הציגו מסמך כלשהו לשכנעני כי התלושים הבודדים שהוגשו יכולים היו להיות אמיתיים.
לשאלת ב"כ הנאשם 2, אישר כי יוסי דביר ציין כי הנאשמים לא ידעו על כך שהתלושים מזוייפים וכי קיבל מהם כסף, אחוז מסויים מהחשבוניות וכן את סכום המע"מ (עמ' 65), אך בהעדרו של אותו יוסי דביר, לא אעשה שימוש בשום מידע שהועלה באולם, כביכול מפיו בהיות זה בבחינת עדות שמיעה.
מטובי יגר, חוקר משנת 96 במע"מ ומכס, שמעתי כיצד נחשפו העבירות, אגב בדיקה צולבת של חשבוניות שהוצאו ונוכו כמס תשומות.
"אני החוקר שהתחיל לטפל בתיק, כאשר התחלנו בטיפול בתיק החקירה כנגד החשוד יוסי דביר שהפעיל את חב' תנופה, כאשר חברת תנופה הייתה חשודה בהוצאת חשבוניות מס פיקטיביות שאין מאחוריהן פעילות עסקית. כשבדקנו החברה עשינו בדיקה צולבת וגילינו שבחב' בשם ניטרון נמצאים חשבונות של חברת תנופה... ניגשנו לחברת ניטרון ומבדיקה בספרי הנה"ח מצאנו אכן מספר חשבוניות מס על שם תנופה. חקרתי בעצמי את מנכ"ל החברה ושני מעורבים נוספים שהסבירו... שהיו צריכים חברה, שיבנו להם בארות ולקחו את סלומון בנישטי וחיים יוסף... כאשר סיימו לבצע עבודות בניית הבארות הציג להם חשבוניות מס ע"ש תנופה כאשר תנופה אין לה קשר עם סלומון ויוסף, היא למעשה מנוהלת ע"י יוסי דביר שהוא למעשה מבחינה חשבונאית צד שלישי בעסקה שנעשתה למעשה בחתימת חוזה..." (עמ' 68, ש' 11-22).

החוקר הגיש את כל המסמכים המעידים על ההתקשרות בין ניטרון לנאשמים ותנופה, ניירות עבודה ומסמכי בנק וציין:
"המסמך נערך על סמך החשבוניות המקוריות שמצאנו בספרי הנהלת החשבונות של חב' ניטרון ע"ש חב' תנופה שקוזזו על ידיו בהנהלת חשבונות (ת/17, ת/18, ת/19)" (עמ' 71).

כשנשאל אם טען הנאשם 2 שוב ושוב כי הוא שכיר בחברת תנופה, מדוע לא נעשה נסיון לאתר את התלושים, השיב:
"אני ממה שזכור לי ממהלך עדותו של יוסי דביר הוא כביכול אמור להוציא תלושי שכר, בעדותו שנגבתה... הוא השיב שתלושי השכר למעשה הוצאו לבקשתם של שני הנאשמים יוסף חיים
וסלומון בנישטי וזאת על מנת להראות קשרי עבודה בין המעורבים" (עמ' 72 ש' 24-26).
הסביר כי הנאשם 1 ידע היטב מהו "כיסוי חשבונאי" והשיב בהתאם לכך:
"מבחינתו הביטוי הזה... והמשמעות הברורה... מדובר בחשבונית צד ג' שבאה לכסות עסקה שנעשתה בין צד א' לצד ב', אותו צד ג' שהוא מוציא החשבוניות מכסה על עבודה שנעשתה בין צד א' לצד ב' מסיבות מגוונות... הצד שמבצע... אין ביכולתו להוציא חשבונית מס... לכן, נאלץ להשתמש בשירותי צד ג' שיוציא חשבונית שתוכל להיות מקוזזת כחוק ע"י צד א'" (עמ' 73).

כמו כן, פירט לבקשת הנאשם 1 באשר לטיב ההתקשרות בין א.ב קבלנים בע"מ לבין ניטרון:
"בתחילה הוגש מסמך שהוא הזמנת עבודה מספר 39 ע"ש הפירמה א.ב קבלני בניין שהוצא ע"י סלומון בנישטי לניטרון, בו למעשה מפרט סוגי עבודות שהוא אמור לבצע עבורם, כאשר אותם עבודות בוצעו בפועל ע"י סלומון בנישטי ויוסף חיים
לחב' ניטרון שלמעשה בסוף החשבוניות שהוצאו כנגד ביצוע אותן עבודות הן של חברת תנופה" (עמ' 75, ש' 9-12).

והסביר, כי למעט הצעות עבודה ראשוניות, אין עד כמה שידוע לו, מסמך נוסף שמעיד על התקשרות.

כפי שהתרשם העד, התרשמתי גם אני בהעדר ראיות מאמתות לגבי התלושים הבודדים שהוגשו, כי הקשר בין הנאשמים לתנופה היה קשר מלאכותי.
שלושת העדים מטעם ניטרון בע"מ הצביעו על קשר עסקי, מקצועי, ישיר בינם לבין שני מעורבים בלבד, יוסף חיים
וסלומון, העבודה בוצעה על ידי הנאשמים, החשבוניות הוצאו על ידי יוסי דביר, שהוא למעשה צד שלישי בעניין, לא קשור לחלוטין לעסקה והתלושים הוצאו-
"על מנת אולי מצד יוסף חיים
ומצד סלומון לחזק ולהראות על איזה קשר חוקי בינם לבינו, הם ביקשו שיוצאו להם תלושי שכר" (עמ' 78, ש' 16-21).

מכל מקום, הוכיחה התביעה כי בחשבוניות נעשה שימוש לניכוי תשומות וכי הפעילות העסקית של "תנופה" היתה פיקטיבית, והנאשמים לא עשו דבר לסתור הטענות.

10. הנאשמים התאמצו לשכנעני בתום לבם, הנאשם 1 בטענה שהיה שכיר אצל הנאשם 2 והנאשם 2 שהיה שכיר אצל "תנופה", אך טענותיהם לא שכנעוני.

10.א) עד הגנה - הנאשם 1 - סלומון בנישטי
הנאשם 1, מר סלומון בנישטי, איש חרוץ ואחראי, מסר שניהל מפעל ועבד כמנהל עבודה מקום שהבעלים חלקם בארץ וחלקם בחו"ל. לאחר מכן, היה עצמאי ארבע שנים וסגר את התיק בע"מ לאחר תחילת העבודה עם "ניטרון", ומשמעותו, שמדובר במי שיודע היטב תורת הניהול מתוך נסיונו המקצועי, וממילא - "עקרונות" הניהול הרלוונטים כאן אינם נלמדים בהכרח באוניברסיטאות, אלא גם באופן מעשי ב"אוניברסיטת החיים".

ויותר מכך, שוכנעתי כי אם סגר התיק בע"מ בעקבות בעיה כלשהי עם קבלן משנה כלשהו ומע"מ, וודאי שהתנסה באותן דרישות סף שבאות לידי ביטוי בהתקשרויות בתיק דנן, ואלו היו ידועות לו היטב.

מטעמים אלו לא שוכנעתי בכנות הטענה, כי לא ידע מה הכוונה במילים "כיסוי חשבונאי" וכי "אולי ענה, אבל אין לו מושג מה השאלה".
את ההסבר שאולי הכוונה ל"כיסוי לעבודה" שביצעו, דוחה אני, וגם את הטענה שהתעניין אם "הוא מסודר" (תנופה- ל.ל) או שחתם כשאין לו משקפיים "ולא הבנתי אולי, הייתי עייף. זה היה בלילה" (עמ' 94-95).

לא ניתן לקבל הסברים מאוחרים וחסרי שחר אלו, בהיותם מנותקים לחלוטין מה"טקסט" ורחוקים מדרך התבטאותו ומתן תשובות לשאלות, שהכל נעשה בהגיון ובתבונה וטענותיו בפני
נשמעות חסרות יסוד ומאולצות ונובעות מה"צורך" להמלט מהתוצאה הסבירה הנלמדת מדבריו.

על ההתקשרות בסיועו של הנאשם 2 סיפר ותיאר כפי שתיארו עדי התביעה מטעם ניטרון, וכעולה מהודעתו ת/6, כי דיבר עם הנאשם 2 ותיכננו לפתוח תיק במע"מ יחדיו (וראה גם עמ' 98), הגיש הצעות מחיר על פי כתובתו, עבד מספר ימים ואז הנאשם 2 חזר בו מהכוונה לפתוח תיק בע"מ:
"אז אני הלכתי לאריה (עד תביעה 1 - מר אביר אריה - ל.ל) ואמרתי לו שאני לא מוכן לעבוד לבד... אמרתי לו שיוציא אותי מזה... חיים אמר שיביא לי מישהו אחר, דיבר איתו ואכן הביא לי מישהו אחר, אותו אני לא מכיר. סיכמתי עם חיים שאני נשאר לעבוד בכל זאת כי אני איש המקצוע... הייתי מנהל עבודה" (עמ' 93).

הוא לא פירט בחקירה הראשית מה אמור היה אותו "מישהו" לקבל תמורת השותפות/האחריות שנוטל ועם השאלה האמורה התקשה להתמודד בחקירות הנגדיות ונתן תשובות חסרות הגיון ובלבד שיוכל להתרחק ממה שנאמר על ידי הנאשם 2 בת/12, שצירוף אותו "מישהו אחר" נועד לסייע בפתרון בעיית "כיסוי חשבונאי" ולא שנכנס כמעביד - והם שכירים אצלו.
מכאן - שגם קשה לקבל כסבירה טענת הנאשם, כי קיבל שכרו כל אימת שביקש ומצא לנכון, במזומן או בשיק, בתחילת חודש או בסופו בשל תקופה קשה ובהיותו אב לחמישה ילדים.
לא הוצגו תלושי שכר ולא נמסר כל מידע על גובה ההשתכרות.
אין ספק, כי שום 'שכיר' לא יוכל להתנהל בדרך המתוארת ואין מעביד ש'נותן' שכר כל אימת שמתבקש.
לעומת זאת, סביר יותר שעצמאי ינהג כמתואר.
כשנשאל אם ראה את יוסי דביר, השיב, בהבדל מהגרסה שניתנה בת/6, שנראה פעם אחת מרחוק:
"ראיתי אותו מספר פעמים והוא לא התקרב לעבודה, היה רחוק, דיבר עם חיים, אני המשכתי לעבוד" (עמ' 93).
אלא, שלא סביר בעיניי, על פי גרסתו המאוחרת, שלא טרח ולו פעם אחת לשוחח עם אותו יוסי דביר, אם ההתקשרות ביניהם היא על רקע יחסי עובד מעביד.
גם לא ניתן להסיק את שמבקש הוא, שהיה ניתוק בינו לבין דביר, מהעובדה שלטענתו לא ראה אף פעם את השיק ת/1 על סך 70,000 ש"ח לפקודת א.ב קבלני בניין וגמר, או שלא היה קשר ניהולי כספי בינו לבין ניטרון או שהוצאה חשבונית על שמו.

את ההסבר שנתן לב"כ נאשם 2 לשאלה כמה פעמים ראה, אם ראה, את דביר בשטח, דוחה אני כהסבר לא סביר ולא אמין. התשובה -
"כשאני לא ראיתי את חיים לידי בעבודה שאלתי איפה היה ואמר שעם דביר, אז הבנתי שדביר היה, אך לראות אותו ממשית אני לא ראיתי אותו בכל החודשים שעבדתי מלבד פעם אחת, ופעם אחת בחקירה כששאלו אם אני מכירו ואמרתי שכן" (עמ' 96),
אינה תשובה סבירה ולא אמיתית ובעיקר שגם לא תואמת גרסת הנאשם 2 ונציגי ניטרון, שלא ראו אף פעם את דביר.

נאשם 1 ניסה למצוא שביל ללכת בו כדי ליישב בין הגרסאות שניתנו בחקירה ועדויות מטעם נציגי ניטרון, לבין טענת ההגנה שליוסי דביר היה קשר עסקי לאותה עבודה, היה בשטח, אך היה בקשר עם נאשם 2 בלבד.
כשמנסים לעשות את הבלתי אפשרי ושאינו סביר - מסתבכים בשקרים ובדותות.

אשר לי, יוסי דביר לא היה בשטח ולא היה לו קשר לעסקה עם ניטרון, ונעשה שימוש בחשבוניות "תנופה" חלף חשבוניות א.ב קבלנים רק מתוך הכרה שבלי להיות רשומים כעוסק מורשה, לא יוכלו הנאשמים להמשיך ולעבוד עם ניטרון.
בשל הנסיון להיות "עם" יוסי דביר ותנופה לצורך העסק ובאותה נשימה "בלי" יוסי דביר ותנופה באופן אישי - הסתבך הנאשם 1 בגרסאות סותרות, שקריות ולא ניתן לאמצן.

כשנשאל אם הוא ונאשם 2 סיכמו כי יתנו לאותו חבר תמורת חשבוניות שייתן את סכום המע"מ פלוס איזו עמלה, השיב:
"אני את הבן אדם הזה לא ראיתי, גם 3-4 חודשים אחרי שעבדנו וגם לא חצי שנה ולא הייתי איתו ואני לא יודע אם זה נכון. ראיתי אותו, אך לא סיכמתי איתו כלום"

כשנשאל שוב על הסיכום עם הנאשם 2, ענה:
"לא אמרתי, החוקר כתב ואמרתי שאני לא יודע" (עמ' 98-99)

כשעומת עם הרשום בהודעתו, אמר:
"הייתי בלי משקפיים וחוקר יימצא שקרן. לא אמרתי את זה וחיים יכול להעיד שאני לא מכירו" (עמ' 99).
וכשנשאל שוב - משום שהתחמק בצורה ברורה ממתן תשובה אמיתית אמר:
"ת. הוא אמר שיש לו חבר שיש לו חברה לבניין ויביא את החברה הזאת ואני בחוץ. הוא הביא אותו ועבדנו.
ש. החלטת להיות בפני
ם ולפי מה שסיכמת עם חיים אותו חבר שמביא יקבל.
ת. לא ניהלתי ניירות. עבדתי קשה.
ש. מקריאה לך משורה 10 ועד שורה 20 להודעתך.
ת. עכשיו הבנתי, לא נכנסתי לפרטים, אמרתי לו שיביא חבר שייקח עבודה ואמשיך לעבוד, מה רע בזה?" (עמ' 99, שו' 24-32).

והמשיך:
"ת. ידעתי (שהוצאו חשבוניות תנופה בעבור עבודות שעשו - ל.ל.) וגם שאלתי אם הוא מסודר ונעניתי בתשובה חיובית וחיים ענה שמסודר והביא מסמך שאמר שהיה במע"מ ונתנו לו החזר במע"מ. חיים אמר שיוסי היה במע"מ ונתנו לו החזר ממע"מ יותר מכך אני לא צריך לדעת כלום. וגם היום אם אני עובד במפעל ומנהל מפעל אני לא יודע מה מתנהל במפעל, אני יודע שמעלה סחורה במשאית ומקבל תעודת משלוח, מה עושים אח"כ הבוסים לא מעניין אותי" (עמ' 100, שו' 3-9).

כשנשאל להסבר אם היה שכיר של תנופה או של חיים יוסף השיב:
"אפשר לקרוא לזה בשני צורות, בשני כיוונים שונים... ידעתי שאני שכיר של תנופה והתחשבנתי עם חיים כל הזמן. ש. מי שמשלם לך זה חיים? ת. כן. (עמ' 100, שו' 24-28)
קשה לקבל הסבר זה כהסבר סביר בהעדר כל מידע על דרך חישוב השכר שקיבל.

כשנשאל אם היה שכיר של "תנופה", עם מי בחברה זו סיכם את תנאי שכרו, השיב:
"בתנופה לא סיכמתי. סיכמתי עם ניטרון גם היום אם אני הולך לעבוד אני לא חותם על חוזה... אני מסכם בעל פה עם בעל הבית או מנהל עבודה או מי שמוסמך לזה, במקרה זה עם חיים" (עמ' 100-101, שו' 32, 1-2).
וקשה להבין מתשובתו מה בסיס ההתקשרות ומה מסגרת השכר/ משכורת/ אחוזים שמקבל תמורת עבודתו, למעט אחד - שקשר עם יוסי דביר לא היה לו.
כשנשאל:
"מתי סיכמת עם חיים את תנאי ההעסקה?"
השיב:
"כשהם היו במשרדי "ניטרון", וסיכמנו ש"תנופה" תיכנס לנעלים שלי ויצאתי ואמרתי לחיים מה קורה ואמר נעבוד כך, בונוס, נרביץ עבודה ושאני איש מקצוע על הכיפאק ושלא יביא מישהו אחר, ואמר שגם עובד איתו ביחד, ששנינו נעבוד אצלו ואמרתי שמתאים לי. סיכמתי פרטים אחרי שהם העבירו מסמכים" (עמ' 101, שו' 9-13).

אלא שדברים אלו שטוען ששמע מנאשם 2 לא תואמים את עיקרי דבריו של הנאשם 2 בהודעות ת/11, ת/12, וההודייה שהקשר אל "תנופה" נועד לתת מענה חשבונאי ולא יותר.

כשנשאל כמה פועלים היו ב"תנופה" כשהיה שכיר בה השיב כי היו אלו, הוא, חיים, בחור מכפ"ס ועוד בחור מקלקליה וסיפר כי היה אומר להם מה לעשות ועבדו יחד.
לשאלה:
"איפה היו המשרדים של חברת תנופה".
השיב:
"לא יודע. לא ביקרתי שם אף פעם. (עמ' 101, שו' 19-20).
וסיפר כי לאחר החקירה ב-2001 הפסיק לעבוד בתנופה.
לשאלה מדוע שהרי אם שכיר הוא אין מניעה שימשיך לעבוד שם, הסביר:
"לא המשכתי כי לא היתה עבודה. לא היתה עבודה והלכתי לחבר שיש לו חברה שאמרתי לו יש עבודה ואמר שאעבוד. .." (עמ' 101, שו' 30-31).

במהלך עבודתם המשותפת טען כי נאשם 2 קבע היכן לעבוד וסיפר כי מעולם לא היה לו עניין או קשר עם איש מחברת תנופה, קיבל תלושי שכר מהם בעוד את הכסף קיבל מחיים. את תלושי השכר- לא הציג.
כאשר נשאל של מי היה שכיר, השיב:
"ת. תחשבי ותגידי, מאחד קיבלתי כסף ותלושי משכורת קיבלתי משם. אני לא יודע מה קורה איתי.
ש. באותו זמן חשבת שאתה שכיר של תנופה?
ת. בהחלט.
ש. שיקרת בחקירה כשאמרת שאתה שכיר של חיים?
ת. לא. אני לא נוהג לשקר (עמ' 102-103, ש' 29-32, 1).

עוד ביקש להסביר לתובעת ואמר לה כך:
"אם טעיתי בתום לב או שהולכתי שולל במשהו אני לא יודע. מאחורי גבי נעשו דברים שאני לא יודע. לא התעסקתי בניירת, עבדתי וקיבלתי כסף. אם הייתי יודע שיש פה משהו לא חוקי הייתי יוצא מיד. הייתי שכיר וקיבלתי תלושים מתנופה וחיים נתן לי כסף ועבדתי וכל הזמן עבדתי, פעם במזגנים ופעם בקייטרינג, לא קיבלתי אבטלה אף פעם". (עמ' 103, שו' 11-15).

כשנשאל מדוע הסכים לעבוד זמן כה רב ללא תלושי שכר השיב:
"כל פעם אמרו שאקבל תלושים, חיים אמר לי שאקבל תלושים" (עמ' 103, שו' 26), וגם הוסיף כי נזכר שייתכן ובמהלך תקופה זו ביקש מ"תנופה", מחיים שלא יוציאו לו תלושי שכר כי עבד במקום אחר.
כשנשאל מדוע הסכים להיות שכיר של "תנופה" אם לא הכיר את הבעלים, לא פגשו ולא סיכם עמו דבר, השיב:
"כי הוא אמר לי שהוא גם שכיר של תנופה והוא מורשה מטעם תנופה לעשות הסכמי עבודה והכל וזה היה מסוכם ביניהם". (עמ' 104, שו' 4-5).
וכשנשאל להסבר כיצד חיים שכיר של תנופה והוא שכיר של חיים, השיב:
"אז אני חור בהשכלה בדברים האלה ואני איש עבודה פיזית ולא מבין מה הקשר אם אמר לי, אני יודע שלגביי הוא בעל הבית ועניין אותי מי שנותן לי כסף". (עמ' 104,
שו' 7-8).
אלא שהתשובה לא תואמת את הרושם שהשאיר ואת כל שאמר על עצמו - נסיונו וכישוריו.

כשנשאל אם נחתמו חוזים בין "ניטרון" ל"תנופה" של עבודות שביצעו טען כי לא ראה אך מאמין שכן, וכשעומת עם הודעתו בה ציין כי נחתם חוזה וראה אותו אמר:
"הייתי פעם אחת לפחות כשנחתם הסכם על עבודה מסויימת על סכום שישבתי רק ושמעתי ואמרתי מקובל, כדאי לדעתי, והבעתי דעה שכדאי וזה עבודה טובה והכל, מעבר לכך לא ראיתי אם דביר היה או לא.
ש. אמרת שהיו מקרים שנכחת בעת חתימת חוזים.
ת. נכחתי ושמעתי מה דיברו אך לא קבעתי עובדות, חיים אמר יש לי הצעה אתה בא אליי ואמרתי כן. אני לא חתמתי אף פעם. חיים היה מוסמך לחתום מצד שני לא היה אף אחד, צד שני אולי הכוונה לתנופה... מי חתם בשם ניטרון אני לא יודע... הייתי פעם אחת במעמד חתימת חוזה בין חיים לניטרון, אני חושב שלזי ייצג את ניטרון". (עמ' 105, שו' 12-18).
כזכור הודה נאשם 2 שחתם כנציג "תנופה".

ובהמשך נאמר:
"ש. נכון שבמה שאתה ראית בחוזים שראית ונכחת מי שחתם על עבודות שביצעתם זה היה חיים יוסף.
ת. פעם אחת.
ש. נכון שאת הכסף בעבור עבודות שאתה וחיים ביצעתם ל"ניטרון" חיים היה מקבל מחברת ניטרון בשקים?
ת. כן." (עמ' 105, ש' 24-29).

כשעומת עם הודעתו לפיה היה גם הוא לוקח לעיתים שקים מניטרון כשחיים היה שולח אותו, אישר את הדברים.
לדבריו חיים היה משלם לו משכורתו וכששאל אותו מדוע התשלום מתבצע דרכו, הסביר לו חיים כי בעל הבית של "תנופה" מוגבל בחשבונו על כן הוא משלם לו.
לדבריו אף פעם לא ראה את יוסי משלם לפועלים, ובפועל הוא ויוסי ביצעו את העבודות עם פועלים שהעסיקו.
בהמשך אמר:
"ש. בחקירתך אמרת שהיית שכיר מטעמו של חיים ושקיבלת ממנו משכורת ואם לניטרון יש חשבוניות של תנופה הם שימשו לכיסוי עבודה שאתה וחיים עשיתם. אתה מסכים עם מה שאמרת?
ת. כשאני אומר שלא יודע מה התנהל מאחורי גבי, אני עבדתי מה מהות השאלה ומשמעותה אני לא יודע.
ש. נכון שמי שקבע מחירים, מי שחתם על חוזים, מי שביצע את העבודות, מי שהביא עובדים, מי שהנחה אותם בשטח מה לעשות, מי ששילם להם זה אתה וחיים וכל התפקיד של יוסי בכל העבודות בחב' ניטרון היה אך ורק להוציא חשבוניות?
ת. לא אני שילמתי.
ש. מה היה התפקיד של יוסי דביר?
ת. אין לי מושג. לא מכיר אותו" (עמ' 107, שו' 6-16).
כשנשאל אם יש לו הסבר לכך ששנה לאחר שעובדים מול ניטרון עדיין רשומה "א.ב קבלני בניין" השיב שאינו יודע ואין לו הסבר, וכל זה כשהמדובר במי ש-20 שנה עבד, ניהל עסקים והוציא חשבוניות מס.

לסיכום ייאמר כי מדבריו עולה באופן ברור העדר כל קשר עסקי של דביר ותנופה לפרוייקט עם ניטרון, כי הנאשם 2 התייצג כמוסמך לחתום בשם תנופה והוא חלק בלתי נפרד מאותה "חבילה" הפועלת מול ניטרון באתרי העבודה.

10.ב) עד הגנה - הנאשם 2 - חיים יוסף

הנאשם 2 מסר בפני
כי עבד כשכיר כל חייו, עד אשר גיסו, הנאשם 1 הציע לו לקחת חלק בפרוייקט של חברה צרפתית והצליח בו בתפקיד של מנהל עבודה, והוא גיסו, גם הפנהו לחברת ניטרון.
כפי שכבר נאמר, הקשר העסקי שבין שני הנאשמים אינו חד פעמי, ולא נאמר כי באיזה מההתקשרויות היה הוא שכיר של הנאשם 1, אלא שנהג לעבוד יחד עם קבלנים.

עוד סיפר כי שמוליק לוי יצר עבורו קשר עם מנכ"ל "ניטרון", שהצעתו להביא את נאשם 1 כקבלן התקבלה. בפגישתם לא דובר על ניירת, מס הכנסה ומע"מ, וקיבלו את מסמכי המכרז.
לדבריו:
"ישבנו עליו סמי ואני ישבנו לראות מה המימצאים אם יש רווחים אם העבודה כדאית, סמי הגיע למסקנה שכדאי לקחת את העבודה... הודענו לאריה... וביקשנו לקבוע פגישה כדי לחתום על החוזה. הוא אמר שנביא לו במסודר הצעת מחיר מפורטת ויהיה בסדר. בפגישה השניה סמי הביא לו הצעת מחיר מפורטת" (עמ' 111, 112, שו' 23-31,
1-7).

כעולה מדבריו הוא ונאשם 1 בדקו ומצאו שהעסקה כדאית ורווחית, הציעו הצעתם וקיבלו על עצמם לבצע העבודה.

השניים החלו בעבודה, ושלושה ימים לאחר תחילתה קיבל הנאשם 1 הודעה מבית המשפט, ואמר שלא יוכל להמשיך כי יש לו בעיה ומכיוון שרצה בעבודה וקיבלה על פי המלצה, הרגיש מחוייבות להמשיך ולדאוג לנושא (עמ' 112) ובמסגרת זו חיפש קבלן עבודה אחר, כי הוא לא מוכן היה בעצמו להיות עוסק מורשה.
אילו הוחלף הנאשם 1 - הקבלן המקורי - בקבלן אחר וודאי שלא היתה לתביעה טרוניה כלשהי. הוספת דמות של עוסק מורשה כלשהו - "מעין קבלן, ספק חשבוניות" שלא היה קשור בכל דרך לביצוע העבודה, היא שהביאה להעמדת הנאשמים לדין.

כדבריו בפני
, חבר בשם ויקטור הכיר בינו לבין יוסי דביר, והסביר לדביר במה המדובר, דביר בדק נתונים כלשהם ולא הסביר מה הנתונים שנבדקו, ואז:
"הסכים לקחת את הפרוייקט בשני תנאים, שאני אדאג להריץ את העבודה, ונושא התשלום.
בנוגע לעבודה, היקף האחריות שלי הוא שהעבודה תרוץ, אספקת פועלים, הזמנת חומרים שאני מחוייב עליהם מבחינת בן אדם.
לגבי הכסף סיכמתי עם יוסי דביר שכדי שאני לא אפול ולא אקבל סטירה, ברגע שיש תשלום מחברת ניטרון לחברת תנופה השיק יוסב, אני אשלם לפועלים שעבדו, אם זה סמי, ...זה פועלים נוספים... .
הסיכום היה שאם הוא לוקח את הפרויקט ואני בתוך העבודה דואג לפועלים... התנאי שלי, אחרי שאמר לי בתנאי שאהיה מנהל עבודה, הצבתי תנאי, אמרתי לו שאם אני מביא את גיסי הוא לא מכיר את יוסי דביר אלא את חיים. אמרתי לו שכשהוא מקבל שיק אני ויוסי דביר נסב אותו... אני לא לקחתי שום אחריות עבור המיסים שיוסי היה צריך לשלם. לקחתי אחריות אחת כי שמוליק לוי נתן מילה עלי לאנשים מכובדים... הסיכום ביני לבין יוסי דביר הוא שהוא לוקח את הפרוייקט מבחינת א.ב קבלני בניין ואני עובד פיזית בשטח. המעביד שלי הוא יוסי דביר מחברת תנופה".

במכוון ציטטתי מילותיו של הנאשם 2, להראות שבהתקשרות החדשה עם יוסי דביר לא נועד לדביר שום תפקיד ואין לו מעורבות כלשהי, למעט הוצאות חשבוניות, וגם לא נכנס ליחסים שבינו לבין הנאשם 1, ובמכלול זה - הטענה שדביר היה המעביד שלו, חסרת כל נפקות משפטית.

הצגת שלושה תלושים וודאי לא יכולה להפוך הקערה על פיה, כשסכום של 3,000 ₪ לא נראה כשכר חודשי סביר, ולא הובא נתון כלשהו, מביטוח לאומי או מס הכנסה, אודות תשלומים שביצע דביר עבורו. עצימת העיניים באשר לנפקות אותם שלושה תלושים - יש בה בהחלט להצביע על ידיעה אודות טיבם האמיתי.

את האמירה -
"אני הפקדתי בחשבון שלו את השיק מחברת תנופה שחס וחלילה לא ישלם למישהו אחר כי אני אחראי. את כל היתרה והמע"מ של השיק הוא קיבל. אני ביקשתי מחוקרי מע"מ להגיע לבנק שלי ולבדוק" (עמ' 114, שו' 18-20)
רואה אני כאישור לכך שהוא האחראי לכל המהלכים וחשש שכסף יגיע לידי דביר, ואם רצה לשכנעני שהפרשי הסכומים שבין ההפקדות בבנק לבין ההוצאות והיתרה שהעביר לדביר מעידים על כך שהיה קשר עסקי ביניהם והרוויח מההתקשרות מעל לעמלה שהתווספה לסכום המע"מ - יכול היה לטרוח ולעשות זאת, ולא לשלוח אותי לדוג במים עכורים, את ששלח את חוקרי מע"מ לחפש.

נאשם לא יכול לפטור עצמו מלשכנע בימ"ש בכנות טענותיו על דרך השלכת האחריות על אחרים, כך בד"כ, ובמקרה דנן בפרט, בהתחשב בגירסה שמסר עת נחקר ת/11, ת/12, בהודייה שם כי החשבוניות נועדו 'להוות כיסוי' חשבונאי ובנסיבות שהביאוהו להתקשרות עם דביר.

כפי גירסתו של אריה אביר, ע.ת. 1, כך גם הנאשם 2 מאשר כי בלא שיתקיים עוסק רשום עמו תוכל ניטרון להתקשר, לא היתה ההתקשרות יוצאת אל הפועל.
לכן - גייס בתנופה את יוסי דביר ופתר את הבעיה שנוצרה מרגע שהנאשם 1 סרב שחברת א.ב. קבלני בניין, שרשומה על שמו, תהא צד להסכם, והוא לא רצה להרשם כעוסק מורשה.

לגבי דבריו בהודעתו כי החשבוניות היו "כיסוי חשבונאי" הסביר כי החקירה היתה קשה וארוכה והוסיף:
"ברור שאני וסמי ביצענו את העבודה, לא אף אחד אחר כי אני וסמי היינו פועלים בחברת תנופה וביצענו עבודה בשטח..." (עמ' 115, שו' 3-4).
כפי שכבר הסברתי וחזרתי וציינתי, אין לי ספק שהבין היטב את השלכות האמירה שלו, כי ההתקשרות עם יוסי דביר נועדה להיות "כיסוי חשבונאי" ותו לא, ואין דבר פרט לכך מאחוריה.

לשאלותיו של עוה"ד מזור, ב"כ נאשם 1, אודות ת/1, השיק שניתן ע"ס 70,000 ש"ח והופקד בחשבונו, הסביר כי ניתן כמקדמה בלא חשבוניות כנגדו לא.ב. בניין שהיתה בקשיים, אישר שלא יודע מי חתום על גב השיק ואמר:
"בתחילת דבריי אמרתי שהבאתי את א.ב. בניין לקבל את העבודה, העברתי את העבודה לאריה, שנמצא בקשיים. אם הוא לקח את הפרוייקט הוא צריך סכום על החשבון, אמרו שאין בעיה, נקבעה פגישה עם האדריכל, קיבלנו טלפון החל הפרוייקט. הוצא כבר שיק וכדי להחזיר אותו לוקחים שבועיים. כשנוצרה הבעיה של סמי והמשפט שאני צריך לדאוג למישהו אחר, התגלגלו הדברים האלו". (עמ' 117, שו' 7-10).

בהמשך הסביר כי החשבונית הראשונה של תנופה כשנכנסה לנעל א.ב. בניין היתה בגין סכום זה (עמ' 117).

כשנטען לעומתו כי נאשם 1 מכחיש שראה את השיק ואינו חתום עליו ואילו ראה השיק היה מחזירו לניטרון, השיב כי השיק התקבל שעות ספורות לפני שהחלו לעבוד, כי הוא הסב אותו והפקידו לחשבונו, כי חשבון הבנק של נאשם 1 היה מוגבל, וחזר וציין כי מי שנתן את השיק היתה ניטרון (עמ' 119), והוא לא חתם בשם תנופה, לא קיבל השיק מתנופה או מיוסי דביר, ולא שנאשם 1 הסב אותו, והסכום הוא חלק מהתקבולים מניטרון לנאשמים, ולא שנעשה באמצעותו מעשה מירמה, כפי שנרמז, בינו לבין הנאשם 1.

הנאשם 2 התקשה להתמודד עם חקירתה של התובעת , עוה"ד הגב' יעל אריה הלדמן.
כשנתבקש לדייק ולהסביר איזה מהטענות נכונה יותר, הטענה שהיה שכיר כל ימיו ולא היה מעוניין בפתיחת תיק במע"מ או שהוא וסמי סיכמו לפתוח תיק במע"מ יחדיו, השיב:
"לא היה סיכום כזה. אם הייתי רוצה לפתוח תיק, הייתי פותח ולוקח את הפרוייקט לבד" (עמ' 119, שו' 32).

הוא ללמדך - כי האפשרות שהוא יפתח תיק על שמו - לא הועלתה, ואולי גם לא שיפתחו תיק יחדיו - וכל שנותר הוא שמלכתחילה חיפשו יחדיו פתרון חיצוני לבעיית "הכיסוי החשבונאי" שנוצרה.
כאשר נאמר כי נאשם 1 טען שהציע להביא חבר שייתן חשבוניות לחברת ניטרון, השיב שלא היה דבר כזה וגם לא שהציע להביא חשבוניות של תנופה, אלא שתנופה תיקח הפרוייקט. (עמ' 120, שו' 11-14).

לא שוכנעתי מהראיות בכללותן ומגירסתו שמאן דהוא מאותה חברה לקח על עצמו את הפרוייקט, ויותר מכך כאשר הנאשם 2 עצמו מסר כי דביר הבהיר מראש שלא יהיה קשור לפרוייקט, לא לביצוע ולא לתשלומים.
הוא מסר כי לא נכח באותו מעמד בו לכאורה יוסי דביר הגיע לחברת ניטרון והגיש לה חומר על חברת "תנופה", וטען שרק 'עודכן', נזהר בדבריו כשאמר שזה מה ש"זכור לו" (שו' 19), שהרי ידע כי דביר מעולם לא היה בניטרון וכי נאשם 2 חתם על ההסכם בשם תנופה.
מהנסיבות שפורטו עולה שדביר לא היה אמור להיות שם, לפיכך ברי שדבריו שקר הם ונועדו להטעותני ביודעו כי דביר ממילא לא יאותר למתן עדות.

לגבי ת/19, אישר שמי שרשם את החשבוניות היה יוסי דביר ולא שלל כי היו מקרים בהם גם הוא היה מעביר את החשבוניות להנהלת החשבונות.
הוא שלל אפשרות כי הוא וסמי לא היו שכירים בתנופה והסביר כי אם הציגו עצמם בניטרון כחברת "תנופה" היה זה רק משום שכולם ראו בהם נציגים של תנופה והסביר שלקח על עצמו אחריות של מבצע, וגם לתשלום עבור ספקי חומר לכן הקפיד שהשיקים יופקדו בחשבונו, ולא כפי טענתו של נאשם 1 שחשבונה של החברה היה מוגבל.
כמובן שלא טרח להביא ראיות להפריך הטענה אודות חשבונו של דביר, בראיות אובייקטיביות.
כשנשאל מדוע לקח אחריות זו הסביר:
"לקחתי הכל על אחריותי כי הצעד הראשון היה לקחת את העבודה מאריה אביר על ההמלצה של שמוליק לוי ולהעביר אותה לא.ב. בניין. אני שומר על התדמית לאורך 25 שנים. היום אני שכיר ועובד בחברה אחת ודואג לעבודה כאילו אני בעל הבית". (עמ' 122 שו' 5-7).

לדבריו, לאחר החקירה הפסיק לעבוד ב"תנופה" משום שהחברה נעצרה, נסגרה כי לא היתה עבודה, אך לא ביסס דבריו ולא שכנעני.
הוא לא ידע ולא התעניין איפה משרדיה של תנופה, ולשאלה בנושא השיב:
"ת. משהו בפתח תקווה. אני לא נסעתי פיזית למשרדים" (עמ' 122, שו' 14-15).
על אף שמשרדיה, כעולה מהחשבוניות, במקום אחר.
את הטענה שמעולם לא התעמק בעניין הכתובות ולא יודע איזו כתובת היא האמיתית, קשה לקבל משטען כי התקשר עם "תנופה" כמעביד שלו, ובכל זאת- לא ידע דבר אודותיה.
על אף שניסה לתאר עצמו כשכיר מסור בלבד, גם אישר כי אריה ולזי היו פונים אליהם בהצעות לעבודות והוסיף: "זו עבודה שהיינו בתוכה והתגלגלה עוד אחת" (עמ' 122, שו' 30), אישר שנחתמו חוזים ושנכח בזמן המו"מ לגביהם והסביר כי בהיותו מנהל עבודה גם מוסמך להיות נוכח במו"מ, ולגבי חתימה על החוזים אמר כי היה מביא כל מסמך לחתימה של יוסי דביר, אך הטענה מופרכת משלא הוצג שום מסמך שדביר חתום עליו ולגבי נ/4 אישר שחתם על ההסכם לבדו.
כשנשאל לגבי נ/3 , סיכום פגישה בטרם נחתם ההסכם, אמר:
"מי ישב עם מי אני לא זוכר. זה סיכום פגישה. אנחנו יושבים במשרד ומשוחחים. זה לא חוזה". (עמ' 123, שו' 14).
וכשנאמר לו כי נ/4 הפך את נ/3 לנספח להסכם שנחתם, אמר:
"החוזה נחתם ב-14/03/01, ההסכם הנספח נחתם ב-12/03/01 החוזה הוא קודם ואח"כ הנספח? סיכום פגישה היינו עושים בשטח גם ואח"כ היה מדפיס את זה וחותמים". (עמ' 123, שו' 17-18).
מה שמעיד על מעורבותו בכל הליך ההתקשרות עם ניטרון כשותף לנאשם 1.

לגבי ת/1, השיקים שהופקדו בחשבונו מחברת ניטרון לתנופה עבור העבודות שביצעו, אישר את דברי ע.ת. 1 אריה אביר כי הם ביקשו למחוק מהשיקים את המילים "למוטב בלבד" וכן שהפקיד את השיקים לאחר שיוסי דביר חתם והסבם, כל זה לטענתו, משום שחפץ שהפועלים והספקים יקבלו את המגיע להם.
כפי שהוסבר בת/11 ו-ת/12 ובעדותו הסכים כי כל שיק היה מופקד בחשבונו והיה מפריש הוצאות וכו' ואת מה שנשאר לאחר ההוצאות, היה מעביר לדביר.
כשנאמר לו כי אמר בהודעתו שנתן המע"מ ואחוז מסויים לדביר השיב:
"החוקר תרגם את זה לאחוזים. אמרתי לו שזה יכול לנוע בין 10% - 15%. בבניין פעם מרווחים פחות ופעם יותר" (עמ' 124, שו' 15-16).
אך לא הביא שום דוגמא, מה שיכול היה בקלות יתרה לעשות.

כשנשאל:
"תסביר לי, אמרת שיוסי דביר, בעלי חברת תנופה, נתן לך סמכויות לחתום על חוזים בשם חברת תנופה, להפקיד את השיקים של חברת תנופה בחשבון הבנק שלך, לפעול מול הספקים, להתקשר עם חברת ניטרון, להביא פועלים ולא נתן לך סמכויות לרשום חשבוניות?

השיב:
"לגבי ההפקדה בחשבון שלי ותשלומים הבהרתי. אני לא בעל החברה, שאני יכול לקחת חשבונית ולרשום" (עמ' 124, שו' 24-28).
את טענתו כי חתם על הסכמים פנימיים, לא התקשר עם ספקים אלא רק שילם להם ובסופו של דבר ניתנה לו סמכות של מנהל עבודה, ובגדרה לא נכללה הסמכה לרשום חשבוניות שהרי אינו בעל החברה, דוחה אני וקובעת שהתרשמתי שהיה הרוח החיה בעסקה, ולא ערך חשבוניות רק משום שזה נשאר תפקידו של דביר על מנת שיוכל לפקח על סכום החשבוניות והאחוז שהוא מקבל כעמלה.
את דבריו כי בהודעתו ישנה התייחסות ל"סכום המע"מ" רק משום שהחוקר ניסח זאת כך והוא לא התעסק במע"מ אלא העביר "סכום מסויים" ולא יכול היה לנקוב בו, דוחה אני.
לא ניתן לקבל טענה כי ב"סכום מסויים" ערטילאי, שילם דביר את המיסים וביטוח לאומי מבלי לדעת מהו הסכום, אלא אם כן כפי שנרשם בהודעתו אמר שהמדובר באחוז מסויים משווי החשבונית.
כשנשאל כיצד זה שהוא כשכיר מחלק בעצם את התמורה שקיבלו מן העבודות, הסביר כי זה היה מקרה חד פעמי ודיבר עם שמואל לוי והיו לחצים והשתדל לנהל זאת עד כמה שיכול. אך כידוע, לא מדובר באירוע חד פעמי, אלא ב-17 הזדמנויות לפחות, כמספר החשבוניות.
כשנשאל לגבי הפועלים סיפר כי יוסי דביר מעולם לא נתן להם הוראות ולא אספם מן הצמתים והיה מגיע לשטח מאוחר יותר, בעשר, בגפו, והוסיף כי בכל הפעמים שעבדו בחברת ניטרון נכח יוסי דביר.
כשעומת עם טענתו של נאשם 1 כי לא ראה את יוסי דביר, השיב כי ייתכן שלא ראה אותו אך הוא ראהו.
מאוחר יותר כשנאמר לו כי כולם טוענים שלא ראו את יוסי דביר בשטח, השיב: "מה לעשות?" (עמ' 126, שו' 23), וכאילו נכנע והודה שלטענתו אין כל יסוד. עוד טען שדביר עבד בחברה בכפ"ס ובשטח אלא שכתובת תנופה בהסכם היא בתל אביב, מה שחוזר ושומט היסוד תחת טענות הנאשם על שותפות דביר בפרוייקט.
לגבי טענתו של נאשם 1 כי עבד כשכיר אצלו השיב כי הוא עצמו עבד כשכיר בחברת "תנופה" ונאשם 1 הגיע דרכו לעבודה זו אך לא היה הפועל שלו ולא יכולה להיות סיטואציה בה נאשם 1 היה שכיר מטעמו כשהוא בעצמו שכיר.
לשאלה:
"אתה מאשר את זה שסך הכל תפקידו של יוסי דביר היה להוציא את החשבוניות?
ענה:
"יוסי דביר קיבל את השיק, הסב אותו, נתן לי, דאג לתשלומים, מיסים, ענייני ניירת" (עמ' 127, שו' 12-13)
ובכל זאת - לא הציג מסמך אחד לאישוש הטענה שדביר פעל בפרוייקט ו/או שרו"ח מטעמו סיפק מסמכים שהיו דרושים במהלך העבודה.
מספר פעמים נתבקש להסביר כיצד זה אריה אביר טען לאורך כל הדרך כי מעולם לא הגיעו אליו והסבירו לו כי יש בעיה עם הנאשם 1, בכל אחת מהפעמים התחמק ולבסוף השיב כי אריה טועה ומתייחס לשנה אחרת וכי יש ניירת שמוכיחה ההיפך.
בהנתן שתקופת ההתקשרות עם ניטרון היתה לשנה אחת בלבד, ולפרוייקט האמור שנדון בכתב האישום, גם תשובה זו מעידה על חוסר האמון שבגרסה, ועל כך שלמעשה לא היו לו תשובות לשאלות מהותיות שהציבה לו התביעה על יחסיו האמיתיים עם "תנופה".
כשנשאל כיצד יוכל להוכיח שלא היה שכיר בתנופה מלבד תלושים שהציג, טען כי ישנם דפים של חברת תנופה שיוסי חתם עליהם ומראים שהיה שכיר, אלא שלא הציג מסמך כלשהו, וגם התלושים לא נחזים להראות אמיתיים, לא עפ"י כתובת החברה ולא על פי שם החברה, "תנופה - י.י. סחר" במקום "תנופה - עבודות בנין וכ"א", כפי שנרשם בחשבוניות, לא בהעדר פרטים בדבר מס' תיק ניכויים , לא בהתחשב בחודשי התשלום - 7, 8, 11, 12 - לשנת 2000, ולא עפ"י גובה התשלום, 3,000 ש"ח נטו, שנראה סכום מגוחך להפליא!.

בנסיבות כולן, לפיכך, לא ניתן לקבל את גירסתו המאוחרת שניתנה בבית המשפט לפיה היה שכיר של תנופה, ושוכנעתי, כפי טענתו בהודעותיו ת/11 ות/12, שההתקשרות עם "תנופה" היתה לצורך אחד - קבלת חשבוניות - כדי לעמוד בהסכם עם ניטרון ושלא תופסק העבודה בפרוייקט שהיתה חשובה לנאשמים שניהם, לפרנסתם.

11. סיכום ומסקנות

1. הנאשמים מלכתחילה חתמו הסכם עבודה עם "ניטרון" בכוונה לעבוד כשותפים.

2. כדי שיוכלו לעמוד בהסכם, נאשם 2 חבר לנאשם 1 שהיה רשום כעוסק מורשה.
תקופה ארוכה למצער, כשנות רישומו כעוסק, ניהל נאשם 1 עסק ונאשם 2 מנהל עבודה בכיר. עובר להתקשרות - הנאשם 1 סירב להמשיך ולהוציא חשבוניות.

3. הנאשם 2 קיבל העבודה בעקבות המלצה של שמואל לוי, והיה חשוב עבורו לעמוד בציפיות לכן טרח לחפש 'כסות' חשבונאית אחרת משכשלה האפשרות לשימוש בחשבוניות של א.ב. קבלנים - שבעליה הנאשם 1 ובעקבות כשלון עסקי שלה.

4. משנשאר ספק אודות הטענה אם הנאשם 1 סירב לרשום תיק עוסק או ששניהם יחדיו סרבו לעשות זאת, ובהתחשב בכך שמאותו כשלון עסקי לא נודע דבר בזמן אמת לנציגי ניטרון, ובלבד שלא יבוטל ההסכם, ומשלא דווח לניטרון דבר על כך שאין זהות בין תנופה לנאשמים, או שהנאשמים שכירים שם או מה מערכת היחסים האמיתית בין הנאשמים לתנופה, הרי שגיוס תנופה נועד לצורך אחד בלבד, הנפקת חשבוניות - היינו - פתרון חשבונאי לנאשמים.

5. ההודיה והידיעה של שני הנאשמים כי לא נדרשו מתנופה ו/או יוסי דביר מעורבות בניהול או בפיקוח או כל מעורבות אחרת , וזה היה תנאי מקדמי של יוסי דביר, וכי השיקים של ניטרון הופקדו בחשבונו של נאשם 2 ונפדו שם - יש בה לשכנע כי בפועל לתנופה לא היה שום קשר לעסקה, למעט - לעניין הנפקת חשבוניות וקבלת סכום המע"מ + עמלה תמורתן.

6. לפיכך, יוסי דביר ולחילופין "תנופה", שימשו ידם הארוכה של הנאשמים והוציאו עבורם חשבוניות מס, כאשר הנאשמים לא היו זכאים לעשות כך, משהתקיים נתק בין חב' "תנופה" לבין הצדדים האמיתיים לעסקה - הנאשמים וחב' ניטרון, ו"תנופה" לא היתה צד לאותה עסקה.

7. הוצאת החשבוניות של "תנופה" ומסירתן ל"ניטרון" נעשתה על מנת שהעסקה לא תבוטל ובכדי ש"ניטרון" תוכל לקזז תשומות, לכן כל שנדרש מ"תנופה" היה שרישומה במע"מ הוסדר כחוק.

8. יוסי דביר ותנופה לא הפיקו רווח מהעיסקה למעט מע"מ + עמלה שקיבלו. סמכות רישום החשבוניות נשארה בידי דביר רק כדי שיהיה לו מידע על סכומי המע"מ והעמלה שיקבל.

9. בשום שלב הנאשמים לא היו שכירים בתנופה, לא התנהגו כך ובוודאי שלא היו שכירים אחד של השני.

לעניין זה גירסאותיהם בפני
שקריות ונדחות מכל וכל ובולט היה לעין שאינם מסוגלים לתת תשובה אמינה אחת בנושא זה לשאלות התביעה.

10. מקובלת לפיכך עמדת התביעה כי בת/6, ת/7, ת/11 ו-ת/12 הודיות של הנאשמים, והתוספת הראייתית הדרושה הינה בבחינת "דבר מה".
"דבר מה" נמצא למכביר ובעיקר משהוכח שלנאשמים אין כל קשר עיסקי ל"תנופה" כי אין לתנופה כתובת לאיתורה, כי דבר קיומה של תנופה ויוסי דביר כקבלן מטעמה הוסתר מניטרון, כי יוסי דביר מעולם לא נראה בשטח ולא זוהה ע"י נציגי ניטרון, וכל אחד מהשיקים הופקד בחשבונו של נאשם 2 עבור הנאשמים העובדים והספקים, לרבות - ספק החשבוניות - שלאמתחתו זרמו המע"מ + אחוז מסויים.

11. "ניטרון" בפועל קיזזה תשומות, על פי החשבוניות שהוצאו.

12. מקובלת עלי עמדת התביעה כי חלוקת התפקידים המסויימת שבין הנאשמים, במסגרתה הנאשם 2 עסק יותר בהיבט המסחרי ונאשם 1 עבד בשטח לא מביאה לאבחנה לפיה יש חלוקת תפקידים ברורה ביניהם, ואין האחד מעורב בתפקידו של האחר.

שוכנעתי כי לשניהם יחד ולכל אחד מהם לחוד מעורבות בקשרים המסחריים ובעבודה בשטח, וכל אחד ידע היטב מטרת ההתקשרות והיה מעורב בביצוע ובדרך קבלת התשלום, הנפקת החשבוניות והצורך ברכישתן.

13. בשל אלו - מוצאת אני להרשיע את הנאשמים בעבירה לפי סעיף 117 (א)(5) לחוק מע"מ.

14. לא שוכנעתי כי התביעה הרימה הנטל להוכיח כי מטרת המעשה מלכתחילה היתה להתחמק מתשלום מס, כהוראת סעיף 117 (ב)(8) לחוק.
אין ספק כי לעניין זה זקוקה היתה התביעה לעדותו של אותו יוסי דביר שנעלם לה, ולא אותר, לא לצורך משפטו ולא כדי ליתן עדות בעניין הנאשמים דנן.

לעניין זה, גם אם יש אפשרות וסביר להניח שהנאשמים יכלו לצפות כי מי שאין לו כתובת, ומספק חשבוניות שחזותן שונה, ושם החברה שונה מחשבונית לחשבונית - אינו מעורב בעיסקה - לא יעביר המע"מ לשלטונות וישלשלו לכיסו, לא שוכנעתי ולא הוכח כי יכלו הם לצפות ורצו בקרות התוצאה - היינו: השתמטות מתשלום מס.

ניתן לומר, כי שוכנעתי שהנאשמים חפצו לפתור בעיה שנוצרה משלא יכלו להמשיך ההתקשרות בין "ניטרון" לא.ב. קבלני בניין במתכונת המקורית לכן התקשרו עם "תנופה", לקנות חשבוניותיה ולא על מנת להשתמט מתשלום מס.
עוד ניתן להניח, כי אילו כוונתם היתה להשתמט מתשלום מס, יכולים היו בקלות רבה לייצר חשבוניות כוזבות, "ליהנות" מכל העולמות ולא לשלם לאחר תמורתן את סכום המע"מ + עמלה. ניתן להוסיף כי גם אם נכונה טענת התביעה ששני הנאשמים היו מצויים בעסקים ורכשו חשבוניות "מדומות", עדיין אין זה הכרחי שהמניע לרכישתן השתמטות ממס בלבד.
על אף שיש יסוד לתמיהת התביעה מדוע לא יפתחו הנאשמים תיק עוסק מורשה חלף הסתבכות עם תנופה, עדיין אין לומר כי ההסבר שנתנו מחוסר יסוד לחלוטין ומעיד על עצימת עיניים וגם תשובותיהם של הנאשמים שלא התעניינו במעשיו של דביר, לא יכולות לבוא ולמלא החסר.

15. דוחה אני טענות התביעה בדבר המשקל שיש לתת להמנעות הנאשמים מלזמן עד מטעמם - את יוסי דביר.
התביעה כשלה להביאו, על אף החשיבות הרבה לעדותו, וגם הנאשמים.
לפי תכתיב השכל הישר, במקרה זה, חוסר היכולת להביאו פגם בתשתית ראיות התביעה, ואין להטיל האשם לפתחה של ההגנה.
ברם, ציינתי והסברתי כי הנאשמים כשלו לשכנעני באשר לקשרים עם "תנופה" ומסגרת העסקתם, ושם נמנעו הם מלהביא עדים.

16. לפיכך - מזוכים הם מחמת הספק מעבירה לפי סעיף 117 (ב)(8) ומורשעים בעבירה לפי סעיף 117 (א)(5) בלבד.

ניתנה היום, כ' באייר, תשס"ה (29 במאי 2005) במעמד הצדדים.
ליה לב און, שופטת
קלדנית: אורית. פ








פ בית משפט שלום 1412/02 מדינת ישראל נ' בנישטי סלומון, יוסף חיים (פורסם ב-ֽ 29/05/2005)