פסקי דין על מרים ורהפטיג | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

13240-09/15 בל     10/08/2017




בל 13240-09/15 מרים ורהפטיג נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 13240-09-15


10 אוגוסט 2017

לפני
:

כב' השופטת
אסנת רובוביץ
- ברכש

ה
תובעת
1
.
מרים ורהפטיג
ע"י ב"כ: עו"ד עדי אברהמוב
-

ה
נתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד וידנה




פסק דין


לפני תביעתה של התובעת לתשלום דמי לידה ותשלום גמלת שמירת היריון מיום 2.4.14 כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" ו/או "החוק"), זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי
(להלן: "הנתבע") מיום 7.9.14 בה נדחתה תביעתה לתשלום גמלה לשמירת הריון ונדחתה חלקית תביעתה לתשלום דמי לידה.
ביום 22.6.16 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני
חברתי כב' השופטת איצקוביץ, ונקבע כי השאלות שבמחלוקת הן:
א.
האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין משי הוד ועוד (עסקי מזון) בע"מ (להלן – חברת משי הוד)?
ב.
האם התובעת סיימה לעבוד בחברת א.ב. אגמים בניה ופיתוח בע"מ עקב שמירת הריון?
ג.
זכאות התובעת לגמלה לשמירת הריון בגין עבודתה בחברות א.ב. אגמים ובניה ופיתוח בע"מ ובחברת משי הוד ועוד (עסקי מזון) בע"מ.
ד.
זכאות התובעת לדמי לידה בגין עבודתה במשי הוד ועוד (עסקי מזון) בע"מ.
התיק נקבע לישיבת הוכחות וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי התובעת.

ביום 21.12.16 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות התובעת ובעלה. הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב.

העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מחומר הראיות:
התובעת ילידת שנת 1993, עבדה בחברת א.ב. אגמים בניה ופיתוח בע"מ (להלן – חברת אגמים).
ביום 2.4.14 פנתה התובעת לבדיקת רופאת נשים בשל צירים מוקדמים ולאחר בדיקה הופנתה התובעת למיון. במיון בית החולים מעייני הישועה מיום 2.4.14 הומלץ לתובעת על מנוחה וחופש מחלה של שבוע. התובעת המשיכה במעקב הרפואי בשל המשך תלונותיה על צירים מוקדמים והומלץ לה על המשך מנוחה בבית.
ביום 25.4.14 קבע רופא מומחה כי על התובעת להיות בשמירת הריון מיום 2.4.14 ועד ליום 8.6.14 בשל צירים מוקדמים וקיצור צוואר הרחם וקבע כי זהו מצב רפואי המסכן את התובעת ואת העובר (ר' נספח יב' לכתב התביעה).
התובעת ילדה ביום 10.6.14.

טענות הצדדים בתמצית
לטענת התובעת, בעת יציאתה לשמירת הריון, ביום 2.4.14, עבדה בשני מקומות עבודה – חברת אגמים וחברת משי הוד. לטענתה, היא עבדה בחברת אגמים עד ליום 2.4.14, כאשר מיד לאחר העבודה נסעה לטיפול במוקד היות וחשה ברע, בסביבות השעה 16:00. עוד טוענת התובעת כי למחרת היום הודיעו לה טלפונית לא להגיע לעבודה, זאת מבלי שידעו שהיא הייתה במוקד וביום 3.4.14 בערב עדכנה את אחד ממנהלי החברה על מצבה. לטענת התובעת עבדה גם בחברת משי הוד החל מיום 1.12.13 ועד ליציאתה לשמירת הריון וכי לעבודה זו הגיעה דרך ידיד המשפחה וביצעה אותה מהבית והתשלום בוצע בהתאם לרישום השעות על ידה.

לטענת הנתבע, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין חברת משי הוד, ועולה כי לא התקיימו יחסי עבודה. עוד טען הנתבע כי נראה כי תלושי השכר הופקו למראית עין בלבד, וכי הסכום ששולם לתובעת לא שיקף את היקף עבודתה או את סוגה. לטענת הנתבע התובעת אף לא הוכיחה כי עבדה ביום 2.4.14, ואף הצהרת המעסיק סותרת את טענתה, שכן לשיטת הנתבע הפסקת עבודתה של התובעת היתה עקב סגירת חברת אגמים ולא בשל שמירת הריון. לחילופין טען הנתבע כי גם אם תתקבל טענת התובעת כי עבדה ביום 2.4.14, מדובר ביומה האחרון של התובעת לעבודה ולכן היא אינה זכאית לגמלת שמירת היריון שכן אין לתובעת יום קובע להפסקת עבודתה.

דיון והכרעה
זכאות התובעת לגמלת שמירת הריון מחברת אגמים
סעיף 58 לחוק מגדיר "שמירת הריון" כך:
"היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1)
מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2)
סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה;"
.
בתקנה 4(1) לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991
(להלן – התקנות) נקבע כי :
"התובעת תודיע למוסד בכתב -
(1)
על המועד שבו הפסיקה בפועל לעבוד בשל שמירת ההריון;
...
" (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).
כעולה מלשון החוק והתקנות, הזכאות לגמלת שמירת היריון תלויה בשאלה אם היעדרות המבוטחת מהעבודה קשורה בקשר סיבתי עם הצורך הרפואי לשמירת היריון ובשאלה זו הצדדים חלוקים בענייננו.

לאחר שמיעת העדויות ושקילת מכלול החומר שהובא בפני
, לרבות האישורים הרפואיים שהוצגו, שוכנעתי כי היעדרות התובעת מעבודתה היתה קשורה עם הצורך לשמירת הריון. להלן אפרט את נימוקי.
מחומר הראיות עולה כי חברת אגמים דיווחה על סגירת תיק הניכויים מתחילת חודש מרץ 2014 ולאחר מכן ביקשה לתקן את הדיווח, כך:
"בטעות ובתום לב דיווחתי על סגירת תיק הניכויים כבר מתחילת חודש מרץ 2014. בפועל העסקתי עובדים עד לסוף חודש מרץ ואף דיווחתי על כך בטופס 102.
נא לתקן ולעדכן את תאריך סגירת תיק ניכויים מס' 921451613 והפסקה של העסקת עובדים עד חודש 3/4/14 (מחודש אפריל לא העסקתי יותר עובדים ואין בכוונתי להעסיק יותר עובדים בחברה זו)
" (ר' נספח ז' לכתב התביעה המפורט).
כמו כן צירפה התובעת את אישור מעסיקה, בו צוין כי התובעת עבדה בחברת אגמים כמנהלת חשבונות כ-8 חודשים, עד הפסקת פעילות החברה (ר' נספח ט' לכתב התביעה המפורט).
גרסת התובעת כי ביום 2.4.14 היא עבדה בחברת אגמים, לא נסתרה (ר' סעיפים 8-16 לתצהירה). להוכחת טענה זו צירפה התובעת מיילים מחשבון המייל הפרטי שלה, שנשלחו בעניין חברת אגמים, לחודשים מרץ-אפריל 2014 (ר' נספח ב' לתצהירה). עיון בתכתובות המייל מעלה כי התובעת התכתבה עם אנשי קשר שקשורים לחברת אגמים, בעניינים הקשורים לחברה, כאשר לחלקם צירפה התובעת העתקי חשבוניות, קבלות ופוליסות ביטוח.
ביום 1.4.14 שלחה התובעת את המייל הבא:
"הי גליה,
אנו מודעים לחוב.
אבדוק זאת שוב מול שגיא,
יומנעים
מירי".
ביום 1.4.14 שלחה התובעת מייל נוסף, כמצוטט:
"הי יוליה,
אני צריכה צילום חשבונית של ספק בשם תריסי רוני (מס' 3012) – אצלינו אין רישום שלו של 2013 ושגיא רוצה את כל הח-ן ששלח לנו.
נא שלחי לי בפקס או מייל (אני רואה שזה ח-ן לפי הגיבוי ששלחת לי)
פקס: 03-6246015
תודה מירי
א.ב. אגמים" (כך במקור – א.ר.ב).

וביום 2.4.14 שלחה התובעת מייל נוסף בשעה 08:42:
"הי יוליה
טיפלת בחשבוניות זה די דחוף לנו, מחכה להם...
תודה- מירי".

ערה אני לכך שמדובר בחשבון המייל הפרטי של התובעת, אשר נהגה להשתמש מעת לעת במחשב של חמה, בו היה גם אינטרנט, אולם תשובתה בחקירתה הנגדית כי "שלחתי מיילים שקשורים לעבודה בא.ב. אגמים שהחומר היה במחשב של א.ב. אגמים העבודה שם. למה שאני אעבוד לא.ב. אגמים בהתנדבות מהדירה של חמי?" (ר' עמ' 9 שורות 1-5 לפרוטוקול) מהימנה בעיניי. ואף מתיישבת עם ההתכתבויות הישנות יותר שצירפה התובעת בהם ניתן לראות שיטת התקשרות דומה גם לאורך כל חודש מרץ.
לאור האמור שוכנעתי כי אכן עבדה התובעת בחברת אגמים עד ליום 2.4.14, כולל.
גרסתה של התובעת כי במהלך יום עבודתה 2.4.14, חשה ברע ולכן פנתה למוקד לאחר העבודה, לא נסתרה אף היא.
עיון בחומר הראיות מעלה כי ביום 2.4.14, בשעה 09:01, שלחה התובעת מייל לאחותה בו היא מציינת: "בבוקר היה לי עוד פעם כאב חזק בבטן, אני פוחדת מזה...
אולי אקפוץ למוקד?
" (ר' נספח א' לתצהירה).
מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה המפורט עולה כי התובעת אכן פנתה ביום 2.4.14 למוקד, שם התקבלה בשעה 15:52 לבדיקת רופאת נשים אשר קבעה כי התובעת סובלת מצירים מוקדמים בנוכחות אורך צוואר גבולי והיא הופנתה למיון (ר' נספח י' לכתב התביעה המפורט). התובעת נבדקה במיון באותו היום והומלץ לה על מנוחה בבית וניתנה לה חופשת מחלה של שבוע ימים (ר' נספח י' לכתב התביעה המפורט).
גרסת התובעת כי למחרת היום התקשר אליה שגיא, אחד המנהלים בחברה ואמרה לה לא להגיע לעבודה כי "יש בלגן במשרד", לא נסתרה. התובעת הצהירה כי כאשר התקשר אליה טרם הודיעה למעסיקה כי היא נמצאת במוקד, בבדיקות וכי הודיעה על כך בערב למנהלת השנייה, עדי רז (ר' סעיפים 10-11 לתצהירה). אכן התובעת לא תמכה את גרסתה בעדותם של מנהלי חברת אגמים אולם עדותה של התובעת כי לא הצליחה להשיגם, מהימנה עליי (ר' עמ' 8 שורות 21-27 לפרוטוקול).
בפסק דינה של חברתי כב' השופטת יעל אנגלברג שהם בבל (ב"ש) 48818-01-14 מורן בלחסן נ' המוסד לביטוח לאומי
(פורסם בנבו מיום 17.11.15) בו התקבלה תביעת מבוטחת לגמלת שמירת הריון מקום בו ידעה התובעת כי מקום עבודתה נמצא בסכנת סגירה, אביא את דבריה של כב' השופטת אנגלברג שהם, אשר מקובלים עליי ויפים לענייננו:
"ההלכה הפסוקה קובעת כי גמלת שמירת הריון, וכך גם דמי לידה מהווים גמלה מחליפת הכנסה, כל זאת לשמירת רמת חייה של המבוטחת. משאין מחלוקת כי מהבחינה הרפואית נזקקה התובעת לשמירת הריון, עמידת הנתבע על הטענה כי ממילא לא היתה לתובעת עבודה בשל פיטוריה, אינה עולה בקנה אחד עם ההגינות כמו גם עקרונות הבטחון הסוציאלי. ראשית, אפשרות לפיטורים איננה פיטורים, ולא ניתן לומר כי התובעת ידעה בוודאות שתפוטר. שנית, ברור הוא כי גם אם מקום העבודה היה ממשיך לפעול, לא יכולה הייתה התובעת להמשיך לעבוד בו, בשל הצורך בשמירת היריון, שלגביו לא היה חולק. שלישית, ניתן להניח, כי אילולא הייתה התובעת בשמירת היריון בסמוך למועד סגירת הגן, הרי שהייתה מחפשת עבודה אחרת. קבלת עמדת הנתבע והטלת ההשלכות הנובעות מסגירת הגן על זכאותה של התובעת חוטאת למטרות העומדות בבסיס הענקת גמלת שמירת הריון".
לאור כל האמור אני מקבלת את גרסת התובעת כי סיימה את עבודתה עקב שמירת ההיריון וקובעת כי היא
זכאית לגמלה לשמירת הריון בגין עבודתה בחברת אגמים.
שכן מהאישור הרפואי עולה, ולא הוכח אחרת, כי תקופת שמירת ההיריון ניתנה לתובעת עד למועד הלידה ולא הוכח כי לא היתה לשמירת ההיריון הצדקה רפואית.


האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין חברת משי הוד
?
ההלכה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ואינו נקבע רק על פי ההגדרה שניתנה לכך ע"י הצדדים אלא על פי מכלול הנסיבות.
המבחן הנוהג בבתי הדין לעבודה לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעסיק הוא "מבחן מעורב" תוך שימת דגש על מבחן ההשתלבות, שלו שני פנים. הפן החיובי –קיים "מפעל" יצרני, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת נדרשת לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו גורם חיצוני. והפן השלילי – שהאדם שבו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני. ישנם מבחני עזר נוספים כגון: מבחן הפיקוח, הכוח לשכור ולפטר עובד, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ושאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים.
סעיף 40(ב) לחוק מגדיר מבוטחת לדמי לידה - "עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 והיא מועסקת בישראל, אם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל".

סעיף 1 לחוק מגדיר "עובד" כדלקמן – "עובד – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, 'בן משפחה' - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".
מאחר וחברת משי הוד אינה חברה בבעלות מי ממשפחתה של התובעת, הרי שהיא אינה עונה להגדרת "בן משפחה" שבסעיף 1 לחוק, אשר מרחיב את תחולת המבחן המעורב לקביעת יחסי עובד-מעסיק, כך שיותר אנשים יחסו בגדר המונח "עובד" כהגדרתו בחוק. ועל כן יש לבחון האם יש לראות בה עובדת לפי המבחנים הנוהגים בדיני עבודה.
אקדים ואומר כבר בשלב זה, כי לאחר שמיעת העדויות ו
שקילת מכלול החומר שהובא
, לא שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח קיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין חברת משי הוד בתקופה הרלבנטית ותביעתה לקבלת דמי לידה וגמלת שמירת הריון בגין עבודה בחברה זו – דינה להידחות, כפי שיובהר להלן.
אכן מחד, הוצגו לבית הדין
תלושי שכר בגין התקופה הנטענת וכן גרסתה של התובעת בדבר מסגרת העבודה ותפקידה בפועל לא נסתרה בעיקרה.
אולם מנגד, עיון בתלושי השכר שהוצאו לתובעת מעלים כי הם הודפסו בדיעבד ביום 24.4.14. בנוסף, הודתה אף התובעת כי שכרה אינו תואם את מה שסוכם עימה, כ- 30 ₪ לשעה לשלוש שעות בכל יום, וכי בפועל קיבלה שכר גבוה יותר, שלא תאם את השעות שרשמה בפנקס שכביכול העבירה לחברת משי (ר' הפנקס בנ/2), כמצוטט:
"ש. את יכולה להסביר לי איך יכול להיות שהרישום של השעות לא תואם לתלושי שכר שקבלת ממשי? ת. אני לא זאת שחשבתי את תלושי השכר שחשבתי בפועל את הסכום שאני אמורה לקבל. את הפנקסים העברתי לבעלי והוא העביר לחמי. איך זה התגלגל הלאה, מי חישבת אני לא יודעת. אין לי מושג איך ומה חשבו. אני קבלתי את מה שהגיע בתלוש בשיקים שגם אותם קיבלתי מאוחר. לא הייתי החשבת של החברה אז לא אני עשיתי את החשבון. ש. לא הפריע לך שהתלוש שכר לא תאם את שעות עבודתך? ת. לפי החשבון שעשיתי בראש לדעתי הייתי צריכה לקבל פחות. ראיתי שקבלתי סכום שמצדיק מאוד את העבודה שעשיתי. ז"א עבדתי סה"כ באזור סביב השלוש שעות כל יום, וקבלתי על זה שכר כ-1800 ₪ שזה היה נראה לי תוספת מאוד יפה. לא הפריע לי. הפוך" (ר' עמ' 7 שורות 10-19 לפרוטוקול).
כמו כן בהודעתה הראשונה לחוקר הנתבע, השיבה כי סיכמה בשיחת טלפון עם מר אהרונוביץ' על שכר של 30 ₪ לשעה, 3 שעות ביום (ר' נ/1 עמ' 2 שורות 50-52) וכשנשאלה התובעת מה היה התעריף לשעה בחקירתה השנייה, השיבה: "אני זוכרת מה שאמרתי בחקירה הקודמת. ואחרי שחזרתי הביתה ודיברתי עם בעלי
והוא אמר לי שהוא דיבר עם אבא ואבא שלו נתן לי את השכר לפי מה שאבא שלו קבע, חשב שמגיע לי, בלי קשר לשעות" (ר' נ/3 בשורות 188-192).
ובהמשך אמרה התובעת כי ".. השכר הזה היה בעצם מתנה מחמי. אז שתקתי כי אל עצמי לא הייתי קובעת את השכר כזה על עבודה שעשיתי. ש. מה הכוונה שלא היית קובעת לעצמך כזה שכר על עבודה שעשית? ת. 1800 ₪ על כזו עבודה זה סכום יפה, קיבלתי סכום יפה אז לא עניין אותי" (ר' נ/3 בשורות 199-203).
עוד עולה מחקירתה של התובעת והודעתה לחוקר הנתבע כי מעבר לשיחת הטלפון היחידה שנערכה לטענתה עם מר אהרונוביץ', בה הוסבר לה לטענתה מה תפקידה ומה השכר אותו תקבל, לא נפגשה התובעת עם אותו מר אהרונוביץ' ולא דיברה איתו טלפונית, לא היתה במשרדי החברה ולא פגשה אף אחד מעובדי החברה (ר' עמ' 4 בשורות 22-27 ועמ' 5 שורות 1-6 לפרוטוקול).
כאמור, לטענת התובעת מי שקיבל אותה לעבודה היה מר אהרון אהרונוביץ' כאשר פנה לבעלה והציע לה את העבודה וזאת ללא ראיון עבודה, ולו טלפוני (ר' סעיף 28 לתצהירה, עמ' 4 בשורות 18-27 לפרוטוקול וכן עמ' 2 שורות 26-27 לנ/1). התובעת לא הביאה, ואף לא ניסתה להביא (ר' עמ' 6 שורות 17-21 לפרוטוקול) את מר אהרונוביץ', או מי מעובדי החברה, למתן עדות שתתמוך בגרסתה והדבר עומר לחובתה.
התובעת אף לא הביאה את מר ורהפטיג קלמן, חמה (להלן – מר קלמן) למתן עדות לתמיכה בגרסתה, חרף טענתה כי בעלה היה זה שהעביר את החומר עליו עבדה לאביו אשר היה למעשה איש הקשר שלה עם חברת משי הוד.
בהודעתו של מר קלמן לחוקר הנתבע, הוא הצהיר כי הוא אינו עובד בחברת משי הוד, אלא עוזר לחבר שהיה שותף בחברה, מר יעקב לידר, לאחר שסיפר לו על קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה. ולאחר שנתן לחברה הלוואות, ובניסיון לעזור לחברה, לקח על עצמו את זכות החתימה בבנק והוא היחיד שמתעסק בכך וכל המחאה שיוצאת מטעם החברה יוצאת עם חתימתו וחותמת החברה (ר' נ/5 עמ' 1 שורות 11-15).
מר קלמן הצהיר בפני
החוקר כי הוא רושם את כל הפעולות שהוא מבצע בענייני הכספים של משי הוד, והייתה תקופה בה התובעת היתה עושה זאת. וזאת לאור העובדה שלא היה לו זמן לעשות את העבודה הזאת. מר קלמן הודה כי הוא עשה זאת לפני שהתובעת עשתה זאת ולאחר שנכנסה לשמירת הריון (ר' עמ' 2-3 לנ/5).
עוד הצהיר מר קלמן בפני
החוקר כי הוא זה שנתן לתובעת הוראות, דרך בנו, בעלה של התובעת, אשר היה מעביר ממנו אל התובעת את החומר. וכי חרף העובדה שבנו היה אמור להעביר לו את דיווח שעות העבודה של התובעת, הדבר לא נעשה בפועל והשכר שולם לה לפי קביעתו, הגם שלא ידעה כמה שעות עבדה ובאילו ימים ואפילו לא ידע אם היא זו שעושה את העבודה או בנו, יהודה (ר' נ/5 בעמ' 3 שורות 62-76 וכן בעמ' 6 שורה 149).

כשנשאל מר קלמן מדוע הוא זה שקבע את שכרה של התובעת ולא בעלי החברה, השיב: "כי אני העבדתי את מירי ולא הם. זה היה בשם משי הוד ועוד, אבל זה לא היה צורך שלהם. אני לקחתי אחריות על עצמי, שקשורה למשי הוד ועוד, והייתי צריך לקחת מישהו כדי שיעקוב אחרי העבודה אז לקחתי את מירי. במשי הוד ועוד ידעו שלקחתי אותה. אבל לצורך העבודה של משי הוד ועוד הם לא היו צריכים אותה, אז אני קבעתי את השכר. אני עבדתי במשי הוד ועוד בחינם, אז כאילו המשכורת של מירי זה המשכורת שלי. ש. אז בעצם העסקתה של מירי היתה עזרה בשבילך ולא למשי הוד ועוד? ת. נכון, אבל אני עבדתי בשביל משי הוד ועוד, אז בעצם העבודה של מירי כאילו הייתה בשביל משי הוד ועוד. ש. האם ביקשת את הסכמתו של מישהו כלשהו ממשי הוד ועוד לגבי גובה שכרה של מירי? ת. לא. פשוט קבעתי עובדה והודעתי לאהרון. הוא לא אמר כלום" (ר' נ/5 שורות 106-116).
לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הסדר העבודה כפי שפורט בהרחבה על ידי מר קלמן בפני
חוקר הנתבע, היה אמיתי ולא פיקציה. מחומר הראיות והעדויות עולה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק לפי מבחן ההשתלבות ומבחני העזר – התובעת לא השתלבה במפעל ולא הכירה את עובדיו, לא היה עליה פיקוח אף לשיטתה (ר' נ/3 בשורות 125-131), מי שהחליט על 'העסקתה' היה חמה וזה היה אף להודייתו הדבר לא נעשה לצורכי החברה, אלא לשלו בשם עזרתו לחברה. היא ביצעה את העבודה מביתה, על המחשב שלה, השכר שולם לה לפי החלטת חמה ולא בהתאם למה שסיכמה לטענתה עם בעל החברה והקשר שלה לחברה היה עם חמה, דרך בעלה ולא היה קשר ישיר למעשה בינה לבין חברת משי הוד.
אף לפי הגישה המרחיבה את המונח עובד, כפי שהיא מובאת בסעיף 1 לחוק, הקובע שני תנאים מצטברים על מנת שתיראה התובעת כ"עובד" הראשון – עבודה במפעל באופן סדיר והשני - אילולא נעשתה העבודה על ידי התובעת, היתה נעשית בידי עובד, לא מתקיימים בתובעת.
בעב"ל 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי
(פד"ע לו 603, 616), סוכמו עיקרי ההלכות לעניין זה כך:
"בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית – ולו קירבה בין הורים וילדים – אין
בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא הקובעת לעניין זה (דב"ע לג/0-108
המוסד לביטוח לאומי
– כץ, פד"ע ה 31).
עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפני
ו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'.ב
נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי"
.
עוד נקבע כי במקרה של העסקת בני משפחה העונים על הגדרת "עובד" שבחוק, יש ליתן משקל לשאלה האם, אלמלא עשה בן המשפחה את העבודה, היא הייתה נעשית בידי עובד אחר (
עב"ל 535/09
עליזה בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי
, מיום 15.9.10).

כאמור, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי הטוען לקיומם של יחסי העבודה (
דב"ע לג/0-59


מרקו נ' המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ה 134;

עב"ל 20034/98
המוסד לביטוח לאומי
נ' הרצליך
, פד"ע לה' 577).


כמובא לעיל, לא הוכח כי נוצר קשר חוזי בין התובעת לחברת משי הוד, לא הוכחת מסגרת שעות העבודה וכי השכר ששולם היה ראלי שכן אף לפי הודיית התובעת הוא היה גבוה ממה שהעריכה את עבודתה, ותמך בכך גם מר קלמן בהודעתו לחוקר הנתבע (ר' נ/5 בעמ' 9 שורות 229-234). ומנגד הוכח כי מר קלמן היה זה שביצע את העבודה לפני התובעת ולאחר שהפסיקה בשל שמירת הריון.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומם של יחסי עבודה בינה לבין חברת משי הוד.
סוף דבר
לאור כל האמור, דין תביעת התובעת לקבלת גמלת שמירת הריון
בגין עבודתה בחברת אגמים
להתקבל.
הנתבע ישלם לתובעת את גמלת שמירת ההיריון לתקופה מיום 2.4.14 ועד למועד הלידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

דין תביעת התובעת לקבלת גמלת שמירת הריון ודמי לידה בגין עבודתה בחברת משי הוד נדחית.
משהתובעת מיוצגת על ידי עו"ד במינוי על פי חוק הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.


ניתן היום, י"ח אב תשע"ז, (10 אוגוסט 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 13240-09/15 מרים ורהפטיג נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/08/2017)