פסקי דין על מוחמד קרעין |

50864-07/16 תוב     16/08/2017




תוב 50864-07/16 מוחמד קרעין נ' מדינת ישראל








בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים


תו"ב 50864-07-16 מדינת ישראל
נ' קרעין




תיק חיצוני:
6712/16





בפני

כבוד השופטת
סיגל אלבו


מבקש

מוחמד קרעין


נגד


משיבה

מדינת ישראל



החלטה

לפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית, וזאת מכוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק.
רקע כללי
1.
בתיק זה הוגש כנגד המבקש - הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בשל אי קיום צו הריסה או התאמה שניתן בגזר הדין בת.פ. 1787/1999.
2.
קדמה לכתב אישום זה הרשעה מיום
16.5.2004 בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה) בגין בניית מבנה בן 3 קומות בשטח של 240 מ"ר בשכונת סילוואן ללא היתר
(ת.פ. 1787/1999 ). במסגרת גזר הדין, הוטל על הנאשם להתאים את הבניה להיתר, לרבות בדרך של הריסת הבניה החורגת מההיתר.
3.
לאחר שהנאשם לא קיים את צו ההריסה או ההתאמה שניתן בגזר הדין, הוגש נגדו כתב אישום בשל אי קיום צו של בית המשפט בת.פ. 393/08, והנאשם הורשע בעבירה זו ביום 6.7.08.
4.
ביום 10.7.16 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בתיק זה, במסגרתו הואשם זו הפעם השנייה בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, בכך שלא קיים את צו בית המשפט בתקופה שמיום 1.7.14 ועד ליום 20.5.16
.

טענות הנאשם
5.
את בקשתו לביטול כתב האישום מבסס הנאשם על הטענה כי המאשימה
"רודפת" את הנאשם ובני משפחתו בשל השתייכותם ללאום הערבי, תוך שהיא משמשת כלי בידי גופי ימין קיצוניים הפועלים לגירוש התושבים הערביים משכונת סילוואן.
6.
הנאשם טוען כי המבנה נמצא בשכונת סילוואן, אשר הפכה בשנים האחרונות למוקד סכסוך פוליטי בין תושבי המקום לבין המתיישבים היהודים בשכונה. עירית ירושלים נמנעת מלנקוט בהליכים פליליים נגד הבתים הרבים בהם מתגוררים יהודים, ואילו כאשר מדובר בבתים של ערבים, המאשימה אינה מהססת לנקוט בכל הליך אפשרי.
7.
כך טוען הנאשם, כי כנגד עבירות הבנייה הבאות אשר בוצעו על ידי תושבים יהודיים לא ננקטו הליכים פליליים:

א.
בנכס בנ.צ. 222186.630935 בגוש 20126 חלקה 16, התבצעו עבודות בנייה שהחלו בחודש 11/2015, הכוללות, בין היתר, בניית שתי קומות חדשות.

ב.
בנכס בנ.צ. 222502/630668 בגוש 29986 חלקה 96, התבצעו עבודות בנייה הכוללות בניית קירות ופרגולות מעץ, תוך כדי הנחת קרשים ויציקת משטחי בטון.

ג.
בנכס בנ.צ. 222506/630638 בגוש 29986 חלקה 95, התבצעו עבודות בנייה הכוללות בניית קירות, הריסת מבנים קיימים ובניית מבנים אחרים במקומם.


ד.
בנכס בנ.צ. 222506/630729 בגוש 29986 חלקה 224, התבצעו עבודות בנייה הכוללות הריסת מבנים קיימים.

ה.
בנכס בנ.צ. 222247/630137 בגוש 30124 חלקה 30, התבצעה בנייה של חדרים וגידורם.

ו.
בנ.צ. 222237/630988 בגוש 30124 חלקה 23, התבצעו עבודות יציקת בטון, יצירת חצר והנחת קונטיינרים.

ז.
בנ.צ. 222324/630765 בגוש 30123 חלקה 2, נסלל כביש חדש המהווה דרך גישה למבנים שנבנו ללא היתר.
8.
הנאשם טוען כי המאשימה נוקטת הליכי אכיפה מוגברים נגד תושבי שכונת סילוואן הערבים ונמנעת מנקיטת הליכים דומים נגד תושבים יהודיים. כך, לגבי המבנים צוינו לא ננקטו הליכים פליליים וכן לא ננקטים הליכים לגבי המבנה המכונה "בית יהונתן".



טענות המאשימה
9.
המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי הנאשם לא הביא ראיה אמיתית על מנת להוכיח את טענתו בדבר הבחנה בין המגזר הערבי למגזר היהודי, או להוכחת טענתו כי המאשימה פועלת באופן שיטתי שונה כלפי נאשמים בהתאם למוצאם הדתי. אין די להפנות למבנים שנבנו במזרח העיר ולטעון כי מדובר בעבירות בנייה שלא נאכפו מהטעם שבוצעו על ידי יהודים.
10.
כך, טוענת המאשימה, כי הנאשם לא הביא ראיה שהמבנים המפורטים בבקשה נבנו ללא היתר, ומהווים עבירת בנייה. לא צורפה חוות דעת מקצועית להוכחת הטענה. הנאשם אף לא טען כי הגיש תלונות בדבר עבירות הבנייה הנטענות שבוצעו באותם מבנים, וכי אלה לא זכו למענה. כך גם הנאשם לא הביא ראיה כי נפתח תיק עבירה אשר נסגר על ידי תובע מוסמך מטעמים שאינם ראויים.
11.
המאשימה טוענת כי היא פועלת לאכיפה מרבית של עבירות הבנייה בתחומה, תוך יצירת סדרי עדיפויות המביאים בחשבון שיקולים תכנוניים, היקף הבנייה ומיקומה ומידת הפגיעה. המאשימה אוכפת אלפי עבירות בנייה בכל רחבי העיר ללא אבחנה בין דת גזע ומין.
12.
עוד טוענת המאשימה, כי גם לו היתה מוכחת אפליה, הרי שלא היה בכך להביא לביטולו של כתב האישום, אלא לכל היותר להורות למשיבה לאכוף את החוק על מי שלא ננקטו פעולות בעניינו.
דיון
13.
לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
14.
דוקטרינת ההגנה מן הצדק מעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, ומקנה לבית המשפט סמכות להורות, בין היתר, על ביטול כתב אישום מקום בו הגשתו או ניהולו של ההליך הפלילי, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית
.
15.
הדין מכיר בטענת אכיפה בררנית כבסיס אפשרי להגנה מן הצדק (ראו למשל
ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל

, פיס' 13, פורסם בנבו, 12.8.12. להלן: "עניין סלכגי" או "פרשת סלכגי"). הקריטריון החולש על טענה זו, ככל טענה להגנה מן הצדק, הוא השאלה האם יש בקיום ההליך משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, וכיצד ניתן לרפאה (
ע"פ 4855/02 מדינת ישראל
נ' בורוביץ, פ''ד נט(6) 776).
16.
כאשר הטוען להגנה מן הצדק מבסס את טענתו על אי נקיטת הליכים כנגד אחרים, עליו לעמוד במבחן משולש. תחילה, עליו להראות כי עניינם של אותם אחרים דומה מבחינה עובדתית לעניינו, באופן המצדיק התייחסות מקבילה בשאלת הגשת כתב אישום נגדם. מצב זה כונה בפסיקה "קבוצת שוויון". בשלב השני, עליו להראות כי אי-נקיטת הליכים כנגד האחרים באותה קבוצת שוויון היא בבחינת אכיפה בררנית פסולה, להבדיל מ
"
מצבים רגילים ולגיטימיים של אכיפה חלקית מטעמים של מגבלת משאבים וסדרי עדיפויות" (עניין סלכגי, בפיס' 14).
לבסוף, ככל שהוכחו שני השלבים הראשונים, יש לבחון האם הדבר מחייב את ביטול האישום או זיכוי הנאשם, או שמא ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר, כגון התחשבות במישור הענישה (שם, פיס' 15; עניין בורוביץ' הנ"ל, 807-808).
17.
מהי אותה "אכיפה בררנית", עליה יש להצביע במסגרת השלב השני ואשר נבדלת מאכיפה חלקית לגיטימית?
לפי הקו הדומיננטי בפסיקה, הוכחת אכיפה בררנית מצריכה להראות, כי בבסיס
ההבחנה "ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים" (בר"ש 1185/13 אוחנה נ' נציבות שירות המדינה
, פורסם בנבו, 3.4.13; ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל
, פורסם בנבו, 4.8.08; ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל
, פורסם בנבו, 10.3.08). מכאן, שמבחן ה"תוצאה המפלה" כולל גם אלמנט נורמטיבי: הוכחתה של אפליה, להבדיל מהבחנה לגיטימית. אפליה, שיסודה בהפעלת שיקול דעת באופן היוצר הבחנה לא ראויה בין מקרים דומים.
18.
יישומו של הדין, כפי שתואר לעיל, מוביל למסקנה לפיה לא עומדת לנאשם הגנה מן הצדק, בטענה לאכיפה בררנית.
19.
תחילה, אינני סבורה כי עלה בידי הנאשם לצלוח את שלב הבחינה הראשון ולהראות, כי המאשימה אינה נוקטת הליכים כנגד עבירות בנייה המבוצעות על ידי תושבים יהודים בסילוואן. כך, הנאשם פירט בבקשתו שמונה מקרים בהם בוצעו עבודות בנייה בשכונת סילוואן, אך לא הוכיח ולא צירף אסמכתא לטענתו כי מדובר בעבודות בנייה שבוצעו ללא היתר.
20.


אשר לשלב השני של הבחינה, הרי שלא הוכחה הטענה לפיה אי נקיטת הליכים פליליים כנגד כל עבירות הבנייה המבוצעות בשכונת סילוואן היא תוצאנה של החלטה מודעת של גורמי האכיפה. במילים אחרות, לא הוכח שההימנעות מנקיטת הליכים נגד אחרים בקבוצת השוויון, היא תוצאה של הפעלת שיקול דעת.
21.
בהנחה כי אכן המבנים אותם ציין הנאשם בבקשתו נבנו ללא היתר, לא הוכח כי המאשימה ידעה על ביצוען והחליטה במודע שלא לנקוט הליכים נגד מבצעי העבירות בגין היותם יהודים.
22.
מכאן, שלא הוכחה אכיפה בררנית, אלא לכל היותר אכיפה חלקית הנובעת מטעמים של מגבלת משאבים. לעניין זה נפסק, כי:
"העובדה שתלונות, אם היו, לא הובילו לחקירה ולא הניבו כתבי אישום, אין בה כדי לפגוע בחקירה שהתנהלה ומוצתה ולא להצביע על אפליה. אמנם, אחד הטעמים להכרה בהגנה מן הצדק הינו אכיפה בררנית, שהוכרה כפסולה בפסיקת בית משפט זה... עם זאת,יש ליתן את הדעת על ההבחנה בין אכיפה בררנית פסולה לבין אכיפה חלקית לגיטימית הנובעת ממשאבים מוגבלים וסדרי עדיפויות" (
ע"פ 3517/11 שמשון נ' מדינת ישראל
, פיס' 72, פורסם בנבו, 6.3.13).
בשכונות בהן מבוצעות עבירות בנייה, ניתן בהחלט לצפות לכך שגורמי האכיפה לא יבחינו בכל אותם מפרי חוק. לא מדובר בתוצר של הפעלה בלתי-ראויה של שיקול דעתם של גורמי האכיפה. וודאי שלא מדובר בתוצאתם של מניעים פסולים או זרים.
על כן לא מתעוררת אותה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות שהיא מושאה של ההגנה מן הצדק. במצב דברים זה, אין בסיס להשוואת מצבו של הנאשם, למצבם של אחרים כנגדם לא ננקטו הליכים פליליים
.
23.
הקושי שבפני
המבקש מתחדד, היות שמדובר בעבירות על דיני התכנון והבניה. בתחום זה מצא בית המשפט העליון, נוכח האינטרס הציבורי הדומיננטי בהסרת עבירות בניה, לדחות טענות אכיפה בררנית גם במצבים בהם כלל לא ננקטו הליכי אכיפה כלפי עבירות סמוכות. נפסק כי "מרגע שנקבע קיומו של אינטרס ציבורי בהריסת הבניה הלא חוקית, הנה לשם הוצאת הצו בעניין הקונקרטי אין משמעות של ממש לשאלה האם יש בניה בלתי חוקית נוספת אשר נגדה לא ננקטו הליכים" (רע"פ 3154/11 אליאס נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו, 15.5.11)).
24.
עוד אוסיף, כי כבר נפסק
בהקשר זה כי גם אם יש ממש בטענה בדבר אכיפה לא שוויונית, הרי שלא היה יוצא נשכר ממנה, שכן הסעד עבור אכיפה לא שוויונית אינו במתן היתר לנאשם, או בהנצחת מבנים ללא היתר מתאים, אלא בהנחיית הרשות לפעול לאכיפתו השוויונית של החוק

(עפ"א 7422-12-08 שוחט נ 'עירית פתח תקווה (פורסם בנבו, 4.11.09)
)
25.
לפיכך, אני דוחה את הבקשה.
26.
הנאשם ישיב לאישום ביום 17.9.17 בשעה 11:00.


ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.










תוב בית משפט לעניינים מקומיים 50864-07/16 מוחמד קרעין נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 16/08/2017)