פסקי דין על מרגלית טל גן | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על האחים חמוי (מוצרי בשר) |

10718-10/12 א     15/08/2017




א 10718-10/12 מרגלית טל גן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, האחים חמוי (מוצרי בשר) בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 10718-10-12 טל גן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
מירית פורר


תובעת

מרגלית טל גן


נגד


נתבעות

1.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

2.האחים חמוי (מוצרי בשר) בע"מ




פסק דין


פתח דבר
התובעת, ילידת 20.11.1947, הגיעה למרכול הנתבעת 2 לערוך קניות ביום 30.7.2010 ולטענתה, החליקה על הרצפה כתוצאה ממפגע של מים ושקית ניילון שהייתה מושלכת על הרצפה. בהכרעה בתובענה נדרשת בחינת
נסיבות אירוע התאונה, קביעת האחריות והאשם התורם והערכת הנזק.

הראיות ובחינת נסיבות האירוע
התובעת הצהירה, כי התאונה אירעה ביום 30.7.10 סמוך לשעה 11:00, הגיעה לאטליז הנתבעת 2 ובעלה המתין לה ברכב מחוץ לחנות. התובעת ניגשה למעדניית הבשר הטרי ועובד המעדנייה הפנה אותה לקחת את המוצר שביקשה במקרר הבשר הקפוא בסמוך. היא הלכה מספר צעדים לכיוון המקרר אליו הפנה העובד ולפתע החליקה על הרצפה ובלמה את הנפילה בידה השמאלית. התובעת הצהירה, כי מצאה את עצמה על הרצפה שרועה בתוך שלולית מים ובה שקית ניילון. אחד מעובדי החנות עזר לה להתרומם ולאחר מספר דקות, בהן התאוששה מהנפילה ומהכאב בגב ובידה השמאלית, רכשה את המוצר. לאחר שהתגברו הכאבים והיד התנפחה הסיעה בעלה למרפאת טרם, שם בוצע צילום רנטגן והיד נחבשה עם המלצות לקירור המקום ונטילת משככי כאבים. ביום ראשון, פנתה למומחה כף יד בקופת החולים. בצילום רנטגן נוסף לא אובחן שבר ביד והרופא קיבע את היד בסד גבס.
התובעת צירפה צילומים מהאטליז שצולמו שבועיים לאחר התאונה, בהן נראית רצפה עם כתמי מים והצהירה כי חברה הסיעה אותה לאטליז וצילמה את התצלומים לפי הנחיותיה. כן הצהירה, כי העובדים שראו אותה בעת הצילום, זיהו אותה וטענו שהכל מתועד במצלמות האבטחה ואין צורך לצלם. כשהסבה את תשומת לב העובדים לכך שיש שלולית מים על הרצפה אמרו שכך תמיד כששוטפים את המקררים. כמו בעת שנפגעה, גם בביקורה, לא היה סימן אזהרה לכך שהרצפה רטובה.
עוד הוגש מטעם התובעת תצהיר עדות ראשית של בעלה, מר טל מן יוסי, בו הצהיר כי הסיע את התובעת לאטליז ולאחר עשרים דקות, בהן המתין ברכב, התובעת שבה וסיפרה שהתעכבה כי התאוששה מנפילה רצינית בחנות והתלוננה על כאב בגב וביד.
מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מר עימאד עפאנה, עובד באטליז, שראה את התובעת נופלת ליד אחד המקררים בחנות והצהיר שלא ראה במקום הנפילה רטיבות או שקית. כן הצהיר, כי באטליז מועסק עובד ניקיון קבוע שתפקידו לדאוג לניקיון בכל שעות היום.

אין חולק, שאף עובד הנתבעת ראה את התובעת נופלת, ומכיון שלא הוכחה סיבה אחרת לנפילתה ולא הוצג הסרטון שתיעד את שאירע בחנות במועד האירוע, הרי שיש לקבל את גרסתה להתרחשות האירוע.
בתיעוד הרפואי מצוי תיאור שתואם את גרסתה
ואף הכתוב בהודעה על התאונה לחברת הביטוח ת/4 ועדות הבעל משתלבים עם גרסתה
. בנסיבות אלה, אין לומר כי עדותה בעניין האירוע עצמו נסתרה, ויש באמור למלא את התוספת הראייתית הנדרשת לצורך הכרעה לפי עדותו של בעל דין בהתאם
לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש
].
משכך,
ככל שחלקו הנתבעות על התרחשות האירוע כנטען היה עליהן להביא עדים שנכחו באירוע ויש לקבוע כי נמנעו מהבאת ראיה הפועלת לחובתן.


בעניין זה יש לקבל את טענות התובעת בנוגע להימנעות הנתבעות מהבאת ראיות. בהתאם לתצהירו ועדותו של מר עמאד עפאנה, בעת האירוע עבד בחנות עובד נקיון בשם אשרף שתפקידו היה לנגב מים. עוד העיד, כי אותו עובד עבד עד לפני כשנתיים וגר בענתא (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 20-25) ועל כן ניתן היה לגבות ממנו תצהיר עדות ראשית. כך גם בנוגע לעד נוסף בשם מוטיע, ששמו נרשם בהודעה לביטוח ת/4 ועבד בחנות עד לפני 3-4 שנים (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 5-8).

מר תומר חמוי, שהיה בעת האירוע מנהל החנות ושחתם על הודעת הביטוח ת/4, לא זומן כעד מטעם הנתבעות ולכן זימנה אותו התובעת להעיד. בעדותו, אישר שרשם את הפרטים בטופס ת/4
וכי הטופס נשלח מהחנות אל המבטחת (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 14-24). הוא העיד שרשם כי היתה שלולית מים בה החליקה התובעת (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 33) אך באופן מתמיה לא יחס לכך חשיבות למרות שהבין את משמעות הטופס (עמ' 21 ש' 24-32). לבסוף העיד, כי מעולם לא טען בפני
המבטחת כי גרסת התובעת אינה אמת או כי הפרטים בטופס ת/4 אינם משקפים את העובדות (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 3-8).

דיון והכרעה בסוגיית החבות
לאחר
שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני
, שוכנעתי כי התובעת עמדת בנטל להוכיח כי הנתבעות חבות באחריות לנזקיה.

הלכה ידועה היא כי חיי היום יום מלאים סיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים לנזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי על בעל מקרקעין מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי המוזמנים לשטחו
(ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757; ע"א 326/88 צימרמן נ' גבריאלוב, פ"ד מו(1) 353).
בבדיקת אחריות מחזיק במקרקעין לנזק שנגרם כתוצאה מהחלקה, יש לבחון את הגורם להחלקה ואת האמצעים שננקטו על מנת למונעה. (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 10.6.1993).

נקבע, כי
לא כל נזק שניתן לצפותו, בית המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית. הפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. היקף חובת הזהירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין וכשמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהחלקה, יש לאתר ולאפיין את הגורם הישיר והמידי להחלקה ולבחון את האמצעים שננקטו למניעת ההחלקה ונזקיה.

כשמדובר בנזק תולדת החלקה עקב חומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, הנטייה היא לסווג את סכנת ההחלקה כ"סכנה רגילה" או "סבירה
"
או "צפויה" וטיב האמצעים שננקטו למניעת סכנת החלקה נגזר מטיב סכנת ההחלקה. חובת הזהירות הקונקרטית אינה חובה מוחלטת, אף כאשר מדובר בהחלקה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל"ז (1) 113, 120-121).

אם כן, יש לבחון האם מדובר בסיכון טבעי ורגיל או סיכון בלתי רגיל שיש למנעו
.
ממכלול הראיות עולה, כי
הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה וישנה הצדקה להטיל עליה אחריות. הימצאות מים או רטיבות על רצפת החנות בעת האירוע, כאשר אנשים נמצאים בחנות, ביום שישי בצהריים, אינה "סיכון סביר" ומהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת על המחזיק במקרקעין. אף לאחר שבועיים כשהגיעה התובעת לצלם את המקום ניכר שוב שישנם מים במקום ועל כן אין מדובר במים שנשפכו באופן חד פעמי אלא במקום שבו רטיבות. ככל הנראה המקור למים היו המקררים הסמוכים, כפי שסברה התובעת ולא נסתר על ידי הנתבעות ולכן היה על הנתבעת לתיקון הליקוי ו/או לדאוג לנקיונם או למשטח הסופג אותם. הנתבעת נושאת באחריות שכן לא דאגה לביצוע עבודות הניקיון, לא הובא לעדות עובד הניקיון ואף לא הובהר מי פיקח מטעם הנתבעת בעת האירוע על ביצוע הנקיון בחנות. עדות התובעת בנקודה זו לא נסתרה והיא מתחזקת לאור הישנות הופעת המים במקום כשלטענתה נאמר לה על-ידי העובדים כי מקורם מהמקררים הסמוכים ושכך תמיד כששוטפים את המקררים. כמו בעת שנפגעה, גם בביקורה, לא היה סימן אזהרה לכך שהרצפה רטובה.
נוכח האמור, יש לקבוע כי הנתבעת 2 הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה.

אשם תורם
בבחינת האשם התורם, יש להפעיל את מבחן האשמה המוסרית, המציב את מעשי הרשלנות של הניזוק ושל המזיק אלה מול אלה ובוחן את משקלם היחסי של מעשיו ומחדליו של כל צד. התובעת החליקה על רצפה רטובה בחנות בה שהתה. אין המדובר במפגע בולט ונראה לעין ובאי המקום לא הוזהרו מפני קיומה של רטיבות. שלא בדומה להולך ברחובותיה של עיר, שככלל עליו לשים לבו לנעשה על המדרכה, המקום בו נפלה התובעת הוא מקום סגור נקי ומאורגן, שאין המהלך בו צריך לצפות קיומם של מפגעים (תא (שלום-ים) 7030/07 רובינשטיין נ' רנה פרחים (לא פורסם) ניתן ביום 24.5.2005). בנסיבות אלה, אין לזקוף לחובת התובעת אשם תורם בשיעור כלשהו.


סוגיית הנזק
ד"ר אמל חורי, מומחה מטעם התובעת בתחום האורטופדיה, העריך כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 7.5% וכי התובעת סבלה מנכויות זמניות בשיעור 100% למשך שישה שבועות ובשיעור 50% שישה שבועות נוספים. פרופ' אנגל, מומחה מטעם הנתבעות, העריך כי לא נותרה נכות צמיתה.
משכך מונה מטעם בית המשפט מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר שרצר, שבדק את התובעת ביום 22.10.2003. בחוות דעתו פירט ד"ר שרצר כי מלכתחילה נרשמה מפי התובעת תלונה על כאבים בבסיס מסרק ראשו. בעת הבדיקה, כשחלף זמן, השתנתה מעט התלונה לרקמה הרכה בין מסרק ראשון לשני באזור בו השריר מתחבר למסרק הראשון ותיתכן גם מתיחה. הוא העריך, כי לא נגרם קרע של העצב ואם נקרעו כמה סיבים של השריר הגורמים לכאב לסירוגין הם הצטלקו. עוד כתב, כי פרופ' אנג'ל צדק כי בדיקת מיפוי מייצגת לפעמים גם נזק ניווני של השריר אבל בעוצמה שונה בדרך כלל. הקליטה הממוקדת במיפוי תואמת מאוד לקרע חלקי קטן של השריר המתחבר למסרק ראשון. בניגוד לפרופ' אנג'ל, לא הבחין בבדיקה הקלינית ובצילום הרנטגן בתת נקע של בסיס מסרק ראשון. עוד כתב, כי לא ניתן להתייחס לשתי חוות הדעת כמוטעות מכיון שהתלונה שנרשמה מפי התובעת אז היתה כאב בבסיס האגודל. ד"ר חורי הוטעה לחשוב כי המיפוי מייצג נזק טראומטי של מפרק
cmc
ראשון וכימת כך את הנכות. פרופ' אנג'ל לא מצא שום ממצא קליני בבדיקה וניסה לתרץ את הממצא במיפוי. לאור מאפיין התלונה בעת הבדיקה על-ידי המומחה מטעם בית המשפט וממצאי בדיקתו, מסקנתו היתה שונה שכן העריך באופן ברור כי הפציעה אירעה במנגנון של מתיחה חזקה של בוהן ידה השמאלית. כנראה נגרם קרע קטן של שריר בחיבור עם מסרק ראשון וזו סיבת הממצא במיפוי. לכן אם מדובר בכאב של צלקת פנימית בלבד, ניתן
לקבל תלונה של כאב לסירוגין מדי פעם. מבחינת מפרק
cmc

ראשון לא היתה תלונה במיקום ואין רגישות, אין שום הפרעה בתנועה ואין שום ממצא אחר התומך בנזק ניווני של מפרק זה ולכן לא נותרה נכות.
בתשובות הבהרה מיום 9.7.2015 השיב ד"ר שרצר, כי התובעת ביקשה לכמת נכות שלא בהתאם לתקנות המל"ל בגין כאבים הבאים לסירוגין. מדובר בכאבים מידי פעם בבסיס האגודל שאינם מתבטאים בהפרעה תפקודית. בתקנות החברה הרפואית האמריקאית מכומתת נכות בגין כאב המגובה בממצא אובייקטיבי בנכות בשיעור בין 1% לבין 3% בהתאם לדרגת הכאב ולממצא האובייקטיבי. לתובעת כאב המופיע לסירוגין וקיימים ימים ללא כאב ומדובר בהצטלקות שריר קטן בבסיס האגודל הרי שמדובר בנכות בגין כאב המגובה בממצא אובייקטיבי ושלא לפי תקנות המל"ל, בשיעור של 2%.
במקרה דנא אין לסטות מהערכת המומחה לפיה לא נותרה לתובעת נכות בגין רגישות או מגבלה כלשהי וכי הכאבים לעיתים בבסיס האגודל אינם מגבילים את תפקודה ולכל היותר מהווים נכות בשיעור מזערי בגין כאב המופיע לסירוגין. התובעת לא הציגה טעם של ממש לסטות מהערכת המומחה לאור ההלכה הפסוקה לפיה "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"
מ (לא פורסם), ניתן ביום 12.10.08). אין חולק כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (לא פורסם) ניתן ביום 24.11.05). בית המשפט רשאי לסטות מקביעות המומחה אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה (ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583), אך אין פירושו של דבר כי התערבות מעין זו תיעשה לכלל, בוודאי שמבלי שתיערך חקירה נגדית ולכן יש לדחות את הטענה כי יש לקבוע נכות רפואית בהתאם להערכת ד"ר חורי. למרות שהמומחה העריך כי הכאב אינו מהווה הפרעה תפקודית תיארה התובעת בתצהירה הגבלות משמעותית בתצהירה שלא עולות בקנה אחד עם נכות מזערית ואולם לא שלחה למומחה שאלות הבהרה בעניין ולא זימנה אותו לחקירה על כך.
בנסיבות אלה לא עלה בידי התובעת לסתור את חוות דעתו של המומחה ולפיכך לא מצאתי כל עילה שהיא להתערב בהערכותיו של ד"ר שרצר.
התובעת הצהירה, כי עד לנפילה היתה בריאה, עזרה בטיפול בנכדתה וכתבה ספר שהופץ באינטרנט. עקב התאונה לא הצליחה להקליד ביד שמאל והוצאת הספר לאור התעכבה עד מרץ 2011. כן עברה טיפולי ריפוי בעיסוק. כן הצהירה התובעת, כי עד היום סובלת מכאבים בבסיס אגודל שמאל. מאחר שלתובעת כאב המופיע לסירוגין וקיימים ימים ללא כאב בשל הצטלקות שריר קטן בבסיס האגודל יש לפסוק לתובעת, פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, בסכום מעוגל של 20,000 ש"ח. הפיצוי משקף בעיקרו של דבר את הכאבים שתכפו על התובעת בסמוך לאחר האירוע, ומדי פעם מורגשים בבסיס אגודלה.

ביחס לעזרת הזולת, בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי בגין הצורך בעזרה, שומה עליו לבחון את טיב הנכות, את מצבו הכללי של הנפגע ואף את גילו. בתצהירה, הסבירה התובעת כי במשך חצי שנה לפחות, לא נטלה חלק בעבודות הבית ובישול ולא נהגה במשך שלושה חודשים. כך גם הצהיר בעלה. הנכויות הזמניות שהעריך המומחה מטעמה, הסתכמו בחודש וחצי בנכות בשיעור 100% וחודש וחצי נוספים בנכות בשיעור 50% - תקופה קצרה במחצית מתקופת אי הכושר לגביה טענה בסיכומיה. התובעת אף לא פנתה בשאלות הבהרה בנוגע לתקופת אי כושר למומחה שמונה מטעם בית המשפט והעידה שלא העסיקה עזרה בתשלום מעבר להיקף העסקה הקודם לאירוע (עמ' 7 ש' 30-31). עוד העידה, כי בני משפחה סייעו לה מכיון שלא יכלה לנהוג, כפי שמצופה מבן משפחה (עמ' 7 ש' 32-36 ועמ' 8 ש' 1). בנסיבות אלה יש לפסוק לה סכום כולל של 1,000 ש"ח, בגין עזרת קרובים מעבר לחובתם המוסרית והאפשרות כי נגרם למיטיבים הפסד כלשהו בעין ואולם בהתחשב במהות הפגיעה ואין בסיס לטענה שהתובעת תיזקק לעזרה מוגברת בעתיד בשל הנכות.

ביחס להוצאות רפואיות ונלוות טענה התובעת, כי נגרמו לה הוצאות בגין ביקור אצל רופאים ומכונים בקופת חולים, נסיעות לטיפולים ורכישת סד, תרופות ומכשיר לטיפול בפרפין. בהעדר תשתית ראייתית מלאה ובהיות ראש נזק זה שהינו נזק מיוחד, שכידוע טעון הוכחה יש לפסוק לה פיצוי בגין הוצאות שונות, ובעיקרן הוצאות נסיעה לטיפולים בסמוך לאחר הפגיעה, בסכום של 1,000 ש"ח, בהתחשב בנטען בסיכומי הנתבעות בעניין זה. בהיעדר טיפול שנזקקת לו, אין לפסוק פיצוי בגין הוצאות לעתיד.

סוף דבר
הנתבעות ישלמו לתובעת ביחד ולחוד סכום של 22,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ והוצאות המשפט. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ג אב תשע"ז, 15 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 10718-10/12 מרגלית טל גן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, האחים חמוי (מוצרי בשר) בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/08/2017)