פסקי דין על פרוספר זפרני | פסקי דין על רון עוזיאל | פסקי דין על רונית עוזיאל | פסקי דין על דירות יוקרה | פסקי דין על ניהול קניון הזהב 1991 |

52434-11/16 א     14/08/2017




א 52434-11/16 פרוספר זפרני, רון עוזיאל, רונית עוזיאל נ' דירות יוקרה בע"מ, ניהול קניון הזהב 1991 בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון


ת"א 52434-11-16 זפרני ואח' נ' בע"מ ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופט אבי סתיו


התובעים:

1. פרוספר זפרני
2. רון עוזיאל
3. רונית עוזיאל


נגד


הנתבעות:

1
.
דירות יוקרה בע"מ

2
.
ניהול קניון הזהב 1991 בע"מ




החלטה

לפניי בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות"), ביחס לתביעתו של התובע 1; ולמחיקה על הסף או להעברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב, ביחס לתביעת התובעים 3-2.
רקע
1.
הנתבעת 1 ("דירות יוקרה") היא מהבעלים של הקניון הידוע כ"קניון הזהב" בראשון לציון ("הקניון"). הנתבעת 2 היא חברת הניהול של הקניון ("חברת הניהול"), והיא נמצאת בבעלותה של דירות יוקרה. לטענת התובעים, הלכה למעשה מנהלות הנתבעות יחד את הקניון. התובעים הם בעלי זכויות בחנויות בקניון: התובע 1 ("זפרני") הוא בעל הזכויות בשלוש חנויות (חנויות מס' 257, 258 ו-259), ואילו התובעים 3-2 ("עוזיאל") הם בעלי הזכויות בחנות אחת ושוכרים חנות נוספת (חנויות מס' 253 ו-267). ביחס לכל אחת מהחנויות, נחתם הסכם ניהול נפרד בין זפרני או עוזיאל, לפי העניין, לבין חברת הניהול.
2.
התובעים סבורים, כי דמי הניהול שגובה מהם חברת הניהול גבוהים מדמי הניהול אותם היא רשאית לגבות לפי ההסכמים ביניהם. במסגרת התביעה הנוכחית עותרים התובעים לסעד של מתן חשבונות בקשר לנתונים שונים אשר לשיטתם רלוונטיים לצורך חישוב דמי הניהול, כאשר לאחר מכן, כך לטענתם, הם יכמתו את תביעתם הכספית. בשלב זה, השווי הכספי של התביעה הוערך בסכום של 600,000 ש"ח.
3.
ההליך הנוכחי אינו אלא אחד משורה ארוכה של הליכים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, הכוללים, בין היתר, את ההליכים הבאים:
א.
ת"א 18006-11-15: תביעה ותביעה שכנגד, המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת התביעה תובעות דירות יוקרה וחברת הניהול פיצוי מזפרני ומעוזיאל בגין נזקים שנגרמו להן, לטענתן, בגין התנגדויות שהגישו האחרונים במסגרת הליכי תכנון ובנייה, וכן סעדים הצהרתיים שונים; ואילו בגדר התביעה שכנגד תובעים זפרני ועוזיאל בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל אי רישום החנויות על שמם.
ב.
תא"ק 28457-08-15, תא"ק 45890-10-15 ותא"ק 62313-12-15: שלוש תביעות שהוגשו על ידי חברת הניהול נגד זפרני בגין אי תשלום דמי ניהול. זפרני הגיש בקשה לעכב את ההליכים בגין תניית בוררות בהסכמי הניהול שנחתמו איתו, ובדיון שהתקיים ביום 25.1.2016 התקבלה הבקשה בהסכמה.
ג.
ת"א 51580-11-15 ות"א 51564-11-15: שתי תביעות שהוגשו על ידי דירות יוקרה, האחת נגד זפרני והאחת נגד עוזיאל, בהן דורשת דירות יוקרה לחייב את זפרני ועוזיאל להשתתף בעלות עבודות שיפוץ שנעשו בקניון. תחילה הוגשה אחת התביעות לבית משפט השלום בתל אביב והאחרת לבית משפט השלום בראשון לציון, אולם ביום 27.2.2017 ניתנה החלטת בית משפט העליון, בה נקבע, על אף התנגדות דירות יוקרה, כי התביעות יאוחדו ויידונו בבית משפט השלום בראשון לציון (בש"א 1545/17).
ד.
ת"א 25606-04-13: תביעת לשון הרע שהגישו דירות יוקרה, חברת הניהול ואדם נוסף נגד זפרני, בטענה כי הוא הכפיש את שמם בקרב בעלי החנויות בקניון. תביעה זו החלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם בשלב מסוים ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה הופחת סכום התביעה והיא הועברה לבית משפט השלום בראשון לציון.
ה.
ת"א 17019-03-16: תביעה לצו עשה שהגישה דירות יוקרה נגד זפרני לבית משפט השלום בפתח תקווה, במסגרתה התבקש בית המשפט לחייב את זפרני להסיר שילוט שתלה בקניון.
4.
נשוב להליך שלענייננו. בד בבד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעות בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. בבקשה נטען, כי בשניים מההסכמים עם זפרני, אלו הנוגעים לחנויות 257 ו-258, ישנה תניית בוררות לפיה כל הסכסוכים הקשורים להסכם יידונו בפני
בורר אשר ימונה על ידי לשכת עורכי הדין בתל אביב. הנתבעות ציינו, כי בתביעות שהן הגישו נגד זפרני בגין אי תשלום דמי ניהול הגיש זפרני בקשה לעיכוב הליכים, ובקשתו התקבלה בהסכמה. במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעות, כי בהסכמים עם עוזיאל (וכן בהסכם הנוסף עם זפרני) ישנה תניית שיפוט מקומית, הקובעת כי כל הסכסוכים הקשורים להסכם יידונו בבית המשפט בתל אביב בלבד. בקדם המשפט שהתקיים בתיק הבהירו הנתבעות, כי הן עומדות על טענותיהן בעניין הסמכות המקומית.
5.
התובעים מתנגדים לבקשת עיכוב ההליכים, ומעלים את הטענות הבאות: הנתבעות מנהלות בבתי המשפט הליכים משפטיים רבים נגד התובעים, ובקשתן אינה אלא ניסיון לעכב את הדיון ולהתיש את התובעים; הליך הבוררות בעניין דמי הניהול נזנח על ידי חברת הניהול; לפני הגשת התביעה סירבו הנתבעות לקיים הליך בוררות בעניינם של עוזיאל; ועיכוב ההליך יגרום לפיצול דיונים בין זפרני לבין עוזיאל, על אף שמדובר בתביעות באותו עניין. לעניין הסמכות המקומית טוענים התובעים, כי תניית שיפוט מקומית מופיעה רק בחלק מההסכמים; כי הנתבעות עצמן הגישו נגד התובעים תביעות בבתי משפט במחוז המרכז, והטענה הנוכחית היא ניסיון נוסף שלהן להקשות על התובעים; כי מירב הזיקות מובילות לראשון לציון, כפי שעולה אף מההחלטה בבש"א 1545/17 הנ"ל; וכי חל בפסיקה פיחות במעמדה של הסמכות המקומית.
דיון והכרעה
6.
סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע כך:
"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".
התובעים טוענים, כי חברת הניהול אינה מוכנה לבצע את כל הנדרש כדי לקיים את הליך הבוררות, אולם לא מצאתי שיש ממש בטענה זו. התובעים מפנים לכך שחברת הניהול סירבה לקיים בוררות עם עוזיאל, אולם בניגוד לטענת התובעים אין בהסכמים עם עוזיאל תניית בוררות. אכן, סירובה של חברת הניהול לקיים בוררות עם עוזיאל, לצד עמידתה על קיום בוררות עם זפרני, עשוי לעורר סימן שאלה, ועל כך להלן. אולם, ככל שהדבר נוגע לשאלה האם חברת הניהול מוכנה לעשות את הדרוש לקיום הבוררות, אין רלוונטיות לכך שחברת הניהול מסרבת לקיים הליך בוררות עם בעל דין אחר, שאין בעניינו תניית בוררות.
7.
טענה נוספת אותה מעלים התובעים בעניין זה היא, כי חברת הניהול "זנחה" את הליך הבוררות בעניין דמי הניהול. טענה זו נטענה בעלמא, ומכל מקום איני סבור שיש בה כדי להצביע על כך שחברת הניהול אינה מוכנה לבצע את הדרוש לקיום הבוררות. בהליך בעניין דמי הניהול חברת הניהול היא התובעת. אם היא אכן החליטה לזנוח את ההליך, לכאורה התובעים הם אלו שיצאו נשכרים מכך. אין בכך שחברת הניהול לא עמדה ביעילות על זכויותיה בקשר לדמי הניהול, ככל שאכן כך הוא, כדי לגבש מסקנה כי היא אינה נכונה לבצע את הנדרש לצורך ניהול ההליך מקום בו היא הנתבעת.
8.
התובעים מצביעים על כך שהנתבעות נקטו נגדם הליכים רבים בבתי המשפט. אכן, ככלל נקיטת הליך משפטי בבית משפט על ידי בעל דין עשויה להתפרש כוויתור על תניית הבוררות (רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ'
jsc aeroavit airlines
(11.10.2012)), אולם לדעתי אין זה המצב בענייננו. ההליכים המשפטיים אותם נקטו הנתבעות, למעט התביעות שהוגשו בעניין דמי הניהול, לכאורה אינם נסמכים על הסכמי הניהול בהם קבועה תניית הבוררות. גם אם תיתכן טענה לפיה תניית הבוררות כן אמורה לחול על חלק מהתביעות הגם שהן אינן נסמכות על הסכם הניהול – וטענה כזו לא נטענה במפורש – הרי שאין מדובר במקרה בו ניתן לפרש את הגשת התביעה כהתנערות מתניית הבוררות. אשר לתביעות שהוגשו בעניין דמי הניהול, זפרני הגיש בקשות לעיכוב ההליכים, ובסופו של יום הן התקבלו בהסכמה. בשלב מסוים, חל מהפך בגישתו של זפרני לעניין הליך הבוררות, וכיום הוא מעוניין בניהול ההליך בבית המשפט. אולם, בהתחשב בכך שבמסגרת התביעות בעניין דמי הניהול זפרני העלה, בהצלחה, טענה לקיומה של תניית בוררות, לא ניתן לטעון כי הנתבעות מנועות מלהסתמך על הסכם הבוררות בשל כך שמלכתחילה הן הגישו את אותן תביעות לבית המשפט (ראו, רע"א 8613/10 הנ"ל, פסקה 28).
9.
הנה כי כן, תנאיו של סעיף 5(א) לחוק הבוררות – מתקיימים. אלא שבכך לא תם מסענו. השאלה הבאה שיש לבדוק היא האם מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" שבגינו רשאי בית המשפט, לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, להימנע מעיכוב ההליך. הטענה המועלית בהקשר זה היא, כי יהיה בעיכוב ההליך כדי לגרום לפיצול דיונים, וזאת בשל כך שבעניינם של עוזיאל אין תניית בוררות, וכזכור חברת הניהול לא הסכימה לנהל את ההליך מולם בבוררות. לפי הטענה, גם אם יועבר הדיון בעניינו של זפרני לבוררות, הרי שבעניינם של עוזיאל הוא יימשך בבית המשפט, ומכיוון שמדובר במחלוקות זהות יהיה בכך משום ריבוי הליכים מיותר.
10.
בטרם ניכנס לשאלה האם יש במניעת פיצול הדיון בין זפרני לעוזיאל משום "טעם מיוחד" נעיר, כי לכאורה ניתן היה להעלות טענה כי יש להימנע מעיכוב ההליך גם בהתעלם ממעורבותם של עוזיאל. זאת, מן הטעם שבעניינו של זפרני עצמו, תניית בוררות קבועה רק לגבי שתיים מהחנויות שבבעלותו, ואילו לגבי אחת החנויות אין בהסכם הניהול תניית בוררות. ניתן היה לטעון כי עיכוב ההליך אפשרי רק לגבי החנויות שלגביהן יש תניית בוררות, ולפיכך היעתרות לבקשה משמעה פיצול הדיון בעניינו של זפרני. מכיוון שלגבי כל החנויות מדובר בעילות תביעה דומות עד כדי זהות, הרי שלכאורה ניתן לטעון כי יש במניעת פיצול הדיון ביחס לחנויותיו של זפרני משום "טעם מיוחד" להימנעות מעיכוב ההליכים (ראו, סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 316-312 (כרך א', 2005) ("אוטולנגי")). אלא שהתובעים לא העלו טענה כזו. מטיעוני התובעים עולה, כי נקודת המוצא שלהם היא שבעניינו של זפרני קיימת תניית בוררות לגבי כל החנויות, וטענתם היחידה לעניין פיצול הדיון מתייחסת לפיצול בין זפרני לבין עוזיאל. זו תהיה, אפוא, נקודת המוצא גם בדיוננו.
11.
השאלה מתי יש במניעת פיצול דיון בין מספר בעלי דין כדי להוות "טעם מיוחד" להימנעות מעיכוב ההליך נדונה לא מעט בפסיקה. ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ''ד מח(1) 397 (1993) ("עניין אלרינה") נקבע, בדעת רוב, מבחן דו שלבי: בשלב הראשון יש לבחון את "הנחיצות הדיונית", היינו האם הצד שביחס אליו לא קיימת תניית בוררות צורף לתביעה מחמת שיקול ענייני או רק כדי לחמוק מתניית הבוררות; בשלב השני יש לבחון את "הנחיצות המהותית", היינו עד כמה אי הפיצול חיוני מבחינת יכולתו של התובע לקבל את הסעד לו עתר (בעניין זה ראו גם, אוטולנגי, עמ' 311-304; ע"א 169/80 יעקב אורי בע"מ
‎

‎
נ' קנטי
, פ''ד לה(2) 837 (1981); רע"א 4716/04
hotels.com
נ' זוז תיירות בע"מ
(7.9.2005)).
יצוין, כי פסק הדין בעניין אלרינה עוסק במקרה שבו צורף נתבע שאינו כפוף לתניית הבוררות. בענייננו, מדובר בצירוף תובע שאינו כפוף לתניה (אמנם גם דירות יוקרה, עמה אין תניית בוררות, צורפה לתביעה כנתבעת, אולם היא מסכימה לבוררות, ולא נטען שיש בצירופה כדי למנוע את עיכוב ההליך). עם זאת, דומה כי המבחן שנקבע בעניין אלרינה יפה באותה מידה גם לסיטואציה כזו. מכל מקום, בדיון לפניי לא חלקו הצדדים על כך שהמבחן הרלוונטי הוא זה שנקבע בעניין אלרינה.
12.
לאחר ששקלתי בדבר, סבורני כי מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" המצדיק הימנעות מעיכוב ההליך בעניינו של זפרני.
13.
ראשית אציין, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעות כי צירופם של עוזיאל להליך אינו צירוף של אמת והוא נועד אך ורק כדי לחמוק מעולה של תניית הבוררות. מעיון בהליכים הנוספים המתנהלים בין הצדדים, שחלקם פורט לעיל, עולה כי בחלק מהם עוזיאל נתבעו על ידי הנתבעות או מי מהן. היינו, עוזיאל הם צד אותנטי לסכסוך המסועף בין הצדדים. ההליך הנוכחי הוא משבצת נוספת בפסיפס ההליכים המשפטיים המקיפים את הסכסוך, ואין כל סיבה להניח שצירופם של עוזיאל כתובעים אינו אמיתי. לפיכך, מתקיים התנאי בדבר נחיצות דיונית.
14.
אשר לנחיצות המהותית, לטענת הנתבעות על מנת שתנאי זה יתקיים נדרש כי פיצול הדיון יביא לכך שקבלת סעד על ידי התובע תהיה בלתי אפשרית, ומצב כזה אינו מתקיים בענייננו. אין בידי לקבל טענה זו. אמת, כי לעתים, כאשר נדונה בפסיקה שאלת התקיימותו של תנאי הנחיצות המהותית, נעשתה בחינה של השאלה האם יש בפיצול הדיון כדי לסכל קבלת סעד אופרטיבי על ידי התובע. אולם, אין זה המבחן היחיד שאין בלתו, וישנם פסקי דין מהם עולה גישה מרוככת יותר, לפיה עצם העובדה שיהיה צורך לנהל הליכים כפולים יש בה, במקרים המתאימים, כדי להצדיק את אי עיכוב ההליך (ראו, רע"א 10723/05 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' גבאי, פסקה 7 (30.3.2006); ע"א 169/80 הנ"ל; רע"א 5820/98 רסידו סי בע"מ נ' שמשון קידוחים ובניין בע"מ, פ''ד נב(4) 769 (1998)). בנוסף, נבחנת השאלה האם הצדדים יכלו לצפות מראש את הצורך בפיצול הדיון, שכן ככל והתשובה לשאלה זו היא חיובית, אזי ניתן לומר שהצדדים נטלו "סיכון" זה כאשר הסכימו על תניית הבוררות (רע"א 10723/05 הנ"ל, פסקה 7; ע"א 2889/91 מן תעשיות שימורי מזון ודגים בע"מ נ' שיא אחזקות בע"מ, פ''ד מז(1) 93 (1992)).
לדעתי, על מנת שיתקיים תנאי הנחיצות המהותית לא נדרש כי עיכוב ההליך, ופיצול הדיון שבעקבותיו, יסכל לחלוטין את האפשרות של התובע לקבל סעד. נקודת המוצא היא כי ככלל יש לכבד את הסכמת הצדדים, והימנעות מעיכוב הליכים כדי למנוע פיצול דיון שמורה לנסיבות מיוחדות (
ע"א 20/70
"עמיר" חברה להספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ נ' מ.צ.ק. בע"מ
, פ"ד כד(1) 692, 695 (1970)). כלומר, בעצם העובדה שעלול להיווצר כפל דיונים אין די. עם זאת, נסיבות מיוחדות אלו אינן שמורות רק למקרים בהם פיצול הדיון יביא לסיכול מוחלט של אפשרותו של התובע לזכות בסעד, וניתן להביא בחשבון שיקולים נוספים הקשורים למקרה הספציפי.
15.
בענייננו, מספר שיקולים מטים, לדעתי, את הכף, בהצטברותם, לכך שיש לראות במניעת פיצול הדיון בין זפרני לבין עוזיאל משום "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליך:
ראשית
, אין מדובר בענייננו רק בתביעות באותו עניין, אלא בתביעות זהות ממש, לפחות בשלב הראשון של התביעה למתן חשבונות. זכותם הנטענת של זפרני ועוזיאל לחשבונות אינה נובעת, לשיטתם, מנתוניהם הייחודיים, אלא מעצם היותם בעלי זכויות בחנויות בקניון ומהזכות לקבלת מסמכים המופיעה בכל הסכמי הניהול. בנסיבות אלו, חוסר היעילות שבניהול הליכים כפולים בולט במיוחד.
שנית
, כפי שצוין לעיל, חברת הניהול סירבה לנהל בוררות בעניינם של עוזיאל. זו, כמובן, זכותה. אולם, קשה שלא לתהות מהו המניע להתעקשותה של חברת הניהול לנהל בוררות בעניינו של זפרני, ולא לנהלה בעניינם של עוזיאל, כאשר מדובר בהליכים זהים או כמעט זהים. הנתבעות לא סיפקו הסבר של ממש לכך, למעט הטענה כי זכותן לעמוד על ההבחנה בין מי שקבועה בעניינו תניית בוררות לבין מי שלא קבועה בעניינו תניה כזו. דומה, כי לא יהיה זה מרחיק לכת להניח, כי הנתבעות מעוניינות להקשות בכך על התובעים. שיקולים טקטיים מעין אלו הם לעתים חלק מההליך המשפטי, ואיני סבור כי הנתבעות חצו בכך גבול אסור. לפיכך, לא היה בעובדה זו, לו עמדה לבדה, כדי למנוע את עיכוב ההליך, אולם יש בכך משום שיקול נוסף, העשוי להצטבר לשיקולים אחרים, כנגד עיכוב ההליך.
שלישית
, כפי שפורט לעיל, בין הצדדים מתנהלים הליכים רבים בבתי המשפט. חלק מאותם הליכים הם בנושאים "משיקים" לאלו שמתעוררים בענייננו. אמת, כי הליכים אלו אינם מתבססים, לפחות לא באופן ישיר, על הסכמי הניהול. אולם, העובדה שגם אם יעוכב ההליך לא יהיה בכך כדי לכנוס את מכלול הסכסוך להליך בוררות אחד יש לה גם כן משקל מסוים. אין מדובר במקרה בו אי מימושה של תניית בוררות יגרור את בעל הדין המבקש להסתמך על תניית הבוררות בעל כורחו לבית המשפט, בעוד שאחרת היה בידו להימנע מלבוא בשעריו, שהרי בעלי הדין בענייננו שקועים ממילא עד צוואר בהליכים בפני
בתי משפט.
רביעית
, בחלק מההליכים המתנהלים בבתי המשפט נדון עניינם של זפרני ועוזיאל יחדיו. עובדה זו מחזקת את הנטייה שלא להביא לפיצול הדיונים ביניהם דווקא בהליך הנוכחי.
חמישית
, אין מדובר במקרה בו כאשר נחתם הסכם הבוררות יכלו הצדדים לצפות את פיצול הדיון, ולפיכך לא ניתן לומר כי הם נטלו על עצמם סיכון זה. כאמור לעיל, בהתאם לפסיקה יש לעובדה זו משקל של ממש כשנבחנת השאלה האם יש להימנע מאכיפת תניית בוררות כדי למנוע פיצול דיון.
16.
העובדה שיש בעיכוב ההליך כדי להביא לפיצול הדיון בין זפרני לבין עוזיאל, בצירוף הנסיבות האמורות, יש בה לדעתי כדי להוות טעם מיוחד להימנעות מעיכוב ההליך, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות.
17.
עתה עלינו להידרש לשאלת הסמכות המקומית. כאמור, הן בעניינו של זפרני (בהסכם ביחס לחנות שלא קיימת בעניינה תניית בוררות) והן בעניינם של עוזיאל קבועה תניית שיפוט בלעדית, המקנה את סמכות השיפוט המקומית לבית המשפט בתל אביב. בהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר קבועה תניית שיפוט מקומית בלעדית יש לכבדה. לא מצאתי בטיעוני התובעים טענה של ממש מדוע אין לכבד את תניית השיפוט המקומית במקרה הנוכחי. אכן, הנתבעות הגישו נגד התובעים תביעות לבתי משפט במחוז מרכז, אולם כאמור תביעות אלו הוגשו במקרים שבהם הסכם הניהול, בו קבועה תניית השיפוט, לכאורה אינו חל. העובדה שמירב הזיקות מובילות, לפי הנטען, לבית המשפט בראשון לציון אינה רלוונטית שעה שישנה תניית שיפוט. לעניין ההסכמים של זפרני, דומה כי בנסיבות העניין, בהינתן הקביעה כי אין לעכב את ההליך בגין תניות הבוררות, יש לראות בתניית השיפוט המקומית הנכללת באחד ההסכמים כחלה על הסכסוך כולו. אעיר בהקשר זה, כי גם לו סברתי אחרת לא היה בכך כדי למנוע את אכיפתה של תניית השיפוט המקומית, ולו לגבי חלק מהתביעה, שכן השיקול של מניעת פיצול דיונים אין בו, ככלל, כדי לאפשר התעלמות מתניית שיפוט המסדירה את הסמכות המקומית (ע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' חי, פ"ד מו(3) 777 (1992)).

סוף דבר
18.
לאור כל האמור, הבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות נדחית. הטענות בעניין הסמכות המקומית מתקבלות. לפיכך, ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת ההליך לבית משפט השלום בתל אביב.

אין צו להוצאות.






ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ז, 14 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 52434-11/16 פרוספר זפרני, רון עוזיאל, רונית עוזיאל נ' דירות יוקרה בע"מ, ניהול קניון הזהב 1991 בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/08/2017)