פסקי דין על רמי קוגן | פסקי דין על אורי אלטרץ

55183-05/17 א     17/08/2017




א 55183-05/17 רמי קוגן נ' אורי אלטרץ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 55183-05-17 קוגן נ' אלטרץ



בקשה מס' 11
לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


התובע

רמי קוגן
בעצמו וע"י עו"ד רחל רחמים ועו"ד הדר ברנדר



נגד


הנתבע

אורי אלטרץ
ע"י ב"כ עו"ד אלון לוין




החלטה

1.
לפני בקשת לביטול עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ביום 26/7/17 במסגרת בקשה להרחבת צו עיקול.

2.
רקע נדרש:
ביום 25/5/17 הגיש התובע, עו"ד רמי קוגן
(להלן גם: "קוגן" או "התובע") לתשלום שכר טרחת עורך דין על סך 3,299,400 ₪ נגד הנתבע, אורי אלטרץ
(להלן:"אורי") או "הנתבע") לתשלום שכר טרחת עורך דין מכח הסכם שכר הטרחה.

בין קוגן ואורי נחתם הסכם שכר טרחה ביום 15/11/15 שנוסחו כדלקמן:
"הסכם שכר טרחה מיום 15/11/15
לכבוד: עו"ד רמי קוגן
...
מאת: אורי אלטרץ
...






1.
אני פניתי אליך לקבלת שירותים משפטיים וטיפול בעניין: קבלת זכויותיי מכל מקור שהוא בחברות בהן אני שותף ו/או הייתי אמור להיות שותף ו/או מכח היותי עובד בחברות ו/או מכח זכויותיי מהוריי ואחיי.
אשלם לך דמי פתיחת תיק בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם להכנסות שיהיו לי.
בנוסף, אשלם לך 25% בצירוף מע"מ מכל סכום בין בכסף ובין בשווה כסף כגון מניות ו/או זכויות אחרות שיגיעו בכל שלב שלאחר חתימתי על הסכם שכר טרחה זה מכל מקור שהוא.

2.
מוסכם, כי הסכם שכר טרחה זה כולל את כל הפעולות שיש לבצען עד לקבלת תוצאה קרי, מימוש הזכויות שלי מכל מין וסוג שהוא בכל חברה שהיא ו/או זכויותיי כעובד בחברה.

3.
בנוסף לאמור לעיל, ישולמו על ידי אגרות משפט על פי שובר שתעביר לידי.

4.
הנני מתחייב שלא אפסיק את הטיפול המשפטי מכל סיבה שהיא שכן הוא תלוי תוצאות ובאם אעשה כן, אשלם את מלוא שכר הטרחה שהיית מקבל אילו אפשרתי לך להשלים את העבודה.

5.
הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד שיפסקו בהליכים השונים יתווספו לשכר הטרחה הנקוב לעיל ויומחו לעו"ד רמי קוגן
.

על החתום:
________
____
_____
_______
_______
_____

שם החותם
ת.ז.
כתובת

מס' טלפון
מס' נייד
חתימה

הנני מאשר חתימת הלקוח הנ"ל.
__________
עו"ד רמי קוגן
"


הסכם זה יכונה: "ההסכם".

הטיפול המשפטי נשוא ההסכם הוא בעניין סכסוך שבין אורי ובני משפחתו (הוריו ואחיו) בעסק משפחתי, כאשר אורי ואחיו, המסוכסכים עימו, הם בעלי מניות בחברות שונות, ובאחת החברות גם אביו בעל מניות.

אורי הגיש באמצעות קוגן שני הליכים בבית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) סעד לפי סעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט-1999 בה"פ 2294-12-15, והמרצת פתיחה במסגרת ה"פ 16505-01-16 במסגרתה ביקש בין היתר לקבוע כי שטר הבוררות בטל.
הצדדים הופנו על ידי בית משפט לבוררות בפני
רו"ח חן ברדיצ'ב. הליך הבוררות טרם הסתיים. צורפה החלטת ביניים של הבורר מיום 9/1/17 (נספח 26 לכתב התביעה) ולפיו התקבלה עמדתו של אורי ולפיה על הנתבעים בהליך הבוררות לרכוש את מניותיו ונקבע כי בעל מקצוע יפעל להערכת שווי החברות ולקביעת שיעור אחזקותיו של אורי בכל אחת מהחברות.

אין מחלוקת עובדתית על כך שביום 1/3/17 הודיע אורי לקוגן על הפסקת הייצוג (נספח 29 לכתב התביעה). הודעה נשלחה גם לבורר.
הצדדים חלוקים על הסיבה להפסקת הייצוג. אין גם מחלוקת עובדתית על כך שעוד קודם לכן ביום 1/11/16 הודיע אורי לקוגן על שחרור מייצוג משפטי (נספח 37 לבקשה לביטול עיקול). לאחר מכן חזר בו והמשיך את הטיפול המשפטי אצל קוגן (מסמך הסכמה מיום 16/11/16 צורף כנספח 42 לבקשה לביטול עיקול).

קוגן טען בכתב התביעה, כי ייצוגו הופסק רק בשל רצונו של אורי להתחמק מתשלום שכר טרחה שכן, בסיועו גובש הסכם פשרה עם הנתבעים בבוררות ולפיו הסכימו הנתבעים לשלם סך 11,500,000 ₪ נטו
וזאת בחודש פברואר 2017.






לטענתו אורי היה מודע להסכם הפשרה וסכום הפשרה היה גבוה מהסכום שאורי ייפה כוחו להסכים לפשרה. (10 מיליון ₪ נטו).
לטענתו, גם לאחר ה- 1/3/17 ידע אורי שהוא ממשיך לקדם את הסכם הפשרה והסכים לכך בין במישרין ובין על ידי צד ג'.

נטען, כי על מנת לחמוק מתשלום שכר טרחה הודיע לו אורי על הפסקת הייצוג.
קוגן לא חולק על כך, שהלקוח – אורי רשאי להפסיק את ייצוגו, אך הוא טוען כי הפסקת הייצוג נעשתה בחוסר תום לב ועל מנת לחמוק מתשלום שכר טרחה והוא מבקש שכר טרחה בהתאם למוסכם. דהיינו – לפי סעיף 4 להסכם ,לפיו אם הטיפול המשפטי מופסק מכל סיבה שהיא צריך אורי לשלם לו את מלוא שכר הטרחה שהוא היה מקבל אילו איפשר לו להשלים את העבודה.
את סכום התביעה הוא "גזר" מתוך סכום הפשרה
25% + מע"מ וכן החזר הוצאות ששילם במקום אורי בהליך הבוררות בסך של 8,775 ₪.

אורי טוען בכתב הגנתו וגם בבקשות אשר הגיש כי אינו חייב דבר לקוגן. הייצוג הופסק לא בשל רצון שלא לשלם שכר טרחה אלא בשל ניגוד עניינים שהיה מצוי בו קוגן ובשל היעדר יחסי אמון בינו ובין קוגן.
נטען כי הליך הבוררות ממשיך להתנהל. הוא לא חתם על הסכם פשרה ואין לו כל כוונה לחתום על הסכם פשרה.
עוד לפני 1/3/17 הוא ביקש לבטל את ייצוגו של קוגן. בפעם הראשונה הסכים לחזור בו מכוונתו כיוון שקוגן איים עליו כי הוא יתבע אותו ולאחר מכן גמר אומר להחליף את הייצוג וכך עשה.
על פי גרסתו, לא הוצג לו הסכם פשרה. ממילא לא התכוון לחתום עליו. לקוגן מגיע שכר טרחה ראוי בגין עבודה אשר ביצע בפועל אך הוא קיבל תשלום עבור עבודה זו שכן הוא שילם לקוגן 50,000 ₪ + מע"מ ובזאת נסגר החשבון.






3.
הליכי העיקול:
בקשת הביטול מתייחסת לבקשה להרחבת צו העיקול שהוגשה ביום 24/7/17 (בקשה מס' 9).


להשלמת התמונה אסקור בקצרה את השתלשלות העניינים בנוגע לעיקול בתיק דנן.
ביום 7/6/17 הוגשה בקשה בהולה למתן צו עיקול זמני. כב' הרשמת בלכר בהחלטתה מיום 7/6/17 לא מצאה לנכון ליתן צו כמבוקש תוך ציון העובדה שסכום העיקול מבוסס על הצעה לתשלום בסך של 11.5 מיליון ₪ בטיוטה ללא תאריך, וכי הצד השני שלח הצעה אחרת וההצעה לא צורפה. עוד נקבע בין היתר באותה החלטה, כי לא פורט מה נעשה במשך שבועיים מיום הגשת התביעה ועד להגשת הבקשה לסעד זמני וכי כל עוד לא יתקבלו הבהרות ו/או השלמות לא נחה דעתה כי הסכם הפשרה (או פשרה כלשהי) עומד להיחתם ובפרט לא נחה דעתה באשר לסכום שממנו יש לגזור את שכר הטרחה.

לאחר מכן הגיש קוגן הבהרה וכן צירף במעטפה סגורה טיוטה של הסכם פשרה עליה עמדו הצדדים לחתום לטענתו ביום 15/5/17. (מסמך זה הוצג לב"כ אורי בדיון ביום 16/8/17).
כב' הרשמת בלכר נתנה צו עיקול זמני ביום 18/6/17.

אורי הגיש בקשה לביטול עיקולים ביום 16/7/17 אך נקבע על ידי כב' הרשמת בלכר כי משלא נתפס דבר בעיקול אין מקום לקיים דיון בבקשה לביטול עיקול. (החלטות מיום 16/7/17, 19/7/16 ו- 20/7/17).
לאחר מכן הוגשה הבקשה להרחבת צו העיקול הזמני כך שהתבקש
צו עיקול זמני על המניות הרשומות על שמו של אורי או על המניות שהוא זכאי שיירשמו על שמו על פי החלטה שיפוטית קיימת. (החלטת כב' הבורר אשר צורפה נספח 26 לכתב התביעה).

בהחלטה מיום 26/7/17 שניתנה על ידי כב' הרשמת גרוסמן הוטל צו עיקול זמני רק על מניות הרשומות על שמו של אורי בחברות המחזיקות והובהר כי לא מוטל עיקול על מניות שהוא זכאי ו/או עשוי לקבל על שמו בעתיד.





על החלטה זו הוגשה הבקשה לביטולה עיקול.

4.
תמצית טענות קוגן ביחס לעיקול:

א)
בנוגע לראיות מהימנות לכאורה לעילות התביעה:

נטען, כי על פי ההסכם זכאי קוגן לתשלום שכר טרחה.

גם במקרה של הפסקת ייצוג אזי לפי ההסכם הוא זכאי לקבל שכר טרחה כפי שנקבע.
בשל העובדה שהוא ייצג נאמנה את אורי, הוביל לגיבוש הסכם פשרה עם הנתבעים בבוררות אשר הסכימו ליתן לאורי במסגרת הפשרה 11.5 מיליון ₪, ורק בשל חוסר תום לב ואי רצון לשלם שכר טרחה הופסק ייצוגו, אזי הוא זכאי לקבלת שכר הטרחה כמוסכם.
סכום התביעה אינו מבוסס על הסכם פשרה שנחתם אלא יש בהסכם הפשרה כדי להוות ראיה לפיצוי הציפייה שהוא זכאי לו לפי סעיף 4 להסכם.

ב)
באשר ליסוד ההכבדה:
קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
אורי התנהל בחוסר תום לב כלפיו וקיים חשד שללא העיקול לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין.
נטען בעת הגשת הבקשה, כי נמסר לקוגן מגורם המעורב בסכסוך בין אורי לנתבעים בבוררות כי הוא צפוי לחתום על הסכם פשרה, אותו הוא השיג עבור אורי בעמל רב, ולפיו יהיה זכאי לקבל סך של 11,250,000 ₪.

עוד נטען, כי לצורך יסוד ההכבדה ,די בכך שהתביעה היא לסכום כסף נכבד וקיים צורך לייחד נכסים לביצוע

פסק דין
עתידי. (רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (29/1/07).
עוד טוען קוגן, כי אורי טען בפני
ו כי הוא בקשיים כלכליים במסמך שנחתם בין הצדדים ביום 9/10/16 (נספח 5 לבקשה), הוא אישר שלא יכל לשלם יותר מכמה עשרות אלפי שקלים ועל כן ללא העיקול לא ניתן יהיה לגבות את סכום התביעה הניכר.




ג)
באשר למאזן הנוחות:
נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קוגן. מדובר בעיקול מניות ברישום אשר לא יגרום נזק לאורי לעומת הנזק שייגרם לקוגן אם לא יוטל עיקול ולא יוכל להיפרע בסופו של יום מאורי.

5.
תמצית טענות אורי ביחס לעיקול:

א)
בנוגע לראיות מהימנות לכאורה לעילות התביעה:
נטען כי אין כל בסיס ויסוד לתביעה. התביעה מתבססת על הסכם פשרה שמעולם לא נחתם ואין כוונה לחתום עליו. הליך הבוררות בין אורי לנתבעים בבוררות ממשיך ומתנהל בימים אלו. משלא נחתם הסכם פשרה וגם אין כוונה לחתום עליו, אין בסיס לתביעת שכר הטרחה הנגזרת מהסכם הפשרה.

אורי הדגיש, כי פיטורי קוגן נעשו בתום לב לאחר שהוא היה מצוי בניגוד עניינים.
בטענותיו בכתב פירט כי ניגוד העניינים הוא בכך שרו"ח קודנצ'יק שהוא רואה החשבון של הנתבעים בבוררות ואמור לשמש כמומחה מטעמם לעניין שווי החברות הוא גם רואה החשבון של קוגן.

אורי טען טענות בנוגע לאיכות עבודתו של קוגן ולחוסר אמון כלפיו.
לטענתו, ביקש להשתחרר מייצוגו של עורך דין קוגן מספר פעמים כעולה מהכתובים, אך הוא הסכים קודם לכן לחדש את הייצוג מתוך חשש שקוגן יתבע אותו שכן קוגן אמר לו שאם הייצוג יופסק הוא ידרוש ממנו שכר טרחה.

אורי טען כי מלוא השכר הראוי המגיע לקוגן שולם. אין חולק על כך שהוא שילם 50,000 ₪ + מע"מ .





ב)
באשר ליסוד ההכבדה:
אורי טען כי הוא לא פועל להברחת נכסים, אינו מסתיר דבר, אינו חייב ולו אגורה אחת לקוגן לאחר ששולם לו כל המגיע לו.
הסכם הפשרה
לא נחתם וגם לא ייחתם.

ג)
באשר למאזן הנוחות:
אורי טען כי הוא אינו מבריח נכסים. אינו עומד לחתום על הסכם פשרה או כל הסכם אחר.
מצבו הכלכלי מעולה. מעבר למניות בחברות הנתבעות בבוררות יש לו זכויות כבעל מניות בנכסי נדל"ן שונים וגם מטענות קוגן עולה, כי ששווי המניות
לפי גרסתו של קוגן הוא 11,250,000 ₪ כך שברור שמצבו הכלכלי איתן.
נטען, כי קוגן לא בא לבית משפט בידיים נקיות ופעל בחוסר תום לב כאשר לא גילה את כל העובדות לבית המשפט.

6.
לאחר עיון בכל החומר שלפני ולאחר ששמעתי באריכות במהלך תורנותי בפגרה את החקירות הנגדיות של התובע והנתבע ואת הסיכומים בעל פה הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את הבקשה לביטול צו העיקול מהנימוקים כדלקמן:

7.
המסגרת הנורמטיבית:
א)
על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
כמו כן יש לשכנע את בית המשפט, שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

ב)
בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני".





(וראה לעניין זה סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4/5/11 ברע"א 769/11
אלמוסני נ' כרמון ואח'
, וכן

רע"א 5288/07

נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית
,


רע"א 2176/12

לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק
לאומי לישראל
סעיף 5 להחלטה).
לעניין "מקבילית הכוחות" ראה גם: רע"א 5982/14 יהודה נ' חוגי
(27/11/14). רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ (12/5/13).

ג)
בנוגע ליסוד ההכבדה:
על המבקש להוכיח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".
הדגש מושם על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למתן פסק הדין. ולעניין ההכבדה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (וראה לעניין זה:
רע"א 10076/07

בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי
.)

לעניין זה גם יפה ההחלטה ברע"א 903/06



דלק חברת דלק ישראלית בע"מ נ' גסטון אטיאס

(ניתן ביום 19/3/06):
"מקבל אני את טענת המבקשת לפיה גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען".
(מתוך סעיף 4 להחלטה).

על מנת להוכיח יסוד הכבדה אין צורך להציג פעולות אקטיביות להברחת נכסים.
ראה לעניין זה: רע"א 234/89 בנק עברי ישראלי בע"מ נ' עיריית אום אל פחם,
פ"ד מ"ג (2) 618, שם ניתן צו עיקול נגד עיריה בשל מצבה הכלכלי הקשה ללא צורך בהוכחת הברחת נכסים וכן רע"א 379/07 גולדנברג נ' רובנר
(14/6/07) שם הוסכם בסעיף 6 עם החלטות הערכאות הדיונית לפיהן משלא הוכח כי לנתבע נכסים בבעלותו, התקיים יסוד ההכבדה.




ד)

באשר לסיכויי התביעה
: על המבקש לשכנע את ביהמ"ש "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).
הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהונח בפני
ביהמ"ש והערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ומובן כי אינה שקולה להוכחה במאזן ההסתברויות.
תנאי זה משמעו- האם עולה מהתובענה שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה.
ראה לעניין זה: רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי, סעיף 38 לפסק דינה של כב' השופטת
נאור (25/10/09)
רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס (21/4/09), רע"א 1379/16
נופי נ' נופי, סעיף 4 להחלטת כב' השופט הנדל (3/4/16).

8.
יישום ההלכה בענייננו:

א)
באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה:
הצדדים חלוקים באופן מהותי בנוגע לנסיבות שהובילו לסיום ההתקשרות ביניהם. אין מחלוקת עובדתית על כך שהסכם שכר טרחה נחתם גם נחתם. אין מחלוקת על כך שקוגן ייצג
את אורי. שני הצדדים לא חולקים על כך שמותר ללקוח. היינו, לאורי, שלא להמשיך את הייצוג על ידי קוגן.
השאלה היא – מדוע הופסק הייצוג. האם הפסקת הייצוג נעשתה במטרה לחמוק מתשלום שכר טרחה על פי ההסכם, האם היה מצוי קוגן בניגוד עניינים ביחס לרו"ח קודנצ'יק, האם אכן "השיג" קוגן הסכם פשרה מול הנתבעים בבוררות אשר אורי הסכים קודם לכן לסכום שהוסכם לשלם לו, ובסוף "חמק" מחתימה על ההסכם כדי לא לשלם שכר טרחה, או שמא על פי גרסתו של אורי: הוא לא ראה הסכם פשרה, לא הסכים מעולם לסכום שצוין שם וכמו כן נטען על ידו כי הנתבעים בבוררות כלל לא הסכימו להסכמה הנטענת.





בדיון שהתקיים לפני חקרו הצדדים ממושכות זה את זה. מחקירותיהם עולה כי המחלוקות העובדתיות גדולות מאוד.
אין מקום במסגרת בקשה לביטול צו עיקול להכריע במחלוקת העובדתית שבין הצדדים.
קיומן של פגישות מוכחש על ידי צד זה או אחר. קוגן טוען להתנהלות שהיתה מול חבריו של אורי, כאשר אורי טוען כי אלו כלל לא חבריו ו/או כי לא היתה התנהלות שכזו הידועה לו.
גם בנוגע לסוגיית רו"ח קודנצ'יק המחלוקת העובדתית קוטבית, כך למשל טוען קוגן כי מלכתחילה היה ידוע לאורי כי משרדו של קודנצ'יק המונה למעלה מ- 60 עובדים מטפל בהגשת דוחות של משרדו אך קודנצ'יק לא מטפל בו באופן אישי ולטענתו לא היה כל ניגוד עניינים, אלא ההפך הוא הנכון. ניתן היה למצוא בסיועו "גשר" למשפחתו של אורי על מנת לנסות ולהגיע לשלום בית ולפיוס.
אורי מבחינתו טוען טענות הפוכות ואין מקום להכריע בהם במסגרת הדיונית שלפני.
גם באשר להתנהלות שלאחר ה- 1/3/17 (המועד שבו הופסק הייצוג של קוגן על ידי אורי) חלוקים הצדדים באופן מהותי. קוגן מפרט התנהלות שנעשתה לכאורה בינו ובין חבריו של אורי לצורך קידום הסכם פשרה עם הנתבעים בבוררות על מנת לקדם הסכם פשרה וזאת בידיעתו של אורי. אורי כמובן טוען שאין כך הדבר וכי מיום 1/3/17 לא ייצג אותו קוגן בשום פנים ואופן. הצדדים הרחיבו בנוגע לפגישה שהתקיימה בלובי בבניין "בסר" ביום 30/3/17. קוגן טען שנקבעה פגישה בבניין שבו נמצא משרדו של רו"ח קודנצ'יק אליה התייצב גם אורי על מנת לחתום על הסכם פשרה ובסופו של דבר בשל טעות סופר שנפלה בהסכם הוא לא נחתם. אורי טוען כי הוא לא הגיע לפגישה אלא היה במקרה בלובי הבניין לצורך פגישה עם חברים ולא ראה שם הסכם פשרה או טיוטה של הסכם פשרה.
אילו הן מקצת העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
המחלוקת העובדתית רחבה מזו.

כאמור, אין מקום להכריע במסגרת הדיונית שלפני במחלוקות העובדתיות. עלי רק לבדוק, אם מהתובענה עולה שאלה רצינית לדיון ואני סבורה כי בנוגע לעילת התביעה, אכן קיימת שאלה שכזו.




קיים הסכם שכר טרחה חתום על ידי שני הצדדים. אורי לא מתכחש לחתימה. לפי הסכם שכר הטרחה זכאי קוגן לתשלום גם אם הייצוג יופסק. על כן, די בכך ומשהופסק הייצוג לדרוש שכר טרחה על פי ההסכם.
יתכן שבמסגרת בירור ההליך העיקרי יגיע בית משפט אשר ידון בתיק למסקנה, ולפיה אין מקום בנסיבות העניין לחייב במלוא הסכום לפי הסכם שכר הטרחה ו/או יגיע למסקנה ולפיה מגיע לקוגן סכום נמוך יותר. ייבחנו בין היתר הנסיבות לתשלום שכר הטרחה בסך 50,000 ₪ + מע"מ אשר שולם לקוגן. במסמך עליו חתם אורי במועד התשלום עולה כי הוא אישר כי אין מדובר בתשלום סופי,
אך אין מקום להכריע בסוגיות אלו כבר עתה.

הבעייתיות איננה בעצם הגשת התביעה על בסיס הסכם שכר הטרחה אלא השאלה היא – מה סכום התביעה אשר ניתן לטעון לגביו כי הוא "מבוסס". על כן, גם דרשה כב' הרשמת בלכר מסמך נוסף טרם נתנה את צו העיקול.
התביעה עצמה לא מבוססת על הסכם פשרה אלא על הסכם שכר טרחה. אין מחלוקת שהסכם הפשרה לא נחתם ואם ירצה אורי, הוא גם לא ייחתם.
טיוטת הסכם הפשרה הוצגה על מנת להראות מה היה הסכום שהנתבעים בהסכם הבוררות הסכימו לשלם לאורי. אורי כמובן חולק על כך, אך מטיוטה שצורפה ניתן לראות, כי לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות ומבלי שעמדתם של הנתבעים בבוררות הובאה בפני
, הם הסכימו לשלם סכום שכזה.
כאשר "גוזרים" את סכום התביעה מתוך סכום שהוצע לכאורה לאורי לקבל, הרי בכל הנוגע לראיות הדרושות לצורך ההליך הדיוני שבפני
די בכך על מנת לקיים את היסוד של "ראיות מהימנות לכאורה".

ב)
באשר ליסוד ההכבדה ומאזן הנוחות:
עסקינן בתביעה בסכום גבוה באופן יחסי, אשר יש בכך על מנת להוות אינדינקציה ליסוד ההכבדה גם אם אין הוכחה של כוונה להברחת נכסים.
קוגן טען בעת הגשת הבקשה כי אמור להיחתם הסכם פשרה על פי מידע שהגיע אליו.




דומני, כי הצדדים לא חלוקים עובדתית על כך שהסכם פשרה עם הנתבעים בבוררות לא נחתם בסופו של דבר (ואינני יודעת אם היתה כוונה לחתום על הסכם כזה אך נראה שכך נאמר לקוגן).
הגם שבבקשה לביטול הציג עצמו אורי כבעל נכסים, אזי הנכסים שהוא הצביע עליהם הם נכסים שקיים קושי למימושם או להיפרע מהם. כך הצביע על נכסי מקרקעין שאינם רשומים על שמו אלא על שם חברות שהוא בעל מניות בהם, וכן ציין בית מגורים שרשום על שמו ועל שם אשתו כאשר מימוש נכס שכזה הוא בעייתי. אין בחשבון הבנק שלו 11.5 מיליון ₪ וגם קוגן לא טען זאת אלא הטענה היא שהנתבעים בבוררות הסכימו לשלם כסכום פשרה סכום זה כנגד המניות.
סכום העיקול על המניות מוגבל כמובן לסכום התביעה ולא לסך של 11.5 מיליון ₪.

אדגיש, כי אינני מתייחסת לזכויותיהם של הנתבעים בבוררות במניות אלו (בבקשתם לעיין במסמכים הם הודיעו כי נראה כי בכוונתם גם כן להגיש בקשה לביטול עיקול) אך אם יהיה צורך בבוא היום להידרש לכך, ברור שכך ייעשה.
עיקול ברישום ברשם החברות על מניות של אורי בחברות שונות אינו אמור להכביד.
בחקירתו הנגדית נשאל מה הנזק שגורמים לו העיקולים הוא השיב: "אנו נמצאים בהליך בוררות. אתה מכניס פה לחץ מיותר לגבי ההליך לכל הצדדים. אנחנו עסק משפחתי. חזרנו על זה ואתה גורם שוב לסכסוך בין המשפחה במקום שיחזירו לשלום.
ש. זה הנזק היחיד שהעיקולים גורמים לך.
ת. אתה גרמת לי נזקים, העיקולים זה הנזק לבוררות".
(עמ2 21 שורות 31-32 ועמ' 22 שורות 1-2 לפרוטוקול).
כלומר, במקרה דנן, ככל שלא יוטל עיקול, יקשה על התובע לבצע את פסק הדין (ככל שיינתן לטובתו), ומאידך, לא שוכנעתי כי ייגרם נזק של ממש לנתבע מהותרת עיקול ברישום על כנו.
מאזן הנוחות נוטה במקרה דנן לטובת התובע. העיקול לא הוטל על כספים, על משכורות וכיוצ"ב אלא הוטל עיקול ברישום ברשם החברות על מניות הרשומות על שם אורי בחברות המחזיקות.
עו"ד לוין היפנה בסיכומיו לרע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי
(3/4/16), לא מצאתי סיוע לטענותיו בהחלטה זו.




עיינתי היטב בהחלטה ובייחוד בסעיף 5 שבה. בית משפט שם בחן את הנסיבות הפרטניות של המקרה והגיע למסקנות אליהן הגיע.
לפיכך, לאור האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה לביטול עיקול להידחות ויש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו.

9.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין הבקשה לביטול עיקול להידחות.

ב)
הנתבע ישלם לתובע הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ ללא קשר לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ז, 17 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 55183-05/17 רמי קוגן נ' אורי אלטרץ (פורסם ב-ֽ 17/08/2017)