פסקי דין על ערן לסמן | פסקי דין על בקתות ילוזאבי ילוז

28922-01/17 תק     12/08/2017




תק 28922-01/17 ערן לסמן נ' בקתות ילוזאבי ילוז








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 28922-01-17 לסמן נ' ילוז




לפני
כבוד השופטת דלית ורד


התובע:

ערן לסמן


נגד


ה
נתבעים
:

בקתות ילוז

אבי ילוז






פסק דין



רקע
מונחת בפני
תביעה כספית בסך 13,870 ₪ בגין פיצוי עבור נזקים עקב פגיעת גוף.

טענות הצדדים
טענות התובע:
ביום 28.10.16 שהה התובע עם משפחתו בצימר ילוז
. עשה שימוש בטבון הגז אשר מצוי במתחם הצימרים, לצורך הכנת פיתות טריות, אולם לא לפני שקיבל הדרכה בדבר אופן תפעול הטבון ממר פיני בן דוד, שהוא המנהל במקום. לטענת התובע הדרכה זו התבררה כחלקית וחסרה. משהדליק התובע את הטבון סבל ממכת אש אשר גרמה לשריפה של שערות החזה, הרגליים והגבות, כוויות ברגל שמאל ובאצבעות יד שמאל.

טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים כי מבדיקה שנערכה לא נמצאה כל תקלה בטבון. זאת ועוד, טוענים הנתבעים
כי מבקרים רבים פוקדים ופקדו את הצימר לפני האירוע ולאחריו, כשהם מבעירים את הטבון בעזרת אחראי במקום ע"פ ההוראות, וזאת מבלי שנתקבלה כל תלונה ו/או דיווח על תקלה ו/או מטרד כלשהוא, כך שסיבת התאונה היא שימוש שעשה התובע בטבון, בניגוד להוראות..
מוכחשים הנזקים הנטענים אשר לא בוססו, ומוכחש כל קשר סיבתי או ענייני בינם לבין הפגיעה הנטענת והמוכחשת.

דיון והכרעה

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש],
קובע כדלקמן:
"
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."
במקרה דנן, הנתבעים הם בגדר תופש המקרקעין ובעלי המיטלטלין (הטבון) שמהם יצאה האש. אציין כי האמנתי לתובע בדבר עצם קרות האירוע, כשהתובע הציג צילומים בדבר הכוויות בכף ידו, וכן אישורים רפואיים. מכאן עולה כי על הנתבעים רובץ הנטל להוכיח שלא התקיימה רשלנות מטעמם, אך בזאת לא עמדו, כפי שיפורט להלן.
במקרה דנן, לא נמצאו הוראות כתובות המלוות באיורים וסימני אזהרה, באשר לאופן תפעול הטבון והסכנות הכרוכות בתפעול לא נכון של המתקן.
זאת ועוד, לא הועברה הדרכה הולמת וממצה:
וכך טען התובע: .." הוא נתן לי אישור, הסביר לי הדרכה קצרה, פותח את הברז שם גפרור וזה נדלק, הרבה עושים זאת, וזהו והוא הלך..." (פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורות 2-3).

בכתב ההגנה נטען כי ניתן להבעיר את הטבון בעזרת אחראי במקום על פי ההוראות. לעומת זאת, עד ההגנה, מר פיני בן דוד תיאר התנהלות שונה: "הגעתי למתחם הטבון, לקבל את ההדרכה, כמו שאני מדריך מאות אנשים, גם לפניו וגם אחריו. הבנתי שהאדון הביע שביעות רצון מההדרכה שלי ועזבתי את מתחם הטבון" (פרוטוקול הדיון, עמ' 4, שורות 30-32). בפועל,
הדלקת הטבון נעשתה ע"י התובע ללא נוכחות הגורם האחראי על תפעול המקום, על מנת להדריך ולעקוב אחר אופן הדלקת הטבון. האחראי במקום לא בירר אם לתובע ניסיון כלשהו בהפעלת טבון, אלא הותיר אותו לבדו להדליק את הטבון. היה צפוי שיישאר לצדו לפחות בפעם הראשונה על מנת לוודא כי התובע הבין את ההוראות. כפי שכבר הובהר הוראות בכתב בנוגע לאופן השימוש בטבון, כלל לא היו במקום.

התובע העיד כי לאחר האירוע התקשר לפיני והראה לו את כף היד שנכוותה, ופיני בעדותו אישר כי התובע פנה אליו והראה לו את כף היד שנכוותה. התובע הוסיף :"למחרת התקשרתי לנתבע ואמרתי לו שזו סכנת נפשות, הוא אמר לי שאף אחד לא אמור להדליק אותו חוץ מפיני ומחר הוא ינתק אותו. זו היתה טראומה." (פרוטוקול עמ' 2, שורות 8-9).
לא למותר לציין כי עסקינן בטבון המופעל באמצעות בלון גז גדול, כפי שאישר הנתבע עצמו. אשת התובע, עינת לסמן, התייחסה בעדותה לבלון הגז וציינה : שאלנו את המנהל פיני איך משתמשים בטאבון, אני זוכרת שהוא החזיק מן מיכל גז ביד ואמר שאין בעיה וכולם משתמשים ושיסביר לנו. אני זוכרת שראיתי את הבלון גז אמרתי שזה לא נראה טוב, ושאלתי אם זה בטוח, והוא אמר שאין בעיה וכולם משתמשים" (פרוטוקול עמ' 3, שורות 1-3).
ניתן להגיע למסקנה כי על אף הסיכון הטמון במתקן, לא ננקטו אמצעי זהירות מתאימים. לא למותר לציין, כי לא הוצג אישור כלשהו בדבר תקינות המתקן ו/או מערכת הגז בעת האירוע.
הנתבע, אבי ילוז
, לא הציג ולו אסמכתא כלשהי לטענותיו, ובפרט בהתייחס למתקן הגז.
"מצאתי לנכון לעשות בדק בכל המערכת, בדקנו במצלמות את כל תהליך האירועים, מצאנו לנכון שהאירוע הזוי. לשאלת בית המשפט אין להציג את הצילומים"
(פרוטוקול, עמ' 4, שורות 6-8).

"הזמנו איש גז ובדקנו את תקינות הגז. אין לי את המסמך כאן"
(פרוטוקול, עמ' 4, שורות 11-12).

"במהלך האירוע הם התנהלו כרגיל לאחר האירוע, זה נראה במצלמות, הוא גם דיבר איתי בטלפון ואמר שאין לו ענין לתבוע. הכל התנהל רגיל בבריכה ובמתחם עצמו. לא שמרתי את הצילומים..."
(פרוטוקול, עמ' 4, שורות 12-15).

אני קובעת כי ההגנה לא הרימה את הנטל להוכיח העדר התרשלות מטעמה. יתרה מזו, על פי הראיות שהובאו ניתן לקבוע כי לא ננקטו אמצעי זהירות כנדרש. לא למותר לציין כי היה יכול להיגרם נזק גדול יותר, אם האש הייתה מדליקה את בגדיו של התובע או אם ילדים היו בסמוך לו.

לעניין הנזקים:
התובע תבע כאב וסבל בסכום של 9000 ₪, הוצאות עבור משחות ותחבושות בסכום של 200 ₪, הוצאות בגין ביקורים
אצל רופא, וכן את ההוצאות בגין הנופש בצימר. התובע אישר כי לא נסע באופן מידי לבית חולים, על מנת שלא להרוס את יום הולדתה
של אמו שנחגג באותה חופשה. עם זאת, התובע ציין כי קיבל "בום של אש" לפניו ולקנה הנשימה, סבל מכאבים עקב הכוויות, ובמשך תקופה פחד להדליק אש בבית. הומצא אישור רפואי לפיו התובע סבל מכוויות בגב אצבעות 2,3,4 ביד שמאל, עם הגבלה קלה בכיפוף, כאשר הטיפול הנדרש היה מריחת משחה במשך 30 ימים. אושרו לתובע חמישה ימי מחלה, אך התובע אישר כי בפועל לא החסיר ימי עבודה. כעבור כחודש היד הבריאה לחלוטין.

בשים לב, לכל הנתונים שלעיל, אפסוק לתובע בגין כאב וסבל סכום של
5200 ₪.
לא מצאתי לנכון כי יש להחזיר לתובע את כל ההוצאות בגין הנופש בצימר, ובפרט לא הוצאות מזון ונסיעה, לנוכח העובדה שהתובע ומשפחתו שהו בצימר עד סיום החופשה, ואף אלמלא היציאה לנופש, היה צורך ברכישת מוצרי מזון. עם זאת, מצאתי לנכון לפסוק סכום גלובלי בגין הוצאות ועגמת נפש בסך כולל של 1800
₪
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 7000
₪, וכן סכום של 500 ₪ עבור הוצאות משפט.
הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
זכות להגשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום,
כ' אב תשע"ז, 12 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 28922-01/17 ערן לסמן נ' בקתות ילוזאבי ילוז (פורסם ב-ֽ 12/08/2017)