פסקי דין על אברהם יעקב | פסקי דין על יעקב יעקב | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים |

43388/03 א     10/05/2005




א 43388/03 אברהם יעקב נ' יעקב יעקב, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים




1
בתי המשפט
א 043388/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10/05/2005
תאריך:
כב' השופט יחזקאל הראל

בפני
:

אברהם יעקב

בעניין:
תובע
ד. סרנגה ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1 . יעקב יעקב

2 . קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נתבעים
א. זוהר ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

מבוא
1. לפני תביעת התובע, יליד 1.8.49, כנגד הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 25.1.02 (להלן: "התאונה").

2. במועד הנ"ל, חצה התובע את הכביש, כאשר לפתע נפגע על ידי קטנוע מס' רישוי 6776424 (להלן: "הקטנוע"), נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

3. הנתבעת קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") הינה קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שהוקמה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

4. עפ"י הנטען, הנתבע נהג בקטנוע וזאת מבלי שיהא בידיו ביטוח בר תוקף לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970.

5. קרנית הגישה כתב הגנה בו לא כפרה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו, וכן הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע, ובה טענה את הטענות המפורטות לעיל.

6. קרנית המציאה את ההודעה לידי הנתבע, אשר לא הגיש כתב הגנה לכתב התביעה ולהודעה לצד שלישי, ואף לא התייצב לדיון, ועל כן ניתן כנגדו

פסק דין
בהודעה לצד שלישי.

7. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובע, חוקר מטעם הנתבעת, מר אלדד צחי (להלן: "החוקר") והמומחה הרפואי - ד"ר נדב שאשה (להלן: "המומחה").
כן עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות חוות דעת המומחה. כמו כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ בפני
של ב"כ בעלי הדין, וזאת בישיבת יום 4.5.05 ובישיבת יום 9.5.05.

8. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יצוין אחרת.

מהות הפגיעה והנכות
9. ממקום התאונה הועבר התובע ע"י אמבולנס לביה"ח וולפסון. בבדיקה בחדר המיון אובחנה אצל התובע פריקה של כתף ימין עם שבר באחת העצמות. הכתף הוחזרה למקומה בחדר המיון, תוך שהתובע נתון תחת השפעת חומרי טשטוש. התובע שוחרר מביה"ח, כשזרועו הושמה במתלה ותוך המלצה להמשך טיפול נגד כאבים ומעקב הרופא המטפל בקופ"ח.
התובע המשיך במעקב רפואי אצל אורטופד קופ"ח מכבי וטופל בזריקות אביטרן נגד כאבים. כן אובחן אצל התובע שבר של הטוברוסיטי וכן כאבים שהופיעו בצווארו. כששה שבועות לאחר החבלה הוסר המתלה מידו של התובע והוחל בטיפול פיזיוטרפי במסגרת קופ"ח, טיפול שנמשך כ- 7-8 חודשים, בתדירות של פעמיים בשבוע, כאשר בנוסף ביצע התובע תרגילי פיזיוטרפיה בביתו.
בהמשך בוצעה בדיקת אולטראסאונד של הכתף שאבחנה קרע שלם של הסופרהספינטוס (להלן: "הגיד").
בתיקו הרפואי של התובע בקופ"ח, כפי שנזכר בחוות דעת המומחה, צויין כי אובחנה אצל התובע הגבלה משמעותית בהנעת הכתף, כאשר אין ביכולתו להרימה מעל 90 מעלות, וכן מצוינת רגישות צווארית והגבלה בתנועות הצוואר ללא חסר נוירולוגי בגפיים העליונות.
בדיקת אולטראסאונד נוספת שבוצעה ביום 30.4.02 שבה ומצאה קרע שלם בגיד.

10. התובע נבדק ע"י המומחה ביום 16.4.04. בפרק "דיון וסיכום" בחוות הדעת נכתב ע"י המומחה כי "... בבדיקה הגופנית ניתן היה להתרשם מרגישות צווארית קלה בכל טווחי התנועה, ללא הגבלה משמעותית בטווחי התנועה לכל הכיוונים. בדיקת הכתף מצביעה על דלדול של שריר הסופרהספינטוס מצד ימין, נמצאה הגבלה בהרחקה של זרוע ימין עד 80 מעלות באופן אקטיבי, כאשר באופן פסיבי ניתן להרים את הכתף עד לטווח מלא. נמצאה הגבלה בסיבוב פנימי של כתף ימין לעומת כתף שמאל. נמצאה ירידה בכוח השרוול המסובב בכתף ימין בשיעור של 4/5... בבדיקות ההדמיה שעמדו לרשותי ישנה עדות לשבר פריקה של כתף ימין עם החלמה של השבר הגבשושית הגדולה, עם אי סדירות קלה באיזור איחוי השבר. בבדיקת על-קול ישנה עדות לפגיעה עם קרע מלה של גיד הסופרהספינטוס מצד ימין".

11. בפרק המסקנות המליץ המומחה לקבוע לתובע 100% נכות זמנית מיום התאונה ולמשך 4 חודשים, ואח"כ נכות זמנית בשיעור של 50% למשך 4 החודשים הבאים - עד גמר הטיפול הפיזיוטרפי ביום 12.8.02. ממועד זה קבע המומחה 20% נכות לפי סעיף 42(1)(ד)(ii) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וזאת "בגין הפגיעה התפקודית בכתף שמתבטאת בירידה בכוח השרוול המסובב והגבלה בטווח התנועה האקטיבי של היד הדומיננטית בעקבות קרע בגיד...".

12. לטענת התובע, הוא סובל מרגישות, כאבים והגבלה בתנועות הכתף, מתקשה בהרמת משאות, בביצוע עבודות ופעולות הכרוכות בהפעלת כח או בגובה, לרבות חלק מעבודות משק הבית כגון ניקוי תריסים ומדפים, שטיפת רצפות, הרמת והזזת רהיטים וחפצים כבדים וכיוב'. כן מתקשה התובע לדבריו, בביצוע קניות משמעותיות, עבודות תיקון בבית המחייבות הרמת ואימוץ היד וכיוב'.
עדותו של התובע עשתה עלי רושם אמין וניתן היה להתרשם מאמינותו לכל אורך מהלך הדיון, לרבות במהלך חקירותיהם הנגדיות של החוקר והמומחה.

13. בחקירתו הנגדית בישיבת יום 9.5.05 אישר המומחה כי נכון למועד בדיקתו את התובע יהא זה נכון לקבוע לתובע נכות רפואית בשיעור שנע בין 10% ל - 20% וככל שיכול היה לאמוד את שיעור הנכות - המלצתו היתה להעמידה על כ- 15% נכון למועד הבדיקה.
המומחה הוסיף וציין כי מצא לנכון לקבוע לתובע 20% נכות, וזאת מאחר והביא בחשבון את האפשרות הממשית כי מצב כתפו של התובע ילך ויחמיר במרוצת הזמן, וכי כ- 7-10 שנים לאחר התאונה צפויה נכות זו לעמוד על 20%, כפי שקבע בחוות דעתו.

14. ממצאיו של המומחה, הן בחוות דעתו והן בחקירתו הנגדית באשר למגבלות התפקודיות מהן סובל התובע, תאמו את תלונותיו של התובע והן מתיישבות זו עם זו.

15. מצאתי כי יהיה זה נכון לאמץ את ממצאי המומחה ולפיהם - נכותו הרפואית של התובע נכון למועד בדיקתו על ידי המומחה הרפואי הינה בשיעור של 15% וזאת צפויה להחמיר ולהגיע לכדי 20% בתוך שנים ספורות.

הנכות התפקודית
16. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792).
אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. בנסיבות אלו, הנכות הרפואית כשלעצמה אינה מהווה בהכרח ראיה לשיעור הנזק, אלא אם כן מתווספת לה ראיה, כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד השתכרות, או שיש סכנה כי יגרם לו בעתיד הפסד כזה.
לנסיבותיו האישיות של הנפגע חשיבות רבה באשר לשאלה אם נכותו הרפואית טומנת בחובה גם הגבלה תפקודית בכושרו להשתכר ואם כן באיזה שיעור.
יובהר, כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסויים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878).

17. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים הינה בשאלה מהו בסיס השכר על פיו יש לחשב את הפסדי שכרו של התובע לעבר ולעתיד, וכן האם ועד כמה יש להביא בחשבון את השינויים המהותיים שחלו בעיסוקיו של התובע בשנים שקדמו לאירוע התאונה.

18. התובע, בוגר שמונה שנות לימוד, וכן בוגר קורס טכנאות פנאומטיקה - אותו עבר לפני גיוסו לצה"ל. התובע נישא בתחילת שנות ה-70. בשנת 1975 ירשה אשת התובע סכום כסף, באמצעותו הקימה חברה אשר עסקה במכירת כלי בית, מתנות וכיוצ"ב (להלן: "העסק"). התובע ואשתו עבדו במשותף בעסק.

19. בשנים-עשר החודשים האחרונים לעבודתו של התובע בעסק (מאוקטובר 1997 ועד ספטמבר 1998) השתכר התובע בממוצע 10,550 ₪ ברוטו לחודש, מסכום זה יש לנכות מס הכנסה בשיעור של 25%. בהצמדה למדד ממחצית התקופה - 1.4.98 - ועד היום, מסתכם שכר זה לאחר ניכוי מס הכנסה ב- 9,375 ₪ נטו לחודש.

20. במהלך שנת 1999 התגלעו סכסוכים בין התובע לאשתו, אשר גרמו לכך כי העסק נקלע לקשיים כלכליים. התובע עזב את העסק ונפרד מאשתו, ובהמשך קרס העסק לחלוטין וחדל מכל פעילות. התובע ואשתו נותרו חייבים עד היום כספים לנושי העסק.

21. מאז חודש אוקטובר 1998, מועד עזיבתו של התובע את העסק, הוא עוסק בקניה ומכירה מזדמנת של חפצים יד שניה, אותם הוא רוכש בדרך כלל בשווקים ומוכרם למעוניינים. התובע אינו מצהיר על הכנסותיו אלו לרשויות המס, ולטענתו כאמור בסעיף 6 לתצהירו - "... הכנסתי מעבודה זו אינה קבועה ולהערכתי, שאינה מדויקת, עמדה בממוצע על סך של כ- 2,500 ₪ לחודש...".

22. ביום 15.7.02 נפגש החוקר עם התובע ובתשובה לשאלת החוקר השיב התובע כי אינו מסוגל להעריך את גובה הכנסותיו, אולם בהמשך בתשובה לשאלת החוקר, העריך התובע באופן גס כי הכנסותיו מסתכמות בכ- 1,500-2,000 ₪ לחודש.

23. בחקירתו הנגדית הוצגה בפני
התובע הטענה כי הכנסתו מסתכמת ב- 1,500 ₪ לחודש. בתשובה לכך השיב התובע "השכר היה קצת יותר. זה ממוצע, לפעמים יוצא לי יותר לפעמים פחות. בחגים, למשל עכשיו בפסח, הרבה אנשים זורקים דברים אז יש קצת יותר" (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 4.5.05).

24. התובע נפרד מאשתו ב-2001, אולם כאמור עזב את העסק, ככל הנראה, בסוף 1998. ככל הנראה, הגירושין מאשתו היו ב-2003.

25. לטענת ב"כ התובע, "... גירושין כהליך משאיר חותם נפשי כבד, משאיר טראומות מן הגבוהות שיש - לא בהכרח מן הפן הכלכלי. כאן, כיוון שהם עבדו בעסק משותף ובנו ביחד את העסק - אז המשבר ביניהם היה משולב במשבר העסקי וגרם להתמוטטות החברה, ולכן את תקופת המשבר משנת 99 ועד לינואר 2002 - למרות אורכה של התקופה, כ-3 שנים, יש לראות כתקופת משבר שלא משקפת את יכולתו של התובע, כושר עבודתו ופוטנציאל השתכרותו... במקרה זה, בגלל שילוב של גירושין גם אישיים וגם כלכליים - צריך להתייחס למשבר הזה כאל פרק זמן חולף שלא משקף את יכולתו, כושר עבודתו ויכולת השתכרותו של התובע... הוא יכול היה ליצור עסק שיתפקד בו ויגיע להשתכרות סכומים בדומה למה שהשתכר בעבר, ובכל מקרה שכר הגבוה מהממוצע במשק" (עמ' 15 לפרוטוקול).

26. ב"כ קרנית חולקת על התחשיב המוצע ע"י ב"כ התובע, ולעניות דעתה הסכום המשקף את פוטנציאל השתכרותו של התובע נכון למועד פסה"ד עומד על 1,000 ₪ לחודש, וזאת נוכח העובדה שהתובע לא עובד באופן רציף והכנסתו משתנה.

27. שוכנעתי כי התובע אכן, מאז פרידתו מאשתו, נמצא בתקופה קשה, אולם יחד עם זאת בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש מקום לאמץ את טענות ב"כ התובע אלא באופן חלקי בלבד וגם זאת ככל שדבר צופה את פני העתיד.
התקופה בה מדובר הינה תקופה ארוכה של כשנתיים ימים עד למועד התאונה, ומאותו מועד ועד היום, על אף העובדה שחלפו כשנתיים ימים ממועד הגירושין, לא חל כל שינוי בעיסוקו של התובע, עיסוק בו החל לעסוק בתחילת שנת 1999.
סביר בעיני כי התאונה תרמה תרומה לכך שהתובע לא שינה את עיסוקו מאז שנת 1999, אולם להערכתי הסיבה העיקרית אינה קשורה לתאונה.

העסק הוקם באמצעות הון אותו ירשה אשת התובע, התובע לא הביא כל ראיה כי אלמלא התאונה היה ביכולתו להקים עסק כדוגמת העיסוק בו עסק העסק והמחייב השקעה הונית ראשונית.

זאת ועוד, לא התרשמתי כי התובע שבפני
נמנה, בלא כל קשר לתאונה, על אותם אנשים בעלי היכולת להקים עסק יש מאין, גם אם ברשותם נמצא ההון הראשוני הדרוש להקמתו. להערכתי, הרוח החיה שהביאה להקמת העסק היתה, ככל הנראה, אשת התובע, תוך שהתובע נוטל חלק פעיל במהלך חייו של העסק.

28. לאור האמור לעיל, קיים קושי לאמוד במדויק הן את הכנסותיו של התובע עובר לתאונה כמו גם את הכנסותיו מאז התאונה ועד היום, וכן קיים קושי להעריך את פוטנציאל השתכרותו של התובע לעתיד לרבות מהות העיסוק והיקף הכנסותיו של התובע אלמלא התאונה. בנסיבות אלו מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד.

הפסד השתכרות לעבר
29. שוכנעתי כי התובע לא היה מסוגל לכל עבודה למשך ארבעה חודשים, וכי במשך ארבעה חודשים נוספים הוא היה מוגבל באופן ניכר בעבודתו.
בגין התקופה שעד לחודש אוגוסט 2002 מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 13,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.

30. בגין התקופה שמחודש ספטמבר 2002 ועד ליום 30.4.05 מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע, על דרך של אומדנה, פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪ - נכון למועד מתן פסק הדין.

31. סה"כ הפסד השכר לעבר - 23,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.

הפסד השתכרות לעתיד
32. בגין הפסד השתכרות גלובאלי לעתיד - עד לגיל 67 - מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 75,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.

נזק לא ממוני
33. בגין 15% נכות ולאחר ניכוי גיל מגיע לתובע, נכון למועד מתן פסק הדין, סך כולל של - 19,022 ₪.

עזרת צד שלישי לעבר
34. הלכה פסוקה היא, כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה.
(ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פ"ד כח (1) 277; ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד (4) 168).

35. מאז שהתובע נפרד מאשתו הוא מתגורר לבדו בבית הוריו ז"ל. שוכנעתי כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה נזקק התובע לעזרת צד שלישי וכי ילדיו הבגירים, שאינם מתגוררים עמו, סייעו לו מדי פעם בפעם. בנסיבות אלו הנני פוסק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 4,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.

עזרת צד שלישי לעתיד
36. שוכנעתי כי התובע מוגבל בשימוש בידו הימנית הדומיננטית, כפי שאף עלה מתיאורו כיצד הוא מכבס את בגדיו. בנסיבות אלו מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע, המתגורר לבדו, פיצוי לעתיד בגין עזרת צד שלישי, אשר יש להניח כי הצורך לה ילך ויגבר במרוצת השנים. סכום של 25,000 ₪ יש בו כדי לשקף את הפיצוי ההולם.

הוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר
37. על דרך של אומדנא, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 1,500 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין, בגין הוצאות נסיעה לטיפול רפואי.

הוצאות לטיפול רפואי לעבר ולעתיד
38. התובע סבל, סובל וככל הנראה ימשיך לסבול מכאבים עזים אף יותר בכתפו, ובגין כך הוא נזקק ויזקק לתרופות. כפי שעלה מעדותו, התובע עשה שימוש בתרופה הידועה בשם ויוקס, ושילם לקופ"ח דמי השתתפות בסך של 54 ₪ בגין כל מנת תרופה. לא הוצגו בפני
כל קבלות בגין הוצאות אלו, ועל כן על דרך של אומדנא הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 1,500 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין בגין הוצאות רפואיות לעבר.

39. בגין הוצאות רפואיות לעתיד, דהיינו דמי השתתפות של התובע בעלות הטיפולים, ובמיוחד התרופות להן יזקק, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪.

ניידות
40. לטענת התובע,"... בעת נסיעה באוטובוס המחייבת עמידה, בעיקר בקווים עירוניים עקב ריבוי נוסעים, אני מתקשה בשימוש ביד ימין לצורך ייצוב הגוף ואחיזה במהלך הנסיעה. עקב כך אני נאלץ לעתים קרובות להשתמש במוניות, שעלות הנסיעה בהן גבוהה בהרבה" (סעיף 9 לתצהיר).

41. טענת התובע בעניין זה סבירה בעיני, ועל כן הנני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד, בסך של 7,500 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין.

סיכום
42. הפסד השתכרות בעבר - 23,000 ש"ח
עזרת צד שלישי בעבר - 4,000 ש"ח
הוצאות נסיעה לטיפול רפואי - 1,500 ש"ח
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 6,500 ש"ח
הפסד השתכרות בעתיד - 75,000 ש"ח
עזרת צד שלישי לעתיד - 25,000 ש"ח
נזק לא ממוני - 19,022 ש"ח
הוצאות נסיעה מוגברות
לעבר ולעתיד - 7,500 ש"ח
_________________
סה"כ 161,522 ש"ח

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ובצרוף אגרת בימ"ש.

בישיבת יום 4.5.05 עתרה ב"כ קרנית לניכוי תשלום תכוף בסך של 2,500 ₪, אשר לטענתה שולם לתובע. מאחר ולא הובאה בפני
כל ראיה בעניין זה, ומאחר והתובע ובא כוחו חלקו על טענה זו, הצהירה ב"כ קרנית כי תציג אישור בעניין זה וזאת לאחר שתוודא כי התובע אכן קיבל סכום זה, בין ישירות ובין באמצעות בא כוחו.
הצדדים לא התייחסו לעניין זה בישיבת יום 9.5.05, ועל כן לא שוכנעתי כי שולם לתובע תשלום תכוף .

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
פסק הדין יישלח בדואר רשום לבאי כח בעלי הדין.

ניתן היום א' באייר, תשס"ה (10 במאי 2005) במעמד הצדדים

יחזקאל הראל
, שופט
הקלדה: פנינה ש.








א בית משפט שלום 43388/03 אברהם יעקב נ' יעקב יעקב, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 10/05/2005)