פסקי דין על חכים אלון | פסקי דין על בן חמו יניב |

2903/04 פ     10/05/2005




פ 2903/04 מדינת ישראל נ' חכים אלון, בן חמו יניב




124
בתי המשפט

פ 002903/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10/05/2005
תאריך:
כבוד השופטת אמסטרדם יהודית

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . חכים אלון

2 . בן חמו יניב
הנאשמים
גזר דין

לאחר שהחלה שמיעת הראיות, הגיע ב"כ המאשימה להסדר טיעון עם הנאשמים ובא-כוחם, ובמסגרתו תוקן כתב האישום המקורי, הושמטה ממנו עבירה של קשירת קשר ע"י נאשם 1 עם אחרים, ועבירת הזיוף שיוחסה לו שונתה לעבירה של סיוע לזיוף.
אף עובדות 1, 4 ו- 6 לכתב האישום המקורי תוקנו, באופן שנרשם שלא רק נאשם 1 ניהל את החברות שהעסיקו העובדים הזרים, אלא הוא עשה כן ביחד עם אחרים, וב"כ הנאשמים הבהיר, כי בכוונתו לטעון שהנאשם לא היה היחיד שניהל את חברות כוח האדם שהעסיקו את העובדים הזרים, אלא שהוא היחיד מהמנהלים שהועמד לדין.

ב"כ המאשימה עתר לבית המשפט להטיל על נאשם 1 עונש של מאסר בפועל, ובצידו פיצוי בגובה סכום הכסף ששילמו המתלוננים, וכן הטלת קנס להבטחת הפיצוי, ואילו על נאשם 2 ביקש להטיל עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

נוכח טענת ההגנה, כי שיתוף הפעולה של נאשם 1 עם משטרת ההגירה היה מלא מלכתחילה, הצביע התובע על כך שנאשם 1 לא גילה בחקירתו הראשונה את כל מעורבותו, ומסר גירסא חלקית, וככל שהתקדמה החקירה, הוא הוסיף פרטים לטענתו, על עובדים נוספים שבדרכוניהם הוטבעו חותמות מזוייפות. באחד המקרים אף התברר, כי נאשם 1 הזהיר עובד זר, שאם לא ישלם עבור הטבעת החותמת בדרכונו - ילקח ממנו הדרכון.
עוד לדברי ב"כ המאשימה, נאשם 1 לא בקש לחשוף את כל האמת בפני
המשטרה, שכן הורה לעובדים הזרים לא להתייצב לחקירה, ובאמצעות נאשם 2 אף הורה להם לקרוע הדף עליו הוטבעה החותמת המזוייפת.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת המעשים שבוצעו כלפי העובדים הזרים, המהווים חוליה חלשה באוכלוסיית השוהים בישראל, באשר הם שוהים בה שלא כדין, משתכרים אל צרור נקוב, ואינם מודעים לזכויותיהם. זאת ועוד, גם אם נגרמות להם עוולות, הם אינם מעיזים להתלונן במשטרה מחמת החשש שיגורשו.
העבירות התבצעו כאמור, במשך כשנה ומחצה, והנאשם ניכה סכומי כסף מהמשכורות שהוא שילם לעובדים הזרים עבור הנפקת אישורי עבודה מזוייפים, מבלי שאלו יכלו להתנגד לדרישותיו.

ב"כ הנאשמים גרס כאמור, כי אין להרשיע את נאשם 1, ועל כך הורחב הדיבור בהכרעת ההדין בעניינו של נאשם 1.
עוד לטענת הסניגור, נאשם 1 לא עמד בראש פירמידת הנהלת החברות שהעסיקו את העובדים הזרים, ומי שהיה מנהלן היה יואב גיא אשר נחקר במשטרה, אך לא הועמד לדין.
אליבא דב"כ הנאשמים, העמדת נאשם 1 לדין בגפו מהווה מעשה של אפלייה לעומת התייחסות המאשימה ליואב גיא.

עוד לדבריו, המשטרה הפעילה את הנאשם כסוכנה, ושלחה אותו לבצע הקלטות עם מעורבים אחרים, תוך סיכונו, והבטיחה לו כי תקל עימו בדין.
נאשם 1 שלא הסתייע בעו"ד, הבין כי ההבטחה כוללת אי-העמדתו לדין. הסניגור גורס, כי יש לפרש את הבנת הנאשם מעמדת המשטרה כהבטחה שלטונית שלא להעמידו לדין - הבטחה שנכזבה.

באשר לנאשם 2, טען באו-כוחו, כי הוא פעל תחת לחץ, וכשהבין שהמשטרה מחפשת אחר העובדים הזרים, הורה להם לקרוע את הדף מדרכונם - עליו הוטבעה החותמת המזוייפת.

הסניגור בקש כי בית המשפט יאמץ את מסקנת שירות המבחן, ויורה על ביטול הרשעתו של נאשם 2, וזאת על מנת שהלה יוכל לעסוק בעתיד במקצוע ראיית חשבון.

הנאשם עבר קורסים בהנהלת חשבונות, ולדבריו, הוא מבקש ללמוד ראיית חשבון במכללה, אם כי טרם החל בלימודיו.

בינתיים עבד במינימרקט של האב עד לסגירתו בעקבות מצבו הבריאותי של האב, ובמשך 4 שנים עבד בחברה שנוהלה על ידי נאשם 1.

ב"כ הנאשמים הציג בפני
בית המשפט אסופת פסקי דין מהם עלה, כי על מנת לאפשר לנאשמים להשלים לימודים ולעסוק במקצוע, בחרו בתי המשפט שלא להרשיעם בדין.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 עולה, כי ביצוע העבירה מנוגד לאורח חייו ולערכיו הנורמטיביים, ומחוות דעת שמסרו מפקדיו בצבא ומעסיקו דהיום, הוא מעורר אמון, יושר ואחריות, שאינם מתיישבים עם התנהגותו בפרשה נשוא כתב-האישום.
כמו כן צויין, כי מדובר בבחור אינטליגנטי, אשר טוען כי לא היה מודע לכך שבפעולותיו נשוא כתב האישום, הוא משבש הליך משפטי.

אדם המורה לאחר שלא להתייצב לחקירה במשטרה ולקרוע דפים מהדרכון, כשהוא יודע שהאישורים מזוייפים, שכן לדבריו (עפ"י התסקיר) הוא פנה לעובדים הזרים בכוונה ליידע אותם שהאישורים שבידיהם הינם מזוייפים - אינו יכול להסתתר מאחורי טענה, שלא היה מודע לכך שפעולותיו ישבשו הליך של חקירה.

השאלה הנשאלת היא - האם ראוי במקרה דנן לבטל הרשעתו של נאשם 2 על פי סעיף 192 (א) לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.

כבר נקבע לא אחת, כי משעבר בגיר עבירה, הכלל הוא כי יורשע ויענש, וזאת לאור מטרות הענישה, ובין השאר, הרתעת הנאשם עצמו ועבריינים פוטנציאלים.
יחד עם זאת, המחוקק ראה לנגד עיניו מקרים חריגים בהם עשויים שיקולים אינדבידואליים להיות כה כבדי משקל, עד כי באיזון הכולל, יגברו על האינטרס הציבורי.
במקרים חריגים אלו, מאפשר ביהמ"ש לנאשם לחזור לחיים תקינים, בלי שכתם הרשעה יכתימו, וזאת בתנאי שיקיים את המבחן ו/או צו השל"צ.

לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש, אימתי ישתמש ביהמ"ש בסמכותו, ויטיל ענישה ללא הרשעה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.
עפ"י ההלכה הפסוקה, ביהמ"ש ישתמש בסמכות זו, שלא להרשיע נאשם רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה.

ראה: ר"ע 432/95 גדעון רומנו נ' מ"י דינים עליון כרך א' 392.

בר"ע 432/95 הנ"ל אף נקבע, כי בתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה לאי-הרשעה, וליצירת אבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות.

בע.פ. 2083/96 תמר כתב נ' מ"י דינים עליון כרך נ"ו 653 נקבע, כי:

"מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקרבנן אינו הפרט, אלא הציבור כולו, או הוקעת מעשי העבירה בצירוף מדיניות ענישה אחידה... כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם".

בע.פ. 1749/92 (ת"א) מ"י נ' יום טוב עבאדי (לא פורסם), הורשע נהג מונית שזייף תעודת ביטוח לרכב על ידי שינוי תאריך תום תקופת הביטוח, והציג התעודה המזוייפת בפני
שוטר, וזאת על אף טענתו, כי אם יורשע לא יוכל לשמש נהג רכב ציבורי. ביהמ"ש קבע בע.פ. 1749/92 הנ"ל, כי:

"האינטרס הציבורי מחייב שאדם כזה יתן הדין על מעשהו, וגם משום הרתעתם של אחרים. אני סבור שצו מבחן אינו יכול לשמש מפלט מהרשעה, ואף לא מקלט מענישה. נסיבותיו האישיות של הנאשם ככל שתהיינה ניתנות להתחשבות, אינן שקולות במקרה זה כנגד האינטרס הציבורי וניתן להתחשב באותן נסיבות אישיות בעניין העונש". (הדגשות שלי - י.א.)

בע.פ. (ירושלים) 248/93 אורן אברהם נ' מ"י, פ"מ, כרך תשנ"ה (1) 1995, עמ' 145 נדון עניינם של שני אחים שביצעו עבירות של זיוף וקבלת דבר במירמה, ואחד האחים אף הורשע בהתחזות לאחיו. שירות המבחן, בתסקירים חיוביים ביותר, המליץ על ביצוע של"צ ללא הרשעה.
באי כח הנאשמים טענו, כי כתם ההרשעה הפלילית יכביד על מרשיהם בעתיד, ומן הראוי שלא לזכור להם חטא נעוריהם.
ביהמ"ש חזר וקבע, כי הכלל הוא כי נאשם בוגר שנמצא אשם - יורשע, וכי אי-הרשעה הינו צעד חריג, אשר כדי להשתמש בו יש צורך בטעמים מיוחדים במינם, המבדילים את הנאשם מנאשמים אחרים שעברו עבירות דומות.

בע.פ. (ת"א) 71416/00 מ"י נ' הדס שטייף (לא פורסם), קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א, כי האפשרות הפוטנציאלית העתידית שנאשם אולי ירצה לעסוק בעתיד במקצוע אחר (שם -עיתונאית שאולי תבקש לשנות מקצוע) - אינה מצדיקה אי הרשעה בדין.

בענייננו, הנאשם טרם החל בלימודי ראיית חשבון, וחלה ההלכה שאוזכרה בע.פ. (ת"א) 71416/00.

באשר להמלצת שירות המבחן לביהמ"ש לשקול ביטול הרשעת נאשם 2 - יוער, כי מטבע הדברים, שירות המבחן בוחן את הענישה הראויה מתוך התחשבות בלבדית בצרכיו של הנאשם.

ראה: ע.פ. 344/81, 359 מ"י נ' שחר ואחרים פד"י ל"ה (4) עמ' 314.
"שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקולי ביהמ"ש, וזאת בין היתר, מאחר ואינו מופקד על הראיה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצ"ב... השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, וביהמ"ש הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים, ומופקד על ראייתו של השלם, להבדיל מן הקטע או המקוטע".

לסיכומו של דבר, לאור כל המקובץ לעיל, אין מקום לביטול הרשעת נאשם 2.

באשר לענישת הנאשמים -
אלמלא שיתוף הפעולה של נאשם 1 עם המשטרה, הייתי מטילה עליו עונש של מאסר בפועל, כמעט למלוא התקופה שהוטלה על סורין שמחייב.
ברם, לאור השימוש שנעשה בו על ידי המשטרה, ונוכח התרשמותי מתיפקודו כיום, כעולה מעדות מעבידו, והעובדה שאחרים עליו הצביע כמנהלים משותפים - יואב גיא, וטענתו נתמכת בעד מר גורגס טימדי, עמ' 6 שורה 13), כמו גם מעורבות אביו של נאשם 1 (כעולה מעדותו של גורגס טימדי בעמ' 5 שורה 2, שורה 15, שורה 26, ועמ' 12 שורה 5) ואלה לא הועמדו לדין, לא אטיל על נאשם 1 עונש של מאסר בפועל, אלא מאסר על תנאי, ובצידו תשלום פיצוי וקנס.

לאחר ששמעתי טיעוני באי כוח הצדדים, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים כדלקמן:

א. על נאשם 1 -

1. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע תוך 3 שנים מהיום.

2. הנאשם ישלם פיצוי לאוגוסט פררה, דניאל ויזמונטר ואנטוניו צ'ודה , בסכום של 4,000 ₪ לכל אחד, וזאת תוך 30 יום מהיום.
הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט, ויועבר למתלוננים המתגוררים ברח' אליקים 14 ת"א.
3. הנאשם יפקיד תוך 90 ימים מהיום סכום פיצוי נוסף בסך 7,500 ₪, וסכום זה יחולק בין המתלוננים המוזכרים בסעיף 2 לכתב-האישום המתוקן, אשר נותרו בישראל, ואינם נמנים על המוזכרים בסעיף 2 לגזה"ד), וזאת עפ"י רשימה שתמציא ב"כ המאשימה למזכירות בית המשפט.

4. קנס בסך 1,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם תוך 60 יום מהיום.
תשומת לב הנאשם למנגנון הקבוע בסעיף 77 (ג) לחוק העונשין, ולפיו כל סכום שישולם על חשבון הקנס - יזקף תחילה על חשבון הפיצוי.

ב. על נאשם 2 -

1. 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור העבירה בה הורשע תוך 3 שנים מהיום.

2. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם בשני תשלומים שווים החל מתאריך 10.6.05.

הודע לנאשמים על זכותם לערער תוך 45 ימים.

ניתן היום א' באייר, תשס"ה (10 במאי 2005) בנוכחות ב"כ המאשימה המתמחה מר אורי שפיגל, הנאשמים ובא-כוחם עו"ד שימרית צור, וקצין המבחן מר אבי סידס.

י. אמסטרדם, שופטת








פ בית משפט שלום 2903/04 מדינת ישראל נ' חכים אלון, בן חמו יניב (פורסם ב-ֽ 10/05/2005)