פסקי דין על עיסא יוסף

1693/03 פ     31/05/2005




פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עיסא יוסף





מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
איה גורצקי

ע"י ב"כ עו"ד

1693/03 פ
נ ג ד
עיסא יוסף
הנאשם
עיסא פטין

ע"י ב"כ עו"ד


גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום - עבירה לפי סעיף 12 א (א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

נסיבות ביצוע העבירה פורטו בכתב האישום ולפיהן בתאריך 26.3.02 בסמוך לשעה 4:40 וכיומיים עובר למועד זה, העמיד הנאשם מקום לינה בכפר קאסם לרשותם של שמונה תושבי אזור אשר אינם רשאים לשהות בישראל ונכנסו לישראל וישבו בה שלא כדין.

ב"כ התביעה מפנה להלכה שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון החל מהלכת חטיב והמשך בהחלטות שבאו בעקבותיה הן בביהמ"ש העליון והן בבתי המשפט המחוזיים, באשר לענישה הראויה בעבירות על חוק הכניסה לישראל והיא עותרת לגזירת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, קנס כספי מכביד ומאסר על תנאי ממושך.

הסניגור מצידו מבקש להקל בעונשו של הנאשם, תוך שהוא מפנה לעברו הנקי של הנאשם ואורח חייו הנורמטיבי, כאשר גם מאז העבירה לא נפתחו נגדו תיקים פליליים כלשהם.

הסניגור גם מבקש לתת משקל משמעותי להודייה וכן להפנמה והבעת החרטה.

עוד מפנה הסניגור לכך שנוכח פרידת הוריו של הנאשם הוא נאלץ להתנהג כאבי המשפחה,דבר שאילצו לצאת לשוק העבודה בגיל צעיר.

טענה נוספת שמעלה הסניגור ענינה אחידות ענישה.

לדבריו, בגין פ"א 883/02, תחנת ראש העין, שהוא מושא התיק שבפני
, הוגשו שני כתבי אישום, האחד בתיק שלפנינו והשני בת"פ 1640/03, מדינת ישראל
נ' מחמוד עיסא, שעובדותיו - אליבא דסניגור - זהות לתיק שלפנינו.

הסניגור מפנה לכך שהתיק המקביל שנפתח כנגד נאשם אחר בגין אותו תיק פ"א, נדון בפני
סגן הנשיא כב' השופטת אוהד, אשר גזרה על הנאשם שם עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

לאחר שהתקבלה חוות דעת של הממונה הסתבר, כי מדובר באדם שלא היה כשיר לבצע עבודות שירות וכב' השופטת אוהד המירה את העונש במאסר מותנה.

בנסיבות אלה, כאשר המדובר באותו תיק פ.א, מבקש הסניגור שלא להפלות בין הנאשם שם לבין המקרה שבפני
נו ובהתאם לעקרון אחידות הענישה לגזור על הנאשם שבפני
אותו עונש שנגזר על הנאשם שם ע"י כבוד השופטת אהד.

טרם שאסקור את ההלכה הצריכה לעניננו אומר, כי לא ניתן להקיש מהמקרה של ת:"פ 1640/03 לענינו וזאת משום שבאותו ענין היה מדובר בנאשם אשר הלין רק תושב אזור אחד ואילו במקרה שלפני מדובר באדם שהלין כאמור שמונה תושבי אזור.

ערה אני לכך, כי בת"פ 1640/03 מדובר באדם שהלין תושב אזור אחד אך לתקופה של כחודשיים ואילו במקרה שלפני מדובר על נאשם שביצע את העבירה בתקופה של כיומיים שלושה.

אמנם, יש בכך כדי להוות נסיבה מקילה, אך עדיין החומרה הנוגעת להיקף וכמות תושבי האזור שהלין הנאשם שבפני
, איננה יכולה להביא לכלל השוואה עם המקרה הקודם.

זאת ועוד, גם כבוד השופטת אהד ראתה לנגד עיניה לכתחילה מקום לגזור על הנאשם שבפני
ה עונש מאסר בפועל אלא שסברה - מן הסתם בנסיבות הנוגעות לנאשם הספציפי שהיה בפני
ה - להורות כי המאסר ירוצה בעבודות שרות.

העובדה שסופו של דבר בחרה כבוד השופטת אהד להמיר את עונש המאסר שגזרה בגזר הדין, במאסר על תנאי, אין בה כדי לשנות מכך שלכתחילה בגזר הדין שניתן על ידה טרם שהתקבלה חווה"ד של הממונה נגזר עונש מאסר בפועל.

שקילת שני המקרים זה מול זה מביאה אותי למסקנה כי אין זהות ביניהם וממילא אין המדובר במקרה שעקרון אחדות הענישה מחייב בו ענישה זהה לשני הנאשמים.

ההלכה:

ברע"פ 5198/01 טלעת חטיב נ' מדינת ישראל
, פד"י נ"ו (1) 769, הבהיר בית המשפט העליון מה רמת הענישה הראויה בעבירות מהסוג בו עסקינן.

תוך שבית משפט העליון סוקר את תולדותיו של חוק הכניסה לישראל ואת התיקונים לו שבאו להחריף את התגובה העונשית לעבירות לפי סעיף 12 א לחוק, מבהיר ביהמ"ש העליון כי מטרת התיקון כמובהר בדברי ההסבר להצעת החוק:

"לטפל בסכנה מוחשית לבטחונם של תושבי ישראל מצד אלה הנכנסים למדינה או השוהים ללא היתר".

מטרת החוק היתה ל"התמודד עם סכנה הנשקפת לבטחון תושבי המדינה מתושבים מסוימים של איזורי יהודה ושומרון הנכנסים לישראל, או השוהים בה, ללא היתר כדין".

ואומר כך ביהמ"ש:

"...סבורני כי דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי המשפט לאחוז היום באמות מידה מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. דברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל ללא מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות...". (הדגשה שלי - נ.ד.).

גם שם כמו בעניננו מדובר היה באדם שעברו נקי, מפרנס יחיד של הוריו ושל חמישה ילדים קטינים, שעשה מעשהו מחמת נסיבות כלכליות, בית משפט העליון אומר:

"אין אלה נסיבות היוצאות מגדר הרגיל שיש בהן כדי להצדיק בטול עונש המאסר לריצוי בפועל או המרתו לריצוי בעבודות שירות...".

היותו של הנאשם אדם נורמטיבי, אינה כשלעצמה סיבה מספקת לסטות מרף הענישה כפי שהותווה וכבר נאמר בהחלטות שונות כי רוב המובאים לדין בגין העבירות על חוק הכניסה לישראל הינם אנשים נורמטיביים.

ראה לענין זה בש"פ 8303/03 פקיה נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003 (ד) 352.

בע"פ (ירושלים) 7367/03 דידו יוסף נ' מ"י, תק-מח 2004 (ד), נדון ערעורו של אדם שהורשע בהעסקה והלנה של שני תושבי אזור שאינם רשאים לשהות בישראל ונגזר עליו בין השאר עונש של חדשיים מאסר בפועל.

בערעור עתר הנאשם לבטל את רכיב המאסר בפועל בענישה, זאת בין השאר מהנמוקים כי המדובר באדם בגיל קרוב ל - 80, אב לבן חולה משותק הרתוק לכסא גלגלים וזקוק לטפול במשך 24 שעות ביממה ומתגורר בבית הוריו, אשתו חולנית עם שבץ מוחין ואף היא זקוקה לעזרתו.

תוך שבית המשפט המחוזי דחה את הערעור נאמר:

"בית משפט קמא נתן דעתו לגילו ולמצבו המשפחתי של המערער שעה שגזר את דינו, ואין אנו סבורים שהחמיר עמו, שכן מי שבגילו של המערער מסוגל להעסיק ולהלין עובדים תחת קורת הגג שלו, חזקה עליו שיוכל לעמוד גם בעונש שהושת עליו."

ערה אני לכך שהגם שיש להחמיר בענישה של מי שעבר עבירה על חוק הכניסה, ויש לשלחו למאסר לתקופה משמעותית, בין אם הורשע בעבר אם לאו, אך עדיין השאיר בית המשפט העליון "פתח צר למקרים חריגים שבהם מוצדק לסטות מעונש של מאסר בפועל".

שקילת כל הנסיבות שפורטו, מול ההלכה שיצאה מלפני בית משפט העליון ורף הענישה כפי שנקבע, איננה יכולה להביאני למסקנה כי מקרה זה יכול לעבור דרך אותו חרך צר שהושאר לצורך החרגתו מההלכה שהותוותה, ומרף הענישה שנקבע.

כל הנסיבות שפורטו - כולל הטענה הנוגעת לעונש המקל שנגזר על ידי כבוד השופטת אהד על נאשם אחר באשום מושא אותו תיק פ.א., אין בהן כדי להביאני למסקנה כי אין לגזור במקרה זה עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

עם זאת, תובאנה בחשבון כל הנסיבות לקולא כפי שהוצגו על ידי ההגנה וכן עובדת ההודאה וזאת באשר לקציבת תקופת המאסר ובאשר לגובה הקנס, שאם לא כן ראוי היה להחמיר בענישה באופן משמעותי הרבה מעבר למה שיגזר.

זה המקום להבהיר כי משקל משמעותי נתתי לעובדה שכאמור נאשם אחר נדון בגין אותו תיק פ"א מושא התיק שלפני לעונש מאסר מותנה.

בבואי לתת משקל לעובדה זו, איזנתי בין החומרה הרבה הנוגעת לתיק שלפני שכאמור נוגע להלנת שמונה תושבי אזור ומנגד, ההקלה המסויימת מול התיק המקביל וזאת באשר לפרק הזמן בה הלין הנאשם שבפני
את תושבי האזור.

בנסיבות אלה לא מיציתי את הדין מבחינת משך המאסר שאלולא כן ראוי היה לגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה משמעותית וארוכה בהרבה.

סופו של דבר, שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. חודש ויום מאסר בפועל.

2. 8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה על חוק הכניסה לישראל.

3. 5,000 ש"ח קנס או 60 ימי מאסר למקרה שהקנס לא ישולם.

לפנים משורת הדין, בהתחשב בנסיבות כפי שפורטו, ישולם הקנס ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הראשון עד ליום 15.06.05 והיתרה בכל 15 לחודש לאחר מכן. אי עמידה בתשלום תעמיד היתרה לפרעון מידי.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתנה היום כ"ב באייר, תשס"ה (31 במאי 2005) במעמד הצדדים.
נירה דסקין
, שופטת

{קלדנית - רוני ט.}
עו"ד פטין עיסא: מבקש לדחות ריצוי עונש המאסר ב - 14 יום.

החלטה

ריצוי עונש המאסר ידחה ליום 16.06.05 ובמועד זה יתייצב הנאשם במזכירות פלילית בית משפט שלום פתח תקווה עד השעה 09:00 לשם ריצוי העונש.

ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנאשם אשר יהיה בתוקפו עד לתום ריצוי עונש המאסר.

כאשר יסיים הנאשם לרצות את עונש המאסר ימציא אישור על כך לבית המשפט, ואו אז יובא התיק עם האישור בפני
לשם ביטול הצו.

ניתנה היום כ"ב באייר, תשס"ה (31 במאי 2005) במעמד הצדדים.
נירה דסקין
, שופטת

{קלדנית - רוני ט.}








פ בית משפט שלום 1693/03 מדינת ישראל נ' עיסא יוסף (פורסם ב-ֽ 31/05/2005)