פסקי דין על אלדד חממי | פסקי דין על ציון משה | פסקי דין על רו-נקיון ושירותים | פסקי דין על יובל אלמוג |

1853/02 א     31/05/2005




א 1853/02 אלדד חממי נ' ציון משה, רו-נקיון ושירותים בע"מ, יובל אלמוג




1
בתי משפט

א 001853/02
בית משפט השלום פתח-תקוה
31/05/2005
תאריך:
שופט: שטרנליכט נחום

בפני
:
אלדד חממי

בעניין:
התובע
נ ג ד
1. ציון משה

2. רו-נקיון ושירותים בע"מ

3.יובל אלמוג
הנתבעים
פסק דין

טענות התובע:
בחודש ינואר 2001 פנה הנתבע 3 לתובע בהצעה שירכוש מהנתבע 1 את מניות הנתבעת 2 המוחזקות על ידו, כך שנתבע 3 והתובע יהפכו לשותפים בנתבעת 2. הנתבע 3 הציג בפני
התובע מצג, ולפיו הנתבעת 2 הינה בעלת פוטנציאל רווחים אדיר. על סמך מצגים אלו בלבד החליט התובע להשקיע בנתבעת 2 מבלי לערוך בדיקות מקדימות ומבלי לדרוש בטחונות מתאימים. הנתבע 3 סיפר לתובע, כי הנתבעת 2 חבה כספים לרשויות המס, ולכן מבקש הנתבע 1 למכור מניותיו בנתבעת 2 בתמורה לסילוק חובותיה של הנתבעת 2 ושחרור הנתבע 1 מערבותו לחובות הנתבעת 2 ומהתחייבויותיו כלפיה. עוד ציין הנתבע 3 בפני
התובע, כי ישנם כמה גורמים המתעניינים ברכישת המניות, ולכן האיץ בתובע להקדים ולבצע תשלומים על חשבון העיסקה בטרם סוכמו פרטיה. בהתאם להמלצה זו העביר התובע ביום 31.1.01 לחשבון הבנק של הנתבעת 2 סך של 20,000 ₪.

לצורך קידום העיסקה נפגשו התובע והנתבע 3 עם הנתבע 1. בפגישה סוכם, שהתובע ירכוש את מניות הנתבעת 2 המוחזקות בידי הנתבע 1, כאשר הסכם בכתב ינוסח על ידי עורכי הדין של הצדדים. בעקבות סיכום זה, ובטרם נחתם הסכם בין הצדדים הזרים התובע לנתבעים 1-2 90,000 ₪ נוספים.

עורכי הדין ניסחו טיוטת הסכם, אך אז החל הנתבע 1 לנקוט בסחבת. דבר זה הביא לכך שעד כה לא נחתם הסכם מפורט. לאור פניות של התובע העלה הנתבע 3 על הכתב את ההסכמות אליהן הגיעו התובע והנתבע 1, והם אכן חתמו על מסמך זה בחודש מרץ 2001. הסכם זה הופר על על ידי הנתבע 1. הנתבע 1 לא שיתף פעולה עם התובע בנסיונותיו של התובע להעמיק פעילותו בנתבעת 2. כמו כן, התעלם הנתבע 1 מהתחייבויותיו לחתימה משותפת על מסמכי הנתבעת 2, וסרב לבקשת התובע לאפשר לו להיפגש עם לקוחות הנתבעת 2, תוך שהוא שומר בידיו את כל סמכויות הניהול של הנתבעת 2 וממשיך לנהלה בעזרתו של הנתבע 3. עד כה טרם הועברו מניותיו של הנתבע 1 בנתבעת 2 לידי התובע.

למרות הפרתו של ההסכם על ידי הנתבע 1 המשיך התובע להזרים כספים לנתבעים 1-2 ושילם עבור הנתבעת 2 תשלומים שונים. התובע פעל לביטול עיקולים שהוטלו על כספים שהיו מגיעים לנתבעת 2. העיקולים הוסרו והכספים הועברו לנתבעת 2. במקום להשתמש בכספים אלו להבראתה של הנתבעת 2, עשה הנתבע 1 בכספים אלו שימוש לתועלתו האישית. שימוש דומה נעשה בכספים שהזרים התובע בעצמו לצורך הבראת הנתבעת 2.

במהלך חודש יוני 2001 נפגש התובע עם הנתבע 1. באותה הפגישה הבין התובע, כי הנתבע 1 איננו מתכוון להעביר לידי התובע את מניותיו בנתבעת 2 ולקיים את התחייבויותיו האחרות על פי ההסכם. לפיכך הודיע התובע לנתבע 1 על ביטול ההסכם.

בדיעבד התברר לתובע, כי כבר ביום 25.1.01 נחתם הסכם שותפות בין הנתבע 1 ובין הנתבע 3. בהסכם זה התחייב הנתבע 3 למלא כל מחסור כספי אצל נתבעת 2 וכן לדאוג לפתרונות בכל נושא תפעולי וממוני, ובתמורה יהפוך הנתבע 3 לשותף בכל החברות של הנתבע 1. קיומו של הסכם שותפות זו הוסתר מעיניו של התובע על ידי הנתבעים 1 ו-3. עובדה נוספת שהוסתרה מהתובע והתבררה רק בדיעבד היתה, שכל נכסיה של הנתבעת 2 היו משועבדים לבנק מסד מבלי אפשרות להעבירם אלא ברשות הבנק.

לאור ההסכמות שבין הצדדים הרשה התובע לנתבעים 1-2 לעשות שימוש בנכס בהוד השרון, השייך לתובע. הנתבעים 1-2 עשו שימוש בנכס מיום 1.3.01 ועד ליום 9.11.01. סוכם כי דמי השימוש הראויים שישולמו לתובע בגין שימוש זה יסוכמו במועד מאוחר יותר. עד כה טרם הגיעו הצדדים לסיכום כלשהו בענין זה.

התובע טוען, כי בכל מעשיהם המתוארים לעיל הציגו הנתבעים מצגי שווא, שהביאו את התובע להשקיע בנתבעת 2, ולאחר שהשקיע מנעו ממנו האפשרות להבטיח זכויותיו וכספו, ואף גזלו את כספו.

לאור האמור לעיל תבע התובע את השבת הסכומים שהשקיע בנתבעת 2 או שילם עבור חובותיה, השבת סכומי שיקים שמשך התובע למוסד לביטוח לאומי עבור הנתבעת והוא צפוי להיתבע בגינם, השבת סכומים ששילם התובע עבור השכרת רכב לנתבעים ודמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשתה הנתבעת 2 בנכס של התובע.

ביום 1.12.03 ניתן

פסק דין
, ולפיו התקבלה התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבע 3, במלואה. עתה יש לדון בעניינם של הנתבעים 1-2.

טענות הנתבעים 1-2:
בשנת 2001 חיפש הנתבע 1 משקיע, שירכוש את מניותיו בנתבעת 2. הנתבע 3 מסר לנתבע 1, כי מצא עבורו משקיע פוטנציאלי מתאים, התובע. במסגרת ההסכם עימו התחייב התובע לכסות את כל חובות הנתבעת 2 בסך 1,400,000 ₪ לבנק, למוסד לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף. התובע היה זה שהתעקש, כי הנתבע 1 ימשיך לעבוד בנתבעת 2 שנתיים נוספות ויסייע לתובע בהכרת הענף ובגיוס לקוחות. הנתבע 1 הסכים לכך בתנאי שהנתבעת 2 תנוהל על ידי התובע. התובע הציג עצמו כבעל נסיון בניהול. הוא התחייב להשקיע כספים בנתבעת 2 ולנהלה באופן תקין.

לפני שחתם התובע על ההסכם עם הנתבע 1 ישב במשך 3 חודשים במשרדי הנתבעת 2 ובדק מסמכי הנהלת חשבונות של הנתבעת 2 ומסמכים נוספים. כמו כן, קיים התובע ישיבות עם רואה החשבון ועם עורך הדין של הנתבעת 2. רק לאחר מכן החליט התובע לחתום על ההסכם.

הסכם סופי לא נחתם בין הצדדים, משום שהתובע הפר את ההסכם עם הנתבע 1, ניהל את הנתבעת 2 באופן חובבני וגרם לעזיבה של לקוחות. בניגוד להתחייבותו לא העסיק התובע מנהל תפעול, בזבז את משאביה של הנתבעת 2, לא חתם על ערבויות אישיות במקום הנתבע 1, והביא את הנתבעת 2 כמעט לידי קריסה. התובע לא העביר את כל הכספים שהתחייב להעביר, ולכן לא העביר לו הנתבע 1 את מניותיו. התובע שכר עבורו ועבור הנתבע 3 רכבים יקרים, והנתבעת 2 נשאה בהוצאה זו.

הנתבע 1 לא סרב לכך שהתובע יהיה מעורב בניהול הנתבעת 2. התובע נטל לידיו סמכויות ניהול רחבות וניהל את הנתבעת 2. ניהול זה היה כושל והביא לבריחת לקוחות. משהחלו הלקוחות לעזוב, מנע הנתבע 1 מהתובע לפגוש לקוחות נוספים של הנתבעת 2. עקב ניהולו הכושל של התובע והנזקים שגרם לחברה, נטל הנתבע 2 לעצמו בחזרה את ניהול הנתבעת 2, וזאת לשם הקטנת הנזק.

התובע היה זה שהתעקש, כי משרדי הנתבעת 2 יעברו לנכס שבבעלותו. מעולם לא סוכם, כי הנתבעים 1 או 2 ישלמו לו דמי שימוש כלשהם עבור השימוש בנכס.

דיון:
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההסכם היחיד עליו חתמו הוא המסמך, אשר צורף כנספח א4 לתצהירו של התובע וכנספח י לתצהירו של הנתבע 1. המסמך נושא את הכותרת "ציון מחויבויות". בהתאם להסכם זה שבין הצדדים הזרים התובע כספים לנתבעת 2 וכן ביצע תשלומים עבורה. אין גם מחלוקת, כי בסופו של דבר הצדדים הפסיקו לנהוג עפ"י הסכם זה, והוא בוטל. הצדדים לא ראו יותר הסכם זה כמחייב במערכת היחסים שביניהם. התובע טוען במפורש, ששלח לנתבע 1 הודעה בדבר ביטול ההסכם. גם הנתבע 1 לא פעל עפ"י הוראות ההסכם, לא העביר לתובע את מניותיו בנתבעת 2, ואף מנע ממנו החל משלב מסוים מלפגוש את לקוחות
הנתבעת 2. אין, איפוא, כל מנוס מהמסקנה, שההסכם בוטל. משבוטל ההסכם יש לבצע השבה של התשלומים, אשר שולמו על פיו, ככל שהוכח ביצועם.

ככל שמדובר בתביעה להשבת סכומי שיקים, שהתובע משך עבור חובות של הנתבעת 2, וביטל, דין רכיב זה של התביעה להידחות. התובע לא טען בשום שלב, ששיקים אלו נפרעו על ידו. כל שנטען על ידי התובע, שהוא עתיד להיתבע בגין אותם שיקים, אך עד כה טרם נתבע (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 9-10). משכך אין הוא זכאי בשלב זה להשבה או לפיצוי כלשהו, משום שסכומי השיקים הללו טרם שולמו על ידו.

כך גם לגבי תביעת התובע לתשלום סך שהוא עתיד להיתבע לשלמו בגין השכרת רכב. לא הובאה כל אסמכתא לכך שהתובע נתבע לשלם סכום זה, ומשטרם שולם סכום זה על ידי התובע, דין רכיב זה של התביעה להידחות.

באשר לדמי השימוש הראויים בנכס בהוד השרון, בהם מבקש התובע לחייב את הנתבעים, גם דין רכיב תביעה זה להידחות. התובע לא הביא ראיה כלשהי להוכחת גובה דמי השימוש הראויים המגיעים בגין נכס זה. ממילא גם אם היינו מגיעים לכלל מסקנה, כי התובע זכאי לדמי שימוש ראויים, התובע לא הוכיח מהו הסכום המגיע לו. לכן לא ניתן לחייב את הנתבעים בתשלום סכום כלשהו בגין רכיב תביעה זה.

באשר לתביעת התובע להשבת הסכומים שהשקיע בנתבעת 2 או שילם עבורה לשם פרעון חובותיה, היה על התובע להוכיח את ביצוע התשלומים הנטענים על ידו. לשם הוכחת ביצוע תשלומים והעברות כספים אלו צירף התובע לתצהירו שתי רשימות של סכומים אותם לטענתו שילם עבור הנתבעת 2 או העביר אליה. התובע צירף לרשימות אלו אסמכתאות, שיש בהן - לטענתו - כדי לתמוך בטענותיו לגבי סכומי התשלומים הנטענים על ידו. המדובר באישורים על ביצוע העברות בנקאיות, צילומי שיקים וקבלות. עתה אתייחס בפירוט לכל אחד מאסמכתאות אלו.

1. אישור בדבר ביצוע העברה בנקאית על סך 20,000 ₪ מיום 31.1.01 לחשבון הנתבעת 2. אמנם על אישור זה, נספח ה לתצהיר התובע, לא מצויין שמו של התובע, אך ההעברה בוצעה מאותו חשבון בנק המצויין גם בנספח ה(3) לתצהיר התובע, ושם מצויין שמו של התובע. מכך ניתן להסיק, שההעברה בוצעה על ידי התובע מחשבון בנק המשותף לו ולאחר, ודין תביעתו לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, 12.2.02, עומד ע"ס 21,120.89 ₪.
2. אישור בדבר ביצוע העברה בנקאית מאותו חשבון בנק האמור לעיל על סך 10,000 ₪ ביום 1.2.01, נספח ה(1) לתצהיר התובע. מאותם נימוקים האמורים בסעיף 1 לעיל, גם דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 10,559.29 ₪.
3. אישור בדבר ביצוע העברה בנקאית על ידי התובע על סך 2,000 ₪ ביום 7.2.01, נספח ה(3) לתצהיר התובע. ההעברה בוצעה מאותו חשבון בנק האמור בסעיפים 1-2 לעיל. דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 2,110.47 ₪.
4. שיק ע"ס 4,296 ₪, שנמשך מאותו חשבון בנק האמור בסעיפים הקודמים, נספח ה(4) לתצהיר התובע. זמן הפרעון המצוין על גבי השיק הוא 7.2.01. השיק נמשך לפקודת צד ג', ואין כל ראיה הקושרת שיק זה למי מן הנתבעים. על כן דין חלק זה של סכום התביעה להידחות.
5. אישור בדבר ביצוע העברה בנקאית בסך 2,500 ₪ ביום 9.2.01, נספח ה(5) לתצהיר. ההעברה בוצעה מאותו חשבון בנק האמור לעיל. דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 2,637.51 ₪.
6. שיק ע"ס 15,683.26 ₪, ז"פ 12.2.01, נספח ה(6) לתצהיר, שנמשך מאותו חשבון בנק האמור לעיל. לשיק מצורפת חשבונית מס, המאשרת, כי התשלום באמצעות השיק נעשה עבור הנתבעת 2. על כן דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 16,540.47 ₪.
7. שיק ע"ס 2,937 ₪, שנמשך מאותו חשבון בנק, נספח ה(7) לתצהיר. אין כל אסמכתא הקושרת תשלום זה למי מן הנתבעים. על כן דין חלק זה של סכום התביעה להידחות.
8. אישור ביצוע העברה בנקאית מיום 18.2.01 ע"ס 30,000 ₪ מאותו חשבון בנק האמור לעיל לנתבעת 2, נספח ה(8) לתצהיר התובע. דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 31,806.38 ₪.
9. שני שיקים בסך כולל של 4,095 ₪, נספח ה(9) לתצהיר התובע, שנמשכו מאותו חשבון בנק. לצילומי השיקים מצורפת חשבונית מס בסכום זהה. על החשבונית מצויין שמה של חברה אחרת. שם זה נמחק ותחתיו הוכנס שמה של הנתבעת 2. לא ניתן הסבר כלשהו לפשר המחיקה והשינוי. לפיכך דין חלק זה של סכום התביעה להידחות.
10. אישור בדבר תשלום סך של 1,500 ₪ באמצעות כרטיס אשראי של התובע, נספח ה(ג) לתצהיר התובע. לא צורפה כל אסמכתא הקושרת תשלום זה למי מן הנתבעים. לפיכך דין חלק זה של סכום התביעה להידחות.
11. אישור ביצוע העברה בנקאית בסך 5,800 ₪ ביום 22.2.01 לחשבון
הנתבעת 2, נספח ה(10) לתצהיר התובע. ההעברה בוצעה מאותו חשבון בנק האמור לעיל. דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 6,146.64 ₪.
12. שיק ע"ס 234 ₪, ז"פ 25.2.01, שנמשך מאותו חשבון בנק האמור לעיל, נספח ה(11) לתצהיר התובע. לשיק מצורפת חשבונית מס, וממנה עולה, כי התשלום בוצע עבור הנתבעת 2. לפיכך דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 247.91 ₪.
13. שיק ע"ס 8,400 ₪, ז"פ 12.3.01, שנמשך מחשבון הבנק האמור לעיל, נספח ה(12) לתצהיר התובע. לשיק מצורפת חשבונית, המעידה על כך שהתשלום בוצע עבור הנתבעת 2. לפיכך דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 8,885.13 ₪.
14. אישור מיום 2.4.01 בדבר תשלום 500 ₪ בשיק שנמשך מחשבון הבנק האמור לעיל, נספח יא(1)לתצהיר התובע. התשלום בוצע עבור מכרז של רשות הדואר. דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 528.23 ₪.
15. נספח יא(2) לתצהיר התובע הוא דף חשבון בצירוף הערות בכתב יד, המציינות ביצוע תשלומים במזומן. אין בנספח זה כל הוכחה לביצוע התשלומים במזומן על ידי התובע. על כן חלק זה של סכום התביעה דינו להידחות.
16. שיק בנקאי על סך 30,000 ₪ לפקודת הנתבעת 2, נספח יא(3) לתצהיר התובע. לתצלום השיק מצורפת אסמכתא לכך ששיק זה נרכש על ידי התובע ביום 17.4.01. לפיכך דין התביעה לסכום זה להתקבל. סכום זה כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 31,580.16 ₪.
17. נספח יא(10) לתצהיר התובע מעיד על משיכת מזומנים שביצע התובע. אין כל אסמכתא, הקושרת סכום זה למי מן הנתבעים. לפיכך דין חלק זה של סכום התביעה להידחות.
18. שני שיקים בסך כולל של 49,000 ₪, שנמשכו מחשבון התובע בבנק הפועלים בע"מ. לא צורפה כל אסמכתא הקושרת סכום זה למי מן הנתבעים. על כן, דין חלק זה של סכום התביעה להידחות.
19. נספח יא(11) הוא אישור בדבר הפקדת המחאות דחויות במוסד לביטוח לאומי על חשבון הסדר לפריסת חובה של הנתבעת 2. כפי שהעיד התובע עצמו, חלק מההמחאות בוטלו על ידו בטרם נפרעו. אין כל אסמכתא המצביעה על ההמחאות שנפרעו מתוך ההמחאות המפורטות בנספח זה. לפיכך חלק זה של סכום התביעה להידחות.
21. שאר הנספחים הם צילומי שיקים, שנמשכו מחשבונו של התובע לפקודת גורמים שונים. לא צורפה להם כל אסמכתא, הקושרת אותם למי מן הנתבעים. לפיכך דין חלק זה של התביעה להידחות.
22. לגבי תשלומים, אותם טוען התובע שביצע במזומן, לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה זו, ועל כן דין התביעה להשבת תשלומים אלו להידחות.

סכום התשלומים, שהתביעה להשבתם מתקבלת, כמפורט לעיל, כשהם משוערכים למועד הגשת התביעה, עומד על סך 132,163.09 ₪.

טענות הקיזוז שהועלו על ידי הנתבעים 1-2 לא פורטו כדבעי ולא הוכחו. על כן, הן נדחות.

סיכומם של דברים, הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 132,163.09 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

משנדחתה התביעה בחלקה הגדול, אינני מטיל חיוב בהוצאות.

ניתנה היום כ"ב באייר, תשס"ה (31 במאי 2005) בהעדר הצדדים, בלשכתי.
נחום שטרנליכט, שופט








א בית משפט שלום 1853/02 אלדד חממי נ' ציון משה, רו-נקיון ושירותים בע"מ, יובל אלמוג (פורסם ב-ֽ 31/05/2005)