פסקי דין על לימור לוקצקי | פסקי דין על דינה עובד

30524-05/12 תאמ     27/08/2017




תאמ 30524-05/12 לימור לוקצקי נ' דינה עובד








בית משפט השלום ברמלה


27 אוגוסט 2017
תא"מ 30524-05-12 לוקצקי נ' עובד


בפני

כב' השופט הבכיר זכריה ימיני


תובעים
לימור לוקצקי

ת.ז. 027320381


נגד

נתבעים
דינה עובד

ת.ז. 037365855



פסק דין

תובענה לתשלום סך של 64,000 ₪ בגין ביטול הסכם שכירות לפני כניסת השוכר למושכר.

בעלי הדין:
1.
התובעת היא בעלת הדירה ברחוב ישראל פרנקל 19/7 ברמלה (להלן- "המושכר").

2.
הנתבעת היא מי שביקשה לשכור את הדירה.

ההתקשרות החוזית:
3.
ביום 24.12.09 ביקרו הנתבעת ובעלה במושכר;

4.
בהמשך הנתבעת ביקשה לשכור המושכר, אך לדחות את מועד הכניסה לדירה, כיוון שהתגוררה בדירה אחרת. התובעת התעקשה כי על מנת שתובטח לה הדירה עליה לחתום על הסכם שכירות שיחל ב-5.2.10 לכל המאוחר, מפני שלטענתה המושכר מתפנה באופן מיידי והנתבעת הסכימה.

5.
ביום 2.1.10 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם שכירות בלתי מוגנת לתקופה של 14 חודשים החל מיום 5.2.10 וזאת תמורת סך של 2,800 ₪ לחודש. במעמד החתימה נתנה הנתבעת לתובעת 14 שיקים עוקבים, להבטחת תשלום שכר הדירה כאשר הראשון ביניהם הוא לתאריך פרעון 15.2.10.

6.
עוד סוכם בעל פה כי התובעת תסייד ותצבע המושכר בטרם תעבור הנתבעת להתגורר במושכר וכי הנתבעת תדאג לצבעה ולסיידה עם עזיבתה את המושכר.

טענות הצדדים:
7.
לטענת התובעת, מתוך טוב ליבה הסכימה לצבוע הדירה לבקשת הנתבעת ולפי טעמה. היא החלה בצביעת הדירה ותיקונה ביום 7.2.10 והופתעה כאשר הנתבעת ביקשה להתאכלס בדירה במועד זה ולא במועד בו ביקשה להיכנס מלכתחילה. היא ביקשה מהנתבעת מספר ימים להשלמת התיקונים בדירה וזו הסכימה, אך אז ביקשה לדחות את מועד הכניסה ומועד התשלום עבור הדירה ל- 1.3.17 או שתבטל את הסכם השכירות. התובעת סירבה לכך, ואף הציעה לנתבעת להיכנס לדירה כפי שהיא אך הנתבעת סירבה ודרשה לבטל את הסכם השכירות.
כאשר הגיע בעלה של הנתבעת לקחת את השיקים מידיה מסרה לו 12 שיקים והחתימה אותו על מסמך לפיו הם הפרו את הסכם השכירות ולפיכך ישלמו עבור חודש פברואר.
למחרת היום ביטלה הנתבעת את שני השיקים שנותרו בידי התובעת ועל כן היא תובעת סך של 64,000 ₪ המורכב 36,400 ₪ שהם סך של 2,800 ₪ כפול 13 חודשי שכירות. 3,000 ₪ בגין צביעת הדירה וכן סך של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש והתמוטטות נפשית שנגרמה לה.

8.
לטענת הנתבעת על התובעת היה להשלים עם צביעת ותיקון הדירה עד ליום 5.2.10, אך זה לא נעשה מאחר והתובעת טענה שלא חשה בטוב. מאחר וביום 8.2.10 היה מצב הדירה לא ראוי למגורים, והדירה נצבעה חלקית ואף הייתה מלאת ארגזים והרוסה בחלקה ביקשה מהתובעת שלא לשלם דמי שכירות עבור חודש זה ולהיכנס לדירה בתחילת חודש מרץ כאשר כל התיקונים והפינוי יושלמו.
התובעת סירבה לבקשה, וסירבה להשכיר המושכר לנתבעת וביקשה שיגיעו לקחת את ההמחאות שנתנה לה. כאשר הגיע בעלה לתובעת מסרה לו רק 12 המחאות וטענה ש- 2 המחאות לא נמצאות ברשותה ושיגיע למחרת לקחתן בתנאי שיחתום על הסכם שניסחה בכתב ידה ובו נכתב שהנתבעים הם שהפרו את הסכם השכירות ועל כן תפדה מהם את דמי השכירות עבור חודש פברואר. מאחר ובעלה לא היה בקיא בזכויותיו וחשש שמא לא יקבל את ההמחאות חתם על המסמך בלית ברירה. למחרת איימה התובעת לפרוע את שתי ההמחאות ולכן היא נאלצה לבטלן. התובעת נקטה נגדם בהליך הוצאה לפועל שהסתיים בפשרה לפיה שילמו לתובעת סך של 3,000 ₪.

העדויות:
9.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בחקירה נגדית ממנה עלה כי אכן קיבלה סך של 3,000 ₪ מהנתבעת ובעלה; היא אכן ניסחה והחתימה את בעלה של הנתבעת על המסמך לפיו הם אלו שהפרו את הסכם השכירות ולכן עליהם לשלם לה עבור חודש פברואר וזאת ביום 14.2.10; פינוי הדיירים הקודמים נערך ביום 5.2.10 ובאותו יום יכלה לתת מפתח לנתבעת; היא ידעה שהנתבעת לא התכוונה להיכנס לדירה לפני חודש מרץ ופעלה לפי בקשת הנתבעת שתצבע לה את הדירה עד למועד כניסתה. היא הסכימה לעשות זאת בזמנה הפנוי על אף שזה לא הופיע בחוזה; ביום 14.2.10 עדיין לא הושלמו עבודות הצביעה בדירה, אך לשיטתה אין זה אומר שהדירה לא פנויה; היא לא הייתה מחויבת לצבוע את הדירה, אך הנתבעת לא רצתה להיכנס לדירה במצבה והיא יכלה לצבוע הדירה לעצמה; הדירה לא הייתה ריקה במשך 14 חודשים, אך היא תובעת את קיום החוזה. היא קיבלה את הסך 3,000 ₪ מאחר שתבעה הנתבעת.

10.
הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בחקירה נגדית ממנה עלה כי ביקשה להיכנס לדירה ביום 5.2.10 ואף העבירה את חשבון החשמל על שמה משמה של הדיירת הקודמת; סוכם שהתובעת צובעת הדירה לפני שהיא נכנסת אליה והיא צובעת את הדירה אחרי שתצא ממנה; מאחר שראתה שמצב המושכר לא ראוי למגורים לאחר המועד שנקבע לכך הציעה להתחיל השכירות מיום 1.3.17 אך התובעת הגיבה בקללות, צעקות ודרשה שנגיע לקחת את השיקים. בעלה הגיעה לקחת את השיקים אך קיבל 12 במקום 14 ונאלץ לחתום על המסמך שניסחה ובעקבותיו קיבלה ממנה כבר 3,000 ₪; מאחר והחזיקה שני שיקים שלהם וסירבה לתתם נאלצה לבטלם; ביום 5.2.10 עדיין היו בדירה ארגזים; ביום 14.2.10 המושכר היה הרוס, מלא מים, מקלחת מלוכלכת עם חומרים, שקעי חשמל מחוץ לקיר; בעת חתימת ההסכם ראתה את המושכר ולא היו לה טענות כלשהם.

11.
בעלה של הנתבעת מר עובד דני הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית. מחקירתו עלה כי כאשר הגיעה לקחת את השיקים הוחתם על המסמך שקובע שהם הפרו את הסכם השכירות ולכן עליהם לפצות התובעת בתשלום עבור חודש פברואר כתנאי לקבלת השיקים. הוא חתם מתוך טעות ברגע של חולשה משום שהיה חסר ניסיון ולכן שילמו לה 3,000 ₪ זה לטעמו גם טעות וגזל.

הסיכומים:
12.
לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
13.
מקריאת כלל החומר בתיק עולה שהתובעת סתרה עצמה מספר פעמים. בכתב התביעה טענה התובעת שסירבה לחתום עם הנתבעת על הסכם שכירות למועד מרוחק יותר משום שהמושכר עמד בפני
פינוי מיידי וכדי להבטיח את שמירת הדירה לנתבעת הסכימה שתחתום על הסכם שכירות שיחל ביום 5.2.10. מעדותה של התובעת עלה כי השוכרים הקודמים פינו הדירה רק ביום 5.2.10 ומכאן שהדירה לא יכלה להיות מוכנה למגורים לאחר צביעה ותיקונים כבר ביום זה. התובעת לא צרפה לחומר ראיותיה את הסכם השכירות עם הדיירים הקודמים, פרט שיכל לשפוך אור לגבי הסתירה האמורה ומכל פנים אם ביום 5.2.10 פונתה הדירה אין סיכוי שהייתה יכולה להיות מוכנה לאכלוס לאחר צביעה וסיוד.

14.
התובעת סתרה עצמה גם בעניין הסיכום בעל פה באשר
לצביעת וסיוד הדירה כאשר אמרה בעדותה שעשתה זאת כמחווה ולא משום שהייתה חייבת לעשות כן ודברים אלו עומדים בניגוד לעדות הנתבעת וטענותיה שלה והסיכום באשר לצביעה וסיוד הדירה הינו דבר מקובל בעולם השכרת הדירות.

15.
אין לקבל טענות התובעת לפיו נכנסה לצבוע ולסייד הדירה לאחר מועד 5.2.10 משום שהנתבעת ביקשה להיכנס לדירה רק כחודש וחצי לאחר מכן. התובעת היא שהתעקשה שההסכם יחתם מיום 5.2.10 כדי להבטיח את השכרת הדירה לנתבעת ולפיכך היה עליה לדאוג לכך שהדירה תהיה צבועה, נקיה ופנויה מכל חפץ ואדם במועד זה. תמוה כי התובעת הופתעה שהנתבעת ביקשה להיכנס למושכר לאחר מועד זה.

16.
עוד עלה מחומר הראיות, על אף שהתובעת לא הזכירה זאת בכתב התביעה ובתצהירה כי היא קיבלה סך של 3,000 ₪ בגין הפרת הסכם השכירות והמסמך עליו החתימה את בעלה של הנתבעת. הסתרת פרט זה מבית המשפט מהווה חוסר תום לב ואף שומט הקרקע תחת רגלי התביעה. בנוסף, במסמך זה קבעה התובעת בעצמה כי ה"סנקציה" לביטול הסכם השכירות על ידי הנתבעת הינו תשלום דמי שכירות עבור חודש פברואר, וכפי שהתברר סכום זה ואף למעלה ממנו שולם לה. בכך באו תביעות התובעת על סיפוקן במלואן.

17.
בנוסף התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין מצבה הרפואי להתקשרות עם הנתבעת או כי נגרמו לה הפסדי דמי שכירות כפי שתבעה. כמו כן התובעת לא צרפה קבלה עבור צביעת הדירה וממילא צבעה אותה בצבע לבן, והיה עליה לעשות זאת בכל מקרה לפני כניסת שוכרים חדשים לדירה שכן לדבריה חלק מהדירה נותרה צבועה בצבעים אחרים.

18.
המסמך אותו ניסחה התובעת ועליו חתם בעלה של הנתבעת אינו יכול להוות הודאת בעל דין, שכן בעלה של הנתבעת אינו חתום על החוזה ואינו נתבע בתביעה זו.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעת.
התובעת תשלם לנתבעת כדלקמן:
1)
את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל;
2)
בשכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום,
ה' אלול תשע"ז, 27 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 30524-05/12 לימור לוקצקי נ' דינה עובד (פורסם ב-ֽ 27/08/2017)