פסקי דין על סלאח נעאמנה | פסקי דין על ואפי נעאמנה | פסקי דין על ואאל נעאמנה | פסקי דין על עפיה מוחמד סעיד נעאמנה | פסקי דין על פיסל סעיד נעאמנה (המנוח) | פסקי דין על פאיז סעיד נעאמנה |

60731-07/17 א     28/08/2017




א 60731-07/17 סלאח נעאמנה, ואפי נעאמנה, ואאל נעאמנה נ' עפיה מוחמד סעיד נעאמנה, פיסל סעיד נעאמנה (המנוח), פאיז סעיד נעאמנה








בית משפט השלום בקריות


ת"א 60731-07-17 נעאמנה ואח' נ' נעאמנה ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
ד''ר שלמה מיכאל ארדמן


תובעים

1
.
סלאח נעאמנה

2
.
ואפי נעאמנה

3
.
ואאל נעאמנה


נגד


נתבעים

1. עפיה מוחמד סעיד נעאמנה
2. פיסל סעיד נעאמנה (המנוח)
3. פאיז סעיד נעאמנה



החלטה

בפני
בקשה למתן צו מניעה זמני.

רקע
:
המבקשים טוענים כי רכשו מהמשיב מס' 2 את מלוא זכויותיו במקרקעין הידועים כגוש 19380 חלקה 122/1 בעראבה (להלן: "המקרקעין"), וזאת על פי הסכם מיום 24.9.97. אין חולק כי זכויותיהם של המבקשים נרשמו בלשכת רישום המקרקעין רק ביום 11.5.17. על ההסכם חתומים גם המשיב מס' 3 שעד היום הינו אחד מבעלי המקרקעין, וגם ה"ה נעאמנה גאזי סעיד, שהיה משלושת בעלי המקרקעין באותו מועד, היינו ההסכם נחתם על ידי כל בעלי המקרקעין. על פי ההסכם הנ"ל מצורפת להסכם תכנית חלוקה מאושרת על ידי הצדדים. המבקשים מצרפים לבקשתם כנספח ג' תכנית שלטענתם היא התוכנית המוסכמת הנ"ל, כשעליה, בין היתר, חתימתו של המשיב מס' 3. על התכנית הנ"ל מופיעה גם זכות מעבר ברוחב של 3 מטר המובילה מהדרך הראשית למקרקעין. התשריט אושר על ידי הועדה המקומית עוד בשנת 1994, אך לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין. אין חולק כי המבקשים הקימו על המקרקעין 2 קוטג'ים בשני מפלסים, וזאת על פי היתר בנייה. לטענתם, הגישה היחידה למפלס העליון הינה דרך זכות המעבר המופיעה בתכנית.
בתחילת שנת 2004 פנה המשיב מס' 3 לועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל וביקש את ביטול זכות המעבר. בקשה זו נדחתה על ידי הועדה המקומית, וערר שהוגש נדחה אף הוא על ידי ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון ביום 11.1.05, למעט הסטת מה של דרך המעבר מזרחה, שהוחלטה בהסכמת הצדדים.
לטענת המבקשים, ימים ספורים לפני הגשת הבקשה לצו מניעה זמני, התברר להם כי המשיבים מבקשים לחסום את זכות המעבר, וכי בשנת 2008, בלא ידיעתם ובלא לצרפם להליך, הגישו תובענה לבית משפט השלום בקריות בת.א. 409/08 לפירוק שיתוף במקרקעין, שאין חולק כי אינה כוללת את זכות המעבר בתשריט החלוקה משנת 1997, שאף אינו מוזכר בתביעה הנ"ל. בתובענה ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה ביום 6.7.08, ובחודש מאי 2017, התבקש בית המשפט שוב לחתום על תשריט החלוקה, בטענה כי אבד. גם בבקשה הנ"ל לא הוזכרו כלל המבקשים וטענותיהם. לטענת המבקשים, זויפה חתימתו של המשיב 2, שנפטר בינתיים, על תשריט החלוקה שהוגש לבית המשפט בתיק הנ"ל.

לטענת המבקשים, המשיבים הטעו את בית המשפט בתובענה לפירוק השיתוף, מאחר ולא הביאו בפני
ו את עמדת המבקשים שהם בעלי הזכויות האמיתיים. עוד טוענים המבקשים כי הסמכות העניינית לדון בתובענה אינה של בית משפט זה אלא של בית המשפט לענייני משפחה, הואיל והצדדים לתובענה הינם אחים. בתובענה העיקרית מתבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין בת.א. 409/08 ואת תשריט החלוקה שאושר במסגרתו.
בבקשתם מבקשים המבקשים צו מניעה זמני שימנע שימוש בתשריט החלוקה שניתן במסגרת ת.א. 409/08 ושימנע את חסימת המעבר לחלקתם על פי תשריט החלוקה משנת 1994. עם זאת, הסתבר כי נבנה קיר בלוקים בין מגרשי המשנה 122/3 שהיה על פי תשריט החלוקה בבעלות המשיבה 1 וכיום בבעלות בנה אשרף ג'ארד נעאמנה ובין מגרש המשנה 122/4 שהינו בבעלות המשיב מס' 3. עוד נחסם המעבר מימינו ומשמאלו של אותו קיר מעבר; מימינו על ידי מחסום בלוקים ומשמאלו על ידי מחסום ממתכת. על כן בקשת המבקשים הינה להסיר את החסימות הנ"ל ולהתיר מעבר חופשי ברגל ולרכבם לחלקתם על פי תשריט החלוקה – חלקה 122/1.

המשיבים לעומת זאת, סבורים כי תשריט החלוקה משנת 1994 אינו יוצר זכויות קניין מאחר ולא נרשם בלשכת רישום המקרקעין. עוד טוענים המשיבים כי פסק הדין שניתן בשנת 2008 ניתן כדין מאחר והמבקשים לא היו בעלי זכות הקניין בשנת 2008 משטרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ומשכך לא היה מקום לצירופם להליך פירוק השיתוף. עוד טוענים המשיבים, כי גם אם יבוטל פסק הדין, יוכלו כשותפים במושאע למנוע מהמבקשים כשותפיהם לפעול במקרקעין לבניית דרך שלא בהסכמתם. עוד טוענים המשיבים כי שיקולי ההכבדה, תום הלב ומאזן הנוחות עומדים לצידם. המשיבים טוענים כי הכשרת דרך תחייב מתן היתר בנייה שטרם ניתן. עוד מצביעים על כך המשיבים בין היתר, כי כניסת רכבים מימין לקיר הבלוקים שנבנה, צמודה לביתם של חלק מהמשיבים שלהם ילדה נכה בת 7 המתניידת בכסא גלגלים, והמעבר יסכן את חייה.



דיון והכרעה:
עסקינן בצו מניעה זמני. ככזה יש לשקול מספר שיקולים מצטברים: האחד הינו סיכויי הצלחת התביעה. השני הוא מאזן הנוחות בין הצדדים, השלישי הוא שאלת השיהוי והרביעי הינו שיקולי הצדק והיושר שבין הצדדים (ראה למשל: רע"א 2905/15 שוורץ (פואל) נ' ציביון [ניתן ביום 3.6.2015]). כאשר עסקינן בצו עשה זמני ידו של בית המשפט קפוצה יותר, ובית המשפט לא ייתן צו המשנה מצב קיים, אלא אם מוכחת הזכות המהותית ומוכח שאי מתן הצו יגרום נזק בל יתוקן שלא ניתן לפצות עליו כספית בנסיבות העניין (ראה למשל: רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי [ניתן ביום 6.4.1998]; ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח (3) 647 (1964)). יחד עם זאת, ככל והנתבע שינה מצב קיים זמן קצר קודם להגשת הבקשה, עשוי הדבר לשמש שיקול ליתן צו עשה זמני (ראה למשל: רע"א 5812/12 בראנץ נ' עירית בני ברק [ניתן ביום 13.8.2012]; ע"א 600/70 מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' רווח, פ"ד כה (1) 174 (1971)).

אדון ראשית בשאלת העילה.

האם ההליך בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה
?
ראשית, אני דוחה את הטענה כי עסקינן בהליך חסר סמכות עניינית מחמת שייכותו של ההליך לבית המשפט לענייני משפחה. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, תנאי ליצירת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה הוא כי הוכח שקיים סכסוך משפחתי, וכי הוכח כי סכסוך זה תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. מדובר בשאלה עובדתית הנבחנת על פי כתבי הטענות ובראשם כתב התביעה (ראה: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד (4) 337 (2000); ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295 (2002); רע"א 1839/13 קולפניצקי נ' קולפניצקי [ניתן ביום 6.6.2013]; רע"א 6657/13 לז'ה נ' דוברוצקי [ניתן ביום 19.12.2013]). עיינתי בכתב התביעה בת.א. 409/08 ולא מצאתי שם איזכור לסכסוך משפחתי. אין גם פירוט לסכסוך שכזה בבקשה הנוכחית. די לי בכך כדי לדחות טענה זו.

אעבור אפוא מהפרוזדור לטרקלין.

למשיבים שתי טענות מהותיות: האחת כי במועד הגשת התביעה לא היו המבקשים בעלי זכויות במקרקעין מאחר וטרם נרשמו ועל כן לא יכולים היו להיות צד להליך של פירוק שיתוף, והשניה כי זכויותיהם הינן תכנוניות בלבד, מכוח תשריט החלוקה שטרם נרשם. אבחן שתי טענות אלה.



שאלת הצדדים בהליך פירוק שיתוף
:
בשאלה זו נפסקה הלכה בע"א 137/68 גרטלר נ' מלמוד, פ"ד כב (2) 393 (1968) (להלן: "עניין גרטלר"), כי הזכאי לבקש פירוק שיתוף במקרקעין הינו הבעלים הרשום בלבד. נקבע שם כי אין חובה לצרף את הקונה שטרם נרשם להליך זה, אם כי ראוי לצרפו. נוכח הלכה זו, לא נפל פגם באי צירופם של המבקשים להליך בת.א. 409/08 ואין סיבה לבטלו בשל אי צירופם. קיימות אף גישות בפסיקת הערכאות הנמוכות כי בית המשפט צריך גם להתעלם במסגרת הליך פירוק השיתוף מהסכמי רכישה שטרם נרשמו (ראה למשל: ת.א. (שלום חיפה) 18316-05-10 חלבי נ' עזבון המנוח חליל חלבי [ניתן ביום 23.12.2015]). השווה עוד: ה"פ (שלום צפת) 17326-07-10 ג'רייס מנסור נ' מחמוד סעד [ניתן ביום 24.09.2013], והאסמכתאות המובאות שם באשר להעדר זכות התביעה לשותף שטרם נרשם וליכולתו לכל היותר לתבוע פירוק שיתוף בזכויות חוזיות לפי שוויין). האם בכך יש כדי לחרוץ את דינה של התובענה לשבט? התשובה לטעמי שלילית, וזאת משני טעמים.
ראשית, יש לזכור כי כיום רשומות זכויותיהם הקנייניות של המבקשים במרשם המקרקעין. די גם ברישום של חלק קטן מן הזכויות כדי ליצור זכות עמידה בבקשה לפירוק שיתוף (ראה למשל: רע"א (ת"א) 17862-01-17 אבנרי נ' חן ואיתי גינדי ישראל בע"מ [ניתן ביום 22.2.2017]). לפיכך, וככל ולטענת המבקשים הגשת ההליך נגועה בתרמית או זיוף כלפי המשיב מס' 2 כטענתם, וככל והתרמית לא היתה ידועה למשיב מס' 2 ונודעה רק כעת למבקשים, יכולים המבקשים כחליפיו במקרקעין לבקש את ביטול פסק הדין אם מכוח בקשה לביטול פסק הדין על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואם כתביעה לביטול

פסק דין
חלוט בטענת תרמית (השווה למשל: ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז (5) 366 (2003)). עם זאת, עלי לציין כי המבקשים לא הציגו בפני
ראיות לזיוף החתימה או לאי ידיעתו של המשיב 2 על ההליך בת.א. 409/08, כך שגם אם מבחינה פורמאלית קיימת למבקשים זכות לבקש ביטול פסק הדין, נראה כי עילת התובענה לבקש סעד זה חלשה בשלב זה, ואינה מצדיקה כשלעצמה צו מניעה זמני ומקל וחומר צו עשה זמני.

עם זאת, לטעם הראשון מצטרף טעם שני, והוא זה שלטעמי מראה על עילה בנסיבות התיק שלפני. אמנם במקרה כזה לא נתבע סעד עיקרי צו מניעה קבוע למניעת חסימת המעבר אך כידוע,
"בית המשפט יושיט סעד שלא נתבקש לתת, אם כל העובדות, הנחוצות לצורך הכרעה באותו סעד, הובהרו למעלה מהנחוץ, ואין טעם להמשיך בהתדיינות בין הצדדים"
(כב' המשנה לנשיא בן פורת
בע"א 253/84 ספיר נ' ספיר פ"ד מב (3) 14, 18 (1988) והאסמכתאות המצוטטות שם). לעניין זה אחזור להלכת גרטלר, דלעיל. כזכור, בית המשפט העליון שם קבע כי אין חובה לצרף את רוכש המקרקעין כצד להליך פירוק השיתוף. עם זאת, יש לצטט את הציטוט המדוייק מדבריו של כב' השופט כהן בעמ' 395-396 בסעיף 4 לפסק הדין כדלהלן:
"השופט הראשי המלומד בבית משפט השלום ואחד השופטים המלומדים בבית המשפט המחוזי, פסקו שאין המערערת יכולה עוד לתבוע את חלוקת הנכס, כאשר חדלה להיות שותפה בו: זכות קניינה התרוקנה מכל תוכן, באשר כל זכויותיה עברו לקונה בתורת בעלים שביושר. ולא היא: הזכות לתבוע חלוקת הנכס שמורה לבעלים שבדין בלבד, ואילו נגד התובע חלוקה ואינו רשום כבעלים, יכולים השותפים לטעון, לאו בעל דברים דידנו את. אמת נכון הדבר שמקום שיש בעלים שביושר, אין הבעלים שבדין פועלים אלא כנאמניהם – אבל אין זה עניין ליתר השותפים לענות בו"

במילים אחרות, בית המשפט קובע כי אמנם יש לראות במוכר כנאמן בלבד עבור הקונה, אך עובדה זו אינה מקנה לו מעמד פורמאלי בהליך פירוק השיתוף. אין בכך כדי לקבוע, כי לקונה לא יכולים לעמוד סעדים משפטיים מחוץ להליך פירוק השיתוף. אכן, גם בפסיקה החדישה הוכר כי מעמדו של רוכש מקרקעין הינו כנהנה בנאמנות קונסטרוקטיבית, כאשר המוכר משמש כנאמן בלבד (ראה: ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז (5) 49 (2003). כנהנה ביחסי נאמנות, יכולים לעמוד לקונה גם סעדים קנייניים הן כלפי המוכר הנאמן שהפר חובתו והן כלפי צדדים שלישיים שידעו או היה עליהם לדעת על הפרת הנאמנות או לא נתנו תמורה, וזאת על פי סעיפים 14 ו- 15 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (השווה: ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח (1) 801 (1994)). הנה כי כן, למבקשים יכולות בהחלט לעמוד עילות למניעת חסימת זכות המעבר מכוח דיני הנאמנות. ניתן גם לחשוב, מבלי להרחיב במסגרת החלטה זמנית זו, על דוקטרינות משפטיות נוספות שיכולות ליצור למבקשים עילה הן קניינית והן אחרת, למניעת חסימת המעבר, כגון עילה חוזית ישירה מכוח ההסכם משנת 1997, השתק קנייני, ודוקטרינת השימוש לרעה בזכות שבסעיף 14 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

שאלת מעמדו של תשריט החלוקה שטרם נרשם
:
שאלה אחרת עולה באשר למעמדו של תשריט החלוקה שטרם נרשם. בניגוד לדעת המשיבים, הגישה בפסיקה ובספרות המשפטית אינה אחידה באשר לשאלה האם קיימת זכות קניינית למי שלטובתו קיים תשריט חלוקה מאושר שטרם נרשם, והאם הינו זכאי להיות צד להליך פירוק שיתוף. בעוד שקיימים פסקי דין השוללים מעמד מהזכאי על פי תשריט החלוקה, ישנם כאלה המכירים במעמדו, וזאת בין מאחר ועסקינן בזכות על פי חיקוק ובין נוכח תקנה 2א(8) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, המכירה במעמדו בנכס. לפסיקה ולספרות בעניין זה ראה בין היתר: ת.א.(ת"א) 54109-02-14 נורילי לוי נ' שמואלי [ניתן ביום 26.4.2015]; ת.א. (שלום כפר סבא) 7881/00 שרייבר נ' עירית הוד השרון [ניתן ביום 31.7.2002]; ה"פ (ת"א) 971/91 פגסוס טרייד סנטר בע"מ נ' ישכונטל-ישראל קונטיננטל חברה לפיתוח בע"מ [ניתן ביום 4.7.1993]; ת.א.(שלום י-ם) 1824/99 מינהל מקרקעי ישראל נ' תורג'מן [ניתן ביום 24.11.2004]; ת.א. (שלום פתח תקוה) 1350/08 ג'י אל אי – מרכז רוטשילד בע"מ נ' וויאקובסקי [ניתן ביום 12.7.2011]; ת.א. (שלום תל אביב) 35532-04-11 זוארס נ' אורנבוך [ניתן ביום 16.1.2012]; ה"פ (שלום תל אביב) 2554-02-10 יוסי אברהמי עבודות הנדסה אזרחית בע"מ נ' ישיבת מיר ירושלים [ניתן ביום 10.11.2011]; שמואל בר ישראל ומשה רז כהן רישום פרצלציות (התשע"ו-2016), בעמ' 21-38; ציון אילוז "מעמדם המשפטי של בעל מגרש והבעלים הרשום במגרש שנוצר בתכנית לחלוקה חדשה" מקרקעין א/4 62 (יולי 2002)). על אף שאני נוטה לומר כי עסקינן בזכויות אובליגטוריות ולא קנייניות לצורך פירוק השיתוף, אינני סבור כי שאלה זו מצריכה הכרעה בשלב צו המניעה הזמני. הטעם לכך הוא, כי לפחות המשיב 3 אינו צד שלישי לגביו יש לבחון האם הסתמך על הרישום (סעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), אלא מי שהתחייב ישירות כלפי המבקשים. לכך יש להוסיף כי בשלב זה איני יכול לדעת האם משיבים אחרים רכשו את הנכס בתום לב ובתמורה בהסתמך על הרישום, ודי לי בכך כדי לקבוע כי קיימת עילה משפטית כנגד המשיבים. בשולי הדברים אציין כי בניגוד לטענת המשיבים אינני סבור כי ההסכם משנת 1997 הינו הסכם שיתוף כמשמעותו בסעיף 29 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אך גם אם היה כזה, גם בטרם נרשם יכול להטיל חיובים משפטיים, לרבות על צדדים שלישיים (ראה: ע"א 48/16 ציון דהאן נ' יגאל שמחון [ניתן ביום 9.8.2017]).

פרפראות בשאלת העילה המשפטית:
אני דוחה את הטענה ולפיה עסקינן בבקשה להקמת דרך בלא היתר בנייה. ראשית, אין עסקינן בהקמת דרך, אלא בהסרת מכשול שהונח על דרך קיימת. אינני סבור לכאורה כי הדבר מצריך היתר בנייה. שנית, גם אם הדבר מצריך היתר בנייה, חזקה על המבקשים שבטרם בניית הדרך יצטיידו בהיתר בנייה כדין, ויש להניח כי זה יינתן נוכח תשריט החלוקה המאושר משנת 1994, ודחיית טענות המשיבים בוועדות התכנון והבניה. כך או כך, אין בכך כדי להקנות עילה קניינית למשיבים ולמנוע צו מניעה או צו עשה הנובע מעילה זו.
אין גם לקבל את טענת המשיבים ולפיה, אם יבוטל פסק הדין בת.א. 409/08, יוכלו המשיבים למנוע את הבנייה מכוח זכויותיהם כשותפים במושאע. משהתחייבו כל השותפים ליתן זכות מעבר, הדבר מחייבם, ומבלי לקבוע מסמרות, יתכן וגם ניתן לרשום על כך זיקת הנאה כזיקת הנאה מכוח הסכם (ראה: יהושע ויסמן דיני קניין - החזקה ושימוש 510 (התשס"ו); השווה גם: ת.א. (חי') 47948-12-14 מולא נ' עזבון המנוח יוסף עלי מולא [ניתן ביום 5.2.2017]).

נותר אפוא לבחון את העילה המשפטית בנסיבות המקרה דנן.



העובדות שעלו במסגרת הדיון בצו המניעה הזמני:
למעשה, על עובדת קיומו של ההסכם משנת 1997 ותשריט החלוקה משנת 1994 אין מחלוקת. המשיבים בחקירתם ניסו לטעון כי היתה הסכמה למעבר רגלי בלבד. לטענה זו אין זכר בהסכם או בתשריט החלוקה. המשיבים גם הודו כי לפחות מאז 2008 התירו כניסה של המבקשים ברכב דרך השטח השנוי במחלוקת (עמ' 12 לפרוטוקול). לזכות המעבר הסכימו הצדדים גם במסגרת ועדת הערר, ולכן הנסיון לעקוף זאת בתביעה בשנת 2008, הינו פעולה חסרת תום לב והפרת חובת נאמנות. בין הצדדים היתה מחלוקת האם קיימת כניסה נוספת למפלס העליון, אך המשיבים לא הצליחו להצביע על כניסה כזו, ובודאי שלא ברכב. גרסתם גם נסתרת מדברי מהנדס הועדה המקומית שהינו איש מקצוע ניטרלי, בועדת הערר שם ציין כי אין גישה לא ברגל ולא ברכב למפלס העליון שלא דרך המעבר נשוא המחלוקת. עוד אין חולק כי בניית קיר הבלוקים והמחסומים הם מהעת האחרונה – לגישת המשיבים מלפני מספר חודשים, ולגישת המבקשים, לאחר הגשת התביעה.

מסקנות משפטיות לעניין העילה ושאר התנאים לצו עשה זמני
:
ככל ויתוקן כתב התביעה ויצורף סעד של צו עשה וצו מניעה קבוע המונע את חסימת זכות המעבר על ידי המשיבים, נראה כי למבקשים עילת תביעה טובה כנגד המשיבים, כאשר המשיבים הפרו התחייבות מפורשת שלהם כלפי המבקשים. עוד עולה כי אמנם עסקינן בצו עשה זמני, אך מדובר במצב שברור הוא כי המשיבים שינו את מצב הדברים שהתקיים בשטח עד לפני זמן לא רב. אינני סבור כי הוכח שיהוי בהגשת הבקשה לצו מניעה זמני. מבחינת מאזן הנוחות, אין מדובר במצב הניתן לפיצוי כספי. מדובר במצב בו המבקשים אינם יכולים להיכנס למפלס העליון בדירתם. מן הצד האחר, אכן קיים סיכון כאשר הכניסה נעשית בצמידות לבית המשיבים בו מתגוררת הילדה הנכה.

הסעד האופרטיבי
:
לאחר ששקלתי הנסיבות דלעיל, נחה דעתי כי יש ליתן צו עשה זמני וצו מניעה זמני בתיק זה. אני מורה למשיבים להסיר את המחסומים על דרך המעבר במפלס העליון של המקרקעין נשוא הבקשה, הן את הבלוקים והן את מחסום המתכת, ואת קיר הבלוקים שנבנה והמסומן על ידי באות
y
בתמונה מב/2 וזאת בתוך 20 ימים מהיום, ככל ולא יוסרו אני מתיר למבקשים להסירם בעצמם בסיוע משטרת ישראל. עוד אני נותן בזאת צו מניעה זמני שיחול עד סיום ההליכים בתיק זה האוסר על המשיבים לחסום את זכות המעבר נשוא התובענה. עם זאת, אני קובע כי המבקשים יוכלו להכנס לחלקתם ברכב, כאשר הרכב לא ייסע בצמידות של יותר מ- 3 מטרים לקיר הבניין הבנוי על מגרש 122/3 כאמור בתשריט החלוקה.
תנאי לכניסת צו העשה הזמני וצו המניעה הזמני לתוקפם האמורים בהחלטתי זו הינו קיום שני התנאים הבאים וזאת בתוך 10 ימים מהיום: 1. הפקדה במזומן בקופת בית המשפט או בערבות בנקאית צמודת מדד ושאינה מותנית ואינה מוגבלת בזמן, לטובת המשיבים בסך של 20,000 ₪. 2. הגשת כתב תביעה מתוקן ברוח החלטתי זו ובו סעד של צו מניעה קבוע. כתב התביעה המתוקן ואישור ההפקדה יומצאו למשיבים בתוך 48 שעות ממועד הגשתם לבית המשפט.

מועדי הפגרה יבואו במניין לצורך החלטתי זו.

מזכירות בית המשפט תודיע ההחלטה טלפונית לצדדים
.


ניתנה היום, ו' אלול תשע"ז, 28 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 60731-07/17 סלאח נעאמנה, ואפי נעאמנה, ואאל נעאמנה נ' עפיה מוחמד סעיד נעאמנה, פיסל סעיד נעאמנה (המנוח), פאיז סעיד נעאמנה (פורסם ב-ֽ 28/08/2017)