פסקי דין על היתם סלימאן | פסקי דין על יורם רמות

26358-12/14 סעש     04/09/2017




סעש 26358-12/14 היתם סלימאן נ' יורם רמות








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


סע"ש 26358-12-14



לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

נציג
ציבור (עובדים) מר מנחם פישר
נציג ציבור (מעסיקים) מר דב רוזנברג


התובע

היתם סלימאן

ע"י ב"כ: עו"ד אמיר גרה


-

הנתבע


יורם רמות

ע"י ב"כ: עו"ד תמר אלימלך




פסק דין


1.
בכתב התביעה שלפנינו טוען התובע, תושב הכפר קצרה שבשטחים, כי עבד
בשירות הנתבע, ארבע שנים, בתקופה שבין מחצית שנת 2006 עד ליום 31/08/10,
מועד בו התפטר בדין מפוטר.

לטענת התובע, עבד מדי יום, 6 ימים בשבוע, 12 שעות, בעבודות חקלאות
בשטחים חקלאיים שבבעלות הנתבע.

לטענתו שולם לו שכר הנופל משכר המינימום, ולא שולמה לו תוספת תגמול בגין
עבודה בשעות נוספות.

לפיכך נתבעים הפרשי שכר בגין שעות רגילות ונוספות, פיצויי פיטורים, דמי
הבראה ודמי חגים, השתתפות בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה, וכן פיצוי בגין
היעדר הפרשות לפנסיה.

2.
הנתבע, חקלאי תושב פצאל שבבקעת הירדן, טוען כי מעולם לא העסיק את
התובע, אינו מכיר אותו ומעולם אף לא שוחח עמו.
לטענתו, משקו הוא משק עונתי שכמעט ואינו פעיל בחודשי הקיץ ובסתיו, והוא מתוחזק באמצעות עובדים תאילנדים קבועים, ורק בתקופות לחוצות הוא מזמין קבלן עבודות פלסטינאי לתגבור העבודה, כשהתשלום בגין העבודה שהוזמנה משולם ישירות לקבלן.


לפי גרסתו, הרי שמעת לעת, על פי בקשתו של הקבלן ובהתאם לרשימות שהלה
מסר לנתבע, הונפקו על ששמו של האחרון רישיונות עבודה בישראל עבור עובדיו
של הקבלן.

3.
נדון, תחילה, בשאלה האם הוכחה לפנינו העסקת התובע בשירות הנתבע וקיומם
של יחסי עובד ומעסיק בניהם, שכן רק במידה והתשובה לשאלה זו תהא חיובית
– יקום הצורך ללבן זכויותיו של התובע.

4.
מסכת העדויות והראיות –

לפני בית הדין נשמעו התובע, ושלושה עדים מטעמו, בני כפרו שעל פי הנטען עבדו
לצדו בשירות הנתבע.

התובע הציג 11 "רישיונות עבודה באזור יהודה ושומרון", המתייחסים לפרקי
זמן שונים בין השנים 2007 ו – 2009, ובהם רשום הנתבע כמי שהיתר ההעסקה
מתייחס אליו (להלן: "רישיונות העבודה").


הנתבע, מצדו, הגיש תצהיר עדות ראשית שלו.

כמו כן הוגשו שתי תעודות עובד ציבור, הראשונה נערכה על ידי מר ירדן וישנו,
ס. קת"א מת"ק יריחו במנהל האזרחי, ובה פירוט היתרי הכניסה והשהייה
בישראל שהוצאו לתובע (להלן: "הדו"ח הממוחשב"), והשנייה ע"י מר יצחק
לוי קצין מטה לענייני תעסוקה במנהל האזרחי באיו"ש, אליה צורפו ארבע
"הזמנות עובד" שהוגשו מטעם הנתבע להעסקת שורת עובדים בניהם התובע.

בנוסף, צורפו לתצהירו של הנתבע שני מכתבים מבעלי תפקיד במנהל האזרחי
באיו"ש ובצה"ל, הנוגעים להנפקת היתרי עבודה בתקופה מושא התביעה.

הנתבע הציג גם שלושה מסמכים שכותרתם "הצהרות תשלום עבור עבודה
"קבלנית", ובהם מאשר קבלן בשם פואז חסן כי קיבל סכומים שונים בשנת
2009 בגין ביצוע עבודות בשטחים החקלאיים של הנתבע.

כמו כן הוגשה בהמשך תע"צ מטעמו של של מר חיים אורן, מדריך מטעים
במשרד החקלאות, אליה צורפו מכתבים מטעמו, כאשר מהראשון עולה כי
בכרמים בבקעת הירדן אין כמעט פעולות חקלאיות שיש לבצע בין החודשים יולי
לדצמבר, ומכתב נוסף בו פורטו העבודות אותן יש לבצע על פני חודשי השנה
במטעי תמרים, בהתאם לגיל המטעים.

5.
מה ניתן ללמוד מרישיונות העבודה ומהיתרי ההעסקה?

נאמר כי מהמסמכים והעדויות שהובאו לפנינו נמצאנו למדים כי בתקופה מושא התביעה שרר אי סדר, בלשון המעטה, בכל הנוגע לטיפול בבקשותיהם של החקלאים הוצאת היתרי העסקה ולהנפקת רשיונות עבודה לעובדים תושבי השטחים, ובאשר להארכת תוקפם של היתרים או רשיונות אלה המצב אף היה קיצוני יותר.
מעבר לכך, השוואת פירוט המועדים בהם החזיק, לכאורה, התובע, בהיתרי העסקה, כפי שהובא בפלט המחשב שהופק כחלק מהתע"צ של מר וישנו, ס.קת"א יריחו, למועדים המופיעים בבקשותיו של הנתבע להנפקת היתרים אשר צורפו לתע"צ של מר יצחק לוי, או למועדים שהופיעו ברשיונות העבודה שצורפו לתצהיר התובע, מראה כי לא ניתן לראות בהם כל תמונה אחידה וחד משמעית, וספק אם ניתן לקבוע לאורם אפילו מסקנות כלשהן בכל הנוגע למועדים בהם מבחינה פורמלית ובעיני הרשויות המוסמכות היה מקום לראות את התובע כעובד שהוזמן לעבודה על ידי הנתבע.
ממכלול הדברים שהובאו לפנינו עולה כי בכל הנוגע לבקעת הירדן המתכונת בה הוצאו היתרי העסקה בדרך כלל היתה כי החקלאי המבקש להוציא היתרי העסקה לעובדים תושבי השטחים ממלא טופס בקשה ובו מספרי תעודת הזהות של העובדים, וטפסים אלה היו מרוכזים ע"י נציגת הרשות המקומית המטפלת בכך, הגב' שירלי עבאדי (להלן: "הגב' עבאדי") ומועברים באמצעותה למנהל האזרחי.
עוד נמצאנו למדים כי בתקופה הרלבנטית הופקו רשיונות באופן גורף לעובדים תושבי בקעת הירדן, לתקופות שונות ומשתנות, וברירת המחדל היתה כי תוקפם יוארך באופן אוטומטי וגורף אלא אם מבקש ההיתר ביקש מפורשות לבטלו.
הדו"חות הממוחשבים של המינהל האזרחי , ולענייננו זה שהוצג בעניינו של התובע כחלק מהתע"צ של מר וישנו, לא מאפשרים, לטעמנו, לקבל כל תשובה חד משמעית לשאלה מתי בדיוק התבקש מצד הנתבע (ומצד מעסיקים נוספים) היתר להעסקת התובע,
מתי התבקש ביטולו, ובעיקר – מתי היה קיים בפועל היתר לתובע לעבוד בשטחי מדינת ישראל מכוח מי מבין בקשותיו של הנתבע.
אי הבהירות בעניין זה עוד גוברת, משנעשה ניסיון למצוא התאמה בין העולה מהדו"ח הממוחשב האמור להעתקי הבקשות עצמן אשר חתומות ע"י הנתבע, וצורפו לתע"צ של מר לוי.
וכך, בעוד שלתע"צ של מר לוי צורפו עותקי ארבע הזמנות להעסקת עובדים , בהם נכלל שמו של התובע (בנוסף לרבים אחרים), שמועדיהן היו – 26/12/06 , 10/12/07, 31/12/07 ו – 23/06/10, הרי שמעיון בדו"ח הממוחשב עולה לכאורה כי התובע החזיק ב – 27 היתרים לתעסוקה בישראל, מתוכם 22 על שם הנתבע, כאשר מתוך אותם 22 היתרים 18 בוטלו לאחר פרקי זמן כאלה ואחרים, לעיתים לאחר ימים ספורים.
לעומת זאת, המועדים להוצאת היתרים אלה לכאורה היו ארבעה בלבד, והם – 29/06/06, 14/11/06, 03/01/08 ו – 24/06/10, שניתן לראות שרובם המכריע אינו תואם את המועדים בהם התבקשו לכאורה היתרים.
לא זאת אף זאת שעיון ברשיונות ההעסקה עצמם, אשר צורפו לתצהיר התובע, מראה מועדי הוצאה שונים כמעט לחלוטין, וכן שחלק מהרשיונות לכאורה תקפים מקום בו מהדו"ח הממוחשב עולה כי היתרים אלה הופקו לכאורה במועדים הבאים – 22/08/06, 15/11/06, 24/12/06, 14/03/07, 11/06/07,05/09/07, 03/01/08, 16/03/08, 17/06/08, 09/09/08, 08/12/08.
מעבר לכך – יש להעיר בהקשר זה שלגבי חלק מאותם רשיונות שצוינו לעיל – העיר מר יצחק לוי בעדותו לפני בית הדין שעל פני הדברים מדובר ברשיונות שאינם אוטנטיים שכן לא מופיעה בהם חתימתו וההולוגרמה שניתן למצוא ברשיונות שהוצאו כדין, והוסיף ואמר כי התקיימה תעשייה שלמה של זיופי רשיונות כמו גם תעודות זהות ודרכונים.
נפנה, בהקשר זה, גם למכתבו של מר יצחק לוי מיום 14/01/14, שכותרתו "סטטוס הנפקת רשיונות עבודה לעובדים פלסטיניין בבקעת הירדן" (נספח ב' לתצהיר הנתבע) ושם נאמר כהאי לישנא –
"
הנפקת רשיונות עבודה ע"י יחידת תעסוקה במנהל האזרחי באיו"ש החלה באזור בקעת הירדן בחודש יוני 2006.
כדי

להקל

ולעודד

את

יישום
.
השיטה

של

העסקת

העובדים

באמצעות

רישיונות

עבודה
,

אומץ

נוהל

מקל

להנפקת

רישיונות

עבודה

לפיו

יונפקו בשלב

הראשון רישיונות

עבודה

גם


לעובדים

מנועי

שב
"
כ

ומשטרה

וללא

התניה

של

כרטיס


מגנטי. זאת

מתוך

מגמה

לבצע


שינוי

מתקן

איטי

ועם

הזמן להשוות

כהדרגה

את קריטריוני

ההעסקה

כנהוג

בהעסקת


עובדים

פלסטינים

בתחומי

איו
"
ש
.
בתאריך
01.08.2006
אישר

אלוף

פיקוד

מרכז

עבודה

במשמרות

בתחומי

בקעת הירדן
.
ביום
05.09.2006
עמד

מספר

העובדים

המועסקים

באמצעות

רישיונות

עבודה באזור


בקעת

הירדן

על
4.899
עובדים
.
עד

יולי
2010
חידוש

רישיון

העבודה

לעובד

פלסטיני

שתוקף

רישיונו

פג

חודש באופן


אוטומטי (חידוש

גורף
(
.
חידוש

גורף

אחרון

בוצע

ביום 26.07.2010.
החל

מאוגוסט 2010 ועד

לכתיבת

שורות

אלה
,
הנפקת

רישיונות

עבודה

לעובדים בתחום


בקעת

הירדן

אינה

מתחדשת

באופן

גורף
,
אלה



(כך במקור, ו.ש.)
באופן

פרטני

על

פי
בקשת

מעסיקים, ומותנית

בהימצאות

כר"מ (כרטיס מגנטי
(
ברשות העובד".

עוד נפנה למכתבו מיום 28/06/10, של סא"ל שרון ביטון רע"ן אג"ם במנהל
האזרחי באיו"ש, למר צבי אבנר יו"ר הוועדה החקלאית בבקעת הירדן, שגם
הוא צורף לתצהיר הנתבע, ועניינו רישיונות עבודה באזור יהודה ושומרון, ובו
נאמר כך -

"בהמשך

לשיחתנו

ולמכתבי אליך

מיום
1
ליולי
2010
הריני

לשוב

ולהדגיש

את

הדברים


הבאים:
א. תאריכי

תוקף

ההיתר

אין

בם כדי

להעיד

על

ימי

העבודה בפועל של העובד.
ב
.
כפי

שציינתי

במכתבי

הקודם, נכון

הוא

הדבר

גם

לגבי

שעות

ההעסקה.
חוות

דעתי

זו

נבחנה

ואושרה

גם

על

ידי

היועץ

המשפטי

לאיו"ש".

6.
לאמור לעיל יש להוסיף את גרסתו של הנתבע, הן בתצהירו והן לפנינו, שהסביר
שיש לו משק חקלאי שבעת הרלבנטית לתביעה כלל כרמים, ענף פרחים בדעיכה, ומטעים של שתילי תמרים צעירים לחלוטין.
לדבריו, המשק, שיש בו עבודה בעיקר בחודשי החורף והסתיו, מתוחזק דרך קבע באמצעות צוות קבוע של כ – חמישה או ששה עובדים תאילנדים.
לגרסתו, בתקופות של לחץ של פיקים בחקלאות, באזור שהוא מאוד חם והתהליכים מהירים יש צורך לעיתים בעזרה זמנית וממוקדת.
בנסיבות אלה היה פונה לקבלן של עבודות חקלאיות ששמו
פואז חסן (להלן: "הקבלן").
מאחר והקבלן גם הוא תושב השטחים, הרי שאין באפשרותו לבקש רשיונות עבודה לפועלים שלו, ואז היה מודיע לנתבע כמה עובדים הוא צריך, ומוסר לנתבע את מספרי תעודות הזהות של העובדים שהוא רוצה להביא, והנתבע חותם על בקשות להנפקת היתרים לפי הפרטים שנמסרו לו.
לדבריו, לעיתים הקבלן היה מבקש אף רשיונות ליותר עובדים מכפי הצורך "כדי לגבות את עצמו".
הנתבע הבהיר והדגים – "
בעתות לחץ אני פונה לקבלן וסוגר איתו על מחיר לעבודה ואז הוא מגיש לי בקשה, שמות של אנשים שהוא רוצה שיעבדו איתו, אני ממלא טופס של בקשת עובד פלסטיני ונותן לו את האישור".

"אני צריך שהעבודה תתבצע בטווח זמן מסוים. יש לי למשל 20 דונם כרם שאני צריך לדלל בתוך שבוע ולזה אני צריך 10-15 פועלים ואז הוא מביא לי יותר שמות כדי שיהיה לו ליתר ביטחון שיוכל לסיים את העבודה".
"
הוא בא עם צוות עבודה משלו שמתחלף. אני נותן לו את העבודה, אני בא לפקח, להסתכל, לתקן אותו ולזרז אותו, הוא עושה את העבודה. אין לי בכלל קשר איתם. כל הסיפורים שאת המשכורת ביד ומישהו אומר שהוא בכלל נתן להם, אין לי שום קשר איתם. אני יודע שהבקשה היא בחתימת ידי ואני הרבה פעמים הוצאתי הרבה יותר היתרי עבודה ממה שאני באמת צריך".

יוער כי גרסתו של הנתבע בכל הנוגע להתקשרות עם הקבלן נתמכה במסמכים שנחזו להיות חתומים על ידי הקבלן, ובהם הוא מאשר ששולמו לו סכומים של עשרות אלפי שקלים בגין עבודה קבלנית במטעיו של הנתבע.
בהקשר זה נציין כי אמנם הקבלן עצמו לא זומן לעדות על ידי הנתבע, אולם
האמנו לדבריו לפיהם נמנע מלהזמינו להעיד מטעמו מאחר ו"
היה מקרה
שהזמינו מישהו והוא חטף מכות רצח בכפר".

הנתבע חזר וציין כי אינו מכיר את העובדים, וכי חלקם עובדים שבוע שבועיים, וכך גם אינו מכיר את התובע, לגביו אמר ש" סביר להניח שהוא עבד בתקופות קצרות מסוימות, בטח ובטח לא כמו שהוא אומר".


זה המקום לומר שעדותו של הנתבע היתה מהימנה בעיננו, והתרשמנו שדבריו
נאמרו בכנות וכי תיאר נכוחה את הנסיבות של הוצאת הרשיונות ושל העסקת
פועלים במשקו.


נסכם ונאמר כי מהמסמכים שהוצגו לפנינו בכלל, ומהדו"ח בדבר היתרי
ההעסקה שהונפקו בגין התובע כמו גם מרשיונות העבודה שהוצגו לפנינו, ואף
מטופסי הבקשה להנפקת היתרי העסקה עליהם חתום הנתבע ובהם מופיע גם
מספר תעודת הזהות של התובע, לא ניתן ללמוד מאומה מעבר לכך שהנתבע
חתם על מספר בקשות להעסקת עובדים שבהם נכלל התובע, וודאי שלא ניתן
לקבוע על בסיסם כי התובע עבד בפועל בשדותיו של הנתבע במועדים מסוימים
כאלה או אחרים.

(ראו, לעניין זה, גם קביעותיהם של בתי הדין האזוריים לפיהן היתרי העסקה
כשלעצמם אינם מלמדים על העסקה בכלל, ועל משך ההעסקה בפרט
-
ס"ע (ת"א) 4773-06-11
רבאח
-
גוטפלד
(מיום 23.4.13)); תע"א (י-ם) 2895-09

ג'אבר
-
תבליני נהר הירדן בע"מ

(מיום 6.5.11).

7.
העדויות מטעם התובע -

כפי שצוין לעיל, התובע העיד לפנינו, והעידו מטעמו שלושה עובדים נוספים שעל
פי הנטען עבדו לצידו במשקו של הנתבע בתקופה מושא התביעה.

נקדים את המאוחר ונאמר כי גרסאות התובע ועדיו לא שכנעו אותנו בכנותן, לא
היו עקביות וקוהרנטיות ובחלקן סתרו זו את זו.
כך, למשל, עדי התובע (שלא טרחו לציין, אגב, בתצהיריהם, כי הם עצמם הגישו תביעות כנגד הנתבע), טענו כי הנתבע תמיד שילם לעובדיו, בגדרם התובע, שכר עבודה
במזומן, וזאת באמצעות הקבלן מר פואז חסן.
התובע, שטען כי הנתבע נתן לו את שכרו לעיתים במישרין ולעיתים דרך הקבלן
כהגדרתו לעיל, הציג בתימוכין להעסקתו במישרין ע"י הנתבע צ'ק בסך
4,000 ₪ , ומשנשאל כיצד ומדוע נמסר לו השק האמור (ששמו, אגב, לא נרשם
בו כמוטב) השיב כך "
זה להראות שעבדתי אצלו. הוא אומר שהוא לא מכיר
אותי".
בתשובה לשאלה באילו נסיבות נמסר לו הצ'ק השיב – "אני אולי הייתי לחוץ
והייתי צריך כסף ואז ביקשתי וקיבלתי את השיק הזה".
תשובתו זו נאמרה בשפה רפה, לא היתה משכנעת, ולא עלתה בקנה אחד עם
דברי עדיו.
אשר למעמדו של הקבלן, מר פואז חסן, התובע ניסה לצייר תמונה לפיה לא היה
מדובר בקבלן אלא בעובד שהיה אחד מכלל העובדים, ומונה על ידיהם לדבר עם
הנתבע בשמם, אולם לא היה לו כל שיקול דעת מי ומתי יבואו לעבודה.
גרסתו זו לא עלתה בקנה אחד עם גרסת עדיו, שרובם סיפרו שהקבלן היה זה
שאומר להם מתי לבוא לעבודה.

העדים עצמם טענו בבית דין זה טענות שלא עלו בקנה אחד עם אלה שנטענו
בתצהירים ובתביעות שהגישו כנגד הנתבע בעצמם, בין בכל הנוגע לתקופות
עבודתם פרטיה ותנאיה, ובין באשר לשכרם.
כך, למשל, העד מר מחמוד עודה טען בתצהירו כי עבד בשירות הנתבע בינואר
2005 בעוד שבכתב התביעה שלו בתיק אחק נטען כי עבד אצלו החל ממחצית
שנת 2006 , וכן בתצהירו מסר שבתקופות שהיה סגר לא עבדו אצל הנתבע בעוד
שבעדותו טען שגם כשהיה סגר חיכו ליד המחסום והנתבע היה אוסף אותם
(בעוד שהעד מר פידה מסר שכאשר היה סגר – לא עבדו אצל הנתבע); כמו כן,
אמר העד מר עודה כי עבד אצל הנתבע כל השנה בעוד שהתובע וגם העד מר פידה
הודו שבחודש
אוגוסט הנתבע לא היה בארץ ולא עבדו במשק שלו, וזאת למרות
שבכתב התביעה ובתצהיר התובע נטענן כי עבד ברציפות ובהתאם נתבעו הפרשי
שכר וזכויות נלוות;
גרסת העדים לא היתה עקבית גם בכל הנוגע לשאלה כיצד הגיעו לעבודה, העד
מר עודה, למשל, טען כי תמיד היה מגיע יחד עם התובע באותו רכב לעבודה,
בעוד שהתובע טען כי לעיתים הגיעו בנפרד וחלק מהעובדים עבדו בשעות נוספות
וחלקם לא. חלק מהעדים סיפר שהדקלים במטעי הנתבע היו דבוהים וחלקם
הודה שהיו צעירים וקטנים ורק שתלו אותם ;
גם הגרסאות בנוגע לחודשים בהם עבדו בכרמים או במטעי התמרים לא היו
עקביות, וודאי שלא עלו בקנה אחד עם מכתבו של מדריך המטעים ממשרד
החקלאות, בהם צוין כי אין עבודה בכרמים בחודשים פברואר ויולי עד דצמבר,
ובמטעי תמרים צעירים שאך נשתלו אין עבודה כלל .

מעבר לכך – מהמסמכים שהוצגו לפנינו, בגדרם הדו"ח הממוחשב של היתרי
ההעסקה שהוצאו על שם התובע, עולה כי בחלק מהתקופות מושא התביעה
הוצאו לתובע היתרים על ידי מעסיקים אחרים, כאשר בפני
בית הדין הודה כי
עבד לפחות חודש אחד בשירות המעסיק סעיד אבו עאמר, ובאשר למעסיק נוסף
שעולה כי הוציא למספר חודשים היתרי העסקה עבור התובע – (רושרוש) – ציין
התובע כי אמנם הוצא היתר אך טען שלא עבד אצלו בפועל כי לא הגיעו להסכמה
(נתון התומך בכך שעצם הוצאת ההיתרים אינה מהווה הוכחה לעבודה בפועל,
וגם הוא לא הוזכר, ולו ברמז, בתצהיר התובע).

נסכם ונאמר כי בהינתן האמור לעיל, התקשינו לבסס ממצאים עובדתיים על
עדות התובע והעדים
מטעמו.

8.
בהיבט המשפטי, יש לקחת בחשבון כי
תקופת ההעסקה הנטענת על ידי התובע
הינה ברובה המכריע טרם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (ביום 1.2.2009), כך שהנטל להוכיח מהי תקופת העבודה בה
הועסק ומה היה שכרו הוא עליו, בבחינת 'המוציא מחברו' (ר' דב"ע נד/3-23


פרינץ
נ'
גפן
, פד"ע כו'
547 (26.5.94))
.

גם אלמלא נטל זה, וגם אם היינו בוחנים את הנסיבות לאור הדין החל לאחר התיקון לחוק, וקובעים שהנטל להפריך את גרסאות התובע ועדיו הועבר לשכמו של הנתבע, הרי שהינתן הפגמים שמצאנו בעדויות שמטעם התובע ונוכח מהימנותה של עדות הנתבע – היה מקום לקבוע שנטל זה הורם.

9.
סיכומו של דבר, ולאור האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים שלא הוכח לפנינו
שהתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבע, ולא הוכח שהתקיים בניהם
קשר אישי כלשהו, בין בכלל ובין בתקופות מוגדרות כלשהן, וודאי שלא לכל
משכה של התקופה מושא התביעה.

משכך, דין תביעתו של התובע לתשלום זכויות הנובעות מקיומם של יחסי עובד-מעסיק, בהיקף כלשהו – להידחות.


אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪.

10.
במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין
הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








מר מנחם פישר
נציג ציבור (עובדים)

ורד שפר
, שופטת
נשיאה

מר דב רוזנברג
נציג ציבור (מעסיקים)







סעש בית דין אזורי לעבודה 26358-12/14 היתם סלימאן נ' יורם רמות (פורסם ב-ֽ 04/09/2017)