פסקי דין על מזל בן אדרת | פסקי דין על דוד עמר | פסקי דין על שושנה עמר |

62359-10/15 תאמ     07/09/2017




תאמ 62359-10/15 מזל בן אדרת נ' דוד עמר, שושנה עמר








.msocomanchor {
background: infobackground
}
.msocomoff {
display: none
}
.msocomtxt {
visibility: hidden
}
.msocomtxt {
position: absolute
}
.msocomtxt {
top: -1000px
}
.msocomtxt {
left: -1000px
}
.msocomtxt {
width: 33%
}
.msocomtxt {
background: infobackground
}
.msocomtxt {
color: infotext
}
.msocomtxt {
border-top: threedlightshadow 1pt solid
}
.msocomtxt {
border-right: threedshadow 2pt solid
}
.msocomtxt {
border-bottom: threedshadow 2pt solid
}
.msocomtxt {
border-left: threedlightshadow 1pt solid
}
.msocomtxt {
padding-bottom: 3pt; padding-top: 3pt; padding-left: 3pt; padding-right: 3pt
}
.msocomtxt {
z-index: 100
}
.msocomanchor {
background: infobackground
}
.msocomoff {
display: none
}
.msocomtxt {
visibility: hidden
}
.msocomtxt {
position: absolute
}
.msocomtxt {
top: -1000px
}
.msocomtxt {
left: -1000px
}
.msocomtxt {
width: 33%
}
.msocomtxt {
background: infobackground
}
.msocomtxt {
color: infotext
}
.msocomtxt {
border-top: threedlightshadow 1pt solid
}
.msocomtxt {
border-right: threedshadow 2pt solid
}
.msocomtxt {
border-bottom: threedshadow 2pt solid
}
.msocomtxt {
border-left: threedlightshadow 1pt solid
}
.msocomtxt {
padding-bottom: 3pt; padding-top: 3pt; padding-left: 3pt; padding-right: 3pt
}
.msocomtxt {
z-index: 100
}
bw + bsl && x + aw - ah / 2 - cw >= bsl )
{ c.style.left = x + aw - ah / 2 - cw; }
else
{ c.style.left = x + ah / 2; }
if (y + ch + ah / 2 > bh + bst && y + ah / 2 - ch >= bst )
{ c.style.top = y + ah / 2 - ch; }
else
{ c.style.top = y + ah / 2; }
c.style.visibility = "visible";
} } }
function msocommenthide(com_id)
{
if(msobrowsercheck())
{
c = document.all(com_id);
if (null != c && null == c.length)
{
c.style.visibility = "hidden";
c.style.left = -1000;
c.style.top = -1000;
} }
}
function msobrowsercheck()
{
ms = navigator.appversion.indexof("msie");
vers = navigator.appversion.substring(ms + 5, ms + 6);
ie4 = (ms > 0) && (parseint(vers) >= 4);
return ie4;
}
if (msobrowsercheck())
{
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomanchor","background: infobackground");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomoff","display: none");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","visibility: hidden");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","position: absolute");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","top: -1000");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","left: -1000");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","width: 33%");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","background: infobackground");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","color: infotext");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","border-top: 1pt solid threedlightshadow");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","border-right: 2pt solid threedshadow");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","border-bottom: 2pt solid threedshadow");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","border-left: 1pt solid threedlightshadow");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","padding: 3pt 3pt 3pt 3pt");
document.stylesheets.dyncom.addrule(".msocomtxt","z-index: 100");
}
// -->

בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 62359-10-15 בן אדרת ואח' נ' עמר ואח'




לפני
כבוד השופטת דלית ורד


ה
תובעת
:

מזל בן אדרת
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בן -פורת


נגד


ה
נתבעים
:

1.דוד עמר
2.שושנה עמר
שניהם ע"י ב"כ עו"ד דוד דנינו




פסק דין



רקע
עסקינן בתביעה כספית בסך של
50,000 ₪, שהוגשה בעילה של ניהול משא ומתן שלא בחוסר תום לב.
התובעת הייתה בעלת דירה ברח' הגדוד העברי 15, בבת ים (להלן "הדירה").
בחודש אוגוסט 2015 התובעת הציעה את הדירה למכירה, והנתבעים הסכימו לרכוש את הדירה תמורה סכום של 1,100,000 ₪. ביום 20.8.15 נשלחה טיוטת חוזה לבאת כוח הנתבעים, הוחלפו מספר טיוטות בין באי כוח הצדדים, ולבסוף נקבע תאריך לחתימת החוזה ביום 2.9.15 בשעה 18:00.
אין חולק כי בסופו של יום הפגישה בוטלה והחוזה לא נחתם.
התובעת טענה כי הנתבע התקשר אליה כשעתיים לפני המועד שנקבע לחתימת החוזה, ודרש ממנה להשתתף במחצית מדמי התיווך. לטענתה, הסכימה להשתתף בסכום
של 2000 ₪, למרות שלא הייתה מחויבת לעשות כן,
אך לא הסכימה לדחות את חתימת החוזה במספר ימים. יותר מכך, התובעת טענה כי איבדה כל אמון בנתבעים כיון שלא עמדו במילתם כלפיה לרכוש את הדירה במחיר שסוכם וכן לא עמדו בהתחייבותם בכתב כלפי המתווך.
התובעת טענה כי על פי החוזה (שלא נחתם) נקבע פיצוי מוסכם בסך של 110,000 בגין הפרתו של החוזה, ואת תביעתה היא מעמידה על פיצוי מינימאלי בסך של 50,000 ₪. יובהר כי כתב התביעה הוגש ביום 29.10.15, עוד בטרם נמכרה הדירה לרוכשים אחרים.
בכתב התשובה מטעמה, טענה התובעת כי ביום 10.11.15 מכרה את הדירה בסך של 1,090,000 ₪, בעוד שהתמורה שסוכמה עם הנתבעים עמדה על סכום של 1,100,000 ₪.
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך של 75,000 ₪, בטענה כי הם נערכו לחתימת החוזה, ואף רכשו לקראת החתימה שיק בנקאי על סך של 200,000 ₪, אך התובעת לא הסכימה לדחייה קצרה של החתימה על החוזה, כפי שביקשו, על מנת לאפשר להם להגיע להסכמות בנוגע לדמי התיווך.
לטענתם, התובעת היא שביטלה את ההתקשרות, ומשהודיעה להם כי אין היא מוכנה לחתום על החוזה.
הצדדים חלוקים בנוגע לפרשנות המשפטית של האירועים, ובפרט בשאלה מי מהם נושא באחריות לכישלון המשא ומתן.


טענות הצדדים:
טענות התובעת:
בחודש אוגוסט 2015, הציעה התובעת את דירתה למכירה. הנתבעים ניהלו משא ומתן באמצעות מתווך מטעמם, לו התחייבו לשלם דמי תיווך בסך 2% + מע"מ מסכום המכירה.
התובעת טענה כי היא לא פנתה אל המתווך, לא שכרה את שירותיו ולא התחייבה כלפיו לאף תשלום. כשעתיים לפני המועד שנקבע לחתימה החוזה, הודיע הנתבע לתובעת כי לא יגיע לחתום על החוזה כיון שאינו מוכן לשלם למתווך את דמי התיווך שהתחייב לשלם. הנתבע התנה את חתימתו על החוזה בהשתתפותה של התובעת במחצית מדמי התיווך. התובעת הופתעה מדרישתו של הנתבע לחלוק עמו, את דמי התיווך, אך מתוך רצון להוציא את העסקה אל הפועל במועד שנקבע, הסכימה להשתתף בדמי התיווך בסכום של 2000 ₪. הנתבע דחה הצעה זו, וסרב לחתום על החוזה כל עוד הנתבעים מחויבים בתשלום למתווך.
בסופו של יום הדירה לא נמכרה לנתבעים. ביום 10.11.2015 מכרה התובעת את הדירה לקונים אחרים תמורת 1,090,000 ₪. בנוסף להפסד בסך של 10,000 ₪ (בגין ההפרש במחיר המכירה של הדירה), נגרם לתובעת נזק בגין שכר הטרחה שעליה לשלם לבא כוחה, בגין עריכת החוזה שלא נחתם, וכן עוגמת נפש.
בנוגע לתביעה שכנגד טענה התובעת על פי החוזה (שלא נחתם), החזקה בדירה אמורה הייתה להימסר ביום 01.03.2016, ולפיכך, מוטל היה על הנתבעים ממילא לשכור דירה אחרת, שכן היה עליהם לפנות עד ליום 5.10.15 את דירתם הקודמת (אותה מכרו עוד ביום 5.3.15 ).
התובעת הוסיפה בכתב התשובה כי לא התחייבה ולא הסכימה לשאת באופן חלקי בשכרו של המתווך.

טענות הנתבעים:
בשל נכותו של הנתבע, ביקשו הנתבעים לרכוש דירה בקומת קרקע בלבד. ולכן משהוצע להם לרכוש את דירת התובעת המצויה בקומת קרקע, הלכו לראותה. ההצעה הוצאה לנתבעים ע"י מתווך שהציג עצמו כמי שפועל בשמה ומטעמה של התובעת.
הנתבעים טענו כי דמי התיווך מוגזמים, והתובעת הבהירה כי הדבר אינו בשליטתה, אולם היא תיאות להשתתף בעלות שכרו של המתווך. על יסוד התחייבות זו, הסכימו הנתבעים לפתוח במו"מ לרכישת הדירה. לאחר חילופי מספר טיוטות בין באי כוח הצדדים, נמסר לנתבעים כי נקבע תאריך אפשרי לחתימת החוזה ביום
2.9.2015, הנתבעים עשו כל שנידרש לקראת החתימה, לרבות רכישת שיק בנקאי על סך 200,000 ₪ על מנת לשלם את התשלום הראשון על פי החוזה.
טרם המפגש ביום 2.9.2015, ביקש הנתבע לוודא כי התובעת אכן מתכוונת לעמוד בהתחייבותה להשתתף בתשלום דמי התיווך, אך התובעת חזרה בה מהתחייבותה והפנתה את הנתבעים אל המתווך. המתווך הודיע לנתבעים כי אם לא יקבל מהם את מלוא שכרו "אין עסקה".
בנסיבות אלה, ביקשו הנתבעים לדחות את חתימת החוזה ביום –יומיים עד שימצא פתרון לבעיית דמי התיווך שצצה. ואולם ב"כ התובעת הודיע לבאת כוחם כי הפגישה מבוטלת וכך גם העסקה כולה. הנתבעים ניסו בימים הבאים לשכנע את התובעת לחזור בה מביטול העסקה ולקבוע פגישה נוספת לחתימת החוזה, אך התובעת סירבה, והסבירה כי מסרה את הטיפול במכירת הדירה למתווך אחר, אשר כבר איתר רוכש אחר.
לאחר הגשת התביעה דנן, יזם הנתבע שיחת טלפון עם התובעת, אשר הוקלטה. באותה השיחה, אישרה התובעת כי התחייבה להשתתף בעלות דמי התיווך בסכום של 2,000 ₪.
הנתבעים טענו כי משיחת הטלפון עולה כי בא כוחה של התובעת הוא שיזם את הגשת התביעה, ולא היא, זאת בגין שכר טרחתו. עוד נטען כי בפועל התובעת לא שילמה שכר טרחה לבא כוחה, אשר הינו בן משפחתה.
טענתם העיקרית של הנתבעים הייתה כי הם מעולם לא ביקשו לבטל את העסקה אלא רק לדחות את מועד החתימה במספר ימים. דא עקא, התובעת היא שסירבה לחכות מספר ימים, והודיעה כי תפעל למכירת הדירה לרוכשים אחרים.

דיון והכרעה:
אין חולק כי התובעת היא שפרשה מהמשא ומתן, משלא הסכימה לדחות את חתימת החוזה בימים ספורים על מנת לאפשר השגת הסדר בעניין דמי התיווך. בתצהיר עדות ראשית מטעמה (סעיף 10) אישרה התובעת "סירבתי לחכות "מספר ימים" כפי שביקש ממני הנתבע 1 ופרסמתי מיד את הדירה שוב
למכירה לקונים רציניים ואמינים יותר".
השאלה העומדת להכרעה האם התובעת הייתה רשאית לפרוש מהמשא ומתן, ואם פרישתה נעוצה בחוסר תום לבם של הנתבעים.
פרופ' שלו בספרה דיני חוזים- החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה-2005 מתייחסת לאפשרות של פרישה ממשא ומתן, לדבריה: "הקשר הנוצר בין צדדים למשא ומתן הוא מעצם טיבו גמיש ורופף מן הקשר הנובע מחוזה. משא ומתן מיועד לא רק לשם קביעת תוכן החוזה, אלא גם כדי לאפשר לצדדים להחליט אם אכן ייערך ביניהם חוזה. לפיכך, לא כל משא ומתן מסתיים בחוזה. צד הנכנס למשא ומתן חושף את עצמו לסיכון כי העסקה המתוכננת לא תצא אל הפועל. לעולם אין בעצם קיום כמו כל התנהגות במהלך משא ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על-ידי עקרון תום-הלב. פרישה בתום-לב היא פרישה המודרכת על-ידי שיקולים עניינים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו"( שם, בעמ' 151-152).
עמדתה של פרופ' שלו,
אומצה בפסיקה. בע"א 416/89 משה (גלר) גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ, פ"ד מו(2) 177, 185, השופט מצא סיכם את ההלכה כך:
"הכלל הוא, כידוע, שלכל צד למשא ומתן עומדת הזכות העקרונית לפרוש ממנו בכל עת. אך גם פרישה ממשא ומתן צריך שתיעשה בתום לב; ו'המגבלה העיקרית, אולי היחידה לזכות הפרישה נובעת מעקרון תום הלב' (פרופ' שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 50). פרישה ממשא ומתן, שאיננה מודרכת על-ידי שיקולים ענייניים, הנובעים ממהות העיסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו, חשודה כנגועה בהיעדר תום לב (הגם שלא תמיד הינה, בהכרח, כזאת: ע"א 251/84, בעמ' 467). לאמור: שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) על מקרה של הסתלקות ממשא ומתן טעונה גם בירור עובדתי. בבירור כזה יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, ובייחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא ומתן בין הצדדים; שכן ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת פרישה מן המשא ומתן (ראה: שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 50; ע"א 800/75, בעמ' 818; ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים (אבירם, תשנ"א) 597)".
ראה גם, ע"א 8143/14 יוסף חלפון נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ.

במסגרת הבירור העובדתי שנערך בתובענה דנן אודות סיבותיה של התובעת לפרישתה
מהמשא ומתן, ציינה התובעת בחקירתה כי מניעיה היו כדלקמן:
"אם הנתבע אינו מוכן לשלם למתווך את מה שהבטיח לו, מי מבטיח לי שאחרי שאחתום איתו חוזה הוא ישלם לי ואני כאלמנה אהיה במצב שלא אקבל את הכסף."

ובהמשך:
"בגלל שהוא אדם לא אמין בעיני ולא יכולתי לסמוך עליו שהוא אכן יעמוד בהתחייבות שלו." (פרוטוקול עמ' 4, שורות 14- 31).

אני סבורה כי במקרה דנן התובעת הייתה רשאית לפרוש מהמשא ומתן, זאת בפרט נוכח העיתוי בו פנה אליה התובע, היינו, כשעתיים לפני המועד שנקבע לכריתת החוזה. אותה פנייה יצרה אל התובעת חשש כי התובע אינו לוקח ברצינות הראויה התחייבויות שנטל על עצמו, ובעניינו, ההתחייבות לכריתת החוזה במועד שסוכם מראש על דעת הצדדים, אלא רואה בהן בסיס שניתן לשנותו "ברגע האחרון". מבחינת התובעת הדבר לא בישר טובות, והעיד כי התובע נטל על עצמו התחייבות, על אף שלא נערך בצורה הולמת לכריתת החוזה. היערכותו הבלתי מספקת של התובע בולטת, בפרט נוכח המועד בו פנה אל התובעת, היינו, בסמוך מאד למועד למפגש שנועד לכריתת החוזה.
בנסיבות אלה, בקשתו לדחיית המפגש נעשתה בהתעלם מציפיותיה של התובעת וכן בהתעלם מהעובדה שעורכי הדין מטעם שני הצדדים, היו ערוכים גם הם לכריתת החוזה (ראה, תצהירה של עו"ד אורלי בארי- מילוא).
אני סבורה כי במבחן אובייקטיבי, רף ההתנהגות הראוי, מחייב כיבוד ועמידה בהתחייבויות שניטלו תוך כדי ניהול המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. מחויבות אישית לעמוד בהתחייבויות, יש בה כדי להעיד על רצינותו של צד למשא ומתן, והיא נדרשת גם מהטעם של התחשבות בציפיותיו של הצד האחר.

הצורך העקרוני להתייחס באחריות וברצינות למשא ומתן ולציפיות הצד האחר, מחייבת
מתן הודעה מוקדמת לצד האחר זמן סביר מראש, זאת בנסיבות בהן קיימת מניעה לעמוד בהתחייבויות שעניינה מפגש שתואם מראש לשם ניהול משא ומתן, ובפרט מפגש שתואם לשם השלמת המשא ומתן על ידי כריתת חוזה מחייב.

לפיכך, ככל שהנתבע היה מבקש מראש דחייה קצרה של התאריך שהוצע לשם כריתת החוזה, על מנת לאפשר לו להגיע להבנות עם המתווך, היה מקום להיענות לבקשתו.
בהעדר נסיבות מיוחדות, היה מקום להיעתר לבקשת הנתבע אם
היה פונה לתובעת זמן סביר לפני המפגש המתוכנן, ומבקש דחייה קצרה על מנת שיתאפשר לו להגיע להבנות עם המתווך. סירוב לבקשה היה עשוי להתפרש כשרירותי ונעדר תום לב, תוך עמידה דווקנית על התחייבויות שניטלו תוך כדי המשא ומתן.

בא כוח התובעת טען כי בפני
יתו של הנתבע אל התובעת זמן קצר לפני המועד שנקבע לכריתת החוזה, היה משום הפעלת לחץ על התובעת בכדי שתסכים להשתתף בדמי התיווך, זאת עקב רצונה לממש את החתימה הקרובה על החוזה. עוד נטען כי ככל שהתובעת הייתה נושאת בדמי התיווך, ולו באופן חלקי,
הייתה מוטלת עליה הוצאה נוספת. כתוצאה מכך, התמורה חוזית, כפי שסוכמה על דעת שני הצדדים, הייתה פוחתת.

לא מצאתי כי ניתן להכריע במחלוקת שהתגלתה בין הצדדים בשאלה אם בתחילתו של
המשא ומתן הסכימה התובעת לשאת באופן חלקי בתשלום דמי התיווך. מחד, עדות הנתבע היא בגדר עדות יחידה של בעל דין, בעוד שניתן היה לזמן לעדות את המתווך (ככל שהדבר סוכם בנוכחותו). אף הנתבעת יכולה הייתה לשפוך אור על הסוגיה. מאידך, התובעת ידעה לציין פרטים אודות החוזה שנקשר עם המתווך, כגון מועד עריכתו, שיעור דמי התיווך שסוכם על פיו, דבר היכול ללמד כי נושא זה נדון בין הצדדים.
אקבל את עדות התובעת כי בשיחה הטלפונית שנערכה ביניהם בסמוך למועד שנקבע לכריתת החוזה, הנתבע
ביקש כי תישא במחצית מדמי התיווך. התובעת לא הסכימה לבקשתו, אך נאותה לשאת בסכום מוגבל של 2000 ₪.
עם זאת, איני סבורה כי הנתבע התנה את חתימת החוזה בהשתתפותה של התובעת במחצית מדמי התיווך. מחומר הראיות עולה כי משסירבה התובעת לחלוק את תשלום דמי התיווך, ביקש הנתבע ארכה בת מספר ימים על מנת לנסות ולהגיע להבנות עם המתווך בנוגע להפחתת דמי התיווך (ראה, למשל, פרוטוקול עמ' 4, שורות 12-14). מכאן שהנושא העומד על הפרק אינו הפחתת התמורה החוזית, אלא הבקשה שהעלה הנתבע לדחיית תאריך חתימת החוזה.
בנסיבות דנן, הבקשה לדחיית תאריך חתימת החוזה לא הייתה בגדר "הצעה חדשה", והיא כשלעצמה לא הצדיקה פרישה מהמשא ומתן ,ככל שבקשה זו הייתה עולה באופן מסודר זמן סביר מראש. ואולם להשקפתי, כפי שהובהר, העיתוי בו הועלתה הבקשה,
לאחר שכל המעורבים נערכו לחתימה הקרובה על החוזה, הצדיקה את פרישתה של התובעת מהמשא ומתן. מכאן שפרישתה של התובעת מהמשא ומתן הייתה מושתתת על בסיס ענייני, ואינה נגועה בחוסר תום לב.

רכיב הפיצויים:
מרבית הפסיקה עוסקת בפיצויים שנתבעו בטענה כי הפרישה מהמשא ומתן הייתה בגדר הפרת החובה לנהוג בתוך לב בקיום משא ומתן לקראת כריתת החוזה
[דו1]

.
ראה, ע"א 2701/99 פנטי נ' שריה, פ''ד נה(5) 721,ת"א (מחוזי -חי') 28877-03-16 גידי ברבר נ' ערן עמור,

ת"א (מחוזי -ת"א) 3303-12-10 י.ד.מ.ש. בע"מ נ' ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ, ת"א (מחוזי- חי') 10103-11-13
שני אוליאל נ' טליה זהבה אדלר, ע"א (מחוזי – ת"א)10619-08-11 פארק תעשיות אלמוג נ טמפו משקאות בע"מ.
להבדיל מהמקרים שלעיל, במקרה דנן, התובעת היא שהחליטה על סיומו של המשא ומתן, והיא זו שעותרת לפסיקת פיצויים, להם היא זכאית לטענתה, כיון שפרישתה מהמשא ומתן נובעת מאופן התנהלותם של הנתבעים.
הנתבעים ביקשו להתקשר בחוזה, גם לאחר שהתובעת פרשה מהמשא ומתן, והתובעת אישרה זאת בחקירה נגדית (ראה, פרוטוקול עמ' 4, שורות 20-25).
עתירתה של התובעת היא לפסיקת פיצויי קיום. התובעת עתרה לפסיקת שיעור מופחת של הפיצויים מוסכמים שנקבעו בחוזה שלא נכרת. ולחלופין, פסיקת ההפרש בסך של 10,000 ₪ בין התמורה שסוכמה בחוזה שנערך עם הרוכשים החלופיים לעומת התמורה שסוכמה עם הנתבעים.

בעבר פורשה הוראת סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, כמעניקה פיצויי הסתמכות בלבד. ב- ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, נקבעה הלכה חדשה, לפיה במקרים חריגים, ניתן לפסוק פיצויי קיום.
בנסיבות דנא, אין מקום לפסוק פיצויי קיום לטובת התובעת, ובכך לאכוף חוזה שהתובעת עצמה לא הסכימה לכרות. התובעת אינה רשאית לטעון מחד, כי הייתה רשאית לפרוש מהמשא ומתן, ומאידך, לעתור כי בית המשפט ישכלל את המשא ומתן ויאכוף חוזה, שהיא עצמה גילתה את דעתה כי אינה מעוניינת בהשתכללותו לכדי חוזה מחייב.
ראה, ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ.
מעבר לכך, יש להעיר, כי החוזה שנערך עם הרוכשים החלופיים כולל זכות שהוענקה לתובעת להמשיך ולהחזיק בדירה כשוכרת עד ליום 24.7.16. ברי כי הזכות שהוענקה לתובעת שלא לפנות את הדירה היא בעלת משמעות כלכלית, ומבחינת הרוכשים החלופיים תוצאתה היא דחייה במועד קבלת החזקה בדירה.
משהפר הנתבע את חובתו לנהל משא ומתן בתום לב, זכאית התובעת לפיצוי הסתמכות עקב כניסתה למשא ומתן.
באשר לרכיב שכר טרחתו של בא כוחה, התובעת לא הציגה אסמכתא כלשהי על תשלום שכר טרחה ואף לא על התחייבות לתשלום שכר כאמור. לא הוצגה חשבונית עסקה, ויותר מכך, לא הועלתה כל גרסה בנוגע לסכום התשלום הנדרש ממנה, ככל שנדרש. בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
מכאן שהרכיב הרלוונטי היחידי הוא עגמת הנפש שנגרמה לתובעת. בעניין זה יש בדעתי להביא בחשבון כי המשא ומתן נמשך תקופה קצרה יחסית (החל מיום 20.8.15 ועד ליום 2.9.15), וכן את העובדה שהנתבעים לא ניהלו משא ומתן ללא כוונת התקשרות, ולא נפל זדון במעשיהם.

התביעה שכנגד:
משקבעתי כי התובעת הייתה רשאית לפרוש מהמשא ומתן הרי נשמטה הקרקע מתחת רגלי התביעה שכנגד. מעבר לנדרש, יובהר כי הנתבעים מכרו את דירתם הקודמת ביום 05.03.15 והתחייבו לפנותה ביום 05.10.15. לו היה נחתם החוזה עם התובעת, היו הנתבעים מקבלים את החזקה בדירה רק ביום 01.03.16. מכאן עולה כי ממילא היה עליהם לשכור דירה לתקופת הביניים.

סוף דבר,
אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 2200 ₪.
בנוסף, יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסכום של 1500 ₪.

ניתן היום,
ט"ז אלול תשע"ז, 07 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.








[דו1]
אה






תאמ בית משפט שלום 62359-10/15 מזל בן אדרת נ' דוד עמר, שושנה עמר (פורסם ב-ֽ 07/09/2017)